Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק ארבעה עשר
באיש על העדה
גמבעד למפתן הם נכנסו בזה אחר זה. ארשת רצינות נסוכה
דעל פניהם ומבע מאוים המסגיר היטב את אותות ההכנה הנפשית המאומצת שהוקדשה לקראת רגעים
האלו. 'יחידות' לא הייתה מושג זר לאיש מהם אך להזמנה יזומה באתערותא דלעילא מהרבי עצמו,
ומעטים מהם זכו, בייחוד לא בשנים המאוחרות.
זציר דלת העץ במפתן הבית הגדול סבב שוב ושוב. בכל
חפעם מצטרף חסיד ישיש נוסף שנקרא אף הוא, בדיסקרטיות וללא שהות מיותרת, לבוא אל הקודש
טומופתע לראות שהוא אינו יחיד. יחד מנו הקרואים שבעה. איש מהם לא ידע כי הם קרואים להיכנס
ייחדיו אל הקודש פנימה. האות ניתנה והקרואים נקשו קלות על דלת חדרו של הרבי הקרוי ברטט
יאבפי החסידים 'גן עדן העליון'. קול צלול עלה מאחורי הפרגוד, הרבי הזמין את האורחים להיכנס.
יבהיה זה יום חמישי ראש חודש תמוז תשמ"ה. היחידות
יגהמדוברת הצליחה להפתיע אפילו את חדי העין מבין צעירי הצאן, שבלשו בעין בוחנת ועקבו
ידאחר כל תנועה בלב הפועם של ליובאוויטש, היכל קודשו של הרבי בקומת הכניסה של 770, הרוחש
טוכל העת כלַבָּה רותחת.
טזלבם של שבעת הנאספים הלם בחוזקה. הם נכנסו בדממה
יזאל החדר הקטן, תלו עין שואלת מעבר לערמות הספרים שחצצו בין מקום עומדם לבין מקום מושבו
יחשל הרבי והבחינו ברצינות מטילה אימה ופחד הנסוכה על פניו הקדושות. לא היה להם מושג
יטקלוש על סיבת ההתכנסות הבלתי שגרתית.
כ"מתקרב יום הולדת וחג הגאולה של כ''ק מו''ח
כאאדמו''ר והיום הוא ראש החודש", פתח הרבי ואמר. "הנני מקווה לומר זאת בעת
כבההתוועדות של חג הגאולה, אבל אז אי אפשר לבאר העניין בפרטיות ויוכל להיות איזה יניקה,
כגעל כן אומר אני עתה את הדברים בפניכם".
כדכאן המשיך הרבי ואמר: "הבית הזה של 770 הוא
כהעל שם אגודת חסידי חב''ד. השם הזה הוא לא כדי לפטור ממסים של הבית, כי אם כן הוא באמת.
כושכל הבית וכל החדרים בכל הקומות הוא שמתפללים ולומדים תורה וכן עושים כל העניינים השייכים
כזלהפצת המעיינות חוצה, שאלו הן פעולות אגודת חסידי חב''ד".
כחבשלב זה אמר הרבי, להפתעת כל הנאספים, "הדין
כטבירושה, שאם חלקו היורשים ביניהם, כל אחד ואחד שקול בפני עצמו ... ואם שקודם שחלקו
לאז פטורים מ... עד עתה לא נעשה חלוקה מהמוריש – כבוד קדושת מורי וחמי אדמו''ר – ולפי
לאזה הכול שייך למוריש. וכל הספרים, הביכלעך וכתבי היד, תשמישי וכלי הבית וכו', שייכים
לבכולם למוריש. ובפרט 'מה זרעו בחיים אף הוא בחיים'. ויישאר כך לעולם ועד בלי שום חלוקה
לגוברור שזהו רצונו הקדוש של המוריש".
לדהרבי הוסיף וקבע: "ואם יהיה מי שיערער על זה
להומישהו ירצה להשתיקו וירצה לקנות מכל הנ"ל איזהו ביכלעך או כתב יד ליתן לי במתנה,
לואיני רוצה בשום אופן בזה ולא אקבלו ממנו. והנני אוסר זה. וידוע תשובת מהר''מ מרוטנבורג
לזעל פדיון שבויים שלא ליתן יותר מכדי דמיהם".
לחכאן הורה הרבי הוראה למעשה: "בארץ הקודש תיבנה
לטותיכונן יעשו בית בכפר חב''ד על שם כבוד קדושת מורי וחמי אדמו''ר וייקרא בשם אהלי יוסף
מיצחק ליובאוויטש. ויהיה שם מקום תפילה ותורה והפצת המעיינות. ויהיה כסף הדרוש לשם כך
מאוכבר יש לי כסף על זה ב''ה".
מבהרבי סיכם ואמר: "הנני מוסר זה לפניכם הקרואים
מגהשייכים לאגודת חסידי חב''ד ומציע שתהיו שותפים עמי בזה ובדעתי שיהיה הכול כמו שאומר.
מדויהיה הכול בחסד וברחמים, בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, והקיצו ורננו שוכני
מהעפר והוא בתוכם, ולקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש".
מושבעת הקרואים הביטו בזהירות זה בזה. הילה היסטורית
מזאפפה את המעמד ותחושת שליחות החלה לחדור לתודעתם.
מחהנאספים הקרואים היו: הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב,
מטהרב ניסן מינדל, הרב בנימין גורודצקי, הרב שניאור זלמן גורארי', הרב מרדכי מענטליק,
נהרב משה פנחס כץ והרב דוד רסקין. לא קשה היה להבחין בבריח תיכון משותף לכולם. היותם
נאחיילים נאמנים שלאורך שנים ארוכות התמסרו בביטול וחרדת קודש אל הרבי ופעולותיו. מעבר
נבלכך היו אלו חסידים שזכו להסתופף בצלו של רעיא מהימנא כ"ק אדמו"ר הריי"צ
נגוהיו לאורך כל הדרך מעורים היטב בקודש פנימה. הרבי עצמו התבטא במהלך השיחה המיוחדת
נדכי זו הסיבה שבעטיה נבחרו דווקא הם, באומרו, כלפי הרבי הריי"צ, "וכשזרעו
נהבחיים, אף הוא בחיים".
נועתה נקראו אל הדגל. לחדש בעוז את פעילות 'אגודת
נזחסידי חב"ד העולמית'.
נחהאות ניתן והיחידות הסתיימה. הקרואים פסעו לאחור,
נטיצאו מבעד למפתן והמתינו עד שדלת חדרו של הרבי נסגרה. הם פסעו אל קרן זווית ויחד ניסו
סלעכל את שחוו. הרב משה פינחס כץ מיהר ליטול פיסת נייר ועט ולערוך סטנוגרמה של היחידות
סאהמכוננת (שעל פיה צוטטו הדברים האמורים). דבר אחד היה ברור. מעתה הם שותפים למשימת
סבקודש. על שכמם הוטלה מלאכת מחשבת לכינונה מחדש של אגודת חסידי חב"ד העולמית.
סג•
סדאם כי יכלו המה לשער כי מאחורי הקלעים אירע דבר
סהבלתי שגרתי – איש מהם לא ידע באותה עת על רעידת האדמה שהתרחשה הרחק מעין רואים, בין
סוכותלי בית ליובאוויטש. פרשה שנחשפה בזהירות ובסודי סודות על ידי נאמני בית רבי שבועות
סזאחדים קודם לכן, ובאותם ימים החלו לטפל בה הרחק מעין רואים ומתוך משנה זהירות.
סחהכול החל כאשר לחרדת כל המעורבים בסוד העניין נתגלה
סטדבר גניבת אוצרות קודש מתוך ספריית ליובאוויטש מגנזך רבותינו נשיאינו. ספרים נדירים
ענעלמו כלא היו. בדיקת מלאי חשפה את ממדי הנזק. הסתבר כי נפקד מקומם של מאות ספרים עתיקים,
עאבהם גם כותרים יחידים שערכם לא יסולא בפז, כתבים שונים שהיו בבת עיני נשיאי חב"ד
עבואשר שרדו את כל גלגולי ההיסטוריה, נשמרו שמירה מעולה בחדרי חדרים וטופלו באהבה וזהירות
עגרבה וכך עברו מדור לדור עד שהגיעו לארה"ב בידיו האמונות של הרבי הריי"צ.
עדתדהמה הכתה את קומץ יודעי הסוד שהבינו כי ממש מתחת
עהלאפם מתבצע שוד אוצרות מחריד. פעולות אבטחה ננקטו, מצלמות נסתרות הותקנו ושבע עיניים
עובולשות נפקחו בדרכים המובילות לספרייה. עד מהרה התחוורה הזוועה במלוא חומרתה ומבוכה,
עזבוקה ומבולקה השתררו במקום. הסתבר כי מאחורי השוד השיטתי עומד לא אחר מאשר בן משפחה
עחקרוב שבמשך עשרות שנים ניתק עצמו מכל זיק וזיקה לחסידות חב"ד ולפתע צץ מכיוון
עטכה בלתי צפוי כגנב בלילה.
פהתמריץ למעשיו היה ברור. הספרים, אותם נטל בתשומת
פאלב, עשויים היו להפוך אותו לאדם עשיר מאוד. בדיקת מלאי במדפי הספרייה העלתה כי כ-550
פבספרים בעלי ערך עצום נגנבו על ידו בטרם נתגלה הפשע. כ-100 מהם הספיק למכור לסוחרים
פגשונים. טובי המומחים בתחום העתיקות נכנסו לתמונה והצליחו לאתר מספר פריטים במקומות
פדשונים בעולם. הם זוהו בנקל, לאור הסימון ששייך אותם לספריית ליובאוויטש.
פההגניבה שגרמה לפגימה ביהלום שבכתר המלך, פגעה באורח
פואנוש ביסודותיה החיוניים והקיומיים של החסידות. בד בבד ברור היה כי ההתמודדות עם הפרשה
פזלא תהיה פשוטה כלל ועיקר לאור זהותו וזיקתו של הגנב.
פחהיחידות הנדירה לשבעת החסידים שהפכו באחת לשבעת
פטחברי הנהלת 'אגודת חסידי חב"ד העולמית' ואשר על שכמם הוטלה משימת הקודש לחדש במרץ
צאת פעילות האגודה הייתה אחת הפעולות הנחוצות הדחופות לטיפול חוקי מקצועי ויסודי בפרשיית
צאהגניבה, שכאמור עד אז עוד טרם נודעו פרטיה לציבור.
צב•
צגי"ב בתמוז תשמ"ה. המהלכים מאחורי הקלעים
צדהסתיימו. הכול היה ערוך ומוכן לראשיתו של המאבק הציבורי הפומבי להשבת האוצרות החשובים
צהאל בעליהם, אגודת חסידי חב"ד, אל מדפי ספריית ליובאוויטש.
צוהאות לכך ניתן בשיאה של התוועדות חג הגאולה י"ב
צזתמוז, מול אלפי החסידים שגדשו את אולם בית המדרש ב-770 ובאוזני רבבות חסידים נוספים
צחשהתחברו אל ההתוועדות באמצעות 'חדר השידורים' המשוכלל, שהעביר את המתרחש לכל קצווי
צטתבל באמצעות קווי שידור טלפוניים ולווייניים.
קבשיחת קודש שהוקדשה לפרשה, ציין הרבי בכאב רב כי
קא"נמצאים אנו בחושך כפול ומכופל בזמן הגלות, עד כדי כך שאירע לדאבוננו מקרה חמור
קבביותר, שאף אחד לא יכול היה לשער שעלול לקרות כדבר הזה. בתקופה האחרונה נכנסו אחדים
קגלספריית ליובאוויטש ולקחו משם ספרים. אלו שנכנסו לשם שיערו, שיצליחו להתחבא ואף אחד
קדלא ידע מאומה. אבל כאן התערב כ"ק מו"ח אדמו"ר והראה 'מופת' שבעת שיצאו
קהמשם הבחינו בהם וראו אותם בני אדם. שניים מהם כבר החזירו את כל מה שלקחו; אבל עדיין
קוישנו מי שלא מחזיר את שלקח, ולכל הפחות בשלב זה אין בדעתו להחזירם".
קזבשלב זה פנה הרבי בתחינה מעומק לבבו הטהור, לכל
קחמי שיכול לעשות משהו: "מ'זאל עפעס טאן!" (שיעשו משהו!).
קטבשיחה זו עדכן הרבי את החסידים ברחבי תבל כי
קי"הנהלת אגודת חסידי חב"ד התכנסה" והחליטה מספר החלטות אופרטיביות שיש
קיאלפרסם בכל מקום: חובה להבהיר קבל עם ועולם כי בניין 770 הוא רכוש אגודת חסידי חב"ד.
קיבכאן הרחיב הרבי והסביר שהרבי הריי"צ נ"ע "רשם לכתחילה את הבניין הזה
קיגעל שמה של אגודת חסידי חב"ד", דבר שקיבל גם ביטוי חוקי (פטור ממיסי ארנונה
קידוכדומה), וכך התייחס למבנה ואף לכך שזה יהיה רשום בכל המסמכים החוקיים.
קיההרבי ציין כי אסיפת הנהלת אגו"ח מדגישה ומפרסמת
קיועובדה זו למרות היותה פשוטה וברורה, על מנת למנוע מגורמים אינטרסנטיים לייחס למבנה
קיזאופי של בית מגורים פרטי, לאור העובדה שהרבי הריי"צ ומשפחתו התגוררו, אכלו ולנו
קיחבבניין.
קיטעוד ציין הרבי כי הנהלת אגו"ח החליטה באסיפתה
קכלהעביר את מקום לימודם של אברכי הכולל שליד מזכירות הרבי, אל דירת הרבי הריי"צ.
קכאבנוסף, הורה הרבי בשיחת קודשו כי על חזית המבנה יירשם בצורה ברורה: 'בית אגודת חסידי
קכבחב"ד' ובשורה השנייה 'בית אהלי יוסף יצחק'.
קכגעדת חב"ד בעולם כולו נבוכה. שמועות שונות נפוצו,
קכדפרטי הפרשייה עדיין לא היו נהירים אולם הכאב בדבריו של הרבי והזעקה שבקעה מקירות לבו
קכההטהור הפכו לשיחת היום. שבעה חסידים ידעו כי יותר מכל אחד אחר הם הנקראים לעשות מעשה,
קכועליהם רובץ העול ומהם נדרשת פעולה אקטיבית. או אז התחוורה להם היטב מהות היחידות הדחופה
קכזוהסודית אליה נקראו שבועיים קודם לכן.
קכח•
קכטשלושה ימים לאחר י"ב בתמוז, ביום ט"ו
קלבתמוז, שב הרבי מהאוהל והורה על קיומה של אסיפה נוספת בחדרו. פרוטוקול האסיפה מיום
קלאט"ו בתמוז אינו ניתן להשגה. מרבית הדברים שנשא הרבי באותה אסיפה הוקדשו לענייני
קלבשכונת קראון הייטס, חידושה ושכלולה. בתום האסיפה העניק הרבי לכל אחד מהמשתתפים קונטרס
קלגי"ב-י"ג תמוז תרפ"ז. הנוכחים חשו היטב כי בנתינה זו ביטא הרבי את התייחסותו
קלדלפרשה כולה.
קלהזמן קצר לאחר תום האסיפה נכנס הרבי להתוועדות המיוחדת
קלואשר במרכזה שוב נשא דברים מיוחדים אודות פרשת הספרים וענייני שכונת קראון הייטס.
קלזבהוראת הרבי לאחר יחידות זו צורפו עוד שלושה חברים
קלחלחבורה: הרב ח.י. קרינסקי, הרב א. שם טוב והרב מ. הרסון.
קלטהאסיפה הבאה, בהוראת הרבי ובחדרו הקדוש, נערכה בערב
קמראש חודש מנחם אב. באסיפה זו נכחו החברים הוותיקים ו"היו עוד רח"י קרינסקי
קמאוהר''א שמטוב"
קמב(כלשון הפרוטקול שנכתב בכתב ידו של הרב משה פנחס כץ).
קמג"בעת הכניסה", נאמר בפרוטוקול,
קמד"עמד כ''ק אד''ש מול פנינו (שעמדנו כחצי גורן עגולה), אחר כך ישב על הכיסא. התחיל:
קמהדורך געגאנגען עטליכע וואכען (מיום ה' ט''ו תמוז לאחרי תפילת מנחה, כשבא כ''ק מהאוהל)
קמוווי מ'האט גערעדט מיט אייך וועגן מאכן ביליגע דירות פאר אנ"ש אין קראון הייטס.
קמזוויל איך וויסן וואס איז געטאהן געווארן אין דעם (חלפו כמה שבועות מאז שדובר עמכם באשר
קמחלדירות זולות עבור אנשי שלומנו בקראון הייטס. ברצוני אפוא לדעת מה נעשה במישור זה עד
קמטכה)".
קנ"אחר זה", נאמר בפרוטוקול, "אמר
קנאכבוד קדושתו: קלייבט אויס פון צווישן אייך א דובר (בחרו מביניכם דובר). כל אחד ואחד
קנבשתק. הרש''ז גורארי' התחיל ואמר, מ'האט איבער געלערנט די שיחה וואס דער רבי האט גערעדט
קנגוועגן דעם און דער רבי זאגט עס זאל זיין בסדר מסודר, מוז עס נעמען צייט (למדנו בשיחה
קנדשהרבי נשא בהקשר לכך והרבי אמר בה שהכול יהיה בסדר מסודר, זה חייב לארוך זמן). שאל
קנהכ''ק אד''ש: וואס איז פארט שוין געטאהן געוארן (מה בכל זאת כבר נעשה). השיב: מער, ווינציגער
קנו(פחות או יותר).
קנז"כבוד קדושתו אמר: וואס פראוועט מען מיט מיר
קנחליצנות און מזאגט ווינציגער (מה עושים איתי ליצנות ואומרים, פחות). והמשיך ברצינות
קנטובצעקה: איך האב אייך אויסגעקליבן אלץ ז' טובי העיר, חסידים פון רבי'ן (הכוונה על אדמו"ר
קסהריי"צ) און מיט וייסע בערד, האט מען ביז איצטער גאר ניט געטאהן לפועל. עס קען
קסאזאך פארציעהן אזוי ביז ראש חודש. עס איז מובן אז ניט אלע פון אייך זיינען שייך צו טאהן
קסבבפועל ממש אבער אחראי פאראנפארטליך איז יעדער פון אייך.
קסג"כשם ווען די האנט שרייבט אדער זי טוט עפעס,
קסדקומען קומט דאס פון הארץ, און נאך... פון קאפ, און די האנט טוט עס בפועל ממש – אבער
קסהדער גאנצער מענטש איז פאראנטפורטלאך וואס די האנט טוט"
קסו(אני בחרתי בכם כשבעת טובי העיר, חסידים של הרבי,
קסזעם זקנים לבנים, ועד כה לא עשיתם דבר לפעול, הרי הדבר עלול להימשך עד ראש חודש. כשם
קסחשהיד רושמת או עושה דבר מה, זה בא מהלב ויתירה מזאת מהראש, והיד עושה זאת בפועל ממש,
קסטאבל האדם כולו אחראי למה שהיד עושה).
קע•
קעאמיד לאחר התוועדות י''ב תמוז, לא ידע ר' זלמן את
קעבנפשו מצער.
קעגעו"ד נתן לוין, שריכז את מסכת התביעה במשפט
קעדהספרים, מספר על כך בשיחה מיוחדת עם מחברי הספר: "הטלפון הראשון שקיבלתי מר' זלמן
קעהבנושא הספרים הייתה בשעה שלוש לפנות בוקר, במוצאי י"ב תמוז תשמ"ה. היה זה
קעושעות אחדות לאחר ההתוועדות שבה חשף הרבי את דבר הגניבה. כפרקליטו האישי שררה ביני ובין
קעזר' זלמן היכרות חמה ומוקדמת. למרות השעה המוקדמת והבלתי שגרתית, ר' זלמן לא חש כל צורך
קעחלהתנצל על כך שהקיץ אותי משנתי. שמע טוב, הוא ירה אל הטלפון, ליובאוויטש בבעיה. שאלתי
קעטמה העניין והוא סיפר לי בקצרה על גניבת הספרים".
קפהשיחה, מכיוונו של ר' זלמן, נשאה אופי מעשי ותכליתי.
קפא"ר' זלמן", מספר עו"ד לוין, "שאל אם ניתן לאסור את הגנב. שאלתי
קפבמי הגנב. כשר' זלמן נקב בשמו ובזהותו של הנכד, השבתי שהנושא אינו פשוט וכי אני מעריך
קפגשלא ניתן יהיה לעוצרו כי מן הסתם הוא מתיימר להציג עצמו כבעל זכות לגיטימית ליטול לעצמו
קפדספרים. ר' זלמן לא הרפה ואמר שלמיטב ידיעתו הגנב נוקט בצעדים בלתי הפיכים כי הוא מוכר
קפהאת הספרים בארצות נוספות. השבתי על אתר שאם כן הדרך היא ללכת למשפט ולבקש מיידית צו
קפועל תנאי שיורה על אחזקת כל הספרים במשמורת. ר' זלמן סיכם עמי שיהיו עמי בקשר. כעבור
קפזיום או יומיים, הגיע למשרדי חבר המזכירות, הרב חיים יהודה קרינסקי, כשהוא מציין כי
קפחהוא בא בעקבות השיחה שקיים עמי ר' זלמן".
קפטעו"ד לוין מספר כי כשהרב קרינסקי פגש בו הוא
קצהיה מצויד בפסק דין הלכתי שאותו ביקש הרבי לקבל מאת הרב פיקרסקי, ראש ישיבת תומכי תמימים
קצאהמרכזית. פסק הדין קבע כי במקרה זה ניתן ללכת לערכאות ולא לדין תורה, בייחוד לנוכח
קצבהחשש שהנתבע לא יציית לדין תורה וגרוע מכך, ימשיך במעשיו התקדימיים והחמורים".
קצגכשבת צחוק בשפתיו מספר עו"ד לוין כי
קצד"כבר בשלב ראשון הבהיר לי ר' זלמן את האחריות המוטלת עליי בשפתו הישירה והמחוספסת
קצהובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. דע לך, הוא אמר, זהו משפט שאינך יכול להרשות לעצמך
קצולהפסיד בו, כי אם חס וחלילה תפסיד, לא יהיה מקום בעולם שתוכל לברוח אליו. לרבי יש שלוחים
קצזבכל העולם ובכל מקום שבו תיגע כף רגלך, הם ירדפו אותך ולא ייתנו לך מנוח".
קצחלמעורבותו ותחושת האחריות היתרה שחש ר' זלמן, נוספה
קצטעובדת היותו מקורב מאוד אל הרבנית חיה מושקא ע"ה, רעייתו של הרבי. ר' זלמן שוחח
רעמה בארוכה ושמע גם על המאמצים שננקטו בתוך המשפחה ועל מפח הנפש של כולם מהעובדה שהאחראי
ראלגניבה מגלה אטימות מוחלטת ואפילו תחינת אביו כלפיו נפלה על אוזניים ערלות.
רבזמן קצר לפני תחילת המשפט, בחודש חשוון תשמ"ו,
רגהחליט ר' זלמן על נכונותו להעמיד כל סכום כדי להשביע את רעבונו של תאב הבצע.
רד"אעמיד לשם כך כל סכום שיידרש, גם אם יהיה זה מיליוני דולרים, משום שמדובר בפיקוח
רהנפש של שניים, הרבי והרבנית", חזר ואמר. כאיש מעש גמר אומר בנפשו להיפרד מכל סכום
רושלא יהיה, על מנת לסיים את הפרשה. הוא מיהר אל חבריו בהנהלת אגו"ח ושכנעם להתייצב
רזבפני הרבי ולבקש את הסכמתו לפתוח במשא ומתן כספי עם הגנב ולהגיע עמו להסכם על גובה
רחהסכום שבתמורה יושבו כל אוצרות הקודש אל הספרייה, והשקט והשלווה ישובו לשרור בהיכלה
רטשל ליובאוויטש.
ריחברי אגו"ח נענו להצעה. בפניהם ניצב אדם המציע
ריאמיוזמתו וממרצו הון עתק. הסיכוי לסיום מהיר של הפרשה נראה היה קרוב מאוד. הם הצטרפו
ריבלר' זלמן והתייצבו בגן עדן התחתון בבוקר יום שלישי כ"ח בחשוון. כשהרבי הגיע מביתו
ריגל-770, פסע ר' משה פנחס כץ צעד קדימה ופרש בפני הרבי את הרעיון. לנגד עיניהם הנדהמות,
רידהגיב הרבי בחריפות רבה ופסק על אתר כי אין זו הכוונה כלל וכלל. אדרבה, קבע הרבי, בכך
ריהתצלח המזימה. הגניבה תתורגם להון עתק ואנשים ששלחו יד בנכסי צאן ברזל של חב"ד
ריוובספרים שעל שימורם ואיסופם עמל הרבי הריי"צ ופגעו בציפור נפשה של ליובאוויטש
ריז– ירוויחו ממעשיהם הנלוזים. תוך כדי דבריו של הרבי, שנישאו בחריפות רבה, הכה הרבי בידו
ריחהקדושה על הקיר. בתוך הדברים, שאל הרבי איך זה שלא הכריזו על תענית לנוכח המצב.
ריטעו"ד לוין מעיד כי למיטב ידיעתו "ר' זלמן
רכדיבר עם הרבי במשך כל ימי המשפט והמהלכים הקשורים בו וגם בדברים שהשמיע באוזניי היו
רכאלא מעט הוראות שוטפות שקיבל בהקשר לכך". הוא מספר על אחד השלבים הדרמטיים במשפט,
רכבשעה שהצד השני ביקש לגבות מפי ר' זלמן עצמו עדות.
רכג"עדותו", נזכר עו"ד לוין בשיחה עם
רכדמחברי הספר, "הייתה חשובה מאוד. הגנב ואמו טענו בלהט, באמצעות עורכי הדין שלהם,
רכהכי ר' זלמן הוא עד המפתח והם דרשו בתוקף את קיום עדותו. אמו של הגנב טענה בלהט כי היא
רכומכירה את ר' זלמן מאז היותו ילד וכי היא משוכנעת שהיא תוכל לשבור אותו, לסדוק את אמינותו
רכזאו לסתור את טיעוניו".
רכחר' זלמן נמנה עם שישה העדים שזימנה ההגנה לבית המשפט
רכט(בשלב ראשון). השישה מנו את הרבי, הרבנית, ר' חיים ליברמן, ר' זלמן, ר' בנימין גורדצקי
רלור' שלום בער לוין.
רלאהמציאות, בה צפו כל מי שעקבו מקרוב אחר דיוני המשפט,
רלבטפחה על פניהם של הגנב ופרקליטיו, גם במישור זה של עדות ר' זלמן. "עורכי הדין",
רלגמתאר עו"ד לוין, "ניסו לסובב אותו לכאן ולשם אבל לא הצליחו לחלץ מפיו מילה
רלדאחת שיכולה הייתה להיות מנוצלת בידיהם".
רלההידיעה על פסק הדין בה' טבת הגיעה ראשונה לר' זלמן.
רלועו"ד לוין יצר קשר עם ר' זלמן ובישר לו בהתרגשות כי "דידן נצח". ואחד
רלזמנכדיו הודיע למזכיר הרבי אשר מיהר לבשר לרבי את הבשורה המשמחת.
רלח•
רלטאט אט חדרה לתודעתם של ר' זלמן ועמיתיו האחריות
רמהגדולה שהוטלה עליהם כחברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד העולמית. כאמור, בעיצומה של
רמאהאסיפה השלישית בחדרו של הרבי, אמר הרבי לנוכחים, "מ'האט אייך אוסיגעקליבן אלץ
רמבז' טובי העיר" (בחרו אתכם בתור שבעה טובי העיר), למרות העובדה שתשעה חברים נכחו
רמגבמקום. על 'שבעת טובי העיר', כפי שכינה אותם הרבי, הוטל לפתוח בפעילות להרחבת השכונה,
רמדלהקים בנייני דירות שיימכרו לאנ"ש במחירים נוחים ולפתח את הפעילות הממוסדת של
רמהליובאוויטש במישורים רבים.
רמוביום ט' במרחשוון תשמ"ט, נקראו כל חברי אגודת
רמזחסידי חב"ד (מאלו שנותרו בחיים) לחדרו הקדוש של הרבי. הרבי נשא בפניהם דברים ממושכים
רמחבעלי אופי מעשי מובהק. הרבי אמר כי "הגיע הזמן, לדעתי, שיצרפו לאלו שנמצאים כאן
רמטממדינות אחרות: מארץ ישראל, קליפורניה ועוד מדינות שיש בהן פעולות רחבות. וכאשר יהיה
רנצורך, יתקשרו עמהם טלפונית, שאז הרי זה הם כאילו הם נמצאים כאן". הרבי מוסיף ואומר
רנאשיש כמה אנשים שמונו קודם לכן לצורך עניין מסוים אולם היות והם חברים בוועד, שיישארו
רנבחברים בו.
רנגר' זלמן הבין את מקומו במערכת וכאיש מעשה פתח בעשייה
רנדאקטיבית. הוא לא נח ולא שקט. הרצון של הרבי להפיח רוח חיים באגודת חסידי חב"ד
רנהו"לחדש את הפעולות" היה ברור לו.
רנובאותה עת היה מפנה הרבי לפעמים תכופות, בנושאים
רנזרבים ומגוונים אל הנהלת אגודת חסידי חב''ד.
רנחבמשימה זו של הפיכת אגו"ח לממסד דינמי נחל
רנטר' זלמן הצלחה מוחשית. הוא לא נתן ליוזמה לרדת מסדר היום, לא הניח לחברים לשקוט על
רסהשמרים ודרש התקדמות אקטיבית. אסיפות סדירות התקיימו בביתו שברחוב יוניון עד לשנת תשנ"ג,
רסאבמועד קבוע. ביום שני בשבוע שלאחר כל ראש חודש ולעתים אף במועדים יותר צפופים. פרוטוקול
רסבמסודר נרשם, החלטות התקבלו ואגו"ח הפכה יותר ויותר דומיננטית בשגרת חיי תנועת
רסגליובאוויטש.
רסדיחסו של ר' זלמן לתפקידו כחבר הנהלת אגו"ח
רסהעורר השתאות, ומהווה סמל ומופת למסירות חסידית. למרות כל עסקיו, החוליים שמהם סבל וגילו
רסוהמופלג דווקא הוא לא שכח לטפל בענייני אגו"ח כאילו היה זה הדבר היחיד שיש בעולמו.
רסזניכר היה בו כי תפקיד זה נישא על שכמו כעול הרובץ על כתפיו במסגרת האחריות הכבירה שהושתה
רסחעליו מאת הרבי.
רסטבעקבות היחידות בשנת תשמ"ט, בה ביקש הרבי לבחור
רעמזכיר, והחברים בחרו ברב קרינסקי, ביקש הרבי לקבל דוח מכל אסיפה שתתקיים. הרבי התבטא
רעאאז באומרו כי ישמח אם יקבל דוח גם מחברים נוספים ולא רק מהמזכיר. כחסיד מסור ונאמן
רעבובאורח כה אופייני, לקח ר' זלמן את הדברים לתשומת לבו והקפיד מני אז לשלוח לרבי דוח
רעגמלא ומפורט מכל האסיפות של אגו"ח. בארכיב שהותיר ר' זלמן אחריו ברכה שוכן אוגדן
רעדעב כרס של פרוטוקולים מלאים, המתעדים לפרטי פרטים את כל הדיונים שהתקיימו בכל ישיבות
רעהאגו"ח, כפי שהוקלדו על ידי ר' זלמן במו ידיו,
רעוכמו גם תשובות רבות והוראות מגוונות מהרבי אודות זאת.
רעזעיון בפרוטוקולים הרבים של כל ישיבות אגודת חסידי
רעחחב''ד מגלה באופן ברור את הדומיננטיות הרבה של ר' זלמן בכל אחת מהן. לא ניתן שלא להתפעם
רעטמעצם העובדה שר' זלמן נמנה עם הבודדים שלא החמיצו השתתפות אישית ופעילה בכל אחת מהישיבות
רפהרבות של אגו''ח. בכל אחת מהן הטביע ר' זלמן חותם של ממש בדברים ובמעש. בכל פעם היה
רפאזוכר ומזכיר את דברי הרבי, האמורים, שהגוף כולו אחראי על פעולה שאבר אחד נוקט.
רפב•
רפגבשנת תשמ"ה, נסתלק לבית עולמו, הגה"ח
רפדרבי זלמן שמעון דווארקין, רבה של קראון הייטס. בעקבות הפטירה, נערכו בחירות בשכונה
רפהובמהלכן נבחרו שלושה רבנים חדשים לכהן פאר כחברי בית הדין של השכונה.
רפוזמן קצר לאחר בחירת רבני השכונה, פנה מזכירו של
רפזהרבי, הרב חדקוב, אל ר' זלמן שהיה ממייסדי ועד רבני ליובאוויטש הכללי, ואמר כי ראוי
רפחלחדש את פעילות 'ועד רבני ליובאוויטש', לידע ולהודיע כי לצד בית הדין של קראון הייטס
רפטיש בית דין כללי של תנועת ליובאוויטש.
רציחד החלו לחשוב על פעילות מעשית להקמתו וביסוסו מחדש של הוועד ואף פנו אל הרב יעקב
רצאיהודה הכט בבקשה כי יצטרף ויכהן כיו"ר הוועד אולם הרב הכט חשש והעדיף שלא להיענות
רצבלהצעה המכובדת.
רצגבפועל עד שנת תש''נ לא יצא הדבר אל הפועל. היוזמה
רצדשבה ועלתה על הפרק מיד לאחר שר' זלמן סיים את התמודדותו עם שלטונות המס בארה"ב.
רצההוא שב לפעילותו הציבורית והרב חדקוב פנה אליו ועורר מחדש את נחיצות חידוש פעילות ועד
רצוהרבנים הכללי. ר' זלמן היה ברור שהפנייה היא מהקודש פנימה ולקח את העניין במלוא הרצינות.
רצזהוא פנה אל ידידיו הרבנים מרדכי דוב אלטיין וחיים מאיר בוקעט, צירפם אל הוועד והקים
רצחמחדש את 'ועד רבני חב"ד הכללי והמרכזי'.
רצטחברי הוועד כתבו לרבי מכתב בו הם מבקשים את הסכמתו
שלפרסם איגרת אל השלוחים בנושאים שונים העומדים על הפרק. את טיוטת המכתב הכניסו אל הרבי
שאבאמצעות המזכיר הרב גרונר. לתדהמתם, יצא מאת הקודש מענה חריף ביותר השולל מכול וכול
שבאת הרעיון. ר' זלמן נבהל. ללא כל שהות כתב לרבי: "הנני למהר ולהשיב, כל עצתנו
שגבטל ומבוטל".
שדעל כך הואיל הרבי להשיב לר' זלמן כי לא התכוון לבטל
שהמכול וכול את הוועד אלא לדעת מניין צצה היוזמה, מי ניצב מאחריה והאם הדברים שנכתבו
שולו הם על דעת כל חברי הוועד. ר' זלמן השיב כי היוזמה לחידוש פעילות ועד הרבנים הכללי
שזבאה מצד הרב חדקוב וכי אין זה אלא המשך לוועד הרבנים הישן שחדל לפעול מאז פטירת הרב
שחדווארקין. בעקבות זאת, אישר הרבי את קיומו של הוועד.
שטמאז ואילך, הלכו והתרבו תשובות רבות של הרבי המפנות
שיאל "ועד רבני אנ"ש דכאן". כמעט לא היה מוסד בליובאוויטש באותם ימים
שיאשלא קיבל הוראה לפנות אל לאגודת חסידי חב''ד או לוועד רבני ליובאוויטש הכללי. בשלהי
שיבתנש''א, לנוכח היחלשות שנוצרה בפעילות אגו''ח, היה הרבי מפנה לוועד הרבנים ולא לאגו''ח.
שיגמאז שנת תש"נ, זכה ר' זלמן לקבל שורה ארוכה של הוראות ומענות הקשורים בוועד רבני
שידליובאוויטש.
שיהעם הקמת הוועד, עת התגלעו חילוקי דעות ומתיחויות
שיונוכח קיומו של גוף רבני זה, הפעיל את כל חושיו והלך בין הטיפות, עד שלבסוף הצליח ברוב
שיזכישרון להשכין שלום מלא בין שני המוסדות הרבניים ששכנו כבוד בשכונה.
שיחבשנת תשנ''ב, כתוצאה מחילופי מכתבים בין הרבי לר'
שיטזלמן, הוציאה מזכירות הרבי הודעה רשמית כי כל חילוקי הדעות בין המוסדות יתברר אצל ועד
שכרבני ליובאוויטש או ועד אגודת חסידי חב''ד.
שכא•
שכבביום שני, י"ד בסיון תשמ"ח, שעה קלה לאחר
שכגתפילת מנחה, נקראו אל ביתו של הרבי מזכירו האישי, הרב חיים אייזיק חדקוב וחבר המזכירות
שכדהרב ניסן מינדל. השניים שמעו מפי הרבי כי עלה ברצונו הקדוש, "להתעסק בסידור העניינים
שכהשל לאחר מאה ועשרים שנה".
שכו"הרב חדקוב והרב מינדל שהו בחדר הרבי פחות
שכזמחצי שעה", העיד הרב גרונר, מזכיר הרבי. "כשהם יצאו, ניכר היה על פניהם כי
שכחהם טרודים מאוד. ניסיתי לשאול אותם, על מה דיבר איתם הרבי. הם רק אמרו: 'יותר טוב לא
שכטלדבר'. סתמו ולא פירשו".
שלמיד בצאתם, העלה הרב ניסן מינדל על הכתב את הדברים
שלאאשר שמעו בקודש פנימה. הרב מינדל הגיש את הדברים לרב חדקוב על מנת למוסרם אל הרבי.
שלבנוסח רשימת הדברים במתכונתם זו מעולם לא פורסם.
שלגהנוסח המלא של רשימת הדברים הועבר לאישורו של הרבי
שלדבאמצעות הרב חדקוב. במשך תקופת זמן ניכרת, הדברים לא זכו לתגובת הרבי.
שלהכמעט שלושה חודשים חלפו. במהלך התקופה הזאת, סיפר
שלוהרב גרונר, "כמעט מדי יום ביומו, היה הרב חדקוב שואל אותי, האם הרבי הוציא עבורו
שלזמשהו מיוחד. הבנתי שהדבר קשור לשיחה שהייתה לרבי איתו ועם הרב מינדל, אך לא ידעתי את
שלחתוכנה המדויק. הדבר היחיד שידעתי הוא שהרבי לא הוציא באמצעותי כל תגובה על כך".
שלט"בתחילת חודש אלול", מספר הרב גרונר,
שמ"הוציא הרבי באמצעותי את דפי הרשימה המקורית שהוכנסו אליו זמן רב קודם לכן. הרשימה
שמאהייתה מלאה בהערות של הרבי אשר מהם ניתן היה ללמוד כי דברים רבים שהופיעו בה אינם לשביעות
שמברצונו של הרבי".
שמגביום שלישי, י"ז באלול, מיד לאחר תפילת מנחה,
שמדביקש הרבי ממזכירו, הרב גרונר, ששלושה אנשים ייכנסו אליו. אל הרב חדקוב והרב מינדל
שמהמצרף הרבי הפעם את הגאון רבי ישראל יצחק פיקרסקי, ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית אשר
שמוב-770. בפני השלושה, הוסיף הרבי הוראות ופרטים נוספים על הדברים שהשמיע בפני שניים
שמזמהם. הרב מינדל העלה את הדברים על הכתב והגיש אותה לרבי בפעם השנייה להגהה.
שמחשורת ההערות והתיקונים שללה את רוח הדברים והפרטים
שמטשבהם. מנוסח גוף התשובה ניכר כי דעתו הקדושה של הרבי לא הייתה נוחה מהעובדה שמרוח הרשימה
שנעולה כי הרבי מפקיד את הנהלת כל המוסדות המרכזיים בידי שני אנשים. אך גם מעבר לכך,
שנאניכרה אי שביעות רצון מפרטים נוספים.
שנבנוסח התשובה שהועבר מהרבי ישירות לידי הרב חדקוב,
שנגאינו ניתן להשגה. שמועה עיקשת, שקיבלה אישור מכמה מקורות שונים, מספרת על כך שבראש
שנדהדף של רשימת הדברים שעליו הופיעו הערות הרבי הופיע 'משפט מפתח' שבו נאמר (בתוכן, לא
שנהבלשון): האומנם חושדני שאשאיר את הכול על שני אנשים.
שנובעקבות הערות הרבי, ערכו השלושה את דברי הרבי מחדש
שנזוהגישו אותם לרבי. גם רשימת צוואה זו קיבלה כמה הערות ותיקונים על ידי הרבי. בפעם השלישית,
שנחהוגשה מתכונת בת ארבעה דפים הנושאת את הכותרת "רשימת דברים מכ"ק אדמו"ר
שנטשליט"א", אשר שני דפים מתוכם, נושאים את הכותרת "מוסף להנ"ל".
שסוזה נוסח הצוואה, ככתבה וכלשונה (עם פענוח ראשי
שסאהתיבות), כולל ה"מוסף": "היום, אחרי תפילת מנחה, נקראנו להיכנס אל כבוד
שסבקדושת אדמו"ר שליט"א בהיכל קדשו ואמר לנו כהקדמה להכתוב לקמן: 'סגולה לאריכות
שסגימים ושנים להתעסק בסידור העניינים של לאחר מאה ועשרים שנה'.
שסד"אחר כך המשיך ואמר לנו: באשר אנחנו שנינו
שסההיינו אשר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר הקריבנו- אליו ולעבודתו בקדש, וכשהעתיק
שסומושבו ומרכז פעילותו לארצות הברית לקח אותנו אתו עמו לארצות הברית והטיל עלינו התפקידים
שסזהראשיים בהנהלה הראשית לכל היקף פעולותיו ועבודתו, וכן היה הסדר מאז ועד הנה, ובשים
שסחלב אשר הסגולה האמורה לאריכות ימים ושנים הוא כאשר הכול כתוב וחתום באופן ברור שלא
שסטיהיה מקום לספקות וכו'.
שע"לכן ציווה עלינו כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א
שעאלסדר את כל העניינים בהנוגע לאחר מאה ועשרים שנה מתאים להוראותיו ולהעלותם על הכתב
שעבשריר וקיים, ולאחר שכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א יעיין בזה ויסכים ויאשר בחתימת
שעגיד קדשו, הרי יהי' לזה כל התוקף של צוואה.
שעד"אי לזאת, ובהתאם להוראות כבוד קדושת אדמו"ר
שעהשליט"א כפי ששמענו מפיו, הננו בזה להעלות על הכתב סדר וקביעת העניינים לאחר מאה
שעוועשרים שנה, וכדלהלן:
שעז"סעיף א: ההנהלה הראשית של כל המוסדות דליובאוויטש
שעחבכל מקום שהם, בצורתה כמו שהיא עכשיו בידי כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א, תעבוד
שעטלידי הרב ח.מ.א. חדקוב והרב ניסן מינדל שיחיו, עם כל הזכויות והאחריות שבזה.
שפ"סעיף ב: כל עניני ליובאוויטש – המוסדות והפעולות
שפאוכו' - כמו שמתנהלים עתה על פי כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א, וכן מוסדות ליובאוויטש
שפבהעתידים להיווסד, יהיו מסורים בידי ההנהלה הראשית, הרב ח.מ.א. חדקוב והרב ניסן מינדל
שפגו/או הממונים על ידם, בתוקף תפקידם האמור.
שפד"סעיף ג: כל אלו שבמשך הזמן נתמנו לאיזו שליחות
שפהאו פעילות על ידי כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א נשארים בתוקף תפקידם כל זמן שההנהלה
שפוהראשית הנ"ל לא החליטה אחרת.
שפז"סעיף ד: נוסף על ההוראות הנ"ל שהן בשייכות
שפחלעניינים הכלליים, הואיל כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א למלא ידינו להכניס לתוך
שפטהצוואה הכללית גם צוואה פרטית בשייכות לענייניו ונכסיו הפרטיים, שיעברו לרשות מרת דאליא
שצתחיה רוטמאן שהיא בת אחיו המנוח, ר' אריה לייב ז"ל, וילדיה שיחיו, שלהם הוא מוריש
שצאעזבונו הפרטי, היינו רהיטי הבית, וכלי הבית וכדומה, פרט לספרים וכתבים וחפצים שהם נחלת
שצבאגודת חסידי חב"ד. ואם יתעורר ספק באיזה דבר - וכן בכל מקום של איזה ספק באיזה
שצגעניין מהעניינים הנ"ל- הרי הקובעים בזה הם הרב חיים מרדכי אייזיק שי' חדקוב והרב
שצדניסן שי' מינדל, אם בעצמם או בצירוף עוד אחד, וכן יקום.
שצה"וה' יתברך יאריך ימיו ושנותיו של כבוד קדושת
שצואדמו"ר שליט"א למען יאריך ימים על ממלכתו בטוב ובנעימים עד ביאת משיח צדקנו".
שצזהרשימה מסתיימת בציון: "ועל כל הנ"ל באנו
שצחעל החתום", שמתחתיה מקומות חתימה מסומנים המצוינים במילים "הרב ח.מ.א. חדקוב"
שצטו"הרב ניסן מינדל".
תמיד לאחר מכן, באותו דף, מופיע ההמשך תחת הכותרת:
תא"מוסף להנ"ל":
תב"היום, יום שלישי בשבת, י"ז אלול, שנת
תגתשמ"ח אחרי תפילת מנחה, נקראנו להיכנס לכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א, שלושה
תדכאחד, היינו הרב חיים מרדכי אייזיק שי' חדקוב, והרב ניסן שי' מינדל והר"מ הרב
תהר' ישראל יצחק שי' פיקרסקי, ובמעמד שלושתנו הואיל כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א
תולהוסיף הוראות ופרטים לצוואתו הנ"ל מי"ד סיוון, ה' תשמ"ח, בכדי שלא
תזלהשאיר מקום לספקות וכו' בהנוגע להמשך העבודה לאחר מאה ועשרים שנה. ואלו הם הוראותיו
תחהנוספות:
תט"סעיף ה: כידוע היה סדר עבודתו הציבורית של
תיכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר מאז בואו לארה"ב, אשר רובא ככולא של פעולות
תיאחב"ד – ליובאוויטש בארה"ב ובכל מרחבי העולם התנהלו על- ידי הארגונים הראשיים
תיבשהוא יסד אותם ופעל על ידם, והם: המרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל על המחלוקות והסניפים
תיגשלהם; ואשר הנהלת מוסדות אלו בפועל מסר לוועד של שלושה, היינו: לי, חתנא דבי נשיאה,
תידולהרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ולהרב ניסן מינדל. ומובן אשר לאחרי הסתלקות כבוד קדושת
תיהמורי וחמי אדמו"ר כן היה הסדר גם כן אלא שלמעשה נכנסו המוסדות הנ"ל – כמו
תיושאר המוסדות - תחת נשיאותי, וממילא נשארה בפועל של המוסדות הנ"ל בעיקר לידי הרב
תיזחיים מרדכי אייזיק והרב ניסן שיחיו.
תיח"ועתה, בכדי לאשר עוד הפעם את הסדר האמור,
תיטוביתר שאת ותוקף, ובפרט בשים לב שבשנים האחרונות ראיתי צורך לחדש ולהפעיל את אגדות
תכחסידי חב"ד העולמית בתור ארגון השלישי אשר ביחד עם שניים הראשונים, המרכז לענייני
תכאחינוך ומחנה ישראל, הם שלשה עמודי התווך של תנועת חב"ד, אשר על ידם מתנהלים הפעולות
תכבדחב"ד-ליובאוויטש במרחבי העולם - מצאתי לנחוץ להוסיף הפרטים דלהלן בנוגע לסדר
תכגהעבודה בפועל, והם:
תכד"סעיף ואו: המדובר שלא לעשות שינויים בהנהלת
תכההארגונים הנ"ל חל רק בנוגע לאלה ששימשו בתפקידם זה לא פחות משלוש שנים האחרונות,
תכווכגון:
תכז"במרכז לענייני חינוך ההנהלה הראשית היא בידי
תכחהרב חיים מרדכי אייזיק (חדקוב) והרב ניסן מינדל והרב שלום מנדל סימפסון שיחיו.
תכט"במחנה ישראל בידי הרב חיים מרדכי אייזיק
תל(חדקוב) והרב ניסן מינדל והרב יודא קרינסקי, שי'.
תלא"באגודת חסידי חב"ד העולמית – בידי הרב
תלבחיים מרדכי אייזיק (חדקוב) והרב שניאור זלמן גורארי' והרב דוד ראסקין שיחיו.
תלג"סעיף ז: בנוגע מעמד, הנה כבוד קדושת מורי
תלדוחמי אדמו"ר היה נוהג אשר היה מחלק הכסף לשלושה חלקים, למרכז לענייני חינוך ולמחנה
תלהישראל וללשכת חשאין (אשר לשכת חשאין היא אחת מהמחלקות של מחנה ישראל). וכן נהגתי אני.
תלוולכן כן יהיה גם לאחר מאה ועשרים שנה - כלומר, שכל כספי המעמד יתחלקו לג' חלקים הנ"ל,
תלזהיינו המרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל, ולשכת חשאין.
תלח"סעיף ח: אף שהכוונה והתקווה שכל העניינים
תלטהנ"ל לא ישאירו מקום לספקות וכו', עם כל זה שמא ואולי בכל זאת יתעורר ספק בנוגע
תמלאיזה שיהיה עניין או פרט - הרי יפה כוחם של השלושה: הרב חיים מרדכי אייזיק (חדקוב)
תמאוהרב ניסן מינדל והרב ישראל יצחק פיקרסקי להחליט ולפסוק בהתרת הספק, וכן יקום.
תמב"כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א הדגיש
תמגאשר בנוסף להסגולה הנ"ל לאריכות ימים ושנים - ובמילא צריך העניין להיעשות בשמחה
תמדובטוב לבב, הרי עוד זאת סגולת היום והחודש והשנה, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, ערב ח"י
תמהאלול, הולדת שני המאורות הגדולים, בחודש שכולו רחמים, בשנת תשמ"ח ותשמ"ח".
תמוגם לאחר דברים אלו נכתב: "ובזה באנו על החתום
תמזעל כל הנ"ל:" ולאחר שורה זו, מקומות החתימה של: "הרב ח.מ.א. חדקוב,
תמחהרב י.י פיקרסקי, הרב נ. מינדל".
תמטבעותקים של 'רשימת דברים' בת ארבעת הדפים המצויים
תנבידינו – אשר הם, צילומי העותקים שהיו בידי הרב מינדל – אין חתימה במקומות המיועדים
תנאלכך.
תנבבנוסף לכך, כמתחייב מהוראת הרבי – הרב חדקוב, הרב
תנגמינדל והרב פיקרסקי, העלו על הכתב מסמך חדש, הכולל את רוח דברי הרבי בפעם השנייה, בנוסח
תנדחדש, תחת הכותרת "שטר צוואה". הדברים המופיעים בשטר. הולמים את הנוסח המסורתי
תנההמקובל בעת כתיבת צוואה.
תנומעבר לכך, בשטר הצוואה לא מופיעים מוטיבים שמאפיינים
תנזאת הרשימה הקודמת שכללה גם את המתכונת המקורית, אשר עליה רק נוסף תוכן חדש בשם
תנח"מוסף להנ"ל". השינויים בין הרשימה והשטר הוא אזכור עזבונו הפרטי של
תנטהרבי, כלי הבית והרהיטים, המיועדים לבת אחיו של הרבי, מרת דליה ראטמאן. סעיף זה נשמט
תסלחלוטין משטר הצוואה הנוכחי, כמו גם דברים נוספים.
תסאנודע על עדות שהשמיע לאחר ג' בתמוז תשנ"ד,
תסבהרב שלום ישראל חדקוב, בנו של הרב חדקוב ע"ה (שבינתיים נתבקש לישיבה של מעלה),
תסגבפני מליאת הנהלת אגודת חסידי חב"ד העולמית. בעדות זו אמר הרב חדקוב כי לפי הידוע
תסדלו שטר הצוואה שבפנינו, נוסח לאחר כל התיקונים והערות שציין הרבי על הגרסאות הקודמות.
תסהלפי דברים אלו, ייתכן שבתחילה הוגש שטר צוואה עם אלמנטים נוספים שנשללו על ידי הרבי,
תסווזהו שטר הצוואה המתוקן:
תסזזיכרון עדות שהייתה בפנינו עדים החתומים מטה ביום
תסחשלישי בשבת, שבעה עשר לחודש אלול, שנת ה' אלפים תשמ"ח, למניין שאנו מונין כאן
תסטבעיר ברוקלין, נ.י.
תע"איך ששלח אחרינו כבוד קדושת אדמו"ר הרב
תעאר' מנחם מענדל שליט"א בהרב ר' לוי יצחק זצ"ל שניאורסאהן, ובאנו אליו ודעתו
תעבמיושבת עליו והי' יודע לדבר ולישא וליתן כשאר בני אדם, ואמר לנו: "סגולה לאריכות
תעגימים ושנים להתעסק בסידור העניינים של לאחר מאה ועשרים שנה. הנה שלחתי אחריכם – לכל
תעדלראש, הרב ח.מ.א. חדקוב והרב ניסן מינדל, כיוון שאתם מהראשונים אשר כבוד קדושת מורי
תעהוחמי אדמו"ר הקריב לעבודתו וכשהעתיק מושבו ומרכז פעילותיו לארה"ב הביא אתכם
תעועמו והטיל עליכם התפקידים הראשיים בהנהלת המוסדות שיסד כאן, המרכז לענייני חינוך ומחנה
תעזישראל; ואתכם עמכם קראתי את הרב ר' ישראל יצחק פיקרסקי, ריש מתיבתא של הישיבה המרכזית
תעחתומכי תמימים ליובאוויטש - בכדי לעשות צוואה בפניכם. וזו היא הצוואה:
תעט1) כל עניני ליובאוויטש - המוסדות והפעולות וכו'
תפ- כמו שמתנהלים עתה על פי סדר הקבוע והנוהג מכמה שנים, יתנהלו כן להבא.
תפא2) כידוע היה סדר עבודתו הציבורית של כבוד קדושת
תפבמורי וחמי אדמו"ר מאז בואו לארה"ב, אשר רוב הפעולות דחב"ד ליובאוויטש
תפגובכל מרחבי העולם התנהלו על ידי הארגונים הראשיים שהוא יסד אותם ופעל על ידם, והם המרכז
תפדלענייני חינוך ומחנה ישראל, על כל המחלקות והסניפים שלהם וכן הוא הסדר גם עתה. אלא
תפהשבשנים האחרונות ראיתי צורך לחדש ולהפעיל את אגודת חסידי חב"ד העולמית בתור ארגון
תפוהשלישי אשר ביחד עם שניים הראשונים - המרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל, הם שלושה עמודי
תפזהתווך של תנועת חב"ד, אשר על ידם מתנהלים הפעולות דחב"ד-ליובאוויטש במרחבי
תפחהעולם. וכן יהיה להבא, לא ישונה.
תפט3) המדובר שלא יהיה שינויים בהנהגת הארגונים הנ"ל
תצחל רק בנוגע לאלה ששמשו בתפקידם זה לא פחות משלוש שנים האחרונות, כגון:
תצאבהמרכז לענייני חינוך ההנהלה הראשית בידי הרב חיים
תצבמרדכי אייזיק חדקוב והרב ניסן מינדל והרב שלום מענדל סימפסון;
תצגבמחנה ישראל – ההנהלה הראשית בידי הרב חיים מרדכי
תצדאייזיק חדקוב והרב ניסן מינדל והרב יודא קרינסקי;
תצהבאגודת חסידי חב"ד העולמית – ההנהלה הראשית
תצובידי הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב והרב שניאור זלמן גורארי' והרב דוד רסקין שיחיו.
תצז4) בנוגע מעמד, הנה כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר
תצחהיה נוהג אשר היה מחלק את כספי המעמד לשלשה חלקים, למרכז לענייני חינוך ולמחנה ישראל
תצטוללשכת חשאין (אשר לשכת חשאין היא אחת מהמחלוקות של מחנה ישראל).
500וכן נהגתי אני. ולכן יהיה כן גם לאחר מאה ועשרים
501שנה - כלומר, שכל כספי המעמד יתחלק לשלושה חלקים, היינו להמרכז לענייני חינוך ולמחנה
502ישראל וללשכת חשאין.
503אף שהכוונה והתקווה שכל העניינים הנ"ל לא ישאירו
504מקום לספקות וכו', עם כל זה שמא ואולי בכל זאת יתעורר ספק בנוגע לאיזה שיהי' עניין
505או פרט – הריני מיפה כוחם של השלשה: הרב מרדכי אייזיק חדקוב והרב ניסן מינדל והרב ישראל
506יצחק פיקרסקי להחליט ולפסוק בהתרת הספק. וכן יקום".
507בסוף הנוסח המשתרע על פני שני עמודים, באותיות מקלדת
508פשוטות, נדפסו המילים: "וחתם בחתימת יד קדשו", כשמעליהם פס למקום החתימה.
509ומיד לאחר מכן, נוספו המילים הבאות: "ומה שנעשה בפנינו ומה שציווה בפנינו עדים,
510וחתמנו היום, יום שלישי בשבת, שבעה עשר לחודש אלול, שנת ה"א תשמ"ח, הכול
511שריר וקיים". כאן באים שלושת מקומות החתימה של שלושת העדים.
512אף שבמקרה זה, בעותקים שבידינו, מקום חותם הרבי
513ריק, אין כל הוכחה המצביעה על תגובה או על אי תגובה של הרבי על השטר, במתכונתו הנוכחית,
514ששני עותקים ממנו מתפרסמים כאן – האחד שהיה בידי הרב מינדל והאחד שהיה בידי הרב פיקרסקי,
515ובשניהם יש שינויים קטנים האחד לעומת רעהו, המעידים כי הם אינם צילום או עותק אלא שני
516מסמכים שונים.
517עדות אחת, בעילום שם, אומרת כי לנגד
518עיני הרב פיקרסקי היה שטר צוואה שבו הופיעה חתימת ידו הקדושה של הרבי. כל הידוע אודות
519כך הוא שאין כיום מי שיכול להצביע על עותק זה של שטר הצוואה. בהקשר זה, סיפרו מקורות
520נוספים על גניבה גדולה שהייתה בבית הרב פיקרסקי שבעקבותיה נעלמו מסמכים רבים.
521לבד מעדות זו, כמה אנשים העידו על דברי הגרי"י
522פיקרסקי למקורביו, זמן רב לאחר כ"ז באדר ראשון תשנ"ב, כי ידוע לו שהרבי סידר
523צוואה, כשהפרטים שבפיו מסגירים את העובדה שמדובר בשטר צוואה זה.
524בערב שבת קודש, כ"ז באלול תשמ"ח, הוכנס
525לרבי עותק מיוחד על שטר הצוואה, כפי שהוא מתורגם לאנגלית. הרבי הוציא על כך תשובה בכתב
526יד קודשו בזו הלשון: "נתקבל 5:15 אחר הצהריים, לכשיהיה ביכולתי אקראנו, ובכל אופן
527כוונתם רצויה, ותשואות חן תשואות חן".
528הרב חיים יהודה קרינסקי, מזכיר הרבי, סיפר באסיפה
529טלפונית של אגודת חסידי חב"ד:
530"ביום מן הימים, אינני זוכר את התאריך המדויק, נכנסתי לחדרו של הרבי בהוראתו לצורך
531עניין מסוים. הרבי הושיט לי חבילת דפים מקומטת ובלתי סדורה, ואמר לי: 'איך וויל ניט
532ס'זאל זאך וואלגערן דא, האלט עס ביי דיר' (= איני רוצה שזה יהיה מפוזר כאן, אכסן זאת
533אצלך). בתוך הדפים הללו, היו גם הדפים המדוברים אינני יודע אם היו חתומים אם לאו",
534הבהיר הרב קרינסקי וציין כי אינו יודע היכן נמצא מסמך זה כיום.
535עוד קודם לעדות זו, בבוקר יום ראשון ג' בתמוז תשנ"ד,
536שעות אחדות לאחר שניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, הופץ ב-770 וחוצותיו מנשר
537מיוחד שנשא את הלוגו הרשמי של 'אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש'. המנשר הפונה אל
538אנ"ש והתמימים נפתח במילים: "כבוד קדושת אבינו אדוננו מורנו ורבנו ציוונו
539בכתב לסדר העניינים בשעה מרה זו". מלבד הצוואה האמורה לא היה עוד כל ציווי בכתב
540שאליו יכולות היו לרמז מילים מצמררות אלו.
541תוך כדי השבעה שלאחר ג' תמוז, היו כמה אסיפות טלפוניות
542של חברי אגודת חסידי חב"ד. באותן אסיפות נאמר ברורות כי בצוואתו הקדושה של הרבי
543מוטל הניהול של ליובאוויטש ומוסדותיה על אגודת חסידי חב''ד אולם הצוואה עצמה לא הוראתה
544לאיש.
545בקשותיו של ר' זלמן לזכות לראות את מסמך הצוואה
546נתקלו בקיר אטום. בסופו של דבר, המציא אחד מחברי אגו"ח לר' זלמן עותק של הצוואה
547ואז התגלה לנגד עיניו כי אותו הועיד הרבי כאחד מההנהלה הראשית של אגודת חסידי חב"ד
548העולמית.
549באותה אסיפה טלפונית נוספת שהתקיימה בין חברי הנהלת
550אגודת חסידי חב''ד בערבו של יום חמישי, בשבעה שלאחר ג' תמוז, הוחלט כי למחרת, ביום
551שישי, בשעה אחת בצהריים, יתקיים שידור מיוחד באמצעות חדר השידורים שבמהלכו עתיד היה
552הרב ניסן מינדל למסור את כל פרשת הדברים של הצוואה ולהקריא את הצוואה, כיחיד מבין השלושה
553שהיה שותף לדברים ונותר בחיים. סיכום זה היה מוצא של פשרה בוויכוח שהתגלע אודות הצוואה.
554למרות הסיכום המפורש שהיה מוסכם על כולם, טורפד השידור המתוכנן.
555כשנוכח ר' זלמן לראות כי משתררת מגמה של התעלמות
556מהצוואה, נקט יוזמה אישית ופרסם את הצוואה במתכונתה המלאה בעמודו הראשון של ה'אלגעמיינער
557זשורנאל'. בעקבות זאת, החל להינקט קו חדש של הכחשת הצוואה וקביעה לפיה לא הייתה אלא
558טיוטה ולא משנה אחרונה. תנועה זו הייתה מפנה דרמטי לעומת המוסכמה שהייתה על דעת כולם
559עד אז כי, בין אם הייתה חתומה ובין אם לאו, היה בצוואה זו גילוי רצונו הקדוש של הרבי.
560ר' זלמן יצר קשר עם מזכירו של הרבי, הרב ניסן מינדל,
561שהיה שותף סוד בכתיבת הצוואה והוא אמר בזו הלשון: "אם אתה שואל לדעתי, הנני בטוח
562במאת האחוזים שזו צוואת הרבי, ואין לי בכך כל ספק, למרות שלא ברור לי אם היא חתומה
563אם לאו". הרב מינדל אמר דברים ברורים אלו גם בפני הרבנים שישבו על המדוכה. כשומעו
564את הדברים הנחרצים מפי מזכיר הרבי שהיה שותף סוד לכתיבת הצוואה, גמר ר' זלמן אומר שלא
565להרפות מהנושא למען קיום רצונו הקדוש של הרבי.
566משהתחוורו לו כל הפרטים טען ר' זלמן: "זהו נוסח
567הצוואה הסופי. חתום או לא חתום – הרי הרבי הגיה ואישר אותו וברור לי שזה הוא רצונו
568הקדוש של הרבי. הדבר ניכר גם בעובדה שבשטר הצוואה יש שלוש הנהלות נפרדות לכל אחד מהמוסדות
569ובכל אחת מהן חברי הנהלה שונים". ר' זלמן אף אמר כי בידו יש ראיות נוספות לכך
570ואותן קיווה לגלות אם וכאשר יעלה בידו להוציא לפועל את מבוקשו, לקיים בירור בעניין
571בשיטת 'זבל"א'. לאורך כל הדרך טען ר' זלמן כי "חובה למצות את הבירור בעניין
572הצוואה הקדושה לקיים את דעת הרבי בהנהלת המוסדות הקדושים".
573עוד טען ר' זלמן: "משעה שהביע הרבי את רצונו
574הקדוש, בפירוט רב, בפני שלושה אנשים – היש מקום לחמוק מקיום הוראה זו של הרבי, בשל
575טענה על העדר חתימה?".
576מדהים להיווכח כי בעת שבה היה שרוי הרבי בנושא הצוואה
577הקדושה, כתב הרבי לר' זלמן באשר לשטר אחר לחלוטין שעל הכנתו עמל ר' זלמן בשירות הרבי.
578בתוך תשובה ארוכה ביותר של הרבי אודות פרטים שונים הכרוכים באותו שטר, כתב הרבי לר'
579זלמן, ביום ''ד' סליחות'' (ימים אחדים לאחר שהוכנס לרבי שטר הצוואה, בח"י באלול),
580בהביעו חוסר שביעות רצון אודות זאת שלא הופיעו בו זמן ומקום: "יבקש את הרב פיקרסקי
581שי' לשלוח לו צילום שטרות רבניים שעשה לאחרונה ויבחן היש שם זמן ומקום".
582ר' זלמן מילא אחר הוראת הרבי ושתל את הזמן והמקום
583בשטר המדובר, אולם לא טרח אז לשאול את הרב פיקרסקי ולבקש ממנו את אותו "צילום
584שטרות רבניים שעשה לאחרונה" שלא היה אלא שטר צוואתו של הרבי. למרבה האירוניה,
585אילו היה עושה כן – ושמא לכך במפורש כיוון הרבי בדבריו – היה נחסך כל הדין והדברים
586שבא לימים, שכן אז היה נגלה לנגד עיניו שטר הצוואה של הרבי.
587בעקבות חילוקי הדעות באשר לצוואת הרבי, הופרחה לחלל
588השמועה לפיה כביכול הוצא ר' זלמן מהנהלת אגו''ח בשנת תש''נ. טענה זו נתלתה כביכול על
589מסמך בשפה האנגלית הנושא את התאריך הלועזי מרץ 1990 ואת חתימותיהם באנגלית של חברי
590אגודת חסידי חב"ד ובראשן חתימת יד קודשו של הרבי באנגלית. במסמך זה לא הופיעו
591שמו וחתימת ידו של ר' זלמן.
592אולם ברור הדבר כי גם בשנת תשמ"ה, בעת חידוש
593הוועד והוא בתוכו על ידי הרבי, ר' זלמן לא הופיע בניירות הרשמיים הלועזיים, למרות שאז
594חודשה הניירת. מנגד, מקרב אלו שהופיעו בניירות אלו, היו מי שלא נקראו ליחידות ולא הופיעו
595מעולם באסיפות הסדירות של אגו''ח.
596מעבר לכך, אותה טענה הגורסת כי בשנת תש''נ בחר הרבי
597חברי הנהלה חדשים, דבקה בלהט במסמך משנת תשמ''ה שבו העניק הרבי תארים לכמה מהחברים
598שבהם הם דבקים עד עצם היום הזה, למרות שהניירות של תש"נ סותרים תארים אלו. בחלוף
599השנים, טוענים כיום חלק מאותם חברים כי לא על פי הניירות של תש"נ ניתן לקבוע כמסמרות
600מי הם החברים ומה מעמדם. ונמצאו הדברים והדוברים סותרים את עצמם מפי עצמם.
601מלבד זאת, הלא דבר הוא שכל ישיבות הנהלת אגו"ח
602המשיכו להיערך בביתו של ר' זלמן (למעט כמה אסיפות בודדות), מדי חודש בחודשו, בהשתתפותו
603הפעילה. ומעל ומעבר לכל זאת, ניצבים כאלף עדים תשלילי כתב יד קודשו של הרבי בהם התייחס
604אל ר' זלמן כחבר פעיל ומרכזי באגו"ח, גם לאחר תאריך לועזי זה, עד כ''ז באדר תשנ''ב.
605בידינו מכתבים רבים בין השנים תנש"א ותשנ"ג של אגודת חסידי חב"ד שחתימת
606ידו של ר' זלמן מופיעה בראשם.
607כיוצא בזה, בדברי ימי בית חיינו מצינו כי בהתוועדות
608שבת פרשת ויגש, יום ה' טבת
609בשנת תנש"א, חילק הרבי, כדרכו בקודש, בקבוקי משקה לאלו שהודיעו על כך קודם לכן
610באמצעות המזכירות, לטובת התוועדויות שייערכו בימים הקרובים. בין העולים: "הרב
611שניאור זלמן גורארי' עבור התוועדות רבתי במוצאי שבת קודש לרגל יום הבהיר ה' טבת. אתו
612עלו חברי אגודת חסידי חב"ד העולמית".
613כאילו לא די בכל אלו, מכל חילופי המכתבים התכופים
614בינו לבין הרב חדקוב, שכיהן כיו"ר אגודת חסידי חב"ד, כמו גם מהפרוטוקולים
615הרבים של ישיבות אגודת חסידי חב''ד – ניכר בבירור כי אין כל ממש בטענה המופרכת לפיה
616חדל להיות חבר מאז תש''נ.
617כזו היא למשל, התכתובת הבאה. ביום א' לפרשת תצווה
618בשנת תנש"א, לנוכח הרפיון שחל בפעילות אגודת חסידי חב''ד, כתב ר' זלמן לרב חדקוב
619כי גמר אומר בלבו שלא להופיע יותר באסיפות אגו''ח.
620ביום א' באדר תנש"א קבע הרב חדקוב לר' זלמן,
621בכתב ידו ובנוסח שאינו משתמע לשתי פנים: "פשוט אשר רשאי הוא לבוא באיזו ביקורת
622שהיא על אופן הנהלת הוועד ולפנות בזה למי שימצא לנכון, הן לאסיפת הוועד והן לראשיו,
623ובאם מוצא לנכון להטריד בזה גם את כ''ק אד''ש – אבל בשום אופן אינו רשאי לתלות במה
624שיחליטו הנ''ל למלא את תפקידיהם ולבוא לאסיפות הוועד, מאשר באם יחדל מזה על דעת עצמו,
625פשוט הוא שזאת מעילה בהתמנותו ועליו לבקש באם רוצה הנ''ל רשות פטור ממי שקיבל את התמנותו''.
626שלושה ימים לאחר מכן, שוב כתב לו הרב חדקוב בכתב
627ידו: "פשוט אשר הצעה מחבר הוועד כי החליט שלא יבוא להבא לאסיפות הוועד היא ממש
628התפטרות מהוועד, ומובן אשר בקשת התפטרות שייכת רק למי שממנה אותו. וכל זמן שלא פיטרוהו,
629מחויב המבקש למלא בשלמות את כל תפקידיו כולל גם ביאתו לאסיפות. ובאם לא, הוא מועל בשליחותו".
630ברור אפוא כשמש בצהריים כי לא הייתה ולא נבראה ואף
631לא משל הייתה הטענה המופרכת לפיה הוצא ר' זלמן אי פעם מהנהלת אגודת חסידי חב"ד.
632מאז ג' תמוז, בחסות הוויכוח על אמיתות רצונו הקדוש
633של הרבי, קמו על ר' זלמן והגדילו עליו עקב אלו שמימים ימימה היו יראים מפניו ולא שימשו
634אלא כנושאי כליו וכעוזרים זוטרים ושוליים במערכות שאותן ניהל בשירות הרבי ובשליחותו.
635היה זה שינוי קיצוני של דרור שנתנו הללו לעצמם לאחר שנים רבות שבהן הכול חלו מפניו
636ולא הרים איש את ידו ואת רגלו זולתו.
637•
638כאילו לא די בשקיעת השמש בצהריים עם הסתלקות הרבי
639והקרע הגדול שחל בעקבותיה, נחשפה באותם ימים לראשונה פרשת הצוואה ובעטיה ניצב ר' זלמן
640כקול קורא במדבר נגד חלקים גדולים בממסד שפנו לו עורף. וכמו לא היה די והותר בכך, באה
641לעולם פרשת עזבון ויינשטוק שסחפה את כל המעורבים בה למערבולת שלא נראה לה קץ.
642בשנת תשנ"ו נקלעה הנהלת ישיבת 'תומכי תמימים
643המרכזית' למצב כלכלי קשה מנשוא. לאחר שניסיון לצרף איש מקצוע מאנ"ש להנהלה נכשל,
644בעקבות העדר חופש הפעולה שניתן לו, כתבו שני הישישים שניהלו את הישיבה אל הבד"צ
645בקראון הייטס בראשות הגה"ח רבי יהודה קלמן מארלאו כי הם מתפטרים. צוות הישיבה
646פנה אל הרבנים שימנו חברים חדשים להנהלה. תשובת הרב מארלאו הייתה כי עליהם לבחור את
647החברים החדשים.
648בהצבעה שהתקיימה בין חברי הצוות נבחרה שורה של אישים
649להנהלה. עם כניסת חברי ההנהלה החדשים לתפקידם, כשביקשו לעמוד מקרוב על הכנסות והוצאות
650הישיבה, גילו כי נותר סכום עתק של כסף מעיזבון שהוריש לפני שנים נגיד בשם יהודה ויינשטוק
651לטובת הישיבה.
652תרומת עיזבון זה ניתנה במסגרת מגבית משותפת לישיבה
653ול'מרכז לענייני חינוך', מהימים בהם הייתה ישיבת 'תומכי תמימים' תחת הנהלת רש"ג.
654היות ותרומה זו (כמו רבות אחרות באותם ימים) נתרמה רשמית לישיבה בלבד, הונהגה חלוקה
655שלפיה חמישים אחוז מהסכום יוקדש לישיבה וחמישים אחוז יתועל ל'מרכז לענייני חינוך'.
656סכום העיזבון המקורי עמד על קרוב לעשרה מיליון דולר אולם הכסף הושקע במניות וכתוצאה
657מכך הכסף שהופקד בקרן מסוימת עלה לכעשרים מיליון דולר. במרוצת השנים, היו הנהלות הישיבה
658ו'מרכז' מוציאות מחשבון זה לסירוגין, מיליון לזה ומיליון לזה.
659ארבעת מורשי החתימה שחלקו את זכות השימוש בכספי
660קרן העיזבון היו הרב ש.מ. סימפסון והרב ח.י. קרינסקי כמיופי הכוח של 'מרכז', והרב צ.
661קוטלרסקי והרב י. ויינברג כמיופי הכוח של הישיבה.
662לאחר הסתלקות הרבי בג' בתמוז תשנ"ד, לנוכח
663המצב הקשה שהייתה הישיבה שרויה בו בעוד טרם הוברר מי הם חברי הנהלת 'מרכז', לנוכח פרשת
664הצוואה – לא הרשו נציגי הישיבה ש'מרכז' ייטול, אף לא ממחצית הסכום. הוויכוח בנושא לא
665הוכרע ומיליוני דולרים נותרו בחשבון החתום כאבן שאין לה הופכין. עם כניסת הוועד החדש
666של הנהלת הישיבה לעובי קורת הפעילות, שוב ביקשו חברי הוועד לעשות שימוש בכסף זה אלא
667שלוועד הישיבה החדש לא הייתה כל סמכות להכריע בגורל החשבון שנאמניו נקבעו זמן רב קודם
668לכן.
669חברי הוועד קיבלו עצה משפטית מעורך דין של הישיבה
670להטיל את כל יהבם על ר' זלמן גורארי', שהיה השריד האחרון שנותר מבין כל החברים שהיו
671רשומים כחברי הנאמנים של הישיבה, בתקנון הרשמי האחרון שנותר ברשומות משנת תשט"ז.
672במקרה זה, קובעת החוקה האמריקנית, כי היחיד שנותר הוא הנשיא, הוא רשאי למנות את ההנהלה
673החדשה והיא הרשאית לקבל הרשאה חוקית להשתמש בכל הכספים, לרבות כספי הקרן המדוברת.
674פרשת התנהלותו של ר' זלמן בנושא רגיש זה הייתה אופיינית,
675מאלפת ומדהימה. משעה שהוגש הנושא הרגיש לפתחו, ידע ר' זלמן היטב כי חלק מהסכום אכן
676שייך ל'מרכז'. בד בבד, התייחס לכך כאל חוב שהישיבה חייבת ל'מרכז', לצד חובות נוספים
677הרובצים על כתפי הישיבה ובראשם שכרם של המלמדים, אנשי הצוות ועוד. היה זה בשעתה הקשה
678ביותר של הישיבה והמלמדים חדלו להופיע בלימודים לנוכח הלנת שכרם במשך זמן מופלג. הוא
679גרס כי את חוב זה ניתן לשלם יחד עם החובות האחרים, בתשלומים ובצורה מתחשבת. מעבר לכך,
680מכוח צוואת הרבי ורצונו הקדוש והטהור שהובע בה, היה ר' זלמן שותף מלא לדעה הקובעת כי
681אין הנהלת 'המרכז לענייני חינוך' הנוכחית משקפת את ה'מרכז' המקורי שאליו יועדה מחצית
682מהסכום.
683ר' זלמן ביקש אפוא למנף באמצעות הפרשת הכלכלית החדשה
684את תביעתו העיקשת לקיים את רצונו של הרבי באשר לוויכוח על הנהלת אגו"ח. ר' זלמן
685פנה אל הנהלת 'מרכז' בהצעה: בואו לדין תורה בשיטת זבל"א שבו יוכרע תוקפה של צוואת
686הרבי ובהתאם לה ייקבע מי ומי העומדים בראש 'מרכז'. אם תזכו בדין תורה ויוכח שהנכם המייצגים
687האותנטיים של 'מרכז', טלו את כספכם בדין.
688מכוח הזכות האמורה המוקנית לו על-פי חוק, מינה ר'
689זלמן 'ועד נאמנים' כשהוא בוחר לוועד אנשים שנבחרו בידי המלמדים עם עוד אנשים שנבחרו
690על ידם שיבואו על ידם לעזר. כל אותה עת ידע ר' זלמן היטב ואף הדגיש זאת באוזני מקורביו
691ובני משפחתו כי בהגיע שעת האמת, גם אם יוכרע משפטית כי הכסף כולו שייך לישיבה, הוא
692עצמו, כיו"ר ועד הנאמנים, לא ייתן להוציא את הכסף, שכן בסופו של דבר חלק ממנו
693שייך ל'מרכז'. אבל הוא ניצל את המצב שנוצר כדי להעלות שוב לראש סדר היום את תביעתו
694לדין תורה אודות קיום הצוואה.
695ההתנהלות שלו הייתה דואלית והיא הצליחה להוציא משיווי
696משקלו את כל אחד משני הצדדים. בעת הדיונים במשפט שנפתח הוא השמיע עמדה נוקשה ובלתי
697מתפשרת לפיה הכסף שייך לישיבה. בה בעת, בעוד המשפט מתנהל, פרסם ברחבי קראון הייטס מנשרים,
698בשמו ובחתימת ידו, בהם טען בתוקף פולמוסי חד משמעי כי חלק מהכסף שייך ל'מרכז' וכי על
699הנהלת 'מרכז' לגשת לדין תורה שבו יוכרע מי זכאי לקבל את הכסף המגיע לו בדין.
700תוך כדי תקופת המשפט, הסתעף הוויכוח כשהנהלת 'מרכז'
701ביקשה לטעון כי עוד בשנים לפני ג' תמוז לקחה הישיבה לעצמה יותר מהחלק המגיע לה. דעתו
702של ר' זלמן בנושא זה הייתה חדה כתער: אין לדון או לערער על מה שהיה בחיי הרבי בעלמא
703דין, משום שייתכן בהחלט שהיה זה על דעת הרבי ולא ניתן להוכיח מאומה.
704משעשעת במיוחד הייתה עדותו במהלך המשפט עצמו שנמשכה
705על פני שעות ארוכות. הצד השני הציג כנגדו את המסמכים שהוא עצמו הפיץ ברחבי השכונה בהם
706טען כי חלק מהכסף שייך ל'מרכז', אך הוא עצמו, בעצבים של ברזל, שהוציאו מכליהם את אחרוני
707הקשוחים שבעורכי הדין, התנער מהמנשרים הללו.
708בתום העדות שלו ניתן היה להיזכר בעליל בקביעתו הנחרצת
709של השופט בתום עדותו במשפט הספרים, לפיהם עדות של איש זה היא חסרת כל ערך וכי אין להתחשב
710בה כלל, לטוב ולמוטב. לקביעה זו תרמה חוות דעת רפואית שקבעה כי האיש, בגילו ולנוכח
711מחלות שונות שעבר, אינו מסוגל לזכור אף דברים שעשה ביום אתמול. אלא שזו התנגשה עם העובדה
712שבעת החקירה הנגדית, כשעורך הדין שאל אותו על דברים שאירעו תמול-שלשום ואף קודם לכן
713שאינם בעלי השלכה לעמדתו הדואלית, הוא גילה בקיאות היורדת לפרטי פרטים. כמו בעת משפט
714הספרים, אף כאן לא העניק ר' זלמן לאלו שביקשו זאת כל הזדמנות להוציא מפיו דברים שלא
715תכנן לומר.
716במרוצת תקופת התנהלות המשפט, נולדה פרובלמה נוספת.
717הנהלת 'מרכז', התובעת, לא יכולה הייתה לטעון במשפט כי הכסף שייך ל'מרכז' שכן, רשמית,
718המנוח הוריש את עזבונו לישיבה בלבד. כל החלוקה לא נולדה אלא מפני שהיה זה במסגרת מגבית
719משותפת. הצגת הדברים המשפטית, מצד 'מרכז', הייתה אפוא שהישיבה היא תחת נשיאות הרבי
720והנהלת אגודת חסידי חב"ד היא היורשת של הרבי וממילא הישיבה היא תחת נשיאותם ובעלותם.
721אם בשלב ראשון היה זה רק טיעון משפטי, ככל שנקף
722הזמן, הבהירו אנשי 'מרכז', בדבריהם ובמעשיהם, כי הם מתכוונים לכך במלוא הרצינות, על
723כל המשתמע מכך. הדברים עמדו בסתירה מוחלטת להוראות מפורשות שקיבל ושמע ר' זלמן מהרבי
724באשר למעמדה של הישיבה, בשנים הראשונות, בעת כהונתו ב'וועד ליובאוויטש', וכן בשנים
725שלאחר מכן. אז הבהיר לו הרבי כי המוסדות חייבים להיות נפרדים לחלוטין.
726בשלב מסוים נראה היה כי אין קץ לסאגה שנפתחה בשנת
727תשנ"ו וכי הדיונים המשפטיים הולכים ומסתעפים. במהלך שנת תשס"ג, השנה האחרונה
728לחייו של ר' זלמן, התבטא כמה פעמים באוזני נכדו בתקווה מהולה בחשש: "אני מקווה
729שזה יסתיים כל עוד אהיה בחיים". הוא היה מודע היטב לגודל האחריות הגורלית המונחת
730על כתפיו בשל העמדה האמביוולנטית בה נקט. כשמצד אחד, משוכנע היה כי מחצית הכסף שייכת
731ל'מרכז' ובד בבד גרס כי חייב להתקיים דין תורה שיחרוץ מי ומי ב'מרכז'.
732באסרו חג השבועות תשס"ג, חודשים אחדים לפני
733פטירתו, זימן ר' זלמן את הרב יוסף ויינברג לביתו ודיבר על לבו שעה ארוכה שיואיל לתווך
734לפשרה. לנגד עיניו הוא העלה על הכתב נוסחת פשרה בזו הלשון: "אסרו חג תשס''ג. חתימת
735ידי תעיד עליי כמאה עדים. אם רק ייחתמו שני דברים: א', שאין להם שום שייכות לישיבת
736תומכי תמימים ברוחניות ובגשמיות וכלל. ב', שאין תובעים כלום כל מה שהישיבה קיבלה ביותר
737מחלקה אבל היה בחיי כ"ק אדמו"ר עד (תש)נ"ד, הם מוחלים - ורק התביעה
738על אחרי, אזי בשלושה מינוט לערך נתפשר".
739משמעות הדברים הייתה ברורה. הפשרה של ר' זלמן גרסה
740כי על הנהלת 'מרכז' לסגת מהקביעה כי היא הבעלים של הישיבה ובד בבד לסגת מכל תביעה בהקשר
741לכספים שנלקחו מהעיזבון בחיי הרבי. במקרה זה, קבע, ניתן יהיה להתפשר, תוך שלוש דקות
742על הסכום.
743במרוצת תקופת המשפט, בייחוד בשנה האחרונה, נפגש
744ר' זלמן בחשאי כמה פעמים עם הרב ח.י. קרינסקי ועוד מאלו שייצגו את הצד השני, בניסיון
745להגיע לאותה פשרה – אולם מאמציו לא נשאו פרי.
746אנשי הצד השני (שלדבריהם, השקיעו בניהול המשפט ובייצוגה
747יותר מארבעה מיליון דולר) לא קיבלו את הצעת הפשרה. להכרעת בית המשפט נותר סכום כעשרה
748מיליון דולר, כששניים וחצי מיליון מתוכם התיר בית המשפט להנהלת הישיבה להוציא, לנוכח
749מצב החירום שבו הייתה שרויה.
750חודשיים לאחר פטירת ר' זלמן, נכתב פסק הדין של בית
751המשפט. הפסיקה הייתה בצלמה ובדמותה של הצעת הפשרה שכתב ר' זלמן חודשים אחדים לפני כן.
752השופט קבע, כביכול מסיבות של התיישנות ושל בירוקרטיה, כי אין לדון בכספים שנלקחו מהעיזבון
753לפני 1994 (תשנ"ד) והורה לחלק את הסכום לשניים.
754הייתה זו אצבע אלוקים אשר כמו אחזה ביד השופט שהכריע
755במשפט. כל תוצאה אחרת, הייתה עלולה להיזקף לחובתו של ר' זלמן. אילו הייתה הישיבה זוכה
756בכל הסכום, היה הוא האשם שכסף של 'מרכז' נלקח ממנו בשל עיקשותו. אילו היה 'מרכז' זוכה
757בסכום כולו, אף הוא היה האשם בגילויי הדעת שהוציא – שחרף הכחשותיו בעדותו, נוצלו היטב,
758כמסמכים ואסמכתאות מובהקות מאת יו"ר חבר הנאמנים של הישיבה – בכך שהכספים ניתנו
759ל'מרכז' על לא זכות בכפו, בשל אי היותו ה'מרכז' האותנטי.
760צאצאיו של ר' זלמן הצביעו בהתרגשות על כך שאין מנוס
761מתחושה מוחשית כי עם עלותו למרומים, הפעיל ר' זלמן כוחות עליונים, כמו שרק הוא ידע
762לעשות, עד שבית דין של מעלה פסק וחתם על הפסק שנתקבל, במלכותא דארעא, בבית דין של מטה.
763•
764פרק מיוחד של חותם אמת הטביע ר' זלמן דווקא בשנים
765האחרונות יחסית, עת הוקם 'ועד הבניין' להרחבת ספריית אגודת חסידי חב"ד, הספרייה
766של הרבי.
767"ההיכרות העמוקה שלי עם ר' זלמן", נזכר
768מנהל הספרייה, הרה"ח ר' שלום בער לוין, "החלה לאחר משפט הספרים. אז התאחדו
769לראשונה שתי הספריות, הספרייה של הרבי הריי"צ והספרייה של הרבי והיה צריך עזרה
770רבה. כחבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד רתם ר' זלמן את עצמו לעזרה באופן יזום ואקטיבי
771והדבר מצא את ביטויו בכל פרט קטן כגדול. כשנדרשנו, למשל, לרכוש מחשב חדש או מכונת צילום
772חדשה, הוא מימן כל דבר.
773"בשיחת ה' בטבת תשמ"ח ביקש הרבי להביא
774ספרים לספרייה. ר' זלמן התעקש שנבוא לביתו, אל הספרייה הגדולה בת אלפי הספרים שבבעלותו.
775הוא התעקש שנבוא אליו עם הקטלוג כדי לראות על אתר אלו ספרים חסרים בספרייה. כאלף ספרים
776הוצאו מביתו קודש לספריית הרבי".
777גם בכל הקשור לנסיעה לרוסיה, בניסיון לגאול את ספרי
778רבותינו נשיאינו שהולאמו שם לספריית לנין, מספר הרב לוין על התעניינות אכפתית מצדו
779של ר' זלמן. "התעניינות שחרגה הרבה מעבר לעניין שהיה אמור לגלות כאחד מחברי הנהלת
780אגודת חסידי חב"ד העולמית".
781"בתחילת תשמ"ט", שב הרב לוין ומעיד
782"כתב לי הרבי שעליי למנות ועד בניין על מנת להתחיל להקים בניין לספריה. בנוסף
783לר' שלמה קונין שנסע עמי לרוסיה, הרגשתי שר' זלמן הוא האדם המתאים להימנות עם ועד הבניין.
784היה זה במצב בלתי שגרתי בעליל. ר' זלמן היה אז מאחורי סורג. לא ניתן היה
785לטלפן אליו ורק הוא יכול היה ליצור קשר. למרות זאת, עזה הייתה תחושתו כי הוא האדם המתאים
786להיות בפורום שיקבל על עצמו את ההחלטות והאחריות וכי ישיבתו שם אינה אלא זמנית. לבחירה
787זו קיבלתי את הסכמתו המלאה של הרבי.
788"יצרתי עם ר' זלמן קשר והוא הסכים על אתר.
789מתוך המאסר היה מצלצל לי כל פעם לשאול פרטים. במשך כחצי שנה התנהלו דיונים שלמים היכן
790להקים את המבנה החדש של הספרייה. הרבי הכריע על כל צעד ושעל ור' זלמן היה מעורב בכל
791שלב, כל מחשבה, כל תכנית וכל בדל של ספק. החיים שלו היו בתוך זה.
792"מתוך שלל הצעות שעלו על הפרק, הורה הרבי להתמקד
793בבניין הנוכחי של הספרייה ולמקסם את האפשרויות הגלומות בו. זה היה קשה עד בלתי אפשרי.
794כל המעברים היו מלאים בארגזי ספרים. ההוראה על כך ניתנה בראשית חודש כסלו תש"נ.
795בי"ב בכסלו נשא הרבי שיחת קודש בה התבטא באומרו, 'יש עוד עניין שנוגע לי אישית,
796בניית הספרייה'. הרבי נימק אז ברבים את ההוראה שיש להקימה דווקא בבניין זה בכך שהרבי
797הריי"צ הקים את הספרייה בבניין זה. בהמשך הורה הרבי לחבר את הבניין עם הבניין
798הבא בשורת הבניינים שעל השדרה".
799חיבור הבניינים היה באמצעות חפירת מרתף תת קרקעי
800ויצירת גשר. במרתף שוכנו אלפי הספרים, באמצעות שיטות השימור החדישות ביותר הנהוגות
801בספריות הגדולות בעולם. עלות הפרויקט כולו הסתכמה אז ביותר ממיליון דולר. "ר'
802זלמן תרם מכיסו רבע מכל ההוצאות, רבע נוסף גייס ואת החצי האחר התחייב לגייס ר' שלמה
803קונין", מעיד הרב לוין.
804"ישבנו על כל פרט בבנייה קטן כגדול",
805מתאר הרב לוין. "בעיני ר' זלמן המוטיב המוביל בכל הדיונים היה החשיבות המכרעת,
806השמימית, שהרבי מייחס לספרייה. כשהחל משפט הספרים, כולם היו עדים לכך שהרבי נסע מדי
807יום ביומו אל האוהל הקדוש, במשך שלושה שבועות רצופים. ר' זלמן התייחס לכל הקמתה מחדש
808של הספרייה כקיום משאלת לבו הכמוסה ביותר של הרבי".
809בשלב מסוים, עלתה על הפרק השאלה כדת מה לעשות בחדר
810היחידות של הרבי הריי"צ. "לתומי חשבתי כי ראוי להקים דלת זכוכית בכניסה לחדר
811ואשר באמצעותה יראו המבקרים בספרייה את חדר היחידות. ר' זלמן שלל את הרעיון מכול וכול.
812'זהו חדר יחידות. אני הייתי בחדר הזה ביחידות', הטעים. 'אתה רוצה לעשות ממנו מוזיאון?'.
813"כתבנו לרבי את שלוש האפשרויות: שהחדר ייסגר
814בדלת זכוכית ויהיה חלק מתערוכה, שבחדר ישבו וילמדו חלק מאברכי הכולל או, כעצת ר' זלמן,
815שיוכלו להיכנס לחדר בעיתות מיוחדים לאמירת תהלים. הרבי מחק את שתי האפשרויות, אישר
816את ההצעה של ר' זלמן. והוסיף בכתב יד קודשו על המילים חדר היחידות של הרבי הריי"צ:
817'וקריאת פ"נ'".
818במשך כל תקופת הבנייה וההקמה של הספרייה מחדש, על
819פני יותר משנה, מסכם הרב לוין, הייתה מתקיימת ישיבה שבועית בביתו של ר' זלמן. כל אחת
820מהישיבות הייתה מסתיימת בשורה של החלטות מעשיות.
821שליח הרבי, הרה"ח ר' שלמה קונין, הוסיף וציין
822בנימה אישית בשיחה עם מחברי הספר: "בכל הקשור לספרייה – ר' זלמן היה ה'בולדוזר'.
823אלמלא נכנס ר' זלמן לעניין בכל כוחותיו, לא היינו יכולים לשבת כיום הזה בחדר הזה של
824בית הספרייה. זכור לא אשכח את האסיפות הרבות בהן היה הרוח החיה ואת הקידום האדיר שנתן
825למלאכה כולה אשר התנהלה בקצב מהיר ביותר תודות לו".
826•
827בכ"ח בניסן תנש"א, הוכה קהל עדת החסידים
828בהלם מוחלט למשמע דבריו הקדושים של הרבי באשר לביאת המשיח: "אני את שלי עשיתי
829ומכאן ולהבא עשו אתם כל אשר ביכולתכם". עיון בפרוטוקולי הדיונים של הנהלת אגודת
830חסידי חב"ד העולמית מגלה עד כמה ידע ר' זלמן לצפות את אשר יקרה אם אגו"ח
831החרש תחריש בעת הזאת.
832עמדתו של ר' זלמן (שנתמכה בלהט גם על ידי אחד החברים
833וזכתה לתמיכה של חברים נוספים אם כי לא הייתה עמדת הרוב) גרסה שיש לנקוט בפעולה יזומה
834להפצת בשורת הגאולה – שכן מעבר לקיומה של הוראת הרבי, אפס מעשה יוביל לאנרכיה שבחסותה
835איש הישר בעיניו יעשה. לנוכח עמדת המיעוט בה נותר, החלו עד מהרה לצוץ כפטריות אחר הגשם
836יוזמות שונות ומשונות שאילו הייתה להן יד מכוונת ייתכן והיו נמנעות.
837בשלב מסוים, בעיצומה של שנת תשנ"ג, החל אחד
838החסידים ביוזמה פרטית לפרסום מודעות ב'ניו יורק טיימס' עם מסרי בשורת הגאולה. חברי
839הנהלת אגודת חסידי חב''ד, ור' זלמן בתוכם, זעמו על כך וביקשו לפרסם גילוי דעת נחרץ
840ביותר בגנות זאת.
841בתוך כך נודע לר' זלמן כי מודעות אלו היו למראה
842עיני הרבי. ר' זלמן פנה למזכיר הרב גרונר לברר אם אכן כך הם פני הדברים וביקש את תשובתו
843בכתב. הרב גרונר אכן מסר לו בכתב כי המודעות היו למראה עיני הרבי שאישרם בניע ראשו
844הקדוש.
845בעקבות זאת, השקיע ר' זלמן מאמצים רבים לכך שגילוי
846הדעת יהיה מתון ולא ייצא חוצץ נגד מודעות אלו. גילוי הדעת המתון אכן הופיע מעל דפי
847היומון האידי, 'אלגעמיינער זשורנאל', אך דעתו של ר' זלמן לא הייתה נוחה מכך ומאז הפכה
848המחלוקת באגודת חסידי חב''ד לברת קיימא.
849באותה עת – לאחר מחלת ופטירת הרב חדקוב ולנוכח החירות
850שקיבלו כתוצאה מהמצב החדש לאחר כ''ז באדר – החליטו מתנגדיו של ר' זלמן לשמוט מתחת לרגליו
851גם את הקרקע המוצקה שעליה פעל במסגרת 'ועד רבני ליובאוויטש הכללי', לנוכח התוקף הגדול
852שהעניק הרבי לגוף זה. הם עשו זאת בין השאר באמצעות חבירתם של רבנים נוספים אל הוועד
853ובמהלך שלם שלא פסח על סדרת אמצעים פסולים ואפלים שארגו על מנת למוטט את השליטה של
854ר' זלמן בוועד הרבנים.
855באותם ימים, כתב ר' זלמן לרבי במר נפשו: "הנה
856בסוף חודש שבט סמוך לאדר, ביקשתי מכ''ק התעוררות רחמים בדבר שרצו לעשות אסיפה ולהרס
857ועד הרבנים מסיבת התנגדות בדרכי עבודת התגלות המשיח. וכ''ק בירכני וב''ה הצלחתי. ועתה
858עוד הפעם התעוררות הנ''ל וגם אודות אגו''ח, אחרי החלל מהמנוח הרה''ח רחמ''א ע''ה, וח''ו
859להחליט רק כשיהא כולם כאן ולא להרוס בעניינים אשר התנגדו לדעת כ''ק ח''ו. והנני עוד
860הפעם לעורר רחמים שלא יהרסו ח''ו. ואעבוד בלי נדר במסירות נפש אשר הוא לטובת הכלל ועתה
861אין עצה רק לילך במסירות נפש. ואקווה שיעזור ה' יתברך ואצליח וירום קרן חב''ד".
862•
863על כל שנותיו האחרונות של ר' זלמן, מאז ג' בתמוז
864תשנ"ד עד ערב ראש השנה תשס"ד, העיבו ייסורי נפשו הקשים מנשוא לנוכח מה שהתפרש
865בעיניו כחילול הקודש נוכח אי קיום צוואתו הקדושה של הרבי. בכתב ובעל פה, ביחידות וברבים,
866לא חדל להפציר בפני עמיתיו להנהלת אגודת חסידי חב"ד כי ייאותו למסור את הכרעת
867העניין בפני בית דין ואת אשר יפסקו הרבנים, חברי בית הדין, כן יקום. משום שלו עצמו
868לא היה רווח אישי מפסיקה כזו או אחרת שכן ככלות הכול, היה הוא בעל זכות הצבעה אחת בכל
869מקרה ולא הייתה משמעות מעשית לקביעה כזו או אחרת. ליקיריו, שארי בשרו, לא חדל לומר
870כי גם אם ייפסק שאין זו צוואת הרבי, יבוא שקט לנפשו ביודעו כי לא חלה עליו אחריות שהוא
871משתמט מלקיימה.
872כאז, כן
873בימים שלאחר ג' בתמוז, כשעדת ה' אשר נותרה כצאן ללא רועה הייתה לשני מחנות, לא חבר
874ר' זלמן לפלג או מחנה כלשהו. דבק היה באמת הפנימית שלו. מחד גיסא דגל באמונה הקדושה
875כי דבר מדבריו הקדושים של הרבי אודות ביאת והתגלות המשיח לא ייפול ארצה ומאידך גיסא
876ביכה בקול גדול את השריפה הנוראה אשר שרף ה'.
877[224]. שנוסדה על ידי הרבי הריי"צ ערב הגירתו מאירופה לארצות הברית ובה בעת
878לחדש גם את פעילות 'אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית' שנוסדה קודם לכן, בשנת תרפ"ה.
879[225]. הרב משה הרסון, הקרוא השלישי להצטרף לחבורה, בהוראת הרבי, לא נכח באותה אסיפה,
880מסיבה טכנית.
881[226]. תיעוד מלא של כל הפרוטוקולים מאז כינונה המחודש של אגודת חסידי חב"ד
882בחודש תמוז תשמ"ה ועד ג' תמוז תשנ"ד ועד בכלל, לרבות הישיבות שלאחר ההסתלקות
883וכל התכתובות וחליפות המכתבים הכרוכים בהן, יראה אור בע"ה בחיבור נפרד הקובע ברכה
884לעצמו.
885[227]. הוועד הוקם תחילה בשנת תש"ל והונהג בידי הרב זלמן שמעון דווארקין. הוועד
886טיפל בעשרות נושאים הלכתיים שעמדו על הפרק במשך הזמן, אולם בשנת תשמ"ה, בעקבות
887פטירת הרב דבורקין, דעכה הפעילות המשותפת.
888[228]. שמו המלא של אומרה מצוי בידי מחברי הספר, אך לא ניתנה רשות לנקוב בו.
889[229]. שנערכה בימים שלאחר ג' בתמוז תשנ"ד ואשר למחברי הספר הוגשה הקלטה מלאה
890שלה.
891[230]. בשיחה מוקלטת שקיימו עמו, בהשגחה פרטית, מחברי הספר, בחודש חשוון תש"ס.
892[231]. היום בו פסק בית המשפט כי הספרים שייכים לאגודת חסידי חב"ד ומני אז
893נקבע יום זה ליום 'דידן נצח'.
894[232]. מתוך 'חדשות 770, בית חיינו', בתאריך זה, עמוד 5.
895[233]. כתוצאה מפרשת מס שהושתה עליו, ראו בפרק 'טוב עין'.