Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק עשרים
בהאריות
גשבט גורארי' קנה לו שם ותהילה בהיותו סימן ההיכר
דהנודע ביותר של היושבים ראשונה בממלכת בית חב"ד לדורותיה.
החסידות, תורה וגדולה התאחדו על שולחנה של משפחת
וגורארי' בכל הדורות. אבות המשפחה ובניה, ראשוניה וממשיכיה, זכו תדיר להערכה עמוקה,
זייחודית ויוצאת דופן מצד רבותינו נשיאינו, החל מכ"ק אדמו"ר הזקן, שאבי השושלת,
חהרה"ח רבי נתן גורארי', נמנה עם גדולי חסידיו ועד לר' זלמן, נשוא ספרנו, שההערכה
טשאין שנייה לה, לה זכה מכ"ק אדמו"ר הריי"צ ומכ"ק אדמו"ר נשיא
ידורנו, מתוארת לאורך הפרקים הקודמים.
יאתמיד ניתן היה לאפיין את בני משפחת גורארי' לענפיהם
יבבקווי אפיון ברורים שלא ניתן לטעות בהם. ההתקשרות חסרת הפשרות לרבותינו נשיאינו שבכל
יגהדורות הייתה לסימן היכר ברור, לתכונה משפחתית שעוברת בקוד הגנטי, לסמל להערצה ומודל
ידלחיקוי. התקשרות זו עברה כחוט השני בין כל נושאי לפידה של משפחת גורארי'. אחת הייתה
טודרכם, דרך החסידות, של האריות לבית גורארי', תולדותיהם למשפחותם לבית אבותם. אחת הייתה
טזדבקותם בנשיאי הדור. אחת הייתה נכונותם להתמסר למען מטרותיהם של רבותינו נשיאינו, עד
יזכדי מסירות נפש וביטול כל הישות העצמית.
יחבין החסידים רווחה תמיד הידיעה שאת האריות לבית
יטגורארי' ניתן לזהות על פי קודים ברורים. גינוניהם גינוני מלכות, חסידים המה בלב ובנפש,
כבעלי גבהות לב בדרכי החסידות מחד גיסא וביטול עצמי מוחלט כלפי הרבי מאידך גיסא. היו
כאבהם תכונות של נתינה, של רדיפת חסד, של רתימת היכולות הרבות שהוענקו להם משמים לטובת
כבהכלל והפרט.
כגמעטות הן המשפחות שתכונותיהן עברו מאב לבן ומבן
כדלנכדו, דורות על גבי דורות. מעטות יותר הן המשפחות שבהן מהווה בן הדור החמישי למשפחה
כהבבואה מושלמת לזקנו ואבי זקנו. וכאלה היו בני משפחת גורארי'. דומים זה לזה, תקיפים
כואיש כאחיו ועומדים על דעתם, שומרים על החותם המשפחתי ומוסיפים לו כבוד ויקר. חסידים
כזשהכירו שניים או שלושה דורות במשפחת גורארי', הביעו לא אחת את התפעלותם מהדמיון המופלא
כחשיש במשפחה הזו בין אב לבנו ובין סב לנכדו. החלטיות חסרת פשרות, קו אחיד של "ויגבה
כטלבו בדרכי ה'" לצד הכרה באפסות העצמית כלפי הרבי. כך נראו כל בני משפחת גורארי'.
לכולם, ללא יוצא מן הכלל.
לאבמבט היסטורי רטרוספקטיבי, ממרחק יותר ממאתיים שנות
לבקיומה של תנועת חב"ד, מתקבלת תמונה מרהיבה: בכל דור ודור, תחת כל נשיאות ונשיאות,
לגראו חסידי אותו הדור את החסידים לבית גורארי' כחיילים נאמנים, הניצבים על מפתן חדרי
לדהרביים ודרוכים לקראת כל משימה, בלתי אפשרית ככל שתהיה. כאשר הרבי רוצה משהו, ידעו
לההכול שהגורארי' התורן הוא הכתובת.
לוכך היה זה מימי כ"ק אדמו"ר הזקן, שהיה
לזרבו המובהק של אבי המשפחה, רבי נתן גורארי', עבור דרך כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב
לחשהאחים ר' שמואל, ר' נתן (אביו של ר' זלמן) ור' מנחם מענדל (אביו של רש"ג) גורארי'
לטהיו מנכבדי חסידיו ועד לר' זלמן, שהרבי נשיא דורנו ראה בו את איש אמונו וסודו, יד ימינו
מומביא דברו.
מאמסירות הנפש הייחודית הזו, שרבותינו נשיאינו הכירו
מבבה היטב וידעו לעשות בה שימוש לעת הצורך – עוברת כחוט השני במשפחת גורארי' מאב לבנו,
מגמסב לנכדו, מראש המשפחה ועד לנציגיה בימינו. ספר זה, העוסק בדברי ימיו של איש הדור
מדהאחרון, ר' זלמן גורארי', ממחיש ביותר מתרי"ג אופני המחשה, את התכונה המשפחתית
מההזאת שמכוחה ביטלו בניה של המשפחה את רמ"ח אבריהם, את שס"ה גידיהם ואת חמש
מובחינות הנשמה שלהם – בפני שבעת הרועים שהעמיד הקב"ה לממלכת בית ליובאוויטש.
מז•
מחמשחר ימיה
מטשל תנועת חב"ד, פיארוה אנשי שבט גורארי'. ראשיתם באבי המשפחה, הגאון החסיד ר'
ננתן גורארי', הנקרא ר' נתן בילאייעווקער, בנו של הרב ר' ארי' לייב. הוא כיהן פאר כרבה
נאשל העיר וויעטקא, והיה 'ריש-מתיבתא' בישיבה שפעלה בעיר.
נבברשותו של אביו של רבי נתן, הרב ר' ארי' לייב גורארי',
נגשבא מוויעטקא לגור בפלך מוהילוב סמוך לגומיל היה 'יקר-סהדותא' – מגילת יוחסין כתובה
נדוחתומה בידי גדולי הדור ממדינתו, המעידה על כך שהוא נין ונכד לרבנו יהודה ליוואי, המהר"ל
נהמפראג, שנודע בספריו 'גור אריה' על התורה.
נויש מקום לשער כי את ספרו קרא רבנו יהודה ליוואי
נזבשם 'גור אריה', על מנת לציין את ייחוסו למלכות בית דוד, שמוצאה משבט יהודה. על אבי
נחהשבט, יהודה בן יעקב, נאמר 'גור אריה יהודה'. בעקבות זאת, מכונה המשפחה המפוארת כולה
נטבשם גורארי'.
סכשהקים כ"ק אדמו"ר הזקן את חסידות חב"ד,
סאנכרך אחריו רבי נתן והיה לתלמידו המובהק. בקורות החסידות מוזכר רבי נתן כאחד מגדולי
סבוחשובי חסידיו המובהקים של כ"ק אדמו"ר הזקן.
סגרבי נתן גורארי' היה מפורסם בדורו, בזכות עמקות
סדלימודו, ובשל כוחו הכביר למשוך לבבות בני אדם בחבלי עבותות אהבה, ולקרבם, בדיבורים
סהנעימים היוצאים ונכנסים אל הלב, לאביהם שבשמים.
סומנהג היה לכ"ק אדמו"ר הזקן, לשאת ולתת
סזעם רבי נתן גורארי' בדבר הלכה. לעתים קרובות ליבן עמו רבנו הזקן סוגיות חמורות. הוא
סחנהג אף להכריע הלכה כמוהו, כאשר רבי נתן ניהל ויכוחים בהלכה עם גדולי דורו.
סטמעשה היה בבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר הזקן,
עשהגאון ר' נתן התווכח עם גדולי הדור, בביאור דבר מדברי הרא"ש בפרק ראשון של מסכת
עאברכות. הדיון הלך והסתעף, הקולות הלכו והתגבהו. ר' נתן מפריך את דברי חבריו ומוסיף
עבראיות לדבריו. במקום התלהטה 'ריתחא דאורייתא' רבתי, כאשר זה מותיב וזה מפרק, זה מפריך
עגוזה מתרץ, והכול מתבצרים בעמדותיהם. רבי נתן מן העבר ההלכתי האחד ושאר האריות שבחבורה
עדמן העבר השני.
עהתלמידי החכמים שהתנצחו זה עם זה בהלכה, כלל לא שיערו
עושרבם הגדול, כ"ק אדמו"ר הזקן, יושב בחדרו הסמוך, מרפה מעבודת קודשו ומסכית
עזלדברי המתפלפלים בהלכה. כך ישב אדמו"ר הזקן והקשיב, עד ששלח את משרתו להיכל בית
עחהמדרש, לאמור למתווכחים בשמו כהאי לישנא: "הלכה כרבי נתן".
עטלימודו העמקני של אבי המשפחה שהיה לשם ולתהילה,
פכל כך מצא חן בעיני רבו עד שבחר בו שילמד בצוותא עם בנו מחמד עינו, כ"ק אדמו"ר
פאהאמצעי. לימודם המשותף היה רחב מיני ים, עמוק ומי ימצאנו. הם נהגו לייגע את מוחותיהם
פבהאגדיים ולדלות ממעמקי מצולות הסוגיות החמורות שבש"ס מים עמוקים. השניים התעמקו
פגכל כך בעיון לימודם, עד אשר היה דרוש להם זמן של שבועיים תמימים על מנת ללמוד דף גמרא
פדבודד.
פהתחילה היה העושר בן לווייתו של רבי נתן. עם השנים
פונתדלדל ממעמדו החומרי ולא נותרה כל ברירה בפניו אלא לקבל עליו את עול הרבנות של העיר
פזוויעטקא, על מנת להביא טרף לבני ביתו. הוא נטל על עצמו את המשרה ובני העיר וויעטקא
פחהתרגשו להכתיר את הגאון הנודע אלוף לראשם. בנוסף לכס הרבנות שאייש ר' נתן, אף הושיב
פטישיבה בעיר והפריח את מעמדה התורני.
צלמרות הצלחתו ברבנות וויעטקא ובראשות הישיבה שהעמיד
צאבה – כל ימיו היה דואג ומצטער על שעזב את הלימוד שלמד בחברותא יחד עם אדמו"ר האמצעי.
צבכה מתוק היה עליו הלימוד המשותף, עד ששנים על גבי שנים לא השלים עם הפסקת החברותא,
צגבשל צוק העיתים שהכריח אותו לעלות על כס הרבנות בוויעטקא.
צדביום שבת קודש, ב' דראש חודש מרחשון בשנת תקצ"ט,
צהנפטר רבי נתן גורארי' בעיר וויעטקא. הוא נקבר בו בלילה, במוצאי שבת קודש, כאשר כל בני
צועירו מבכים את הסתלקותו.
צז•
צחואלה שמות בניו של רבי נתן, אבי המשפחה החב"דית
צטהמיוחסת: הרה"ח ר' דוד, שנפטר רך בשנים, והרה"ח ר' מאיר, אשר עליו אמר הרה"ק
קר' הלל מפאריטש, שהוא אחד משלושה ידידיו ורעיו היותר נאמנים. ר' דוד גורארי', בנו של
קאר' נתן שנפטר כאמור בהיותו אברך כמשמעו, אב בחכמה ורך בשנים – היה סב סבו של ר' שניאור
קבזלמן, נשוא ספרנו. שני בניו היו: ר' שמריהו ור' אריה לייב.
קגר' אריה לייב היה אביו של הגאון החסיד ר' שמואל,
קדשכיהן כרב ודיין ב'חארול', שהייתה עיר ואם בישראל בשנים שניהל את ענייני הרבנות שלה
קהביד רמה. ר' שמריהו היה אביו של ר' שניאור זלמן, הלא הוא אביהם של החסידים האגדיים
קור' שמואל ר' נתן, ור' מנחם מענדל.
קזשלושה אחים אלו פתחו פרק חדש בדברי ימיה של משפחת
קחגורארי'. הם זכו לעשירות מופלגת, עשו חייל בעסקיהם ונמנו עם בני המעמד הכלכלי הגבוה
קטברוסיה, ארץ מכורתם. יכולותיהם הכלכליות והקשרים הענפים להם זכו בשל עושרם נוצלו כולם
קילטובת תנועת חב"ד וצרכיה. הם זכו לתורה ולגדולה, לחסידות ולעשירות, לחכמה ולכבוד.
קיאשלושה אחים אלו נטלו חלק פעיל במאמצי הצלת היהדות
קיבברוסיה הסובייטית. הם הפעילו את קשריהם, ניצלו את סמכויותיהם ועשו שימוש במעמד הגבוה
קיגלו זכו, על מנת להעמיד את הדת על תילה.
קידעל עומק מעורבותם בפעולות חירום אלו, יעיד הציטוט
קיההבא, מדברי הימים בשנת תר"פ:
קיו"ביום השלישי וביום הרביעי, פרשת חיי שרה שנה זו, היו בריגה ישיבות אחדות של הוועד
קיזלחיזוק התורה והדת ברוסיה הסובייטית. בישיבות האלו השתתפו: האדמו"ר שליט"א
קיחמליובוויץ הגאון ר"י רוזין שליט"א מדווינסק (הרוגצ'ובי, בעל 'צפנת פענח'),
קיטהגאב"ד דמתא רמ"מ זק שליט"א, הרב ד"ר הילדסהיימר שליט"א וציר
קכהסיים ר' מרדכי דובין שליט"א. נוכחים: ר' מענדל גורארי', ר' שמואל גורארי', ר'
קכאיעקב לאנדא, ר' מנדל שניאורסון, ר' אביגדור וואלאנשאק, ר"א ריינין. מזכיר ש"י
קכבויטנברג".
קכגהמבוגר שבאחים היה הרה"ח ר' שמואל גורארי'.
קכדהוא היה גביר עצום ונכסיו התפרסו על פני ערים ומחוזות, יערות ואחוזות. שמעו היה הולך
קכהבכל מקום מקצה המדינה לקצה השני. היה רצוי לרוב אחיו ודורש טוב לעמו והתפרסם בעיקר
קכובשל חסידותו ומעשיו לטובת הכלל. עשירותו הגדולה הייתה עיטור אישי שהתווסף ללמדנותו
קכזהגדולה. פיזר חלקים מהונו לענייני צדקה והוזיל מכספו סכומים גדולים ביותר להחזקת בית
קכחרבנו, הרבי הרש"ב, ואף מימן את מרבית פעולותיו בענייני יהדות.
קכטלשלושה נשיאי חב"ד זכה רבי שמואל להתקשר. בימי
קלעלומיו היה רבי שמואל מ'היושבים' הנודעים אצל כ"ק אדמו"ר מהר"ש. הוא
קלאהגה בתורתו ורכש בה ידיעות עצומות, כמיטב יכולת מוחו הכביר. לאחר כמה שנות שקידה על
קלבהתורה בחצר גינת ביתן המלך, קרא לו הרבי המהר"ש וציווה עליו כי ישלח ידו במסחר.
קלגכחסיד נאמן, שם רבי שמואל פניו לעסקים וההצלחה האירה לו פנים בוהקות. הוא הלך והתעשר,
קלדקנה נכסים והפך לאחד מגדולי עשירי המדינה.
קלהיש אומרים כי הניגון הנודע 'לכתחילה אריבער' היה
קלוניגון שר' שמואל גורארי' הביא אל הרבי המהר"ש שחיבב עד מאוד ניגון זה. בימי הרבי
קלזהרש"ב כונה תדיר ניגון זה בשם, "הניגון של גורארי'". בדורות המאוחרים
קלחיותר קיבל הניגון את שמו, 'לכתחילה אריבער של הרבי המהר"ש'.
קלטמספר הרב יוחנן גורארי', רבה הראשי של חולון:
קמ"לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש, בי"ג בתשרי תרמ"ג,
קמאהתקשר הנגיד ר' שמואל בעבותות של אהבה לבנו וממלא מקומו, כ"ק אדמו"ר הרש"ב.
קמבהוא התקשר אליו בכל לבו ומאודו והתחבר אליו בכל נימי נפשו. קרבתו הגדולה לרבי הרש"ב
קמגבאה לידי ביטוי באחת האסיפות החשובות ביותר לצורכי הדת, בה התבקשו גדולי ישראל לבוא
קמדלבדם, ללא המשמשים והנאמנים, בשל חשיבות הנושאים. בסופו של דבר הגיע הרבי הרש"ב
קמהיחד עם ר' שמואל. בראותם כי הרבי הרש"ב לא בא בגפו תמהו הנוכחים. בתגובה אמר הרבי:
קמו'שמואל? ער איז דאך מיין רעכטע האנט!' (שמואל? הוא הרי יד ימיני). כרוצה לומר, בן לווייתי
קמזאינו אדם זר אלא חלק בלתי נפרד ממני. באותה שעה נחה דעתם גם של הגדולים שנכחו באותה
קמחאסיפה.
קמטבסוכות של שנת תרע"ט, לא היה ברוסיה ולו אתרוג
קנאחד לברכה. הימים ימי מלחמת העולם הראשונה. הדרכים כולן משובשות, מלאות בגייסות, נתונות
קנאבחזקת סכנה. נתיבי המסחר חסומים, הדרכים ממדינה למדינה נעולות ואירופה כולה שרויה באנדרלמוסיה.
קנבאיש לא חשב אז על אתרוג למצווה.
קנגאבל בבית אחד באודסה לא יכלו להשלים עם המציאות
קנדהעגומה. הרבי הרש"ב, שהקפיד לברך על אתרוג מיאנובא שבאיטליה, יצר קשר עם נגיד
קנהאחד, בר אוריין ובעל בעמיו, שפעל והפעיל, קשר קשרים ורקח עסקאות, עד שהלא יאומן קרה:
קנולביתו של הרבי הרש"ב, הובא אתרוג יאנובאי מהודר.
קנזהנגיד הפעלתן היה לא אחר מהגביר החסיד ר' שמואל
קנחגורארי', שהתגורר באותם ימים בעיר אודסה שעל חוף הים השחור. הוא ישב באודסה וחשב כיצד
קנטיוכל להשיג לרבי את האתרוג מיאנובע. יום אחד נודע לו על איש עסקים הנוסע למשך תקופה
קסקצרה לאיטליה, לרגל עסקיו. ר' שמואל פנה אליו, הציע לו סכום כסף הגון וביקש ממנו שבתמורה
קסאלכך ישיג לו באיטליה אתרוג יאנובאי. איש העסקים נענה להצעה וחזר כעבור זמן עם אתרוג
קסבמיאנובע.
קסגתכף לאחר מכן מיהר ר' שמואל לשגר את האתרוג אל העיר
קסד'חציוויאן' הסמוכה לרוסטוב, שהייתה נתונה תחת שלטון נייטרלי, שלא נטל חלק במלחמה העולמית.
קסהשעות אחדות לפני כניסת החג, הודיעו לרבי הרש"ב
קסוכי הגיעה החבילה מאודסה ובה אתרוג מהודר. אושר עילאי שאין לתארו ננסך על פני הרבי עת
קסזאחזו ידיו הקדושות באתרוג שחסידו ר' שמואל שיגר לו, בדרכים לא דרכים. במשך ימי החג,
קסחכל אנשי העיר, גם אלו שאינם משתייכים לעדת החסידים, באו לברך על אתרוגו של הרבי. כיוצא
קסטבזה היה בעת שאחיו הביא לרבי הרש"ב את המצות.
קעוכה סיפר על כך בזיכרונותיו, הרה"ח ר' ישראל
קעאדזייקובסון: "את האתרוג שלח הגביר ר' שמואל גורארי' אל כ"ק אדמו"ר.
קעבובערב סוכות הביט הרבי על האתרוג בערך ב' שעות ובא לידי החלטה שהוא מקלבריא. כ"ק
קעגאדמו"ר נתן לכל אנ"ש לברך על האתרוג הזה, אבל לשום אחד לא הרשה לנענע את
קעדהאתרוג, גם בשעת הברכה, וגם לא לבנו הריי"צ. הוא היה יושב בעצמו בסוכתו משעה שש
קעהבבוקר עד שעה עשר, והיה מעורר לדוגמה שבשעת הברכה יכולים להחזיק רק את הלולב ולהביט
קעועל האתרוג ואחר כך לקחת את האתרוג בידו על רגע. היה שואל אם הידיים יבשות".
קעז•
קעחפולמוס גדול התלהט בין מנהיגי החסידות בשנת תרע"ח.
קעטהסערה הגדולה פרצה בעקבות תגלית היסטורית מרתקת והדיון נסוב אודות אמינותה. באותם ימים,
קפהוצעו למכירה ברוסיה מאות פריטים של כתבי יד, ספרים וחפצים, מגדולי האדמו"רים
קפאהחסידיים בתקופה שלפני כ-150 שנה. החל מזמנם של הצדיקים הנסתרים שחיו לפני לידת והתגלות
קפבהבעש"ט, ועד לתקופת תלמידי המגיד ממעזריטש.
קפגמקורו של אוצר זה, בארכיון הבולשת הרוסית אשר החרימה
קפדאותו מהאדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. הגניזה נמכרה או נשדדה מהבולשת בעת
קפההמהפכה שהתחוללה בעיר 'חרסון' שבדרום אוקראינה, ומכאן שמה 'הגניזה החרסונית'.
קפורוב רובם של כתבי היד והספרים נקנו על ידי החסיד
קפזרבי שמואל גורארי'. את האוצר היקר שקנה העניק במתנה לאדמו"ר מהרש"ב. הרבי
קפחעיין בכתובים ולמד בהם. הוא הקדיש למשימה זו כשלוש או ארבע שעות ביום. הוא הגיע למסקנה
קפטשכתבי היד הם העתקות ממכתביהם של האדמו"רים, ולא גוף כתב יד קודשם.
קצעם בואו, נכנס ר' שמואל לרבי, על מנת לשמוע את התרשמותו
קצאמהכתבים. דא עקא, הרבי שהה אז בחדר היחידות עם אחד החסידים ובינתיים הציג ר' שמואל
קצבאת האוצר בפני הרבי הריי"צ שעבר עמו על כל הערימה ואמר לו: זה אמת וזה אינו אמת.
קצגאחר כך נכנס ר' שמואל לקודש פנימה והגיש לו את כל החבילה בידו. הרבי הרש"ב בירר
קצדמהם אחד לאחד, והעיד: מכתב זה אמיתי וזה לא. כך, בדיוק כפי שעשה בנו.
קצהשאל ר' שמואל את הרבי הריי"צ, מניין לו לדעת
קצוולקבוע איזה מכתב אותנטי ואיזה אינו כזה. התשובה הפתיעה מאוד את ר' שמואל: כל יהודי,
קצזיש בו קדושה, וכאשר הוא אוחז בידו דבר שבקדושה, יש בזה כוח המושך. הקדושה נמשכת לקדושה.
קצחמעורבות בולטת של ר' שמואל במפעלי הרבי הרש"ב
קצטנרשמה בפרשיית רכישת הקרקעות בחברון, על ידי הרבי. בחורף תרס"ז הוצע 'בית רומנו'
רלמכירה לליובאוויטש, אך מפאת מחירו הגבוה כמעט ונמכר לרוכש אחר. ברגע האחרון, בחודש
ראאייר, קיים הרבי הרש"ב אסיפה במוסקבה ובמהלכה תרם ר' שמואל סכום נכבד לטובת הרכישה.
רבהרבי גם פעל רבות כדי להסדיר את מעמד הרבנים ברוסיה ולצורך כך נרתם ר' שמואל כשהוא
רגמקדם את הפעילות שהייתה כרוכה בעניין.
רדבאחד ממכתביו, מלין הרבי הרש"ב על ההתקדמות
רההאיטית של משימה מסוימת. "אילו היה הרש"ג (ר' שמואל גורארי') דר בפה, היו
רויכולים לפעול כמה דברים בעזרת ה' יתברך".
רזהמעשה הבא, שגור בפי משפיעים חב"דיים בשרשרת
רחהדורות. גיבור הסיפור הוא הנגיד ר' שמואל גורארי', שבמסגרת עסקיו היה בא במגע עם חסידים
רטרבים מפולין ומגליציה. פעם אחת, לאחר שדנו בחוזה מסוים, התיישבו החסידים סביב השולחן
ריוהחלו לספר, איש איש בתורו, על 'מופת' שראו בחצר רבותיהם. הסיפורים היו מרשימים ומעוררי
ריאקריאות התפעלות: חולים שהבריאו, עקרות שנפקדו, פרנסה שעלתה יפה, עסקה שהצליחה, ועוד
ריבמופתים רבים ונאדרים בקודש.
ריגר' שמואל האזין בשקט לדברי חבריו וכשהגיע תורו סיפר
רידעל השקעתו הכספית הידועה ביערות רוסיה. היה זה כאשר הצעה כבדת משקל עמדה על שולחנו:
ריהלרכוש יערות עד ברוסיה ולשווק את עציהם לכל רחבי המדינה, למטרות הסקה. תחילה היסס אם
ריולבצע את העסקה. היו בה אמנם סיכויים רבים לעושר אגדי אך בצדה היה גם סיכון גדול: החורף
ריזהקשה ברוסיה עלול היה לגרום לכך שמשלוח עצי ההסקה לא יגיע ליעדו במורד הנהר. או אז
ריחתצלול כל השקעתו הגדולה במצולות נהר. ר' שמואל התייעץ ברבו, הרבי הרש"ב, שהעניק
ריטלו את ברכת הדרך.
רככבר בשלב ראשון צצו הבעיות. מחיר העבודה עלה והתברר
רכאשהעצים לא היו באיכות כה גבוהה כפי שצופה מראש. ר' שמואל שאל את הרבי הרש"ב בכמה
רכבהזדמנויות אם מוטב לו לסגת מן העסקה עתה, בטרם יהיה מאוחר מדי וההפסדים יגדלו לממדים
רכגגדולים.
רכדבכל פעם ענה לו הרש"ב שימשיך ואל ימשוך ידיו
רכהמן העסקה. לבסוף, כאשר כבר נארזו חבילות העצים כד לשלחם על רפסודות במורד הנהר, השתנה
רכולפתע מזג האוויר ומי הנהר קפאו. זה היה הסוף. כמויות עצומות של עצים חונים על שפת הנהר,
רכזתקועים במקום, נטולים יכולת שינוע. עוד מעט, עם בוא האביב, יאבדו העצים המיועדים להסקה
רכחאת ערכם כמעט לחלוטין וההשקעה תרד לטמיון.
רכטמאזיניו של ר' שמואל המתינו לשמוע כיצד הסתיים הסיפור
רלאך ר' שמואל שתק. הם ציפו לתפנית מפתיעה, למופת בלתי צפוי, לנס גלוי. אבל ר' שמואל
רלאהוסיף לשתוק. זה היה סוף הסיפור. "אז היכן היה כאן הנס?", שאלו בתדהמה. ענה
רלבר' שמואל: "הנס הוא שהמשכתי להיות חסיד. נתתי אמון מלא ברבי שלי והבנתי, כי כל
רלגמה שקרה היה לטובתי, גם אם בעיני בשר לא נראה הדבר כך. אילו אירע מקרה כזה לחסיד אחר
רלד– אולי היה מחפש לעצמו רבי אחר".
רלהכזה חסיד היה ר' שמואל. חסיד נאמן, מאמין שלם, כזה
רלושלא שואל שאלות ויראת הרוממות שבו הייתה לפלא בעיני החסידים.
רלזומעשה שהיה כך היה. באחת הנסיעות שאליהן יצא הרבי
רלחהרש"ב, ביקש לשכור חדר מרווח בתוך רכבת. המפקח הגוי השיב בשלילה באומרו שכל החדרים
רלטמאוישים על ידי אלו שרכשו כרטיסים לפני כן. לפתע נזכר לרגע המפקח, שבאחד החדרים יושב
רמר' שמואל. "המקורב שלכם", העיר הגוי, "יושב כאן, ניגש לשאול אותו".
רמאבאותם רגעים ישב ר' שמואל בחדרו ברכבת, ללא חולצה
רמבכשהוא לבוש בטלית קטן כשלרגליו 'גאטק'ס' בלבד. כשנפתחה הדלת ומולו ניצב הרבי, התמלא
רמגר' שמואל בחיל ורעדה וקפץ מהחלון החוצה כאחרון הגנבים.
רמדוכה כותב הרבי הריי"צ: "למען
רמההחזיק מצב הישיבה הביאו את הישיבה פה רוסטוב, וילוו סכומי כסף באופנים שונים, למען
רמוהאכילם בהכרחיות, גם (וזה העיקר) כי הגביר הנודע ר' שמואל גורארי' ז"ל שישב פה
רמזמאחרי הפסח תרע"ט,באומרו כי איננו יכול להיות מרוחק מאת כ"ק אדמו"ר
רמחזצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, והוא היה האחד אשר בכל עת מסר נפשו בשביל כ"ק
רמטאדמו"ר זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, ובשביל רצונותיו הקדושים אשר היה
רננותן ביד רחבה מבלי התחשב כלל, וזכה אשר קבורתו בתוך אוהל כ"ק אדמו"ר זצוקלל"ה
רנאנבג"מ זי"ע. הוא שירת אותו בחייו (הוא נפטר בחודש אד"ר תרפ"א,
רנבוזכה לזה) לקח חלק בהחזקת הישיבה, וכאשר באו התלמידים לפה, גם שהיה דחוק לו לעצמו על
רנגהוצאותיו, בכל זה היה לווה, ומכר כמה חפצים יקרים שעלו לסכומים עצומים, והיה נותן בשביל
רנדהתלמידים, ובאופן כזה התנהגה חוק הישיבה במספר כשישים תלמידים כל הקיץ דשנת תר"פ
רנהוחצי חורף תרפ"א".
רנוועוד כותב הרבי הריי"צ: "בחודש
רנזאדר, נפטר אוהבנו וידידנו, ר' שמואל ב"ר שניאור זלמן ז"ל, ותהי מנוחתו בהיכל
רנחאוהל כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, נשען על
רנטדברי קדשו, אשר אמר, כארבעה חודשים קודם הסתלקותו, בזה הלשון: 'שמואלן ועל איך פון
רסזיך ניט אפ לאזין, וואו איך ועל זיין דארף ער זאיין, און וואו איך ועל זיין, וועט ער
רסאזיין'. אז לא הבין איש מה שאמר, כי היה שיחה פרטית, וגם לא עלה על הדעת כוונה כזו".
רסבוכך מסופר על כך בספר 'אשכבתא דרבי': "באמצע
רסגחורף תר"פ, קודם שנכבשה העיר רוסטוב על ידי הממשלה, הייתה אז הצעה מנכבדי אנ"ש
רסדשרבנו נשמתו עדן ובני ביתו יעזבו המדינה ויקבעו דירתם בחו"ל, ורבנו נשמתו עדן
רסההיה מסרב מאוד בזה זמן רב. עד אחרי ריבוי הפצרות והשתדלות אצלו, כמעט שהסכים בקושי.
רסוושאלו אז הר"ר שמואל גורארי' ז"ל: 'רבי, און וואס וועט זיין מיט מיר. וואו
רסזוועל איך זיין?' (רבי, מה יהיה עמדי? היכן אני אהיה?). וענה לו רבנו נשמתו עדן: 'וואו
רסחאיך וועל זיין, וועסטו אויך זיין' (היכן שאני אהיה, גם אתה תהיה).
רסט"ואחרי פטירת הר"ר שמואל ז"ל, ראו
רעזקני החסידים בדברי רבנו נשמתו עדן אלה רמז שיזכה הרר"ש ז"ל להיות מקום מנוחתו
רעאבסמוך לציון רבנו נשמתו עדן. ויש שאמרו שמטעם זה ציווה אדמו"ר נשמתו עדן לקוברו
רעבבסמוך לציון רבנו נשמתו עדן".
רעג•
רעדבמרוצת הימים זכה ר' שמואל גם למופתים רבים. רש"ג
רעה(חתנו של הרבי הריי"צ וגיסו של הרבי) שהיה אחיינו, סיפר פעם לר' זלמן, נשוא ספרנו,
רעובשם מי שהיה עד ראייה לדברים, כי פעם השתתף דודו בוועידה עסקית גדולה, בה השתתפו כל
רעזנציגי חברות הענק במשק הרוסי שסיפקו סחורה לממשלה הצארית. החברה של ר' שמואל הייתה
רעחמספקת לממשלה את העצים לבניית פסי הרכבת. באותה אסיפה החליטו התעשיינים הגויים לעשות
רעטיד אחת על מנת לנשל את ר' שמואל מבלעדיותו באספקת העצים. הם ביקשו ליטול ממנו את מעמדו
רפולשלול ממנו את עיקר הכנסתו.
רפאר' שמואל התהלך אנה ואנה וצעק בכל התוקף:
רפב"הרבי שלי, הרבי המהר"ש, עשה אותי לספק המרכזי של העצים ברוסיה והמקוללים
רפגהאלה רוצים לזרוק אותי? זה לא ייתכן!". חיש ניגש ר' שמואל והכין טלגרמה לרבי הרש"ב.
רפדהוא פרס בה את מצוקתו ושאל כדת מה לעשות. הוא רצה לגשת למכרז, אולם היסס, מכיוון שלא
רפההיה לו מידע לגבי גובה הסכום שמתחריו מציעים.
רפובינתיים נתקבלה תשובה מבית הרבי. ר' שמואל הציע
רפזלשלטונות שימכור להם בעשרה אחוזים פחות מכל סכום שמתחריו ידרשו. והוא זכה במכרז. הצלחתו
רפחגדלה, עסקיו התרחבו ואויביו לבשו בושת. מסתבר שבדיוק זו הייתה תשובתו של הרבי.
רפטבשנים האחרונות של ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש,
רצהיה המצב הכלכלי קשה מנשוא. באותם ימים שיגר הרבי הרש"ב את רש"ג, שהיה אז
רצאתלמיד בישיבה, אל ר' שמואל גורארי', בשליחות מיוחדת. הבקשה של הרבי הייתה שר' שמואל
רצביעניק סכום של מאה אלף רובל לטובת החזקת הישיבה. היה זה סכום עתק.
רצגכשמוע ר' שמואל את הסכום, קרא בקול גדול "מאה
רצדאלף רובל, פטור, פטור". היה זה סכום עתק ביחס ליכולותיו של ר' שמואל שמצבו הכלכלי
רצהבאותה עת לא היה בכי טוב. רש"ג שב למלון בו התאכסן כדי לעשות בו את הלילה. לפנות
רצובוקר הגיע למלון העגלון של ר' שמואל ובפיו הודעה דחופה לרש"ג שיבוא מיידית אליו.
רצז"כשנכנסתי", תיאר לימים רש"ג,
רצח"ראיתי את ר' שמואל יושב ליד ליקוטי תורה, בוכה ומוריד דמעות כמים. בראותו אותי,
רצטזעק במר לבו, 'געוואלד, געוואלד, איך יכולתי לסרב אתמול לרבי. הרי הרבי עשה אותי גביר
שואיך יכולתי לסרב לבקשתו של הרבי'. תכף העניק לי את הסכום במלואו ושלחני אל הרבי".
שא"מחזה נהדר בפני עצמו היה בשעה שבא לליובאוויטש
שבהגביר הנגיד, החסיד המפורסם, ר' שמואל גורארי'", העיד לימים המשפיע הרה"ח
שגרבי שמריה נחום ששונקין.
שד"איש בעל צורה, בן תורה בנגלה ובחסידות, אשר מפני חכמתו ויראתו הקודמת לחכמתו
שהועושרו הרב, היה מכובד מאוד גם בין שרי המלוכה.
שו"לא אחת אירע", מוסיף הרב ששונקין לתאר,
שז"שכאשר היה עסוק עם שרי ורבי המלוכה והגיע זמן המנחה – היה מבקש מהם סליחה, כי
שחעליו להפסיק מפני תפילת המנחה. והללו נענו לו בהדרת הכבוד. לא קל היה להיכנס בהיכלו
שטשבקרמנצ'וג ולהיפגש איתו, כי תמיד עמד שוטר על יד פתחו, כמנהג השרים הגדולים במדינה
שיההיא, והיה דורש רישיון כניסה".
שיאבגינוני עשירות אלו נהג ר' שמואל רק כאשר היה באחוזתו,
שיבבין משרתיו ועושי דברו. לא כן כאשר היה בא לליובאוויטש. או אז היה מניח את כבודו אחריו.
שיגובעת שנכנס אל האולם לשמוע את המאמר של הרבי, היה גם הוא בין הנדחקים אל מקום מושבו
שידשל הרבי, ככל שאר המון העם.
שיה"בליובאוויטש לא ראינו בו את שמואל האדון,
שיובעל השררה, הנגיד והגביר, אלא את שמואל החסיד השווה בין שווים", העיד הרב ששונקין.
שיז"הוא היה מתבטל בתכלית לרבנו הרש"ב, בגופו, בנפשו ובמאודו. הוא עמד לפניו
שיח'כעבדא קמיה מרי', והתמסר לכל ענייניו של הרבי נ"ע. הוא פיזר כסף רב לטובת ישיבת
שיט'תומכי תמימים' שהקים הרבי, והיה ראש וראשון לעמוד לימינם של מפעליו ומוסדותיו של הרבי.
שכבכל דבר היה תמיד יד ימינו של הרבי, ולכן זכה להיות עמו במחיצתו, הן בחייו, והן לאחר
שכאמותו".
שכבתיאורו האותנטי של הרב ששונקין ממחיש בצורה חיה
שכגאת מהלך ההתוועדות במחיצתו של הרבי הרש"ב, כאשר רבי שמואל נוטל בה חלק יחד עם
שכדשאר אחיו החסידים, קטנים כגדולים. "משהחזיק כל אחד במקומו", כותב הרב ששונקין,
שכה"פתחו המנגנים בשירם וזימרם. הנגינה הייתה רבת גוונים. היו ניגונים של מרירות
שכווניגונים של שמחה. הניגונים רוממו את הנפש והשומעים הרגישו ביציאתם מן החול אל הקודש.
שכזכשראיתי בפעם הראשונה מחזה קדוש ונהדר זה, כאשר על כולם חופפת קדושת השבת, פני כולם
שכחמאירים, וכולם כאחד שומעים את הניגונים שובי הלבבות מתוך חרדת חדווה ונעימות – נתבטלו
שכטכל חושי ולא ידעתי את נפשי באיזה עולם הנני נמצא.
של"כשנכנס הרבי בפתח האולם הגדול, בכותל המזרח,
שלאפנה לקרן דרום-מזרחית, ומיד בהיכנסו, היו מפרקים את ריבוע השולחנות בקצהו הדרום-מזרחי.
שלבלרגע הייתה מתעוררת שערורייה מצד האנשים שנאלצו לעזוב את מקומם. אך מפני גודל הדרך
שלגארץ בפני הרבי, הפכה מיד הסערה הרגעית לדממה. כניסת הרבי לאולם הטביעה רושם אדיר, בלתי
שלדטבעי, על הכול".
שלה•
שלואוצר אגרות הקודש של כ"ק אדמו"ר הרש"ב
שלזטומן בחובו עדויות כתובות, רבות ומאלפות על הקשר הבלתי אמצעי שרחש כל העת בין הרבי
שלחלבין ר' שמואל כמו גם לאחיו ר' נתן גורארי'.
שלטבאיגרת שמשגר הרבי אל "זוגתי תחיה, כלתי הצנועה
שמוהכבודה תחיה, נכדותיי היקרות יחיו", ממקום שבתו במוסקבה, אליה הבהיל
שמאעצמו לביקור אצל רופא, מדווח הרבי, בין היתר: "בא מיר איז א סברה מיר זאלין דא
שמבפארבריינגען נאך א פאר טעג היינו עד יום ב' הבא עלינו לטובה ... און די אחים טענה'ן
שמגשטארק איך זאל ניט אייליין אין א פאר טעג, איז בא מיר גיווארין א סברה אז מיר זאלין
שמדפארבריינגען איבער שבת ופורים הבא עלינו לטובה" (עלה בדעתי להישאר פה עוד כמה
שמהימים, היינו עד יום שני הבא עלינו לטובה ... והאחים טוענים בלהט שלא אחפז ואמהר לשוב
שמותוך כמה ימים, לפיכך עלה בדעתי להישאר פה עד אחרי שבת ופורים הבאים עלינו לטובה).
שמזהאחים עליהם כותב הרבי הלא המה הרבנים שמואל ונתן
שמחגורארי', שבכל עת ניצבו לימין הרבי, מתוך דאגה מתמדת לכל אשר יחפוץ וככל אשר ידם מגעת,
שמטעד כדי מסירות נפש של ממש.
שנעדות נוספת לכך, מאלפת באותנטיות שלה, מתקבלת באיגרת
שנאשמשגר הרבי ממקום שבתו לצרכי
שנבמרפא אל בנו יחידו, הרבי הריי"צ: "לעת עתה נמצאים פה ... והר"ר שמואל
שנגגורארי' (שקראתיו לפה על ידי טלגרמה) ואחיו ר' נתן שיחיה ... דירה עדיין לא שכרתי ולפי
שנדהנראה נשכור מחר אם ירצה ה'. הרב נתן גורארי' עוסק בזה ומסתמא ישיג מחר אם ירצה ה'
שנהדירה וכל הנצרך לזה. ובדרך כלל האחים גורארי' שיחיו עוסקים בכל הדברים הנצרכים לנו
שנולהכין הכול. ודרשתים בטלגרמה לבוא לפה להתיישב בדבר הפרופ' ויתר הדברים, ובלעדם היה
שנזכבד עלי להשיג הדברים הנדרשים לנו".
שנחמדהים להיווכח בהערת שוליים אותה מוסיף בכתב ידו,
שנטבנו של הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ, למכתב שמשגר הרבי אודות מצב בריאותו ובטרם
שסנסיעתו לחרקוב, בחורף תר"ס. כך כותב הרבי לנמעני המכתב ששיגר אביו: "המכתב
שסאהוא ממוצאי שבת קודש אור לט"ו טבת. על כן מובן אשר העיקר הוא המנוחה כאשר אמר
שסבבפירוש הפרופ'. על כן הכרח הוא לראות שיהיה לו מנוחה. והנה באמת השמירה המעולה של אוהבינו
שסגהאמיתיים שיחיו שעשו בפטרבורג, הייתה גם כן הכרח (היינו שגם שם בפטרבורג לא היו נותנים
שסדלו מנוחה) ולולי ידידינו שיחיו היו גם שם מפריעים מנוחתו. וכל שכן חארקאוו ... ואשר
שסהעל כן צריכים להתחזק נגד האי מנוחה ההיא ולעשות סדרים נכונים אשר הכול על מקומו יבוא
שסובשלום. ואחשב אשר ידידינו הגדולים, האחים ר' שמואל ור' נתן גורארי' יכולים להשתדל בזה
שסזוהשתדלותם תעשה פרי, כאשר עשתה פרי טוב השתדלות ידידינו הנזכרים שיחיו בפטרבורג ואפשר
שסחעוד יותר".
שסטשורות אלו מעידות כאלף עדים כי כאשר על הפרק ניצבת
שעדאגה לשלומו של הרבי ולבריאותו, ידוע יודעים בבית רבי כי אחת היא הכתובת שאליה יש לתלות
שעאאת העיניים ולהיות סמוכים ובטוחים כי הדברים יסתדרו על הצד היותר טוב. כתובתם של האחים
שעבהנאמנים לבית גורארי'.
שעג•
שעדקרמנצ'וג, העיר בה התגוררה אצולת גורארי', הייתה
שעהעיירה יהודית גדולה במדינת אוקראינה שברוסיה. הייתה זו עיר מלאה חכמים וסופרים, יראי
שעואלוקים וגדושים בחסידות. לא לחינם זכתה לכינוי 'ירושלים דאוקראינה'. הנדיבים, הגבירים
שעזהמפורסמים ר' שמואל, ר' נתן ור' מענדל לבית גורארי', היו מגדוליה ועשיריה של קרמנצו'ג
שעחרבתי.
שעטעושרם הרב מעולם לא סנוור אותם. בכל נימי נפשם היו
שפקשורים לתורה, ליהדות ולחסידות. ביתם היה פתוח לרווחה לעניי העיר ולכל מר-נפש. אף כי
שפאטרודים היו מאוד בעסקיהם, קבעו עיתים לתורה. כל ענייני העיר נגעו לנפשם ופיזרו כסף
שפברב על כל צרכי העיר. אין תימה שכל ענייני העיר נחתכו על פיהם. במעשיהם הטובים והנעימים
שפגקידשו שם שמים ושם חב"ד בכל רחבי המחוז, המדינה והעולם כולו.
שפדלאחר הסתלקותו של הרבי הרש"ב, בב' בניסן תר"פ,
שפהזכה ר' שמואל לראות את הרבי הריי"צ יושב על כיסאו. אם כי לא האריך ימים תחת נשיאות
שפוהרבי הריי"צ, אולם גם בתקופה הקצרה בה חי לאחר עלות הרבי הקודם על כס הנשיאות
שפזזכה להתקשר ולהתקרב אליו באופן מופלא ויוצא דופן, עד שהרבי הריי"צ העניק לו את
שפחאחת המטפחות האדומות שהחזיק אביו, הרש"ב, בשעה הגדולה והנוראה של אמירת דא"ח.
שפטאת אותה מטפחת שקישרה את הרבי נ"ע לזה העולם כאשר נשמתו ריחפה בהיכל האצילות,
שצאותה מטפחת שעבור הרבי הריי"צ הייתה יקרה מכל יקר, ראה הרבי הקודם לנכון למוסרה
שצאבידי מי שהיה חביבם של אביו וסבו הגדולים. מטפחת כזו קיבלו לימים הרבי ורש"ג מאת
שצבחותנם הרבי הריי"צ. הרבי נהג לעטוף את השופרות בראש השנה במטפחת זו וכן לכורכה
שצגסביב צווארו וכן ביום הכיפורים.
שצדוכה מסופר על שעה קלה לאחר הסתלקות הרבי הרש"ב
שצהבספר 'אשכבתא דרבי': "אחר כך באו הגבאים דחברה קדישא לשם וקראו אחדים מאנ"ש
שצושילכו אל בית הקברות לבחור מקום. והלכו החסיד הישיש הגביר הר"ר שמואל גורארי'
שצזואחיו הרב נתן גורארי' ובנו הרב צבי גורארי' והרז"ה והר"י לעווין ואני הכותב,
שצחואחרי אשר נתיישבנו כשעה נחלט אצלנו שהמקום היותר מכוון, הוא אצל בית השמש ובאנו בחזרה.
שצטוהישיש הרב שמואל גורארי' נסע אז תכף עם כבוד קדושתו (הרבי הריי"צ) שיראה המקום
תולקבל הסכמתו, ולערך שעה באו חזרה. ובין כה השמועה פרשה כנפיה בכל מרחב העיר, והתחילו
תאתכף לבוא בהמונים כל תושבי העיר.
תב"הרבנית וכבוד קדושתו הרשו תכף להישיש החסיד
תגהר"ר שמואל גורארי' ונתנו לו המפתחות שהוא יחפש בין הכתבים אולי נמצא שם צוואה.
תדויעיין שם אולי נמצא שם כתוב איזה סדר על דבר ההתעסקות והקבורה. והר"ר שמואל גורארי'
תההנ"ל בסיוע התמים הר"ר שמריהו גורארי' – המיועד להיות חתן כבוד קדושתו –
תותכף בפתחם בראשונה את ה'שיפלאד' משולחן הכתיבה שלו, ראו הצוואה מוכנה"...
תזבאותו מעמד הראה הרבי הריי"צ את הצוואה לעיני
תחחסידו הקרוב והנאמן הרב שמואל גורארי', כמתואר בספר 'אשכבתא דרבי': "...אבל כל
תטהצוואה כולה לא הראה רק להחסיד הישיש הגביר הר"ר שמואל גורארי', ולאחיו הרב נתן
תיגורארי' ולהר"צ והר"פ גורארי'... ולכולם היה כבוד קדושתו עומד על גביהם בעת
תיאשקראו הצוואה".
תיבמאוחר יותר, לאחר ההסתלקות, עמד רבי שמואל גורארי'
תיגבראש מפיצי כתב הצוואה על מנת להחדיר ולהטמיע בלב קהל החסידים את נשיאותו של כ"ק
תידאדמו"ר הריי"צ, כמתבקש מהנכתב בצוואת קודש זו.
תיהבאחת ההזדמנויות סיפר הרבי הריי"צ
תיועל ליל סדר נורא הוד במחיצת אביו הרבי הרש"ב, שר' שמואל גורארי' השתתף בו בחשאי,
תיזמבלי שהוזמן. היה זה בשנת תרד"ע, כאשר הרבי הרש"ב שהה בעיר קיסינגן שבגרמניה
תיחבימי חג הפסח. יחידי סגולה מעטים זכו להסב עם הרבי באותו ליל סדר. בראש השולחן ישב,
תיטכמובן, הרבי הרש"ב ולצדו בנו הריי"צ. מלבדם היו שם החסיד ר' אברהם גרליק
תכוהמשרת.
תכאלפתע, באמצע הסדר, נכנס החסיד הגביר ר' שמואל גורארי',
תכבאל הבית. אולם מכיוון שלא הוזמן, התיישב מאחורי דלת החדר בו נערך ה'סדר', דאג שנוכחותו
תכגלא תיראה והאזין בשקיקה לדבריו של הרבי הרש"ב. הרבי הרש"ב הפליג בדיבורים
תכדנשגבים, וסיפר כיצד עורכים את ה'סדר' בגן עדן. בתוך דבריו העמוקים, ביאר הרבי את עניין
תכההמרור ואמר שיש חמישה סוגי מרור. הוא הסביר את עניינם של חמשת הסוגים, והיכן מיקומם
תכובגן עדן העליון ובארבעת העולמות.
תכזכל אותה העת ישב ר' שמואל מבעד לדלת והאזין בשקיקה
תכחלדברים הנאמרים. לאחר שעזב את המקום, גילה שבגדו ספוג בזיעה. זמן רב לאחר מכן היה נרעש
תכטונדהם מעמקות הדברים, ואמר שמעולם לא שמע דיבורים מעין אלה.
תלרבי שמואל זכה לגילויים שלא רבים זכו להם. בסוף
תלאימיו, בזמן הקצר שזכה להסתופף בצלו של הרבי מוהריי"צ, זכה להתוודע להתבטאויות
תלבנדירות שנאמרו רק לו. מחצית השנה לפני פטירתו, בחודש תשרי תרפ"א, סיפר לו הרבי
תלגהריי"צ על 'ויכוח' שהיה לו עם אדמו"ר הזקן, למעלה ממאה שנים לאחר הסתלקותו,
תלדלגבי השאלה האם בעת כזאת יכולים לדרוש מאברך חסידי שתהיינה לו אהבה ויראה. אדמו"ר
תלההזקן אמר שגם בעת הזאת צריכים לדרוש מחסידים 'אהבה' ו'יראה' כמו בשנים קדמוניות והביא
תלולכך הוכחה מהעובדה שגם כיום יש כמה אברכים שעובדים את ה' ב'אהבה' ו'יראה'. לעומתו טען
תלזהרבי הריי"צ: איך יכולים לדרוש אהבה ויראה מאדם שהולך לישון בלי לאכול ארוחת ערב
תלחושנתו אינה ערבה עליו, מאחר שאין לו על מה לישון?
תלט"הוויכוח התקיים בליובאוויטש, בין ארגזי הספרים
תמשהיו מונחים בהם כתבי יד קודש של רבותינו נשיאינו", גילה הרבי הריי"צ לר'
תמאשמואל.
תמבאת הסיפור הבא, שמע הגאון רבי יעקב לנדא, ראב"ד
תמגבני ברק, מפיה של הרבנית שטערנא שרה, רעייתו של הרבי הרש"ב. "אחרי
תמדהסתלקות כ"ק הרש"ב סיפרה הרבנית שטערנא שרה: זמן מה לפני הסתלקות הרבי, חלמתי
תמהחלום כי נמצאת אני בבית הכנסת, והיו שם אנשים רבים מאוד. והנה באה חמותי, הרבנית הזקנה
תמומרת רבקה ע"ה, פתחה את ארון הקודש, הוציאה מתוכו ספר תורה והתחילה לצאת עמו החוצה.
תמז"כל הנמצאים בבית הכנסת ניסו להוציא מידה את
תמחספר התורה, אבל היא נאבקה עמם בכוח. והנה, ר' שמואל גורארי' חטף מידה את הספר וחבק
תמטאותו בשתי ידיו, להגן עליו שלא ייקחוהו ממנו. אולם הרבנית רבקה ניצחה. היא הוציאה את
תנספר התורה בכוח ורצה עמו במהירות החוצה. כל הנמצאים בבית הכנסת רדפו אחריה וגם אני
תנארצתי עמהם, עד שהגעתי לנהר, שם טבלתי את עצמי והתעוררתי.
תנב"בבוקר", הוסיפה הרבנית לספר, "נכנסתי
תנגלאישי, כ"ק הרש"ב, וסיפרתי לו את חלומי. שחק הרבי ואמר לי בחיוך: נו, מים
תנדהרי הם סימן טוב".
תנהחודשים אחדים לפני פטירתו, כתב צוואה שבאמצעותה
תנוניתן היה לאמוד את הונו העצום. בצוואה זו הורה להוריש לרבנית של הרבי נ"ע, סכום
תנזעתק. מסתבר שכתיבת הצוואה הייתה עוד בטרם קיבל עליו הרבי הריי"צ את הנשיאות.
תנחבבוא יומו, נפטר ר' שמואל ביום שבת קודש, כ"ה
תנטבאדר ראשון תרפ"א, בעודו שקוע ראשו, רובו וכל ישותו בלימוד 'לקוטי תורה' לאדמו"ר
תסהזקן. ראשו, שהיה רכון על עמודיו גדולי הממדים של הספר שהוא היה מתענג עליו כל חייו,
תסאנשמט אל תוך הספר, ויצאה נשמתו בטהרה. כבוד גדול עשו לו בפטירתו, ולמחרת היום נטמן
תסבברוסטוב, בתוך ה'אוהל' הקדוש של אדמו"ר הרש"ב. כך קוימה במלואה הבטחתו הנדירה
תסגשל הרבי, הבטחת 'עמי במחיצתי'.
תסדמאיר הרב יוחנן גורארי': "ידוע שהרבי הרש"ב
תסה'לקח עמו' בשנת הסתלקותו עשרה חסידים. ביניהם היה ר' שמואל. בשנת ת"ש, כשהועתק
תסובית העלמין ברוסטוב ושהעבירו את ארונו של הרבי הרש"ב, העבירו גם את ר' שמואל.
תסזכידוע הרבי היה שלם, והמתעסקים בקבורה גילו שעצמותיו של ר' שמואל אף הן שלמות, ולמראשותיו
תסחמונחת מטפחת אדומה של הרבי הרש"ב מעת אמירת חסידות, שהעניק לו הרבי הריי"צ.
תסטגם המטפחת נותרה שלמה במשך עשרים שנים, ונקברה עמו בשנית. גם ר' נתן הועבר אז באותה
תעעת".
תעאוכה מעיד על כך בעל ה'אשכבתא דרבי': "כמדומני
תעבברור שאחרי הסתלקות רבנו נשמתו עדן, נתן כ"ק אדמו"ר (הריי"צ) נ"ע
תעגאחת המטפחות של משי המיוחדים שרבנו נשמתו עדן היה דרכו בקודש תמיד להחזיק בידו בעת
תעדאמירת דא"ח ברבים כידוע לאנ"ש – להר"ר שמואל ז"ל במתנה לשמירה
תעהולהצלחה, ובעת פטירתו של הרר"ש ז"ל הניחו המטפחת הזאת בארונו לבית עולמים".
תעוואכן, כפי המתואר בספר זה, בעת שהועתק הקבר לבית העלמין החדש, "אצל הרר"ש
תעזמצאו (את אותה) מטפחת של משי".
תעח•
תעטחסידים מספרים כי ר' נתן, האח, זכה לקירובים מיוחדים
תפונדירים ביותר, כאלה שלא נראו לעיתים קרובות במחיצת הקודש. כמו אצל אחיו, גם על שולחנו
תפאשל ר' נתן התאחדו תורה וגדולה בחדא מחתא, ויחד עם היותו חסיד מופלג ובעל השגות גבוהות
תפבהוכר ר' נתן בחוגי עשירי הארץ כאיש עסקים מצליח ובעל השפעה רבה. עיקר עסקיו התמקדו
תפגבבית חרושת גדול לייצור טבק שפעל בקרמנצ'וג והיה בבעלותו וכן היו בבעלותו מפעלים נוספים,
תפדשבחלקם היה שותף עם אחיו ר' שמואל.
תפהכאחיו ר' שמואל שדאג להבהיל לרבי את האתרוג הנדיר,
תפוכן היה ר' נתן החסיד שדאג למצה השמורה של הרבי. כשבועיים לפני חג הפסח תרע"ח, כותב הרבי הרש"ב
תפזממקום שבתו ברוסטוב לר' נתן השוהה בקרמנצ'וג: "המצה שמורה עם המכתב הגיעו תודה
תפחלא-ל כשורה, ומעומק לבבי אודה לה' אשר לא עזב חסדו מאתנו ונתן לנו את המצווה לקיימה
תפטבעזרתו יתברך. ה' יתברך יהיה בעזרנו לקיים מצווה זו וכל המצוות בשמחה ובטוב לבב, ויאיר
תצנפשנו באור החיים מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא, ונזכה בקרוב לביאת גואל צדק ונאכל
תצאמן הזבחים ומן הפסחים כו'".
תצבהרבי מרעיף בשבחי תודה לחסידו הנאמן על שהואיל לשגר
תצגלו מצה שמורה בכותבו: "גודל תשואות חן לכבודו אשר זכה איתי בדבר הזה, ובזכות זה
תצדישמור ה' יתברך אותו ואת כל בני ביתו יחיו מכל צרה וצוקה ונגע ומחלה ויחוג את חג המצות
תצההבא עלינו לטובה בדיצה ובכשרות, בשמחה ובטוב לבב, ויצליח לו ה' יתברך בכל ענייניו בגשם
תצווברוח".
תצזימים אחדים לאחר מכן, שוב כותב הרבי
תצחלר' נתן: "מכתביו צירוף הסך אלף רובל נכון הגיעני". ומכאן שוב נמצאנו למדים
תצטעל העזרה הפיזית, הקיומית, שמושיט כל העת ר' נתן לרבי ולבית רבי.
500כאיש עסקים מצליח וגביר רב אנפין, אורח חייו של
501ר' נתן היה בהתאם. הוא חי ברחבות מופלגת. עושרו לא היה שמור רק לבעליו. הוא נודע כמכניס
502אורחים מופלג. בביתו היו עוזרים לרוב, שהיו עומדים הכן לקבל פניו של כל אורח ולדאוג
503לכל מחסורו. והוא עצמו לא חס על כבודו וזמנו, על טרקלינו המפואר ועל הרהיטים השוכנים
504בו פאר. כל אורח נוטה ללון שחיפש מקום לאכול או ללון בו, ידע כי הכתובת היא ביתו של
505הגביר ר' נתן. שם יתקבל בסבר פנים יפות, יזכה לארוחה חמה כיד המלך ולמיטה מוצעת במיטב
506כלי המיטה, כאחד מאדוני הארץ. הוא, ר' נתן, היה המשביר לעדת החסידים, בכך שהעסיק במפעליו
507הגדולים רבים מחסידי חב"ד, ודאג לפרנסתם ברווח ובכבוד.
508ברכה מיוחדת קבע לעצמו אוצר הספרים הבלום שהחזיק
509ר' נתן ברשותו ואספם במשך כל חייו באהבה ובשקדנות. כולם הועברו לרשותו של הרבי הריי"צ
510לאחר פטירתו. עד עצם היום הזה מתנשאת חותמת שמו של ר' נתן גורארי' על מאות ספרים השוכנים
511כבוד בספריית ליובאוויטש.
512גם על ספרים רבים מספריית ליובאוויטש השבויים במוסקבה,
513לפי עדויות מבקרים, מתנוססת חתימתו של ר' נתן. במשפט הספרים העיד בנו, ר' זלמן, כי
514הוא זוכר את עגלות הספרים שהובאו לרבי על ידי המשפחה אחר פטירת אביו.
515שב ומספר הרב יוחנן גורארי': "כשר' נתן, אביו
516של ר' זלמן, היה נוסע ברכבת, הוא היה שוכר תא במחלקה הראשונה. פעם ישב בתא שהיה בו
517מקום לאדם נוסף. בדיוק כשר' נתן הניח תפילין, נכנס לתא שר בכיר ברוסיה מלווה בכלבו.
518חמתו של השר בערה בו כשראה יהודי מניח תפילין. הוא חטף את התפילין מידיו של ר' נתן
519והשליכם מבעד לחלון. ר' נתן לא התבלבל, תפס את הכלב של השר והשליך גם אותו מהחלון.
520השר המבוהל משך בפעמון החירום וגרם לרכבת לעצור. לא הייתה ברירה, חיפשו את התפילין
521והשיבום לבעליהם. הפרשה הסתעפה, כשהשר תבע את ר' נתן למשפט שנמשך והסתעף עד פטירתו
522של ר' נתן.
523"מלבד כל זאת הקפיד על קלה כחמורה בשמירת המצוות
524והידורן. דקדק על כל תג ורמז וגייס את תקיפותו הטבעית כדי לעמוד על המשמר ולא להקל
525במאומה. נודע בהיותו קנאי גדול בהידור מצוות. כשנפטר, הורה הרבי הריי"צ לקוברו
526במקום הקרוב ביותר לאוהל הרבי הרש"ב".
527רעייתו, מרת אסתר, הייתה נכדתו של האדמו"ר
528רבי משה צבי מסאווראן. היא שבקה חיים כתוצאה מדלקת ריאות בה לקתה בעודה כלואה בגטו
529ורשה בחודש סיון תש"ב, תחת ידם האכזרית של הנאצים.
530האח השלישי היה הרה"ח ר' מנחם מענדל ואף אצלו
531נתמזגו תורה וגדולה. הוא היה חסיד ומקושר, בעל השכלה ובעל עבודה ובד בבד בעל נכסים
532ועשירות. זכויותיו היו רבות וגדולות, אולם זכות אחת עלתה על כולנה. לימים זכה להיות
533מחותנו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, לאחר שהשיא את בנו הרה"ח הרב שמריהו
534גורארי', המכונה בפי החסידים רש"ג, לבתו הבכורה של כ"ק אדמו"ר הריי"צ.
535"בחודש סיון", מתואר בספר אשכבתא דרבי,
536"היה קישורי התנאים דבתו הבכירה של כבוד קדושתו, חנה תחי' עם בן גילה, הר"ר
537שמריהו שיחי', בן הגביר המפורסם, החסיד ר' מנחם מענדל שי' גורארי' – הוא ניהו החסיד
538הגביר המפורסם, אחיו הצעיר של החסיד הישיש הגביר ר' שמואל גורארי' . וכאחיו הגדול גם
539הוא הייתה התקשרותו לרבנו נשמתו עדן בכל לבו ונפשו ומאודו, ונטל חלק גדול בעבודת הכלל
540והוא מהמפורסמות".
541לאחר פטירת שני האחים, בשנת תרפ"א ובשנת תרפ"ב,
542חשש מאוד ר' מנחם מענדל לחייו. הוא נכנס אפוא אל הרבי ונפשו בבקשתו. הרבי הריי"צ
543הורה לו לעזוב את רוסיה והוא אכן היגר לרומניה, האריך ימים ונפטר בשנת תש"ו.
544•
545שמונה ילדים היו לו לר' נתן גורארי', ארבעה בנים
546וארבע בנות, ובכל אחד מהם הוטבעו תכונותיה האציליות של משפחת גורארי'. ואלה שמותם:
547הרה"ח ר' יחיאל צבי הירש, מרת פייגע וויטא (גורארי'), מרת חיה שפינצא (מלצר),
548מרת פערל (הורביץ), מרת לאה (קרסיק), הרה"ח ר' משה, הרה"ח ר' חיים שמריהו
549והרה"ח ר' שניאור זלמן.
550מתוך שראה ר' נתן חשיבות שאין שנייה לה לכך שבניו
551יגדלו בתוך אקלים חסידי זך, הקפיד כל העת על יצירת אווירה כזו סביבם. הם גדלו אפוא
552בסביבה חסידית מזוקקת וזכו לשאוב מינקותם חסידות צרופה מלוא החופן. בילדותם, שכר להם
553אביהם מלמדים מיוחדים שילמדו אותם לשון הקודש, תנ"ך, משניות, גמרא ואפילו חסידות.
554עם מלמדים אלו נמנו החסיד הנודע ר' יחזקאל (חאצ'ע) פייגין, ר' ישראל לוין, המוכר כ'ר'
555ישראל נעוולער', החסיד ר' ישראל נח בליניצקי והחסיד ר' משה רוזנבלום. את פרנסתם ופרנסת
556אנשי ביתם של מלמדים חשובים אלה נטל אבי הילדים על כתפיו.
557הייתה לו, לר' נתן, תקיפות של ממש בכל הנוגע לחינוך
558ילדיו. הוא התייחס למלאכת החינוך כאל החשוב שבעסקיו. הם היו בבת עיניו, חמדת לבבו ומקור
559חיותו. כשהיה חוזר ממסעות העסקים שלו, בטרם נפנה לפוש מטורח הדרך – היה בוחן תחילה
560את הבנים בלימודם ועוקב אחר התקדמותם בתקופת היעדרו. רק לאחר שהישגיהם השביעו את רצונו,
561היה נפנה לפרוק את צרורותיו, לאכול דבר מה ולפוש קמעא. לעיתים עובר בין חדרי הילדים
562ומפשפש בחורים ובסדקים, כדי לוודא שלא נכנסו אליהם, חלילה, ספרי חולין – תופעה נפוצה
563באותם ימים סוערים, שהייתה תוצאה של רוחות ההשכלה שנשבו אז בכל עוז והפילו חללים רבים.
564לצד התקיפות שהייתה אופיינית לו וייחודית לאישיותו,
565היה ר' נתן רך כקנה בכל הנוגע לעשיית חסד. הוא היה מרבה בצדקה, וידו הרחבה וליבו הגדול,
566היו פתוחים לכל עני ונזקק ומושטים כלפי כל עניין שבקדושה.
567ימי העושר והאושר במשפחת גורארי', ספו-תמו בשנת
568תר"פ, בעקבות עליית הקומוניסטים לשלטון. אלו השליטו בכל תוקף את משנתם הקומוניסטית
569בכל רחבי המדינה ורמסו את כל הנקרה בדרכם. הם הלאימו את כל רכושם וכספם של האזרחים
570לא נותר מהם עד אחד, והכול למען הגשמת האידיאה הקומוניסטית. כך הוחרמו כל בתי החרושת
571שהקים ר' נתן בעמל רב ויזע בל ישוער וממנו היה מקור פרנסתו העיקרי. עם התקוממות הקומוניזם
572היה ממונו לשוד ולביזה ועמלו הולאם.
573אם לא די במגל הקוצרים שהניפו הקומוניסטים על כל
574רכושו, באחד הלילות של שנת תרפ"ב אירע בביתו שוד. הכול נראה היה בתחילת הערב כשגרתי
575ורגיל, עד לשעות ספורות לאחר חצות הלילה. ר' נתן שב מעיסוקיו, סיים את חוק לימודיו
576וקרא את שמע בכוונה כדרכו. הוא עלה על יצועו, בחשבו לאגור כוח לקראת יום המחר. או אז
577ידעה המשרתת הגויה, כי כשרה השעה לכך שתבצע את זממה.
578לחבורת השודדים שהמתינה בסמוך לבית, היא הצביעה
579על מקום המחבוא בחצר הבית שבו הוטמנו שקים עם ממון רב. הם בזזו את כל הכסף ושכיות החמדה
580ונעלמו כלעומת שבאו. ר' נתן היה בסערת רגשות גדולה. לבו לא עמד בהתרגשות הקשה. ר' נתן
581לקה בלבו. חודשים אחדים לאחר מכן, ביום כ"ו בניסן תרפ"ב, השיב את נשמתו לבוראה
582עוד בטרם מלאו לו שישים.
583לכבוד גדול זכה בהלווייתו. כל מכריו וחבריו, נתמכיו
584ומוקיריו, אלו שזכו ממנו למתת יד חד פעמית ואלו שקיבלו ממנו תמיכה קבועה – הכול חלקו
585לו את כבודו האחרון. זכה ונטמן לצד אחיו – צמוד לאוהל כ"ק אדמו"ר הרש"ב
586ברוסטוב, מעבר לגדר. האוהל כולו לא היה אלא גדר שהקיפה את חלקת הציון ור' נתן בצמוד
587לגדר זו, כאמור. כשנאלצו בצוק העיתים להעתיק את קברו של הרבי הרש"ב, העבירו באותה
588הזדמנות גם את קבריהם של האחים רבי שמואל ורבי נתן, בבחינת 'ייכנס תלמיד אצל רבו'.
589•
590ר' נתן נפטר בדמי ימיו, אבל זכה והניח אחריו שבט
591מפואר של בנים מבורכים, אשר כנחלים ניטיו, כגנות עלי נהר, כאֲהָלים נטע ה'. ר' שניאור
592זלמן גורארי' היה הקטן שבהם, ור' צבי הירש היה הבכור. בנוסף למעלות המאפיינות את כל
593אשר בשם גורארי' יכונה – התייחד כל אחד מבניו בסגולות משלו. גוריו של האריה, דומים
594היו כולם לאביהם, ודומה היה שכל אחד התייחד בכל מעלותיו של האב, והתבלט במיוחד באחת
595מהן.
596לכל אחד מהבנים ניתן היה להקדיש ספר שלם אולם במסגרת
597זו נסתפק בקצירת האומר.
598הרה"ח ר' יחיאל צבי הירש, שמכריו הרבים כינוהו
599'הערשל', היה מראשוני ה'תמימים'. כבוגר מחזור הלימודים הראשון של ישיבת 'תומכי תמימים'
600מאז יום הקמתה על ידי הרבי הרש"ב בט"ו באלול תרנ"ז, נודע רבי צבי הירש
601כ'בעל עבודה' ובר דעת בכל חלקי תורת החסידות. הייתה לו השכלה חסידית רחבה מני ים וכל
602הדבר הקשה יביאון אליו, בהיותו ניחן ביכולת העמקה יוצאת דופן. הוא שחה במימיה של תורת
603החסידות כוותיק ורגיל.
604כשהגיע לפרק האיש מקדש, בחר בו הרה"ק רבי מרדכי
605יוסף אליעזר, האדמו"ר מראדזין, בנו של בעל ה'תכלת', כחתן לבתו. הוא למד רבות גם
606מחמיו, שהיה מגדולי גאוני הדור ההוא, והוא היה זה שחידש את שזירת חוטי תכלת בטלית.
607האדמו"ר התפלמס רבות עם גאוני דורו בנושא זה, והשאיר אחריו ספרים רבים העוסקים
608בסוגיה, שגאונות עצומה ניכרת מהם. הוא ידע היטב במי הוא בוחר לחתן. לאחר נישואיו, נהג
609רבי צבי הירש, בהוראת הרבי הרש"ב נ"ע, להניח ארבעה זוגות תפילין: של רש"י,
610של רבנו-תם של בעל 'שימושא-רבא' ושל הראב"ד.
611באחד הימים, הסתבך רבי צבי הירש עם השלטונות. הגיעו
612הדברים לידי משפט קשה שבסופו נגזר עליו גזר דין מוות.
613בצר לו, עלה אביו רבי נתן לרבי הרש"ב. הוא
614נכנס ל'יחידות' והחל בוכה בכי תמרורים על גזר הדין שהושת על בנו. הרבי הרש"ב הורה
615לו לנסוע לפטרבורג ולהשתדל שם אצל גורמי השלטון, כאָב המתחנן על חיי בנו. ר' נתן היסס
616תחילה מפני המפגש הזה עם גורמי אכיפת החוק, במדינה שבה נהוג לגזור דין מוות מבלי להניד
617עפעף.
618בסופו של דבר חזקה עליו הוראת הרבי והוא נסע לפטרבורג
619על מנת להתחנן שם על חיי בנו. למרות שסיכויי ההצלחה לבטל את גזר הדין לא היו קלושים
620אלא בלתי קיימים – אירע הבלתי ייאמן. הוא הלך כשהוא מצויד בברכת הרבי הרש"ב, פעל
621היכן שפעל, התחנן איך שהתחנן. הוא עצמו לא ידע את אשר פעל ושב לביתו. שבועות אחדים
622לאחר מכן התקבל דיווח שנסגר התיק וחייו של ר' צבי הירש ניתנו לו במתנה.
623בעתים אחרות, סייע לו הרבי הריי"צ בעסקיו,
624במישרין ובעקיפין ואף הצילו כמה פעמים מהסתבכות עם השלטונות הסובייטיים. פקיד ממשלתי
625בכיר, כתב את הדברים הללו, על מסמכים שנתגלו שנים רבות לאחר מכן, כשהם מאובקים וצהובים
626מיושן: "ידוע לי שבקיץ 1923 הרבי שניאורסאהן נסע פעמיים למוסקבה, כדי לעזור לעסקים
627של גורארי'. הוא היה נפגש במוסקבה עם יהודי שהיה לו תפקיד בכיר במשרד הממשלתי שהיה
628האחראי לייצור הטבק. לאחר מכן, קיבל גורארי' תפקיד ממשלתי ברוסטוב, במפעל שמייצר טבק.
629אני לא יודע יותר פרטים, אבל ידוע לי שהיה שם הפסד גדול וכמעט עשו לו משפט והרבי שניאורסאהן
630הציל אותו מהמשפט באמצעות יהודי ממוסקבה בשם מאיר יעקובסון".
631בשנת תרע"ז, כאשר התמוטטו מוסדי תבל במהלך
632מלחמת העולם הראשונה, הועברה הישיבה הגדולה 'תומכי תמימים', שעד אז שכנה כבוד בליובאוויטש,
633לעיר קרמנצ'וג, שהייתה מלאה חכמים וסופרים. "העברת הישיבה התאפשרה הודות לגביר
634החסיד, ר' צבי גורארי', שבעצמו היה תלמיד הישיבה", העיד הרב מאיר גורקוב. "הוא העמיד
635עבור הישיבה בניין גדול, בן שלוש קומות, מוקף בפרדס רחב ידיים. הוא גם כלכל את הישיבה
636ביד רחבה ונתן לתלמידים כל צרכם: באכילה, שתייה, לינה וכן הלבשה והנעלה".
637מבחינה כלכלית הייתה קרמנצ'וג מרכז למסחר בתבואה
638והיו בה טחנות קמח גדולות. כן היו בה בתי חרושת לטבק וסיגריות והיא שימשה מרכז למסחר
639רחב בעצים. בהיותה יושבת על נהר הדנייפר, היו משיטים את העצים אליה, בנתיבי הנהר. בעיר
640עצמה היו מנסרות ענק, ומשם היו מספקים קורות ונסרי עצים לכל המדינה וגם אל מחוצה לה.
641ההגירה לקרמנצ'וג עם פרוץ המלחמה מתוארת גם בזיכרונותיו
642של הרה"ח ר' ישראל דזייקובסון המספר, בין היתר, על לקיחתם בשבי של כמה וכמה מטובי
643הבחורים בחשד שאינם אלא מרגלים. "בבוקר, כשנתבררו הידיעות, פרץ נחל של דמעות מעיניי.
644התחלנו להשתדל מיד, יחד עם התמים ר' יחזקאל פייגין הי"ד, שהיה אז בחור מלמד אצל
645ר' נתן גורארי' ורמ"מ גורארי', להיוודע אם הם חיים.
646"הגביר החסיד ר' צבי גורארי' הייתה לו היכרות
647רבה עם כל שרי המלחמה (אף שכבר התחילה ממשלת האדומים ולקחו ממנו את בית החרושת). צלצלו
648בטלפון לשר המלחמה של פולטובה ואמרו שעודם בחיים וביקשו ממנו שלא יהרגום ויחכו עד שיבוא
649מישהו מקרמנצ'וג ויעיד על ישרותם, שאינם מרגלים.
650"רכבות אזרחיים כבר לא הלכו אז מקרמנצ'וג לפולטובה
651ופעל ר' צבי גורארי' ונתנו רשות שייסע אחד מאתנו עם רכבת צבאית עם אנשי חייל"
652...
653בהמשך מספר הרב דזייקובסון על ההשתהות בבית גורארי':
654"באחרון של פסח הייתה התוועדות אצל ר' צבי גורארי' והתוועדו עד שעה מאוחרת בלילה".
655עדות מרתקת בקולמוסו על מידת החסידות שפיעמה בלב בנותיו של ר' נתן גורארי' אף כי בנות
656עשירים היו הנה: "במשך זמן שבתי שם עשו את ההכנות עבור תלמידי השיעורים, בנות
657הגביר ר' נתן גורארי', מרת פערלא ומרת לאה. הן בעצמן סיידו את הכתלים ורחצו את הרצפות
658והתעסקו בכל לבן להכין הכול עבור התלמידים".
659לימים, כאשר התגורר ר' צבי הירש בוורשה, זכה וכ"ק
660אדמו"ר הריי"צ עם כל משפחתו השתכנו בביתו בחודשים הראשונים של ימי האימה,
661לאחר שהמפציצים הגרמנים החלו לתקוף את העיר בערב ראש השנה ת"ש. מבית זה אף החל
662הרבי במנוסתו אל החופש, כשהוא נעזר בקצין גרמני. ברבות הימים נעקד רבי צבי הירש על
663קידוש השם, ועמו כמעט כל בני משפחתו, רעייתו, בניו ובנותיו. כולם – למעט אחת – עלו
664בלבת אש השמימה, ולא נודעו יום ומקום הירצחם. רק בת אחת, מרת חיה דבורה גולדשמיד, אשת
665הרה"ח ר' נחום, נותרה שריד למשפחה. עוד בטרם פרוץ המלחמה עלתה לאדמת מבטחים בארץ
666הקודש והותירה שם ושארית למשפחה שכמעט נכחדה כליל.
667על הישיבה בקרמנצ'וג סיפר הרה"ח זלמן שמעון
668דבורקין: "בקרמנצ'וג, קיבל את פנינו הגביר האדיר ר' הירש גורארי', מחשובי חסידי
669חב"ד, אשר הקציב לישיבה מקום לימודים ומגורים בביתו היפה, אשר היה בן שלוש קומות
670ובו עשרות חדרים. הישיבה הסתדרה בקומה הראשונה, ללימודים וללינה, בקומת המרתף היה המטבח,
671ואילו בקומה השנייה גר ר' הירש ומשפחתו".
672פער הגילאים בין ר' הערשל לאחיו היה גדול, ולאחר
673פטירת אביהם שימש להם כממלא מקומו. הוא ראה אחריות מיוחדת בטיפוח אחיו הקטן, ר' זלמן,
674ואף הפלה אותו על ילדיו הקטנים כשהללו התקוטטו ביניהם.
675•
676השנייה ברשימת ילדיו של רבי נתן, הייתה מרת פייגע
677וויטא. היא נישאה לבן דודה, הרה"ח ר' יהושע פאליק גורארי', שהיה בנו של דודה,
678הרה"ח ר' מנחם מענדל גורארי'. ר' יהושע היה אף הוא מראשוני תלמידי התמימים שישבו
679על שולחנו של הרבי הרש"ב כאשר הקים את הישיבה. הוא היה אחיו הגדול של רש"ג.
680אף בו פגעה יד הזדים והוא נספה בלנינגרד לאחר עינויים קשים ומרים.
681אחותה הצעירה ממנה הייתה מרת חיה שפרינצא (מלצר).
682בעלה היה חסיד מיוחס, סוחר עשיר ומכובד, גביר ונגיד בעמיו. במשך זמן מה התגוררו בני
683הזוג בגליציה. מעבר לכך לא נודעו פרטים נוספים על אודותם.
684הבאה אחריה בשבט המפואר שהקים ר' נתן, היא מרת פערל
685(הורביץ), שנודעה בגדלותה ובבקיאותה בתורה. בעלה הגאון, כיהן כדיין בקהילה-קדושה לבוב.
686הוא נודע כמתמיד עצום וכשקדן שאין דוגמתו בנמצא. כל שעה פנויה נוצלה על ידו. הוא ישב
687ולמד בהתמדה, שהייתה לשם ולתהילה. בסוף ימיו ניטלה ממנו יכולת הראייה אך הוא המשיך
688לשקוד על דלתי התורה מתוך הזיכרון הרב שעמד לרשותו. רעייתו מרת פערל הייתה 'אשת חבר
689כחבר' במלוא מובן ההגדרה והיה לה ידע עצום בתורת החסידות.
690"אחות הייתה לי", כתב ר' זלמן בערוב ימיו
691בזיכרונותיו, "ושמה פערל הורביץ הי"ד. היא חוותה על בשרה מופתים רבים מהרבי.
692החיים שלה היו רוויי צרה ויגון. שנים רבות לא היו לה ילדים. היא הפצירה ברבי פעמים
693רבות שהיא רוצה לזכות בפרי בטן. כשסוף סוף נולד לה ילד, הוא היה חולני מאוד. גם בעלה
694סבל קשות ממחלה נדירה בעיניו. בכלל, סבלה היא צרות שונות ומשונות. פעם היא הגיעה ליחידות
695והיחידות נמשכה זמן רב, מעל ומעבר למקובל. כתום היחידות שאל המזכיר, ר' יחזקאל פייגין,
696את הרבי, מדוע הרבי מקדיש לה כל כך הרבה זמן. הרבי ענה: היא מההיכל שלי, היא שבורה
697כמוני".
698הבת הבאה מרת לאה (קרסיק), נודעה בשערים כאשת חייל
699רבת פעלים, אשר חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה. היא עמדה לצד בעלה, הרה"ג רבי
700חיים אליעזר קרסיק ע"ה, בפעולותיו הכבירות כמי שניצב בראש אגודת חסידי חב"ד
701בארץ הקודש, וסייעה בעדו בהעמדת המוסדות ובביסוסם וראתה במלאכת קודש זו בבת עינה.
702בין המוסדות שהקימו בני הזוג, הייתה גם ישיבת 'אחי
703תמימים' בתל אביב, שהרב קרסיק היה מנהלה. גם בהקמת הישיבה המרכזית בארץ הקודש, ישיבת
704'תומכי תמימים' בכפר חב"ד – ידם הייתה רבה. ר' חיים אליעזר שימש בישיבה זו בתפקיד
705הבוחן.
706הרבנית מרת לאה קרסיק זכתה להיות אחת משתי הנשים
707הבודדות שהתקבלו ל'יחידות' אצל הרבי הרש"ב, שנמנע מלקבל נשים ליחידות. מרת קרסיק
708וגב' סוניה רוזנבלום, אחותו של רש"ג, נכנסו אל הקודש לא כדי לקבל ברכה, אלא על
709מנת לשמוע 'פשט' במאמר שבו התקשו.
710שנים קודם לכן, כאשר התגוררו ברוסיה, הייתה הרבנית
711קרסיק שותפה מלאה ופעילה במלאכת הרבנות של בעלה, בקהילות נווסקלניק ושצדרין, שהעמידו
712את רבי אליעזר לרבן. לאחר עלותם לארץ הקודש, מינוהו חסידי חב"ד בתל אביב לרב הקהילה
713ואף בתפקיד זה עמדה רעייתו המסורה לצידו ועשתה כמחצית מהמלאכות המוטלות עליו, עד לפטירתו
714בחודש ניסן של שנת תש"כ.
715הרבנית קרסיק לא הייתה רק אשת חסיד – אלא חסיד במלוא
716מובן המילה. התבטלותה בפני הרבי נשיא דורנו הייתה לאות ולמופת בקרב נשי חב"ד,
717וזאת למרות שהייתה חסידה ומקושרת של שני נשיאים קודם לכן, כ"ק הריי"צ והרש"ב.
718במשך שנים ארוכות הקפידה להגיע לרבי מדי שנה בתקופת החגים, אף שבאותם ימים היה זה חזיון
719בלתי נפוץ בעליל. בהתוועדויות נהגה לשבת בשורה הראשונה בעזרת הנשים, למרות שהדבר עלה
720לה במאמץ רב, באומרה ש"את הרבי צריך לא רק לשמוע, אלא גם לראות".
721הקפדתה על שמירת המצוות הייתה לשם דבר. היא שמרה
722במסירות נפש על קוצו של יו"ד, מתוך יראת שמים טהורה וצרופה, כזו שלא ידעה פשרות.
723ארבע עשרה שנים לאחר פטירת בעלה, בשבת מברכים של
724חודש שבט תשל"ד, הגיעה עתה להיפרד מן העולם, כאשר היא מותירה עלי חלד עשרות שנים
725שלא ידעו רגע אחד של מנוחה. רק עתה, כאשר הנשמה נפרדה מן הגוף, ניתן מנוח לכף רגלה.
726היה זה באחד מימי החורף הקרים ביותר. שלג כבד כיסה
727את כל מדרכות ניו יורק קפא והפך לשכבת קרח עבה שסיכנה את העוברים ושבים. היא יצאה מביתה
728במגמה ללכת ל-770 לאמירת תהלים של שבת מברכים בבית חיינו. היא מעדה ונפלה, אך התרוממה
729והמשיכה לצעוד עוד כמה צעדים ושוב נפלה ונחבלה בראשה. כך שלוש פעמים. או אז שבה אפוא
730לבית בתה וישבה שם לומר תהלים. תוך כדי האמירה, כשספר תהלים מונח בחיקה, עלתה נשמתה
731השמימה.
732•
733האח הבא אחריה היה הרה"ח ר' משה גורארי', שנולד
734בשנת תרנ"ט בעיירה קרמנצ'וג.
735הוא היה 'משכיל' נפלא ובעל ידיעה והבנה עמוקה ביותר
736בחסידות. הוא התעמק בתורת החסידות, עד שהמליצו עליו כי אם תיחתך אצבעו, יזרמו ממנה
737מעיינות של חסידות. לילות כימים ישב מול ספרי חסידות, הגה ולמד בהם בשקידה עצומה וצלל
738במעמקיהם באופן שלא היה לו אח ורע.
739לאחר שעלה ארצה, הרביץ רבי משה תורה וחסידות בפני
740תלמידים רבים, אשר לימים הפכו רבים מהם, למרביצי תורה וחסידות בעצמם. במאמר שהופיע
741בעיתון 'שערים' לרגל מלאות שלושים לפטירתו,
742נכתב, בין היתר: "כאשר מוקשה היה לך עניין בנושא חסידותי, הרי הכתובת לברר העניין
743על בוריו, היה ביתו ברחוב פיירברג. שם יכולת לבוא בכל עת שתרצה, בלי כל גינונים, בלי
744לשאול מקודם רשות – האם יקבל אותך, האם יש לו פנאי עבורך. כי לכך נוצר. לברר וללבן
745כל עניין בחסידות, בדברי אלוקים חיים.
746"ומה צהבו פניו, בראותו שהבנת אותו, שירדת
747לסוף דעתו, כי עמקן גדול היה האיש. לא היה צריך לחשוב הרבה. התורה והמשנה של החסידות
748היו סדורות במוחו ושגורות בפיו, אם כי היה מעט כבד פה. אבל כאשר התחיל לדבר בדברי חסידות,
749היה כאילו שוחה במים רבים. בשצף-קצף העביר לפניך את כל המקומות אשר בהם מדובר אודות
750הנושא המבוקש. ויכולת לשבת אצלו שעות על גבי שעות, ללא שיעור וגבול, מבלי הבט על השעון"...
751הוא היה איש אמונו וסודו של כ"ק אדמו"ר
752הריי"צ והוכר כנציגו הרשמי בארץ הקודש. כל המכתבים שהרבי הקודם שיגר לארץ היו
753ממוענים אליו והוא ידע לאן להעביר כל מכתב ואיגרת. הוא מונה להיות 'המבקר' של ישיבת
754'תורת אמת' בירושלים והיה גם חבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש. במסגרת תפקידו
755זה, סייע סיוע כביר להשתתתם וביסוסם של מוסדות חב"ד בארץ הקודש.
756רעייתו הייתה בתו של כ"ק האדמו"ר לבית
757ראדזין, אחיו של בעל ה'תכלת'.
758הילד השביעי הוא הרה"ח ר' חיים שמריהו, שנולד
759בערב ראש חודש ניסן תרס"ה, בתקופת מגוריה של המשפחה בקרמנצ'וג. כשעלה ארצה, השתכן
760בתל אביב והיה לעצם מעצמה של קהילת חב"ד המתפתחת בעיר. הוא עשה כל שביכולתו על
761מנת לעזור לביסוס הקהילה ולהעמידה על הגובה. הוא פעל והפעיל, תמך ועודד ללא הרף. לכל
762בעיה מצא פתרון, לכל מועקה איתר מפלט. מייסדי הקהילה התבטאו לא אחת שאלמלא פעילותו
763הענפה למען הקהילה, ספק אם הייתה מתפתחת. הוא הוגדר כאחת הדמויות הבולטות וכאחד מעמודי
764התווך בקהילת חסידי חב"ד בתל אביב.
765גם במישור הכלכלי, סייע ר' חיים שמריהו רבות, לכלל
766ולפרט. הוא היה מעמודי התווך של ישיבת 'תומכי תמימים' ליובאוויטש בארץ הקודש. יחידים
767רבים נהנו ממתת ידו הנדיבה, שניתנה בחשאי ובהצנע, בשקט וללא פרסום. הוא ידע לכוון את
768נתינותיו בצורה כזו, שהמקבלים עצמם לא ידעו מה מקור הכסף הזורם אליהם בשעה שהם נזקקים
769לו. את רכושו העמיד לרשות הציבור ופיזר נתן לאביונים הרבה יותר מהמצוי והמוכר.
770למרות עיסוקיו הרבים והיעדרותו מביתו לאורך רוב
771שעות היממה לרגלי עסקיו הוא היה זה אשר נתן את הטון בבית. הייתה לו משנה חינוכית סדורה
772ומפורטת, וכאביו בשעתו, אף הוא היה תקיף מאוד בכל הנוגע לחינוכם הטהור של ילדיו. בכל
773מה שקשור לחינוכם, הוא לא ידע פשרות. כיוון אותם במסירות ובסבלנות, במסילה העולה בית
774א-ל. הוא השקיע בזה השקעה עצומה, שהייתה למודל להצלחה מרשימה, אשר רבים חיקו אותה,
775ברצותם לראות את ילדיהם גדלים לתורה וליראת שמים.
776מנהג מקודש היה לו לר' חיים שמריהו. מדי שנה היה
777קונה את זכות פתיחת הארון בד' אמותיו של הרבי, בשעת כל נדרי ובעת נעילת שערים בנטות
778צללי ערב, כאשר פנה יום. רכישה זו הייתה מותנית על ידו בכך שהרבי יבטיח לו כי בשנה
779הבאה יזכה להיות במחיצת הרבי בחודש החגים. ב'שבת בראשית', במסגרת מכירת המצוות, היה
780נהוג להכריז כי 'פתיחת הארון' בליל היום הקדוש נרכשה בידי ר' שמריהו בתנאי הקיים בינו
781לבין הרבי. מדי שנה, בין יום כיפור לשבת בראשית, הוא היה שרוי בפחד ואימה.
782ביום שמחת תורה של שנת תשל"ח – יום למחרת התקף
783הלב שפקד את הרבי, נערך מניין מצומצם בחדרו הקדוש של הרבי. עם המניין נמנה ר' שמריהו.
784עם תום קריאת התורה קרא הרבי לר' שמריהו והורה לו לסכם עם הגבאים את הרכישה לקראת שבת
785בראשית, בהבהירו כי התנאי קיים.
786המתפללים הרבים שגדשו את בית המדרש ב-770 ביום הכיפורים
787תשמ"ה אינם יכולים לשכוח את הבהלה הרבה שאחזה בחללו של בית המדרש, דקות אחדות
788לאחר שהרבי נכנס לבית המדרש כשהוא עטוף ב'קיטל' צחור ומראה פניו כמראה מלאך ה' צבאות.
789ר' שמערל ניגש בחרדת קודש לארון הקודש, כאשר עיניו הקדושות של הרבי עוקבות אחר מעשהו.
790ואז נשמעה חבטה בהיכל בית המדרש. ר' שמריהו התמוטט
791מיד כשהתקרב לארון הקודש. לבו חדל מפעום והוא נפטר לפני ההיכל, מול עיניו הצופיות של
792הרבי, שראו את נשמתו יוצאת ביום הקדוש ובמקום הקדוש.
793הרבי, שעקב אחר מאמצי ההצלה האינטנסיביים ופיקח
794עליהם, הורה בשלב זה לד"ר פלדמן להוציא את האח הצעיר, ר' זלמן, מבית המדרש ולהמתין
795במסירת ההודעה עד לאחר תפילת ערבית.
796לאחר הפטירה, נזכר מי ששהה בעת 'מכירת המצוות' בשבת
797בראשית בשנת תשד"מ, כי גם לאחר ההכרזה של הגבאי שר' שמריהו גורארי' קנה את פתיחת
798הארון לשנה הבעל"ט, בתנאי שהרבי יברכו כנהוג, נראה הרבי כמו שהיה תפוס בהרהורים
799ולא הגיב כלל לדברים שיצאו מפי הגבאי. כל העולם הגיב בהשתאות על השינוי הבולט במנהגו
800של הרבי, לעומת כל שנה ושנה בה היה ר' שמריהו מתברך על אתר מפי הרבי. ר' שמריהו עצמו
801ישב ירא ומבולבל כל העת. עד שבשלב מסוים, הנהן הרבי בראשו כאות הסכמו על התנאי. במלאות
802שנה, כשלנגד עין כול, השיב ר' שמריהו את נשמתו לבוראה, הוברר למפרע כי באותם רגעים
803נוראים ביקש הרבי להמשיך את חייו עד שיתקיים התנאי.
804לאחר הפטירה, שאל בנו של ר' שמריהו, ר' נתן גורארי',
805את הרבי אם יש לטמון את אביו בארץ הקודש, שכן קנה לעצמו בחייו חלקת קבר בהר הזיתים.
806הרבי השיב כי יש לטומנו ליד האוהל ובאשר למקום קברו בהר הזיתים, התבטא הרבי באומרו
807כי כשמשיח יבוא כל המתים יעברו דרך המחילות להר הזיתים.
808הרבי יצא להשתתף במסע ההלוויה של ר' שמריהו. הדבר
809היה נדיר מאוד באותן שנים.
810•
811השמיני שבבנים, בן הזקונים, היה הרה"ח ר' שניאור
812זלמן, אשר ספר זה פורש את מסכת דמותו ודיוקנו, חייו ופועלו. יחסי האחים ששרדו את ימי
813האימה והזעם היו הדוקים ביותר. הם היו קשורים זה לזה בכל נימי נפשם באהבת אחים מיוחדת.
814"היות ובמשפחת גורארי' שכנו תורה וגדולה במקום
815אחד", אומר הרב יוחנן גורארי', "מטבע הדברים רבים רצו להשתדך עם המשפחה.
816ר' זלמן היה חתנו של האדמו"ר מקופיטשניץ. ר' הרשל היה חתן אצל האדמו"ר מראדזין.
817מצאתי מכתב המלצה של שדכן שהציע את בתו של ר' שניאור זלמן גורארי', אביהם של ר' שמואל,
818ר' מנחם מענדל ור' נתן, לבית הגאון ר' משה נחום ירושלבסקי. בין השאר הוא כותב עליו:
819'הצעתי עניין נכבד עבור בנו הנחמד עם בת הר"ר זלמן גורארי' המפורסם בעושרו וביושרו
820אשר ביתו תורה וגדולה במקום אחד'".
821וכל מעשי
822תוקפו וגבורתו של הצעיר שבאחים, הלא המה כתובים בספר זה של דברי הימים לנסיך האחרון
823של מלכי בית גורארי'.
824[292]. כזו היא מסורת שנשתמרה במשפחה.
825[293]. נכדו של ר' נתן תיעד את תאריכי פטירת אמו ובתה בדפיו של ספר 'אמרי בינה'
826של קאפוסט. מרת חיה, רעייתו של ר' נתן, נפטרה למחרת יום הכיפורים תר"ד, ונכדתה
827שנה קודם לכן.
828[294]. מתוך פרוטוקול של אסיפה שהתקיימה בשנת תר"פ מטעם 'הוועד לחיזוק התורה
829והדת ברוסיה'.
830[295]. אגרות קודש חלק יד דף קעה.
831[296]. באיגרת מיום ג' בכסלו תרפ"ד. נדפסה באגרות קודש חלק א' עמוד שכו.
832[297]. עמוד 82.
833[298]. בספרו 'זכרונותיי'.
834[299]. ביום ב' ח' באדר תרס"ו (נדפסה באגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב
835עמוד קלד).
836[300]. מיום (נדפסה באגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, עמוד ע)
837[301]. מופיעה בספר השיחות תש"ב.
838[302]. הסיפור אף מופיע בספר 'שמועות וסיפורים' חלק א', פרי חיבורו של החסיד ר'
839רפאל נחמן הכהן.
840[303]. באיגרת מיום ג' כ"ח באדר תרע"ח.
841[304]. ביום א' י"א בניסן תרע"ח (נדפסה באגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב
842נ"ע, עמוד התצא).
843[305]. ב'שיחות לנוער' חלק ט'.
844[306]. ביום כו באדר א' תשל"ג.