Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק חמישי
במלכות נוגעת בחברתה
גשנות חורבן וזוועה. להבות עשן מיתמרות מאירופה היהודית.
דמדינות נרמסות תחת מגפי הקלגסים הנאצים. מוסדי ארץ מתמוטטים. ערים נחרבות וקהילות יהודיות
הבנות מאות שנים מתפרקות לרסיסים. מיליוני יהודים ברחבי מזרח אירופה נאבקים על חייהם
וועל חיי שארי בשרם, לרוב ללא הצלחה. הדרכים בין המדינות משובשות ובחזקת סכנה ודאית.
זכל אי מי ברחבי תבל שקרובי משפחה לו באירופה מוטרד ואינו יודע את נפשו.
חהרחק מאירופה העשנה, בבניין טיפוסי בן ארבע קומות
טבאיסט סייד של מנהטן, מתהלך אנה ואנה כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ זצ"ל,
ישזה עתה הצליח להימלט מווינה ולנחות בארה"ב, כורע תחת נטל הדאגה הטרופה לגורל
יאבתו וחתנו לעתיד. הקשר עמם משובש ומעורר מתח רב באשר לגורלם. הם נצורים בריגה בירת
יבלטביה, תחת אש תופת שהמטירו צבאות גרמניה ורוסיה זה על זה, נתונים בכל רגע לסכנת חיים.
יגהאדמו"ר מקופיטשניץ, שיהודים רבים ראו בו את
ידאביהם, דואג להם בלבו הרחום. לימים יתפרסם האדמו"ר כאחד מגדולי האדמו"רים
טובאמריקה היהודית. לא כל כך בשל מספרם של החסידים שהקיפו אותו, כי לא רבים היו, אלא
טזבשל הילת הקדושה שאפפה את דמותו המאירה ובשל היותו חכימא דיהודאי ואוהב שלום בכל נימי
יזנפשו. ביתו היה אבן שואבת לשבורים ונדכאים מכל החוגים שעלו אליו לקבלת עצה או ברכה,
יחעל אף שלא נמנו עם חסידיו.
יטהשמועות על המופתים שחולל עברו מפה לאוזן ביהדות
כארצות הברית ורכשו לו הערצה בלתי מסויגת שחצתה חוגים ומחנות, הן בקרב העם והן בבתיהם
כאשל רבנים ומורי הוראה. אפילו מנהיגה הליטאי של ישיבת פוניבז', הגאון רבי יוסף שלמה
כבכהנמן, נכבש בקסמו של הרבי הרוז'ינאי. "לו הייתי חסיד", אמר פעם, "הייתי
כגקופיטשניצער".
כדנועם הליכותיו הקנה לו קשרי ידידות עזים עם מנהיגי
כהיהדות ארה"ב הוותיקים ותוך זמן קצר הפך לאחד מקברניטיה. הערצתו לרבותינו נשיאינו,
כוהרבי הריי"צ והרבי נשיא דורנו, הייתה ללא שיור והשתלבה בידידותו הקרובה עם אדמו"רים
כזנוספים בגלריית ההנהגה החסידית של אמריקה בימים ההם, כמו האדמו"ר רבי יואל מסטמאר
כחזצ"ל, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה מקלויזנבורג זצ"ל ואחרים.
כטמסתבר שבית קופיטשניץ כלל לא היה זר לחסידות ליובאוויטש.
לבין הרבי הריי"צ לבין האדמו"ר מקופיטשניץ, שהתגורר בווינה, שררה קרבה יתרה
לאבעקבות נסיעותיו התכופות של הרבי הריי"צ לעיר לצורכי מרפא. האדמו"ר מקופיטשניץ,
לבשטיפל בכל ענייני היהדות בווינה, הכיר באופן אישי את טובי הרופאים בעיר שאחדים מהם
לגאף ניהלו בתי רפואה. בכל פעם שהרבי הריי"צ התאכסן בווינה דאג רעהו לגייס עבורו
לדאת טובי הרופאים וגם היה אחראי באופן אישי לארוחות כשרות ולמניין לתפילות.
להוכה סיפרה הרבנית חוה גורארי', רעייתו של ר' זלמן: "זכורני,
לושאחי רבי ישראל אף השאיל לרבי הריי"צ ספרי קודש וידידות אמת נטוותה בין שתי החצרות.
לזכשיצאתי עם אבא לריגה, אימא המשיכה לבדה עם יתר בני המשפחה לפריז. לעולם לא אשכח איך
לחקידמו את פנינו משלחות של חסידי חב"ד בכל תחנה ותחנה שבה עצרנו. יש לזכור כי מדובר
לטהיה בנסיעה מסוכנת בנסיבות התקופה, כך שכל משלחת שיצאה לקבלנו בהוראת הרבי חירפה את
מנפשה. לאחר 18 שעות של נסיעה הגענו עייפים ורצוצים ללטביה. באותו פרק זמן שהה הרבי
מאבבית רפואה לטיפול רפואי אך ממקום שבתו ציווה את החסידים לקבל את פנינו".
מבעם הסתלקות אביו, האדמו"ר הרה"ק רבי יצחק
מגמאיר זצ"ל מקופיטשניץ, באיגרת הניחומים שכתב לו הרבי, עודדו הרבי לקבל את ההנהגה
מדבכותבו: "ובטח ייקח
מהכבוד תורתו על עצמו עול הקודש, במורשת אבות קדושים, לנהל עדת קודש מקושרי כבוד קדושת
מואביו הרב הצדיק, על מבוע דחוכמתא לפקוח בענייניהם. והא-ל הטוב ישפיע לכבוד תורתו שפעת
מזחיים וברכה מרובה ויקיים ה' יתברך את עצותיו וברכותיו...".
מחממרום שבתו בין גדולי קרת, נטה חסד וקשר שיחה אף
מטעם פשוטי עם. "סבא עבר פעם ברחוב בשבת, וחלף על פני מסעדה שבה ראה יהודי מעשן",
ננזכרת נכדתו, הגב' אסתר שטרנברג. "אמר לו הסבא: 'ר' איד, שבת היום'. הלה השיב
נאלו: 'באנגלית אומרים, זה לא הביז'נס שלך'. ענה לו סבא: 'אילו ראית יהודי שותת דם ברחוב
נבגם היית אומר לעצמך זה לא הביזנס שלי?'. עם כל יהודי שבא עמו במגע, נהג לשוחח, כדבר
נגאיש אל רעהו, מתוך לב אוהב, על מצוות הנחת תפילין ועל שמירת שבת".
נדבד בבד, קיבל פדיונות ממבקשי ברכותיו שהכירוהו כאיש
נהנעלה בעל מופתים. את הפדיון נהג לטמון בספריו הרבים. "פעם", מספר נכדו, הרה"ח
נור' נתן גורארי', בן חתנו, ר' זלמן, "שאל אותו אבי, כיצד זה לוקח הוא על עצמו אחריות
נזכשהוא מבטיח לאנשים ואומר להם שכך יהיה ולא אחרת. הוא השיב: אני מברך את היהודי ואחר
נחכך יושב ואומר תהלים, שלא אהיה שקרן".
נט"ואילו לי", מוסיף נכדו, הרה"ח ר'
סיצחק מאיר גורארי', בן חתנו, ר' זלמן, "אמר סבא בהקשר זה: מאחר ואני יושב על כיסא
סאאבי זצ"ל, הנני סומך על ה' יתברך שלא ייתן לשם אבי להיות מבויש חס ושלום".
סבשח חתנו של ר' זלמן, הרה"ח ר' נחום שטרנברג:
סג"חותני רצה שהאדמו"ר מקופיטשניץ יקים ישיבה גדולה ויעמוד בראשה אבל הוא סירב
סדבאומרו: 'הישיבה תהפוך לשלי אך ענייני הוא לפעול רק למען כלל ישראל'. כזה היה. מפזר
סהכסף למוסדות תורה, תומך בחצרות ובחוגים רבים ומגוונים, אך ממאן בתוקף להשקיע את מרצו
סובהקמת חצר משלו".
סזהמונים היו פוקדים את בית מדרשו בכל ימות השנה.
סחבימי אמירת סליחות של חודש אלול לא ניתן היה למצוא מקום פנוי בבית המדרש. הכול נהרו
סטלבית הצדיק לזכות ולהתברך בכתיבה וחתימה טובה.
עשבה ומספרת נכדתו הגב' שטרנברג: "סבא היה איש
עאעקרונות נחרץ. הוא לא הסכים, למשל, לסדר חופה קידושין, אבל נאות לומר ברכות תחת החופה
עבבתנאי שהכלה תחבוש פאה. כשהזכירו בפניו נשים המקשות לילד, נהג להורות על פתיחת מנעול
עגבמפתח ולומר בקול רם, 'ריבונו של עולם כמו שפתחתי את מנעול זה בקלות, כן תפתח את רחמי
עדותשים קץ לייסוריי'. וניתן להמליץ עליו את הפתגם הידוע: מופתים התגלגלו אצלו מתחת לשולחן.
עה"פעם, בהיותי נערה כבת שתים עשרה או שלוש עשרה,
עוחשתי רע בעיצומה של תפילת השבת והתעלפתי. רבים גדשו אז את הבית לרגל שמחה חשובה שנערכה
עזבאותה שבת. אחד הדודים רץ להזעיק אמבולנס אך סבא שעודכן על המתרחש הגיב בביטול, 'זה
עחעין הרע'. ותכף, ברגע כמימרא, פסק: 'א גיט אויג' (עין טובה) ונכנס לחדרו ואמר את הלחש
עטשאומרים נגד עין הרע. פתאום הכול חלף ואחרי התפילה הלכנו כולם יחד לקידוש בר המצווה
פבבית כ"ק האדמו"ר מבאיאן כאילו כלום לא אירע".
פאעל ימי הזעם והאימה נודע, כי בעת אשר ביקשו מלאכי
פבהחבלה הנאצים יימח שמם לכרות או רצו לנגוע בזקנו, הושיט כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ
פגאת שתי אצבעותיו ואמר להם בתוקף: טלו את אצבעות ידיי וכרתו אותן ואל נא תגעו בזקני.
פדהדברים שיצאו מפיו בלהט פעלו את פעולתם ולנגד עיני כל מי שהיה למחזה הנורא, הניחו הקלגסים
פהלאדמו"ר ולדיקנא קדישא שלו.
פוכששמע האוהב ישראל מקופיטשניץ על פרוץ מלחמת ששת
פזהימים בארץ ישראל, חרד לגורלם של היהודים ולקה באירוע מוחי קל שהחליש את גופו. גם אז
פחהקפיד להתפלל את כל התפילות ולהמשיך בעבודת הקודש, אך הפחד מפני פרוץ המלחמה נתן בו
פטאת אותותיו גם לאחר בשורת הניצחון המופלא בחסדי שמים. ביקשו בני המשפחה שייצא לפוש,
צאך רופאיו סירבו לאשר לו לשהות במקום נופש רחוק ממרכז רפואי בשל מצבו הבריאותי. נסע
צאאפוא האדמו"ר עם בנו ובתו לפוש בבית אחד מחסידיו במונסי, אך עם ליל פרש לחדרו
צבובבוקר יום ט"ז בתמוז תשכ"ז השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה, למגינת לב אלפי
צגמוקיריו ומעריציו.
צד•
צה"כשהגיע סבא לארצות הברית", מספר האדמו"ר
צומקופיטשניץ שליט"א, בשיחה מיוחדת עם מחברי הספר, "הוא כינס את קומץ מקורביו
צזואמר להם כדברים הבאים: אנו עומדים לפני ראש השנה בו קוראים את פרשת העקידה. נשאלת
צחהשאלה, מהו השבח הגדול בדרגה הגבוהה של עקידת יצחק אבינו. במשך כל הדורות מסרו יהודים
צטאת נפשם במטרה אחת, לקדש את שמו יתברך בשמחה ובגילה, ומה החידוש בניסיון של אברהם אבינו?
ק"ביאר הסבא את העניין ברוח אותם ימים נוראים,
קאימי הרת עולם: לו היה אברהם אבינו מצטווה לשחוט את עצמו, אכן לא הייתה בכך כל רבותא
קבוחידוש והיה עושה זאת בשמחה. אולם בשעה שהקדוש ברוך הוא מורה לו, לך ושחט יהודי אחר,
קגאו אז נעמד אברהם בפני ניסיון קשה מנשוא. כיצד אפשר ליטול חיים מיהודי אחר!
קד"כשהנאצים יימח שמם לקחונו עמם מיד כשנכנסו
קהלווינה, נפרדתי לשלום מבני משפחתי ויצאתי בשמחה רבה לקיים את מצוות מסירות נפש",
קוסיפר האדמו"ר מקופיטשניץ זצ"ל בגילוי-לב בראש השנה ת"ש לשומעי לקחו
קזעל אדמת ארץ החופש באמריקה. "חסד ה' הטוב היה לי, ניצלתי, שוחררתי מהם ושבתי לביתי.
קחויהי היום והנה אני שומע שעוצרים את פלוני ואוסרים את אלמוני. אלו היו הרגעים שכוחותיי
קטכבר לא עמדו לי".
קיבדברים אלו, שנישאו מפיו דקות לפני תקיעות ראש השנה
קיאת"ש, מתמצית הווייתו של כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ שאהבת ישראל שלו לא
קיבידעה קץ ותכלית. הוא לא הרבה באמירת דברי תורה על שולחנו, אך הפנינים הספורות שהאירו
קיגמפיו הקרינו מלכות של אהבה.
קיד•
קיהרק בבית קדושים כה מרומם, הגבוה יותר מטפח ממושגי
קיוהעולם הזה ואשר כתליו נסוכים היו באצילות עילאית, יכול היה להיווצר חיבור כה מפתיע
קיזשל שתי ממלכות רבות אנפין בעולם החסידות: ממלכת ליובאוויטש עם שושלת בית רוז'ין.
קיחהחיבור התגלם באמצעות השידוך הנדיר של ר' זלמן,
קיטנצר שעשועים מגזע בית גורארי' שהיו לשרי האוצר והחסד של בית רבי, עם בת גילו הרבנית
קכחוה ע"ה, בתו האהובה של האדמו"ר מקופיטשניץ, ענף אציל של בית רוז'ין המעטירה.
קכאעשרות השנים שבהן האירו דמויותיהם של רבי זלמן והרבנית
קכבחוה את כל סביבתם, את משפחתם וצאצאיהם, לימדו היטב כי דעת תבונות לרוב הייתה באוצרם
קכגובזכותה השכילו לבנות יחדיו ארמון רב נגוהות, שכל הבא בשעריו אמר ברקאי.
קכדהשידוך הפלאי נעשה בהימוט עולם ומלואו, בתקופה אשר
קכהבה נסו שתי הממלכות מתוך החורבן אל חוף מבטחים. "גדול העסקנים החב"דים בריגה,
קכורבי מרדכי דובין, היה מרבה לבוא ולבקר בווינה שבה התגוררו כל אדמו"רי בית רוז'ין
קכזמאז מלחמת עולם הראשונה", סיפרה לימים הרבנית חוה לאחיינה, האדמו"ר מקופיטשניץ
קכחשליט"א.
קכט"ר' מרדכי נחשב אז למקורב מאוד לאבי האדמו"ר
קלוהרבה לצאת ולבוא בביתנו. בעלי ר' זלמן כיהן אז כר"מ בישיבת תומכי תמימים בוורשה.
קלאכשעלתה לראשונה הצעת השידוכין מפיו, שלח אבא את בן משפחתנו, פרופ' אברהם יהושע העשיל,
קלבלתהות על קנקנו. התרשמותו הייתה חיובית מאוד אך בינתיים נכנסו הגרמנים לווינה ונעלוה.
קלגאין יוצא ואין בא. בחודש שבט תרצ"ט, התחיל אבי בהכנות לבריחה מווינה לארצות הברית.
קלדלאיש לא היה אז פנאי לדון בנישואינו. התוהו ובוהו שיצרה המלחמה הוביל את הצדדים לסיכום
קלהכי אבי זצ"ל ייסע לאמריקה. אנו שמנו את פנינו לריגה, שם נערכו ה'תנאים' ושם נותרנו
קלוכשבעה חודשים. ואז יצאנו אף אנו לארצות הברית".
קלזהשידוך יצא אל הפועל כשהרבי הריי"צ שהה במקום
קלחמרפא ליד ריגא וכ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ הגיע אליו לביקור עם בתו, המיועדת.
קלטבמהלך השיחה שאל האדמו"ר את הרבי הריי"צ האם ר' זלמן המדובר הינו תלמיד חכם.
קמענה לו הרבי: "אצלנו תלמיד-חכם זה משהו שונה (כמופיע בתניא בפרק ב' אודות מהותם
קמאשל תלמידי חכמים, נשיאי ישראל), אבל במובן הפשוט בוודאי הוא תלמיד חכם". הוסיף
קמבהאדמו"ר ושאל אם ר' זלמן הינו ירא שמים. השיב הרבי: "איך האלט עם פאר א ירא
קמגשמים" (אני מחזיקו כירא שמים).
קמדהרבי הריי"צ התרשם לטובה מהכלה המיועדת של
קמהר' זלמן. במכתב לרבנית נחמה דינה, כתב כי ניכר עליה שהיא נצר למשפחת אדמו"רים
קמווהתבטא אודותיה בשבחים נעלים. כה סיפרה הרבנית לר' זלמן. המעורבות של הרבי בשידוך הייתה
קמזיוצאת דופן והתבטאה בהתעניינות שגילה בכל פרט ופרט. בשיחה עם ר' זלמן אודות השידוך,
קמחכשביקש לדעת היכן עומדים הדברים, פסק הרבי כי לכל הפחות צריכות להתקיים עשר פגישות
קמטבין המדובר והמדוברת ורצוי שתהיה הפסקה ראויה בין מפגש למפגש.
קנלקראת חג הפסח תרצ"ט נחתם השידוך וסעודת התנאים
קנאנערכה בביתו של הרה"ח ר' מרדכי דובין, מראשי חסידי חב"ד, שכבר היה מוכן בניקיונו
קנבלחג. באותם ימים הורה הרבי לר' זלמן לקנות לכלה, בת של קדושים ומגזע מלכות, טבעת יקרה.
קנגמכיוון שלחתן דנן לא היה כסף, הוציא הרבי סכום כסף גדול והפקיד בידיו כדי לקנות לכלה
קנדטבעת מתאימה. דאגת הרבי לר' זלמן כאב לבנו לא פסחה גם על פרט גשמי שולי לכאורה זה.
קנהעובדה מופלאה זו באה לידי ביטוי בכך שהרבי לא אמר די בעצם ההוראה ונתינת הכסף ליישומה,
קנואלא אף ביקשו אישית להראות לו את הטבעת בטרם יעניקנה לכלה.
קנזלכבוד קישורי התנאים שלהם, שיגרה אמו של הרבי הריי"צ,
קנחרעיית הרבי הרש"ב, הרבנית שטערנא שרה, מכתב ברכה מיוחד אל החתן, וזה
קנטלשונו: "קיבלתי הפרישת שלום שלך. אברכך בברכת מזל טוב עבור קשורי התנאים. ייתן
קסהשם יתברך שיהיה קשר של קיימא ברוב טוב. וואונשענד חג כשר ושמח, ואם ירצה ה', אראה
קסאאותך בקרוב פה אטווצק. דורשת שלומך מלב ונפש חפצה, ש.ש.".
קסבמלכתחילה ברור היה לשני הצדדים לנוכח הוראת הרבי
קסגהריי"צ כי בארצות הברית יקימו את ביתם. עתה היה עליהם לוודא כיצד הם מצליחים להוציא
קסדאת רצונם זה אל הפועל.
קסהבאותם ימים של חוסר בהירות, ביקש החתן ר' זלמן לחזור
קסולוורשה לבית אמו, כדי לראותה אחרי זמן רב, אולם הרבי שלל זאת בתקיפות. בימים הסמוכים
קסזלפסח שב ר' זלמן וביקש רשות לשהות בימי החג בבית אמו בוורשה, בנמקו כי כיצד זה לא ישהה
קסחבביתו בפסח, אך הרבי לא נתן לו את ברכת הדרך. "וכי תעלה על דעתך שתוכל לאכול כל
קסטהשנים אצל אמך בפסח?", השיב הרבי בשאלה כמתעניין.
קעבשעתו נראו הדברים סתומים. חודשים אחדים לאחר מכן,
קעאעם פרוץ מלחמת העולם השנייה והתפשטות הקרבות, לא ניתן היה להגיע אל האם שנותרה נצורה
קעבבוורשה הבוערת ושוב לא סעד ר' זלמן אצל אמו בליל הסדר. מיד לאחר מכן נסע ר' זלמן לארצות
קעגהברית ולאחר כשנתיים נפטרה עליו אמו.
קעדבינתיים, ממקום מושבו באטווצק שבפולין, הקדיש הרבי
קעההריי"צ את זמנו לביצור ושיקום כל מפעלי תנועתו הקדושה, מוסדות החינוך והחיים החסידיים,
קעושנמחצו תחת מגף הקומוניזם הדורסני. העוני והמחסור שלטו שלטון ללא מיצרים. רדיפות תכפו
קעזוניחתו מכל עבר. מלחמת קיום הייתה מנת חלקו של כל אדם. בתווך נדרשה מסירות עצומה על
קעחמנת לפעול גם למען כלל ישראל. כצעיר נמרץ וברוך כישרונות, מצא עצמו ר' זלמן גם בימים
קעטההם ממלא משימות רבות בשירות ליובאוויטש ונשיאה.
קפממקום מושבו באטווצק, האיץ הרבי הריי"צ
קפאכל העת בר' זלמן לפעול ללא שהות על מנת להסדיר מסמכים שיפתחו בפניו את שערי ארצות הברית
קפבולהסתייע בחותנו לעתיד, האדמו"ר מקופיטשניץ, שכבר הגיע לארה"ב. לימים, סיפר
קפגר' זלמן כי לנוכח הוראתו התקיפה והתכופה של הרבי, הוא לא חדל בלחץ שהפעיל על חמיו לעתיד.
קפד"היה זה מאוד לא נעים עבורי כחתן טרי והן עבור חותני היה הדבר מעיק, קשה ותמוה
קפהעד מאוד. איש מעמנו לא חשב אז כי עוד מעט יונף הכורת על עתידה של אירופה ולא יהיה יוצא
קפוובא בשעריה".
קפזוכזה הוא מכתב אותנטי (שנשתמר מאותם ימים) שכתב
קפחבאותם ימים לידידו הרה"ח ר' משה פנחס הכהן כץ,
קפטאשר הקדים אותו בבואו צלחה לארצות הברית. כל מילה במכתב מגלמת היטב את המצב לאשורו
קצאך באותה מידה גם את תכונותיו של ר' זלמן, הטקטיקה שלו והחיוניות המפעמת בעורקי התנהלותו.
קצא"הנני לברכך", פותח ר' זלמן, "בברכת
קצבמזל טוב בעד השגת רישיון כניסה לארצות הברית. יצליחך ה' יתברך דרכך ותגיע למחוז חפצך
קצגשלום ותמצא הכול שלום ותסתדר באהלה של תורה בחיים מאושרים בנקל".
קצדמכאן עובר ר' זלמן להרצות את בקשתו: "ועתה
קצההנני לבקשך לזכור עבורי גם כן, היינו בקשתי, לכנוס למיועד לחותני שליט"א, האדמו"ר
קצומקאפיטשניץ" – וכאן באה כתובתו המדויקת בניו יורק – "תיתן לו פרישת שלום
קצזממני ותבארו אותי לפניו כי מכירני בקל רק".
קצח"והעיקר" – חותר ר' זלמן אל תכלית הכתיבה,
קצטלא לפני שניצל ההזדמנות שידידו הטוב ימליץ לכ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ על חתנו
רלעתיד, לנוכח היכרותם הדלה יחסית – "לבארו כי הניירות ששולחים צריכים להיות בטוחים
ראבמאה אחוזים, כי הוא חושב שלהשיג וויזע הוא דבר קל. והעיקר כאשר נחוץ לי עתה אפידעוויד
רב(Affidavid – מסמך חובה למבקשים אשרת שהייה בארה"ב), ממי שמכירני.
רגכן ציווה לי הקונסול. ואתה ביודעך האנשים, תוכל לידע יותר מי שייך לזה".
רד"ובכלל", מסיים ר' זלמן, "אבקשך
רהלכתוב לי המצב דשם במה להכין עצמי". וכאן בא מקום החתימה: "ידידך הדורש שלומך".
רובשולי מכתב זה, מעניין להיווכח כי כבר אז, בהיותו
רזבחור ובטרם נישואיו, נרשמו מכתביו על גבי גיליון מכתבים רשמי (בלנק) שבראשו התנוססו,
רחבלשון הקודש ובלועזית, שמו ותארו – הרב שניאור זלמן גורארי' ועיר מגוריו – ריגה.
רטכמו בכל פרט אחר בחייו של ר' זלמן, גם כאן ניכרת
רימעורבות מלאה של הרבי המתווה את דרכו באופן רצוף ועקבי. ר' זלמן מעדכן על כל התפתחות
ריאוהרבי מצדו מנחה את צעדיו בכל פרט. כך למשל, במענה לעדכון שוטף אודות פעולה מסוימת
ריבשנקט על מנת להשיג את רישיון ההגירה המיוחל כתב לו הרבי: "צריך להשתדל
ריגלֵידע השפה, שיקבל התעודה הדרושה לו". חודשים ארוכים נמשכה מלאכת השגת המסמכים,
רידשלא הייתה פשוטה כלל ועיקר, במיוחד לאור העובדה שהיה על ר' זלמן לדאוג גם לכלתו, שהוריה
ריהומשפחתה כבר שהו על אדמת ארצות הברית.
ריומספרת הגב' שטרנברג: "אמא אהבה לספר לנו על
ריזההשגחה הפרטית שהאירה לה פנים ועל היחס המיוחד שזכתה לקבל מהרבי הריי"צ בכל תקופת
ריחשהותה בריגה – יחס של אב לבתו. מאז היותה כלה, לפני פסח, במשך כמה חודשים, היא שהתה
ריטבריגה ללא בית וקרובי משפחה כשמשפחת החסידים הייתה לה כשארי בשר, בהוראת הרבי".
רכבינתיים המצב הלך והחמיר. קול צחצוח החרבות גבר,
רכאהדאגה הפכה מוחשית. חודשים ספורים לאחר מכן, באלול תרצ"ט, פרצה המלחמה האיומה
רכבבמלוא עוזה. מלבד הצורך לברוח מאימת המלחמה, יש לזכור כי המכשולים שנערמו בדרכו של
רכגר' זלמן עיכבו את שמחת הנישואין המתוכננת. לא אחת שקל ר' זלמן לקבוע מועד לחתונה, למרות
רכדשהאפשרות לחצות את האוקיינוס עדיין לא הוסדרה. אבל הרבי שלל זאת מכול וכול. "במענה
רכהעל מכתבו. אחר קבלת הוויזעס, אז ידעו באיזה זמן להגביל זמן החתונה למזל-טוב",
רכופסק ברורות.
רכזהפגישות האינטנסיביות עם נציגי הקונסוליה האמריקנית
רכחמחייבות את נוכחותו של החתן בקרבת הערים הגדולות. מאידך, עז רצונו לצאת ולפקח מקרוב
רכטעל הצעדים הראשונים של ישיבת 'אחי תמימים', שבהקמתה היה כה מעורב. בסופו של דבר, בכ"ה
רלבסיון תרצ"ט, מכריע הרבי: "טוב לחכות בריגה עד אשר בעזרתו יתברך יקבל הוויזע
רלאלמזל טוב ולהצלחה בגשם וברוח". ר' זלמן נשאר בריגה, ומעדכן באופן שוטף את הרבי
רלבאודות המתרחש בנושא הגירתו. הרבי בוחן כל העת את האינפורמציה שמגיעה מר' זלמן ומורה
רלגלו כיצד להתקדם. בשלב מסוים, כותב הרבי לר'
רלדזלמן: "לפי הטעמים שכותב – צריך הוא לבוא לוורשה צלחה, והשי"ת יעזור לו בגו"ר".
רלהבפועל לא התיר לו הרבי לשהות בוורשה יותר מ-24 שעות.
רלועם שובו המיידי לריגה, נקט ר' זלמן בהכנות האחרונות
רלזלקראת הנסיעה בפועל לארצות הברית. ר' זלמן עצמו נהג כאילו כל עיתותיו בידיו. שעות נכבדות
רלחמסדר יומו הקדיש להדרכת תמימים צעירים בתלמודם (ובהם גם השפעה ולימוד פרטני עם הרה"ח
רלטר' זלמן דובין, בהתאם להוראה האישית שקיבל מהרבי). כאילו לא די בכל אלו, התחיל באותם
רמימים ללמוד את מלאכת כתיבת אותיות הסת"ם מפי הרה"ח ר' מרדכי חפץ.
רמאפחות מחודש לפני פרוץ מלחמת העולם, קיבל ר' זלמן
רמבאיגרת קודש מהרבי היושב באטווצק: "תודה וברכה על הידיעה מלימודו עם התלמיד הר"ז
רמגשי', ובשורה טובה היא לי על אשר לומד בהתמדה, והשי"ת יהיה בעזרו בגשמיות וברוחניות
רמדוהנני מבקשו מזמן לזמן להודיענו מהלימוד בנגלה ודא"ח".
רמהמה' כוננו מצעדי ר' זלמן וכלתו. הדי המלחמה האיומה
רמווהנוראה קרבו מאי פעם. הגבולות החלו להיסגר. בי"ז באלול תרצ"ט, אחד לספטמבר
רמזלמניינם, פרצה מלחמת העולם, והביאה עמה את השואה האיומה. זמן קצר ביותר קודם לכן, באו
רמחאל סופם הטוב המאמצים הכבירים לקבלת מסמכי ההגירה. לאחר חודשים של שתדלנות, הצליח חותנו,
רמטהאדמו"ר מקופיטשניץ, להשיג את אשרות הכניסה המיוחלות.
רנהכלה, שההמתנה מורטת העצבים כמו גם געגועיה למשפחתה
רנאוהדאגה מפני המלחמה הממשמשת ובאה ערערו את מצב בריאותה; והחתן חביבו ונאמנו של הרבי
רנבהריי"צ, קיבלו את פקודתו של הרבי
רנגבהכנעה ובשמחה: "אודות הנסיעה צלחה – יכול הוא לבחור באחת הספינות מגדינע לארצות
רנדהברית".
רנהככל הנראה, מדובר בעיר הנמל גדנסק, שמאוחר יותר
רנוהוחלף שמה על ידי הגרמנים לדנציג. בנמל זה עגנו ספינות שונות שהפליגו לחוץ לארץ. נמל
רנזזה נבחר על ידי הנאצים יימח שמם לביצוע אחד מתרגילי המלחמה המפורסמים ביותר. ערב כיבוש
רנחפולין על ידי הנאצים, הגיעה לנמל ספינה גרמנית גדולה בשם 'שלזוויג הולשטיין' שהתחזתה
רנטלספינה תמימה של סחר ותיירות, אולם למעשה הייתה ספינת מלחמה לכל דבר. באופן מוצהר,
רסהייתה זו "הפלגת מחווה לשלום", אולם בפועל, מיד לאחר שעגנה בנמל הגדול, פרצו
רסאממנה הכוחות הגרמניים שהסתתרו בבטנה והסתערו על העיר.
רסבעל סיפונה של הספינה המתרחקת מחופי ריגא, מהאחרונות
רסגשהצליחו לעזוב את המדינה שרעמי התותחים נשמעים בה היטב בטרם תתחיל לדמם, ניצבו גם ר'
רסדזלמן וכלתו חוה. היה זה בי"ט בחשוון ת"ש (ב-1 לנובמבר 1939 למניינם). ההתנפלות
רסההאדירה על הגבולות הרחיקה מהישג ידם של המונים את החלום להגר ממנה בטרם יהיה מאוחר
רסומידי. השניים זכו במתנת הנישואין הגדולה ביותר שבן אנוש יכול היה לבקש. בחייהם.
רסזלימים גוללה הרבנית חוה את זיכרונותיה בפני נכדיה:
רסח"למי שלא חי באותה תקופה, קשה בכלל להסביר עד כמה הנסיעה לארצות הברית הייתה בגדר
רסטשל נס. ארצות המוצא שלנו הקשו עלינו. אני ילידת גליציה ור' זלמן מקורו מרוסיה. שתי
רעמדינות שהיו שרויות עמוק בסכסוך. על מנת לצאת לאמריקה, היה עלינו להירשם תחילה כזוג
רעאנשוי ובכך לזכות באזרחות מקומית. רק לאחר שנרשמנו פיקטיבית כנשואים והפקדנו אלפיים
רעבדולר, סכום עתק במושגים של אז, קיבל ר' זלמן ראשון את אשרת היציאה ולאחריו אני קיבלתי.
רעג"כשיצאנו לארצות הברית, המלחמה הייתה בעיצומה.
רעדורשה נפלה בידי הגרמנים. ניתן לומר שיצאנו ערומים וחסרי כול כשאנו מותירים את כל רכושינו
רעהמאחורינו. בעלותנו לספינה הצפופה ביקשו להשכין אותנו בחדר אחד משום שבתעודות צוין כי
רעואנחנו נשואים. נאלצנו לביים בינינו ריב קולני. צעקתי שאינני יכולה לישון איתו בחדר
רעזאחד בשל הנחירות הרמות שלו עד שהשתכנעו כי איננו יכולים לדור זה עם זו בכפיפה אחת.
רעחנוסעי הספינה הביטו בצער על הזוג הצעיר שנקלע למריבה קולנית זמן כה קצר אחרי נישואיו".
רעטמשעגנו סוף סוף ועברו את כל שלבי הקליטה במעברי
רפהגבול של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, התקבלו בשמחה רבה על ידי המשפחה המורחבת, שהמתינה
רפאבקוצר רוח ובעיניים כלות לבואם. עד מהרה נקבע מועד לשמחת הנישואין. ר' זלמן מיהר כמובן
רפבלעדכן את הרבי ובישר לו באיגרת מפורטת על דבר בואם בשלום לארצות הברית, ועל תאריך החתונה.
רפגהרבי ששהה באותה עת בריגה, ומערכה מסועפת התנהלה
רפדבכל רחבי תבל כדי לחלצו מעמק הבכא, השיב באיגרת,
רפהשלמרבה המזל הספיקה לעבור בנתיבי הדואר בטרם קרסה שגרת החיים האזרחיים: "הידיעה
רפועל דבר הגבלת זמן החתונה עם בת גילו תחיה למזל טוב, הנני בזה לברכו בברכת מזל טוב,
רפזייתן השם יתברך ותהיה החתונה בשעה טובה ומוצלחת ויבנו בית בישראל על יסודי התורה והמצווה
רפחויחיו חיים מאושרים בפרנסה בהרחבה באהלה של תורה".
רפטגם המחותן המאושר, האדמו"ר רבי אברהם יהושע
רצהעשיל מקופיטשניץ, זכה לאיגרת ברכה נפרדת,
רצאחתומה בכתב יד קודשו של הרבי הריי"צ מהעיר ריגה: "בטח קיבל הפרישת שלום שכתבתי
רצבלו על-ידי ידידי, חתנו, התלמיד החשוב הרב מורנו הרב שניאור זלמן שיחיה. והנני כופל
רצגבזה את ברכתי בברכת מזל טוב, יעזור השם יתברך שיבנו בית בישראל על יסודי התורה והמצווה,
רצדועיני כבוד תורתו יראו בהם ובשאר ילידיו שיחיו רוב נחת בגשמיות וברוחניות".
רצהעבור החתן עצמו הייתה הברכה כמו טל תחייה. היעלה
רצועל הדעת כי יבצע צעד כה משמעותי ויצעד אל החופה, מבלי לקבל הסכמה מפורשת וברכה של הרבי.
רצזואכן, ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב, י"א באדר
רצחראשון ת"ש, מצויד בברכתו החמה של הרבי, אף אם לא בנוכחותו הפיזית, זכה הזוג הצעיר
רצטלעמוד תחת החופה ולהינשא כדת משה וישראל. החתונה אירחה את סולתה ושמנה של יהדות ארצות
שהברית, בשמחת נישואין שנחשבה למאורע משמעותי ביותר בחיי כלל הקהילה היהודית בניו יורק,
שאועוררה הדים רבים.
שבהיה זה, בראש ובראשונה נוכח קשרי הנישואין בין שתי
שגמשפחות מכובדות ומיוחסות אשר לאו מלתא זוטרתא היא, בייחוד אותה עת. אולם מעבר לכך,
שדהייתה זו אחת מבין החתונות הראשונות של ניצולים מאירופה וסימן להפיכת המגמה, צמיחתה
שהמחדש של היהדות המפוארת, ההולכת ונכחדת בנסיבות מחרידות בעברו האחד של הגלובוס ופורחת
שולתפארה בצדו האחר. את תחושת הנקמה שהתלוותה לחתונה היטיב לבטא העיתון האידי 'דער טאג'
שזשפרסם ידיעה מרכזית שסיקרה את החתונה תחת הכותרת: "רביים טאנצן א טויטן טאנץ אויף
שחהיטלער" (רביים רוקדים את ריקוד המתים נגד היטלר).
שט•
שיאת משכנם קבעו ר' זלמן וחוה בקומה השלישית של מעונו
שיאשל כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ, ברחוב הנרי 132, באיסט סייד שבניו יורק. כאן
שיבהתגוררו בשלוש השנים הראשונות לנישואיהם, עד לתחילת חודש כסלו תש"ג.
שיגההתאקלמות של הזוג הצעיר עוברת בנקל, כשר' זלמן
שידלומד את אורחות חייו של חמיו הגדול ונחשף לדמותו המפעימה. לקראת ליל הסדר הראשון על
שיהאדמת ארצות הברית, שיתף ר' זלמן את הרבי הריי"צ בתכנית שהייתם בליל הסדר, כשהוא
שיומתנה בכאב כי אשתו רוצה לשהות במחיצת אביה והוא חפץ לשהות במחיצת הרבי.
שיזהרבי הריי"צ השיב לו כי עליו לשהות בצל חמיו.
שיח"אבל אינני יודע אם אפשר לאכול שם בחג הפסח", העיר ר' זלמן. הרבי הריי"צ
שיטהשיב בחריפות: אם הייתי שם, הייתי אוכל ללא חשש. כשר' זלמן הביט כלפי הרבי בתימהון,
שכשב הרבי ואמר, אינני אומר סתם. אני אומר לך, לו הייתי שם, הייתי אוכל.
שכאבהזדמנויות שונות, זכה ר' זלמן לקבל הדרכה מיוחדת
שכבמהרבי בדברים הנוגעים לשלום בית ולחובות המוטלות עליו במסגרת הגשת העזר והסיוע לרעייתו.
שכגכך, למשל, הורה לו הרבי לשכור את שירותיה של עוזרת
שכדשתעזור לרעייתו בעול הבית. בין היתר, סיפר לו הרבי הריי"צ, "כשהייתי תינוק,
שכההיה אבי, הרבי נשמתו עדן, מנדנד את עגלתי בידו האחת וביד השנייה החזיק מאמר חסידות".
שכוכשהרתה רעייתו בפעם הראשונה, סיפר על כך לרבי הריי"צ
שכזשעשה עצמו כלא שומע. מאוחר יותר אמר לו הרבי, 'בשלב כל כך מוקדם אין מספרים לאיש. לכן
שכחלא הגבתי לדבריך'. לאחר הלידה הורה לו הרבי לא למהר להוציא את היולדת מבית הרפואה.
שכטובהקשר זה, התבטא הרבי, "כל המרבה בשפיטאל (בית רפואה), הרי זה משובח".
שלהחיים בצל הרבי מול קשרי המשפחה עם חמיו הגדול,
שלאיצרו תחילה לא מעט חיכוכים שר' זלמן התמודד עימהם בדרכו שלו. הנחת הגדולה של הסבא האדמו"ר
שלבמנכדיו התבשמה מהחינוך החסידי האיתן ומלא העוז וגבהות הלב החיובית שטבע ר' זלמן בבניו,
שלגיראת שמים אמיתית מתוך עבודת ה' נטולת פניות. "תמיד דיבר ר' זלמן בחביבות גדולה
שלדמאוד על חמיו. ככל שהכירו, למד להעריך את גודל רום מעלתו ומדרגתו על אף התקשרותו הפלאית
שלהאל רבו שלו", אומר האדמו"ר מקופיטשניץ שליט"א.
שלויש האומרים כי בבית קופיטשניץ ציפו לראות את הנכדים,
שלזבני רבי זלמן, גדלים בדרכה של חסידות רוז'ין, בו בזמן שבכל החגים ומועדי ישראל שהו
שלחר' זלמן ובניו בחצרות קודשנו. חסידי קופיטשניץ הביטו בפליאה מהולה בהשתאות באצילות
שלטשבאה לידי ביטוי במשפחה זאת, שבעיצומו של ליל הסדר, היו קמים ילדי משפחת גורארי' ונפרדים
שמלשלום מהסבא הגדול והדגול, בדרכם בצעדה הרגלית ל-770, במשך למעלה משעה.
שמאעם זאת, הכול מודים כי האדמו"ר מקופיטשניץ
שמבאהב את חתנו אהבת נפש. בכל מוצאי שבת נסעו בני משפחת גורארי' לבקרו. גם אם היה שלג
שמגברחובות לא היה מוותר ר' זלמן על הנסיעה אל חותנו, מדי מוצאי שבת בקביעות. "זה
שמדהיה הזמן שבו חווינו במו עינינו את ההערכה הרבה שרחש כלפיו הסבא. זו הייתה ההזדמנות
שמהלהיחשף ליהודי מדור של פעם שכל הליכותיו היו בעלות משמעות לחיים", מפטירה הבת-הנכדה,
שמוהגב' שטרנברג.
שמזעל מוצאי שבתות אלו מוסיף ומספר, בנו של ר' זלמן,
שמחר' יצחק מאיר: "אם הייתה התוועדות של הרבי בשבת זו, היה עליי לחזור בפני סבי,
שמטעל כל פנים בתמצית, תוכן קצר משיחות הקודש ששמענו מפי הרבי בהתוועדות. סבי היה מאזין
שנומקשיב כשהוא עוקב בעניין רב אחר הדברים".
שנא•
שנב"את דודי רבי זלמן", שח האדמו"ר
שנגמקופיטשניץ שליט"א, "זכיתי להכיר בביקורו הראשון בישראל בשנות היו"ד.
שנדהפגישה הראשונה התקיימה בינינו כשהייתי נער בן 14. בימים ההם ביקרתי רבות בביתם של
שנהאֶחיו רבי משה ורבי שמרל והאחות הרבנית קרסיק בתל-אביב. אמי ע"ה הייתה אחותה של
שנוהרבנית חוה, רעייתו של רבי זלמן וכמובן בתו של האדמו"ר מקופיטשניץ זצ"ל.
שנז"הרושם שקבלתי מהפגישה עם הדוד רבי זלמן היה
שנחכי מדובר ביהודי עם 'ראש גדול'. ניהלנו שיחות ממושכות ותוססות, מהן נוכחתי לדעת שאני
שנטניצב בפני תלמיד חכם גדול וירא שמים המלא ברוח עזות דקדושה. הוא היה שונה לגמרי משני
שסאחיו. ר' משה, נחשב ליהודי משכיל ובעל מדרגה. ר' שמר'ל שהיה עובד ה' הייתה בו עדינות
שסאמיוחדת. ר' זלמן היה אריה של אש.
שסב"באותו ביקור ערך ר' זלמן סיור בישיבת תומכי
שסגתמימים בכפר חב"ד יחד עם רעייתו. במכתב שכתבה הדודה לסבא זצ"ל ציינה שבביקור
שסדקיבלו אותם בכבוד גדול. זמן קצר לאחר מכן, באיגרת ששיגר הסבא לאדמו"ר ה'אביר יעקב'
שסהמסדיגורא, חזר האדמו"ר על תיאורה של בתו, בציינו כי כתבה לו על הכבוד הגדול שנעשה
שסולהם בכפר חב"ד. והוסיף בכתב ידו באופייניות: 'נו, כבוד, כבוד יכול לקבל רק זקננו
שסזהרוז'ינער'. באותו ביקור התקבל ר' זלמן בקבלת פנים מיוחדת אצל דודו, האדמו"ר ה'אביר
שסחיעקב' מסדיגורא זצ"ל. הוא סעד עם האדמו"ר על שולחנו והשניים קיימו ביניהם
שסטשיחות ממושכות.
שע"חשוב לומר כי הקשר הכללי שלנו עם משפחת גורארי'
שעאהתפתח בזכות השכנות בין ביתו של האדמו"ר מסדיגורא ה'אביר יעקב' זצ"ל, בו
שעבהתגוררתי תקופה ממושכת, לביתו של ר' שמר'ל. במפגשים עם האחים הם דיברו בעיקר חסידות.
שעגכשנסעתי לראשונה לארצות הברית, התוודעתי ליחס המיוחד שהסבא, כ"ק האדמו"ר
שעדזצ"ל, חותנו של ר' זלמן, גילה כלפיו, והוא מאוד כיבדו והעריכו.
שעה"רבי זלמן", ממשיך האדמו"ר מקופיטשניץ
שעושליט"א בתיאורו המאלף, "היה, כפי שקוראים אצלנו בדרך צחות, 'אַ משוגינער
שעזפרומער' (משוגע באדיקותו). ממש 'בריסקער'. לא אכל מאומה, לא שתה כלום, נזהר בכל דבר.
שעחביום הראשון שהגיע לארצות-הברית, למעונו של האדמו"ר, חמיו לעתיד, לאחר שברח מגיא
שעטההריגה, הגישו לו כוס קפה עם חלב. ר' זלמן שזה מקרוב דרכו רגליו על אדמת היבשת ולא
שפהכיר את מוצאי הבית, חשש ללגום מהכוס, שמא החלב בבית האדמו"ר אינו חלב ישראל.
שפא"באותה תקופה לא הקפידו על כך בכל הבתים. הפשרנות
שפבהייתה גדולה. נאבקו אז על עיקרי הדת. בצר לו, פנה ר' זלמן לכ"ק האדמו"ר מבויאן
שפגזצ"ל, שאר בשרו של האדמו"ר מקופיטשניץ זצ"ל, וביקש לדעת מפיו אם חמיו
שפדמקפיד על חלב ישראל. לימים סיפר לי ר' זלמן שהרבי מבויאן 'נתן לו על הראש' והפליא בגודל
שפהקדושתו ופרישותו של האדמו"ר זצ"ל כשהוא סונט בו באומרו, 'אינך מבין את גודל
שפומעלתו'.
שפז"בליל הסדר בשנת תשכ"ו, זכיתי להיות עם
שפחר' זלמן בצוותא. עיניי ראוהו ולא זר. יהודי לא בריא, שיושב ואוכל ג' כזיתים מצה בשיעור
שפטגדול, מרור טחון בבליעה בבת אחת, בכל ההידור ועם כל החומרות. לאחר כל אחד מהכזיתים
שצשל המצה ושל המרור, היה משתעל ומרגיש רע. זה היה מראה נורא שסימל במקצת את מסכת החומרות
שצאוההידורים שלו בכל תג ובקוצו של יו"ד. ראית בעליל כי לפניך יהודי של שולחן ערוך,
שצבללא חכמות ובלי פשרות.
שצג"כל ספר קודש שראה ר' זלמן, מיהר לרוכשו, בצימאונו
שצדלדברי תורה. את ה'פרומקייט' שלו חשתי על בשרי כשביקשני לרכוש עבורו תפילין. הבתים היו
שצההמהודרים והיקרים ביותר. פרשיות התפילין נכתבו בכתב בעל התניא, הוא דרש שהן תהיינה
שצוגדולות במיוחד. עם הזמן רבו החומרות ובעלי המלאכה הקדישו שבועות בעבודה על מנת לקיים
שצזאת כל החומרות שדרש ר' זלמן בתוקף.
שצח"דווקא מזווית ראותי, כמי שאינו נמנה עם חסידי
שצטחב"ד, יכולני להעיד שר' זלמן נשא בגאון את דגלה של ליובאוויטש. הוא לא התפעל מאיש
תוהתנהג בתקיפות מעוררת כבוד. איפה מצאת את ר' זלמן? בעניינים שהיו חשובים לרבי מליובאוויטש.
תאהוא לא ייחס תשומת לב לעניינים אחרים. על פי תפיסת עולמו, כחייל – עליו למלא את פקודת
תברבו, ושום אדם או עניין לא עמדו בדרכו מלמלא את רצון קודשו של רבו".
תג•
תדשח ידידו האישי של ר' זלמן, הרב יחזקאל בסר, סגן
תהנשיא אגודת ישראל באמריקה:
תו"מעמדו של רבי זלמן ביהדות ארצות הברית של אחרי השואה, כאיש חב"ד אך גם כחתנו
תזשל האדמו"ר מקופיטשניץ, היה מיוחד. את מעמדו כחתנו של חמיו האדמו"ר, שהיה
תחדמות מרכזית ביהדות אמריקה, ניצל לטובת בית ליובאוויטש. הוא העריך את הרבי מקופיטשניץ,
תטלמרות שבנקודת מבטו האישית היה הליובאוויטשער רבי ואין עוד מלבדו. היות והליובאוויטשער
תירבי העריך את הקופיטשניצער וראה בו פועל ישועות, יכול היה ר' זלמן לתת מקום גם לו...
תיא"הקהל היהודי באמריקה העריץ מאוד את האדמו"ר
תיבמקופיטשניץ. הוא לא היה מנהיג בעל חישובים אישיים כלשהם ומנגד עשה חסדים רבים לאין
תיגשיעור. הוא לא הקדיש בדל של מאמץ או מעשה כלשהו כדי להיות מקובל על ההמון. לכן לא ראו
תידאותו בהפגנות או אירועים ציבוריים. מאידך גיסא, אצל המנהיגים הגדולים של היהדות החרדית
תיהבאמריקה, חסידים וליטאים כאחד, ישב תמיד במקום של כבוד בכותל המזרח.
תיו"יחסו של הרבי מליובאוויטש אל הרבי מקופיטשניץ
תיזהיה מיוחד ושונה. כל אימת שפקד את בית ליובאוויטש, נקרא להיכנס תכף אל הקודש פנימה
תיחללא כל השתהות. זה היה נדיר והוא עצמו התייחס בכבוד רב לליובאוויטש. שורשיו היו אחרים,
תיטבהיותו 'רוז'ניער אייניקל' ו'אפט'ער אייניקל' (נכד לבית רוז'ין ואפטא), אולם לליובאוויטש
תכרחש כבוד והערצה.
תכא"זכורני", מספר הרב בסר, "שבאחד
תכבהמפגשים עם ר' זלמן על ענייני מסחר, שוחחתי עם בנו, ר' יצחק מאיר, שהיה ילד בן שש או
תכגשבע. שאלתי אותו בשעשוע: איזה חסיד אתה? הוא אמר: ליובאוויטשער חסיד. שאלתי: מה, אתה
תכדמתכחש לסבא שלך? אתה הרי נכד של הקופיטשניצ'ער רבי. ענה איצ'ה מאיר: סבא שלי גם היה
תכהנוסע אל הרבי לו זה היה תלוי בו. ואילו יכול היה, גם הוא היה נהיה חסיד של הרבי. אהבתי
תכולשמוע את התשובה הבוטחת הזו מפי הילד.
תכז"כמי שהיה קרוב אל הקופיטשניצער, אפשר לומר
תכחשהוא היה שׂבע רצון מכך שיש לו חתן תלמיד חכם, חסיד וירא שמים, גם אם לא המשיך את מורשת
תכטקופיטשניץ במשפחתו".
תלמספר בנו של ר' זלמן, ר' נתן: "בין הרבי והרבי
תלאהריי"צ לסבי האדמו"ר מקופיטשניץ שררה הערכת אמת וכבוד הדדי. בחתונת אחותי,
תלבוכן לאחר מכן בחתונת אחי, סבי האדמו"ר מקופיטשניץ היה בשנותיו האחרונות לחייו
תלגוהרבי ציווה במפורש לעשות 'מצווה טאנץ' (עם סייגים מסוימים) לכבודו, למרות שהדבר אינו
תלדנהוג בחב"ד. כפועל יוצא, נהג אבא בדרך ארץ מיוחד לחמיו, בתוך המסגרת של בית רבי
תלהשעליה לא ויתר.
תלו"מצד אחד השתתף בכל סדר אצל חמיו ולא החסיר
תלזאפילו פעם אחת. מצד שני כולם נהגו כפי שנהגו שם, אך אבי דבק גם שם במנהגי חב"ד.
תלחזה היה השילוב בין היותו חסיד של רבי אחר אך חתן נאמן לחותנו. אבא התעקש שכל שמחה משפחתית
תלטתיפתח באכילת דגים. מנהג זה מקורו באדמו"ר ה'אוהב ישראל' זצ"ל, סבו של חמיו.
תמ'שיעלה כמה שיעלה', אהב לומר בהקשר זה. מבין החתנים בלטה במיוחד גאונותו בתורה של אבא,
תמאואצל סבא, האדמו"ר מקופיטשניץ, היה לזה מקום מעל הכול.
תמב"ראוי לציין כי הרבי הריי"צ שלח משלוחי
תמגמנות לשלושה מנהיגים רוחניים בארצות הברית של אז: האדמו"ר מקופיטשניץ, האדמו"ר
תמדמבויאן והאדמו"ר מאמשינוב. הרבי נשיא דורנו המשיך בנוהג זה עד פטירת האדמו"ר
תמהמקופיטשניץ בשנת תשכ"ז ולאחר מכן המשיך במנהג זה גם לבנו, ממלא מקומו, האדמו"ר
תמוזצ"ל. משלוח המנות ששיגר הרבי כלל בין היתר בקבוק משקה ואננס. אגב, האדמו"ר
תמזמקופיטשניץ היה מעניק לאבא את האננס, ביודעו את היוקר הגדול שהוא רוחש לכל דבר הקשור
תמחלרבו.
תמטהשליח להבאת משלוחי המנות היה המשב"ק הרה"ח
תנר' בערל יוניק. ביומנו כתב הרב יוניק כי בכל פעם כששב היה הרבי שואל אותו מה היה בקופיטשניץ
תנאומה דובר שם. פעם אחת שאל הרבי איזה שטריימל חבש הקופישטניצער. באחת השנים הסביר לו
תנבהאדמו"ר מקופיטשניץ מדוע אינו מחזיר לרבי משלוח מנות בנמקו: "נאמר 'משלוח
תנגמנות איש לרעהו' וקטונתי מלהחזיק עצמי כרעהו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש".
תנדבעת שהותם על אדמת פולין היו הרבי הריי"צ והאדמו"ר
תנהמקופיטשניץ מבקרים זה את זה. כשחלה הרבי הריי"צ, לא יכול היה לבוא לבקר את האדמו"ר
תנומקופיטשניץ, והלה אף הוא לא הופיע תכופות בבית הרבי. בעקבות זאת, ביחידות שהייתה בעשרת
תנזימי תשובה תש"ח, אמר לו הרבי הריי"צ לאדמו"ר מקופיטשניץ בתמיהת ידידות:
תנחהיות ואותי הלקה הקב"ה ואיני יכול לבקרכם, לכן לא נוכל להתראות? אגב, מכתבים רבים
תנטשל הרבי שנשלחו אל האדמו"ר מקופיטשניץ נפתחים כך: 'הנני לברך ולהתברך'.
תסחליפת מכתבים מאלפת ומיוחדת במינה בין הרבי הריי"צ
תסאלבין האדמו"ר מקופיטשניץ הוקדשה לתקנת אמירת תהלים יומי אחר התפילה ולאמירת כל
תסבספר התהלים בשבת מברכים. הרבי ביקש ממנו כי יפעיל השפעתו על אדמו"רים אחרים לבית
תסגרוז'ין לאמץ תקנה זו ומשעשה זאת הודה לו הרבי בכתב.
תסדבתוך כך הביע הרבי תמיהתו, "הפלא ופלא",
תסהעל אשר כתב לו האדמו"ר, בשם האדמו"ר מהוסיאטין, כי מקובל מהרה"ק רבי
תסוישראל מרוז'ין שלא לומר תהלים בשבת. בהקשר זה מצטט הרבי את דברי הצמח צדק, "אשר
תסזבשעה שהצדיק הקדוש מרוז'ין אומר תהלים כל העולם פתוח לפניו, ובהתהלים דשבת רואה בהשרשים
תסחשבכל ענייני עולם, ואז הוא יכול לתקן בהשורש ובמילא נדחה ונתבטל הגזירה".
תסט•
תעהרבנית נחמה דינה, רעייתו של הרבי הריי"צ,
תעאהעריצה מאוד את האדמו"ר מקופיטשניץ ולאחר הסתלקות בעלה, הרבי הריי"צ – לפעמים
תעבתכופות הייתה מטלפנת אליו. בבית האדמו"ר לא היה אז טלפון אלא בבית מדרשו. בכל
תעגפעם שאחד החסידים היה אומר לו כי הרבנית מבקשת לדבר עמו הוא היה יוצא אפוא לבית המדרש
תעדונענה לשיחתה ולבקשתה. בדרך כלל נהגה הרבנית נחמה דינה לבקש ברכה לבנותיה, נכדה ונינותיה
תעההמאומצות. את תשובותיו לא יכלה לשמוע מחמת הליקוי בשמיעתה בשנותיה האחרונות. אי לכך
תעוהייתה מעבירה את שפופרת הטלפון למישהו שעמד לידה ולו היה האדמו"ר משמיע את ברכתו.
תעזהוא היה רושם מפיו את הברכה, ומציגה בפניה.
תעחידוע בשער בת רבים כי הגזירה של הרבי נגד שתיית
תעט'לחיים' יותר מ'כדי שיעור', באה לעולם בעקבות מאורע שהתרחש בשבת שבע ברכות לבתו היחידה
תפשל ר' זלמן שנישאה עם הרה"ח ר' נחום שטרנברג. האדמו"ר מקופיטשניץ זצ"ל
תפאהגיע לקראון הייטס כדי להשתתף בשמחת נכדתו, וכמה מן החסידים ששתו משקה יתר על המידה
תפבהתבטאו שלא כהוגן כלפי האדמו"ר האורח.
תפגבתו של האדמו"ר, הרבנית חוה, הקפידה על כבוד
תפדאביה וכתבה על כך לרבי. בעקבות זאת יצא האיסור שלא ליטול 'לחיים' יותר מארבע פעמים.
תפה"זכורני עוד כי בימי נעוריי כמעט כל שבת ביקרתי
תפואצל סבא", מסכמת הגב' שטרנברג, "היה לי מעמד מיוחד כנכדה בכורה, וסבא אהבני
תפזאהבת-נפש. מתחילת הסעודה, סבתא הייתה ניצבת בקצה החדר רק כדי לשמוע את הקידוש, אך סעדה
תפחבחדר נפרד, כמנהג האדמו"רים. הסבא אהב מאוד את אבא שלי, למרות שהוא לא היה חסיד
תפטשלו.
תצ"זיכרון אחד ברור חקוק לי מהסבא. הוא לעצמו
תצאלא היה זקוק למאומה. כל מה שהשיג היה בשביל הזולת. ההוצאה הכספית היחידה שהבחנתי בה
תצבהייתה לשם רכישת נרות גבוהים לשבת, 14 במספר, עבור הסבתא".
תצג•
תצדבעיצומה של התוועדות סיפר הרבי אודות
תצהכ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ זצ"ל וזו לשונו הקדושה: "בשעה שהרבי (הריי"צ)
תצוהוציא את ארבעת ה'קול קורא' בעניין 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה', הרי החסידים הפיצו
תצזאת ה'קול קורא' והוסיפו שהרבי הוא המשיח. ואז בא מישהו בטענה לאחד מהאדמו"רים
תצחוטען, הייתכן, איך מאפשרים לחסידי חב"ד להפיץ את ה'קול קורא' ועוד עם ההוספה הזו?!
תצטוענה לו אותו אדמו"ר: 'בוא ונחשוב. הרי אנו מאמינים 'בכל יום שיבוא'. ואם כן משיח
500כבר נמצא כאן. והרי אתה יודע בעצמך שאינך משיח ואני יודע בעצמי שאינני משיח, והרי מישהו
501חייב להיות משיח, ומה אכפת לך שזה הוא".
502"הרבי ניחם את האדמו"ר מקופיטשניץ פעמיים
503והוא עצמו בא פעם ביחידות אצל הרבי בחצות בלילה", זוכר מזכירו של הרבי, הרב יהודה
504לייב גרונר. הפעם הראשונה בה ניחם הרבי את האדמו"ר מקופיטשניץ הייתה כשישב שבעה,
505בעקבות פטירת אחותו מרת חוה, אשת האדמו"ר רבי אליעזר הגר מוויז'ניץ זצ"ל. הפעם השנייה
506הייתה בשנת תשי"ח, בעקבות פטירת אחיו.
507בעת ניחום האבלים הראשון דיבר האדמו"ר מקופיטשניץ
508אודות דרכה של וויז'ניץ בעבודת השמחה וסיפר כמה סיפורים אודות האדמו"ר מוויז'ניץ,
509בהם גם בנוגע לאבלות, שציווה לשמח את האבלים שלא יהיו במרה-שחורה.
510הרבי התעניין בפרטי כמה מהסיפורים, ולבסוף הפטיר
511בחיוך, שבכך שוויז'ניץ נמצאת בבני ברק היא ממשיכה ומחדירה את עניין השמחה בבני-ברק,
512ששם דרושה ביותר הדגשת עניין השמחה כיון שיש שם כמה ישיבות שהנהגתם בקו היא של עצבות
513("אומעדיקע ישיבות"). לאחר מכן הזכיר הרבי, שבין העניינים המודגשים ביותר
514בוויז'ניץ הוא גם העניין של 'אהבת ישראל'.
515באחד מיומני ה'תמימים' שהתלוו אל הרבי נכתב כי לתפלת
516ערבית יצא כל הקהל לבית המדרש והאדמו"ר מקופיטשניץ התפלל בחדרו (כמנהגם של אדמו''רי
517בית רוז'ין שלהם יש חדר מיוחד בתוך מתחם בית המדרש ובו הם עושים תפילתם). בסיום התפילה
518יצא לבית המדרש לאמירת קדיש. הרבי נשיא דורנו נשאר עמו בחדרו במשך תפילת ערבית ולאחר
519מכן דיברו ביניהם במשך כרבע שעה.
520"באותו מעמד", נזכר ר' יצחק מאיר, בנו
521של ר' זלמן, "הייתי נוכח בחדר. בעת התפילה הרבי עמד בצד ועיין בספרים שונים שהיו
522בארון. בין הספרים היה שולחן-ערוך-הרב בדפוס ישן. לאחר התפילה, כשישב הרבי לשוחח עם
523זקני, נסבה השיחה על שולחן-ערוך זה וסבי סיפר לרבי כי את ספר זה קיבל מחותנו, כ"ק
524הרה"צ רבי משה מרדכי, כדורון דרשה לאחר חתונתו, באומרו: דע שזהו שולחן-ערוך-הרב
525הראשון שנכנס לבית אחד מנכדי האדמו"ר ה'אוהב ישראל' מאפטא. כידוע היה העדר השלום
526בינו לבין אדמו"ר הזקן ומשום כך לא הכניסו בניו וצאצאיו את שולחן ערוך הרב לביתם
527אולם חותנו של זקני, היה הראשון שהכניס לביתו. היה בכך משום אות להפשרת הקרח ששרר עד
528אז. לאחר החתונה נתן לו אותו חותנו במתנה.
529"הרבי הוסיף לספר לסבי שלאחרונה יצאה לאור
530מהדורה חדשה של שולחן ערוך הרב וציין שבסופו יש צילומי כמה תשובות בכתב יד קודשו של
531אדמו"ר הזקן. וכאן העיר הרבי: רואים דבר פלא שגם בכתב יד קודשו יש מחיקות ושינויים
532וכו'. והרי בהשקפה ראשונה ניתן היה לחשוב שלגאון כזה תכף בעת כתיבה, היה העניין ברור
533ונהיר אצלו ואין אפשרות של חרטה, שינוי או תיקון. והנה עינינו הרואות שאין הדברים כן
534וגם אדמו"ר הזקן, בעת כתיבתו, התווספו לו הוספות, שינויים וכיוצא באלו.
535"ואכן הביא הרבי כמו ראיה לדבריו שלאחרונה
536באותה עת נדפסו – בדפוס שולזינגר – בספרי היד החזקה של הרמב"ם, כתבי ידו של הרמב"ם
537מספרו 'היד החזקה', וגם שם רואים כמה שינויים ומחיקות. הרי מכאן ראיה נוספת עד כמה
538גם גדולי ישראל, לאחרי שכתבו בעצמם איזה עניין, מזמן לזמן התחדשו גם אצלם הוספות ושינויים.
539בסיום פרק זה של השיחה אמר הרבי כי ידאג שישלחו לזקני סט של השולחן ערוך החדש שאודותיו
540דיבר".
541בעת הנסיעה בחזרה ל-770, כשר' זלמן שנלווה אל הרבי
542(כמו בעוד כמה ניחומי אבלים),
543סיפר הרבי שבין העניינים המדוברים דובר גם אודות כתב יד קודשו של הרב המגיד שהעניק
544'קבלה' לאחד השוחטים. הרבי התבטא בהקשר זה באומרו כי אילו הגיע הדבר לידי הרבי הריי"צ,
545"וואָלט ער שוין דערפון געמאַכט אַ גאַנצן טומל" (היה עושה מזה תעמולה רבה).
546ארבע וחצי שנים לאחר מכן, ביקרו הרבי
547בפעם השנייה בניחום אבלים אחר פטירת אחיו, הרה"ח ר' מרדכי שרגא ז"ל. האדמו"ר
548מקופיטשניץ סיפר לרבי נשיא דורנו אודות ביקורו בבית החיים בעיר-הקודש טבריה, והרבי
549שאל אם השתטח גם על הציון של הרה"ק הרב מנחם מענדל מוויטבסק. הרבי התעניין גם
550בהקשר לנזקים שגרמו בארץ השיטפונות מהגשמים.
551בהמשך התעניין הרבי על מנהגי המקום בנוגע להנחת
552פדיונות וכן אודות דרכי הגישה לכוהנים. כשהזכיר האדמו"ר מקופיטשניץ אודות ביקורם
553של רבים מבני ישראל בקברי צדיקים בטבריה וכן במירון, אמר הרבי: "אמרו חכמינו זכרונם
554לברכה, 'כל בי עשרה שכינתא שריא'. ומוסיף רבינו הזקן באגרת-הקודש 'שמעתי מרבותי כי
555אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד אף שאינם מדברים בדברי תורה, תפול
556עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עלייהו כולי". ומזה מובן – במכל
557שכן וקל וחומר – גודל העילוי דאסיפת בני ישראל במירון, להשתטח על קברו של רבי שמעון
558בר יוחאי, שעומדים שם בהתעוררות גדולה וכולי. ולהוסיף, שההתעוררות בעת ההשתטחות היא
559גם על קברי שאר הצדיקים, ובמיוחד צדיק שהוא גם 'בנם של קדושים'.
560האדמו"ר מקופיטשניץ מסר דרישת שלום מביקורו
561בכפר חב"ד והביע את התרשמותו מהתפתחות הבנייה שם ומהתעסקותם של תושבי המקום בתורה
562ועבודה, והפטיר כי הוא מקנא בהם בגשמיות וברוחניות. ואמר הרבי: "קנאת סופרים הוא
563דבר טוב ('תרבה חכמה'), וכמו שכתוב 'ותקנא רחל באחותה', 'קנאה במעשיה הטובים'. וסיים:
564אצלם היה כבר גם העניין ד'בדמייך חיי' (מדובר בעקבות טבח 'יד החמישה' שאירע בבית הספר
565למלאכה בכפר חב"ד) ובוודאי מגיע להם שמכאן ולהבא יהיה אצלם אך טוב, הן בגשמיות
566והן ברוחניות".
567האדמו"ר מקופיטשניץ סיפר גם אודות ביקורו בעיר
568הקודש צפת ואמר שמצבה הרוחני של העיר מוזנח וחסרים בה לומדי תורה. הרבי הגיב באומרו
569כי יש להשתדל ולפעול להרמת קרן התורה שם: "יש לעשות תעמולה בין בני תורה אודות
570מעלתה וזכותה המיוחדת של צפת, להיותה העיר שבה חי ופעל האריז"ל, ועל ידי זה ישפיעו
571עליהם להתיישב בצפת".
572על כך השיב האדמו"ר מקופיטשניץ כי דבר זה תלוי
573בענייני כספים, ובשביל זה צריכים לפעול שתהיה לבני ישראל פרנסה בהרחבה. כאן החל להתפתח
574שיח מאלף אודות עשירות שרק קומץ יודעי דבר ידע אותה שעה את פשרו והמסתתר מאחוריו.
575הרבי: "הפעולה בנוגע לפרנסה בהרחבה לבני ישראל
576כשלעצמה – גם לולי הצורך בהרמת קרן התורה במקום מסוים – היא דבר טוב ונכון, כדי שבני
577ישראל יוכלו לנהל את חייהם מתוך הרחבה בגשמיות, שעל ידה באים גם להרחבת הדעת, כמאמר
578רבותינו זכרונם לברכה 'דירה נאה כו'', בגשמיות כפשוטו, 'מרחיבין דעתו של אדם'. ולהעיר
579גם ממאמר רבותינו זכרונם לברכה 'לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא, בשביל המשכן
580ובית המקדש' – דיש לומר, שכן הוא גם בנוגע לבני ישראל, שתכלית ומטרת בריאת כסף וזהב
581בעולם, היא, בשביל בני ישראל, שתהי' להם הרחבה בגשמיות, ועד לעשירות!".
582האדמו"ר מקופיטשניץ: "מצינו שרבי יהודה
583הנשיא, רבי, היה עשיר".
584הרבי: "רבי היה עשיר מופלג – הלוואי תהיה לכל
585בני ישראל עשירות סתם, אפילו פחות מהעשירות של רבי!"
586האדמו"ר מקופיטשניץ: "אצל האדמו"ר
587מקוצק, 'השרף', לא רק שלא הייתה עשירות, אלא אדרבה".
588הרבי: "זוהי הנהגה השייכת ל'שרפים'. אבל יהודים
589שחיים בעולם הזה הגשמי - זקוקים לבני חיי ומזונא רויחא, ובכולם רויחא, ועד לעשירות!".
590האדמו"ר מקופיטשניץ: "הרי מפורש בכתוב:
591'ראש ועושר אל תתן לי'?".
592הרבי: "אדרבה, בכתוב זה נאמר גם "רש
593(עניות) . . אל תתן לי", והכתוב מקדים 'ראש' ('אל תתן לי') ל'עושר' ('אל תתן לי'),
594היינו, שהבקשה דשלילת העניות קודמת לבקשה דשלילת העשירות".
595האדמו"ר מקופיטשניץ: "עשירות – היא ניסיון,
596והנני פוחד מהניסיון של עשירות".
597הרבי: "גם עניות היא ניסיון, ואדרבה, הניסיון
598דעניות – שגורם ליגיעה וצער כולי – גרוע וקשה יותר, ועד כדי כך שאמרו חכמינו זיכרונם
599לברכה שעניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו! וכיון שכן, מוטב אפוא שיהיה הנסיון
600של עשירות! זכורני בילדותי שבתשעה באב מצאתי את המלמד דרדקי (שלמדני גמרא) יושב בחדרו
601ולומד גמרא (בסוגיות שאין לומדים בתשעה באב); במשך כל השנה היה עסוק בלימוד עם התלמידים
602ולא הייתה שעתו פנויה כל-כך ללמוד לעצמו, ולכן ניצל את ההזדמנות שאינו צריך ללמוד עם
603התלמידים בתשעה באב בשביל ללמוד לעצמו. ובמענה לשאלתי: הייתכן?! הרי למדנו בשולחן ערוך
604שאסור ללמוד בתשעה באב, השיב לי: אם צריכים להלקותני בגיהנם – מוטב שילקוני עבור לימוד
605התורה! ועל דרך זה בנידון דידן: אם צריך להיות עניין של ניסיון – מוטב שיהיה ניסיון
606של עשירות מאשר ניסיון של עניות, ובוודאי יעזור השם יתברך שיצליחו לעמוד בניסיון העשירות.
607"זאת ועוד: מצינו בפירוש רש"י על הפסוק
608'בין פארן ובין תופל ולבן גו' ודי זהב' שבפרשת השבוע, דלכאורה: 'חזרנו על כל המקרא
609ולא מצינו מקום ששמו תופל', ש'הוכיחן על הדברים כו', על העגל שעשו בשביל רוב זהב
610('די זהב') שהיה להם, שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל'.
611"וכאן רואים דבר פלא: אף על פי ש'רוב זהב שהיה
612להם' גרם לחטא הכי חמור, חטא העגל, שעל ידו 'חזרה זוהמתן' (לאחרי שפסקה במתן תורה),
613מכל מקום, הניח להם משה ליהנות מהזהב כל משך הארבעים שנה, ולא הוכיחן על זה עד סוף
614שנת הארבעים! וכל כך למה – כיוון שיהודים צריכים עשירות! וכאמור, בוודאי יעזור ה' יתברך
615שיצליחו לעמוד בניסיון העשירות, ומקרא מלא דיבר הכתוב 'לבלתי ידח ממנו נידח', שקאי
616על כל אחד ואחד מישראל, גם על העשירים!"
617האדמו"ר מקופיטשניץ סיפר בתגובה כמה סיפורים,
618ובהם, בהמשך לסיפור אודות דברי המלמד בנוגע ללימודו בתשעה באב, אודות הרה"צ ר'
619דוד משה מצ'ורטקוב שהיה רגיל לילך כשראשו נוטה כלפי מטה, שפעם בסעודת פורים אמר לו
620ה'בדחן' בדרך-צחות: ריבונו של עולם איננו גזלן ומדוע כבודו מפחד ממנו כל כך?!...
621הרבי נענה בחיוך: "מוכרחני לומר לכם בסגנונו
622של 'בדחן' הנ"ל: מדוע מפחד כבודו לבקש מריבונו של עולם עשירות?!...
623האדמו"ר מקופיטשניץ הגיב: "אני כבר יהודי
624זקן, ומה לי ולעשירות?! מוטב שאבקש על ביאת המשיח".
625הפטיר הרבי: "מהי הסתירה? יבקש כבודו על שני
626הדברים!". וסיים הרבי: "בכל אופן, יסכים כבודו שתהיה ליהודים עשירות".
627האדמו"ר מקופיטשניץ השיב: "הנני מסכים בלב שלם".
628לקראת סוף השיחה, תפס הרבי בידו
629של ר' זלמן באומרו לאדמו"ר מקופיטשניץ: "און ער, זייט איר מסכים ער זאל האבן
630עשירות?" (ועליו הנכם מסכימים שתהיה לו עשירות?). האדמו"ר מקופיטשניץ השיב:
631"ער איז אייערער, נישט מיינער" (הוא שלכם, לא שלי)...
632•
633עדות להערכה הרבה שביטא הרבי כלפי כ"ק האדמו''ר
634מקופיטשניץ באה לידי ביטוי בחופת הרה"ח ר' צבי הירש חיטריק עם בת הרה"ח ר'
635אליעזר קרסיק. הרבי היה מסדר הקידושין וכיבד את האדמו"ר מקופיטשניץ באמירת ברכה
636אחריתא. היה זה דבר נדיר. בכך חרג הרבי ממנהגו ולא בירך תחת החופה את כל הברכות כדרכו
637בקודש.
638•
639זקני בית קופיטשניץ זוכרים עד היום את ר' זלמן כאיש
640נבון במיוחד, תקיף כלפי אחרים, אך לא פחות גם כלפי עצמו. בזכות תבונתו הממולחת ידע
641להפריד בין ההתקשרות המופלאה לרבותינו נשיאינו ובין מילוי חובותיו המתבקשים כחתן המשפחה
642הרוז'ינאית.
643כשהאדמו"ר
644מקופיטשניץ זצ"ל הסתלק לבית עולמו, פעל ר' זלמן במרץ כדי שימונה ממשיך לשושלת.
645הוא עשה זאת על פי הוראה ברורה שקיבל מהרבי לפיה החסידות צריכה להתקיים. באותן שנים
646שלאחר פטירת חותנו, לא הסתפק ר' זלמן בעזרה כספית לחצר החדשה אלא אף ליווה ודאג באופן
647אישי לכל אחד מבני המשפחה. זמן קצר לאחר שנתמנה, בשנות החמישים לחייו, נפטר האדמו"ר
648החדש ור' זלמן המשיך ללוות את צאצאי האדמו"ר זצ"ל ולגלות מעורבות פעילה בהמשכה
649של השושלת.
650[90]. כפי אשר שמע מפיה ורשם מזיכרונו, אחיינה, האדמו"ר מקופיטשניץ שליט"א.
651[91]. באיגרת מיום ה' בכסלו תרצ"ו (נדפסה באגרות קודש איגרת תתיז).
652[92]. הייתה זו הוראתו הישירה של הרבי הריי"צ לר' זלמן והוא עצמו סיפר עליה
653לבני ביתו, מבלי שיידע את פשרה וסיבתה, כשברור כי אין בכך אלא הוראה ישירה ואישית אליו
654בלבד.
655[93]. הנושא את התאריך ערב פסח תרצ"ט.
656[94]. עיירת נופש ומרפא, אליה עבר עם משפחתו כארבע שנים קודם לכן, בעצת רופאיו.
657[95]. לימים, הגבאי הבלתי נשכח של בית הכנסת ובית המדרש 'ליובאוויטש שבליובאוויטש',
658770. ראו עוד אודותיו לקמן, פרק 'איש על העדה'.
659[96]. באיגרת קודש מיום כ"ח מרחשוון תרצ"ט, הופיעה לראשונה ב'זכרון הרש"ז
660גורארי'', עמוד סז.
661[97]. באיגרת קודש מיום כ"ז בתמוז תרצ"ט, הופיעה לראשונה ב'זכרון הרש"ז
662גורארי'', עמוד ע.
663[98]. ביום ב' בתמוז תרצ"ט.
664[99]. בכ"ב במנחם אב.
665[100]. באיגרת מיום ז' במנחם אב תרצ"ט.
666[101]. עוד על מעללי נסיעה זו, ראו בפרק 'אשת חבר'.
667[102]. מיום י"ט בשבט ת"ש. הופיעה לראשונה ב'זכרון להרש"ז גורארי'',
668עמוד עב.
669[103]. מיום ט"ז באדר ת"ש. הופיעה באגרות קודש חלק ה, עמוד לב.
670[104]. מתוך זיכרונותיו הכתובים של ר' זלמן.
671[105]. בפגישת ראיון מיוחד ולבבי שנערכה עמו במהלך הכנת הספר, במשרדו אשר במנהטן,
672בקיץ תשס"ח, כשנתיים וחצי לפני פטירתו. קטעים מהראיון משולבים כאן ובפרקים נוספים
673בין דפי הספר.
674[106]. באיגרת מאלפת מיום כ"ד באלול תרצ"ו (הופיעה באגרות קודש באיגרת
675תתע"ב).
676[107]. בשבת פרשת נשא תש"כ.
677[108]. ביום י' באדר שני תשי"ד.
678[109]. ובהם בעת הנסיעה לניחום אבלים אצל כ"ק האדמו"ר מנובומינסק, ראו
679'תורת מנחם – מנחם ציון' עמוד 351.
680[110]. ביום ג' במנחם אב תשי"ח.
681[111]. קטע זה לא מופיע ברשימת הדברים שהופיעה שנים לאחר מכן ונרשם מפיו של ר' זלמן
682עצמו.