Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק ראשון
בגור אריה
גנר ראשון של חנוכה תער"ב. התרגשות של שמחה
דאופפת את אצולת בית גורארי' בקרמנצ'וג שבאוקראינה. בן נולד לחסיד המופלג, הנגיד רבי
הנתן ורעייתו מרת אסתר. הבשורה עושה לה כנפיים באחוזת הבית של המשפחה המיוחסת והשמחה
ורבה.
זתקופה קצרה קודם לכן, בשנת תרע"א, שיגר הרבי
חהרש"ב את ר' נתן ורעייתו, כשליחיו האישיים לחברון שבארץ הקודש. הייתה זו שליחות
טמוגבלת לפרק זמן, על מנת לעקוב מקרוב אחר הנעשה בחלקת הקרקע אותה רכש הרבי וככל הנראה
יגם להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתפתחותה הרוחנית והפיזית של קהילת חסידי חב"ד בעיר
יאהאבות באותם ימים.
יבבערך בחודש אייר תרע"א שבו בני הזוג גורארי'
יגמשליחותם בארץ הקודש לביתם. הורתו של הרך הנולד הייתה אפוא בחברון. אסתר גורארי' הייתה
ידבגיל מתקדם כשהתייצבה במרפאה המקומית. הרופאים בקרמנצ'וג של אותם ימים סירבו להאמין
טוכי בגיל כזה מסוגלת אישה להרות. במקום זאת החליטו כי ברחמה של האישה היהודייה מתפתח
טזגידול. גם שיטת הטיפול עליה המליצו הלמה את רוח הימים ההם: לשרות תכופות באמבטיה רותחת.
יזכזו הייתה הוראת הרופאים המלומדים לאם הנבוכה אשר לא ידעה את נפשה.
יחחודשים נקפו. רק כשהחלה לחוש בתנועות חד משמעיות,
יטחדלה מציות להוראה הפרימיטיבית שבדיעבד התברר כי הייתה עלולה לסכן את חייה וחיי עוברה.
כבנר ראשון של חנוכה, עם הפציע בן הזקונים לאוויר העולם, לאושרה של המשפחה לא היה גבול.
כאפניו הזעירות השלימו, כמו בתעתיק מדויק, את התווים המאפיינים של השבט האגדי. מבנה פנים
כבצר ומוארך, עיניים גדולות ומביעות וחוטם מחודד. גור אריה.
כגכשמלאו לרך הנולד שמונה ימים, התכנסו בני המשפחה
כדלהכניס את התינוק לבריתו של אברהם אבינו. באו גם ידידים ומכרים ומן הסתם גם מוקירי
כהשמו ופועלו של אביו, שנודע כנגיד חסידי, מהיושבים ראשונה בכותל המזרח של עדת חסידי
כוחב"ד. ויקרא לו אביו ר' נתן בשם שניאור זלמן, על שם אביו, שנקרא על שם אדמו"ר
כזהזקן, מייסד שושלת חסידות חב"ד, בעל התניא והשולחן ערוך. מימיו הראשונים אימצו
כחבני המשפחה את שמו השני, זלמן, כשם החיבה הנצחי שבו ייקרא בפי כול.
כט•
לביום מן הימים, בשנת תרע"ה, בעוד לזלמן הקטן
לאאך בקושי מלאו שלוש שנים, ביקשה משפחת גורארי' לנסוע אל העיירה ליובאוויטש, לקראת חג
לבהשבועות, כמנהגם מדי שנה. עז היה חפצם של בני המשפחה לחלות את פני קודשו של הרבי הרש"ב,
לגלבקר יחדיו במקום מושבם של רבותינו נשיאינו ולפקוד את ציוני הרבי ה'צמח צדק' ובנו הרבי
לדמהר"ש ורעיותיהם הרבניות. הפעם, ביקשו לצרף לנסיעתם גם את הבן הקטן.
להביטוי לעשירות המופלגת שהייתה נחלת המשפחה באותם
לוימים מתקבל בעדותו, לימים, של ר' זלמן המספר כי המשפחה שכרה רכבת פרטית שבה נועדה להתקיים
לזהנסיעה לליובאוויטש. הדרך מקרמנצ'וג שבחבל אוקראינה לליובאוויטש שברוסיה, במסילת הרכבת,
לחאמורה הייתה להימשך שעות ארוכות. אולם שעה קלה לאחר היציאה לדרך, גילה זלמן הקטן כי
לטהמטפלת הצמודה אליו אינה לצדו. הוא פרץ בבכי ולא הסכים להמשיך בנסיעה. משכשלו המאמצים
מלהרגיעו, נאלץ נהג הקטר, בהוראת אבי המשפחה, להסב את פני הרכבת לאחור והכבודה כולה
מאסבה על עקבותיה, חזרה לקרמנצ'וג.
מבמשוגה ילדותית זו הייתה העילה שבעטיה מעולם לא דרכה
מגכף רגלו של ר' זלמן בליובאוויטש. חודשים אחדים לאחר אותו ביקור-אכזב, עם פרוץ מלחמת
מדהעולם הראשונה, כשנראה היה כי הצבא הגרמני עלול להתקרב לאזור ליובאוויטש, עזב הרבי
מההרש"ב את העיירה יחד עם כל בני ביתו, בט"ז בחשוון תרע"ו, בואכה רוסטוב.
מובחודש אייר תר"פ, ככלות שלושים להסתלקות הרבי הרש"ב פרצה בליובאוויטש שריפה
מזגדולה (אחת מני רבות שפקדו אותה במרוצת השנים). על פי העדויות, בתוך חצי שעה כילתה
מחהאש את כל הבתים שבחצר רבותינו נשיאינו. כל מה שהוטמן במרתפים נשדד ונהרס עד היסוד
מטעל ידי גויי העיירה. מאז, במשך זמן רב לא פקדו חסידים את ליובאוויטש שנותרה עזובה ומיותמת.
נחודשים אחדים בטרם מלאו לו חמש שנים, בערב יום הכיפורים
נאתרע''ז, הוליך אותו אביו להתברך מאת הרבי הרש"ב בסלווינסק. הייתה זו הפעם
נבהראשונה בה ראה ר' זלמן, עין בעין, את הרבי הרש"ב, הנשיא החמישי לבית חב"ד.
נגאותו ביקור נחקק היטב בזיכרונו של הפעוט, שסיפר
נדכי בזמן שהרבי שוחח עם אביו וברכו, בילו נכדותיו של הרבי עם זלמן הקטן בפארק. במרוצת
נההשנים אישרו גם הנכדות, הרבנית חיה מושקא ואחותה, תיאור זה.
נו•
נזבחודש חשוון תר"פ העתיקה משפחת גורארי' את
נחמקום מגוריה לעיר רוסטוב, לא הרחק מבית הרבי הרש"ב. דברי ימי החסידים מאותם ימים
נטעמוסים תיאורים הרואיים על העושר האגדי שהיה נחלת בית גורארי' אשר כלכלת
סבית הרבי, על כל הכרוך בה, הייתה נתמכת על ידו.
סאהאחוזה של בית גורארי' השתרעה על פני כמה דונמים.
סבאת מרבית השטח תפס מפעל מסמרים שבבעלותה, בירכתיים שכנה טירת המגורים ורכבת פרטית,
סגעם מסילות שהוקמו לשם כך, הובילה את מאות העובדים כמו את בני הבית ברחבי המתחם בין
סדאגפי המפעל השונים לבין הבית על אכסדראותיו. בני המשפחה – ידעו לספר יוצאי רוסטוב –
סההתנהלו בגינוני מלכות, כאצילים של ממש. עבדים ושפחות עמדו לרשותם והופקדו על משק הבית
סווניהולו.
סזזלמן הצעיר היה בן שמונה עת הובא להתוועדות י"ט
סחכסלו תר"פ בבית המיתולוגי של רבותינו נשיאינו, ברחוב ברוצקי ברוסטוב. מעמד זה
סטנחקק היטב בזיכרונו ועם גאולת הבית, כעבור עשרות שנים, בביקור היסטורי שקיים במקום,
עידע להצביע על המקום המדויק בו ישב הרבי הרש"ב ועל המקום בו ישב, מולו, בנו יחידו,
עאהרבי הריי"צ.
עבמטבע הדברים, תודות לייחוס המשפחתי הרם כמו גם בזכות
עגעצם היותם התומכים בבית הרבי, הייתה משפחת גורארי' מקורבת ביותר לרבי עצמו ולכל בני
עדביתו. לאם, אסתר גורארי', היו קשרי ידידות קרובים ואמיצים עם הרבנית שטערנא שרה, רעיית
עההרבי הרש"ב, הרבנית נחמה דינה, רעיית הרבי הריי"צ, והמשפחה כולה.
עובמוצאי שבת, אור ליום ראשון, ב' בניסן תר"פ,
עזאווירה מתוחה ריחפה בחלל חדר היחידות במרכז קומתו העליונה של בית רבותינו נשיאינו ברוסטוב.
עחאראלים ומצוקים כמו התנצחו זה עם זה, מעל מיטתו של הרבי, שהיה שרוי על ערש דווי. בשלב מסוים ביקש
עטהרבי מהסובבים אותו "נעמט מיר אין זאל, וועלן מיר זיין אין איינעם" (שאוני
פאל ה'זאל' (מחדר השינה לחדר היחידות) ונהיה ביחד).
פאלפתע, פקח הרבי את עיניו ואמר לבנו, הרבי הריי"צ,
פבשרכן על מיטתו: "איך גיי אין הימל און די כתבים לאז איך אייך" (אני עולה
פגהשמימה ואת הכתבים משאיר הנני לכם). בחלוף דקות אחדות, בדיוק בשעה שלוש וחצי לפנות
פדבוקר, השיב הרבי את נשמתו הקדושה והטהורה לבוראה.
פהר' זלמן, שהיה אז ילד בן שמונה, ידע לספר כי בבוקר
פויום השבת לפני ההסתלקות, פקדו כמה חסידים את בית הוריו וביקשו "מיטה טובה"
פזעבור הרבי, שכן מצב בריאותו הידרדר. על ההסתלקות שמע מפי בני הבית אולם אותו עצמו לא
פחלקחו למסע ההלוויה שיצא מבית הרבי בואכה בית החיים ברוסטוב שם נטמן הרבי.
פט•
צזרעי הפורענות שנבטו עוד קודם לכן (החל משנת תרע"ח)
צאהפכו למציאות חדשה ומרה בשנת תר"פ, עם צאתה אל הפועל של המהפכה הבולשביקית. הרכוש
צבהפרטי בכל רחבי המדינה הולאם ואף משפחת גורארי' נאלצה להיפרד מהמפעל האדיר שברשותה.
צגאת מרבית רכושו הספיק האב להמיר לסכום עתק של כסף מזומן, אותו הטמין בבור שכרה בעמקי
צדהאדמה. אולם ביום מן הימים, פרצה לבית, בחסות המשרתת המקומית, חבורת גנבים שגנבה את
צההאוצר כולו.
צור' נתן נותר עירום וחסר כול ועולמו חשך בעדו. חרף
צזהמצב המחפיר והבלתי נסבל אליו נקלע, סירב לוותר במאומה על חינוך בנו הצעיר לימים, מחמד
צחעיניו. בלאט מכר חלק מתכשיטי היהלומים היקרים של רעייתו ואת הכסף שקיבל תמורתם העניק
צטלמלמד שלימד את בן הזקונים, זלמן, על מנת שהמהפך הכלכלי שהתחולל בחייו לא ישפיע על
קרמת השכר לה היה רגיל המלמד עד כה.
קאבזיכרונות שכתב ר' זלמן במו ידיו, באידיש, בערוב
קבימיו, ניתן ביטוי אותנטי למושגים המדויקים של הרעב הכללי לעומת עושרו היחסי של המלמד:
קג"בכסף שקיבל תמורת היהלומים שמכר, שילם אבי למלמד שני פונט לחם ליום. לעומת הפרוטות
קדשמהן היה משתכר, אך בקושי, המון העם, הייתה משכורת יומית זו נחשבת להון רב. בכמות האוכל
קההזו, זכורני, הצליח המלמד לכלכל את עצמו, רעייתו ושמונת ילדיו בלא פחות מחצי קילוגרם
קוושלוש שמיניות לחם מדי יום".
קזבשנת תרפ''א השיא הרבי הריי"צ את בתו הבכורה
קחעם הרה"ח רבי שמריהו גורארי', בן דודו של ר' זלמן. חרפת הרעב שממנה סבל בית הרבי,
קטכתוצאה ישירה מהשבר האדיר שהתחולל בבית גורארי', באה לידי ביטוי בחתונה שנערכה בחצר
קיהבית ברוסטוב. לחתונה עצמה הוזמנו קרואים בודדים מבני המשפחה בלבד, ובהם בני משפחת
קיאגורארי' כקרובי משפחת החתן. ר' זלמן, סיפר לימים כי
קיבהתקרובת שהוגשה לבאי החתונה הסתכמה בעוגיות ומים שבהם נמהלה מעט סודה.
קיגעדות מרתקת ואחרת מימי הרעב ברוסטוב, מופיעה בזיכרונותיו
קידשל ר' זלמן. בעת הרעב הנורא ששרר ברוסטוב, הוא מספר, בלילות, כשאיש לא היה רואה, היו
קיהבנותיו של הרבי הריי"צ מעבירות חבילות עם אוכל לבחורים שלמדו בישיבת נובהרדוק
קיוששכנה באותם ימים בעיר זו. החבילות שהרבי שלח לבני הישיבה הנובהרדוקאית הכילו לחם והרינג.
קיזהתלמידים שהיו מתעוררים בבוקרו של יום למראה המזון שהחיה את נפשם, לא ידעו כי הוא נשלח
קיחמבית הרבי מליובאוויטש.
קיטכתוצאה ממקרה הגניבה הנזכר, פקד את אביו של ר' זלמן
קכהתקף לב. מאז הלך ונחלש ובשנת תרפ"ב נפטר הרה"ח רבי נתן גורארי' ע"ה
קכאבקיצור ימים ושנים.
קכב•
קכגכבן תפנוקים בן עשר הפך זלמן ליתום מאב. מהרגע בו
קכדהתייתם אימצו הרבי הריי"צ אל חיקו משל היה בנו. מעדותו האישית של ר' זלמן נמצאנו
קכהלמדים כי הרבי לימד אותו אישית את אמירת הקדיש, היה מוודא כי הוא מביט בחומש בעת קריאת
קכוהתורה ועקב מקרוב אחר דרך חינוכו ואף הדריכו בדברים הנוגעים להופעתו החיצונית והליכותיו.
קכזהרבי לימד אותו להיות נקי ומסודר ולדברי ר' זלמן
קכחאף הקפיד שחוטי ציציותיו לא ישתלשלו מחוץ למכנסיו.
קכטמעל לכול התעניין הרבי ועקב מקרוב אחר התפתחותו
קלהלימודית והתורנית. "הרבי", כותב ר' זלמן בזיכרונותיו האישיים, "רצה
קלאשיבחנו אותי כדי לעמוד על ידיעותיי. פעם ציווה הרבי את הרה"ח רבי יעקב לנדא (לימים,
קלברבה של בני ברק) שיבחן אותי. ר' יעקב לנדא בחן אותי בחדר האוכל (שהיה קרוי 'הסטאלווע')
קלגשבבית הרבי, בעוד דלת החדר הפונה לחדרו של הרבי הייתה פתוחה. תוך כדי המבחן היה ר'
קלדיעקב מתהלך בחדר הלוך ושוב, כשהוא חולף על פני הדלת הפתוחה שוב ושוב. הוא השמיע שאלות
קלהשונות ואני הרציתי את תשובותיי. כל אותה עת לא ידעתי שהרבי יושב בחדרו ומאזין למהלך
קלוהמבחן.
קלז"מיד לאחר המבחן, ציווה הרבי לפטר את המלמד
קלחשלימד אותי עד כה. הרבי נימק את הדברים באומרו: הוא מלמד אותו בקיאות בלבד ולא לעיונא.
קלטבמקומו ציווה הרבי למנות את ר' יחיאל קמיסר שיהיה המלמד שלי".
קמעדות נוספת על מידת הקירוב שרחש כלפיו הרבי הריי"צ,
קמאבאותם ימי ילדות, מופיעה ביומניו של ר' זלמן.
קמב"פעם הושיב אותי הרבי על ברכיו הקדושות בשמחת תורה והאכיל אותי מהצלחת והכפית
קמגשלו. בצלחת היה בשר עם גזר כעין 'צימעס'. הרבי שפך מים אל תוך הצימעס ובחש את התבשיל
קמדעם המים והאכיל אותי, נגיסה אחר נגיסה. המאכל לא היה ערב לחכי ואכלתי בחוסר חשק מופגן.
קמהכשהרבי הבחין בכך, הביט בי ואמר: 'עס און ברעך, וועסטו זיין א חסיד' (אכול ותקיא ותהיה
קמוחסיד)". ר' זלמן ציין כי אינו זוכר אם הרבי השתמש בביטוי "וועסטו"
קמז(שמשמעותו וודאית, תהיה חסיד) או "זאלסטו" (שמשמעותו בתקווה, שתהיה חסיד).
קמחבאותם ימים כתב ר' זלמן השלמות ל'מסורת הש"ס'
קמטעל ריבוי דפי גמרא. את כל אותם 'ציונים' רשם על דפי החשבוניות של המפעל שהיה בבעלות
קנמשפחתו. בעת צאתו לימים את גבולותיה של רוסיה, נלקחו ממנו כל הדפים הללו וכך לא נותר
קנאמהם זכר.
קנבלשמחת החתונה של אחותו, הרבנית לאה עם הגה"ח
קנגרבי אליעזר קרסיק שהתקיימה בבית גורארי' ברוסטוב, הגיע הרבי הריי"צ לביתם. בדרך
קנדליווהו ר' זלמן. תוך כדי הדרך באחוזת גורארי' הענקית, נאלצו הרבי ומלווהו לרדת במדרגות.
קנהאחת המדרגות הייתה חסרה וכתוצאה מכך נוצר חלל. ר' זלמן חשש לדלג על פני החלל שנוצר
קנווהרבי הרגיעו ועודדו להמשיך במורד המדרגות ללא חשש ומורא.
קנזבזיכרונותיו של ר' זלמן מדהים להיווכח בתיאורים
קנחמדויקים אודות הימים הראשונים של נשיאות הרבי הריי"צ.
קנטכזו היא, למשל, עדותו מההתוועדות הבלתי פורמלית
קסשנוצרה בעת ה'שלום-זכר' של נכדו של הרבי, בנו של רש"ג. ישב שם חסיד שר' זלמן לא
קסאזכר את שמו או שמא לא רצה לנקוב בשמו. הלה לא חדל להתלוצץ ולהתבדח. ברגע מסוים, שאל
קסבמישהו את הרבי, האם גם בעולם האמת יצליח 'לץ' זה עם אמירותיו השנונות והלצותיו. פניו
קסגהקדושות של הרבי הפכו למאוימות שעה שנענה ואמר: שם יש את להט החרב המתהפכת...
קסדכמו על מנת להשלים את האווירה שרק מסבב הסיבות יוכל
קסהלהסביר מדוע דווקא שרתה על באי אותו מעמד, התבטא אז הרבי, למיטב זכרונו של ר' זלמן:
קסו"איר דארפט זיין גליקלעך אז דער טאטע האט געלאזט א זון ווי איך. ווייל אויב ער
קסזהאט געלאזט א שוואנץ, וואלט איר אויכעט גדארפט פאלגן" (עליכם להיות מאושרים שהאבא
קסחהשאיר אחריו בן כמוני. כי גם אם היה מותיר אחריו 'זנב', גם לו היה עליכם לציית).
קסטואילו כלפי חסיד נוסף הפטיר פעם הרבי: "דער
קעטאטע וועט דיר א ריבּ געבן אויפ'ן נאז וואס דו ביסט נישט נוהג כבוד אין זיין זון"
קעא(אבא ייתן לך 'שפשוף' באף, על כך שאינך נוהג כבוד בבנו).
קעבכיוצא בזה, סיפר פעם ר' זלמן כי ביום מן הימים ברוסטוב,
קעגכשהרבי הקודם סבל מטיפוס קשה ובריאותו הייתה רופפת, הרשה לעצמו אחד החסידים להרהר בקול
קעדבאומרו כי הרבי מדבר מתוך חום כביכול. לאחר שהחלים, פנה אליו לפתע הרבי בהזדמנות מסוימת,
קעהואמר לו: "אוי בין איך געווען ביים דעת, איך בין געווען ביים אמת'ן דעת"
קעו(הו, כמה הייתי אז בדעת, הייתי בדעת האמיתית).
קעז"יהודי כפרי", מספר ר' זלמן בזיכרונותיו,
קעח"חלה ונטה למות. מהכפר שבו התגורר שיגר אל הרבי 'פדיון' בבקשה שיקראנו על ציון
קעטאביו. במכתבו כתב שהיות וברור לו כי הוא עומד ללכת מן העולם, מבקש הוא שהרבי יברכו
קפכי יזכה לבוא לקבר ישראל". הרבי אמר אז בהתוועדות: "כשליח, חלה עליי חובה
קפאלמלא את בקשתו ולהעביר את בקשתו לציון אבי. אבל לו היה לו שכל, הוא היה כותב שהוא מבקש
קפבלהיות בריא. או אז הייתי פועל זאת עבורו". כשר' זלמן היה מספר זאת, היה אומר:
קפגצריך לדעת איך לבקש מהרבי.
קפדושוב סיפר ר' זלמן סיפור ששמע מפי רש"ג (חתנא
קפהדבי נשיאה): "ברוסטוב היה חסיד גדול של הרבי הרש"ב שחלה מאוד. הרבי הריי"צ
קפולקח מניין חסידים, אל האוהל של אביו כדי להעתיר עליו רחמים. עם חברי המניין אף נמנה
קפזרש"ג. בציון נשמע קולו של הרבי כשהוא נוקב בשמה של אשת החסיד המבטיחה שבעלה יהיה
קפחחסיד. ככל הנראה היא הייתה מקושרת לרבי יותר מבעלה. לאחר אותו מעמד בציון הרבי הרש"ב,
קפטהבריא החסיד והיה הדבר בולט לעין כול שנהיה מקושר לרבי בלב ונפש".
קצמפי הרבי הריי"צ אף זכה לשמוע, זעיר פה וזעיר
קצאשם, סיפורים על ימי קדם, הקרובים והרחוקים. פעם סיפר לו הרבי כי הגה"ח רבי יעקב
קצבלנדא אמר יום אחד לאביו, הרבי הרש"ב, כי בירר ומצא שמצות מכונה כשרות בתכלית.
קצגבתגובה, סיפר לו הרבי הרש"ב את הסיפור הבא. פעם רצו שונאי ישראל שהפריץ יאסור
קצדעל יהודים לקיים ברית מילה. החליט הפריץ שהוא יבוא אישית לראות כיצד עושים ברית ואז
קצהיחווה דעתו. לאחר הברית, נענה ואמר: הכול בסדר, אבל למה צריך לנשק... אף כאן, הפטיר
קצוהרבי הרש"ב, המצות הן בסדר, אבל למה צריך לאכול אותן...
קצזבהקשר זה הרבה ר' זלמן לציין כי לרבי הריי"צ
קצחהיה קול רם ונישא וכשהיה מספר סיפור, יכול היה השומע לחוש כאילו הוא חווה ברגע זה את
קצטהסיפור על כל הווייתו.
רבהזדמנות אחרת, זכה לשמוע מפי הרבי הריי"צ
ראאת המסר הבא: "זאגן א חזן יישר כוח איז נישט אזוי וויכטיג, אבער זאגן א כוהן א
רביישר כוח איז יא וויכטיג" (לומר יישר כוח לחזן, אין זה נחוץ כל כך, אבל לומר לכוהן
רגיישר כוח, הרי זה כן נחוץ).
רד•
רהבשנת תשנ"ח, לאחר שבחסדי שמים ותודות לתושייתו
רושל יו"ר אגודת חסידי חב"ד ויו"ר צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש,
רזהרה"ח ר' יוסף יצחק אהרונוב, נגאל בית רבותינו נשיאינו ברוסטוב, הוצע לר' זלמן
רחלטוס למקום, כמי שעשה את שנות גירסא דינקותא שלו בד' אמות אלו שקדושה אינה זזה ממקומן.
רטביקורו היה חשוב למלאכת השחזור, כאחד מהעדים הבודדים
רישנותרו מימי נשיאותם של רבותינו נשיאנו ברוסטוב.
ריאבשל בריאותו הרופפת, התקיימה הטיסה במטוס פרטי שנשכר
ריבלשם כך ואמורה הייתה לצאת מהארץ. נכדו של ר' זלמן עמל קשות לשכנעו להסכים לכך. קודם
ריגלכן, חשש מאוד שכן הרבי אסר לנסוע במטוס חד מנועי. לאחר שהתברר מעל כל צל של ספק כי
רידלמרות היותו מטוס זעיר אין בו מנוע אחד בלבד, שוב היה דוחה ר' זלמן את ההצעה באומרו,
ריהשוב ושוב, כי יחשוב על כך. סתם ולא פירש.
ריו"לילה אחד", מספר נכדו, "הלכנו לקדש
ריזאת הלבנה. תכף כשסיימנו, אמר לי סבא, 'יוסל'ה, נוסעים'. התברר למפרע כי כל העת קינן
ריחבו הרצון לנסוע לרוסטוב אולם הוא חשש כי הלבנה לא תיראה ולא רצה להסכים לנסיעה בטרם
ריטיקדש את הלבנה. רק לאחר קידוש הלבנה, שעליה כתוב בספרים הקדושים כי היא מצילה מפני
רכמיתה משונה, העניק את הסכמתו המלאה לנסיעה".
רכאבמסע ההיסטורי נטלו חלק: ר' זלמן ורעייתו הרבנית
רכבחוה, בתו וחתנו הרב נחום ואסתר שטרנברג, הנכד ר' יוסף יצחק שטרנברג, הרה"ח ר'
רכגיוסף יצחק אהרונוב, הרה"ח ר' לוי יצחק אדרעי, איש צעירי אגודת חב"ד, והרב
רכדשמעון אנשין, איש 'אתרא קדישא' המומחה בזיהוי ואיתור קברים. הוא אשר איתר, באמצעות
רכהשיטה ייחודית, את מיקומו המדויק של ציוני אדמו"ר הזקן, רבותינו נשיאינו וקברים
רכורבים נוספים.
רכז"הוא חזר אל האוהל הקדוש ואל הבית ברחוב ברוצקי,
רכחביתו של הרבי, אל ה'סטאלאווע' וה'קאבינעט', אל המקווה שזה לא כבר נחשף ואל החצר – אל
רכטהזיכרונות הקשים והמרגשים של הילדות", תיעד הסופר החסידי ר' זלמן רודרמן את מסעו
רלשל ר' זלמן ברוסטוב לאחר ששמע מפיו את רגשותיו כשפסע בחרדת קודש בבית הרבי.
רלאמיד לאחר ההגעה לעיר, קודם גשתם אל בית רבותינו
רלבנשיאינו, שמו כולם את פניהם אל בית החיים. לאחר היכנסם לציונו של הרבי הרש"ב
רלג(אשר הועתק לבית עלמין זה, יחד עם שני הקברים הסמוכים לו מבית העלמין הישן) איתר הרב
רלדאנשין על נקלה את מקום קברו של הרה"ח ר' שמואל גורארי', אחי אביו של ר' זלמן,
רלהאשר בתוך מתחם האוהל של הרבי הרש"ב, בהתאם לציוויו הברור של הרבי הרש"ב שהורה
רלוברורות: "במקום שאני אהיה, הוא יהיה".
רלזאת הביקור ביקשו לנצל לניסיון זיהוי מקום ציון אביו
רלחשל ר' זלמן. הרב אנשין מ'אתרא קדישא' הפעיל את המכשיר המיוחד שהביא עמו לגילוי חללים
רלטבאדמה, ולאחר זמן מה היה בידם לסמן היכן בדיוק קבורים החסידים שנטמנו בסמיכות לרבי.
רמהתברר כי החסיד ר' שמואל גורארי' נקבר קרוב מאוד
רמאלגדר הפנימית המקיפה את חלקת הרבי, מימין הנכנס, ואילו החסיד ר' נתן גורארי' – צמוד
רמבלקיר החיצוני של האוהל, בקו ישר לחלקת הרבי. הקברים סומנו, השליח המקומי דאז, הרב אלישיב
רמגקפלון, איתר ארבעה יהודים נוספים למניין ור' זלמן, לראשונה אחר ע"ד שנים, אמר
רמדקדיש על קבר אביו.
רמהבשנתיים שחלפו (עד שלהי שנת תרפ"ד, בה עזב
רמואת העיר), עלה ר' זלמן לאוהל ולמקום קברו של אביו בבית העלמין הישן. לאחר העתקת בית
רמזהחיים בשנת ת"ש, אמר לו אחד החסידים, הרב איידלקופ, שהיה מהעוסקים בהעתקת בית
רמחהחיים, כי בעת ההעתקה הקפידו על הסדר שהיה בעת הקבורה. רק כתוצאה מכך
רמטניתן היה לדעת מי הם הקבורים בקברים אלו.
רנמשם נמשכה הנסיעה לבית רבותינו נשיאינו ברחוב ברוצקי.
רנאתוך כדי הנסיעה, בעוד עד כה איש מבני ביתו של ר' זלמן לא ידע כי הוא זוכר משהו מן השפה
רנבהרוסית, החל להדריך את הנהג בהוראות ברורות ומדויקות על כיוון הנסיעה. פנה ימינה, סע
רנגשמאלה. היה זה מחזה מופלא ומצמרר לראות את ר' זלמן, שבע השנים, המאורעות והמוראות שחווה,
רנדאשר בבת אחת כמו שב אל ימי ילדותו, בצלו הגדול של הרבי הריי"צ.
רנהתחילה נכנסו לקומת המרתף אל המקווה שנחשף לא מכבר.
רנור' זלמן סיפר בהתרגשות כי זכה לטבול במקווה מספר פעמים וציין עוד כי גם לאחר שעזב הרבי
רנזהריי"צ את רוסטוב, נותר בה הגבאי ר' זלמן אידל שהמשיך להפעיל את המקווה במשך תקופה.
רנחלאחר מכן התקיים הסיור המרגש בקומה העליונה של הבית ואף התוועדות קצרה נערכה באחד החדרים.
רנט"מיד כשנכנסתי לחצר הבית, הכרתי הכול",
רסציין ר' זלמן בהתרגשות. "זכרתי בדיוק היכן היו כל כניסה, כל חדר וכל אגף בבית,
רסאשהרי הייתי בן בית שם במשך כמה שנים".
רסבואכן, מהרגע שבו נכנסו ר' זלמן ומלוויו לחצר הבית,
רסגהפך הוא למורה הדרך. "מכאן הכניסה", אמר ופנה אל הדלת הנכונה. הוא טיפס במדרגות
רסדהעולות אל הקומה השנייה, בה התגוררה משפחת הרבי הרש"ב, כשהוא עומד על רצונו לעלות
רסהדווקא במדרגות שבהן היו עולים החסידים ולא במדרגות הפנימיות יותר של המבנה שבהן היו
רסומשתמשים בני משפחת הרבי בלבד.
רסזהוא צעד בצעדים מדודים, סוקר את המראות, ממשש את
רסחהקירות. "הנה ה'סטאלאווע', אולם האוכל וההתוועדויות", אמר והמשיך לחדר הבא
רסט– ה'קאבינעט' שבו גם התקיימו ה'יחידויות' ורק לרגע קל, כשהבחין בשולחן ישן שהוצב בחדר
רעונדמה היה לו כי זהו שולחנו של הרבי, נעלם קור רוחו האופייני. "הנה השולחן של
רעאהרבי!", קרא ברטט וכל גופו החל לרעוד בעוז. מלוויו מיהרו להגיש לו כיסא ושעה ארוכה
רעבחלפה עד שנרגע מהתרגשותו.
רעג"היה זה בי"ט כסלו תר"פ. הרבי התוועד
רעדוכדרכו ישב לא הרחק מהדלת המחברת בין ה'סטאלאווע' ל'קאבינעט'. המקום היה כבר מלא בחסידים,
רעהואני לא נכנסתי דרך הכניסה ששימשה את כולם (כאמור), אלא מהמדרגות המוליכות לפרוזדור
רעוהפנימי של הבית. הרבנית שטערנא שרה ע"ה היא שהכניסה אותי מהפרוזדור אל ה'קאבינעט'
רעזוממנו ל'סטאלאווע' - שם ישבו הרבנית שטערנא שרה, כלתה, הרבנית נחמה דינה ואמו של ר'
רעחזלמן.
רעט"הרבי ישב כאמור סמוך לפתח וכשנכנסתי הייתי
רפקרוב מאוד אליו. ניגשתי אל אבי שישב לצד הרבי ומכיוון שהרבי ישב כשכיפה בלבד לראשו,
רפאללא כובעו, לא הכרתיו ברגע הראשון ושאלתי 'וועלכער איז דער רבי'. מי מהיושבים הוא הרבי.
רפבייתכן שהשאלה הגיעה לאוזניו של הרבי, שכן מיד לאחר מכן ציווה הרבי לתת לי לומר 'לחיים'".
רפגעם הגיעם אל הבית ברחוב ברוצקי, נחה הרוח על ר'
רפדזלמן והוא פתח בתיאור מפורט בפני כל חברי המשלחת של כל הקורות את הבית, כפי אשר נצרב
רפהבזיכרונו ובתודעתו. כאן ישבתי על ברכי הרבי הריי"צ, שח ברגש. כאן היו נערכות ההתוועדויות,
רפוהוסיף לשחזר. כאן הורה לי הרבי להביט בחומש בעת קריאת התורה, הצביע בעיניים לחות. הנוכחים
רפזישבו סביבו בהשתאות נרגשת ובלעו את סיפוריו ותיאוריו אשר השיבו אותם כמו ברכבת זמן
רפחאל ימי ליובאוויטש ברוסטוב אשר על נהר הדון.
רפטמפאת בריאותו הרופפת של ר' זלמן, השהות ברוסטוב
רצלא הייתה אלא בת שעות אחדות ומיד לאחריהן טסה החבורה כולה חזרה לישראל. עז היה חפצו
רצאשל ר' זלמן להמשיך גם לליובאוויטש, אך בני המשפחה חששו מאוד לשלומו והשתדלו לקצר את
רצבהביקור ככל הניתן.
רצגבמשך כמה חודשים לאחר השיבה לביתו אשר בניו יורק,
רצדהיה ר' זלמן מתעורר מדי בוקר ומגולל באוזני בני משפחתו זיכרונות מפורטים מימי ילדותו.
רצהכל אלו נרשמו בדייקנות מרבית על ידי נכדו ומהם נאספו השורות האמורות כמו גם זיכרונות
רצורבים המופיעים בספר זה.
רצז•
רצחלנוכח רדיפות הבולשביקים הבלתי פוסקות, בעקבות פעילות
רצטשמירת הגחלת היהודית עליה ניצח בעוז, נאלץ הרבי הריי"צ לעזוב את רוסטוב לטובת
שפטרבורג, שבאותה עת הוסב שמה ללנינגרד, בימים שבין חג הפסח לחג השבועות. האם האלמנה,
שאאסתר גורארי' ובנה שניאור זלמן בן ה-12, העתיקו אף הם את מגוריהם בעקבות הרבי.
שב"בלנינגרד", מספר ר' זלמן בזיכרונותיו
שגהכתובים, "לא היה עבורי מלמד. הרבי החליט לשלוח אותי לעיירה החסידית נעוול. הרבי
שדשיגר עמי מכתב מיוחד אל הרה"ח ר' מאיר שמחה חן, בו הוא מבקש שישיג עבורי מלמד
שהטוב. אבל בנעוול לא היה ניתן באותה עת להשיג מלמד פרטי. הרבי הורה אפוא שאכנס ללמוד
שובישיבת 'תומכי תמימים' במקום".
שזנעוול לא שייכת למפונקי גורארי', אמרו לנער הצעיר
שחבהנהלת הישיבה שעה שהתייצב בפתחה וביקש להתקבל כתלמיד מן המניין. אף כאן התערב הרבי
שטישירות. "הרבי שיגר מכתב אל הרה"ח ר' מאיר שמחה חן והורה לו לדאוג לכך שאתקבל
שילישיבה", סיפר ר' זלמן. בכך לא תם הפרק החינוכי שביקשו חבריו החדשים לישיבה להעניק
שיאלבן התפנוקים המיוחס. ביום הראשון ללימודיו, הופיע בישיבה כשבידו גמרא חדשה. לא חלפה
שיבאלא שעה קלה, משאך הסיר ממנה לרגע את מבטו, נגלתה לפניו כריכתו ההדורה של ספר הגמרא
שיגקרועה. גם בפנימייה לא היו חייו סוגים בשושנים.
שידלפי עדותו, בר המצווה שלו נחוגה בבית כנסת מקומי
שיהקטן ואורגנה על ידי החסיד ר' מאיר שמחה חן, בתנאים מינימליים.
שיובקיץ תרפ"ה יצאה אמו את גבולות רוסיה ור' זלמן,
שיזבהוראת הרבי, הצטרף אליה. האם ובנה התיישבו בוורשה, בירת פולין. ישיבת 'תומכי תמימים'
שיחבפולין הייתה התחנה הבאה אליה הועיד הנער את פניו.
שיטבזיכרונותיו של הרב ישראל דזייקובסון מופיעה פסקה
שכמאלפת המתארת את הדרך שבה הושג רישיון היציאה למשפחת גורארי' מגבולות "המדינה
שכאההיא". "תודה לא-ל עלה בידי בחורף הנ"ל להשיג רישיון יציאה עבור כל
שכבמשפחת ר' צבי ועבור זוגתו של ר' נתן גורארי', מרת אסתר, ועבור ר' שמריהו גורארי'.
שכג"זוגתו של ר' נתן, מרת אסתר, לא איבדה את ה'גבירישען
שכדשטאלץ' (התוקף של בני הגבירים) שלה, אבל זה היה דורכגעדרונגען מיט חסידישען רוח (חדור
שכהברוח חסידית)".
שכומקשר ישיר
שכזובלתי אמצעי שרחש בינו ובין הרבי, עד לא מכבר, הפך הקשר לחליפת מכתבים. עבור ר' זלמן
שכחעצמו היה זה, סביר להניח, קשה מנשוא, אך קורא הדורות קיבל בזכות זאת תיעוד מופלא בדמות
שכטעשרות מכתבים מר' זלמן אל הרבי, אביו הרוחני, וכנגדם אוצר בלום של אגרות קודש מאלפות
שלוגדושות בתוכן רב אנפין מאת הרבי אל חסידו הצעיר, תלמידו כבנו.
שלא[1]. הייתה זו שליחות ראשונה של ר' נתן גורארי' על ידי הרבי הרש"ב לארץ הקודש.
שלבשמונה שנים לאחר מכן, בשנת תרע"ט נשלח לפשר במחלוקת שהתגלעה במקום בין כולל חב"ד
שלגלבין קאפוסט (כמופיע בספר 'תולדות חב"ד בארץ הקודש', עמוד רעג).
שלד[2]. שליד מעיינות המרפא שלה שהה הרבי, לרגל בריאותו, מאחר חג השבועות תרע"ו,
שלהלפחות עד ראש השנה תרע"ז ועד בכלל.
שלו[3]. באוזני בתו של ר' זלמן, הגב' אסתר שטרנברג.
שלז[4]. תיאור מפורט של הביקור מופיע בהמשך הפרק.
שלח[5]. הלילה הנורא וכל אותותיו הלא המה רשומים עלי ספר 'אשכבתא דרבי' מאת מי שנכח
שלטבמקום כל אותה עת, הרה"ח רבי דב בער ריבקין.
שמ[6]. שנוהג היה תמיד להעיד, בתחושת הודיה, כי זכה להיות נוכח אישית בכל אחת מחתונות
שמאשלוש בנותיו של הרבי. ראו גם בפרק 'ימינו תחבקני'.
שמב[7]. בזיכרונותיו הכתובים או אלו שנרשמו מפיו בשנותיו המאוחרות בידי נכדו, הרה"ת
שמגר' יוסף יצחק שטרנברג.
שמד[8]. והדברים אף מופיעים בספר 'שמועות וסיפורים' מאת הרה"ח ר' רפאל כהן.
שמה[9]. וכן נכתב מפורשות בספר 'אשכבתא דרבי'.
שמו[10]. ככל הנראה נפלה טעות בזיכרונות אלו, שכן ר' שמריהו גורארי' לא נמנה עם יוצאי
שמזהמדינה אז והכוונה היא מן הסתם לר' זלמן.