Be'er Mayim Chaim, Genesis 41:33/באר מים חיים·בראשית מ״א:ל״ג

אועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים יעשה פרעה ויפקד פקידים וחמש את ארץ מצרים וגו' ויקבצו את כל אוכל וגו'. ולכאורה צריך להבין איזה דבר חכמה והבנה צריך להיות לאסוף האוכל לבית האוצר ומי לא יוכל לעשות זאת. ואמנם כי נודע אשר עיקר ביטול הרע והסטרא אחרא הוא על ידי הארת חכמה ובינה לפי שאורם גדול ורב ומסמא עיניהם של הסטרא אחרא והרע עד שנכנעין ונשברין ונופלין כידוע מסוד טהרת המקוה מטומאת הנדה כי בעוד אשה בנדתה שורה עליה בחינת הסטרא אחרא והרע שמתאוה לדברים המטונפים המלוכלכים וגם כי טומאת הנדה בא מהאי זוהמא שהטיל נחש הקדמוני בחוה אמנו כמאמרם ז"ל (שבת קמ"ו.) בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ומאותו הזוהמא יקרה וסת נדות להנשים בניה של חוה. ועל כן בעת נדתה עליה שורה עליה זוהמת הרע מנחש הקדמוני בחינת הקליפה ואי אפשר לגרשו כי אם על ידי שתכניס כל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה מראשה ועד רגלה במקוה המים הרומז לבחינת הבינה ששם שם אהי"ה במילוי ההי"ן מספר מקוה וצריך שלא יהיה שום דבר חוצץ רק להיות מכוסה כולה במקוה הלזו ואז על ידי הארת אור מדת הבינה ששם בחינת חמשים שערי בינה בחינת היובל והחירות חירות מיצר הרע ואז תטהר במימי החסד שבה. כי כל בחינת הסטרא אחרא והרע נתגרש ויצא ממנה ותטהר מטומאתה טומאת הקליפות שהיו עליה.

בואפשר לזה אמר הכתוב (איוב י"ד, ד') מי יתן טהור מטמא לא אחד, כי ידוע מכוונת אחד שבקריאת שמע שרומז על יחוד אבא ואימא שהם חכמה ובינה בחינת שם הוי"ה אהי"ה העולים עם הכולל גימטריא חי"ל בחינת אחד כי הא' הוא יו"י והח' הוא ג' ווי'ן ועם הד' הוא חי"ל. וזה הנותן טהור מטמא כי הטמא אחר שמתעלם באור הבא מחכמה ובינה נעשה מטמא טהור, והרע והסטרא אחרא נתבטל ממקום ההוא ושורה שם הקדושה והברכה.

גואפשר לזה אמר הכתוב (קהלת ז', כ"ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ופירשו חז"ל (במדבר רבה י"ט, ג') שזה אמר שלמה על פרה אדומה. ונוכל לומר כי אמר זאת על מה שהפרה מטהר את הטמאים אמרתי אחכמה פירוש שהארתה בא מבחינת החכמה העליונה סוד לובן העליון המטהר את הטמאים כי ל"ב נתיבות שבחכמה שכל אחד כלול מיו"ד הם כולם מספר ש"ך דינים ואך החכמה שאורותיה מגרשים ומבטלין כל בחינות הקליפות והרע, הוא ממתיק את הדינים. ועל כן היתה דוקא פרה אדומה לרמז על בחינת הדינים ש"ך דינים הללו הנובעין מחכמה שבה סוד הטהרה והתגרשות הסטרא אחרא (גם כי פרה אדמה הוא מספר ש"ך וי"ה לרמז על בחינתה ש"ך דינים הנובעים מי"ה בחינת החכמה שנכלל בבינה כנודע שהוא סוד י"ה) ועל כן אמרתי אחכמה ששורשה בבחינת החכמה ועל כן והיא רחוקה ממני כלומר בחינת השמאל המכוונת על שם בחינת הנוקבא ששם עיקר הדין (או בחינת הסטרא אחרא שתש כוחה כנקבה והבן) רחוקה ממני שעל ידי אור הזה נתבטל ונתגרש כל בחינת הדין והסטרא אחרא ומטהר את הטמאים.

דואפשר גם עבור זה מטמאת את הטהורים כי נודע מה שכתב האר"י ז"ל בכוונת יוצר אור ובורא חושך כי היצירה לפי שאורה קטן ויכול העולם ליהנות מאורה נקרא אור לפי שמאיר ובא לעולם מה שאין כן הבריאה שאורה רב וגדול עד שאין ביכולת העולם לסבול אורה כי אם על ידי כמה מסכים המבדילים נקרא חושך לפי שמחשיך עפעפי עיני הראות מלהסתכל בה. והוא על דרך מאמר הכתוב (תהלים י"ח, י"ב) ישת חושך סתרו אף שבודאי עמיה שרי נהורא, ואמנם שהוא שם המושאל לפי שאי אפשר להביט באורו נקרא זאת לגבי המקבל חושך, ולא אור, לפי שמחשיך מאור עיניו. וכן כאן גבי פרה לפי שנמשך מאור הגדול והנורא הנזכר על כן המזה והמזין עליו טהור לפי שמזה במעט מעט וממשיך האור הזה במתינות באופן שיוכל לסובלו לזה מטהרו מכל מיני טומאה. ואפשר לזה אמר הכתוב (יחזקאל ל"ו, כ"ה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם שלא אשפיע אליכם האור הזה כי אם בדרך זריקה מעט מעט ועל כן וטהרתם שתוכלו לסבול האור. מה שאין כן הנושא מי הנדה שהוא הנושא שיעור הזיה בבת אחת מה שאין ביכולת לסובלו ומחשיך מאור עיניו הוא מוכרח להתרחק מהאור יום אחד כבחינת הטמא עד אשר ישוב לאיתנו והוא כדמיון הנוטל רפואות לעיניו שתחילה יורדים דמעות מעיניו ונחשך מאור עיניו לגמרי ואחר כך מעט מעט ישוב לאיתנו. וגם על זה יאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כלומר לפי שהיא מבחינת החכמה היא רחוקה ממני וצריך אני לעמוד ברחוק שלא אחשיך אור עיני על ידי רוב הבהקת האור המכהה עין הרואה, (או אפשר שהוא בדרך הרפואות הטובות המועילין להחולה וכאשר ישתם הבריא יזיקו לו וכזה הוא מטהר הטמאים ומטמא טהורים כי האור הזה הגדול למי שנתרחק מאור הקדושה ושורה עליו הסטרא אחרא הוא יוכל לקבל רוב האור כי לא יגיע אליו אלא מעט עבור הטומאה שבו ויטהרנו מה שאין כן בטהור שיגיע אליו האור הזה עד אשר לא יוכל לסובלו ומרחקהו ממנו ויזיק לו ויפול לטומאה כבחינת שבירת הכלים שעבור גודל האור שהגיע להם שלא היו יכולין לסובלו נשברו הכלים ונפל האור לבין הקליפות כנודע והבן) והיוצא לנו מזו הוא שבחינת חכמה ובינה הם המטהרים את הטמאים שאורן מגרש ומכניע כל בחינת הרע והקליפות.

הוהנה כבר כתבנו שהטובה שהיה למצרים בשני השובע לא היה הטובה שלימה כי לא היתה אלא להבחין בה את הרע וארורים המצרים הרשעים לפי שהם אין טובתן שלמה כך פרע להם הקב"ה במדה שמדדו שלא יהיה טובתם שלימה, ועל כן נסמכה פרשה זו למה שסיים פרשה שלמעלה במה שאמר שר המשקים ושם אתנו נער עברי עבד וגו' ואמרו חז"ל בזה (בראשית רבה פ"ט, ז') ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה וכו' ופועל אדם ישולם לו שגם טובתן לא היה שלימה. ונמצא כיון שלא היה הטובה שלימה בשני השובע ודאי שלא היה כח בתבואה ההיא לזון אותן בימי הרעב כיון שגם המה לרעה באו ואיך יֵעשה בהם טובה בשני הרעב ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה צ"א, ה') שנרקבו כל הפירות שהיו המצרים מטמינים בשני השובע על שני הרעב הכל כי גם בטובה לא היה בטוב ולזה אמר יוסף הצדיק לפרעה שיראה דבר שיתקיים העולם והוא שיעמיד איש נבון וחכם כלומר מי שמקבל הארת החכמה והבינה אליו והוא יצבור בר בשבע שני השובע כי אם יעשה זאת מאן דהוא לא יהיה ברכה מזה כי ירקב הכל שאין בו כח להפך הרעה לטובה רק איש אשר רוח חכמה ובינה בו שיוכל לטהר את הטמאים להפך הרעה אשר בשני השובע לטובה להיות הטובה שלימה שיוכלו להתקיים על ידי זה בשני הרעב ולא תכרת הארץ ברעב ומי יתן טהור מטמא לא אח"ד המיוחד בחינת יחוד חכמה ובינה ואיש הנבון וחכם הוא יוכל לטהר את הטמא לא אחר. ובזה,