BeChol Beisi Ne'eman Hu·Chapter Elevenבכל ביתי נאמן הוא·פרק אחד עשר

אפרק אחד עשר

בשומר החותם

גבערוב ימיו, באורח בלתי שגרתי סיפר פעם ר' זלמן

דבאוזני נכדו, על שתי הזדמנויות, שוליות לכאורה, שדווקא בהן, כעדותו, "ראיתי במוחש

הכי לרבי יש נחת רוח".

והיה זה באחד מימי הסליחות בשלהי חודש אלול תש''י,

זבחלוף יותר משבעה חודשים לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ. המניין ב-'770' החל באמירת

חהסליחות בשעה היעודה, טרם כניסת הרבי (שכונה אז 'הרמ"ש') לבית המדרש. כעשר דקות

טלאחר מכן נכנס הרבי. ברגע שבו נכנס הרבי, פתח ר' זלמן בקול רם: "אשרי יושבי ביתך".

יאמירת הסליחות התחדשה באחת. באותו רגע, למיטב זכרונו של ר' זלמן עצמו, על פניו הקדושות

יאשל הרבי התפשטה קורת רוח.

יבפעם נוספת אירעה שנים לאחר מכן. כשהרבי שב באחת

יגהפעמים הראשונות בשעה מאוחרת מהאוהל. היה זה זמן רב לאחר השקיעה. פניו הקדושות עטו

ידארשת רצינית. עם כניסתו לבית הכנסת ב'זאל' הקטן לתפילת מנחה, שאל הרבי את ר' זלמן,

טושניצב בסמוך למקום עומדו, מתי השקיעה היום. ר' זלמן השיב מיידית: "השקיעה היא

טזחמש עשרה דקות לאחר שהרבי שב מהאוהל"...

יזאף כאן, באחת התפשטה קורת רוח על פניו הקדושות של

יחהרבי. משל היו אלו שמים המכריזים "ניצחוני בניי ניצחוני" או שמא בית דין

יטשל מעלה המקבל את הסכמת בית דין של מטה ואומר: כן יקום.

כ•

כאמהסיפור הבא, ניתן לעמוד מעט על עוצמת כיבוד האם

כבשהרבי נהג כלפי אמו. בו' בתשרי תשכ"ה נסתלקה אם המלכות, הרבנית חנה. כחודש לאחר

כגמכן, ביום ט"ז בחשוון, ביחידות שלה זכה מדי שנה לקראת יום הולדתו, חלק הרבי עם

כדר' זלמן שיחה טעונה, בעלת תוכן כאוב ביותר. הרבי ביטא בפני ר' זלמן את מרירות לבו על

כהכך שבעת ההלוויה לא נהגו בכבודה הראוי. כן העיקה על ליבו של הרבי העובדה שהחסידים לא

כוהתגייסו למאבק על מקום קבורתה.

כזתוך כדי השיחה הכאובה, ניסה ר' זלמן להתגונן ולומר

כחלרבי שחברי החברה-קדישא הם הקובעים בדברים אלו ואין לו השפעה עליהם. וכי מה יכול היה

כטלעשות. אבל הרבי לא קיבל טיעון זה והגיב: אתה הרי מבטל אותם עשר פעמים ביום – במחשבה,

לדיבור ומעשה. אינך יכול לומר לי עתה שסמכת עליהם...

לאהרבי המשיך לבטא את מורת רוחו, תוך כדי שהוא מכה

לבעל השולחן וכשכאב רב מבצבץ מתוך הדברים החריפים. משך כל השיחה שארכה כ-45 דקות נשמע

לגקולו הרם של הרבי בזאל הקטן לאוזניהם המבוהלות של תלמידי התמימים ששהו שם.

לד•

להבכל נושא שהרבי הציב במרכז סדר היום, ניצב, כאמור,

לור' זלמן בראש העושים ועליו הוטלו המשימות, גלויות וחשאיות כאחד. בין אם היו הדברים

לזנוגעים לנושאים ציבוריים רחבי היקף כמערכות גורליות שהרבי קרא להתייצב בחזיתן ובין

לחאם היו אלו נושאים פנים-חב''דיים שנדרשה מלאכת מחשבת ומסירות של ממש להסדירם כהלכה.

לטהצד השווה שבכולם ניכר בעצם התגייסותו המלאה של ר' זלמן כמוליך והמביא למען הוצאתם

מלפועל.

מאלמאבק הגדול של הרבי לתיקון חוק 'מיהו יהודי' שנחקק

מבבישראל, רתם הרבי את ר' זלמן ומינהו לאחד ממביאי דברו המרכזיים בנושא. הוא ביקר לשם

מגכך במדינות שונות ושיגר מברקים רבים לגורמים שונים שהתערבותם בעניין עשויה הייתה להביא

מדלתיקון החוק לשביעות רצונו של הרבי.

מהפעם ביקש הרבי כי תיפתח מגבית עבור נושא מסוים.

מוהעסקנים התחייבו לקיים את רצון קודשו של הרבי אך הרבי הבין שכפי קצב התקדמות העניינים,

מזהדבר לא ייצא אל הפועל, או שייצא אל הפועל בעצלתיים. את חששו בנושא חלק הרבי בפני ר'

מחזלמן, בכתב יד קודשו. "במשך תשעה חודשים אין מספיקים להכין לדפוס קובץ אחד, ובמשך

מטד' ימים, ובהם יום שבת קודש האסור בצלצול בטלפון, יכינו מגבית? האם כבר הוכנו הרשימות

נלמי לשלוח?".

נאמחמת קרבתו של ר' זלמן אל הרבי, היה הוא מיחידי

נבהסגולה שהיה לו כלי קיבול ראוי לספוג מהרבי ביקורת חריפה. הרבי ידע זאת היטב ולא אחת

נגהוכיחו, בשל משימות שונות שלא מולאו או שיושמו בקצב איטי ובלתי מספק.

נד•

נהבשלהי שנת תשכ"ז, הביעה הרבנית בפני ר' זלמן

נואת מורת רוחה לנוכח הטרחה שנדרשה מהרבי לצעוד עד הפארק כדי לקיים 'תשליך' (עד אז, בכל

נזאותן שנים, היה הרבי צועד בראש כל החסידים עד הפארק בתחילת איסטערן פארקוויי לאמירת

נחתשליך. הייתה שנה שהרבי דילג על הגדר משום שהפארק היה נעול). ר' זלמן גמר אפוא אומר

נטבלבו להקים בריכת תשליך ראויה לשמה בחצר 770.

ס"ר' זלמן כתב לרבי כי הוא רוצה להקים בריכה

סאמיוחדת לתשליך", נזכר ר' חיים ברוך הלברשטם, שהיה שותף למלאכה במצוות ר' זלמן.

סב"הרבי אישר את כוונתו ועודדה. ברור היה שיש להגיע למי מעיין, שכן בתשליך צריך

סגשיהיו 'מים חיים'. ר' זלמן שכר חברה מיוחדת לקידוחים. זה היה מבצע לוגיסטי אדיר. חפרו

סד150 רגל (כ-35 מטר) מתחת לאדמה. גם בעומק זה לא נמצאו מים ולר' זלמן, כמו לכולנו, הייתה

סהעגמת נפש רבה.

סו"שבוע לפני ראש השנה הגענו למים. הייתה זו

סזשמחה אדירה. 'ושאבתם מים בששון'. מאז השתמש הרבי במי מעיין זה אלו מדי שנה בשנה ל'מים

סחשלנו'. משנמצאו המים, הוקמה הבריכה מאחורי בניין הספרייה".

סטבתו של ר' זלמן, הגב' אסתר שטרנברג, שניהלה את הפרויקט

עכולו בשליחות אביה, מציינת כי ימים ספורים לפני ראש השנה הורה הרבי כי מסביב לבריכה

עאיהיו עצים ודשא וכן שבמים עצמם יהיו דגים. באותם ימים לא ניתן היה לרכוש כמות של דגים

עבאלא ברישיון מיוחד. ר' זלמן כמובן דאג גם לכך. הייתה זו בריכת נוי גדולה מפוארת ביופייה,

עגשכללה גם מפל מלאכותי. המקום כולו הפך לגן אקזוטי מפואר ויפהפה.

עדלימים נבנה על שטחה של בריכת התשליך המפוארת בניין

עהההמשך לספרייה של הרבי ונאלצו להחריבה ולהקים בריכה צנועה יותר, זו השוכנת עד עצם היום

עוהזה בחצר 770. בכל השנים רכש ר' זלמן לקראת ראש השנה את הדגים לבריכת התשליך. על נוהג

עזזה שמר עד השנה האחרונה לחייו. כיום ממשיכה משפחתו לשמר נוהג זה.

עח•

עטבהקשר זה לדאגתו האישית של ר' זלמן לרבי ולבית רבי,

פנחשף לאחרונה מכתב מפורט שהוא שיגר (ככל הנראה בשנות הכ"ף המאוחרות או בתחילת

פאשנות הלמ"ד) אל הרה"ח ר' גרשון מענדל גרליק, היושב במילאנו שבאיטליה, בבקשה

פבבלתי שגרתית: לרכוש מגבעת לרבי.

פגר' זלמן היה האיש שרכש תדיר לרבי הריי"צ את

פדמגבעותיו. הוא היה בקי בכל הפרטים הכרוכים בכך כמי שמידת כובעו הייתה תואמת בדיוק למידת

פההכובע של הרבי הריי"צ. אף כאן, במכתב זה, מבקש ר' זלמן מהרב גרליק הנמצא בעיר

פושבה מיוצרים הכובעים לרכוש לרבי את הכובע. הוא עושה זאת לא לפני שהוא מצטייד במידות

פזהמדויקות אותן קיבל מאת הרבנית. במכתב, המוקלד על שני צדי עמוד, יורד ר' זלמן לפרטי

פחהפרטים של המידות, האינצ'ים ואפילו רוחבו המדויק של הסרט שבמגבעת.

פט"אבל תדע", מציין ר' זלמן, "כי לא

צהיו שבעי רצון ממה שהביאו קודם כי אינו בדיוק. הרוחב הוא דעת הרבנית שתליט"א.

צאכמובן צריך להיות המשובח האפשרי היינו ווייכער (רך)".

צב"אם תעשה", מפטיר ר' זלמן, "תשלח

צגאליי ואודיע שהוא ממך".

צד•

צהכאמור בפרקים הקודמים, דרכו בקודש של הרבי הייתה

צושלא להסתפק ולומר די בכל הנעשה, ולדרוש כל העת, דווקא מאת העושים והמעשים, להיות בבחינת

צז"מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים", וביתר שאת ועוז.

צחפעמים רבות התאונן הרבי בפני ר' זלמן בנושאים שונים,

צטאם בשיחות ביחידויות ואם במענות קודש, בנוסח: 'איש אינו חס על זמני', בנוגע למעמדים

קשונים האורכים זמן רב וגוזלים לרבי שעות יקרות לחינם. אחד האירועים הללו היה בחג הסוכות,

קאכאשר הרבי עמד שעות ארוכות והעניק את ארבעת המינים לכל החסידים שהשתרכו בתור.

קב"נותנים לי לעמוד עם הלולב ולהעניק לכל אחד בנפרד", התבטא הרבי.

קגנענה ר' זלמן והציע: "לא עוד. מהיום, אני אעמוד

קדבמקום הרבי". אמר לו הרבי: לא, מי שעושה זאת היום בעת שאני הולך לתפילה, הוא זה

קהשייתן את ארבעת המינים לכל אחד ואחד. וכך החל ר' מאיר הארליג, לעמוד עם הלולב בכל יום

קומימי החג ולהעניק אותו לכל החסידים.

קז•

קחבאחת ההזדמנויות כשהרבי דיבר בהתוועדות אודות החסידים

קטשאינם ממלאים את תפקידם כראוי, ביקש ר' זלמן להיות מליץ יושר, כדרכו בקודש, וכתב לרבי.

קיזמן קצר לאחר מכן השיב לו הרבי על מכתבו, כדלהלן.

קיא"אתמול היה טענה והעדר שביעות רצון גדול",

קיבכתב ר' זלמן והרבי עיגל את מילותיו וכתב: "כנראה שלא שמע כלל המדובר בהתוועדות,

קיגבנידון זה על כל פנים, ואף שהדגשתי ג' פעמים, שאין מדובר כלל על דבר טענה וכיוצא בזה,

קידכי אם על דבר בלתי טבעי כלל... לכתבו התירוצים שיש לומר בזה – לו ידוע ולי ידוע, וכולי

קיהעלמא ידע – שלא מפני שיגעו ומצאו התירוצים איש לא שאל".

קיואת טענת הרבי על אודות אותם חסידים שאינם ערניים

קיזדי בשיחות הנאמרות בהתוועדות, אם מחמת שינה ואם מחמת חוסר עניין וריכוז ניסה ר' זלמן

קיחלרכך בטיעון שאלמלא ההתוועדות היו אותם אנשים הולכים בטל, ואילו כשהם בהתוועדות הם

קיטשומעים דברי תורה לכל הפחות. על טיעון זה משיב לו הרבי באופן חד וחריף: "אין שומעים

קכ'דרך אגב'. פסק דין בשולחן ערוך, ומובא בליקוטי תורה, שהמדבר דברי תורה דתורה שבעל-פה

קכאואין מבינם – אין זה דברי תורה כלל. ועל אחת כמה וכמה השומע הברות דברים, ובשעת מעשה,

קכבכל מחשבתו האם היושב אצלו הוא בעל כמה וכמה חסרונות, או רק חסרונות מועטים. או בכלל

קכגבמחשבות אחרות, או גם ישן.

קכד"ולכתבו שבכל הדורות היה מי שישן – החילוק

קכהפשוט. ודוגמתו החילוק בין מעמד קריעת ים סוף וי"ז בתמוז, שבקריעת ים סוף היה רק

קכואחד, ובפסל מיכה – כמה אלפים".

קכזהרבי חותם את תשובתו ב'הערה כללית': "מהתירוצים

קכחהמתקבלים, מובן עוד יותר תוקף המדובר".

קכט•

קלכשניצב בפני ביקורת נוקבת שהעביר הרבי כלפי העסקנים,

קלאהתמימים או החסידים, ניסה ר' זלמן לגייס את כל תעצומות נפשו כדי ללמד עליהם זכות, להסביר

קלבאת מהלכיהם ולהמליץ עליהם בפני הרבי. לא תמיד התקבלו הדברים אצל הרבי ואפילו ברוב המקרים

קלגנותרה הביקורת כשהייתה.

קלדבאחד המכתבים מבקר הרבי את נטייתו של ר' זלמן לחפות

קלהעל ביקורת מוצדקת, וכך כותב לו: "לפלא שאינו מרגיש כלל שהלימוד זכות שלו על חוסר

קלוהפעילות המבהילה, שוללת את הלימוד זכות הכי חלושה שאמרו אילו הייתי מספר שמרגישים עדיין

קלזשצריך למצוא איזו אמתלא, על כל פנים על החלטתם הנחושה של אנ"ש שי' של גארניט טאהן

קלח(לא לעשות מאומה) ויהי מה?".

קלט"אי אפשר בשום אופן אויפטהאן (להועיל)?",

קמכותב הרבי לר' זלמן בכאב גדול ומותיר אותו פעור פה. "ומפורסם לכול, שדווקא אלו

קמאשלא ידעו את יוסף ולא למדו בתומכי תמימים שמעבר לים – הם, כוונתי לצעירים ולנשים,

קמב1, עושים בפועל. 2, מצליחים בהפלגה. 3, ויוסיפו בכל הנ"ל!".

קמגאחר שקיבל את הדברים הקשים כגידים, ידע ר' זלמן

קמדכי חובה מוטלת עליו לפעול בין החסידים ולגרום להם לתקן את הטעון תיקון, לשפר את הטעון

קמהשיפור ולקרוא להירתמות מוחלטת לעשיית רצונו של הרבי בשלמות. התירוצים – מקומם לא יכירם.

קמוהרבי דורש תוצאות מעשיות הניכרות על פני השטח. מורת הרוח הגלויה של הרבי, שנחשפה בפניו

קמזבמלוא חומרתה חייבה אותו לפעול במלוא העוצמה.

קמחוהוא ניסה בכל כוחו. פעל והפעיל, עורר וחיזק. הסביר

קמטלוותיקי החסידים ולפרחי התמימים, שכל עוד יימשכו ההנהגות הללו, עגמת הנפש של הרבי תלך

קנותגדל. התוצאות ניכרו בשבוע שלאחר מכן והפגמים אודותם דיבר הרבי ניכרו פחות ופחות.

קנאהמסר הועבר בשלמותו דרך הצינור שבחר הרבי להעביר דרכו את מאווייו הקדושים.

קנבאת מורת רוחו ביטא הרבי, כל שנות הנשיאות. כך למשל,

קנגלאחר שהוכרז בשלהי תשמ"ח על זמן סליחות למחרת בשעה תשע בבוקר, כתב הרבי לר' זלמן:

קנד"האומנם הזמן מתאים להכריז בכל העולם שחב"ד ... אומרים סליחות קרוב לאחר

קנהזמן קריאת שמע ועוד כהנה וכהנה ... וה' ירחם על כל בני ישראל שחב"ד בתוכם". ואכן למחרת, בעקבות

קנופתק זה, הוקדם מועד הסליחות לשעה שמונה בבוקר.

קנזבהזדמנות אחרת לחלוטין ובהקשר שונה כתב לו הרבי:

קנח"אולי יודע על עוד אחד או שניים מכל הנקראים 'אנ"ש', שמתעניינים בענייני

קנטהמרכז לענייני חינוך, וליובאוויטש בכלל...".

קסאם דומה היה כי בנימה חריפה נכתבו הדברים האמורים,

קסאהנה התבטאות חריפה שבעתיים שנאמרה לר' זלמן. "עניתיו כמה פעמים", כתב לו

קסבהרבי בתשובה לשאלה מסוימת, "שאין ביכולתי, ואין זה תלוי ברצון – להיות שמש ושליח

קסגשל כל אחד ואחד, להביא סברותיו רצוא ושוב ואחר כך להודיעו המענה, ואחר כך המענה שלו

קסדעל המענה, ולהודיע חזרה, וכו' וכו'. ובפרט שברובא דרובא משתמשים בי לא בכדי לעשות,

קסהכי אם בשביל הסברא להאישה והנכדים. הייתכן שאני מרעיש יותר משנתיים ופלוני קורא ה'מארגן

קסוז'ורנאל' מיט א געשמאק – ובכל ענייני ליובאוויטש אין עושים שום דבר".

קסזוכזה הוא פתק נוסף בנימה חריפה זהה: "אין באפשרותי

קסחכלל פירען כל אחד ואחד מאנ"ש שיחיו בכל דבר קטן וגדול פארן האנט כאילו

קסטהיו פעוטות (בנוגע לפעולות **איזה

קעשהיא** וכיוצא בזה). ובמילא

קעא– אין זה מתפקידה של המזכירות גם כן ואמרתי לפני כמה וכמה חודשים שעל

קעבאנ"ש – באם ישנם כאלו בברוקלין – לבחור ועד שיתעסק בכל כיוצא בזה בפועל ובאופן

קעג**מסודרובהתייעצות

קעדביניהם**. ובאם עד עתה

קעהלא נמצאו כאלה, אין לי אלא עצה אחת בשביל אנשי ליובאוויטש הדרים בקראון הייטס, שעל

קעוכל פנים ימצאו אחד שתפקידו יהיה לא חס ושלום להתבונן מה לעשות (ואיפה תמצא במסירות

קעזנפש עד כדי כך) כי אם אך ורק לשאול על כל דבר את אנשי ... ו... וכו' מה הם עושים און

קעחנאכטאן (ולחקות) זה ויהי רצון שיהיה בהצלחה".

קעטבסגנון אחר ובאירוניה גלויה כותב פעם הרבי לר' זלמן:

קפ"שמח אני ממה שעל כל פנים (לפי כותבו) הוא שמח מהמרץ הנפלא והגדול בכמות ובאיכות

קפאומוסיפים בזה מיום ליום ואנ"ש שיחיו כאן ובכל ענייני ליובאוויטש ובפעולות ההולכות

קפבוגוברות כל אחד ואחד ממש. מ'קען זיך ווינטשען בעסער? (הניתן לאחל לעצמנו שיהיה טוב

קפגיותר?)".

קפדבהזדמנות אחרת הוסיף הרבי לגבי הדפסת שיחות קודש:

קפה"אולי ירשום שמות 2 מאנ"ש שי' וואס זיי פעלט עס ( שהדבר חסר להם)".

קפוהנראה לכל – שמזמן לזמן מתגדלה השינה, הן בכמות והן באיכות (זאת אומרת היפוך מכתבו)

קפזומעשה רב בכל התוועדות (לבד כשבא אינו ישראל שאז נעורים לראות איך מתנענע .. וכו').

קפחלהעיר: חלק חשוב מהנדפסים 1) מונח במחסן 2) נשלח לכתובת שכנראה נלקחו מספר הטלפונים

קפטוכיו"ב ובמילא מובנות התוצאות וכו'".

קצבתשובה להצעה שהעלה ר' זלמן בעסקנות הכלל, המשיך

קצאהרבי באותה נימה כואבת: "איני מאמין שיצליח בהנ"ל ולכן אין כדאי אפילו שיתחיל

קצב(כנראה הסיבה האמיתית שלא תיקן עד עתה הנ"ל – כי אין אף אחד ... שנוגע לו העניין

קצגמצד עצמו כי אם הצערמניא שבדבר וד"ל".

קצד•

קצהוכזה הוא פתק מיוחד, מבהיל בסגנונו ובתוכנו, שכתב

קצוהרבי לר' זלמן, בנושאים משולבים.

קצזהראשון שבהם, נוגע לאי ציות זעקת הרבי באשר לעתידה הדמוגרפי של שכונת קראון הייטס.

קצחמקירות ליבו הטהור זועק הרבי כי היה על החסידים לנהוג ולהנהיג "מאויבי תחכמני",

קצטמחוג ידוע שפחות מעשרים וארבע שעות לאחר שחדל להופיע היומון 'מארגן זשורנאל', הפציעו,

רבהתארגנות אישית, ובעוד מנהיגם אינו בעיר, בעיתון משלהם.

רא"...עדיפי מיניה הול"ל במשך 24 שעה לאחרי סגירת ה'מארגן זשורנאל' כבר מכרו מכתב עת חדש שלהם ומעצמם (**מנהיגם

רבאינו בעיר) ואני – לאחר 24 חודשים שהתחלתי לדבר על דבר השכונה ואיני יודע עד עתה אם הביאו איש א'** שיתיישב

רגבהשכונה! ולא הועיל גם זה שהוכנס באתערותא דלעילא בקופתם 150 אלף דולר במזומן! אלא שבכל אופן מעוררים את ... הרחמ"א(?) שיחי' על דבר ההכרח שהוא יתבונן בגודל האחריות והוא יחקור באיזה

רדעיתון היודפס עניין פלוני וכו' וכו'!".

רהבחלק הבא של הפתק, משיב הרבי לדבריו של ר' זלמן,

רולפיהם "צמאה נפש אנ"ש וכל העולם כולו לליקוטי שיחות", אשר היו יוצאים,

רזמדי שבת בשבתו, מן הקודש פנימה, כשהם מוגהים ומנופים כסולת נקייה וברה. והרבי בתגובה,

רחנוקב בדוגמה מבהילה הממחישה את חוסר העניין של אנ"ש בשיחות המוגהות שיצאו לאור

רטעד כה.

רי"אפילו בנוגע להליקוטי שיחות שהסבירוני שצמאה

ריאנפש אנ"ש וכל העולם כולו" – כותב הרבי – "יודעים ברור שאי אפשר כלל

ריבבלי הליקוטי שיחות שלומדים בהם וכו'. והנה דוגמא חיה בזה! לפני כמה וכמה שנים נאמר

ריגונרשם אז שיוסף בנערותו לא היה רועה צאן. כשעברו

רידשנים אחדות נדפס הנ"ל, עתה נדפס עוד הפעם ואיש לא שם לב שזהו היפך המפורש בוישב, עד שילד צעיר דארצות הברית שאלני זה בשבוע העבר!".

ריהואז מוסיף הרבי ואומר: "גם אלו שקורא

ריו"אנ"ש" השתתפו ומבלי התעוררות מצידי [והוא בדוגמא כשבא גוי להתוועדות,

ריזאין אף אחד מאנ"ש ישן]".

ריח•

ריטלצד מענות קודש אלו, כמו גם הדברים שזכה ר' זלמן

רכלשמוע פנים אל פנים מפי קודשו של הרבי,

רכאבשנת תשכ"ה דיבר הרבי כמה וכמה פעמים בחריפות רבה אודות העדר העניין כביכול בשיחות

רכבהקודש שנישאו על ידו ברבים. הרבי דיבר על כך בכאב ובחריפות ובין היתר תקף את העובדה

רכגשיש כאלו שמרשים לעצמם לישון ולנמנם תוך כדי ההתוועדות. זקני בית חיינו

רכדפירשו את הדברים כהבעת כאב על כך שמעבר לעיון בשיחות עם הופעתן, אין מתקיימים בהן שיעורים

רכהשל ממש, תוך כדי פלפולא וריתחא דאורייתא.

רכואת הכאב העמוק שנסוך היה בדבריו של הרבי – אותו

רכזזכה לשמוע מאת הרבי כמה וכמה פעמים ואף במענות קודש שזכה לקבל בהקשר זה – תיעל ר' זלמן

רכחלעשייה אישית. הוא קרא לראש הישיבה, הרב מענטליק, והורה לו למסור מדי שבוע בבוקר יום

רכטראשון שיעור בהיכלו של בית המדרש ב'770' בשיחות הרבי. ר' זלמן לא אמר די בכך אלא דאג

רלאישית שבשיעור ישתתפו מדי שבוע מספר רב ככל הניתן של אנשים. לשם כך, היה הוא אישית

רלאהיה אוסף אנשים ברכבו ומסיע אותם לשיעור המתקיים בבית חיינו.

רלבהנהגה זו, שנמשכה על פני שנים, בשיטתיות עקבית,

רלגלא עלתה בקנה אחד עם אופיו התקיף של ר' זלמן ורום מעמדו כבכיר נכבדי אנ"ש וכאיש

רלדעסקים שידיו רב לו בעסקאות חובקות עולם ומלואו. לנגד עיניו ניצבה מטרה אחת ויחידה.

רלהלהסב לרבי נחת רוח. אם נדרש היה לשם כך לשמש כנהג הסעות עבור אלו שההסעה לשיעור ברכבו

רלוגרמה להם להשכים משמיכת הפוך החמה בבוקר של חורף סגרירי ולהסב לשיעור – ר' זלמן לא

רלזהיסס לעשות זאת.

רלחכבודו האישי ומעמדו הציבורי לא היוו כל משקל שעה

רלטשעל הפרק ניצבה הגשמת שאיפתו הטהורה של הרבי והסיכוי להסב לו נחת רוח.

רממאז אותה עת, כשהרבי הביע כמה פעמים עגמת נפש לנוכח

רמאאלו הנרדמים תוך כדי ההתוועדות, נוהג היה לחלק לפני ההתוועדות גלולות קפאין לזקני החסידים

רמבשלא יירדמו. בשנים מאוחרות יותר, הצטייד ר' זלמן מבעוד מועד בחומר חריף במיוחד (smelling salts) ואם הבחין באי מי מסביבתו שנרדם, היה תוחב זאת לאפו

רמגוהלה היה מתעורר באחת.

רמדעדות על התוצאה המיוחלת ניתנה, במרוצת הימים, במכתבו

רמהשל הרבי, בו מופיעה התייחסות ישירה לפועלו של ר' זלמן במישור זה.

רמו•

רמזבעקבות הדברים שהיה שומע ר' זלמן מפי הרבי חדשות

רמחלבקרים אודות אי ההתעניינות כביכול בשיחות הקודש, הרבה ר' זלמן להתכתב עם הרבי אודות

רמטדברים שנשא הרבי בהתוועדויות. כמו על מנת להוכיח כי פני הדברים אחרת וכי אכן צמאה נפש

רנאנ"ש לדברי אלוקים חיים.

רנאמפאת זאת בארכיב מענות הקודש שהותיר אחריו ר' זלמן,

רנבספונים עשרות רבות של מענות קודש מפורטים העוסקים כולם במילי ופלפולי דאורייתא, בתגובה

רנגלמכתבי תורה שר' זלמן הבהיל תדיר אל הרבי, בהקשר לשיחות ומאמרי קודש שנשא הרבי ובכלל

רנד(ראו תצלום שתי דוגמאות, לחביבותא דמילתא, מגוף כתב יד קודש). ועוד חזון למועד להוציאם

רנהלאור בעזרת ה', בפענוח מלא, לתועלת הרבים.

רנוומכל מקום, לפנינו כמה דוגמאות בהקשר זה. אחת השאלות

רנזהייתה: מדוע כאשר המורה-שיעור של השנה המעוברת בתניא נפגש במורה שיעור של השנה שאינה

רנחמעוברת – אין מאחדים את התאריכים.

רנטהרבי השיב על כך בשאלה שתוכנה: מדוע טוען הנך שחודשי

רסהקיץ זהים בשני סוגי השנים, והרי גם חודשי הקיץ של שנה מעוברת אינם זהים לחודשי הקיץ

רסאשל שנה פשוטה. ראיה לכך הביא הרבי מנוסחאות אחרות שבהן מוסיפים את המילים "ולכפרת

רסבפשע" בתפילת מוסף של ראש חודש, בכל חודשי השנה המעוברת, לרבות בחודשי הקיץ.

רסגשאלה נוספת ששאל פעם ר' זלמן את הרבי קשורה בפרשת

רסדהעקידה, אודות דברי חז"ל על שרה שכששמעה שאברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק בנו,

רסהבמצוות ה', "פרחה נשמתה". הקשה ר' זלמן: והרי עצם עניין העקידה לא היה ניסיון

רסולגבי אברהם אבינו, שכן כך מצינו באיגרת הקודש בתניא (פרק כ"א), משום שכל יהודי

רסזהיה הולך במסירות נפש לעקוד את בנו אילו נצטווה כן מפי הקדוש ברוך הוא. כיצד אפוא ניתן

רסחלהבין את העובדה שפרחה נשמתה של שרה לנוכח זאת?

רסטהרבי השיב על כך: "דאס איז קאפ און דאס איז

רעהארץ" (זה הראש וזה הלב). כלומר, מצד הראש, אין זה אכן ניסיון, כנאמר בתניא, אולם

רעאהלב אינו יכול לשאת זאת.

רעבהוסיף ר' זלמן והקשה בכתב: כיצד ניתן להבין ששרה

רעגאמנו לא ידעה שהקדוש ברוך הוא ציווה על אברהם לעקוד את בנו, ומאוחר יותר אף לא ידעה

רעדכי בסופו של דבר אברהם לא שחט את בנו וכי הוא חי, הרי שרה הייתה נביאה והיא הייתה אמורה

רעהלדעת זאת!

רעוהרבי השיב על כך בשאלה: "וואו שטייט עס אז

רעזא נביא דארף אלץ וויסן?" (היכן כתוב שנביא צריך לדעת הכול?).

רעחר' זלמן השיב לרבי כי שתי ראיות ניתן להביא שנביא

רעטאכן יודע הכול. האחת, מדברי הקדוש ברוך הוא לאבימלך (בראשית כ,ז): "השב אשת האיש"

רפומדברי רש"י: "ואל תהא סבור שמא תתגנה בעיניו ולא יקבלנה או ישנאך ולא יתפלל

רפאעליך. אמר לו אבימלך, ומי מפרסמו שלא נגעתי בה, אמר לו: כי נביא הוא – וידוע שלא נגעת

רפבבה ולפיכך ויתפלל בעדך". ומכאן אפוא ראיה שהנביא יודע הכול. ראיה נוספת הביא ר'

רפגזלמן מדברי אדמו"ר הזקן באיגרת הקודש (פרק כ"ב) ששאלות הנוגעות לדברים גשמיים

רפדיש להפנות אך ורק לנביא, כשם ששאול המלך שאל את שמואל הנביא אודות האתונות.

רפהעל כך השיב הרבי: נביא יודע את אשר רוצים שהוא יידע.

רפושאלה מעניינת נוספת נשאלה על ידו סמוך לחג הפורים,

רפזכשהרבי דיבר על מבצע מזוזה. שאל ר' זלמן: "האם זה (מזוזה) שייך לפורים?".

רפחהרבי הפטיר: "הרי זה מילתא דפשיטא". שאל ר' זלמן: מה הקשר של מזוזה לפורים?

רפטהרבי הורה לו בתגובה להתעניין.

רצכעבור זמן שב ר' זלמן לרבי, באומרו כי התעניין ולא

רצאמצא הסבר. אמר לו הרבי שהדבר נרמז בפסוק במגילת אסתר "הנה בית המן נתתי לאסתר".

רצבובכן, מהו הדבר הראשון שיהודי עושה כשהוא נכנס לבית שהוא מקבל במתנה מגוי? – הוא קובע

רצגבו מזוזה".

רצד•

רצהר' זלמן לא חדל לבקש ולהפציר מהרבי שיזכה אותו ואת

רצוכל אנ"ש בעוד שיחות מוגהות. באחת הפעמים כתב לו הרבי על כך: "העבודה והטרדות

רצז– הולכות ומתרבות. הפועלים ועושים – הולכים ומתמעטים. ועשיית כל אחד גם כן מתמעטת.

רצחמתקרב חודש אלול ולאחריו חודש תשרי וכו' ומה שעולה בדעתו להציע לי עוד 'עסק' נוסף בו,

רצטהיינו לא שהוא יוסיף על פעולותיו הרבות דעד עתה אלא שעליי להוסיף וכו'".

שבהקשר זה ובאותה נימה, כתב פעם הרבי לר' זלמן בחריפות

שאיתרה וזו לשון קודשו: "לי אין חסרה עבודה. וגם ללמוד יכולני מתוך הראשי דברים

שבולאנ"ש שליט"א בכלל לא אכפת כל העניינים".

שגעל הצעה מעשית נוספת בהקשר לעסקנות הכללית, כותב

שדהרבי לר' זלמן: "מופרך לגמרי. בשכל עיוני – נכון הדבר, אבל בנוגע לפועל אינני רואה איש אחראי שאפשר לסמוך עליו (ובסגנון

שהמכתבו הקודם ששאל מה צריך לדבר עם אנ"ש שיחיו ומובן העדר הידיעה בכל הנ"ל)

שווכהניסיון בעבר ובמוחש הנארישקייטן הם על חשבוני ולכן שב ואל תעשה".

שזלצד הביקורת והתוכחה, מבצבצים גם מעת לעת ניצוצי

שחאורה וברכה על בשורות טובות, אף במישור העסקני שהרבי לא חדל לתבוע בו ללא הרף מבלי

שטלמצוא די בנעשה עד כה. כזה הוא למשל המענה הבא לו זכה ר' זלמן מאת הרבי: "תשואות

שיחן על הבשורות טובות ויהי רצון שתהא התחלה טובה בטוב הנראה והנגלה. ויהי רצון שסוף

שיאסוף תגיע לאנ"ש שיחיו ההכרה שליובאוויטש גדולה פון דעם פארנעם פון קרעמנצוג און

שיבפאלטאווע וכו' (באם אפילו לעניות דעתם שלהם בעבר היה כך)".

שיגבמילים אלו מביע הרבי את שאיפת לבו הטהור כי יבוא

שידיום שבו תתנחל בתודעת והכרת אנ"ש חסידי חב"ד כי ההיקף של ליובאוויטש בת זמננו

שיהגדול, רחב ומשמעותי יותר מימיה של עדת החסידות בקרמנצ'וג ובפולטובה.

שיו•

שיזאת המתח הכללי שהשתלט על חללו של 770 במוצאי שבת

שיחפרשת תרומה תשמ"ח, ניתן היה לחתוך בסכין. איש לא צלל למעמקיה של השיחה האיומה

שיטשנישאה זה עתה – שיחת "בואו ונחשוב חשבונו של עולם".

שכבסרט הווידיאו המתעד את השיחה נראה ר' זלמן, ראשון

שכאהמתעשתים, כשהוא מדבר עם רבה של קראון הייטס, הגה"ח רבי יהודה קלמן מארלאו, ודוחק

שכבבו לגשת אל הרבי ולומר כי אין עינינו נשואות אלא אל הרבי.

שכגמיד עם תום השיחה, בעוד הציבור עומד על מקומו וממתין

שכדלעליית הרבי לקומה העליונה, ניגש אל הרבי הרב מארלאו ואמר, "עס שטייט דאך 'ואתה

שכהתצווה' און אלע ווייסן וער איז דער 'ואתה'" (הרי נאמר 'ואתה תצווה' והכול יודעים

שכומי האיש שעליו נאמר 'ואתה'). הרבי הביט בעיניו של הרב מארלאו ואמר: "זאל זיין

שכזאן 'כתית'" (שיהיה ללא כתית). והרב מארלאו מצדו הוסיף ואמר לרבי: "אריכות

שכחימים ושנים טובות". הרבי ענה "אמן" ועלה לחדרו.

שכט•

שלהגה"ח רבי חנניה יוסף אייזנבאך מספר שכשהרבי

שלאעורר על קביעות הלימוד ברמב"ם, שפך ר' זלמן את לבו במכתב לרבי שאינו יודע איך

שלבילמד שלושה פרקים בכל יום. הרבי השיב כי הוא רשאי ללמוד פרק אחד ביום. ככלות הכול,

שלגהיה ר' זלמן לומד מדי יום ארבעה פרקים, בשני המסלולים. בעצמו למד שלושה פרקים, ופרק

שלדאחד למד מדי יום במסגרת שיעור ברבים שבו השתתף.

שלההיו לו לר' זלמן שבעה ספרי תורה אישיים. שישה מתוכם

שלונכתבו עבורו אישית על ידי סופרים מומחים בהזמנתו האישית, כמתחייב ממצוות כתיבת ספר

שלזתורה. את ספר התורה השביעי רכש מאחד מעדת החסידים, גם משום שהלה הוכיח כי ספר התורה

שלחמיוחס וגם כדי לגמול חסד עם המוכר שזקוק היה באותה עת לסכום כסף גדול.

שלטבחמשת ספרי התורה הראשונים ערך הוא סיומים ברוב

שמפאר והדר. לקראת סיום הספר התורה השישי, בחודש אלול תשמ''ו, קיבל ר' זלמן הוראה מהרבי

שמאבזה הנוסח: "לסיים דבר טוב ומצווה – מביא טוב וכו' כפשוט. והזמן גרמא המלך בשדה

שמבוכו'. אין תועלת בטומעל. ואם כן לא כדאי. אזכיר על הציון". בכך הורה לו הרבי שלא

שמגלערוך את הסיום ברוב עם ("בטומעל") אלא באופן חשאי.

שמדר' זלמן שב וכתב לרבי כי הוא מבין שהרבי חושש מפני

שמהעין הרע וממילא הוא מסיק כי עליו לנהוג אחרת גם במישורים אחרים.

שמועל כך השיב לו הרבי: "וינהג כמו עד עתה. בתימהון

שמזגדול קראתי שכאילו... חששתי מעין הרע של הסיום!! הוא חשש וביאר ובאריכות וכו' ... כותבני

שמחזאת לגודל התימהון – אף שתכף ומיד יחדש סברה שהנני חוזר בנוגע להסיום – ומענתי זה בתוקף

שמטעומדת. אזכיר על הציון".

שנמכך הסיק ר' זלמן כי לא היה זה אלא טעם כמוס והוראה

שנאפרטית.

שנבכיוצא בזה, קיבל ר' זלמן כמה וכמה הוראות פרטיות

שנגבמישורים שונים. כך, למשל, לקראת קישורי התנאים של אחד מנכדיו, כתב הרבי על הפתק שבו

שנדדיווח "בננו שיחיה רוצה לעשות הקניין/ווארט": "בשלושה או בעשרה וכו'.

שנהההוספה – דמי הטראסק בלע"ז – ייתן לצדקה . . . שנוהגין כאנ"ש שיחיו בלא טראסק

שנוחיצוני. אזכיר על הציון".

שנזכבר בעת שמחת נישואי בנו של ר' זלמן, ר' יצחק מאיר,

שנחקיבלה המשפחה הוראה מיוחדת מהרבי: שלאורך כל החתונה לא יצלמו אלא שתיים או שלוש תמונות.

שנטכמו פעמים רבות נוספות, טעמו ונימוקו של הרבי לא צורפו להוראה החריגה. ויהי הדבר לפלא.

שס•

שסאתכונה רבתי הורגשה בחזית 770 בפורים קטן של שנת

שסבתשמ"ו. השדרה התמלאה במאות חסידים שהתגודדו מחוץ לבית אגודת חסידי חב"ד והמתינו

שסגלצאת הרבי מהבניין.

שסדבמרכזה של התכונה שאפפה את רחבת הכניסה, עמד רכב

שסהאמריקני בדגם משובח ויוקרתי שהוזמן ונבנה במיוחד בהתאם לצרכים של הרבי. הרכב היה מאובזר

שסוהיטב ומצויד בטכניקות משוכללות. את הרכב רכש עבור הרבי חסידו הנאמן, ר' זלמן גורארי',

שסזלאחר עשרות שנים בהם נסע הרבי ברכב ישן.

שסחהדרמה הגדולה שהתחוללה מחוץ ל-770, התנהלה סביב

שסטהשאלה המסקרנת מכול: כיצד יגיב הרבי כאשר המזכירים יציגו בפניו את המכונית. הרבי יצא

שעמ-770 בתנועות מהירות כדרכו בקודש ובראותו את ההתקהלות ואת המכונית שבמרכזה, שאל את

שעאהמזכירים לפשרו של הרכב החדש. הפתעה רבתי נרשמה בקהל כאשר הרבי התעלם מהרכב ואף לא

שעבהעיף בו מבט אחד נוסף. "שונא מתנות יחיה", נענה הרבי ונפנה לעבר הרכב הישן,

שעגששימש את הרבי מימים ימימה.

שעד(לימים, לאחר שהרכב היה בידי המשפחה, העניק אותו

שעהר' זלמן לידי המשב"ק ר' חס"ד הלברשטאם, במסגרת הפיצויים שניתנו לו לאחר סיום

שעועבודתו בבית רבי, בעקבות פטירת הרבנית חיה מושקא ע"ה).

שעזכולם ידעו על סירובו של הרבי לקבל מתנות, אלא אם

שעחכן מדובר ב'מתנות' רוחניות מעולמו של הרבי, דוגמת קבלה טובה, יציאה לשליחות או חיזוק

שעטהפצת המעיינות. גם כאן, היו שצפו מראש את תגובתו של הרבי למראה הרכב החדש.

שפחודשים לאחר מכן, בעיצומה של התוועדות, התייחס הרבי

שפאלמאורע המכונית החדשה במילים הללו: "ובזה נכללת פרישה והבדלה מענייני הרשות גם

שפבכאשר מנסים להלביש זאת ב'אצטלא של קדושה', ולדוגמא: קניית מכונית חדשה, כדי שיוכל להגיע

שפגבמהירות יתרה למחוז חפצו – למלא את שליחותו של הקב"ה!

שפד"ומכיוון דאתינן להכי – ישנם כאלו שרוצים לערב

שפהגם אותי בעניין זה, באמרם, שיש צורך במכונית חדשה מטעם הנ"ל, ומה גם – מוסיפים

שפולטעון – שריפוד המושב השתפשף וכו', ובמילא, הרי זה היפך ההנהגה ד'ביפיו תחזינה עיניך'!

שפז"ובכן, בנוגע אליי – הרי מלכתחילה לא שייך

שפחבזה עניין של סור מרע, אתכפיא וכו' מכיוון שכל המושג של מכונית חדשה אינו תופס מקום

שפטאצלי כלל, אין לי שום מושג בזה! בשבילי – טובה גם המכונית הישנה, מכונית שדרכה פעלו

שצהרבה עניינים חשובים כו', ובמילא, יכולה לשמש גם בעתיד, ובפרט – שתכף ומיד ניסע עם

שצא'ענני שמיא' ואז לא יצטרכו למכונית! ומכיוון שכן, הרי ביחס אליי אין הדבר בבחינת אתכפיא

שצבכלל וכלל.

שצג"ואין בכך משום הפך הענווה כו' – שכן, משל

שצדלמה הדבר דומה לאדם שאוהב תפוחים אדומים דווקא, ולא תפוחים לבנים, שאצלו לא שייך עניין

שצהשל 'אתכפיא' ביחס לתפוחים לבנים, מכיוון שמטבעו אינו נמשך לכך – הרי אף אחד לא יאמר

שצושזוהי מעלה גדולה ונפלאה. ועל דרך זה בנידון דידן – כשאין שום משיכה למכוניות כו'.

שצז"אמנם, ישנם הטוענים שבמצב כזה אין כל 'קונץ'...

שצחאדרבה: כשיש משיכה ותאווה למכונית חדשה, ולא עוד, אלא שמבזבזים הרבה כסף לקנותה, ומעמידים

שצטאותה בפתח הבית, ואף על פי כן נוסעים במכונית הישנה – זוהי עבודה נעלית של 'אתכפיא'...

תעל 'טענה' זו, התשובה היא – שאין צורך לחפש עניינים

תאנוספים כדי לבוא לעילוי ד'אתכפיא'. 'אתכפיא' אתה מחפש – כפה את עצמך לתת צדקה יותר

תבמרגילותך!".

תגפעם אחת הציע ר' זלמן לסוחר אתרוגים, שאינו נמנה

תדעם אנ"ש, אשר ממנו נהג לרכוש אתרוג מדי שנה, שיביא לרבי אתרוג, לנוכח יופי ההדר

תהשל האתרוגים שמכר הלה.

תוכשדיווח על כך לרבי, השיב לו הרבי: "על פי

תזציווי חז"ל דאסור להונות כו', הנה מנהגי לקחת הד' מינים שלי אצל זה שכבוד קדושת

תחמורי וחמי אדמו"ר היה לוקח (ודווקא בכסף כמובן) וגם בשנה זו כן ובכל אופן כוונתו

תטרצויה ותשואות חן על זה. אזכיר על הציון".

תי•

תיאבשנת תשט"ז אמור היה ר' זלמן להתאשפז בבית

תיברפואה לצורך סדרה של טיפולים. כמנהגו, את ההחלטה על כך לא קיבל לפני שזכה לברכתו והסכמתו

תיגשל הרבי. טרם צאתו למרכז הרפואי, ראה הרבי לנכון למסור בידו את ראשי הפרקים של מאמר

תידדא"ח שייאמר בהתוועדות הקרובה, כדי ששהותו מחוץ לגבולות בית חיינו לא תגרום לו

תיהלהחמיץ את המאמר. לא ידוע על אח ורע למקרה כזה בו מוסר הרבי לאדם מראש את תוכן מאמרו.

תיואך כמו בתחומים רבים אחרים, ההערכה ששררה כלפיו בד' אמותיו של הרבי, העמידה אותו במעמד

תיזשונה וחריג.

תיחוכזה הוא המכתב שכתב לו אז הרבי: "כיוון

תיטשנהג במנהג טוב להשתתף יחד בהתוועדות דשבת מברכין, ועל אחת כמה וכמה שבת מברכין חודש

תככסלו הוא חודש הגאולה וניצחון תורת החסידות אילנא דחיי דלית תמן כו' רק טוב וחסד, הנה

תכאמוסגר פה ראשי-פרקים מהמאמר אשר בלי נדר בדעת(י) לחזור בשבת קודש מברכין זה, ויהי רצון

תכבאשר המקום לא יפסיק ויחולו כל הברכות על כל אחד ואחד מאתנו בהמצטרך לו בתוך כלל ישראל".

תכגבשנת תשכ"ז העניק לו הרבי סידור תפילה במהלך

תכדיחידות יום ההולדת כמתנה, אותו נשא בחיקו בכל עת מצוא. תמיד התפלל ר' זלמן בסידור שהוענק

תכהלו מידיו של הרבי. הוא הקפיד לשאת את הסידור באמתחתו בכל הזדמנות גורלית שבה נזקק לסייעתא

תכודשמיא מיוחדת. לניתוחים, לדיונים משפטיים, לתפילות החגים והימים הנוראים. תמיד נשא

תכזר' זלמן את הסידור הזה ושמר עליו כעל בבת עינו.

תכחבמרוצת השנים קיבל דברים שונים מהרבי כהוקרה אישית

תכטוכביטוי הערכה. חלק מהם לקראת יום ההולדת. בשנה אחת, למשל, שיגר לו הרבי הדס לקראת

תלחג הסוכות. וכיוצא באלו תשורות רבות וייחודיות.

תלאבחלוקת המצות שקיים הרבי מדי ערב פסח, מאז שנת תשל"ח,

תלבהיו שלושה סוגי חלוקה וכמה מועדי חלוקה שונים. בערב פסח, מלבד חברי הכולל שהיו מחלקים

תלגלכל הקהל והשלוחים עורכי הסדרים הציבוריים היו זוכים המזכירים וכמה יחידי סגולה, לקבל

תלדמצות מידיו הקדושות של הרבי. בלילות החג – היו כמה, בעיקר המשמשים בקודש בבית, שזכו

תלהלקבל מצות בלילה הראשון וקומץ יחידים קיבלו אף בלילה השני.

תלור' זלמן קיבל מדי שנה מצה שלמה וחתיכת מצה קטנה,

תלזבלילה הראשון של פסח אך היה שומר חלק ממנה ללילה השני. שנה אחת אבדו שיירי המצה לקראת

תלחהלילה השני. ר' זלמן, שלא הסכין לוותר על ליל הסדר ללא חתיכת מצה מהרבי, לא ידע את

תלטנפשו מרוב צער.

תמבכל יומו הראשון של חג הפסח היה ר' זלמן מוטרד ומודאג

תמאוחשב כיצד יוכל להשיג כזית מצה מהרבי, למרות שהרבי לא נוהג לתת לו מצה בלילה השני.

תמבעם צאתו מבית המדרש, סימן לו הרבי בניע ראשו הקדוש בסמנו לו שיבוא אחריו לחדרו. ואז,

תמגללא אומר ודברים, העניק לו הרבי עוד מצה. הפלא הגדול היה, שאיש לא אמר על כך לרבי.

תמדמאז אותו מקרה, היה ר' זלמן מקבל מצה הן בלילה הראשון והן בלילה השני. זאת מלבד המצות

תמהשל הרבי שהיה מקבל מהרבנית בימי חול המועד פסח.

תמובכל פעם שר' זלמן התכונן לנסיעה למדינה מסוימת,

תמזהיה נכנס לרבי להתברך ומקבל מהרבי שליחות לצדקה במטבעות מדינת היעד שלו. לפני שנסע

תמחלקנדה, קיבל מהרבי מטבעות קנדיים. כשהתעתד לנסוע לארץ ישראל, העניק לו הרבי שקלים ישראליים.

תמטכשטס לשווייץ, קיבל פרנקים שוויצריים. בשנים מאוחרות, היה מודיע ר' זלמן לרבי בכתב,

תנומאת המזכירות היה מקבל מטבעות של שליחות לצדקה שהעביר עבורו הרבי.

תנאכשר' לוי ליברוב (מהמשמשים בקודש), עמד להתחתן,

תנבנסע ר' זלמן לבוסטון, שם התקיימה החתונה. ביום החתונה, כשיצא הרבי למקווה, שאל את ר'

תנגחנינה שפרלין שעמד שם האם הוא נוסע לחתונה של ליברוב. משהשיב בחיוב הוציא הרבי מכיסו

תנדשני שטרות של חמישה דולרים, וביקש ממנו למוסרם לר' זלמן ורעייתו.

תנהבכל השנים, היה רוכש את החזקה של הגבהת וגלילת ספר

תנוהתורה של הרבי בימי שני וחמישי, עת היה יוצא הרבי לקריאת התורה עם הציבור. כן היה בעל

תנזהחזקה של הגלילה ב'ספר תורה של משיח'. משנת תשמ"ח, כשהרבי החל להתפלל עם הציבור,

תנחהיה ר' זלמן נוהג להשתתף בכל אחת מהתפילות, בעת שהותו בעיר. פעם אחת, בשנת תנש"א,

תנטלא הופיע ר' זלמן לתפילת שחרית. לאחר תפילת שמונה עשרה סימן הרבי לאחד המזכירים שייגש

תסאליו והורה לו לברר מדוע ר' זלמן לא הגיע לתפילה ולהודיעו פשר הסיבה.

תסא•

תסבר' זלמן ניצב בראש העוסקים והמתעסקים בתכניות השונות

תסגלהרחבת בית המדרש 'ליובאוויטש שבליובאוויטש' – 770. כל אימת שעלתה על הפרק תכנית הרחבה

תסדשל 770 עמד ר' זלמן בראש העוסקים בכך. גם במסגרת זאת זכה לקבל מהרבי שורה ארוכה של

תסהמענות קודש פרטניים.

תסועדות על חוסר שביעות הרצון של הרבי מהלוך הרוח בהקשר

תסזזה שהתרקם מתקבלת מפתק נדיר שכתב הרבי בשנת תשמ"ג לר' זלמן, בתוך כלל העסקנים

תסחהקשורים לכך: "לכתבם על דבר הגדלת בית הכנסת, כנראה מהסברות שכותבים מן הקצה אל

תסטהקצה: הכותבים לא התבוננו עדיין 1) במה רצונם 2) מה ביכולתם 3) בכלל כסף מנלן ועוד.

תעשיבררו כל זה וכיוצא בזה".

תעאבמענה מיוחד המשלב תשובה בנוגע להפצרתו החוזרת ונשנית

תעבשל ר' זלמן לראות עוד שיחות קודש מוגהות (כדלעיל) ובד בבד מענה בנוגע לבנייה, כתב הרבי:

תעג"האם כבר מצא זמן, לאחר יציאתו מחדרי, ולא בחיפזון בעומדו כאן – להתבונן ועל כל

תעדפנים להתעניין מה נעשה בכל אותן החוברות שהוציאו לאור עד עתה – שתיים במספר גדול...

תעה"בטח עדיין לא שכח אשר חפירת ותיקון ה'שלאש'

תעושהיו באחרון של פסח תשט"ו – לא מצא זמן להתבונן איך לתקנם, עד שביום י"ג

תעזתמוז תשט"ז עשיתי 'טומל' והעיקר – מסרתי שאחרים יתקנו אם לא יתקן הוועד"...

תעחשורות אלו האחרונות רומזות לתפקידו של ר' זלמן כמי

תעטשנמנה כל השנים עם 'הוועד המסדר'. במסגרת תפקידו זה היה אחראי על כל הסדרים שבליובאוויטש

תפשבליובאוויטש וכן על בדק הבית. בתפקיד זה שימש מתחילת הנשיאות עד שנת תש"ל בערך.

תפאבמרוצת השנים זכה ר' זלמן לקבל עשרות מענות קודש מהרבי בהקשר לתפקידו זה.

תפבתחת אחד השיחים, ביקר הרבי בפתק ששיגר לר' זלמן

תפגאת שיטת הפעולה של עסקני אנ"ש, המומחים בתכנון תכניות אך מומחים פחות בהוצאתן

תפדאל הפועל. "אין מחסור ב'פלענער' (תכניות). ההירוס בכל ענייני ליובאוויטש הולך

תפהוגדל, ובמילא – ההכרח שיעשו ה'פלענער' גדל פי כמה. ומה שחסר הוא – שאין אף אחד שיעסוק

תפובפועל ממש אפילו ב'פלאן' אחד חדש, על כל פנים ג' ימים רצופים באופן מסודר".

תפזהרבי ידע מראש מה יהיו התוצאות ותיאר אותן לר' זלמן,

תפחללא כחל וסרק: "כדרכו, בטח יביא כמה וכמה הצעות ושמות, ועל כל פרט הכי קטן, יצווה

תפטאת פלוני שיתבונן בעניין, ויאמר לו בדיוק מה עליו לעשות, כי הוא אינו פנוי לזה... ושאר

תצמאנ"ש – יצוום פלוני לעשות כרצונו, כי לו לא ישמעו... ופלוני יבוא אליי וישאלני

תצאמה לענות, און איך האלט ניט ('ואני לא אוחז' ב)לקחת על עצמי את כל זה, ולא אכנס לזה

תצבמלכתחילה"...

תצגכאן נקט הרבי דוגמה, הנוגעת לתופעה שרווחה אז ב-770

תצדשבמהלך התוועדויות וכינוסים נאלצו אנשים לדרוך על השולחנות ולדלג עליהן, כתוצאה מהצפיפות.

תצהלרבי נגע הדבר מאוד והדבר בא לידי ביטוי בפתק מיוחד שכתב לר' זלמן: "ביקשתי יותר

תצומעשר שנים, לסדר שלא ילכו על השולחנות – וכמובן ללא הועיל. והסברא דמקום פנוי בין השולחנות

תצז– איש לא 'המציא' זה"...

תצחבאחת הפעמים כשהרבי שוחח עם ר' זלמן על הרחבת

תצט770, דיבר ר' זלמן על רכישתו של בית מסוים לשם כך. הרבי אמר לו בתגובה: זה בזעיר אנפין

500ובאריך אנפין, כל הגראז' של 'איסטערן פארקוויי' יהיה שייך ל-770'.

501בהזדמנות נוספת, בהקשר להרחבת 770, כתב הרבי:

502"לאחרי שהתבוננתי ג' שנים בהנעשה בזה ובכל ענייני עסקנות אנ"ש שי', וגודל

503'ההתעסקות' לכל אחד ואחד.. שפוחת והולך בכול, אין להשקיע כסף רב בשביל שיהיו ישנים

504בהרחבה או שיחשבו מחשבות בטלות.. ולצערי הרב זהו הרוב (שהולך ומתגדל)".

505מעבר לכך, כל אימת שנדרשה פעולה בכל הנוגע לד' אמות

506של הרבי, הפנייה הייתה לר' זלמן. עדות לכך ניתנה כאשר המצב הפיזי של קומת הכניסה ב'770'

507התדרדר לרמה בלתי נסבלת. המקום לא זכה לשיפוץ במשך עשרות בשנים. הגיעו הדברים לידי

508כך שברצפת המבואה של 770 נפער חור של ממש; הרבי, בעת שיצא מחדרו ופסע אל עבר בית המדרש,

509נאלץ לדלג או לעקוף את החור שברצפה.

510נזכר הרב חיים ברוך הלברשטם, איש בית רבי, שהיה

511מעורה היטב בנעשה בבניין והיה אחראי על 'בדק הבית': "החלטנו שחייבים לשפץ בדחיפות

512את הרצפה בגן עדן התחתון. בדקנו את העלויות, והסתבר כי מדובר בסכום גדול שלא היה באמתחתנו.

513"ידענו היטב מי לא יוכל לסרב. היה זה כמובן

514ר' זלמן, שכשפרשנו בפניו את הרעיון הוא נרתם מיד ולקח על עצמו 50 אחוז מהעלויות. אמנם

515הוא נהג עמנו כמו 'בוס' קשוח, פיקח על העבודה והעיר על כל מה שלא בוצע בשלמות, אולם

516רק בזכות מעורבותו האישית, הצלחנו אז להקים רצפת אבן נאה במקום רצפת העץ הרעועה, לבנות

517מטבחון קטן ולשפץ באופן מסיבי את כל הקירות. אי אפשר לשכוח את ר' זלמן מסתובב וצועק

518עלינו: 'מה אתם עושים? כאן צריך לבצע את העבודה מחדש! צריך להיות טוב יותר! הפינה הזו

519חייבת להיות יפה יותר'.

520"ר' זלמן נתן ברוחב לב בלתי מצוי כל סכום שנדרש

521היה לתיקון או שיפוץ ב-770 ובאופן מיוחד בביתו של הרבי. אם מדובר היה במשהו שקשור לכבודו

522של הרבי עצמו הוא פתח את הלב ואת הכיס ונרתם לכך ממש באופן אישי, בדק כל פרט ודאג שהדברים

523יבוצעו על הצד הטוב ביותר".

524אגב, באחת ההזדמנויות השמיע הרבי לר' זלמן אודות

525פועלו של ר' חיים ברוך הלברשטם לטובת 'בדק הבית' של קומת הכניסה ב-770, ביטוי שממנו

526השתמע העדר שביעות רצונו הקדושה של הרבי כלפי מצב התחזוקה בבית המדרש ב-770. וכה אמר

527הרבי: "אויב נישט פאר הלברשטם – וואלט אויבן אויסגעקוקט ווי אונטן" (אלמלא

528הלברשטם, 'למעלה' – קומת הכניסה – הייתה נראית כמו 'למטה' – קומת המרתף של בית המדרש).

529"יותר מפעם אחת", מציין, נכדו של ר' זלמן,

530ר' יוסף יצחק, בהקשר פרסונלי זה, "שמעתי במו אוזניי מפי הרבנית שבחים רבים שהיא

531חולקת בפני סבי אודות ר' חיים ברוך הלברשטם יכולתו ופעולותיו".

532בימם ההם תכנן ר' זלמן להרחיב את היכל בית הכנסת.

533הוא הגיש לרבי את תכניתו, אך קיבל תשובה מדהימה בחריפותה: "הרי הם לא שומעים בכלל

534את ההתוועדות, אלא רק מוחאים כפים בשר ובשר. האם בגלל זה צריכים להרחיב את בית הכנסת?!".

535•

536בשנת תש"מ החליטו עסקני שכונת קראון הייטס

537להקים מחדש את המקווה למען נשות השכונה. בצעד פזיז מיהר אחד העסקנים להרוס המבנה שסביב

538המקווה הישן בטרם בנו את המקווה החדש. למרות זאת, מלאכת בניית המקווה החדש ארכה למעלה

539משנתיים. לנשות השכונה לא נותרה ברירה אל ללכת למקווה בעיצומם של הליכי הבנייה.

540בשנת תשמ"ג עורר הרבי כמה פעמים על נחיצות

541הזריזות בסיום המלאכה.

542במוצאי שבת קודש פרשת וישלח נערכה סעודת מלווה מלכה לטובת בנין המקווה. בהתוועדות השבת

543הבאה התייחס הרבי למלווה מלכה באומרו:

544"באמת היו צריכים לגמור מזמן אולם מוטב מאוחר מלא כלום". בשבוע הבא דיבר

545הרבי שוב אודות המקווה.

546בין הדברים קישר הרבי את הדברים למלווה מלכה השנתית

547לטובת 'מבצע נש"'ק' שעורכת מדי שנה, בתו של ר' זלמן, הגב' שטרנברג, ברוח ובהשראת

548אביה – שאמורה הייתה להיערך באותם ימים: "כללות העניין דטהרת המשפחה קשור גם עם

549עניין נרות שבת קודש: ובהמשך לאמור - הרי בוודאי יכריזו עתה אודות הזמן והמקום שבו

550תיערך מסיבת המלווה מלכה השנתית בקשר למבצע נרות שבת קודש. וינצלו את האמור לעיל (אודות

551המקווה) בעניין דכפליים לתושייה – גם בנוגע לנתינה והשתתפות במבצע נש״ק, כי אף על פי

552שבנוגע למבצע נש״ק עסקו אמנם במרץ וכו׳ (ולא כמו בנוגע לבניין ושכלול המקווה, כנ״ל)

553– אף על פי כן, כאשר מתבוננים בגודל החשיבות והנחיצות שבכל הפעולות דמבצע נש״ק, אזי

554מגיעים למסקנה שלפי ערך חשיבות העניין היו צריכים לעסוק בזה באופן נעלה יותר, ולכן,

555גם בזה צריך להיות העניין דעבודת התשובה, כפליים לתושייה״.

556פרשת המקווה הסתעפה והצטלבה עם סוגיית הרחבת

557'770', אשר בעניינה, כאמור, היה ר' זלמן במשך שנים רבות בראש העושים והמעשים להרחבתו

558המתבקשת של '770'. לאחר שכמה פעמים הוגשו לרבי תכניות שונות ודעתו הקדושה הייתה לא

559מרוצה מאף אחת מהן, עלה בידו של ר' זלמן באותה עת לרכוש כמה בתים ברחוב קינגסטון עד

560יוניון, מתוך מגמה להחריבם ולהרחיב על שטחם את בית הכנסת ובית המדרש 'ליובאוויטש שבליובאוויטש'.

561ביום חמישי, י"ד בטבת תשמ"ג כתב ר' זלמן

562מכתב לרבי על נייר המכתבים הרשמי של הרב זלמן שמעון דווארקין, רבה של קראון הייטס.

563וכה כתב ר' זלמן, בין היתר: "היות שהפלענער (התכניות) הראשונים להרחיב בית הכנסת

564ובית המדרש דליובאוויטש שבליובאוויטש שהגשנו לפנים לכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א

565לא נתאשרו מפני גודש הסכום... הנה הוכן על ידי הארכיטקט פלענער חדשים שלא יעלו לסכום

566עצום"...

567את מכתבו סיים ר' זלמן במילים: "והננו מבקשים

568חוות דעתו הקדושה וברכתו הקדושה על זה". על המכתב חתמו ר' זלמן ורֵעוֹ הטוב, הרב

569משה פנחס הכהן כץ ע"ה, הגבאי של בית המדרש 'ליובאוויטש שבליובאוויטש'.

570למחרת, בט"ו בטבת, ערב שבת פרשת ויחי, ענה

571הרבי על הדברים, בכתב יד קודשו, על דף המכתב המקורי, באלו המילים: "נתקבלו כל

572ההבטחות דלהלן וכו' – ידוע הפסק דין שמותר וכדאי

573למכור בית הכנסת לצורך מקווה. הבטיחוני

574שתהיה המקווה גמורה באמצע הקיץ, ואחר כך – לפני ר"ה, ואחר

575כך – לחג הסוכות, ואחר כך – במשך ב-ג שבועות. יד טבת

576– הייתי בבנין המקווה – ובעוד ג' שבועות גם כן לא יהיה גמור. באם באמת

577מעוניינים בטובת בית המדרש – טובתו שימכרוהו וימסרו הכסף לאיש שאינו

578מליובאוויטש – וייתנו לו עשרת אלפים שכר טרחתו ובלבד שיגמור המקווה במשך

579ג' שבועות, ואיש מליובאוויטש לא ייתן לו עצות כלל".

580למחרת,

581בשבת פרשת ויחי, בא ר' זלמן להתפלל מנחה ב-770 (בניגוד למנהגו בשבתות שבהן לא ערך הרבי

582התוועדות, שהיה מתפלל בבית הכנסת סמוך לביתו). מיד לאחר התפילה, עלה לבימה והכריז:

583מי שמעוניין לבצע את הוראת הרבי אודות הקמת המקווה, מוזמן הערב, מוצאי שבת, לאסיפה

584בביתי.

585כחמישה עשר איש מאנ"ש, בהם כמה מביני עניין

586בתחום הבנייה, הבהילו עצמם לאסיפה הלילית בביתו של ר' זלמן. הנוכחים נמנו וגמרו לשכור

587חברה חדשה שתיטול על עצמה את סיום הקמתו מחדש של המקווה בתוך שלושה שבועות. תוך זמן

588קצר אותרה חברה שאנשיה באו וראו את המקום והסכימו ליטול על עצמם את האתגר. בפועל, העניין

589לא יצא אל הפועל שכן אחד האחראים לא אפשר את העסקת החברה החדשה.

590לנוכח – ואולי בחסות – העיכוב שנוצר, פרצה באותם

591ימים שריפה ב-770. בצעד חריג, דרמטי וחסר תקדים, הורה הרבי ביום שישי למכור את בית

592המדרש של 770. באותו בוקר הוציא הרבי למזכירות דף שלם ובו הוראה ברורה למכור בו ביום

593את בית המדרש, כולל הוראות לפרטי פרטים כיצד בדיוק תתבצע המכירה.

594בהתוועדות השבת הקדיש הרבי דברים כואבים וחריפים

595אודות השריפה שפרצה. במהלך הדברים נדהם הקהל כולו להתוודע מפי הרבי על אודות מכירת

596בית המדרש. בעקבות הדברים, קם ועד פעולה חדש אשר תוך זמן קצר השלים את בניית המקווה

597לתפארה.

598•

599מעבר לסדרים הטכניים של המעמדים השונים ב-770, היה

600אחראי ועד המסדר על השלטת הס במהלך התפילות וההתוועדויות. כזה הוא, למשל, מענה אחד,

601חריף במיוחד, שכתב לו הרבי בהקשר זה: "פשוט שלא הייתי מעכב מלעשות סדר אלא לעת

602עתה הפעולה היחידית שלו שראיתי

603הייתה התכנית שחיבר ביחד כל השולחנות וכל הנאספים עמדו על רגליהם בקצות הביהכנ"ס!

604וזהו לאחרי 15 שנה של התעניינותו עמוקה

605בעשיית סדר. זהו הפלא?".

606מתשובה זו נמצאנו למדים על אפיק נוסף של פעולה בו

607נקט ר' זלמן במסגרת ניסיונו העיקש לוודא שאיש לא יהין לעצום עיניו בעת ההתוועדות.

608במסגרת תפקידו זה, כזה הוא פתק קצר וחריף ביותר

609בו מורה הרבי לר' זלמן, ככל הנראה לנוכח אי סדר ששרר בעת ההקפות באותה שנה: "יודיע

610לאלה שכנראה לא שמים לב שיש אפשריות לסדר הקפות בחדרי בצירוף ט' אנשים וכן ההתוועדויות

611וד"ל".