Agra DeKala, Insights on Midrash, Targum and Rashi on Bereshit, Noach and Lech Lecha, Rashi 3:7/אגרא דכלה·ביאורים על מדרשים·תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך·רש"י ג׳:ז׳

אותפקחנה (בראשית ג ז). לענין החכמה וכו' וסוף המקרא מוכיח. ר"ל מ"ש וידעו, ולא ויראו (שפתי חכמים): שם (בראשית ג ז) וידעו כי עירומים הם. אף הסומא יודע כשהוא ערום וכו', לפי דעתו היה לו לומר בלשונו אף השוטה יודע וכו', אלא ששינה מפני הכבוד. וגם נקט בלשון הכתוב דכנה הדבר בלשון ראיה:

בשם יודע כשהוא ערום, אלא מצוה אחת וכו'. דליכא למימר כפשוטו שהבינו בושת הערום, לא הוה ליה למימר (וידעו), דהרי ידעו תמיד שהם ערומים רק שלא ידעו שיש בושה בזה, ואם כן הו"ל ויתבוששו בהיותם ערומים, נ"ל. ועוד נ"ל דדייק רש"י משינוי הלשון בניקוד ובאותיות, ששם נאמר (בראשית ב כה) ויהיו שניהם ערומים, וכאן נאמר עירומים דמשמע שנתערמו מחדש, נ"ל:

גשם עלה תאנה (בראשית ג ז). הוא העץ שאכלו ממנו, דאם לא כן מה אשמועינן ומה נפקא לן איזה עץ היה:

דשם ומפני מה לא נתפרסם וכו'. קישור הדברים דבשלמא אי לאו תאנה הוא, איכא למימר דמשום הכי לא נתפרסם, דשוב אינו בעולם ואינו בנמצא, על כן מה אהני לן פרסומו כיון דלא נדע מה הוא. אבל כעת דפריש דתאנה היה, ותאנה הוא בפרסום והכל יודעין בו, יקשה שפיר, נ"ל: