Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק עשירי
בפנים אל פנים
גמאות פעמים זכה ר' זלמן לעמוד אל מול פני הקודש,
דביחידות, כשמבטו של הרבי מפלח את לבו וכליותיו. ברגעי סגולה נוראי הוד אלו זכה לשמוע
הדברים שלא שמעתם אוזן מעולם והיה עד לאמירות שרובן המכריע נותר כמוס ונסתר עד יומו
והאחרון ועד בכלל.
זנר ראשון של חנוכה היה תאריך מרכזי בחייו של ר'
חזלמן. היום הזה היה יום הולדתו והוא ציין זאת באופנים שונים, בעיקר ברובד שבינו לבין
טקונו. מוקיריו שארי בשרו היו עורכים לכבודו מסיבות והתוועדויות, וחוגגים עמו את יומו
יהגדול. שנים רבות ערך סיומים של מסכתות ביום זה. ביום הולדתו התשעים, הכניס ספר תורה
יאלזכותו.
יבאולם מכל אלו, המאורע המרכזי והמשמעותי ביותר שחווה
יגר' זלמן, ואליו התכונן במשך ימים ארוכים, הייתה היחידות לה זכה לקראת יום הולדתו. כשהוא
ידמסוגר בד' אמותיו של הרבי ועומד מול פני הקודש, נשאה היחידות אופי של האצלת ברכות מרועה
טוהדור לחסידו הנאמן.
טזלמרות שר' זלמן זכה לראות את הרבי ולשוחח עמו פעמים
יזרבות ועל אף שיחידויות היו אצלו דבר שבשגרה, עלתה על כולנה היחידות החד שנתית הזו,
יחבערבו של נר ראשון דחנוכה. מדי שנה בשנה, אף בימים שכבר תמו היחידויות הפרטיות.
יטבכל יחידות כזו, העניק הרבי לר' זלמן דמי חנוכה.
כלעתים היה זה מטבע, לעתים שטר ומטבע ולעתים שטר בלבד. בשנת תשמ"ה, הגדיל הרבי
כאלעשות כאשר הרים מטבעות 'ניקל' מלוא החופן ומסרם לר' זלמן. גם בנר ראשון של חנוכה תשנ"ג,
כבזכה רבי זלמן להיכנס אל הקודש פנימה ואז מסר לו הרבי שטר של דולר.
כגלא ראי יחידות שנתית זו כראי שאר ההזדמנויות הרבות
כדלאין מספר בהן זכה להיכנס ליחידות. יחידות זו התאפיינה בכמה אפיונים חריגים. הרבי היה
כהמדבר בנושאים שנגעו לעצם לבו הטהור – בשונה מיתר המפגשים שעסקו בנושאים מוגדרים. למעשה
כוהיו אלו שתי יחידויות. האחת, ביום ההולדת עצמו, שהייתה קצרה מטבעה ובה אך היה הרבי
כזמאציל לו מברכותיו הקדושות ומעניק בידו מטבע. כמה שבועות קודם לכן, בליל היחידות הראשונה
כחשלאחר החגים, בחודש מרחשוון או כסלו, הייתה היחידות הארוכה והמשמעותית.
כטאיש אינו מתיימר להבין את מהלכי הרבי ואת מניעיו,
לכאשר בחר במאן דהו למטרה מסוימת. כאשר הרבי קרא אליו אברך צעיר שזה עתה נישא, הצביע
לאעל נקודה נידחת במפה והורה לו לעזוב את מולדתו ובית אביו ולנסוע לשליחות – ידעו הכול
לבכי סיבות נאדרות בקודש מנחות את ההוראה. חסידים למודים לציית, לדעת שכל מהלך הנעשה
לגבקודש, מתוכנן ומנומק היטב, עד לפרטי פרטיו.
לדמאותה סיבה, לא עלה מעולם על דעתו של שום חסיד לשאול
להאת עצמו, מדוע ראה הרבי בר' זלמן את האוזן הקשבת. אף אחד לא הבין ואיש גם לא ניסה להבין
לולמה זכה ר' זלמן להיחשף לכמוסים שבסודות, לנסתרות שבטרדות ולרבים מן הנושאים שטרדו
לזאת מנוחת דעתו הקדושה של הרבי.
לחכיוצא בזה, שח הרה"ח ר' שלום בער לוין מנהל
לטספריית אגודת חסידי חב"ד: "את עובדה זו אני זוכר אישית שכבר בשנות הכ"ף,
מכאיש כה קרוב לרבי, באופן שאין לו אח ורע, היה ר' זלמן שומע מהרבי דברים אשר על לבו
מאהטהור. במסגרת זאת, היה ר' זלמן נכנס ליחידויות מיוחדות ובמהלכן הרבי דיבר איתו על
מבהכול".
מגעובדה זו הייתה מושא לקנאת סופרים והערצה חוצת גבולות.
מדאת זה ידעו הכול: כאשר יהיה לרבי דבר מה אותו ירצה לומר אך שלא בפני רבים – ר' זלמן
מהיהיה תמיד זה שיזכה לשמוע אותם מפורשם יוצאים מפיו של כהן גדול. בין מסרים שמיועדים
מוהיו לצאת לכלל הציבור ובין אמירות שנגזר אליהן להישאר בין הרבי ובין חסידו נאמן ביתו
מזר' זלמן.
מחמענייני 770 הטכניים והזוטרים עבור לנושאים הכי
מטנשגבים והכי פנימיים שפרט לרבי ולר' זלמן איש לא היה שותף להם – את כולם נשא הרבי באוזניו
נבמהלך יחידויות קודש נדירות וארוכות ואין ספור מענות קודש. אחת המשמעותיות שבהתבטאויות
נאאלו שיצאו לציבור הרחב ואולי המזעזעת מכולן הייתה ההתבטאות הנוראה בת ארבע המילים –
נב"לא נגע ולא פגע!" – אותן אמר לו הרבי שניות אחדות לאחר תום השיחה המפורסמת
נגשל כ"ח בניסן תנש"א, השיחה בה הכריז הרבי, לתדהמת כל עדת החסידים, על כל
נדאשר נעשה עד כה בכל הקשור לתכונה והפעילות בת עשרות השנים לזרז ולהחיש את ביאת המשיח:"אני
נהאת שלי עשיתי – עשו ככל יכולתכם".
נולא אחת, כאשר לרבי הייתה ביקורת נוקבת כלפי הנהגות
נזשונות שהשתרשו בציבור ולא היו לרוחו הקדושה, כאשר הפריעה לרבי תופעה של אי ציות או
נחתרדמת בנושא כלשהו שבו שרויים היו החסידים – ר' זלמן היה זה שנבחר להוציא את המסר החוצה
נטולהעמיד את החסידים על עובדות והערות, גם אם לא תמיד היו נעימות לאוזן.
סמגוונות היו ההזדמנויות בהן זימנו הרבי כדי לשתף
סאאותו בהרהוריו ולהשיח בפניו את אשר על לבו הטהור (ולא רק בכתב, כמפורט בפרק הבא). לא
סבאחת קרא לו הרבי ודיבר עמו על ציפיותיו מהחסידים.
סגהשיחות הפנימיות הללו, בהן חשף הרבי – כדרכו בקודש
סדוכפי המתואר גם בפרק הבא – את טענותיו וחוסר שביעות רצונו כתוצאה מפעילות, ובעיקר אי
סהפעילות, כזו או אחרת – נחלקו לשניים: החלק שיועד מלכתחילה שיגיע בדרך כזו או אחרת לאוזני
סוכלל הציבור, אלא שהרבי ביכר, מסיבותיו, שלא לשאת זאת בפומבי, אלא לאומרו לר' זלמן,
סזמתוך ידיעה שהוא יבין כיצד להעביר את הדברים הלאה.
סחוהיה סגנון נוסף של דברים אישיים שר' זלמן זכה להיות
סטעד יחידי להן: דברים שהיו לכאורה בגדר 'ישיחנה', בהם נכללים אותן השיחות שלא היו ממוענות
עלשום אוזן שבעולם, מלבד אוזנו של ר' זלמן. היה לו לר' זלמן את החוש להבין דבר מתוך
עאדבר, לדעת אלו מהדיבורים ששמע אמורים לקבל פומבי ולהכות גלים בקרב עדת החסידים ואלו
עבמהשיחות ייקח עמו אלי קבר.
עגחלקן הקטן והמזערי של התבטאויות קודש נדירות אלה,
עדנחשפו על ידי ר' זלמן בעיתות שונות. מרביתן של השיחות הללו נותרו חתומות בחותמה של
עהמלכות ליובאוויטש ואוזן אדם לא שמעתן מעולם. היותו של ר' זלמן איש סוד נאמן היודע להסתיר
עואת העובדה כי הוא נושא עימו סודות – הייתה ככל הנראה אחת המרכזיות שבסיבות שהביאו את
עזהרבי לסמוך על נאמנותו ולהשמיע באוזנו אמירות בלתי שגרתיות, שלא היו ממוענות לאוזני
עחכלל החסידים.
עט•
פמדי שנה, בהתקרב יום ההולדת, היה שואל את הרבי בכתב
פאמתי יזכה להיכנס אל הקודש והרבי היה משיב בכתב במועד המדויק. כך, למשל, משיב לו הרבי
פבבאחת השנים, "מנהגי יום הולדת, לאחר מנחה והדלקה דנר הא' בבית הכנסת". בפעם
פגאחרת, כתב לו הרבי, "מנהגי יום הולדת, לאחרי קריאת התורה א' דחנוכה".
פדלקראת יום הולדתו השמונים, כתב לו הרבי, ביום כ"ב
פהבכסלו: "מנהגי יום הולדת, וביתר שאת וביתר עוז ובגבורות, בגבורת החסדים הנגלים
פווהנסתרים בנגלה וכו', אזכיר על הציון".
פזביחידות הארוכה שקדמה לה היה הרבי מספר לו לעתים
פחדברים עמוקים וכמוסים, שאזהרה תקיפה הייתה נלווית להם – שר' זלמן לא יהין לגלותם לשום
פטבריה שבעולם.
צתמיד היו סקרנים שהמתינו משך שעות מחוץ לחדרו של
צאהרבי, על מנת לארוב לר' זלמן ביציאתו ולהתעניין כיצד נראתה השנה היחידות החד שנתית
צבהזו, ששמה ושמעה יצאו בין כל החסידים. היא הייתה נמשכת זמן ממושך ובה היה הרבי עובר
צגמנושא אחד למשנהו, מביע את משאלותיו, שוטח את ציפיותיו ואינו מהסס להביע מורת רוח נוכח
צדמקרים שונים ותופעות מצערות. רק לקראת סוף היחידות הזו, רגע לפני שנפנה ר' זלמן לצאת
צהאת החדר, היה הרבי מברכו בחום ליום ההולדת ומסיים את היחידות.
צו•
צזדממה תלתה בחדר הקטן שפונה אל שדרת איסטרן פארקווי
צחבלילו של אותו יום ראשון. היא נשאה את המתח התמידי שמלווה את מעמד ה'יחידות', המפגש
צטבין הרבי לחסיד שנושא תדיר אווירת אימת הדין. כל שכן, כשמדובר בחסיד מקושר וקרוב לרבי
קכדוגמת ר' זלמן גורארי', שעמד בראש מורכן ובחרדת קודש.
קאלעתים קרובות נאלץ ר' זלמן לספוג על ראשו ביקורת
קבנוקבת שכוונה כלפי כלל החסידים. במצבים כאלה, נקט ר' זלמן אומנותו של משה רבנו, שאמר:
קג'אנוכי עומד בין ה' וביניכם'. ר' זלמן עמד בין הרבי לחסידים וניסה תמיד ללמד סנגוריה
קדכל אימת שהרבי השמיע לאוזנו טענות על הנהגות שונות.
קהמהרגע שחצה
קואת מפתן 'גן עדן העליון', היה פונה לחסידים שהמתינו לסיום היחידות ומעביר באמצעותם
קזמסר לכלל החסידים: הנהגה פלונית טעונה תיקון, נושא פלמוני טעון שיפור. כולם ידעו שכאשר
קחר' זלמן מעורר אודות תופעה מסוימת הדברים אינם יוצאים מליבו.
קטהפעם, בנוסף לתנאי הרקע הדרוכים, גם תוכן השיחה
קישהשמיע הרבי באוזני חסידו הפיל עליו פחד ויראה כמותם ספק אם ידע. השיחה הזו, עם תומה,
קיאזכתה לטיפול חריג במיוחד. חלק מתוכנה הועלה עלי כתב ויצא לאור כ'הנחה' מיוחדת על ידי
קיבקבוצה של תלמידי התמימים ששמעו חלקים מהדברים בעוד הם שוהים מחוץ לחדרו הקדוש של הרבי.
קיגתוכן השיחה שנאמרה באותה יחידות,
קידאחת מני רבות, זעזע את אמות הסיפים בקרב החסידים.
קיהבשיחה התייחס לתופעה שאנשים דשים בה בעקבם, תרתי
קיומשמע. "בכלל", אמר הרבי, "אני צריך לעשות כאן הכול. סידורים וספרי קודש
קיזמתגוללים כאן (ב-770) על הרצפה! לפני מנחה 'עושים לי טובה' ומרימים את הספרים. פעמים
קיחרבות הייתי עושה זאת אני, עכשיו 'עושים לי טובה' ומסירים את הספרים כדי שלא אצטרך להרימם
קיטמהארץ".
קכאך הרבי לא הסתפק בכך והעלה נושא נוסף, פעוט לכאורה,
קכאשמדהים להיווכח עד כמה העסיק את הרבי: עניית אמן. "לא עונים ברוך-הוא-וברוך-שמו
קכבואמן", גולל הרבי באוזני חסידו נאמן ביתו. "כשהייתי ילד, ידעתי שהן 'ברוך-הוא
קכגוברוך-שמו' והן 'אמן', חשובים ביותר ואין להפסיד אף אחד מהם. כשבגרתי מעט, גיליתי שעניית
קכדאמן חשובה יותר – אבל עדיין, למרות זאת, שניהם חשובים והכול היו עונים את שניהם. כאן
קכהלא עונים כלל... הם מסתכלים עליי ולא עונים"...
קכולמעלה מחודש אחר שמחת תורה, רישומיהן של ההקפות,
קכזבעיקר החלקים הפחות רצויים, העיקו על הרבי והוא בחר בהזדמנות זו, לשאת בפני ר' זלמן
קכחכשלים שונים שהיו במהלך אמירות פסוקי 'אתה הראת'. "לא היה סדר כלל וכמה פעמים
קכטהיה עליי להכריז בעצמי מה יהיה הסדר. כמה פעמים אני עצמי הייתי צריך להכריז את הפסוקים.
קלמדוע לא מבינים לבד את הסדר הרצוי? הכול אני צריך להעיר ולעשות לבד?", שאל הרבי
קלאבכאב והוסיף: "בפעם הבאה, אצא באמצע"...
קלבכאן עבר הרבי לדבר בכאב רב, אפילו יותר מהכאב שנלווה
קלגלמשפטים הקודמים. "אף אחד לא מתעניין בשיחות", אמר הרבי, כשהדברים דוקרים
קלדאת ר' זלמן כמדקרות חרב. "לאף אחד לא אכפת מה שמדברים. כמו שאמרתי אתמול, חיכיתי
קלהמשך שנתיים שמאן דהוא ישאל קושיה מסוימת – ואף אחד לא קלט. אף אחד לא שואל, אף אחד
קלולא עורך 'הנחות'.
קלזאף אחד לא מוציא לאור את השיחות – מלבד גרליצקי
קלחאחד, שעורך 'הנחות' ושולח אותם לקצווי תבל, וכולם מסתמכים עליו בלבד. אבל מלבדו איש
קלטאינו עושה זאת, ואף אחד לא מסייע בידו. הוא היחיד".
קמהרבי המשיך לומר דברים קשים שאותם בחר להשמיע דווקא
קמאבפני בן משק ביתו, איש אמונו וסודו. צליל של כאב גדול נלווה לקולו של הרבי כאשר אמר
קמבלר' זלמן את הדברים הבאים: "אומרים כאן מאמר של הבעש"ט, של המגיד",
קמגתיאר הרבי, כאשר ברור היה לר' זלמן שכשהרבי מדבר בגוף שלישי, הוא מתכוון כלפי עצמו.
קמד"נותנים את הכוחות הכי גדולים. ובכל זאת – איש אינו מתעניין בזה. אפילו כשידפיסו
קמהאת השיחות של שנת תשכ"ה, אף אחד לא יציץ בהן. בעלי הנגלה לא יביטו כי יש שם דברי
קמוחסידות, ובעלי החסידות לא יציצו, כי יש שם נגלה"...
קמזר' זלמן עומד מול הרבי וכל גופו רועד ביראת הרוממות.
קמחלו ידע על חומרת הדברים היה מזעיק עולם ומלואו. אך טחו העיניים מראות והגיעו הדברים
קמטלידי כך שהרבי נאלץ להתריע עליהם ולהציג את העניינים במלוא חומרתם.
קנהוא לא ידע את נפשו, כאשר הרבי השמיע את הטענה הבאה:
קנא"בשעת ההתוועדות, נרדמים לי בפנים. לכן, אני מסתובב לצד אחר. זהו מצב מתמשך, כאילו
קנבלא זעקתי אודות כך מעולם.
קנג"בין שיחה לשיחה מתחוללת מהומה גדולה, כאילו
קנדהיה זה יריד. עקב כך, אני מתאמץ להשמיע שיחות ארוכות, ללא הפסק, כדי שלא תיווצר אווירה
קנהשל יריד. ועל דרך זו, כאשר פלוני מעמיד 'משקה' נוצרת מהומה גדולה, כולם סחים בשאלה
קנומדוע פלוני העמיד 'משקה' ופלוני לא... ולמה היום דווקא...
קנז"הכול מתנהל כאן ללא סדר", הוסיף הרבי
קנחוהלין. "רק כאשר בשנת תשכ"ה מתקיימת התוועדות בכל שבת, באו אליי אנשים עם
קנטסדר, והתלוננו שההתוועדות מפריעה להם את שלום הבית. וכשפעם אחת שאמרו לי לא הספיקה,
קסטרחו לומר לי זאת פעם נוספת כי חששו שמא לא הבנתי את הדברים כראוי".
קסאהרבי המשיך למנות עוד פגמים שנמצאו בהתנהלות החסידים,
קסבכשכל העת מנסה ר' זלמן לגונן על החסידים ולמצוא לימוד זכות. "אין עוסקים בשיחות
קסגואין מגלים בהן עניין, אפילו השיעור שקבעו בלימוד השיחות, אינו אלא כדי שיוכלו לדווח
קסדלי שיש שיעור כזה ותו לא. כאילו לא די בכך, במהלך השיעור האחד מקניט את רעהו, מכנה
קסהאותו 'עם הארץ'. הלזאת ייקרא לימוד?". בשלב זה הרהיב ר' זלמן עוז ואמר לרבי שאכן
קסוכן לומדים את השיחות. הרבי הגיב באומרו: "כך כתבו לי, שלא לומדים...
קסז"זה כבר חמש עשרה שנה", קבל הרבי, בהתייחסו
קסחלפרק הזמן שעבר מאז שנטל על עצמו את עול הנשיאות, "ולא נפעל דבר: לא נקבעו מועדים
קסטקבועים ללימוד ולשיעורים בבתי הכנסת, אין יוצאים לטובת הפצת המעיינות. גרליק נסע מעבר לים
קע– והוא אכן פועל. יש לו פה באמריקה משפחה, בני דודים, שאינם עושים דבר. אולי היה צריך
קעאלשלוח גם אותם מעבר לים. יש הרבה בעלי-בתים שלא צריכים להישאר פה ועליהם לנסוע. הצעירים
קעבלומדים מהמבוגרים ואינם עושים דבר. היחידים שאפשר לסמוך עליהם ולתלות בהם תקוות הם
קעגהבחורים שמתייגעים עתה והם באמת יעשו"...
קעדאת השיחה
קעההנוקבת הזו סיים הרבי במשפט נדיר: "הרבי (הריי"צ) השאיר לי כאן עבודה. את
קעוחלקי אני ממלא. צריך לפעול שהחלק האחר יתמלא אף הוא".
קעזלא הייתה זו אלא יחידות אחת שעליה נרשמה 'הנחה'
קעחשתיעדה את הדברים שנאמרו בה, שהתבססה כאמור על שמיעתם של אותם בחורים שהאזינו לדברים
קעטמחוץ לחדרו הקדוש של הרבי. מעוד עשרות יחידויות כאלו לא נותר כל תיעוד אולם מרוח דברים
קפאלו, כמו גם מעדויות חלקיות שהעיד ר' זלמן בעצמו לשארי בשרו, כדלהלן, ניתן ללמוד מה
קפאהיה השיג והשיח באותם רגעים נוראים.
קפב•
קפגפעם, באחת היחידויות לקראת יום הולדתו, כאשר ראה
קפדשעת כושר נדירה בה דיבר הרבי על נושאים העומדים בכבשונו של עולם, שאל ר' זלמן את הרבי
קפהבקול בוכים: מדוע יש כל כך הרבה צרות בקרב עם ישראל ולמה הרדיפות נמשכות והסבל אינו
קפודועך. תשובתו של הרבי הייתה עמוקה, אבל תוכנה היה, שלפני בוא המשיח, כוחות ה'לעומת
קפזזה' מתגברים והחושך בעולם מתעבה. הדיאלוג הזה מסגיר את אופי הנושאים שעלו ביחידויות
קפחאלו.
קפטמכל יחידות כזו שלקראת יום הולדתו, זכה ר' זלמן
קצלצאת כשהוא אפוף בברכות מלוא החופן שבירך אותו הרבי, לשנת הצלחה ולאריכות ימים. פעם
קצאאחת, בעידן של קירוב הדעת, שאל את הרבי, בתגובה לברכה לאריכות ימים, הרי אריכות ימים
קצבמצריכה אחריות גדולה שלא לפגום חלילה – כמו שנאמר "הלוואי שתהא צאתי כביאתי"
קצג– אז מהי המעלה הגדולה בברכה זו. תשובתו של הרבי נאמרה בקול
קצדתקיף, נחרץ והחלטי ונראה היה בעליל שהרבי דחה את הערתו בתוקף. " ניין, אריכות
קצהימים איז א גרויסע ברכה" (לא, אריכות ימים היא ברכה גדולה).
קצואחת ההתבטאויות המרתקות שנשמעו מפיו של הרבי במהלך
קצזיחידויות יום ההולדת של ר' זלמן, היא זו: לכל אחד מנשיאי חב"ד היה מפעל משלו,
קצחאותו הקים ויסד, טיפח וריבה, ביסס ודאג. הרבי הגדיר זאת כדבר שעבור אותו רבי היה זה
קצט'זהיר טפי' הייחודי לו. והרבי החל מונה, מאדמו"ר הזקן שהקים את 'כולל חב"ד',
רעבור דרך הרבי הרש"ב, שהקים את 'תומכי תמימים'. והרשימה לא נסתיימה ברבי הריי"צ.
ראואז נענה הרבי ואמר ברגע של גילוי לב נדיר: "ה'זהיר טפי' שלי הוא צעירי אגודת
רבחב"ד. זה יקר בעיניי מכל שאר המוסדות". הרבי נימק זאת בכך שזהו מוסד שהוא
רגהקים אותו בעצמו ויש לו עליו אחריות ישירה.
רדחברי סגל המזכירות, כמו גם חסידים רבים שהזדמנה
רהלהם 'יחידות' לפני או אחרי ר' זלמן, ידעו שכאשר הוא עומד מול הרבי, השיחה תארך זמן
רורב, הרבה מעבר לזמן הרגיל או שזה נקבע מראש. לעיתים היה ר' זלמן מאריך בשיחה עם הרבי
רזמשך שעות ארוכות וממושכות. מזכירו האישי של הרבי, הרב חדקוב, נוהג היה לפתוח את הדלת
רחמדי פעם, להציץ בשעונו ולרמוז כי על השיחה להסתיים, עקב זרם הממתינים בחוץ. ברוב המקרים
רטלא הועילה רמיזתו של המזכיר הנאמן, כיוון שהרבי החזיר ברמיזה משלו כי השיחה חשובה לו
ריוכי עלה בדעתו הקדושה להמשיכה.
ריאפעם פתח הרב חדקוב את דלת חדרו של הרבי בעיצומה
ריבשל שיחת יחידות של הרבי עם ר' זלמן, והעיר שהשעה כבר שלוש לפנות בוקר. הרבי חייך ואמר
ריגלרב חדקוב: "ווען ר' זלמן איז ביי מיר, ווער איך אויס בעלהב'ת אויפן זייגער"
ריד(כשר' זלמן אצלי, אינני בעל הבית על השעון).
ריהעיון ביומנים שהופיעו במרוצת השנים מבית חיינו,
ריומגלה כי בעתים שונות על פני השנה, זכה ר' זלמן להיכנס ליחידות, לפרקי זמן קצרים וארוכים.
ריזכל אלו ממחישים את דלתו הפתוחה של חדר הרבי לר' זלמן על פני כל השנה כולה.
ריח•
ריטבאחת היחידויות, בתקופה שהרבי הפסיק ליטול דמי מעמד
רכמהחסידים, ביקש ר' זלמן מהרבי שייקח ממנו דמי מעמד פרטי, כפי שהיה מקובל אצל רבותינו
רכאנשיאנו. פניו של הרבי הרצינו מאוד. הוא נתן לר' זלמן עיפרון ונייר ואמר לו באמצע היחידות:
רכב"תכין כאן רשימה של עשרה חסידים השייכים לדמי מעמד פרטי". בפועל, הסכים הרבי
רכגליטול מר' זלמן דמי מעמד, שניתנו תמיד בערבי ראש חודש בתוספת הערה קבועה אותה הקפיד
רכדר' זלמן לרשום תדיר: "פרטי, אינו שייך לשום ענייני צדקה".
רכה•
רכובשנת תשכ''ה התבטא הרבי בכאב בשיחה עם ר' זלמן ואמר
רכזשהוא חש כי הנשיאות פעלה בעיקר על הבחורים.
רכחביחידות אחרת, תיאר הרבי לפני ר' זלמן איך הוא רואה
רכטאת החסידים העומדים בהתוועדות. "ראיתי בחור אחד שלא יכול עוד לחכות, כי הוא רוצה
רלכבר לומר 'לחיים'. הבחור השני רוצה שאסיים כבר", תיאר הרבי במורת רוח גלויה. כך
רלאהמשיך לתאר את הבחורים שהנהגתם בעת ההתוועדות איננה מעוררת כבוד.
רלבפעם אחרת אמר הרבי לר' זלמן: "בשעת ווען מ'גיט
רלגזיך איבער צו דעם שווער קען מען האלץ אויסבעטן. אבער ווען מ'גייט מיט שכל – מיט שכל
רלדקען מען נישט" (אם מתמסרים למורי וחמי הרבי – אפשר לבקש ולקבל הכול. אבל אם פועלים
רלהלפי השכל, עם שכל אי אפשר להשיג מאומה).
רלומספר שאר בשרו, הרה"ח ר' שלום בער בוטמן, בשיחה
רלזמיוחדת עם מחברי הספר: באחת ההזדמנויות, ביקש ר' זלמן מהרבי ברכה להצלחת ניתוח שהיה
רלחעליו לעבור. הרבי הגיב באומרו, למה לך לבקש שהניתוח יעבור בשלום, יכולת לבקש שכלל לא
רלטתצטרך לעבור את הניתוח. ר' זלמן נענה ואמר כי אכן זוהי בקשתו אולם הרבי אמר, בעת התייצבותך
רמבמפתן החדר, היה עליך להיות באמונה "אז דא קען מען אלץ אויסבעטן" (שכאן ניתן
רמאלבקש הכול), כעת מאוחר מידי.
רמבבאחת משנות הנשיאות הראשונות הפטיר הרבי באוזניו
רמגבמהלך יחידות אחת, על שני אחים עשירים, מחסידי הרבי הריי"צ, אחד מהם שלא הפך לחסיד
רמדנלהב של הרבי נותר בעשירותו, ואילו האח השני, התומך במפעליו של הרבי, ירד מנכסיו. והרבי
רמהנענה ואמר: "ביי אונז דארף מען זיין ווערד" (אצלנו צריכים להיות ראוי לקבל
רמוהברכה).
רמזר' זלמן הרהיב עוז ואמר שכשהרבי הריי"צ עזב
רמחאת פולין, הוא איחל לעצמו כמה דברים. האחד, שיוכל לקצור באמריקה פירות מפעילותו בדיוק
רמטכמו בפולין ועוד זאת, שיצליח להשיג חצי מיליון דולר שבאמצעותם יוכל לממן את הפעילות
רנלהפצת היהדות. כשהרבי הריי"צ אמר זאת, היה זה בגדר חלום באספמיא. הרבי הריי"צ
רנאהתבטא לימים כי שאיפותיו האחרות התגשמו אבל מחצית מיליון הדולר לא הצליח לגייס – ואילו
רנבהיום כל סכום שהרבי נוקב בו, החסידים יעניקו. באותה שעה התפשטה קורת רוח על פניו הקדושות
רנגשל הרבי עת אמר: "נשתנו העתים, היום הכול פתוח בפנינו".
רנדבהזדמנות אחרת אמר לו הרבי לר' זלמן: שני סוגים
רנהשל חסידים יש לי – חסידים שלי וחסידים שקיבלתי בירושה (געיירש'נטע). ובפעם אחרת הגדיר
רנולו הרבי שני סוגים של חסידים שיש לו – בפה קודשו: "איינער איז מיר מודיע אז ער
רנזגייט אריין אין א נייע שטוב און דער צווייטער פרעגט צי ער זאל אריינגיין אין א נייע
רנחשטוב (אחד מודיע לי שהוא נכנס לבית חדש, השני, לעומתו, שואל האם לעבור לבית חדש).
רנט•
רספעם כשהרבי ביקש לבאר בפני ר' זלמן כיצד ניתן לקרב
רסאאנשים, סיפר לו הרבי כי בעת שהותו בצרפת או בברלין, ניגש אליו פעם אחד היהודים ששהו
רסבבמקום והציע לו הלוואה. האמת היא, סיפר הרבי, כי לא הייתי זקוק אז לאותה הלוואה, אולם
רסגחשתי כי אם אסכים לקבל מאותו יהודי את ההלוואה, אגרום בכך לתחושה טובה של יהודי זה
רסדשעזר לחתנו של הרבי. לפיכך נעניתי בשמחה וברצון להלוואה.
רסה•
רסומכל היחידויות שלהן זכה להן ר' זלמן בהיותו בקודש
רסזפנימה, יחידה ומיוחדת הייתה אותה יחידות, שמבחינתו של ר' זלמן הייתה זו היחידות, בה"א
רסחהידיעה, שזכרה לא מש מתודעתו עד יומו האחרון.
רסטהיה זה לקראת יום הולדתו הנ"ב של ר' זלמן ביום
רעראשון ט"ז בחשוון תשכ"ד. ר' זלמן חגר עצמו באבנט, כתב פ"נ בדחילו ורחימו
רעאועמד ליד מפתן הדלת, בציפייה לרגע בו ייכנס לקודש פנימה. כבר בתחילת היחידות, שארכה
רעבכשעתיים, החל הרבי לשוחח עם ר' זלמן על ביאת המשיח. הרבי החל לתאר בצבעים עזים ותוך
רעגנקיטת דוגמאות מוחשיות, אודות המצב שיהיה בעולם כאשר יבוא המשיח.
רעדתחילה הסיק ר' זלמן כי מדובר בבשורה שאין כל מניעה
רעהשתעבור באמצעות לעדת החסידים הממתינה לו בחוץ, כמדי שנה, וממתינה למוצא פיו. אם אומר
רעוזאת לחסידים, סיפר ר' זלמן, הם יפרצו בריקודים ברחובות. אלא שרגע לפני צאתו מחדרו הקדוש
רעזשל הרבי, בעודו פוסע לכיוון מפתן החדר, עצר אותו הרבי ואמר לו ברורות: "זאלסט
רעחקיינעם נישט דערציילן וואס מ'האט דא גערעדט" (שלא תספר לאיש מה דובר כאן).
רעטר' זלמן הבין שהדברים המופלאים הללו, שלא שמעתם
רפאוזן מעולם, יישארו נצורים בלבו כל הימים. הוא ידע כי ציטוט השיחה, ולו ברמזים קלים,
רפאעשויה לעורר התלהבות עצומה בין כל ריכוזי החסידים. אולם הוראתו הברורה של הרבי הייתה
רפבחזקה יותר מכול ולא הותירה כל מקום לספק קל שבקלים.
רפגבימים שלאחר היחידות הנדירה הזו, היה ר' זלמן שרוי
רפדבהתרוממות רוח בלתי מצויה. מקורביו הבינו כי חוויה מיוחדת חווה באותן שעות ארוכות שדלת
רפהחדרו של הקדוש של הרבי הייתה סגורה מאחוריו. הם ניסו להתעניין אצלו על מה שדובר במהלך
רפואותה שיחה, אבל הוא נצר את לשונו. במרוצת השנים שחלפו מאז, ניסו בני המשפחה לנצל הזדמנויות
רפזרבות כדי למצוא פרצה קטנה בסכר שהציב לפיו, לדובב אותו ולחלץ מפיו פרטים על אודות אותה
רפחיחידות – אולם ללא הועיל.
רפטפעמים רבות חלה ר' זלמן בחוליים קשים והגיע עד שערי
רצמוות רחמנא ליצלן. הוא עבר טיפולים משברי גוף וסבל סבל בל יתואר. באותן הזדמנויות,
רצאהיו מי מבני המשפחה שבלהט חסידי המהול בחוצפה מסוימת, ניסו לנצל את הטשטוש הכבד בו
רצבהיה שרוי ולחלץ מפיו את פרטיה של אותה יחידות שרשמיה אינם עוזבים אותו ולו לרגע – אך
רצגללא הועיל. ההוראה הברורה שנאמרה כאשר הוא עמד על מפתן החדר – הייתה חזקה מכל טשטוש.
רצדהוא היה חייל נאמן, שומר סוד אדוק וצייתן שאינו יודע פשרות. בכל מצב רפואי שלא היה,
רצהלא הפר את צו הרבי שלא לספר.
רצוהתבטאות אחת ויחידה של הרבי באותה יחידות, הסכים
רצזלגלות בהזדמנות מסוימת. האמירה הזו מסתירה יותר משהיא מגלה כי ממנה ניתן ללמוד מעט
רצחעל רוח הדברים, על מהות השיחה, על הנושא שהיא התבססה עליו. וזה מה שאמר לו הרבי, והוא
רצטגילה זאת לילדיו: "דעמאלט, ווען משיח וועט קומען, אפילו די הויט אויף ר' שמואל'ס
שפיס וועט געהיילט ווערן" (אז, כשמשיח יבוא, אפילו העור של רגליו של ר' שמואל
שא(לויטין, שסבל רבות) – יתרפא).
שב•
שגכמי ששפר גורלו לחוות במחיצת הרבי שיחות כמוסות
שדשיחידי סגולה זכו לדוגמתן נפל בחלקו לקבל מהרבי הדרכה מפורטת באשר למנהגים המדויקים
שהשיש לנהוג בהם בעת השתטחות באוהל. הרבי לימד אותו בהזדמנויות שונות כיצד יש לשטוח את
שוהבקשות באוהל. כדבר חסיד אל רבו בחיי חיותו, באידיש – זו צורת התפילה הרצויה באוהל
שזהרבי, הדריכו הרבי, והגדיל לפרט באוזניו מה טוב יותר לומר ב'מענה לשון', וגם איזה פרקי
שחתהלים לומר בעת שממהרים וכיוצא בזה, וכיצד אמורה להיראות השהות באוהל מתחילתה ועד סופה.
שטההנחיה הייתה ברורה: אין לשהות יתר על המידה, אם
שילא מצליחים לשלוט בקפידה על המחשבות, משום שצריך להיות ריכוז מיוחד באותם רגעים שעומדים
שיאמול הציון הקדוש. בין היתר, אמר לו הרבי את המילים המבהילות הבאות: "עס איז א
שיברחמנות אויף די קינדער וואס מ'נעמט זיי אויפן אוהל נאכ'ן עסן. וואס פאר א חינוך איז
שיגדאס!" (רחמנות על הילדים שלוקחים אותם לאוהל לאחר האוכל. איזה חינוך זה!).
שידבאחת הפעמים אמר ר' זלמן לרבי כי הלך פעמים רבות
שיהלאוהל ולא זכה למענה. תגובת הרבי הייתה: "מסתמא האט איר זיך פארטראכט". כלומר,
שיומן הסתם הסחת דעתך תוך כדי שהייתך באוהל ולכן לא זכית לקבל מענה.
שיזבנוסף, השמיע הרבי באוזניו כמה הנהגות נחוצות והדגשים
שיחהקשורים להליכה לאוהל שר' זלמן שמר עליהן בקפידה ולא עשה להן פומבי וטעמו עמו.
שיטבשבת פרשת במדבר תש"י, שאל את הרבי איזו תועלת
שכיש בהליכה לאוהל. בשביל מה זה נחוץ, והרי ניתן להתקשר אל הרבי בכל מקום, על בסיס דברי
שכאהזוהר השגורים בפי הרבי, שלאחר ההסתלקות הרבי נוכח 'יתיר מבחיוהי'.
שכבהרבי ייחס תשומת לב מיוחדת לשאלה והשיב לו תשובה
שכגשהייתה שגורה כל השנים בפיו של ר' זלמן ואותה שינן לא אחת באוזני פרחי חסידים: המקום
שכדשממנו כל אחד יכול להתקשר אל הרבי בקלות, הוא האוהל. הסיבה לכך היא שזהו מקום ההימצאות
שכההנמוך ביותר של הרבי, גופו של הרבי, ולכן יכול כל חסיד, בכל מעמד ומצב, להגיע במקום
שכוזה לידי התקשרות.
שכזעוד הוסיף הרבי ואמר לר' זלמן, שממול למצבה, במקום
שכחהרגליים, הוא מקום נמוך עוד יותר, וממנו קל עוד יותר להתקשר.
שכטבהקשר אחר, אמר פעם הרבי לר' זלמן: "אויב איך
שלוואלט געקענט, וואלט איך איינגעפירט אז ווייבער זאלן נישט גייעהן אויף לוויות"
שלא(אילו איישיר חילי, הייתי מנהיג שנשים לא תלכנה כלל ללוויות).
שלב•
שלגבאחת היחידויות שיתף הרבי את ר' זלמן בנחת שזכו
שלדלגרום לו שלושה חסידים.
שלההאחד הוא הרה"ח ר' משה גורקאוו מבוסטון. התבטלותו
שלושל אותו ר' משה גורקאוו הגיעה עד כדי כך שכשהרבי דיבר בהתוועדות אודות המשנה באבות
שלז"והעמידו תלמידים הרבה" ואמר שככל שיש תלמידים יכולים להיות עוד כהנה וכהנה
שלח– מיד בתום ההתוועדות, ארז ר' משה את מיטלטליו, נטל עמו את בני משפחתו ויצא לשליחות,
שלטמבלי לדעת היכן יניח את ראשו. אם הרבי אמר שיש לצאת לשליחות, הוא יוצא, מבלי לשאול
שמולחקור. הדבר היה לשיחת היום ומשפיעים רבים השתמשו בסיפור זה כדוגמה להתבטלות כנה ואמיתית.
שמאגם הרבי העריך זאת וביטא זאת במהלך יחידות זו של ר' זלמן.
שמבהחסיד השני שהרבי סיפר לר' זלמן באותה יחידות על
שמגההערכה שהוא רוחש לו היה הרה"ח ר' משה טלישבסקי, שהיה חזן בבית כנסת מודרני שלא
שמדהייתה בו מחיצה ראויה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים. הוא שאל את הרבי מה לעשות וקיבל
שמההוראה שעליו לעזוב את משרתו בשל פרצה זו. באותו לילה קם החזן החסיד ועזב את העיר.
שמוהחסיד השלישי היה הרה"ח ר' מיכאל טייטלבוים.
שמזעליו אמר הרבי שהוא עושה מבלי לשאול על כל פרט ופרט, בניגוד לאחרים שמתקשים ושואלים
שמחעל כל צעד ושעל.
שמטביחידות אחרת, התייחס הרבי לחסיד ידוע נוסף ואמר:
שנכאן מתחת לשולחן יש מגירה שלמה של לשון הרע אודות אותו חסיד, אך אינני מקבלם.
שנא•
שנבעל מופת גלוי שהוא שימש צינור להעברתו, סיפר פעם
שנגר' זלמן: "בשנים
שנדהראשונות שלאחר קבלת הנשיאות של הרבי, יצר עמי קשר איש עסקים בכיר וידוע מאוד שהייתי
שנהעמו בקשרי ידידות ומסחר ושח לי את צרתו. בתו סבלה מגידול בצווארה. הלה ביקש ממני שאכנס
שנועמו לרבי לבקש את ברכתו הקדושה. נכנסו אפוא לרבי וידידי סיפר לרבי על מצבה של בתו ואמר
שנזכי הרופאים ממליצים לערוך ניתוח.
שנח"הרבי הגיב באומרו: אנו נמצאים עתה בסוף חודש
שנטכסלו ולא נראה שיערכו את הניתוח לפני חודש טבת ובחודשים טבת ושבט אין עורכים ניתוח.
שסהרבי הורה אפוא לדחות את אופציית הניתוח עד חודש אדר. או אז התעניין הרבי היכן לומדת
שסאהילדה. איש העסקים נקב בשמו של בית ספר מודרני ידוע שבו לומדת בתו. הרבי נענה ואמר:
שסבפעם חינוך הבנות לא היה כל כך נוגע, אולם כיום חינוך הבנות נוגע מאוד. כולם יודעים
שסגשאני עוסק בלהט בנושא חיזוק חינוך הבנות ולפיכך מבקש אני ממך שתעביר את בתך לבית ספר
שסדבית יעקב, אשר אין לי ספק שזהו מקום טוב יותר עבור בתך.
שסה"תוך כדי הדברים אמר הרבי: כולם באים לשאול
שסואותי אודות ניתוח או טיפולים רפואיים אחרים ליקיריהם, ודווקא אודות חינוך הילדים אינם
שסזשואלים מאומה – למרות שזה לא פחות חשוב וקריטי מכל טיפול רפואי כזה או אחר. חינוך הוא
שסחהתחום שלי ולא רפואה. מדוע זה שואלים אותי אודות דוקטורים ולא אודות חינוך, הזדעק הרבי
שסטבפניי ובפני אותו ידיד.
שע"שבועות אחדים לאחר מכן, בעוד אני מתהלך בשדרת
שעאאיסטערן פארקוויי, בא מולי ידיד נוסף שנמנה אף הוא עם מכריו של אותו ידיד. מיהרתי להתעניין
שעבבמצבה של בת ידידנו המשותף, והלה השיב לי בפנים מכורכמות כי מצבה רק הלך והידרדר, כעת
שעגגם נוסף לה חום גבוה ומצבה הפך לקריטי. הוא הוסיף ואמר כי בקרב קרובי המשפחה והידידים
שעדישנה תרעומת בנוסח: מדוע הרבי מליובאוויטש צריך להתערב בשיקולים רפואיים ולקבוע שיש
שעהלדחות את הניתוח בחודשיים.
שעו"באותו ערב נכנסתי אל הרבי. חשתי צורך עז לעשות
שעזזאת שכן מעבר לדאגה לרפואת בתו של אותו ידיד, חשתי כי כבודו של הרבי מוטל על הפרק וכי
שעחהשיג והשיח אינו תורם לכך. סיפרתי לרבי את הדברים כהווייתם, לרבות מורת הרוח השוררת
שעטבקרב המשפחה והידידים. הרבי שאל תכף האם ידידי הוציא את בתו מבית הספר לטובת 'בית יעקב'.
שפובכך תמה השיחה.
שפא"בצאתי מחדרו של הרבי, חשבתי לעצמי, איזה פנים
שפביהיו לי בבואי לחלות את פני חברי המתמודד עם הידרדרות חמורה במצבה הרפואי של בתו, כשאני
שפגבא להטיף לו על מעברה למוסד לימודי אחר. אולם תכף גמרתי אומר בלבי כי בפיקוח נפש עסקינן
שפדוכי עליי למלא בצייתנות את דברי הרבי. נסעתי אפוא אל ידידי ושאלתי אותו האם רשם את
שפהבתו ללימודים ב'בית יעקב'. אמרתי לו את הדברים בתוקף רב כשאני מבהיר לו שהוא משחק בבריאותה
שפושל בתו. הוא קיבל את דבריי הנחרצים ותכף מיד הזדרז להוציאה משורות בית הספר בו למדה
שפזולרושמה כתלמידה מן המניין ב'בית יעקב'.
שפח"מיד לאחר המעבר שאותו דרש הרבי, סר הגידול
שפטשהיה בצווארה של הבת והתברר למפרע כי הוא לא היה אלא שלחוף. הרופאים הודיעו אפוא מיידית
שצכי אין כל צורך בניתוח. כשסיפרתי זאת לרבי בהשתאות לנוכח המופת הגלוי, אמר הרבי: המופת
שצאשל הסיפור הזה איננו הגידול שנעלם. המופת הוא התוקף שלך שהלכת לומר לו את דבריי באשר
שצבלחינוך בתו, מבלי התחשב במצב הרגיש ובכעס שהיה לו כלפיי.
שצג"בעקבות אותו מקרה, ניצלו כל בניו ובנותיו
שצדשל אותו יהודי שעברו ללמוד במוסד חינוכי על טהרת הקודש, ובעקבות זאת ניצלו, רוחנית,
שצהכל הדורות הבאים בעקבותיהם".
שצו•
שצזסח המזכיר, הרב גרונר: "היה זה באחד מימי שנת
שצחתשל''ז, בשעה שתיים בצהריים. פתאום אני שומע את ר' זלמן שאומר לי כדברים הללו.
שצט"לייבל, גיי קויף א באטל משקה און טרינק עס אויס (לך קנה בקבוק משקה ורוקן אותו
תלתוכך)". מותר לדעת למה? שאלתי את ר' זלמן.
תא"ואז הוא סיפר כי בעודו מנהל את השיחה היומית
תבבטלפון עם המזכיר הרב חדקוב, סיפר לו ר' זלמן שחסידים מדברים על כך שהרבי הוא המשיח
תגורבים שאינם מחסידות חב"ד לועגים על זאת וכי חייבים לשים לכך קץ בהקדם האפשרי,
תדכי הדבר מוציא את דיבתה של חב"ד רעה. עתה, בעת השיחה עם המזכיר, אף הרב חדקוב
תהעצמו היה תמים דעה עמו ודיבר עמו בגנות התופעה.
תו"לפתע, תוך כדי השיחה הכאובה, נשמע קול נוסף
תזבשיחה ואז השתתק הרב חדקוב ועצר את שטף דיבורו. כמו במקרים רבים אחרים, הבין ר' זלמן
תחשהרבי על הקו. לא חלפו אלא דקות אחדות של שתיקה ולפתע נשמע קולו של הרב חדקוב האומר
תטלר' זלמן: מה אכפת לך שאומרים על הרבי שהוא משיח? תמיד היו תלמידים שאמרו על רבם שהוא
תימשיח. מה חידוש או פסול יש בכך?
תיא"ר' זלמן הופתע עד מאוד מהדברים ולא ידע את
תיבנפשו משמחה. מיד לאחר שתמה השיחה, מיהר ר' זלמן לטלפן אליי כשכולו נרגש".
תיג"נראה לי", אומר חתנו, ר' נחום שטרנברג,
תיד"כי במרבית השיחות של חמי עם הרב חדקוב, הרבי היה על הקו".
תיהבשיחה עם מחברי הספר, העניק יו"ר צעירי אגודת
תיוחב"ד העולמית ומנהל ישיבת תומכי תמימים המרכזית, הרה"ח ר' דוד רסקין ע"ה,
תיזעדות נדירה ומיוחדת: "רש"ג נוהג היה תדיר לבקש מר' זלמן שיבקש מהרבי ברכה
תיחעבורו. זה מעניין ביותר", ציין הרב רסקין. "כי רש"ג עצמו כתב על מישהו
תיטאחר שנזקק לברכה לזרעא חיא וקיימא, 'יענער האט מיר געבטן אז אין יעדן עת רצון זאל איך
תכבעטן אויף עם' (הלה ביקש ממני שבכל עת רצון, אבקש עליו). ואילו כשהוא עצמו נזקק לברכה,
תכאשלח את ר' זלמן כדי שיבקש עבורו ברכה מגיסו הרבי.
תכב"מעבר לכך", מציין הרב דוד רסקין את שנכתב
תכגכאן כבר, "ראו תמיד שכשהרבי היה רוצה לדבר עם מישהו על נושא רגיש, הוא היה הכתובת.
תכדמה שהיה מעיק על לבו של הרבי, היה מדבר בהזדמנויות שונות, בפרט ביחידויות, עם ר' זלמן.
תכהבדרך כלל רק איתו".
תכו•
תכזמאז תחילה הנשיאות ועד שנת ההסתלקות של הרבי, היה
תכחר' זלמן דואג להתייצב בפתח חדרו של הרבי בליל שמחת תורה ולהתברך, בטרם יחלו ה'הקפות',
תכטכשהתנאי מראש היה כי הביקור יעשה בחשאי וללא פרסום. ר' זלמן נסמך על העובדה שבקרב חסידי
תלהרבי הרש"ב היה מקובל שזהו זמן מסוגל ועת רצון. כמי שעמד בראש 'הוועד המסדר', היה ר' זלמן
תלאמודיע תחילה לרבי כי "העולם מוכן", כלומר שבית הכנסת סודר בעקבות ההתוועדות
תלבוכי ניתן לרדת להקפות ואז היה מנצל את ההזדמנות ומבקש ברכה.
תלגבמשך שנים רבות, בכל שנה היה ר' זלמן מזכיר באותה
תלדעת סגולה את שמו של אחד החסידים בפני הרבי ומבקש עבורו ברכה לזרעא חייא וקיימא. פעם
תלהאחת, נראה היה לר' זלמן כי הרבי מבטיח במו פיו הקדוש כי כן יקום. במשך אותה שנה, שאל
תלור' זלמן שוב ושוב את בתו, האם הבחינה כי אכן רעייתו של אותו חסיד בציפייה לבשורות טובות.
תלזבחלוף אותה שנה, בליל שמחת תורה, שוב ביקש ר' זלמן מהרבי באומרו, הרי בשנה שעברה הרבי
תלחהבטיח. כאומרו זאת, פניו הקדושות של הרבי נעשו מאוימות ואז אמר הרבי: "לפני שמבקשים
תלטעל מישהו, יש לדעת מה מצבו".
תמבשמחת תורה תשל"ג, בתו של ר' זלמן, הגב' אסתר
תמאשטרנברג, לא חשה בטוב. היא קדחה מחום גבוה שפקד אותה. בקרב בני המשפחה הייתה התלבטות
תמבהאם לקחת אותה בעיצומו של יום טוב או לחכות למוצאי החג. חתנו של ר' זלמן, ר' נחום שטרנברג
תמגהלך לפתח חדרו הקדוש של הרבי, לבקש ברכה. כשהרבי פתח את הדלת, נראו לפניו החתן והחותן.
תמדבפנותו אל ר' זלמן, אמר בתמיהה, הרי דובר על כך שזה היה בסוד. בפנותו אל החתן בתמיהה:
תמה"ביסט דאך א איידעם אויף קעסט. ממילא, אלע ברכות וואס איך גיב דעם שווער, איז
תמודאך אויף דיר אויך" (אתה הרי חתן שסמוך על שולחן חותנך. ממילא, כל הברכות שאני
תמזמעניק לחמיך חלות אף עליך). כרוצה לומר, מה מעשיך פה.
תמחבנקודת זמן זו, פירט ר' נחום את הסיבה שבעטיה הבהיל
תמטעצמו מול פני הקודש. הרבי הניף ידו הקדושה בתנועת ביטול, אמר לו להסיר דאגה מליבם והורה
תנלו לפנות לד"ר זעליגסון.
תנאבשנים האחרונות, היה נכדו של ר' זלמן, ר' יוסף יצחק,
תנבמלווה את ר' זלמן בבואו אל הקודש באותה עת. גם בשנת תשנ''ד, ניצב ר' זלמן בפתח חדרו
תנגהקדוש של הרבי. ועם צאת הרבי מהחדר, הנהן הרבי בראשו הקדוש כמה פעמים לעברו.
תנד•
תנהמאז תחילת הנשיאות עד אמצע שנות הל', מקום מושבו
תנושל ר' זלמן בהתוועדויות של הרבי היה מול מקום הרבי. ר' זלמן שהיה פונה להביט לעברו
תנזשל הרבי התחכך פעם קלות בישיש שישב לצדו והוציאו משלוותו. באחת ההתוועדויות זעם אותו
תנחישיש והחזיק בידו בקבוק יין במטרה להשליכו על ר' זלמן. הרבי שהבחין בכך, הביט על המאורע
תנטבפנים חמורות סבר ומיהר לסיים את ההתוועדות.
תסזמן מה לאחר מכן נכנס ר' זלמן ליחידות אצל הרבי
תסאוביקש ברכה שהקפידא לא תזיק לאותו ישיש. העיר הרבי: ראה את ההבדל ביניכם. אותו ישיש
תסבהקדים אותך והיה כאן אבל הוא דיבר בגנותך ואילו אתה דואג לכך שחלילה, הוא לא ייפגע
תסגמכך.
תסדפעם אחת הורה לו הרבי כי יישב תמיד מאחוריו. על
תסהכך מספר גם המזכיר הרב גרונר: "בתחילה, נהג ר' זלמן לשבת למטה בעת ההתוועדויות
תסואצל הרבי. עד שבאחת ההזדמנויות קרא לו הרבי בקול רם, לעיני כל החסידים, ואמר לו: 'ר'
תסזזלמן, זעץ זיך דא' (ר' זלמן, שב כאן), ומאז תפס את מקומו הקבוע לאורך שנים, במעבר שמאחורי
תסחכיסא הרבי".
תסטעוד מספר הרב גרונר: "בהתוועדויות שערך הרבי
תעבשבתות, השתמש ר' זלמן בכלי רפואי מיוחד שהיה תחליף למכשירי השמיעה הקבועים שלו, בהם
תעאלא רצה להשתמש. למרות שרבים וגם טובים משתמשים במכשירי שמיעה בשבת, בהתאם לפסיקתם של
תעבפוסקים רבים – הוא לא רצה 'להכשיל' את הרבי, בכך שקולו יישמע באמצעות מכשיר אלקטרוני.
תעגבמוצאי ימים טובים, הייתה ההתוועדות נמשכת שעות רבות אל תוך הלילה.
תעד"בערבו של אחד החגים, פנה ר' זלמן לרבי עם
תעהשאלה בכתב: אם איכפת לרבי שהוא יעשה הבדלה בצאת החג כדי להרכיב את מכשירי השמיעה, וכך
תעויוכל לשמוע את הרבי טוב יותר. תחילה התייעץ עם הרבנים והם פסקו לו שאין בכך כל בעיה
תעזהלכתית. עם זאת, חשוב היה לשאול האם לרבי הדבר יפריע. הרבי השיב, שהיות ויש אנשים שממילא
תעחמשתמשים בזה בשבת, אין לו כל בעיה בכך. וכך, מדי מוצאי חג, בעת שניגנו ניגון לאחר אחת
תעטמשיחות הקודש, כשיצא החג, היה נחפז לעשות הבדלה ולהרכיב את המכשיר".
תפבשנים האחרונות, רכש ר' זלמן שופר מיוחד להיטיב
תפאאת השמיעה, כלי שבו השתמשו רבים בטרם באו לעולם מכשירי השמיעה האלקטרוניים. באחד המאמרים
תפבשהופיעו ב'ניו יורק טיימס' על התוועדות אופיינית ב-770, הושם דגש מיוחד על אותו חסיד
תפגבא בימים שיושב מאחורי הרבי כששופר לאוזנו ונלחם שלא לאבד אף מילה מדברות הקודש של
תפדרבו.
תפה•
תפולכיבוד מיוחד זכה ר' זלמן מדי שנה בשמחת תורה. הוא
תפזהיה עולה עם הרבי להקפה הראשונה והשביעית, הוא, הרש"ג, הרב חדקוב, הרב יעקב כץ
תפח(משיקגו) ועוד.
תפטעד שנת תש''ל היה ר' זלמן עצמו ב'וועד המסדר' שארגן
תצאת ההקפות למען יתנהלו על הצד היותר טוב. לאחר שנת תשמ"א, הורה לו הרבי לקחת דווקא
תצאספר תורה קטן ולרקוד עמו, וכך נמשך הדבר לכל אורך השנים שלאחר מכן. מאוחר יותר היה
תצבלו עצמו ספר תורה קטן משלו עמו רקד.
תצגלהוראה זו של הרבי, קדם הסיפור הבא: בליל שמיני
תצדעצרת תשמ"א, בעיצומה של ההקפה הראשונה, חש ר' זלמן ברע ונפל על הרצפה כשספר התורה
תצהבידו. נוצרה המולה רבה ופני הרבי הרצינו עת שאל בקול, "מה נדחפים?". כמה
תצומהנדחקים ניסו להוציא מר' זלמן את ספר התורה, אך הוא אחז בו בחוזקה. כשראה הרבי כי
תצזיש מי שמנסה לחלץ מידיו של ר' זלמן את ספר התורה בכוח, אמר הרבי בגערה, "האדם
תצחחשוב יותר!". הקימו אפוא את ר' זלמן והשאירו בידיו את ספר התורה.
תצטהרבי המשיך בהקפה אך כעבור דקות אחדות ראה שר' זלמן
500אינו חש בטוב והפסיק את ההקפה. עם עלותו על בימתו, הורה הרבי לד"ר וייס לבדוק
501את ר' זלמן. ר' זלמן סירב להיבדק והרבי נטל את זרועו ומדד את הדופק, לנגד עיני המון
502האדם המשתאה והנחרד. בה בעת הורה הרבי לר' יהודה קרינסקי להביא כיסא לר' זלמן. באין
503כיסא בכל חללו של 770 בליל שמחת תורה, עלה הרב קרינסקי לחדר המזכירות להבהיל משם כיסא
504לר' זלמן במצוות הרבי.
505דקות אחדות לאחר מכן בדק ד''ר וייס את ר' זלמן ומסר
506לרבי את מצבו. הרבי קרא לד''ר פלדמן והורה לו ליטול אחריות על ר' זלמן. במהלך ההקפה
507השנייה קם ר' זלמן על רגליו והחל למחוא כפיים. הרבי רמז לו לשבת.
508למחרת, ביום שמיני עצרת, עם בואו של הרבי ל-770,
509שוחח עם ד''ר וייס. מסביב התאסף קהל רב והרבי, כשעל פניו הקדושות אי שביעות רצון, אמר,
510"לא כולם חייבים לשמוע את מה שמדברים''. הרבי נכנס ל-770 והדלת הראשית נסגרה בעדו.
511מאוחר יותר סיפר ד''ר וייס כי הרבי התעניין בשלומו של ר' זלמן.
512מאז אותה שנה, מדי שנה בשנה, בטרם היה הרבי פוצח
513בריקוד, בהקפה הראשונה והשביעית, היה תר בעיניו אחר ר' זלמן ומאותת לו לשבת בסמוך ורק
514אז היה נפנה לרקוד.
515מספר נכדו, ר' יוסף יצחק: "בשנת תשמ"ח,
516התקינו במה גבוהה מאוד להקפות והביאו ארגז שר' זלמן יישב עליו במהלך ההקפות. יש לציין,
517כי בכל השנים הרבי היה מאוד מעורב בכל פרט מסדרי ההקפות אף הטכניים שבהם. באותה שנה
518ראו זאת יותר במוחש. הרבי הורה לי כמה פעמים באצבעו כיצד להוביל את הסבא להקפה. לאחר
519ההקפה השביעית ישב הסבא על הארגז ליד רגלי הרבי, עם שובו של הרבי מההקפה, ונטל כמה
520גלולות לנוכח מיחושים בלבו.
521"הוא היה חיוור כולו וראו עליו כי הוא חש ברע
522לנוכח הדחיפות הרבות בדרך חזור ממקום ההקפה אל בימת הרבי. הרבי הביט לעברו וניסה להרגיעו
523בקוראו כלפיו, שלוש פעמים בזו אחר זו: 'אט האט איר דאך דעם אייניקל. אט האט איר דאך
524דעם אייניקל. אט האט איר דאך דעם אייניקל' (הנה עומד כאן לצדכם הנכד)".
525•
526פעם הניא הרבי את ר' זלמן מכוונתו להעתיק את מגוריו
527לארץ. היה זה בתש''ל. מחשבות והרהורים בעקבות התפתחויות בלתי צפויות שאירעו בעסקיו
528וגרמו לו עגמת נפש רבה, הביאו לכך שבדעתו של ר' זלמן הבשילה ההחלטה לעבור ולהתגורר
529בארץ ישראל. הוא כתב על כך לרבי, והרבי השיב לו, ככל הנראה על פה: אין זה בשבילך, ושלוש
530סיבות בדבר. האחת, שהעסקנים בארץ ישראל לא יניחו לך לפעול כאוות נפשך. שנית, שבארץ
531ישראל נהוג לשכב למנוחת צהריים בת כמה שעות באמצע היום ואתה לא תסבול זאת. וכן מנה
532עוד סיבה.
533כך התבטלה תכניתו של ר' זלמן והוא נותר להתגורר
534בקראון הייטס.
535•
536פעם אמר הרבי באוזניו של ר' זלמן: כל אלו שעובדים
537אצלי – יש להם את כל מה שהם זקוקים לו. נענה ר' זלמן ואמר: "יש אחד שאין לו ילדים".
538שאל הרבי לזהותו של אותו אדם ור' זלמן נקב בשמו. הרבי הגיב: "אה, ריכטיג"
539(נכון) ולא יסף. במלאות שנה נולדו לאותו חסיד תאומים למזל-טוב. צדיק גוזר.
540•
541"בשנת תשכ"א", מספרת הבת הגב' אסתר
542שטרנברג "נסעתי, כנערה, ללמוד בארץ ישראל. נכנסתי אז עם אבא ליחידות. אני זוכרת
543שראיתי אז לראשונה כיצד אבי רועד כולו בעומדו לפני הרבי. שיניו 'דא לדא נקשן'. המחזה
544פעל עליי רושם אדיר, שלא מש ממני עד היום.
545"זה היה כשהייתי בת 16 וחצי, כשסיימתי את ה'היי
546סקול'. דעתו של אבי לא הייתה נוחה מכך שלאורך כל שעות אחר הצהריים אהיה פנויה ללא כל
547עול ומטלה. הוא החליט שאסע ללמוד בארץ באחד ממוסדות 'בית יעקב'. בת דודתי, רעייתו של
548המשפיע החסידי הרב נחום גולדשמיד ע"ה, הייתה אז מנהלת של סמינר 'בית יעקב' שצ'רנסקי.
549ואז נכנסתי ליחידות המדוברת עם אבי.
550"תחילה דיבר הרבי עם אבא, ואחר כך החל לדבר
551איתי. הרבי שאל אותי, איך מתנהלת הטיסה שהזמנתי והאם יש תחנות ביניים בדרך. עניתי שאני
552נוסעת דרך אנגליה. הרבי ביקש שאסע דרך צרפת ואשהה שם כמה ימים עם בנות חב"ד ומתקרבות
553בשליחותי. הרבי אמר, 'איך וויל דו זאלסט זיין
554מיין שליח' (אני רוצה שתהיי השליחה שלי). לכל אורך השיחה, אבא עמד ורעד. כמה ימים לאחר
555מכן הרבי העניק לי במתנה סידור מיוחד למסע. זה היה מחזה בלתי נשכח".
556בספרה זאת, מציגה גב' שטרנברג את הרקע לאותם ימים
557ואגב כך מעניקה אספקלריה נוספת לדבקות האמת של אביה ברבי. "עד שנת תשכ"ב
558לא הייתה עזרת נשים כלל בבית המדרש של 770. בשלב מסוים, מאחורי מקום הסוכה יכולנו,
559כילדות, לעמוד ולראות את אחורי הרבי. מלבד הזדמנויות בודדות של יחידויות לקראת בר המצווה
560של אחיי, בהן נטלו חלק כל בני המשפחה ולקראת הלימודים שלי, לא היו עוד כמעט הזדמנויות
561שבהן ראיתי את הרבי.
562"הדרך היחידה להתקשרות שלי לרבי הייתה אך ורק
563תודות לדוגמה החיה שזכיתי לקבל מאבי. כל מילה שנייה של אבא הייתה הרבי. פעם אחר פעם,
564כמעט מדי יום ביומו, הייתי רואה אותו יושב עם מגבעת, מעיל עליון וגרטל וכותב לרבי.
565גם המכתבים שהיה משגר לי היו רצופי דיווחים בנוסח, הרבי כתב לי, הרבי הורה לי וכהנה
566רבות מספור.
567"עוד קודם לכן, כשהייתי בבית וגם לימים, כשחזרתי
568לארה"ב – אני זוכרת איך שבמרוצת כל השנים, אבא שלי היה מדבר עם הרב חדקוב בטלפון
569כמה וכמה פעמים ביום. היינו שומעים את קולו התקיף של אבא בוקע מחדר עבודתו תוך כדי
570שיחתו עם הרב חדקוב, כשלפתע, ללא כל הודעה מוקדמת, היה גוון קולו משתנה בבת אחת, מן
571הקצה אל הקצה. היה ניכר הדבר כי הוא יודע שברגע זה גם הרבי על קו הטלפון ואז, בבת אחת,
572היה אבא נמס כולו. הייתי גם שומעת לא אחת כיצד העמדה שנקט בה עד לפני שניות אחדות,
573התמוססה לגמרי, לטובת עמדה אחרת.
574"פתאום, מרגע לרגע, היה משנה את דעתו ב-180
575מעלות, ככל הנראה לנוכח הדברים שנשמעו מפי הרבי בכיוון ההפוך. למיטב זיכרוני, במשך
576כל השנים היה אבי מקיים שיחות רצופות עם הרב חדקוב, באופן יומיומי. השיחות הוקדשו לכל
577הנושאים שעמדו על הפרק ואשר עליהם מסר הרבי את נפשו וראה באבא חייל נאמן שיקיים את
578שליחויותיו.
579•
580בי"א ניסן תשי"ב, שנת הנו"ן להולדתו
581של הרבי, אמר הרבי מאמר בחדרו הקדוש בפני כשני מנייני אדם. ר' זלמן נמנה עם אותם יחידי
582סגולה.
583•
584"עיניי ראו ולא זר", מעיד ר' אברהם שמואל
585לוין, בכנות, "כיצד היה ר' זלמן מוזיל מכיסו מיליוני דולרים, עבור הרבי.
586"בשיחה האחרונה שקיימנו, בשנים האחרונות לחייו,
587הוא אמר לי שזכה במרוצת השנים לקבל ברכות רבות מהרבי – ולא הייתה פעם אחת שברכה כלשהי
588לא התקיימה במלואה. דבר לא נפל ריקם. ואז אמר לי כממתיק סוד: הרבי בירך אותי ואת רעייתי
589באריכות ימים".
590שב ומספר בנו ר' נתן: "התפיסה של אבא נשענה
591על דברים שזכה לשמוע מפי הרבי עצמו שבחסידות חב"ד, לא רק העניינים הרוחניים עוברים
592דרך ה'רביים' אלא גם העניינים הגשמיים. זו הייתה ההנחה שלו. כל כספו היה שייך לרבי.
593באחת התקופות התלונן בפני הרבי מדוע החסידים אינם רואים את המופתים כפי שראו בתחילת
594הנשיאות. השיב כנגדו הרבי: 'מתי הייתה הפעם האחרונה שהיית בבית רפואה?' וכן מנה הרבי
595עוד דברים בנוגע לבני משפחתו של ר' זלמן שהרבי החשיבם למופתים שלו.
596הרה"ח ר' חיים ברוך הלברשטם, עמד בקשר רצוף
597עם ר' זלמן, מתוקף תפקידו כמי שעומד ומשמש בביתו של הרבי ודואג לכל התצרוכות.
598"ההיכרות הראשונית שלי עם ר' זלמן הייתה בעודי בחור", משחזר ר' חיים ברוך.
599"הייתי בא אליו הביתה כדי לעשות עבודות שונות. אשתו הייתה אומרת לו: "אתה
600לא יכול להשתמש איתו, הוא בנם של קדושים (ר' חיים ברוך הלברשטם הוא בנו של האדמו"ר
601מטשקווא מבני ברק ונכד לאדמו"רי בית צאנז). הוא יכול לעבוד, אבל אסור שיהיה זה
602'נהמא דכיסופא'.
603"במשך השנים התחלתי להכיר אותו כמי שיצא ובא
604בביתו של הרבי", מוסיף ר' חיים ברוך לספר. "היה זה באמצע שנות הלמ"ד,
605ראיתי ושמעתי אז דברים רבים שלימדו אותי על המעמד המיוחד לו זכה במחיצת הרבי. ראיתי
606באופן בלתי אמצעי את היחס הלבבי של הרבי כלפיו ומשתומם מכך מאוד. אם אתה קורא את השיחות
607של הרבי הרש"ב, אתה מגלה את מעמדו של ר' שמואל גורארי' שהיה גביר גדול וכל ליובאוויטש
608נשענה עליו. כשקראתי על ר' שמואל גורארי', ראיתי את ר' זלמן לנגד עיניי".
609•
610ר' חיים ברוך, שתיעד בקביעות מדי יום ראשון את כל
611מעמד חלוקת השטרות לצדקה, מעיד כי "אי אפשר לתאר בכלל את מאור הפנים שבו קידם
612הרבי שוב ושוב את ר' זלמן ואת כל בני משפחתו. לא ניתן היה שלא להבחין כי הם זוכים ליחס
613מיוחד ויוצא דופן".
614מאות פעמים עבר ר' זלמן לפני הרבי. צפייה בכל מאות
615הפעמים הללו המתועדת בווידיאו – מולידה השתאות מופלאה למראה 'ביטול' שאין כמותו מבכיר
616החסידים משל לא היה אלא אחרון ה'תמימים' בעוברו לפני הרבי.
617כל פעם נראתה בדיוק כמו הייתה זו הפעם הראשונה.
618יראה תהומית הייתה נסוכה על פניו. מעמדו הבכיר מצא את ביטויו אף בעצם העובדה שכמעט
619בכל מעמדי החלוקה המפורסמים של השטרות לצדקה בימי ראשון, הוא היה ראשון העוברים על
620פני הקודש של הרבי.
621ברגע שעיניו נפגשו בעיני הרבי, כולו נמס. דמות האריה
622התקיפה שכה אפיינה אותו, ההחלטיות החדורה בכל רובד באישיותו, ייחוסו המובהק כנצר הדומיננטי
623לבית גורארי', ומעל לכול – עובדת היותו האיש הקרוב לרבי ולבית רבי. כל אלו לא תפסו
624מקום בשניות הללו שלא היה שהפריד בינו לבין הרבי. ידו הימנית מושטת, ברטט ובהכנעה,
625לקבל מידו הקדושה של הרבי, את שטר הדולר לצדקה. כעת אינו אלא בן מרון העובר על פני
626רועו.
627מיוזמתו, כמעט לא פצה את פיו בכל מאות ההזדמנויות
628הללו. רק אוזניו היו כרויות וראש שוחה מעט לשמע המילים אשר ייצאו מפי הרבי. אף כשהרבי
629מפנה היה אליו שאלה כלשהי, כמו חרדה ננסכה בו והוא השיב, בחיל, רעדה עד כדי גמגום לעתים,
630כעבדא קמיה מרא.
631הגיעו הדברים לידי כך שגם כשהביא עמו אישיות כלשהי
632לחלוקת השטרות לצדקה, מרוב שלא היה מסוגל לפתוח בדברים לפני הרבי – נוהג היה לתחוב
633פתק מתחת דלת חדרו של הרבי, לפני החלוקה, בו הודיע לרבי כי היום יצרף אליו לחלוקת הדולרים
634דמות פלונית.
635מנגד, אין כמעט פעם אחת שבה עבר הרגע הזה של החלוקה
636בימי ראשון, מבלי שהרבי יוסיף לומר לו דבר מה, מעבר לשגרה, בהעניקו לו עוד שטר בהוסיפו
637"כפליים לתושייה" או כמה שטרות לצדקה בברכה אחרת. יחס הקרבה יוצא הדופן שהעניק
638לו הרבי, באינספור הזדמנויות, ניבט אף בחלקיקי שניות אלו. באמירה נוספת, בשטר נוסף
639ובמבע הנח בפניו הקדושות של הרבי עם גשתו של ר' זלמן אל הקודש. בקרוביי.
640•
641"בזמן התקיעות", מספר נכדו, "עמד
642סבא לימין הרבי ושמע את הניגונים שניגן הרבי כהקדמה לתקיעות. ביום הראשון של ראש השנה
643עמד על הבימה בסמוך לרבי. כששני הימים היו ביום חול, נהג לכבד ביום השני את אחיו, ר'
644שמריהו, לעמוד במקומו, בעוד הוא ניצב מאחוריו, עד שנת תשמ''ה שבה נסתלק האח".
645בראש השנה וביום הכיפורים נהג ר' זלמן ללבוש בגדים
646ששימשו את רבותינו נשיאנו, אותם שמר ושימר בבית גנזיו. בעת נישואי
647נכדיו, היה מלביש אותם ביום חופתם בבגדי הקודש. לכלל אנ"ש השאיל 'שאל' לכיסוי
648הכלה בחופה שקיבל מהרבנית.
649•
650צא ולמד כמה הייתה חזקה ואיתנה התקשרותו של ר' זלמן
651לרבי. במוצאי שבת קודש פרשת נצבים תשנ"ב, כשר' זלמן ביקש לראות את הרבי שהיה ספון
652בחדרו הקדוש, לרגע קט אחד, לקראת השנה המתקרבת ובאה, בהתאם למסורתו בת עשרות השנים,
653מאז ימי הרבי הריי"צ.
654במשך כל חודש אלול היה חדור במחשבות ותכניות כיצד
655יעלה בידו לראות את הרבי לפני ראש השנה. שבועות אחדים לפני תום השנה, כשהנהלת אגודת
656חסידי חב"ד הכניסה ספר תורה מיוחד שנכתב לזכות הרבי, עת הוכנס ספר התורה לחדרו
657הקדוש של הרבי, ניסה ר' זלמן לנצל את המעמד ולהתגנב בכוח אל הקודש פנימה. הדבר נמנע
658ממנו אך הוא לא הרפה ידיים ולא חסך בכל מאמץ ועשה כל אשר לאל ידו על מנת להגשים שאיפה
659זו שעלתה לו בבריאות.
660כשנוכח כי הוא נתקל בסירובם העיקש של המזכירים,
661ולוח השנה הורה כבר על מוצאי שבת פרשת ניצבים – ישב ר' זלמן בביתו וכתב, בלב שותת דם,
662את המכתב הבא, אותו הפנה לכל אחד ממזכירי הרבי. הדברים מדברים בעד עצמם.
663"עד עתה דיברתי אודות כלל ועתה בראותי כי בכלל
664לא פעלתי. הנני מדבר אודות פרט. 72 שנים הייתי אצל אדמו"רים בראש השנה. משנת פ'
665לבד חמש שנים באמצע, תרפ"ו, תרפ"ז, פ"ח, שנה כ"ק באמריקא (תר"צ),
666שנה בפולין (ת"ש). ועתה יהודי רוצה לגזול ממני, בטעמים שלא מצד הקדושה רק ממשלה
667שסוף סוף כל החונף נופל בידו, לא אוכל להחריש לך אם לא תראה שאראה כ"ק בראש השנה
668אף פעם או בערב ראש השנה.
669"בהיות בפריזאן (בכלא) גוי לא הניח אותי ואני
670במסירות נפש פעלתי בדרך נס. כן כתב לי כ"ק. גם עתה שיהודי לוחם כנגדי מצד היפוך
671הקדושה, עליי ללחום בלי נדר במסירות נפש, אם לא אפעול, סימן שלא היה מסירות נפש. ענין
672זה נוגע לחיי גופי ממש וגם לחיי נשמתי.
673"קודם כול אני מתחנן אליך שתראה שאוכל פעם
674לראות כ"ק בראש השנה או בערב ראש השנה לפחות שבידך... ואם לא יועיל בדרך בקשה,
675אזי עליי בלי נדר לעשות מה שאוכל במסירות נפש".
676גם כאן
677נחל ר' זלמן הצלחה כמו בכל המערכות שניהל ולא נצרך להגיע למסירות נפש בפועל. בסופו
678של דבר, זכה להיכנס לקודש פנימה, בערב ראש השנה תשנ"ג. הרבי קיבל לידיו את הפ"נ
679מידו של ר' זלמן והנהן בראשו הקדוש לברכה כמה פעמים.
680[183]. מיום ראש חודש כסלו תשכ"ז.
681[184]. הנחה – הוא הכינוי לרשימת שיחה של הרבי, על ידי ה'חוזרים', מבלי שהוגהה על
682ידי הרבי.
683[185]. הרה"ח ר' אברהם גרליצקי, ר"מ בישיבת 'אוהלי תורה'.
684[186]. הרה"ח ר' גרשון מענדל גרליק, שליח הרבי במילאנו.
685[187]. וכה מתאר זאת ביומנו מאותה תקופה, הרה"ח ר' שלום דובער וולף:
686"בשמונה וחצי בערב התחילה 'יחידות'. בין הנכנסים גם הרב שניאור זלמן גורארי',
687ששהה ב'יחידות' כשעתיים לערך. הרבי דיבר עמו על כמה עניינים בתקיפות רבה וכשיצא היה
688בהתפעלות גדולה. הוא אמר שדברי הרבי היו ב'אותיות' כמו ששמעו מאדמו"ר הזקו. גם
689הבחורים שהיו בחוץ ראו דרך החלון שבמשך כל הזמן שדיבר, הניע הרבי את ידיו במרץ. בין
690הדברים שסיפר הרב גורארי' ממה שהרבי תבע ממנו: הרבי חזר לפני הרב גורארי' שלוש פעמים
691על עניין מסוים, והנ"ל שאל את הרבי אם יוכל לספר את העניין בחוץ. הרבי ענה לו:
692ממני הם לא שמעו את זה ולך הם לא יאמינו, ממילא אין לך מה לספר. הרב גורארי' אמר על
693זה שאם החסידים היו שומעים את העניין הזה הם היו קופצים מרוב התפעלות ושמחה, וכפי הנשמע
694הפסידו. עוד אמר לו הרבי שייצא החוצה לזאל ויראה שלולי הבחורים הישראלים והבחורים הרוסיים,
695מי כבר נשאר (כלומר, שלא מקרבים בחורים אמריקאיים)".
696[188]. במאמר מיוחד שפרסם ב'אלגעמיינר זשורנאל' ביום ד' בתמוז תש"ס.
697[189]. אודות תפקידו זה, ראו גם בפרק 'ידא אריכתא'.
698[190]. הרופא אשר בחצר ליובאוויטש בקראון הייטס ואשר נודע כמי שבאמצעות קביעתו הרפואית
699כביכול, מחולל היה הרבי מופתים שמימיים. וראו גם בפרק 'לא אשים עליך'.
700[191]. ראו יומן שהופיע בשלהי 'שיחות קודש' שנה זו.
701[192]. ראו בפרק 'בית רבי' אודות פריטי הלבוש השונים של רבותינו נשיאינו שהיו לו
702בבית גנזיו.