Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק שביעי
בשקיעה וזריחה
גפתק קצר בן שבע תיבות בכתב יד קודשו של הרבי מכיל
דאת תמצית סיפורה של סגירת מעגל. ביום ח' בשבט תש"י, יומיים בלבד לפני עלות נשמתו
ההקדושה והטהורה של הרבי הריי"צ בסערה השמימה, כותב הרבי נשיא דורנו אל חמיו הרבי
ואת המילים הבאות: "מעמד מר' שניאור זלמן גורארי', 72 $ ח' שבט ה' שי"ת".
זפתק קצר זה כמו סוגר מעגל ראשון, שכל כולו 'התקשרות'
חפנימית מיוחדת של אחת הדמויות הקרובות ביותר אל הרבי ופותח את המעגל הבא, בתוככי תקופה
טחדשה ומרתקת של ליובאוויטש ככלל ושל תולדות החסיד ר' זלמן בפרט. כי בא השמש וזרח השמש.
ימהדור השישי אל הדור השביעי.
יא•
יבכבעל עסק שההצלחה האירה לו פנים, לא חל בו בר' זלמן
יגכל שינוי. הוא ראש הישיבה, הוא מגיד השיעור והוא העסקן הנמרץ בשירות ליובאוויטש. העובדה
ידכי סדר יומו עבר תמורות ונוספה בו פעילות עסקית ענפה, לא הסיטה כמלוא נימה את מסירותו
טוהמוחלטת לליובאוויטש וענייניה.
טזלא זו אף זו. ההצלחה העסקית גויסה במלואה לטובת
יזהתפתחותה והתעצמותה של ממלכת חב"ד ליובאוויטש. מכוח הקרבה וההתקשרות האישית של
יחר' זלמן לבית רבי שנשאו אופי משפחתי של ממש, הייתה לו זכות לסייע גם במימון הוצאות
יטקיומיות שונות של 'בית רבי'.
כבמשך הזמן התמסדו נושאים אלו כמו יתר העניינים בכרם
כאליובאוויטש. בשנת תש"ו החל לעסוק בחיזוק הקופה המיוחדת של 'דמי מעמד' באמצעותה
כבניתנה הזכות לקהל חסידים לתמוך בהוצאות הקיומיות הנחוצות של הרבי וביתו. ר' זלמן הפך
כגלעמוד התווך שתרם רבות לביסוסה של קופה זו ובכך הרעיף טובה וברכה אל הבאר ממנה שתה
כדלרוויה מינקות.
כהר' זלמן עצמו סיפר כי כל השנים עד שנת תש"ה
כוהיה הרבי הריי"צ מפנה אותו תדיר לרש"ג, אולם משנת תש"ה ואילך לרבי נשיא
כזדורנו. עובדה זו עולה בקנה אחד עם מהלכים נוספים בהם נקט הרבי הריי"צ מאז שנת
כחתש"ה ואילך, בהפנותו באופן עקבי שורה של הכרעות פרטיות וכלליות לשולחנו של הרבי.
כטעבור קהל החסידים, הייתה תקופה זו של ערב יו"ד
לשבט כאובה, אפופת דאגה לשלומו של הרבי. חדור אמונה, ביטא אז ר' זלמן בכל הליכותיו את
לאהתחושה כי הרבי, מי שהצעידו מינקות בכל משעולי חייו, ינהיג את ממלכתו עד ביאת גואל
לבצדק.
לג"ר' זלמן לימד את כולם פרק בהתקשרות אמיתית",
לדסיפר לימים המזכיר הרב ניסן מינדל ע"ה, לנכדו של ר' זלמן, ר' יוסף יצחק שטרנברג.
להלדבריו, בעוד חלק מצעירי העדה החל באופן טבעי לטפח עמדות עתידיות ולהתייחס בהדרת מלכות
לולחתניו של הרבי, בעיני ר' זלמן, אפילו חתניו הדגולים של הרבי לא נחשבו אלא כמו חסידים
לזמן המניין. העניין בער בעצמותיו והתבטא בעוצמה רבה בשלל הזדמנויות.
לחכשנתקל פעם בשני חתניו של הרבי הריי"צ מסתודדים
לטבירכתי פרוזדור קומת הכניסה ל-770, לאחר שחלה החמרה במצבו הבריאותי של הרבי, לא עצר
מבעדו וסנט בשניהם באופייניות: "הרבי עוד 'יסדר' את שניכם, יבריא ויאריך ימים עד
מאביאת גואל צדק".
מבכך למשל פנה פעם אל הרבי (שכונה אז, הרמ"ש)
מגוהביע באוזניו תמיהה לפשר מראי המקומות וההוספות שכתב הרבי בשולי מאמרים ושיחות של
מדחותנו, הרבי הריי"צ...
מה•
מויום ההסתלקות קשה היה על ר' זלמן כחורבן הבית. האיש
מזהעשוי ללא חת, שרוחו האיתנה סייעה בידו לשרוד רגעים לא קלים, נשבר. רגעי האובדן הנוראיים
מחמתוארים עלי ספר ביומנים שנכתבו באותה עת.
מטוכך מסופר שם:
נ"כל אחד נדחף לפרוזדור הקטן לראות במו עיניו היכן שוכב עתה עטרת ראשנו ותפארתנו.
נאהדלת בחדר המיטות פתוחה, התמונה ברורה, על המיטה העומדת באלכסון קצת, תחת סדין לבן
נב... הלב מתכווץ, העיניים דומעות, מחשבה רודפת מחשבה, מה קרה? איך קרה? איך זה ייתכן?
נגהעיניים רטובות אצל כולם, ממשיכים לומר תהלים.
נד"הרב התמים ר' זלמן שיחי' גורארי' מגיע ומציץ
נהאל תוך החדר שבו שוכב הרבי ופורץ בצעקות נוראות. הרמ"ש שליט"א ניגש אליו
נוומבקש ממנו שישלוט ברוחו. בעודו מדבר אליו, נפל ר' זלמן והתעלף. ד"ר זליגסון שעמד
נזבמקום טיפל בו מיד והוא התיישב בשקט לומר תהלים".
נחשמא ניתן להניח את האצבע על סיטואציה זו כראשיתו
נטשל המעבר של ר' זלמן מהדור השישי אל הדור השביעי. החסיד שהתפרק בבכי חסר מעצורים נוכח
סהסתלקות רבו, רכב ישראל ופרשיו, נשמע מיידית להוראת חתנו של הרבי ומצטרף אל הקהל באמירת
סאתהלים חרישית.
סביתמות אפפה את כל ישותו. שעות ארוכות מירר בבכי,
סגכילד קט שכל עולמו חרב בעדו. מי יוכל לשער את עוצמת המכה הצורבת שניחתה על חסיד שהרבי
סדהיה כל עולמו. אב ורב, יועץ ומדריך. הרבי היה זה שחינכו, גידלו והדריכו בחייו הפרטיים
סהוהציבוריים, בהיותו מעורב בכל החלטה ומעורה בכל צעד קטן כגדול לאורך שנים כה ארוכות.
סוחלל אדיר נפער בעולמו. אבל נורא, קשה מנשוא, אפף את כל הווייתו.
סזגם בהקשר כאוב זה, זכה ר' זלמן לבטא את התקשרותו
סחעת נטל, לימים, חלק נכבד ביותר במימון הקמת האוהל שנבנה (ביוזמתו ובתכנונו האישי של
סטהרבי נשיא דורנו) למקום ציונו הקדוש של הרבי הריי"צ בלב חלקת חב"ד בבית החיים
עעל שם מונטיפיורי ברובע קווינס.
עא•
עברוסטוב, ריגא, שד"רות מגוונת, היחלצות ניסית
עגמהתופת האירופית, שלל תפקידים ציבוריים על אדמת ארצות הברית. כל אלו החווירו נוכח המשימה
עדהמרכזית אליה התגייס ר' זלמן בחורף תש"י. ככלות שבעת ימי האבל על הסתלקות הרבי
עההריי"צ, כיוון את תבונתו, כישרונותיו והמרץ הבלתי נדלה בהם ניחן למטרה אחת. לסייע
עולמרכבה להמשיך ולנוע, להניע קדימה את השליחות הגדולה שהותיר הרבי הריי"צ כאשר
עזאך שנים לא ארוכות קודם לכן הוביל את ממלכת ליובאוויטש אל התחנה האחרונה בגלויות שגלתה
עחמליובאוויטש עד ל'חצי כדור התחתון'. ההכרזה "אמריקה איז ניט אנדערש" הדהדה
עטהיטב, דורשת צורך דחוף בהתמסרות להפצת המעיינות חוצה בכל הכלים והדרכים.
פלימים, העז לגלות באוזני נכדו מעט מצפונות לבו ותחושותיו
פאמאותם ימים. הוא התבטא כי בנעוריו שמע מזקני חסידים, שאחד מהעניינים הקשים ביותר שנבראו
פבבעולם הוא הצורך של חסיד לקבל 'אור חדש' אחר הסתלקות רבו, "אריבער גיין פון איינער
פגצום צווייט'ן" (לעבור מהרבי האחד לרבי השני).
פד"ראיתי מופתים רבים אצל הרבי", סח ר'
פהזלמן. "אבל המופת הגדול ביותר שחוויתי הוא בכך שהפכתי לחסיד ומקושר של הרבי אחרי
פוההתקשרות הנפשית שלי לרבי הקודם". גם לאחר עשרות שנים לא יכול היה ר' זלמן לכבוש
פזאת דמעותיו שזלגו בחום על זקנו הלבן, עת נגע בנימי נפש אלו שהיו כמוסים ואצורים בליבו.
פחבכל הקשור לזהות ממלא מקומו של הרבי, לא הייתה לר'
פטזלמן כל התלבטות. הוא דבק מיד בחתנו הצעיר (שנקרא בפי כול 'רמ"ש'), ונטל חלק פעיל
צומרכזי במסכת המאמצים וההפצרות כדי שהרבי ייטול על שכמו את עול הנשיאות.
צאפעילות זו הייתה לצנינים בעיני חלק מחבריו ובני
צבמשפחתו, שראו ברש"ג כמי שראוי למלא את מקום חותנו. ברור היה כי בעיני הציבור חוות
צגדעתו של ר' זלמן הייתה חיונית, רבת חשיבות ואף עשויה הייתה להטות את דעת הקהל לכאן
צדאו לכאן. קרבתו לבית רבי ונשיאת החן שלו היו שתיהן מן המפורסמות ועל כל אלה עלתה עובדת
צהזהותו כאישיות חשובה וחסיד אותנטי המקורב למלכות.
צור' זלמן גם נחשב חלק מהמשפחה הרחבה, לאור כברת הדרך
צזהארוכה בה 'התגלגל' במחיצת הרבי ומשפחתו, מרוסטוב דרך כל התחנות והנקודות השונות ועד
צחארצות הברית. ר' זלמן היה בן בית של ממש לא רק במעונו של הרבי הריי"צ אלא בקרב
צטכל בני המשפחה. עתה, משעלו על הפרק נושאים מהותיים ובית ליובאוויטש ניצב על פרשת דרכים,
קהיה מי שציפה מר' זלמן ליישר קו ולו על מנת שלדבר תהיה השפעה על קהל החסידים.
קאבעניין המשך שושלת הנשיאות, לא היה לר' זלמן כל
קבספק. ברור היה לו כשמש בצהריים כי את מקום הרבי הריי"צ ימלא חתנו הרמ"ש.
קגגם משפט 'פיתוי' שנשמע כלפיו מאת הרבנית נחמה דינה ע"ה, "אתה יכול להיות
קדחלק מבית רבי", בהתייחס לקרבה המשפחתית שבינו לבין רש"ג, לא דיבר אל לבו.
קהניתן לשער כי ר' זלמן, שניחן בטביעת עין ובפקחות
קונדירה, ידע היטב ללכת בדרך הנכונה. בנוסף, ידע הוא עצמו לספר את הידוע לו כי במגעים
קזשקדמו לבואם של הרבי והרבנית בקשרי שידוכין, קיבלה הרבנית חנה, אמו של הרבי, 'התחייבות'
קחכי ה'רביסטעווע' תועבר בבוא היום לידי בנה בכורה.
קטמספרים כי ר' זלמן עצמו העז לומר זאת לרבי עצמו באותם ימים ואף להציע שהרבי יברר את
קיהדבר אצל אמו הרבנית ולהיווכח מפיה שבידיה מצויה הבטחה כזו, אולם הרבי השיב:
קיא"איך האב עס פון שווער ניט געהערט" (אני, ממורי וחמי לא שמעתי זאת).
קיבכך או כך, ר' זלמן הפנה את כל כובד משקלו, כישרונותיו
קיגומרצו להשגת המטרה שרמ"ש, כפי שכונה אז חתנו הצעיר של הרבי, ייאות ליטול על עצמו
קידאת עול הנשיאות. הוא שילב יד עם ידידו החסיד הנודע ר' שמואל זלמנוב בצוותא עם החסיד
קיהרבי שמואל לויטין וחסידים נוספים, ויחד היו כל מעייניהם נתונים למטרה זו וכיוונו להשגתה
קיואת כל פעילותם הציבורית.
קיזכיוצא בזה, שמע פעם מפי הגאון רבי יצחק הוטנר, ראש
קיחישיבת רבי חיים ברלין באותם ימים. ר' זלמן הכיר אותו היטב מימיו באירופה כמקורב לליובאוויטש
קיטואוהד נלהב שלה. בבואו לארצות הברית ביקש מהרבי הריי"צ שיפנה אותו ללמוד חסידות.
קכלעדותו של ר' זלמן, הגר"י הוטנר לא היה מרוצה מהחברותא שלו ועל כן ביקש הריי"צ
קכאמחתנו הרבי ללמוד עמו חסידות.
קכבבליל שבת פרשת בא תש"י, אור ליו"ד שבט,
קכגבעת לימודו הקבוע עם רמ"ש, סיפר לו הרבי כבדרך אגב כי הרבי המהר"ש, צעיר
קכדבניו של הרבי ה'צמח צדק', לא אבה לקבל על עצמו את הנשיאות ולהנהיג את העדה עד שהכריחו
קכהאותו החסידים. ר' זלמן ידע לצטט את הגר"י הוטנר שאמר כי תוך פחות מיממה התחוורו
קכודבריו של הרבי באופן מוחשי ומבהיל.
קכזחלק מהותי מחינוכו האישי ובהתנהלותו מאז ומעולם
קכחהיה מרכזיותו של 'רבי': להידבק בצדיק, לעשות ככל אשר יורנו הן בעבודתו עם קונו והן
קכטבעולמו הגשמי. נפשו צמאה לרבי. אף בגשמיות חייו היו נטולי בסיס ללא רבי. משהפנים כי
קלממלא מקום הרבי הוא חתנו רמ"ש, החליט כי "יש רבי". וכך, פחות משלושה
קלאחודשים לאחר ההסתלקות, מיד לאחר חג הפסח תש"י, ישב וכתב לרבי "פדיון נפש".
קלבהוא ערך את ההכנות החסידיות, כרגיל, וניגש בדחילו
קלגורחימו אל חדרו של הרבי, נכנס בהדרת כבוד ובביטול, והגיש את הפ"נ. הרבי הביט בר'
קלדזלמן ואמר: "איר מיינט מיט אן אמת?" כרוצה לומר, האם לצון חמדת, המהתל הינך
קלהבי? אתה מתכוון ברצינות להגיש לי פדיון נפש?
קלור' זלמן עמד בניסיון. "מיט 'יחידה' שפילט מען
קלזזיך נישט" (עם 'יחידה' אין משחקים), השיב בקול בטוח ובנחרצות אופיינית. פני הרבי
קלחהרצינו. הרבי חגר את אבנטו, ישב על מקומו ובידו הקדושה נטל את הפ"נ. ר' זלמן יצא
קלטבתחושת הקלה. איש בעולם עוד לא חש בגודל השעה, בנצנוצי חמה, אולם עבור ר' זלמן זה כבר
קמהספיק.
קמאכאן החלה תקופה בה הלך ונרקם יחס מורכב בין הרבי
קמבלחסיד שאינו אלא ידיד נאמן ואישיות קרובה ומוערכת. ר' זלמן מבחינתו מחליט כי יש לו
קמגרבי, בעוד דווקא הרבי 'מתעקש' להיוותר 'חתנא דבי נשיאה' ותו לא. הרבי אף נוקט במגוון
קמדפעולות על מנת להבהיר לכולם שאין בכוונתו לשנות את הסטטוס האישי שלו ואינו משנה את
קמההרגליו, סדר יומו ואף לא את לבושיו. ועם זאת, למרות שהרבי עדיין נהג בו כבחבר החלה
קמומסירותו והתקשרותו של ר' זלמן לפכות כמעיין מים חיים שהצמיח קשר 'פנימי' מיוחד.
קמזלהמחשת קשר מורכב זה, סיפר פעם ר' זלמן לנכדו: בהזדמנות
קמחמסוימת, העז להציע לרבי כי ישנה את מלבושיו כך שיהלמו את מעמדו הרם. על כך הגיב הרבי:
קמט"אוודאי ווען ס'וועט אראפ גיין אין כלים וועט נישט זיין קיין ארט אויף א פינדז'אק"
קנ(ברור שכאשר זה יירד ל'כלים', לא יהיה מקום לחליפה קצרה).
קנא"לילה אחד", סיפר ר' זלמן לימים,
קנב"חלמתי חלום על הרבי הריי"צ וחתנו הרבי, אודות עניין הנשיאות. שאלתי את הרבי
קנגאם יש ממש בחלום וענה לי הרבי 'עס ווענט זיך אויב מ' לייגט זיך שלאפן פון א גוטן קריאת
קנדשמע שעל המיטה אדער פון א גוטע וועטשרע' (הדבר תלוי אם הולכים לישון מתוך קריאת שמע
קנהשעל המיטה טובה או מתוך ארוחת ערב טובה)".
קנו•
קנזפעולות החסידים הלכו וגברו, כאשר אנ"ש מכל
קנחרחבי תבל שותפים למאמץ. מטרה אחת ניצבה לנגד העיניים. שהרבי יואיל לרעות את הצאן, להנהיג
קנטאת העדה. בצוותא עם ידידיו הרבנים לויטין, קזרנובסקי, זלמנוב ועוד שורה של חסידים בעלי
קסמרץ, דאג ר' זלמן לכך שמכל מקום ישלחו 'כתבי התקשרות', מכתבים, פ"נים ועדכונים
קסאעל הנעשה והנשמע בקהילות ליובאוויטש. לא מעטים מאנ"ש בקהילות שמרו על קשרי ידידות
קסבעם ר' זלמן, לנוכח השד"רות שהוטלה עליו מאת הרבי הריי"צ, פעילותו לגיוס
קסג'דמי מעמד' ועוד.
קסדעל ר' זלמן אישית הופעלו לחצים קשים מבני המשפחה
קסהעל מנת שיתייצב מנגד ויעשה למען הכתרת רש''ג, אולם הוא ניצב כחומה בצורה כנגד כל אלו.
קסולשיא הגיעו הדברים בכ"ד בטבת תשי"א, שבועות
קסזספורים לפני יום ההילולא הראשון. אל הרבי הגיע 'כתב התקשרות' וחבורתו של ר' זלמן החליטה
קסחלתת לדבר ביטוי פומבי באמצעות פרסום ידיעה גדולה ובולטת בעיתון האידי הפופולרי 'דער
קסטטאג'.
קעלא רק היוזמה להכתרתו של הרבי בנזר הנשיאות פרצה
קעאלתודעה הציבורית בעקבות הפרסום הנועז, אלא באותה מידה פרצה גם המחלוקת וההתנגדות ליוזמה.
קעבבני משפחתו של רש"ג הקימו מהומה אדירה בראותם את הפרסום בחומרה רבה ביותר. בנו
קעגשל רש"ג החציף פניו כלפי הרבי והתנפל בזעם ובזעקות. הרבי, שהעניין כולו נעשה שלא
קעדבידיעתו ובניגוד לרצונו, הלך במהירות לחדרו של הרה"ח ר' שמואל לויטין, בירכתי
קעהקומת הכניסה של 770. בחדר שהו באותה עת, מלבד ר' שמואל, בני החבורה המצומצמת: הרב קזרנובסקי,
קעוהרב זלמנוב ור' זלמן עצמו. הרבי הביע את כאבו והבהיר: אם לא תפרסמו הכחשה ברורה, אאלץ
קעזבעצמי לפנות לעיתון ולפרסם הכחשה מפורשת.
קעחהחסידים השפילו פניהם במבוכה. לתגובה כה נחרצת לא
קעטציפו. לאחר רגעים אחדים הרהיבו עוז ושאלו: "על מה תצא ההכחשה, על כך שהחסידים
קפלא שלחו אל הרבי כתב התקשרות? והלוא אין החי מכחיש את החי: אכן, החסידים שלחו כתב התקשרות".
קפאהרבי לא השיב דבר אלא עזב את המקום.
קפבלא חלף אלא זמן קצר ואל החדר נכנס מי שנכנס. בסגנונו
קפגהגס פצח בצווחות: דעו כי אם לא תסלקו את ידיכם מהעניין לא תישאר לי כל ברירה, אכנס
קפדלחדרו של הרבי ואומר את פרקי התהלים שסבי לימד אותי לומר נגד 'שונאים'.
קפההחסידים הוכו תדהמה. אחד מהחבורה לא התמהמה, קפץ
קפווזינק מהחלון אל הרחוב, אחר חמק מהדלת, ולבסוף נותרו בחדר רק שניים. הנכד ור' זלמן
קפזשהביט לתוך עיניו של הנכד הסורר מבלי להניד עפעף. אף תו בפניו לא העיד על סערת הנפש
קפחשהתחוללה בקרבו. נחוש היה בדעתו כי אחת היא הטובה לליובאוויטש והדברים לא יסטו ממסלולם
קפטרק בשל הפחדות ואיומים.
קצעדות מאוחרת להלכי הרוח באותם ימים קיבל ר' זלמן
קצאכמה שנים לאחר מכן, באחת משנות היו"ד, עם שובו ממונטריאול.
קצבמטרת ביקורו הייתה לאסוף דמי 'מעמד' עבור הרבי ולשם
קצגכך התכנסו החסידים במונטריאול לאסיפה. בדברים שנשא אז הרב יצחק הנדל, רבם של חסידי
קצדחב"ד במונטריאול, סיפר כי הרבי לא אבה ליטול על עצמו את הנשיאות עד שהחסידים ייקחו
קצהעל עצמם את עול אחזקת המוסדות.
קצוכששב ממונטריאול ונכנס לרבי, התעניין הרבי מה היה
קצזבעת ביקורו. ר' זלמן חזר על הדברים שסיפר הרב הנדל. הרבי אישר את הדברים ואמר: נכון,
קצחהזוכר אתה כיצד קראתי אתכם לאסיפה, אני עצמי סחבתי את הספסל לאסיפה, ושאלתי אתכם מי
קצטיטול את האחריות לניהול המוסדות? איש מכם לא ענה אז. בשל כך – הוסיף הרבי ואמר לר'
רזלמן – זמן רב לא קיבלתי על עצמי את הנשיאות.
ראהרבי הכיר בנכונותו של ר' זלמן להתגייס, הן באופן
רבאישי והן בממד הכלכלי לטובת אחזקת המוסדות, והתייחס לכך כאל 'חסד נעורים'. היה זה בעיצומה
רגשל אחת ההתוועדויות בשנת תשי"ג. הרבי פנה לעברו של ר' זלמן ואמר לו: "כשיהודי
רדעושה טובה ליהודי, מכירים לו על כך טובה עד סוף ימיו".
רהבפעם אחרת התבטא באוזניו הרבי: "ווען מ'טוט
רועפעס פאר מיר, בלייב איך ניט א בעל חוב, אבער איך בין נישט קיין אייליקער" (כשעושים
רזמשהו עבורי, איני נשאר בעל חוב. עם זאת, איני ממהר לשלם).
רחעד הרגע האחרון לא ידעו החסידים אנה מועדות פניה
רטשל ליובאוויטש. לבסוף, בהתוועדות של יום ההילולא הותרו הספקות. דומעים ונרגשים זכו
ריסוף סוף החסידים לעמוד ולהאזין בקשב רב ל'באתי לגני", המאמר הראשון של הדור השביעי.
ריאהאם פעולותיהם של ר' זלמן ועמיתיו 'תרמו' משהו?
ריבר' זלמן עצמו, בביטול חסידי שכה אפיין אותו, חשב שלא. "פעלנו כפי שכל חסיד היה
ריגפועל, אולם העניינים התנהלו בעולמות שלא קשורים אלינו", אמר לא אחת. לא פחות מכך,
רידחזר בחרדת קודש על משפט שזכה לקבל מהרבנית חיה מושקא, שהתבטאה פעם באוזניו, "דע לך
ריהשיש לך חלק גדול בכך שמלכות ליובאוויטש קיימת היום".
ריו•
ריזזמן קצר לאחר שקיבל עליו הרבי באורח רשמי את הנשיאות,
ריחקיבל ר' זלמן 'צו גיוס' מאת הרבי עצמו. על כך אנו לומדים מסיפור מדהים מפי המזכיר הרב
ריטגרונר.
רכהיו אלו ימי בראשית. הרבי התמסר להנהגת חסידיו אולם
רכאסביבו הובערה אש עזה, אש מחלוקת אותה טיפח אחד מבני המשפחה. מה שהיה מיוחד בכל העניין
רכבהוא הקשר והידידות הפנימית ששררו תדיר בין הגיסים, חתני הרבי הריי"צ. מי שידע
רכגזאת, ידע גם שהאש תוכל לכבות אם אך תיסלל דרך אל רש"ג עצמו.
רכדהיה זה באישון לילה שגרתי בו קיבל הרבי אורחים ליחידות.
רכההרבי, ביקש לזמן אליו את ר' זלמן גורארי' ואת ר' שמואל זלמנוב. כשהם נכנסו לחדרו הקדוש
רכוהודיע להם הרבי כי יחד עמם מוקם עתה 'ועד ליובאוויטש'.
רכזהרבי הורה להם כי מדי שבוע, בערבו של כל יום שני,
רכחייכנסו לחדרו וידונו על ענייני העסקנות, מוסדות ליובאוויטש די בכל אתר ואתר ועוד סוגיות
רכטהעומדות על הפרק. המועד המדויק, קבע הרבי, יהיה בטרם יחלו היחידויות. בכל פגישה יקבלו
רלשניהם הנחיות והוראות לביצוע.
רלאלעתים התקיימו פגישות כאלו גם בביתו הפרטי של הרבי
רלבבאמצע השבוע. סדר זה נמשך תקופה ארוכה ובמשך השנים נודעו עניינים מופלאים ושמימיים
רלגלהם היה ר' זלמן עד בזכות חברותו ב'וועד ליובאוויטש'.
רלדלעתים היו ר' זלמן וחברו לוועד מצרפים לפעולותיהם
רלהאת החסידים ר' שמואל לויטין או ר' אליהו יאכיל סימפסון, לעתים את שניהם יחד ולעתים
רלוחסידים נוספים.
רלזמספר הרב גרונר: "כאמור, חברי ה'וועד' היו
רלחנכנסים לפני ראשיתה של היחידות. פעם, יצא ר' זלמן חיוור כסיד והוא אומר לי בקול רועד:
רלטלייבל, הבא לי בדחיפות כיסא. מיהרתי לקרב אליו כיסא טרם יתמוטט. הפצרתי בו שיספר לי
רממה אירע. ר' שמואל זלמנוב סיפר כי בעוד הם בחדרו של הרבי, אמר להם הרבי בזו הלשון:
רמא'אתמול הייתי באוהל, והרבי אמר לי שמחר ייכנסו אלי זלמן גורארי' ושמואל זלמנוב, מסור
רמבלהם כך וכך'. ר' שמואל הוסיף לספר כי ר' זלמן שאל את הרבי תכף, מה עוד אמר הרבי. והרבי
רמגענה: רק זה נוגע לכם...
רמד"מעניין שאצל הרבי הריי"צ היו עניינים
רמהשמימיים כאלו עניין של מטבע לשון. לא פעם התבטא בפירוש 'דער טאטע איז געווען ביי מיר'
רמו(האבא היה אצלי). אבל אצל הרבי, הייתה זו פעם ראשונה – ובכלל בין הפעמים הבודדות לאורך
רמזהשנים – בה נשמעה התבטאות כה מפורשת ומפורטת, שכללה גם הוראה מעשית, וגרמה ממש לבהלה
רמחוהתרגשות אצל כולנו".
רמטחברותו ב'וועד ליובאוויטש' העניקה נופך מיוחד לקשר
רנהעצמי הפנימי ששרר בין הרבי ור' זלמן. כאיש סוד נאמן, יכול היה ר' זלמן כעת לבצע עניינים
רנארבים למען הרבי והוא אכן ניצל זאת על מנת לקדם את מנהיגותו ומעמדו של הרבי במישורים
רנברבים, חלקם נותרו כמוסים עד עצם היום הזה.
רנגבחודש אלול תשי"ב נכנסו שני חברי ה'וועד' כהרגלם
רנדופנו אל הרבי בבקשה כי בראש השנה הקרב ובא ייאות לתקוע בשופר, כמנהג רבותינו נשיאינו
רנהבכל הדורות. הרבי השיב כי אינו יודע היאך לתקוע. ר' זלמן ההין ואמר: "הרי זו
רנו'חכמה' ולא 'אומנות'. הייתכן שהרבי לא יידע חכמה זו?". הרבי הביע את הסכמתו לא
רנזלפני שביקש מר' שמואל זלמנוב ללבן עמו מה שנהגו רבותינו נשיאינו לנגן לעצמם חרש לפני
רנחהתקיעות. בהמשך לכך נכנס ר' שמואל אל הרבי כמה פעמים לפני ראש השנה, ומאז ועד תשנ"ב
רנטועד בכלל תקע הרבי בשופר מדי שנה בשנה. תודות לעקשנותו של ר' זלמן, זכו החסידים לשמוע
רסאת התקיעות מהרבי מדי שנה בשנה.
רסאכשנתיים לאחר הקמת 'ועד ליובאוויטש', שב ביום מן
רסבהימים הרבי מהאוהל והודיע במפתיע, באמצעות הרב חדקוב, לר' זלמן ולר' שמואל זלמנוב כי
רסגבתום עשרים וארבע שעות, יבוטל הוועד ("וועט ווערן אויס ועד"). ר' זלמן ור'
רסדשמואל חשבו בלבם כי בכך תם התפקיד הבלתי שגרתי שהוטל עליהם אולם לימים הטיח בהם הרבי
רסהבתוכחה, "איך האב אייך געמיינט פאר מנהיגים" (חשבתיכם למנהיגים). בהזדמנות
רסואחרת, אמר הרבי להם שהיה עליהם לנצל את 24 השעות שהופקדו בידם לדברים שיהיו לדורות.
רסז•
רסחעדות נדירה ומיוחדת הקשורה בקשר ישיר לתפקיד הרגיש
רסטשקיבלו ר' זלמן וחברו להכפפת מוסדות ליובאוויטש בכל מרחבי תבל להנהגתו ונשיאותו של
רעהרבי – מצויה בעדות הבאה שבמרכזה אישיות גדולה ונשגבה בניו יורק של אותם ימים. היה
רעאזה האדמו"ר רבי שימעל'ה מאמשינוב זצ"ל, שרחש כבוד גדול לליובאוויטש. בהכירו
רעבאישית את הרבי ואת רש"ג, גם לאדמו"ר מאמשינוב ברור היה כי אין 'מחלוקת' אמיתית
רעגבחב"ד.
רעד"באחד מלילי היחידות", מספר הרב גרונר,
רעה"אני פתאום מבחין בדמותו של האמשינובער, על מפתן 770. 'אני חייב להיכנס אל הרבי',
רעוהודיע לי בנחרצות. לא יכולתי להסתיר את האמת. המקום המה חסידים, תור צפוף השתרך וכולם
רעזחיכו לתורם, מהם אנשים שציפו לכך כבר שבועות רבים. 'לא יעזור לכם מאומה', הצהיר רבי
רעחשימעל'ה, 'אני חייב להיכנס'.
רעט"בהזדמנות הראשונה שנוצרה, לאחר צאת אחד החסידים,
רפסיפרתי על כך לרבי, שהורה לי להכניסו על אתר. ר' שימעל'ה שהה בחדרו של הרבי כחצי שעה.
רפאבצאתו, אמר לי הרבי כי ככל הנראה אצטרך להכניסו שנית, בהמשך הלילה, 'בין גברא לגברא',
רפבכלשונו של הרבי. רבי שימעל'ה אכן יצא ושאל: 'וואו זיצט די אלטע רעבעצן' (היכן נמצאת
רפגדירתה של הרבנית הזקנה, מרת נחמה דינה, אלמנת הרבי הריי"צ). הוא עלה לשם ושב כעבור
רפדכשעה. או אז שוב נכנס אל הרבי ולאחר שהות ממושכת יצא ונסע לדרכו.
רפהעוד באותו לילה קרא הרבי למזכירו והורה לו:
רפו"בהתוועדות הבאה ישתתף הגיס וישב ליד שולחני. יש להכין עבורו מקום מכובד".
רפזאם כי החל המעגל להתהדק והשלום שב לליובאוויטש אך
רפחטרם נשלם סופית. כה סיפר השליח הרה"ח הרב יצחק דוד גרונר, באוזני נכדו של ר' זלמן:
רפטבמהלך אחת ההתוועדויות של תשי''ג ניגש רש"ג אל הרבי ובפיו בקשה: "איך וויל
רצדער רבי זאל מיר באהאנדלען ווי דער שווער האט מיר באהנדעלט" (אני רוצה שהרבי יעניק
רצאלי את אותו מעמד לו זכיתי אצל חמינו הרבי).
רצבר' זלמן, שניצב מנגד ושמע את דברי רש"ג, לא
רצגהחמיץ את ההזדמנות וקרא בקול כלפי רש"ג: "שמערל, גיב אוועק די ספרים!"
רצד(שמערל, מסור את הספרים) – בכוונו לאוצר הספרייה של הרבי הריי"צ וקודמיו שטרם
רצהעברו לידיו של הרבי. בתגובה, הזעיף רש"ג פניו כלפי ר' זלמן ושב על בקשתו אל הרבי,
רצובאותו טון ובאותו נוסח. ר' זלמן לא זז ולא נע ושוב התערב וקרא כלפי רש"ג: 'שמערל,
רצזגיב אוועק די ספרים!' (שמערל, מסור את הספרים). רש"ג שב והתעלם בחלותו את פני
רצחהרבי, בשלישית, בטון ובנוסח זהים: 'איך וויל דער רבי זאל מיר באהאנדלען אזוי ווי דער
רצטשווער האט מיר בהאנדעלט'. אך גם הפעם היה זה קולו של ר' זלמן שהתערב וקרא לו בשמו הפרטי
שובבקשה נחרצת שימסור את הספרים לבעלותו של הרבי.
שאבשלב זה פקעה סבלנותו של רש"ג. הוא החווה באצבעו
שבכלפי ר' זלמן ונזף בו בכעס בלתי עצור.
שגהרבי לא הגיב כלל על חילופי הדברים, פתח את סידורו,
שדקרא מתוכו ברכה אחרונה ויצא מההתוועדות שבאותו רגע באה לסיומה.
שהאירועים אלו היו נחלת תקופת התוהו ובוהו שקדמה ואולי
שוזלגה לתחילת ימי בראשית. ואולם, מאז זמן קצר לאחר מכן ועד יומו האחרון של רש"ג,
שזחתנא וגיסא דבי נשיאה, עלי אדמות, גילה הוא נאמנות בלתי מסויגת כלפי הרבי, בהתבטלות
שחעצומה שאין לה שיעור וללא כחל ושרק, עד כדי מסירות נפש מדהימה ומעוררת השתאות.
שט•
שי"בימי בראשית", נזכר בנו של ר' זלמן,
שיאר' יצחק מאיר, "פנה הרבי אל ראשי החסידים ואמר כי חותנו, הרבי הריי"צ, הטיל
שיבעליו את הנהלת 'המרכז לענייני חינוך'. ואם יישמע להפצרת החסידים וייטול על עצמו את
שיגהנשיאות, מי ייקח את האחריות למימון הוצאות המל"ח.
שיד"בתגובה, תכף קמו ועדי פעולה (ויתכן שעל אותו
שיהועד בו היו חברים אבי ור' שמואל זלמנוב הוטל לתאם ולנהל את פעולות ועדים אלו) שכל תכליתם
שיוהייתה לדאוג למימון ואחזקת ה'מרכז' על מנת להסיר דאגה זו מכתפי הרבי. ברשימות והפרוטוקולים
שיזשנותרו גנוזים בארכיון אבי מופיעים שמות כל העוסקים והחברים בוועדים אלו, ובהם ובראשם
שיחאבי, כחבר הנהלת המרכז לענייני חינוך".
שיט"בשנות הל'", מוסיף ומספר ר' יצחק מאיר,
שכ"נסע אבי למונטריאול, טורונטו, פיטסבורג ואולי עוד מקומות קיבוצי אנ"ש לגיוס
שכאכספים לטובת המל"ח. היה זה לאחר שהרב חדקוב קרא לאבי וסיפר לו כי כי ה'מרכז' שרוי
שכבבחובות גדולים וכי הוא מבקש ממנו שיעשה משהו, לנוכח אותה אחריות אשר קיבלו על עצמם
שכגהחסידים, אז, עם כינון נשיאות הרבי.
שכד"למחוזות אלו נסע אבי יחד עם הרה"ח ר'
שכהמנחם מענדל מרוזוב ויחד הם דרבנו את אנ"ש שיתרמו סכומים גדולים לטובת המל"ח.
שכושליחותם נשאה פרי והם נחלו הצלחה גדולה. בשלב מסוים כתבו אחדים מאנ"ש לרבי כי
שכזמבקשים מהציבור למעלה מיכולתו והרבי הורה לחדול מכך".
שכחמאז שנת תשי"א – בראותו עד כמה חשוב לרבי נושא
שכטאחזקת המוסדות הקדושים עד כדי שאלה נוקבת שהשמיע בטרם קבלת הנשיאות – היה זה ר' זלמן
שלשנטל על עצמו למכור את פסוקי 'אתה הראת' ביום שמחת תורה, לטובת 'המרכז לענייני חינוך'.
שלאבשנים הראשונות נהגו התורמים להניח לרבי לקבוע את
שלבגובה התשלום, "על דעת הרבי", והרבי היה נוקב בסכום. שנה אחת הרבי אמר שלא
שלגינקוב עוד בסכום בנימוק, "ההשגות שלי וההשגות של החסידים אינן תואמות".
שלדליבו של ר' זלמן התפלץ. הדברים החדים כתער נקבו
שלהאת חדרי ליבו, חרשו חורשים בגבו. בשרו נעשה חידודין-חידודין. כחלק מהציבור כולו, חש
שלוכאילו הדברים מכוונים אליו. הוא האזין לצלילי הכאב שיוצאים מליבו הטהור של הרבי ויורדים
שלזחדרי בטן והבטיח לעצמו להביא את הדברים, במלוא חומרתם, לאוזני החסידים.
שלחמאחר ראש השנה עד ערב שמיני עצרת היה ר' זלמן שרוי
שלטועסוק, יחד עם השד"ר הרה"ח ר' שמואל דוד רייטשיק, באיסוף כספים לטובת 'המרכז
שמלענייני חינוך', לקראת המכירה השנתית של פסוקי 'אתה הראית', שכל הכנסותיה קודש היו
שמאל'מרכז'.
שמבכפועל יוצא מתפקיד זהה שקיבל ר' זלמן, כאמור, בערוב
שמגימי הרבי הריי"צ, נטל ר' זלמן על עצמו את השד"רות בנושא 'מעמד'. הרבי, שהכיר
שמדהיטב את כישרונו ויכולת השפעתו של ר' זלמן עודדו רבות כשליח לערי השדה, לצאת לשבתות
שמהולפגוש קהילות ולעורר אותם בתבונה ובהשכל לתמוך בליובאוויטש וענייניה. ר' זלמן התמסר
שמולכך בכל מאודו. היה קם ונוסע במסירות, גם אם ההזדמנות לבקר עיר כלשהי נקרתה ברגע האחרון
שמזממש.
שמחעם זאת, לא רצה ר' זלמן להפסיד התוועדויות של הרבי
שמטוהודה בכך בהזדמנות מסוימת באוזני הרבי. מני אז, זכה שהרבי היה מעדכן אותו מראש באותה
שנתקופה אימתי עתידה להתקיים התוועדות בשבת, על מנת שיוכל לתכנן את ביקוריו כך שבאותה
שנאשבת ישהה בביתו.
שנבגם בעת ביקוריו ניכרה בו תחושת השליחות. הוא לא
שנגנח ולא ויתר לעצמו. במשך כל השבת דאג לבקר בכמה שיותר בתי כנסת, לדרוש ולעורר ולפעול
שנדכמיטב יכולתו על מנת שהביקור ינוצל באופן מקסימלי. פעם הגיע לשבת בטורונטו וגילה כי
שנההאכסניה שהוכנה לו נמצאת במרחק הליכה של שעה תמימה מהמקווה הקרוב ביותר. הוא לא ויתר,
שנוהשכים קום וצעד הלוך ושוב כדי לטבול במקווה ואת הדרך חזור ניצל כדי לפגוש כמה שיותר
שנזיהודים ולעוררם על הקשר לליובאוויטש.
שנחמשיצאה שבת לא התמהמה. ישב מיד לכתוב דו"ח
שנטארוך ומפורט לפרטי פרטים, בו סיכם את ביקורו: את מי פגש, מי קיבל את דבריו בחום והתלהבות
שסומי הגיב בדרכים אחרות, למי יש 'טרוניות' ומי ביקש בקשות מיוחדות. הכול מסר לרבי וזכה
שסאלתשובות מפורטות עם סדרה של הוראות להמשך הקשר.
שסבשד"רות זו נמשכה עד שנת תשכ"ה. אז אמר
שסגלו הרבי כי נוכח הצער לרעייתו, הרבנית חוה, שמסבות היעדרויותיו התכופות בימי שבת, לפיכך
שסדמעתה ואילך במידה ועליו לנסוע לשבת כדאי שייסע 'איש וביתו'. למעשה הפסיק הרבי לשלוח
שסהאותו בעניין ה'מעמד', וכשהבחין ר' זלמן בכך שאל את הרבי מדוע. השיב הרבי: לא מתאים
שסושאגרום לרעייתך לטלטל עצמה למקומות מרוחקים בגלל 'דמי מעמד'...
שסזלא הייתה
שסחזו אלא חוליה מכרעת בכינונה של מלכות בית ליובאוויטש בימי בראשית של הדור השביעי שר'
שסטזלמן נטל בה חלק מרכזי ודומיננטי.
שע[142]. כשקיבל ר' זלמן את הפתק מספריית אגודת חסידי חב"ד (שבה משתמרים כתבי
שעאיד קודשו של הרבי), בערוב ימיו, ייקר זאת מאוד ואמר לנכדו: "זעסטו, איך האב אריינגעכאפט.
שעבמ'דארף זוכה זיין אריינכאפן" (רואה הנך, הצלחתי ל'חטוף'. 'לחטוף' דרושה זכות כדי
שעגלהצליח...
שעד[143]. מתוך הספר 'ימי בראשית'.
שעה[144]. שמועה גורסת כי הרבנית חנה ביקשה לקבל התחייבות זאת בכתב, אך תגובת הרבי
שעוהריי"צ הייתה: "ביי אונז א ווארט איז א ווארט" (אצלנו מילה היא מילה).
שעז[145]. תיאור זה נלקח מדברים שר' זלמן עצמו כתב בערוב ימיו.
שעח[146]. ר' זלמן אף העלה את הדברים, בצוואה מיוחדת שכתב לה, כשהוא מצטט את דבריה
שעטאלה אליו בעבר. ראו גם בפרק 'יושב בסתר'.