Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אמבוא
בבכל
גביתי נאמן הוא
דגן עדן העליון. תל קטן ממדים בגשמיות שכל פיות שבעולם
הפונים אליו. עניינים העומדים בכבשונו של עולם, צרות הפרט וענייני הכלל. בחדר הזה, ספוג
ודמעות, אפוף קדושה, שכתליו ראו מה ששום בריה שבעולם לא זכתה לראות, נערכו אינספור יחידויות
זקודש לאורך השנים בהן קיבל הרבי ליחידות.
חהחדר הקדוש הזה היה היחיד שהיה עד גם למאות ההזדמנויות
טבהן עמד פאר החסידים, ראש וראשון להם ומי שזכה למה שלא זכו יחידי סגולה בדורו, הגאון
יהחסיד רבי שניאור זלמן גורארי' ע"ה.
יאארבעת הכתלים הסובבים אפופי הספרים, נברשת הנחושת
יבעטופת האבק שממעל וטס הזכוכית שעל שולחן העץ
יג– אך המה יכולים לספר באלם קול על מה שהתחולל באותן מאות פעמים בהן עמד החסיד רבי זלמן
ידבפני רבו, בחיל וברעדה, באימה וברתת, בזיע ובמורא. באותם רגעים נשגבים היה הוא האחד
טווהמיוחד אשר זכה לשמוע מפי הרבי את אשר על לבו הקדוש והטהור.
טזאחת בשנה, ולא רק אז, עת זכה להיכנס ליחידות פרטית,
יזתחילה כרה הרבי אוזן קשבת לשאלותיו ותהיותיו, בחייו האישיים, בחיי משפחתו ובחייו העסקיים.
יחמשכילה לדבר את הנוגע לו, היה הרבי מְשׂיח באתערותא דלעילא. על תביעה שיש לו מעדת החסידים,
יטעל תופעה שהייתה למורת רוחו הקדושה, על כל דבר שעלה ברצונו הקדוש לשוח ולשוחח.
כ•
כאכבר אמרו משפיעים למושפעיהם, עת ישבו בהתוועדויות
כבספוגות 'לחיים' בלילות 'י"ט כסלו' הארוכים, כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
כגשאהב רבי זלמן גורארי' את הרבי ונהרות לא ישטפוה. אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה,
כדבוז יבוזו לו. על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא. שיזכה לקורטוב מן הקרבה הבלתי אמצעית,
כההדבקות שאינה יודעת תכלה וההתקשרות שאין לה אח ורע בגבהותה ובעמקותה.
כומאות האלפים בכל העולם שצפו בהתוועדויותיו של הרבי
כזכשהועברו באמצעות מרכזי שידור לארבע קצוות תבל, הורגלו לראותו כשהוא יושב מאחור, ונלחם
כחבזקנותו המופלגת ובמחלותיו, כדי שלא לאבד חלילה אף מילה משיחות הקודש ולא להחמיץ אף
כטהגה.
לדי היה לראותו יושב מאחורי הרבי בהתוועדויות הארוכות,
לאכשהוא כורה אוזניו ובשנותיו האחרונות תוחב לתנוכיהן שופרות עקב היחלשות שמיעתו – כדי
לבלדעת אל נכון כי בהתקשרות עצמית של כל כוחות הנפש וחושי הגוף עסקינן. די היה לראותו
לגמוסר את נפשו, עד לכדי סיכון עצמי, כלכלי ואישי, כדי להסיק כי אל דבקות אמת זו כיוונו
לדרבותינו נשיאינו כשתבעו התקשרות אמת.
לההתקשרות זו הייתה מגעת עד לדם התמצית של עשרה כוחות
לוהנפש הפרטיים, עד לחלל הלב וחומר המוח, עד דכדוכה של נפש, בבחינת "נפשי איוויתיך
לזבלילה".
לח•
לטאיש אשכולות היה רבי שניאור זלמן גורארי'. נצר לאצולת
מגורארי' ההיסטורית שתמיד ישבה ראשונה במלכות בית ליובאוויטש ומעודה לא פסקו מעל שולחנה
מאעושר וכבוד. הוא היה נכדו של החסיד הגדול שיצק מים על ידי רבנו הזקן. הוא היה בבואת
מבאביו, החסיד רבי נתן גורארי', ממשיכו של דודו, החסיד רבי שמואל גורארי' שהיה עמוד הימיני
מגבבית הרבי הרש"ב וראש וראשון לכל מפעליו.
מדר' זלמן היה נושא לפידה של השושלת המלכותית כולה.
מההוא עצמו זכה, כילד לפני היותו לאיש, לאחוז בשולי אדרתו של הרבי הרש"ב. לימים
מוהיה לימינו של הרבי הריי''צ, זכה להיות עֵד לרגע הגורלי שבו נטל עליו את עול הנשיאות
מזואף היה זה שליווה את ימי המעבר אל הדור השביעי, כאשר הרבי נשיא דורנו נעתר להפצרות
מחמכל כנפות תבל ופתח תקופה חדשה בדברי ימי חסידות חב"ד.
מטהילד החינני ששיחק בהיכלו של האדמו"ר הרש"ב,
נהנער שהתחנך על ברכי הרבי הריי"צ, שגידלו
נאכאב, היה לידו הארוכה של הרבי נשיא דורנו, בכל שנות נשיאותו. הוא הוציא והביא, הוליך
נבוביצע שליחויות חשאיות ובד בבד העביר מסרים גלויים שבודדים ידעו, אך בדיעבד, כי הרבי
נגהוא העומד מאחוריהם.
נד•
נההוא היה איש נמוך קומה אך גבה לב במובן המקודש של
נוההגדרה. גביר הלבוש בקפידה, שלעולם לא ישכח את חפתיו ואת שעון הזהב הענוד בפרק ידו.
נזקולו היה עבה, סמכותי, תקיף ומטיל יראת כבוד. גערתו הרעידה אמות סיפים ואמירתו הייתה
נחמילה אחרונה שאין אחריה דבר. עיניו היו ממוקדות ועזות מבע. מבטו יכול היה להטיל מורך
נטבלבבות שהיו צריכים לכך לפי דעתו. נוכחותו בלטה תמיד.
סכל ימיו בלטה בו תכונת היותו ירא שמים מרבים עד
סאכדי מסירות נפש. הגיעו הדברים לעניינים הנוגעים בקוצו של יו"ד. בתקיפות וקנאות
סבעקבית שלא ידעה מתום, כחל או שרק, הקפיד על קיומן, בימי חורפו כמו בערוב ימיו ולא סר
סגמהם כמלוא נימה.
סדליקיריו, שארי בשרו, היה אבא רגיש, בעל מסור, סבא
סהאוהב ואיש של פרטים קטנים. הוא היה ראש משפחה למופת שתמיד זכר את יום הולדתו של כל
סואחד מצאצאיו ומעודו לא שכח לקנות מתנה. היה מעורב אישית בכל התפתחות, קטנה כגדולה,
סזהרוחשת ומתרחשת בקרב כל אחד ואחת מצאצאיו.
סחעל חסידות חב"ד הטביע חותם של ממש בפעילות
סטנמרצת במשך כל השנים בהן כיהן כחבר בכיר בהנהלה הראשית של אגודת חסידי חב"ד העולמית.
עבעסקיו היו אורחו ושיגו מתאפיינים בפיקחות נדירה,
עאחושים מחודדים ונאמנות מובהקת שעוררו שוב ושוב את השתאות של כל אשר בא עמו במגע.
עבביהדות ארה"ב, היה אחד ממניחי היסודות לעולם
עגהרבנות בחצי הכדור התחתון, בהיותו סגן יו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים וממייסדי
עדובכירי ועד הרבנים המרכזי של ליובאוויטש. ממרחק השנים, איש אינו יכול לתאר לעצמו את
עההגוף הרבני הבכיר המוליך והמביא את ענייני היהדות בארה"ב ללא נוכחותו הדומיננטית.
עוהפן הרבני בחייו הסוערים קיבל ביטוי באופן מעשי
עזולא רק באצטלה דרבנן הנכבדת שהייתה תדיר בת לווייתו. הוא היה תלמיד חכם מופלג, מגיד
עחשיעור בחסד פעמיים בכל יום, מרביץ תורה לעדרים ועל ברכיו גדלו דורות של מרביצי תורה
עטבנגלה ובחסידות.
פבאגודת הרבנים היה הדמות הצבעונית שתיעלה את המעמד
פאלקודשי בית רבו. הוא הגבר הוקם על כדי להקים מבצרי בת יהודה, להרעיד ממלכה ושריה. והכול
פבכאשר לכול להגדיל ולפאר ולרומם ולקלס את הבית הגדול שבאיסטרן פארקווי 770, ובעיקר את
פגמה שיוצא מן הבית חוצה, מתפשט על העולם כולו בכבודו ומתנשא על כל העולם כולו ביקרו.
פדר' זלמן היה המאיץ שרתם את הרבנים היושבים על מדין
פהברחבי המטרופולין הגדול למבצעים של הרבי ולענייניו הקדושים. את זאת עשה בתחכום ובמסירות.
פוגם אם שמר על כבודם של אישי שיחו חשב כל העת על כבוד הממלכה אותה ייצג בגאון. הוא נלחם
פזעל האמת שלו עד דכדוכה של נפש. והאמת שלו, אחת הייתה ואין בלתה. האמת של ליובאוויטש.
פחעת יצאה שטנה נגד החסידות, ויהיו מלעיבים במלאכי
פטהאלוקים, היה זה ר' זלמן שטיפס במדרגות בית אי שם לדפוק על השולחן בעוצמה מרעידה, כיהודה
צבן יעקב בשעתו, ולתבוע את עלבונה של תורה. כשמאֵי שם מחוג מסוים נשבו רוחות עזות של
צאחוצפא יסגי, ידע רבי זלמן את הכתובת ויותר מכך ידעה הכתובת כי אם רבי זלמן ניצב מנגד,
צברצוי היה לנטוש את עמדות הקרב מלכתחילה.
צגיחיד בדורו היה ר' זלמן בהיקף אסופותיו ובתי גנזיו.
צדעושרו הרב ורוב נכסיו היו תמיד מנוף עבורו להרחבת אחזקותיו בנכסי רוח ובאוצרות קודש.
צההוא אצר את גנזי המלוכה ושמר בביתו את חפציהם האישיים ואת תשמישי הקדושה של רבותינו
צונשיאינו, אשר בדרכים רבות ומגוונות מצאו דרכם אל חדרי משכיותיו. בנוסף היו כתלי ביתו
צזמלאים בספרים מן המסד ועד הטפחות, כפועל יוצא ממבצע הקודש עליו הכריז הרבי, 'בית מלא
צחספרים'.
צטבד בבד היה גם תומך תורה נלהב. פילנתרופ, נגיד בעמיו
קובעל קרנות צדקה רבות. יותר מכול ייקר וחיבב את מצוות הסנדקאות עד כי הרבי – באחת מקרוב
קאלעשרים שיחות קודש פומביות שהקדיש לו ולדמותו – העלה על נס תכונה זו.
קבמי שמבקש עדות לגודל דבקותו והתקשרותו לאילנא דחיי
קג– יכול לקבל זאת במילותיו של הרבי הריי"צ עצמו הכותב לו בזו הלשון: "ידעתי
קדוהנני מתבשר מגודל התקשרותו אליי". וכיהודה ועוד לקרא, כתבה פעם הרבנית נחמה דינה
קהע"ה במכתב פרטי לבעלה, הרבי הריי"צ, אודות ר' זלמן: "כולם מפליאים את
קוהתקשרותו אליך, אפילו מוסיהל'ע שלנו מפליאה זאת מאוד", בכוונה אל הרבנית חיה מושקא
קזע"ה. ואנן מאי נענה אבתריה - - -
קח•
קטזה ספר תולדות אדם שבכל מהותו, אורחו, שיגו ושיחו
קיהיה בבחינת 'אדמה לעליון'. כשכל כולו בטל ומבוטל אל דמותו העליונה והטמירה של הרבי.
קיאכמו זקניו, ראשוני השושלת העשירה שעמדו תמיד לימין
קיברבותינו נשיאינו והיו מקורות המימון לכל מפעלותיהם, כן היה ר' זלמן מוזיל את הונו להרחבת
קיגגבולי הקדושה ולהוצאת משאלותיו של הרבי מן הכוח אל הפועל.
קידכשהרבי דיבר על שכונת 'כאן ציווה הוי' את הברכה'
קיה– עסק רבי זלמן בכל גופו ומאודו בהרחבת השכונה ושיקומה. כשהרבי ביקש להדפיס את כתבי
קיורבותינו נשיאינו – היה זה הוא שנטל על עצמו את המשימה על כל המשאבים הכרוכים בה. כשנדרש
קיזלמעשה חסד – עשה חסד בכל מאודו. וכשנדרש ללחום מלחמות ה' ולנצח בהן – היה לתקיף ובעל
קיחגבורות.
קיטניצב הוא הכן לכל מטרה. הייתה זו מעין שותפות סמויה
קכבין הרבי ובין חסידו הנאמן. מעולם לא עשה צעד, ולו הקטן ביותר, מבלי לקבל על כך את
קכאחוות דעתו הקדושה ורשותו של הרבי. מנגד, ראה בו הרבי מי שמוכן להיפרד מכל הון שבעולם
קכבעבור כל דבר שבקדושה שהרבי ביקש לקדם ולהוציא אל הפועל.
קכגהוא היה ראש וראשון לממלאי פקודתו של הרבי, גם –
קכדלשם המחשה – כאשר הרבי תבע כמיהה לגאולה. כאשר הכול טיכסו עצה כיצד לבטא במעשה בפועל
קכהאת כמיהתם לגאולה, היה הוא הראשון שידע איך לציית ולקיים את הדברים בפשטות גמורה. את
קכוהרציונל שלו, שכלו, דעתו ושלל השגותיו, השקיע באמונת אומן של הגברת הכמיהה לגאולה,
קכזמשאת נפשו הטהורה של הרבי.
קכחוכמים הפנים לפנים: הכרת הטוב אותה רחש הרבי כלפיו
קכטמצאה לה ביטוי ברגעי סגולה נדירים, בכתב יד קודשו וכהנה רבות מספור בשלל דרכים מופלאות
קלומגוונות, שלא היה להן אח ורע בכל דברי ימי החסידים. כל אלו, המפורטים עלי ספר זה,
קלאדבר דבור על אופני הקודש שבו, יקרים היו בעיני ר' זלמן עשרת מונים על פני כל פז פנינה
קלבאו מחמאה המוכרת בהבלי העולם.
קלגאחד הביטויים המובהקים והמופלאים ביותר למידת הנאמנות
קלדהבלתי מסויגת שהקרין כלפיו הרבי, ניתן עת ביום מן הימים הטיל עליו הרבי את האחריות
קלההמלאה על הטיפול בכל הכרוך בבריאות והבראת בית רבי, הרבנית ע"ה. שליחות אישית
קלוורגישה זו יישם ר' זלמן בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו. לילות כימים הציב עצמו קודש
קלזלמילוי חובת זכות זו תוך גיוס כל משאב אנושי, ממוני או אחר, בלתי לבית רבי לבדו. מסכת
קלחמופלאה זו, לה מוקדש פרק שנים עשר של ספר זה, מעידה כאלף עדים על היותו נאמן בית רבי
קלטבמלוא מובן המילה.
קמכחסיד נאמן ומוביל בממלכת ליובאוויטש, בזכות תבונתו
קמאהממולחת ידע למזג באורח מושלם את ההתקשרות המופלאה לרבותינו נשיאינו ואת מילוי חובותיו
קמבהמתבקשים כבן האצולה הרוז'ינאית, כחתנו הבכיר של כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ
קמגזצ"ל. בפיקחותו האישית המשולבת בדבקותו לאילנא דחיי ידע להעניק את הכבוד ההולם
קמדלחותנו הדגול, נושא הלפיד הרוז'ינאי, ובד בבד לשמר נאמנות אבסולוטית לרבותינו נשיאינו
קמהולכל אשר להם. הצלחתו שלא לסטות כמלוא הנימה מדרכי החכמה, הבינה והדעת ובד בבד לייצג
קמוכשנדרש את המלכות שהוא היה חתנה – כמו הייתה מעשרת המופתים שנעשו במקדש.
קמז•
קמחבמרוצת השנים, זכה ר' זלמן לקבל מאת הרבי אלפי פתקים
קמטומענות קודש בשלל נושאים ותחומים. כמעט לא היה יום שבו לא כתב או לא קיבל מהרבי מענה
קנאו תגובה, אם בכתב יד קודשו ואם בעל פה, באמצעות מזכירו האישי, הרב חדקוב. חלק ממענות
קנאקודש אלו, כטיפה מן הים, מופיעים בין דפי הספר הנוכחי. חלק מהם, יופיעו בעזרת ה' ובבוא
קנבהעת במסגרת נפרדת ומרביתם יישארו חתומים וגנוזים מעין רואים, מסיבות שונות שאין כאן
קנגהמקום לפרטן.
קנד•
קנהבטבורה של חלקת חב"ד בבית העלמין על שם מונטיפיורי
קנוברובע קווינס שבניו יורק, בצמוד לקיר המקיף את האור הסובב והממלא של חלקת מחוקקי ישראל,
קנזציוני כ"ק אדמו"ר הריי"צ וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שוכנת מצבת
קנחאבן גדולה המקפלת בין שורותיה החרוטות בצפיפות את סיפור חייה של דמות חסידית אשר האירה
קנטעל הארץ והדרים עליה במעשיה, בעבודתה, במפעליה ואף בעצם נוכחותה.
קסבמקום בו שוכן כבודם של יסודי עולם, במעבה חלקת
קסאהאדמה הקרה שעליה הציב הרבי את רגליו אלפי פעמים, בכל יום בו בא אל הקודש ובעבודה נשגבה
קסבומופלאה שבן אנוש לא יהין להבינה, הזכיר על הציון את עם ה' והתייחד עם קונו. שם שוכן
קסגכבודו של ר' זלמן גורארי'. בשורה אחת עם ראשי הרביים, "צום קאפנס פון די רעבע'ס",
קסדכלשון צוואתו. לרגלי המרכבה.
קסהכאשר החזיר את נפשו, רוחו ונשמתו אל המקום ממנו
קסונאצלות הנשמות, אך טבעי היה שייטמן במקום בו התמוטט, במקום אליו כסף והשתוקק, אצל עמודי
קסזהעולם ויסודותיו.
קסחאל המקום אליו ריצד נרו, נכספה רוחו וכלתה נפשו,
קסטהגיע שנים לאחר שחתיכות לבו נקרעו ממנו, ביום המר והנמהר, ג' בתמוז תשנ"ד, כאשר
קעאביו, רכב ישראל וחיותו ועצמותו שלו, עלה בסערת אש השמימה והותיר את עם ישראל מיותם
קעאועזוב, שבור ורצוץ.
קעב•
קעגכשתמונת חותנו הגדול לנגד עיניו, שח חתנו, הרה"ח
קעדרבי נחום שטרנברג: בחסידות נאמר כי בבוא יומו של אדם להתייצב בשערי בית דין של מעלה,
קעהנשאל האם העניק מעות לאחרים. וכי מה המעלה בכך. בשמים בודקים מפני מה פיזר אדם ונתן
קעולאביונים. האם היה זה מצד טבעו ומזגו, שהיו טבע ומזג של נתינה, של רוך, של רחמנות והתמוססות
קעזבפני צער הזולת או שעשה זאת מפני היותו מצווה ועומד במצוות צדקה.
קעחבעבודת ה' של
קעטחמי, ראו קווים שונים. היה לו קו של חסד, אך גם קו הגבורה. הוא היה איש של תורה,
קפדמות של גמילות חסדים, וצורה של 'עובד' שתפילתו רחמים ותחנונים. הצד השווה שבכולם הוא
קפאשאת הכול הוא עשה באופן של מסירות נפש. זה היה המוטו שלו.
קפבכשהיה נזקק לעשות שימוש בקו הגבורה, הפך את עורו
קפגלבעל גבורה מובהק, עד שכל הרואה היה חושב שאין בעולם בעל גבורה גדול יותר. כשהיה נדרש
קפדלהפוך לאיש חסד, היה בעל חסד מופלא, שכספו שווה בעיניו כקליפת השום וכחרס הנשבר.
קפהבכל רגע נתון, בכל הווייתו ומציאותו, כמו הכריז:
קפוהנני. אני מוכן להפוך את עורי, לשנות את אופיי, לעשות שימוש בפן אחר של אישיותי. הכול
קפזלמען המטרה, הכול לטובת הייעוד. זו הייתה עוד אחת מדרכי הביטוי לעולם הניגודים הבלתי
קפחאפשרי של הנגיד לו מתייחד ספר זה.
קפטוליום אחרון – מספר נכדו ויד ימינו, ר' יוסף יצחק
קצשטרנברג: הוא היה תשוש ומותש, דל כוחות ותנועותיו קשות וכבדות. כחסיד שגדל על דורות
קצאשל חסידים לא ויתר על הנהגתו ארוכת השנים לטבול במקווה מדי יום ביומו. משימה זו הייתה
קצבכמעט בלתי אפשרית אולם הוא מסר עליה את נפשו. ירד וטבל, עלה ונסתפג. מלאכה זו ארכה
קצגלו למעלה משעה מיוסרת וקשה. כשיצא, הפיקו פניו נהירו עילאה.
קצדואז, בערב ראש השנה, התמוטט רבי זלמן כשהוא עומד
קצהבמקום טהור, באוהל הקדוש של רבותינו נשיאינו. כאן כבה נרו ובחד קטירא איתקטיר עם הנשמה
קצוהכללית.
קצזהעולל שנולד למרגלות משפחת האצולה בקרמנצ'וג וברוסטוב
קצחשל ימי הרבי הרש"ב וינק את אוצרות המלכות באותן שנים; הנער שהיה חסידו הנאמן והקרוב
קצטשל הרבי הריי"צ מיום עלותו לכס הנשיאות עד לבוקר יום השבת בו עלתה בסערה נשמתו
רהשמימה; החסיד שהיה מראשי מזריחי החמה מחדש ביום יו"ד בשבט תשי"א, עמד על
ראהאובניים של חסידות חב"ד ולידתה מחדש בחצי הכדור התחתון והיה לדמות הקרובה ביותר
רבוהמקושרת ביותר אל האילן הגדול שסכך בענפיו הרבים על דורנו זה.
רגהוא היה
רדגם מי שחייו העשירים, תרתי משמע, תמו למרגלות ענקי העולם שלמענם חי והיה זה שזכה להישאר
רהעמם במחיצתם לקץ הימין.