Agra DeKala, Insights on Midrash, Targum and Rashi on Bereshit, Noach and Lech Lecha, Rashi 8/אגרא דכלה·ביאורים על מדרשים·תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך·רש"י ח׳

אויזכר אלקים (בראשית ח א). מה זכר וכו', זכות שלא השחיתו דרכם הגם שאינם בני עונשין, עם כל זה שמרו את חוקם, ולמ"ד (סנהדרין ק"ח ע"א) דכל הבהמות היו מוכרחים על ידי מעשה האדם, ר"ל שאלו הסתתרו את עצמם ושמרו את עצמם מבני אדם שלא יפעלו בהם דבר מגונה. ורש"י ז"ל פירש זה, דעל כרחך הפירוש הוא שעלה לרצון לפניו איזה זכות, דאי אפשר לומר שזכר אותם לרחם עליהם, דקשה וכי סלקא דעתך לומר שעד עכשיו היו שכוחים ממנו ית', בהסיר השגחתו ח"ו הרי יתמו כרגע, ובפרט במים הזדונים כאלו שאפילו איצטרובלין של ריחים נמחה (ב"ר פ"ל ח'):

בויעבר אלקים רוח. רוח תנחומין וכו'. דאי כפשוטו מה צורך לומר האיך עשה הש"י לשכך כח המים, וכי יש מעצור לד' להושיע, ומה שירצה יעשה בעולמו כרצונו:

געל הארץ. על עסקי הארץ. אזיל לשיטתו שאינו רוח ממש רק רוח תנחומין, ולא יוצדק זה על הארץ, רק על עסקי הארץ, ואפילו אם נאמר רוח ממש, לא יוצדק על הארץ ממש, שהרי היתה כולה מכוסה במים:

אלמשפחותיהם (בראשית ח יט). יקבלו עליהם וכו'. דלא יוצדק משפחה בבהמות וחיות:

במכל הבהמה הטהורה (בראשית ח כ). אשר לא צוה וכו'. דהאיך היה יודע אם ירצה ד' באלפים אילים, דהרי נאמר (תהלים נ יב) אם ארעב לא אומר לך וכו', (תהלים נ יג) האוכל בשר אבירים וכו'.