Agra DeKala, Insights on Midrash, Targum and Rashi on Bereshit, Noach and Lech Lecha, Rashi 1:26/אגרא דכלה·ביאורים על מדרשים·תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך·רש"י א׳:כ״ו

אנעשה אדם (בראשית א כו). ענוותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו וכו'. והנה פירש ב' טעמים, א' משום עניוות, והב' משום קנאה. דאי משום עניוות לחוד, היה לו להימלך עמהם בכל מעשה בראשית. ואי משום קנאה לחוד, למה נפקא מינה משמיענו זאת בתורה כיון שיש מקום לאפיקורסים לטעות, על כן צריך לומר ב' הטעמים, ודוק נ"ל:

בבא"ד אם אין כדמותי בתחתונים הרי יש קנאה וכו'. ובזה נסתלקה קנאתם, דהרי השי"ת אמר להם דלא סגי בלאו הכי:

גנעשה אדם (בראשית א כו). אף על פי שלא וכו'. דלמה לי הטעמים הנ"ל, הוה ליה למימר אעשה אדם:

דבצלמנו (בראשית א כו) בדפוס שלנו. ר"ל דפוס המוכן אצלינו לבריאת האדם:

הכדמותנו (בראשית א כו) להבין להשכיל. ר"ל דמיון שלנו שיהיה בעל שכל. כי אי אפשר לפרש צלם ודמות ממש, כי מה דמות נערוך אליו ית':

וזכה רודה בחיות ובבהמות וכו' והחיה מושלת בו. הנה אצל רוד"ה כתב חיו"ת ובהמו"ת, ובסיפא חיה בלחוד. אפשר לתרץ מה שאינו כתוב חיה בפירוש בכתוב, רק נרמז בתיבות ובכ"ל האר"ץ (בראשית א כו), להיות החיה מוכנת יותר להזיק ח"ו מבהמה, לזה השמיט הכתוב: