Agra DeKala, Insights on Midrash, Targum and Rashi on Bereshit, Noach and Lech Lecha, Targum Yerushalmi 12:3/אגרא דכלה·ביאורים על מדרשים·תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך·ביאורי תרגום ירושלמי י״ב:ג׳

אואברך מא"ן דיברך יתך, ומ"ן דלייט יתך יהו"י ליט. המתרגם הלז בברכה כתב מא"ן, ובקללה מ"ן. וגם בקללה תירגם יהוי ליט, משמע מעצמו והלא דבר הוא. אך הוא דקשיא ליה למה בברכה הקדים ברכת הש"י למברכים, ובקללה להיפך (בראשית יב ג). על כן אמר כי מדה טובה מרובה, ומיד שיעלה על לב אדם לברך אפילו קודם שיברך, יברכו (הקב"ה) הש"י, על כן תירגם מא"ן, ר"ל מי שהוא מוכן רק לברכה, אפילו עדיין לא יברך. אבל בקללה, עד שיקלל לא יקללו הש"י, על כן ומ"ן דיקלל, ר"ל כשיקלל תיכף יקולל אבל לא קודם, ועיין בפי' על המקרא. ועוד הוקשה לו תיבת אא"ר, הוה ליה למימר אקלל. על כן פירש יהוי ליט, כי מאת הש"י לא תצא הרעות, רק ממילא יהיה בכלל ארור, כיון שלא חפץ בברכה, הבן הענין: ויתברכון בזכות"ך. עיין בפירושנו לאונקלוס: עוד מעין הנ"ל. דר"ל שבאמת מאת הש"י לא תצא הרעות, רק הקללה תמשך לו ממילא, מחמת שקלל את אהבו ויאהב קללה ותבואהו. ולזה אמר מקודם ומקלל"ך ואחר כך אא"ר, ושיעור הכתוב הוא כך, ומקלל"ך במ"ם מ"ן, ר"ל מן קללך שהוא מקללך אא"ר אותו, על כן תירגם ומ"ן דליי"ט לך יהו"י ליט, והבן: