Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק שבעה עשר
בטוב עין
גאיש העסקים הממולח, החסיד הניצב בחזית, שאנשים יראו
דמגערותיו וחששו מהאזמל המשונן שבו קילף מעליהם את מסכותיהם, הפך לזקן מלא רחמים ולסב
הרווי חמלה בבואו במגע עם נכד או נכדה, בן או בת.
ורכותו המשפחתית של ר' זלמן והאבהיות הרחומה שאפפה
זאת יחסו לצאצאיו עמדה בסתירה מוחלטת לדמות התקיפה שאפיינה אותו בעסקיו ולהתנהלותו הקשוחה
חעם עמיתיו בשוק המסחר.
טתכונות הפלדה העזות שאפיינו את אישיותו קבל עם ועולם,
ינותרו מהצד החיצוני של מפתן דלת ביתו. בעוד אנשי עסקים יראו מפניו ורעדו לנסות אפילו
יאלרמותו, בעוד חסידים נכבדים שקלו פעמיים אם כדאי להם לגרום למורת רוח אצל מי שמקורב
יבועומד בבית רבי – הנכדים והנכדות חשו את רוחו המלטפת ואת חיוכיו מלאי האהבה שפיזר לעברם
יגבנדיבות ובקרבה שאין לה אח ורע, חרף היותו תקיף לעד.
ידעסקיו חובקי התבל ברכושו והונו ועיסוקיו גורדי השחקים
טובענייני החסידות, לא שחקו את זמן האיכות שהקדיש למשפחתו כאיש משפחה למופת. הוא ידע
טזמה נעשה ומה נשמע עם כל נכד ואצל כל נינה. למי בקעו השיניים ומי החלה ללכת. מה מצב
יזהלימודים של כל אחד ואחת ומי מהנכדים זקוק לפינוק טוב מסבא. מי נבחן על מסכת שלמה בעל
יחפה ומי מתקשה ללמוד קריאה. סבא ידע הכול והיה מעורב בכל פרט ופרט.
יטלנכדיו ונכדותיו הנשואים נהג לומר לפני החתונה:
כ"אני איש עסקים, מנהל פנקסי הוצאות והכנסות ומדי שנה טורח לוודא שההכנסות עולות
כאמשנה לשנה. גם במאזן המשפחתי אני רוצה לוודא שלמשפחה יצטרף נכד נוסף ולא שחלילה נאבד
כבגם את הנכד שלנו". בהתאם לכך היה מתייחס לכל מי שנישא לנכדיו ונכדותיו כנכדים
כגלכל דבר ועניין.
כדוהנכדים והנכדות, הנינים והנינות, השיבו לו הרבה
כהאהבה אוהבת ויראת כבוד. מוצא פיו של סבא היה קודש. עקרונותיו קודש קודשים. כל מי שנכנס
כולמשפחה הפך באחת לחלק טבעי. חתנו זכה ליחס כבן, הן בהצהרותיו כי הוא כבנו והן הלכה
כזלמעשה בעוצמת הקשר שנטווה בינו לבינו.
כח"מה צריך לחפש בשידוכים", היה נוהג רבי
כטזלמן לשאול את נכדותיו ולענות מיניה וביה, "אם הבחור יהיה חסידי, יהיו להם חיים
למאושרים כי יש לו 'איין ריבונו של עולם, איין רבי און איין פרוי' (בורא אחד, רבי אחד
לאואישה אחת)". עיקרון זה הוטמע היטב בקרב צאצאיו, כמו כל עיקרון שנשמע מפיו של
לבסבא והיה ספוג בחכמת חיים ומושתת על תבונה מעמיקה. לקראת כל פגישה אליה יצאה אחת מנכדותיו,
לגר' זלמן היה מתדרכן ומוודא על מה יעמדו ועל מה יתעקשו. בכל שעה שלא חזרו הביתה, ניצב
לדהיה ר' זלמן בפתח הבית ומבקש לשמוע ולהתרשם. ואם היה הדבר קורה בשעה מאוחרת בלילה,
להנדרשו להשאיר לו פתק עם דיווח מלא, כדי שמיד בקומו לפנות בוקר יהיה מעודכן.
לותכונת הנתינה שטבועה הייתה בנפשו, הסבה נינוחות
לזונעימות לשוהים במחיצתו. על אחת כמה וכמה במשפחתו פנימה, לא היה מאושר ממנו כמו באותה
לחעת שיכל לבטא את נדיבותו השופעת. דעתו הרחבה לא סבלה קמצנות או קטנות המוחין של דקדוקי
לטחישובי עניות. הוא אהב שפע ורחבות, גם לו גם לאחרים.
מכל מהותו הייתה הרחבה. חייו היו בהרחבה, ביתו התנהל
מאבהרחבה אמיתית, נתינתו הייתה בהרחבה וכל כולו היה בסימן של 'ואתהלכה ברחבה', פשוטו
מבכמשמעו.
מגר' זלמן אהב להעניק ונהנה מלרכוש מתנות. הוא היה
מדמרעיף דורונות לרוב על אשתו הרבנית, על ילדיו ועל הנכדים בימי הולדתם, בימי הנישואין
מהשלהם ובכל מאורע חשוב בחייהם. אנינות הטעם שלו הובילה אותו לרכישת הדברים המשובחים
מווהיפים ביותר. כלי הכסף היקרים שרכש לאשתו, לשולחן השבת ולפאר את הבית, היו בולטים
מזביופיים המקורי, בערכם הגבוה ובפיתוחיהם הייחודיים. בשבת אפפה את הבית כולו אווירת
מחמלכות.
מטשווי התכשיטים שהעניק לאשתו היה עצום. אצל ר' זלמן
נאפפה הרוחניות גם את החומריות. הוא הקפיד על כך שבשעת הדלקת נרות של שבת תענוד אשתו
נאתכשיטים יקרי ערך ורבי ממון לכבודה של השבת, כפי שזכר ממנהגי אמו. על מנהג זה שמרה
נבוהקפידה בכל שבת, עד השבת האחרונה שהייתה בביתה.
נגבהשקפת עולמו היצוקה לא הייתה סתירה בין שימוש בכלים
נדיקרים ועדכניים לבין עבודת החסיד בעולמו. כמי שנולד באווירה של עשירות והרחבה, רחבות
נהאופקיו אל מעבר לגבולות הצמצום המחשבתי, גרמה לו להתעלות אל מעבר לשיקולי קטנות של
נוהתאמות לתדמיתו הוא אהב אמצעים שמקלים על החיים ומאפשרים נוחות. מזה ומזה לא הניח ידיו
נזוהכול בשפע רב.
נחכמי שבילה את שנות ילדותו ובחרותו ברוסיה, מדינת
נטהאימה והחרדה, הייתה בו חביבות למנעולים משובחים הבולמים ידיים זרות ומרתיעים עיניים
סבולשות. מרחבי המחיה שלו 'סבלו' תמיד מעודף של מנעולים משוכללים שביקש להתקין ומדלתות
סאמתוחכמות ומערכות נעילה מורכבות. מומחה מיוחד לאלקטרוניקה הכין עבורו אמצעים שונים
סבומשוכללים של אבטחה ושליטה על הפתחים הרבים.
סגלא פחות מעשרה מכשירי שמיעה היו לו, למרות שרק זוג
סדאוזניים אחד יש לו לאדם. שכן כל אימת שיצא לשוק מכשיר חדיש יותר עם שיפור כלשהו ולו
סההמזערי ביותר, מיהר לרוכשו, כדי לשפר את השמיעה שלו. זהו פרט המלמד על הכלל.
סו"ואתהלכה ברחבה" היה מוטו בחייו של ר' זלמן שייקר את מתנת השפע שניתנה לו.
סזהוא בז לסגפנות ולהתבצרות בחיי דחק. נטייה זו מצאה ביטוי בחביבות שרכש לחברה מסוימת
סחהמתמחה במוצרים מקוריים. כשהציעה למכירה שעון המקרין את השעה על תקרת החדר בחשכת הלילה,
סטמיהר ר' זלמן לרוכשו.
ע•
עאעסוק מאוד היה ר' זלמן וילדיו חשו זאת. בששת ימי
עבהמעשה הייתה סביבו כמין חומה בלתי נראית שמנעה מהילדים להפריע לאבא הנושא את כל העולם
עגעל ראשו. "גדלתי בצל אבא שתמיד היה עסוק. לא היו יכולים לגשת אליו סתם כך. תמיד
עדהיה יושב עם הטלפונים הבוערים ועם כל מיני סידורים", מספרת בתו, הגב' אסתר שטרנברג.
עהתכונה זו של ר' זלמן מפליא לתאר בנו ר' נתן.
עו"לאנרגיות של אבא במשך השנים", מקדים ר' נתן, "לא היה אח ורע. לעתים
עזבשהות לידו ניתן היה לחתוך את המתח באוויר. הוא לא אהב לאבד זמן לריק. כל דבר רצה לדעת
עחאולם בקיצור נמרץ. 'אין לי זמן לדבר באריכות. דבר בקיצור', אמר לצאצאיו. כל דקה הייתה
עטיקרה אצלו. האנרגיה שלו הייתה מעל כוחותיו. הוא רצה להספיק הכול ומיד".
פ"גם בארוחת הערב המשפחתית", מוסיפה בתו,
פא"נזהרנו שלא להטריד את אבא במשוגותינו הילדותיות. תמיד היה אבא שרוי בשטף העשייה
פבוטרוד במחשבה. אבא היה שומר סוד דגול. מעולם לא שיתף אותנו בעיסוקיו ובפרטי השליחויות
פגומילויי ההוראות הרבות שאותן קיבל מהרבי".
פדהתמונה הייתה משתנה באחת עת פרשה השבת את כנפיה
פהעל הבית. עולם המעשה נשאר מחוץ לגבולות ור' זלמן נתן דרור לרגשותיו ההומים כלפי בני
פומשפחתו. "בשבתות יכולנו לחוש באבהיות שלו בתוך אווירת צוותא נעימה שאבא השרה",
פזנזכרת בתו. "כי בטבעו הוא היה מאוד משפחתי ובשבת, ללא ענני הטרדות הקודרים, זרחה
פחהשמש במלוא יופייה על כולנו".
פטמדי ליל שבת מסר כל נכד דיווח לר' זלמן על לימודיו
צבמהלך השבוע שחלף. כל השבוע ידעו הנכדים כי בליל שבת ייבחנו על ידי הסבא בשולחן שבת.
צאבהיותם דרוכים לכך, היו לומדים במרץ כל השבוע. כסבא, היה ר' זלמן מתעדכן לפרטי פרטים
צבבמצבו של כל נכד ונכדה. משיב לשאלתה של כל נכדה ומתייחס לכל משפט שנכד אמר, בסבלנות
צגאינסופית ובלתי נלאית. בכל הזדמנות, היה מחדיר שוב ושוב בילדים ובנכדים יראת שמים והתקשרות
צדלרבי.
צהגם לא בשבתות, הפעיל ר' זלמן מבט מפקח תמידי וכשהיה
צוצורך היה משבית את כל עולמו ומתפנה להרגיע נפש סוערת או לב פגוע של נכד ונכדה.
צז"פעם נסעתי ארצה לחתונה ויומיים היו ילדיי תחת השגחת הוריי", נזכרת בתו,
צח"למרות שהיו אלו יומיים בלבד הוא חשב שבטח הם מתגעגעים לאמא. אז הוא לקח אותם
צטלהפלגה בת שלוש שעות על ספינה במנהטן".
קככל שהיה עסוק בכל כולו בעסקנות מכאן ובעסקים משם
קא– לא נפגמה רגישותו ולא כהתה האכפתיות שפעמה בו. למרות אפס הפנאי, עקב ר' זלמן אחרי
קבהלימודים של צאצאיו ובמידת הצורך נרתם לעזרה. "כשהייתי תלמידה בבית רבקה",
קגמעידה הגב' שטרנברג, "לפעמים נדרשתי לעזרה. אבא היה נכון לעזרה תמיד, לא אשכח
קדכיצד התאמץ למצוא מילה מתאימה באנגלית למילה 'פסח' מלשון דילוג. ישב וחיפש במלון ונבר
קהעד שימצא את התרגום המדויק ביותר".
קוכשהייתה בתו תלמידת כתה ז', נסגר בית הספר 'בית
קזרבקה' והיא עברה ללמוד ב'בית יעקב'. ר' זלמן הבחין כי רמת הלימודים של בתו נמוכה מזו
קחשל חברותיה בבית הספר החדש בו החלה ללמוד ושכר מורה פרטית שתשלים לה את הפערים חיש
קטמהר.
קי"כשגדלנו", מוסיף בנו ר' יצחק מאיר,
קיא"שילם אבי לכמה מזקני החסידים שיבואו לביתנו וילמדו עמנו מעת לעת. היה זה דבר
קיבנדיר ביותר באותם ימים ולא היה זה מקובל כלל".
קיג"כשהגעתי לפרקי", מספרת בתו, "חיפש
קידאבא עבורי את הבחור הטוב ביותר בחב"ד. הוא הפעיל את קשריו וקסמיו וקיבל מידע מכל
קיהריכוזי חב"ד בעולם. לאחר הבירור נותרו שלשה שמות של בחורים טובים שענו על דרישותיו
קיווכולם היו בארץ ישראל.
קיז"אבא שלח קרובת משפחה שנסעה בשליחותו לארץ,
קיחשתדבר עם כל אחד מהמדוברים ותעביר לאבא את רשמיה והתרשמותה. היא התרשמה מ'הבחור שטרנברג'
קיטויש בעיזבונו של אבא כמה וכמה מכתבים שבהם היא מהללת אותו וממליצה עליו בכל פה.
קכ"אבא לא טרח כלל להתייעץ עמי בלבטיו והעביר
קכאאת רשמיו ושאלותיו לרבי בידיעה ברורה ומובנת מאליה כי אשר יאמר הרבי כן יקום. באותו
קכבזמן הייתי מדריכה בקייטנה. יום אחד קיבלתי טלפון מאבא. הוא אומר לי, 'אסתר, שבי'. אמרתי
קכגלו 'אבא, אין כאן מקום לשבת'. אבא ממשיך את השיחה: 'תשמעי, אסתר, אנו נוסעים לארץ איתך
קכדבשבוע הבא לראות בחור המוצע לך לשידוכין. היות והבחור אינו יכול לעזוב את הארץ, בשל
קכההצבא, הרבי אמר שאנו ניסע לארץ'. הייתי בהלם אבל הכרתי את אבא וזה היה אופייני למדי.
קכואין צורך לומר שנאלצתי לקטוע את עבודתי בקייטנה כמדריכה.
קכז"לפני שנסעתי לארץ נכנסתי ליחידות עם הרבי.
קכחכאמור בפרק 'פנים אל פנים', ההזדמנויות הנדירות והיקרות ביותר ללבנו שבהן ראינו את
קכטהרבי מקרוב היו ביחידויות משפחתיות, לקראת בר המצווה של אחיי וכן אני עצמי ביחידות
קללפני לימודי ולפני שנסעתי לארץ להשתדך.
קלאטרם כניסתי ליחידות, אמר לי אבא שאשאל את הרבי מה
קלבדעתו על הבחור. היום, ממרחק הזמן, אינני מבינה איך הרהבתי עוז לעשות זאת, אבל כשאבא
קלגשלי אומר אני סמוכה ובטוחה עד היום שכך נכון היה לנהוג. הרבי ענה לי 'אני לא מכיר את
קלדהבחורים אישית, אבל על הבחור הזה שמעתי שהייתה לו מסירות נפש רבה לחסידות. צריך לראות
קלהשהחתונה תהיה כאן באמריקה ושרק יעזוב את הארץ באופן חוקי, מצד הצבא'. שלוש פעמים שאל
קלואותי הרבי אם ראיתי אותו. איש לא הראה לי אותו. חשבתי לעצמי, למה עליי לנסוע לארץ אם
קלזהרבי כבר מדבר על חתונה.
קלח"נסענו ארצה ונפגשתי עם הבחור. אחר כך שלח
קלטאבא לרבי מכתב ארוך מאוד. קיבלנו תשובה שהרבי מאשר את השידוך. בכ' במנחם-אב באנו בקשרי
קמשידוכין ובד' בניסן התקיימה החתונה".
קמאהרבי היה מעורב אישית בכל שלושת השידוכים של בתו
קמבושני בניו של ר' זלמן.
קמגפעם הוצע לאחד מילדיו שידוך עם בת לחולה במחלה ממארת
קמדל"ע. הרבי שלל את ההצעה באומרו, כי בהיות ר' זלמן בעל מרה שחורה, ייכנס לפניקה
קמהבכל פעם שהבת תתעטש...
קמובמקרה אחר שלל הרבי הצעת שידוך שהמחותן נשא את השם
קמזשניאור זלמן (בהתאם לצוואת רבי יהודה החסיד שלא יישאו שני המחותנים שם זהה). בפעם אחרת,
קמחכשהתחוור לצדדים לקראת גמר השידוך שהשם של המחותנת והרבנית גורארי' זהה, הורה הרבי
קמטשאחת מהמחותנות תוסיף לשמה שם נוסף ושימתינו שלושים יום עד שיפרסמו את השידוך.
קנ"מסירותו לילדים", מעיד בנו, ר' נתן,
קנא"הייתה למעלה מהבנה והשגה. בכל פרט מחיי הוא רצה להיות מעורב, דאג ורצה לדעת.
קנבהכול היה אכפת לו. הנה דוגמה שיכולה להמחיש את הדברים חרף היותם זקנים ובאים בימים
קנגהתעקשו אבי ואמי לצום את כל אחד מהצומות. בכל מוצאי תענית היה ממהר להתקשר אליי, הבן
קנדהצעיר, ולשמוע ממני איך הצום עבר עליי.
קנה"כשחשתי ברע הוא התעקש ללכת איתי לרופאים,
קנוהוא רצה לדבר עמם, לשמוע הכל. למרות היותו טרוד ועסוק מאוד, יכול היה להקדיש יום שלם
קנזשבמהלכו התרוצץ איתי מרופא לרופא. הוא חי את החיים שלנו ושל ילדינו.
קנח"מדובר ביהודי טרוד ועסוק מאוד עד למעלה מראש,
קנטשיכול היה להשבית את כלל עסקיו המסועפים וליטול חופשה בת יום שלם כדי ללכת עמי לרופאים.
קסאם אחד מבני ביתי לא חש בטוב, אבא לא יכול היה לישון. הוא חי את החיים שלנו ושל ילדינו.
קסאאגב, אבא החזיק אותי ואת בני משפחתי ואת כל המוסדות של חב"ד בבופולו", מספר
קסבהבן, שליח חב"ד בבופולו.
קסג•
קסדבתפקידיו הרבניים השונים השתתף ר' זלמן בדיני תורה
קסהרבים. במרוצת השנים, נסע למקומות שונים בעולם כדי לשמש בורר ומגשר במחלוקות שהתגלעו,
קסואם בתוך אנ"ש ואם בין אנ"ש לקהילות אחרות. כל אחת מנסיעות גישור אלו הייתה
קסזבמסגרת 'ועד רבני ליובאוויטש' או בהתאם להוראה שקיבל. גם כאן עשה שימוש מפליא בסבלנותו
קסחוכבש את מזגו הרותח וחסר הסבלנות. בעלי הדין מצאו אצלו אוזן קשבת והבנה אמפתית, הוא
קסטהרגיש את המצוקה של העומדים לפניו. נהגו לומר שאצלו יוצאים כולם מרוצים.
קעאנשים רבים באו אליו בתדירות גבוהה כמעט בכל יום
קעאויום, בבקשה שישמש להם בורר בסכסוכים עסקיים או משפחתיים או לשמוע מפיו עצה טובה. היה
קעבלו כישרון מיוחד להשכנת שלום בית בין איש לאשתו.
קעגאחד מבעלי הדין שנתבע אצלו לדין תורה סיפר:
קעד"שני הצדדים יצאו מרוצים. פסק הדין היה שאני צריך לשלם 60 אלף דולר, הצד השני
קעההיה מרוצה. אחר פסק הדין אמר לי ר' זלמן 'היות ואין לך כסף, אני אלווה לך בינתיים',
קעוכך שגם אני יצאתי מרוצה".
קעזבהקשר זה של דיני תורה, אמר פעם הרבי לר' זלמן כי
קעח"דין תורה אינו מחלוקת. ניתן לצעוק בדין תורה זה על זה אבל אין זו מחלוקת".
קעטבאומרו זאת סיפר הרבי בנימה אישית: "אני זוכר כילד שהגורארי'ס היו באים לאבי
קפ(הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסאהן) לדיני תורה פעמים רבות. הצדדים היו צועקים איש
קפאעל רעהו. היו דיוני בוררויות שנמשכו אל תוך הלילה ולא הייתי ישן למשמע הצעקות. אבל
קפבזו לא הייתה מחלוקת, היה זה דין תורה".
קפגפעם סערה קראון הייטס על אודות משפחה ששלום הבית
קפדתחת קורות ביתם עלה על שרטון. ר' זלמן לא חיכה שיגיעו אליו. הוא היה רחוק משיקולים
קפהשל מי יבוא למי. הוא התקשר מיוזמתו לבעל ולאישה בנפרד והזמין אותם אליו להשכנת שלום.
קפוכשריצו טענותיהם זה בכה וזו בכה, התלונן הבעל כי
קפזאשתו מבזבזת לריק את כל כספו שעליו הוא עמל בפרך. אמר ר' זלמן לבעל וכי אם אשתך חולה
קפחבמחלת בזבוז כסף רואה אתה בכך סיבה להתגרש. אם הייתה חולה במחלה אחרת חס ושלום, כלום
קפטהיה עולה על דעתך לגרש אותה?! זו תוכחת המוסר שהרעיף על ראשו של הבעל.
קצאחר פנה אל האישה ואמר לה: בעלך עובד יומם ולילה
קצאלמחייתכם ועמל בפרך, האם הגון הדבר בעינייך שאת מבזבזת את כל הכסף שהוא עמל עליו, האם
קצבהיית מסכימה למצב הפוך שבו את עובדת על הכסף יומם וליל והוא מבזבז?
קצגלאחר שהעמיד את שני הצדדים על מקומם במידת הדין,
קצדהפעיל את מידת הרחמים. ר' זלמן הניח על השולחן מעטפה ובה 25 אלף דולר למטרת כיסוי חובות
קצהשהצטברו כדי שבני הזוג יוכלו לפתוח דף חדש ללא משקעים כבדים וכשירווח להם יחזירו להם
קצואת ההלוואה. מה שנשאר הוא רק להזים את הפרסומים, אמר להם ר' זלמן. אי לכך מעתה, לכל
קצזחתונה שאתם מוזמנים, עליכם ללכת יחד ושם, בשמחה, השתדלו לשוחח איזה זמן בנחת ליד המחיצה
קצחלמען יראו וישמעו כולם כי אך שקר דיברו בכם וכי השלום והשלווה שוררים במעונכם. וכהנה
קצטדוגמאות רבות.
ראכן מי שלא הכיר את ר' זלמן מקרוב ובהיכרות מעמיקה,
ראנטה לראותו כאיש קר מזג ונטול רגשיות. רבים לא העלו על דעתם איזה בעל רגש היה ר' זלמן
רבוכיצד היה בוכה מהתרגשות בשמחות משפחתיות. אמנם, בזירה העסקית, בה היה אריה דרוך לקרב,
רגבייחוד לאחר שחווה צרות ונכווה בהפסדי ענק שאילצוהו לנהוג בקשיחות ובחשדנות.
רדישרותו בענייני ממונות הייתה כפלס. ר' זלמן הקפיד
רהשלא להישאר בעל חוב. מעולם לא הלין שכר שכיר וכל מי שעבד אצלו קיבל את תשלום עבודתו
רובו ביום. בצוואות שלו נאמר מפורשות כי היורשים ישלמו מיידית לכל מי שיבוא בתביעה ממונית
רזויאמר שר' זלמן חייב לו משהו.
רחהוא לא הרבה לדבר על ההפסדים הגדולים שלו, אך מעת
רטלעת נתן להבין שהניסיון המר שצבר בגלגולי הנזקים שנגרמו לו מְלַווה אותו בעסקיו. בגמ"ח
ריהאגדי שניהל קבע כלל ברזל כי לכל הלוואה חייבים להציג חתימת ערב. הוא הנהיג כן כדי
ריאשיוכל להלוות לאנשים רבים, למרות שלא הכירם אישית. מי שניסה לבקש פטור מהבאת ערב, נתקל
ריבבסירוב. "עשיתי תנאי אצל רב וכן יהיה", נהג לענות למי שהפציר.
ריגבאחת ההזדמנויות שאל אותו מחותנו, הרה"ח ר'
רידמיכל וישצקי, מדוע הוא כה קשוח בדרישת הערבות. הרי אתם אדם מלא רחמים החפץ לעזור לזולת,
ריהלמה תכבידו על הלווים בחיוב להביא ערבות, תהה המחותן. השיב לו ר' זלמן בהטעמה:
ריו"לו היה לך את הכסף שנלקח ממני במרוצת השנים, תודות לרחמיי, וואלסטו געווען א
ריזגרויסער גביר" (היית עשיר מופלג).
ריחעד כמה שהיה בלתי מתפשר בהלוואות מכספי הגמ"ח
ריט– בהלוואות שנתן מכספו האישי וכן בהשקעות עסקיות, היה גמיש ולא מעט כסף הפסיד מהלוואות
רכוהשקעות שניתנו רק בשל טוב לבו.
רכאאחד מאנשי ביתו מספר כי לר' זלמן לא הייתה סבלנות
רכבלאנשים שאינם חכמים, לשאינם דוברי אמת ולחנפנים. "עם זאת", סיפר, "כשהיה
רכגפוגש את יריביו הקשים, היה שואל אותם בכנות 'מדוע אינכם באים לקחת ממני הלוואה?' –
רכדזו הייתה ה'גמילות חסדים' המיוחדת שלו".
רכהעל הגמ"ח מספר נכדו, ר' יוסף יצחק: "זה
רכוהחל כקופת הלוואות עבור חסידים שרכשו בתים בשכונה או שהקימו עסקים. בפועל, כל המוסדות
רכזגלגלו אצלו בהלוואות סכומים גדולים לתקופות ממושכות. גם שלוחים רבים לוו ממנו סכומים
רכחאדירים. כל אדם שני בשכונה לווה אצלו לפחות פעם אחת. הלוואה לאדם פרטי החלה מחמשת אלפים
רכטדולר ויכולה הייתה להגיע לעשרת אלפים ולעתים אף מעבר לכך. שלוחים ומוסדות קיבלו ממנו
רלהלוואות גדולות עד לסכום של מאה אלף דולר. מיוחסים קיבלו הלוואות בסכומים שנעו עד רבע
רלאמיליון דולר".
רלבבהלוואות הפרטיות פרש ר' זלמן את החזרי התשלום לתקופות
רלגשל שנה עד שנתיים. כל מי שביקש הלוואה לצורך רכישת בית בקראון הייטס – קיבל. במקרים
רלדלא מועטים, רכש מכספו בתים של יהודים שעזבו את השכונה, כדי שגויים לא ירכשו את הבית
רלהמן היהודים ולאחר מכן היה מוכר את הבתים בתנאי תשלום נוחים. אם מי מבין הרוכשים היה
רלומנוע מלקבל משכנתא על שמו, היה ר' זלמן נחלץ לעזרתו והואיל לרשום את חובת המשכנתא על
רלזשם אחד מבני ביתו.
רלחביותר היה נזהר עד קצה האחרון מכל חשש ריבית ולו
רלטהקלוש ביותר, באם לא היה היתר עסקה. כך, למשל, לא אחת ולא שתיים אם אחד מבעלי חובו
רמהציע לו טרמפ – אפילו כשהיה זקוק לכך – סירב בתוקף כדי שלא יהיה הדבר אבק ריבית.
רמאלצד מערך ההלוואות המסועף, הפעיל ר' זלמן גם ערוץ
רמבשל תמיכות בלתי חוזרות. בחודשי החגים, ניסן ותשרי, היה מזמן אליו רשימה של נזקקים ומסייע
רמגבידם בהוצאות החג.
רמדידו הייתה פתוחה ברוחב לב לכל דבר שבקדושה. כמה
רמהמבתי הכנסת שבשכונה נבנו על ידו ונרכשו מהונו האישי. אחד מהם, שרכש בחייו מחסידות נובומינסק,
רמובית שבו התגורר האדמו"ר הקודם של החסידות והיו מי שביקשו למוכרו לנוכרי, נקרא
רמזלאחר פטירתו על שמו 'בית שניאור זלמן'.
רמחאלמנות שונות בשכונה היו משחרות לפתחו של ר' זלמן
רמטבהיותו כתובת קבועה לעזרה ותמיכה עבורן בכל המישורים. כל מי שהיה לו דין ודברים כלכלי
רנעם אלמנות אלו, ידע כי לא יוכל לנצל את מצוקתן ותמימותן שכן ר' זלמן ניצב בתווך והוא
רנאאשר יתעמת עמו.
רנבכזו היא עדותה המרגשת של אלמנה שישבה בדד בביתה
רנגבחג הפורים, שבועות אחדים לאחר פטירת בעלה. מצד הדין האוסר משלוח מנות לאבל, איש לא
רנדפקד את ביתה והיא ישבה ליד החלון כשדמעות זולגות מעיניה. לפתע, נקרעו עיניה מתדהמה
רנהבראותה את רכבו של ר' זלמן חונה ליד הבית והוא יוצא מתוכו, ניגש לדלת ונוקש ומשנכנס
רנולביתה מעניק לה סכום נאה של תמיכה ומחזקה בדברים היוצאים מן הלב.
רנזבשנת תשמ"א שיפץ ר' זלמן את המקווה ברחוב לפרטס,
רנחהכפיל את שטחו, בנה אותו על פי סטנדרטים חדשניים והגדיל לעשות כשנטל על עצמו את הוצאות
רנטההפעלה הרבות ופטר בכך את המשתמשים מכל תשלום עד שנת תש"נ.
רסגם בתחום זה של פיזור הונו לחפצי מצווה, התייעץ
רסאעם הרבי ולא זז כמלוא נימה מההוראות שיצאו מן הקודש פנימה. בתחילת שנות המ"ם,
רסבכשרכש שני בניינים ברחוב קינגסטון פינת רחוב יוניון, נטה להרחיב את בית המדרש הגדול
רסגשל 770 לבניינים אלו. לאחר שהרבי ביטל את התכנית להרחבת 770 , שיכן שם ר'
רסדזלמן דירות של מצווה. דירה אחת בבניין זה בנה לעצמו לשהייה בשבתות וחגים כדי שלא יצטרך
רסהלכתת רגליו בהליכה מייגעת מביתו ל-770. שתי דירות הקדיש עבור אורחים הבאים ל-770 והפקידם
רסוביד הרה"ח ר' משה ירוסלבסקי, בעל הכנסת האורחים, שהלין ושיכן בדירות המאובזרות
רסזבכל טוב את אורחי חודש תשרי. בין הדמויות ששוכנו בדירות היה גם המשפיע החסידי הרה"ח
רסחר' מענדל פוטרפס. את הדירה הרביעית ייעד לשימוש נכדיו בשנה הראשונה לנישואיהם.
רסטבקומת המרתף בנה ר' זלמן מכיסו מקווה רחב ידיים
רעומהודר. בשלב ראשון, בשנת תשמ"ה, השקיע מאות אלפי דולרים בבנייתו. באלול תשמ"ה
רעאהושלמה בניית המקווה שאמור היה לשרת נאמנה את המוני החסידים והתמימים שנהרו ל-770 לחודש
רעבתשרי מכל רחבי תבל.
רעגדא עקא, המבנה המפואר ורחב הידיים והשקעותיו של
רעדר' זלמן עמדו כחרס הנשבר בגלל שלא ירדו מי גשמים עבור בורות הטבילה. ר' זלמן תינה את
רעהצרת המקווה בפני הרבי אשר בירך כי ירד גשם. היה זה בערבו של יום חמישי. ימים ספורים
רעולאחר ברכת הרבי, נפתחו ארובות השמים וגשמים עזים ניתכו ארצה. הגשם שנמשך כל ליל שישי
רעזאובחן כסופת הוריקן. החזאים כינו את הסופה 'הוריקן גלוריה' ואילו החסיד ר' זלמן יפה,
רעחשידע את כל אשר נעשה, קרא לו: הוריקן גורארי'.
רעטה'אוצר' התמלא במי גשמים למהדרין ובערב 'שבת שובה'
רפנפתח המקווה כשר' זלמן נסע עם נכדו לרכוש מלאי עצום של מגבות לתועלת הטובלים. מאז חודש
רפאתשרי תשמ"ו שבו נחנך המקווה ועד לחודש תשרי תשס"ה, הייתה הכניסה למקווה חינם
רפבאין כסף. כל ההוצאות הכבדות היו על צווארו של ר' זלמן. מעבר להוצאות הבנייה והשיפוצים
רפג(בשנת תש"ס השקיע ר' זלמן 250 אלף דולר בשיפוצו), הגיעו ההוצאות השנתיות של המקווה
רפדללמעלה ממאה אלף דולר עבור אחזקה שוטפת, תשלומי ביטוח וחשמל וכדומה. מדי יום חול שגרתי
רפהטבלו במקווה כאלף איש ובחודש תשרי אלפים.
רפובמשך תשע עשרה שנה, כאמור, הייתה הכניסה למקווה
רפז- שהיה למקווה הראשי והמרכזי בשכונת קראון הייטס - ללא תשלום, 18 שנה בחייו ועוד שנה
רפחלאחר פטירתו, כפי שהורה בצוואתו.
רפטגם עם מקימי המקווה ברחוב יוניון פינת אולבני נמנה
רצר' זלמן. הוא תרם את המבנה הסמוך למקווה שבבעלותו (שכיום נראה כמבנה אחד), כדי להרחיב
רצאאת שטח המקווה. כידוע במקווה זה נהג הרבי לטבול.
רצבמעבר לכך, לכל מקווה שהוקם או שוכלל בשכונה העניק
רצגר' זלמן השתתפות נכבדה.
רצדפעם פנה מזכיר הרבי, הרב חדקוב, לר' זלמן בבקשה
רצהשיתרום מאה ושמונים אלף דולר לטובת קרן שהוא מבקש להקים לסיוע הקמת מקוואות בידי השלוחים.
רצוהמטרה הייתה שבסכום זה יוקמו עשרה מקוואות. ר' זלמן נענה לכך בחפץ לב ותרם את הסכום
רצזבמלואו. כשהיה מי שתמה לפשר התרומה, ללא כל מעקב ואינדיקציה אודות בניית מקוואות אלו,
רצחהשיב ר' זלמן בפשיטות: "וואס איז מיר א נפקא מינא, דער רבי וויל עס" (מה
רצטזה חשוב או משנה לי, זהו רצונו הקדוש של הרבי)".
שלאחר שהרבי העלה על נס ברבים את מפעל הכנסת האורחים
שאבניצוחו של הרב משה ירוסלבסקי – בהצביעו על העובדה התמוהה שהיה צריך לבוא יהודי מארץ
שבהקודש ולדאוג לכך – היה ר' זלמן לאחד מגדולי התורמים של מפעל זה.
שגהוא היה מממן את כל החלות, המזונות והיין לאורחים
שדשעלותם הסתכמה בסכום גדול. את תרומתו להכנסת אורחים היה נותן לרבי והרבי העביר זאת
שהלר' משה ירוסלבסקי. בשנה הראשונה לאחר פטירתו של הרב ירוסלבסקי, היה זה ר' זלמן שהזמין
שווליווה את הרבי לסוכה בליל ראשון של סוכות.
שזבנוסף לכך, היה ר' זלמן בכיר התורמים ל'770' עצמו.
שחהדבר בא לידי ביטוי בכך שמדי שנה בשנה – מלבד רכישת עליית 'חזק' לעצמו וזכות ההגבהה
שטוגלילה בספר התורה של הרבי וגלילה ב'ספר תורה של משיח', היה רוכש מדי שנה את כל זכויות
שיעליות הרבי (חוץ ממפטיר שבתות ויום טוב); ברכת המזון וכוס של ברכה של הרבי; 51 אחוז
שיאשל עליות המפטיר של הרבי בשבתות ובמועדים; ועשרה אחוז מעלות חתן בראשית שבה כובד הרבי.
שיברוב כספים אלו היה מוסר לרבי והרבי היה מוסרם להנהלת בית הכנסת.
שיגחביבות הלימוד שפיעמה בו מצאה את ביטויה לא רק בידיעותיו
שידהרחבות ובניצול הזמן הפנוי ללימוד, אלא גם ברכישת ספרי קודש לעייפה. כשהרבי יצא במבצע
שיה'בית מלא ספרים', התעצמה חיבה זו של ר' זלמן והעפילה לשיאים חדשים. תוך זמן קצר מאוד
שיוהתמלאו כל חדרי הבית, עד חדר השינה, בארונות של ספרים. שני שליחים מינה לשם כך בארץ
שיזישראל שתפקידם היה לרכוש עבורו כל ספר תורני שיוצא לאור בארץ. כל ספריו היו ממוינים
שיחומסודרים בקטלוג שאותו ערכו אנשים שנשכרו על ידו לשם כך.
שיטכאמור (בפרק 'איש על העדה'), כשהורה הרבי בשנת תשמ"ח
שכלפעול ולרכוש ספרים לספרייה, נרתם ר' זלמן בכל יכולותיו הסגוליות לטובת העניין והזיל
שכאמהונו ומכוחותיו לרכישת ספרים עתיקים. "מיד לאחר הוראת הרבי", מספר מנהל
שכבהספרייה, הרה"ח ר' שלום בער לוין, "ר' זלמן יצר עמי קשר וביקש להביא לספרייה
שכגספרים רבים שהיו ברשותו. מאז הלך ונשנה הדבר בתכיפות גבוהה. פעם אחר פעם היה מטלפן
שכדומורה שאשלח שליח שייטול את הספרים. הוא עשה זאת בטבעיות מוחלטת חרף המאמצים הרבים
שכהוהממון הרב שהשקיע למען השגת הספרים, אותם רכש לעצמו".
שכומאות ספרים פרטיים של ר' זלמן, מהם שנרכשו בעמל
שכזרב ובכסף מלא ויקר, הועברו לספריית אגודת חסידי חב"ד. באותה תקופה התרוקנו מביתו
שכחארונות שלמים של ספרים. כי כך יצא מפי הרבי.
שכט•
שלעקרונותיו התחשלו ונגלו לעין כול בתקופת המשפט הקשה
שלאשעבר בשנת תשמ"ו והעונש שהושת עליו בעקבותיו. הייתה זו הזדמנות יוצאת דופן שבה
שלבנחשפה מסירות הנפש שלו שלא לעבור על סעיף מסעיפי השולחן ערוך גם במחיר של ייסורי גוף
שלגונפש כאחד.
שלדבעסקיו המסועפים נקלע ר' זלמן למערבולת משפטית.
שלהיהודי ממולח כמותו לא היה נקלע לתסבוכת שכזו אלמלא איש שבטח בו אשר הגדיל עליו עקב
שלוומסרו לשלטונות. אנשי השלטונות הבהירו לו חזור והדגש כי ברגע אחד יכול הוא ר' זלמן
שלזלהיחלץ אילו ניאות למסור לרשויות החוק בארה"ב את השמות שביקשו לשמוע ממנו ולהעיד
שלחנגדם, שמות יהודים שקשרו עמו קשרי מסחר, ואשר חלק מהם למרבה הצער, מסרו את שמו ואת
שלטשם בתו וחתנו.
שמיהודי אמיתי של שולחן ערוך כמו שהיה ר' זלמן, לא
שמאחת ולא נרתע, עם כל שבעים שנותיו עמד איתן כסלע ובלם פיו, יהי המחיר אשר יהיה. הוא
שמבשילם בראשו ובראש בתו וחתנו, כשכל אלו יחד, חיילי ליובאוויטש, שמרו במסירות עיקשת על
שמגזכות השתיקה ובלבד שלא להפליל יהודים למרות שהם עצמם חרצו לשונם להפלילם כדי לנקות
שמדעצמם.
שמהר' זלמן, בתו וחתנו נשפטו ונכלאו לתקופת מאסר לא
שמוקלה ולא פשוטה. לכל אורך הדרך ליווהו הרבי מאז תחילת המשפט ועד צאתו לחופשי, כשהרבי
שמזמעתיר עליו ברכות ומתעניין שוב ושוב בשלומו.
שמחתוך כדי תקופה זו, נשא הרבי כמה שיחות קודש ברבים,
שמטתוך כדי התוועדויות השבת, אשר הוקדשו כולן לקורות את ר' זלמן, כפי אשר הבין כל הקהל
שנהנרגש ששמע אותן בשעת מעשה והיה מודע להתרחשויות שאליהן כיוונו דברים הקדושים של הרבי.
שנאהפעם הראשונה בה התייחס לכך הרבי בפומבי, הייתה
שנבכמה שבועות לפני פרוץ הפרשה.
שנגבעיצומה של התוועדות שבת פרשת חיי שרה תשמ"ו
שנדתוך כדי דברים אודות "עולמך תראה בחייך", אמר הרבי: "ועל דרך זה גם
שנהמובן בנוגע לשכר של גן עדן התחתון שיהודי מקבל כעת בעולם הזה, 'עולמך תראה בחייך':
שנובאם מישהו רוצה לגעת בו בעניין המסים או שישנו פרא אדם שרוצה לגעת בו ולאו דווקא לא
שנזיהודי, שאין לו ממילא בחירה, אלא אפילו יהודי בעל בחירה – אומרים לו, שמכיוון שהוא
שנחמקבל גן עדן בהיותו בעולם הזה ('עולמך תראה בחייך'), אז שם יש 'להט החרב המתהפכת' ששומר
שנטעליו ששום עניינים בלתי רצויים לא יוכלו לגעת בו להזיק לו. ובאופן כזה שהוא לא צריך
שסלהתעסק בזה אלא 'להט החרב המתהפכת' מתעסקת עם זה והוא יכול להישאר במקומו ולעשות עבודתו
שסאללא שום דאגות".
שסב"יהודי צריך רק לעשות כמה שהוא יכול בדרך הטבע
שסג– 'כל אשר תעשה', ואז מקבל הוא בזה ברכת ה', 'וברכך ה' אלוקיך', כיוון שהקדוש ברוך
שסדהוא רצה שברכתו לא תימשך כמו ה'מן', לחם מן השמים, אלא הוא רצה שזה יהיה דווקא 'בכל
שסהאשר תעשה' על ידי עבודת האדם.
שסו"כך הקדוש ברוך הוא רצה מאיזה טעם שיהיה. אם
שסזמצד הטעם שהוא רצה אז מ'זאל צוברעכן את הגלות או מצד טעם אחר, אבל כך הוא רצה. לכן
שסחצריך יהודי לעשות כל התלוי בו בדרך הטבע, כולל גם בנדון דידן – שמרבים בשמחה, ובפרט
שסטבשעה שרואים שמתווסף התגברות בלעומת זה, עד באופן שרואים זאת בעיני בשר, צריכים להוסיף
שעהוספה בשמחה.
שעא"אבל יחד עם זה צריך הוא לדעת, שלאחרי שהוא
שעבעושה את המעשה בפועל אז זה מספיק, ויותר הוא לא צריך לדאוג, כי 'ה' שומרך ה' צלך על
שעגיד ימינך גו' ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם'. ממילא מובן לאיש פשוט, שבשעה שהקדוש
שעדברוך הוא שומר עליו לא צריך הוא לדאוג ולהתערב בחשבונות של הקדוש ברוך הוא.
שעה"בפרט בשעה שיהודי לא עומד לבד, אלא יחד עם
שעוציבור יהודים, שאז 'הן א-ל כביר ולא ימאס', שמכלל לאו אתה שומע הן – שאז מראה הקב"ה
שעזלכל יהודי 'פנים שוחקות ומאירות' (כמו שכתוב לשון זה בנוגע לחודש אלול, וע"י ציבור
שעחיהודים יש מעין זה במשך כל השנה), 'באור פני מלך חיים', במילא מקבלים את כל הברכות
שעטמאת הקב"ה.
שפ"צריך רק להיות 'עמדו הכן כולכם' (בלשון כבוד
שפאקדושת מורי וחמי אדמו"ר), וצריך לעשות את הכלי לזה על ידי שכל יהודי עושה עבודתו,
שפבובענייננו, בשבת מברכים כסלו, שמרבין בשמחה. ואז כל יהודי בטוח שהוא יהיה הולך לבטח
שפגדרכו ונותנים לו את כל הברכות והצלחות ובאופן דמוסיף והולך ואור".
שפדבשבת פרשת וישלח, י"ד בכסלו תשמ"ח, יום
שפהלמחרת קביעת בית המשפט כי ר' זלמן נמצא אשם בכל סעיפי האישום, אמר הרבי בעיצומה של
שפוההתוועדות את הדברים הבאים: "ויש להוסיף, שבענין זה יש הוראה ולימוד גם מענייני
שפזהעולם, עד להנהגה דאוה"ע – על יסוד תורת הבעש"ט שכל דבר שיהודי רואה או שומע,
שפחהרי זה הוראה בעבודתו לקונו.
שפט"והענין בזה: מנהג העולם, כפי שרואים בקונגרס
שצוכיוצא בזה, שלאחרי אריכות השקלא וטריא, סברות לכאן וסברות לכאן, כשבאים להכריז את
שצאהמסקנה הסופית, מכים בפטיש על השולחן ומכריזים כך וכך. ולפלא: אף שמנהג זה ידוע לכול,
שצבלא עלה בדעתו של אף אחד שיש ללמוד מזה הוראה בעבודת ה', כתורת הבעש"ט הנ"ל.
שצגוההוראה היא בפשטות שיהודי צריך לסיים את 'המכה בפטיש' של 'מעשינו ועבודתינו'.
שצד"ומזה מובן, שכאשר מישהו שומע הכאה בפטיש,
שצהעליו לדעת שהסיבה היחידה ששמע זאת, היא כדי שילמד מזה הוראה בעבודתו שעליו להשלים את
שצו'המכה בפטיש' שלו.
שצז"ולדוגמה – בסיפור כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר
שצחאודות מאמר הבעל שם טוב לר' מרדכי, אחד הצדיקים הנסתרים מתלמידי הבעש"ט (ואולי
שצטאפילו חברו של הבעש"ט), שנשמה יורדת לעולם למשך שבעים-שמונים שנה כדי לעשות טובה
תליהודי כו'.
תא"והגע עצמך: מדובר אודות שבעים-שמונים שנה
תבשל צדיק, שיש בהם ריבוי מצוות ומעשים טובים, החל מהנחת תפילין בכל יום, תענית דיום
תגהכיפורים, 'עיצומו של יום מכפר' וכיוצא בזה – אפילו אצל הפשוט שבפשוטים שבישראל, ועל
תדאחת כמה וכמה אצל צדיק, כולל ובמיוחד – הפעולות דהפצת המעיינות (דהבעש"ט) חוצה.
תה"ולאחרי כל זה, אומר הבעש"ט – בעל המעיינות
תודתורת החסידות – שתכלית ירידת נשמתו של ר' מרדכי הצדיק, עם כל ריבוי המצוות ומעשים
תזטובים שלו היא כדי לעשות טובה ליהודי!
תח"ויתרה מזה, שפעולה זו יכולה להיות לא רק
תט'המכה בפטיש' בנוגע לעבודתו הפרטית, אלא גם 'המכה בפטיש' של 'מעשינו ועבודתנו' של כללות
תיישראל שעל ידם מביאים את הגאולה האמיתית והשלמה, כאמור, שעל ידי 'מצווה אחת, הכריע
תיאאת עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה'.
תיב"ובפרט שלגבי הקב"ה, הרי כל שיתא אלפי
תיגשנין דהווי עלמא, ויתרה מזו כל נ' אלפים יובלות, אינם נחשבים אלא כ'מכה בפטיש' בלבד.
תידומכיוון שכן, יתכן שפעולה אחת של יהודי משלימה את הכוונה של כל כללות הבריאה".
תיהלאחר הקדמה זו הקיש הרבי את הדברים להכאה בפטיש
תיושהתרחשה יום קודם לכן בבית המשפט עם הקראת כל סדרת האישומים: "ועוד עניין בזה:
תיזעל פי האמור לעיל, פשיטא, שאין לו מה להתפעל מההכאה בפטיש של הגוי, גם כאשר שומע שמכה
תיחבפטיש לא רק פעם אחת, אלא ב' וג' פעמים – שהרי, נוסף לכך שהגוי אינו בעל בחירה, עליו
תיטלדעת, כאמור, שהסיבה היחידה לכך שהביאוהו מלמעלה למצב כזה שישמע את ההכאה בפטיש, היא,
תככדי ללמדו הוראה זו, שעליו להשלים את 'המכה בפטיש' של 'מעשינו ועבודתנו'.
תכא"רוצים להתנהג עמו באופן של 'בעל-שם'סקע הנהגה',
תכבאבל לצורך זה עליו לקיים את תורת הבעש"ט האמורה, שכל דבר שרואה או שומע הוא עניין
תכגשל לימוד והוראה בעבודתו לקונו. ובנדון דידן, שההכאה בפטיש של הגוי היא כדי שישלים
תכדאת 'המכה בפטיש' בעבודת ה'.
תכה"אלא מאי, כיון שמושקע בענייני העולם הזה,
תכואינו שם לב ללימוד והוראה שבדבר. ואם כן הוא המצב, אזי הטענה היא לאידך גיסא – כדברי
תכזישעיה הנביא 'על מה תוכו עוד תוסיפו סרה'. כלומר, מהי התועלת באמירת דברי מוסר ותוכחה
תכחכשאינם מטיבים את דרכם גם לאחרי זה. ובמילא, טוען ישעיה הנביא לקדוש ברוך הוא, שבמקום
תכטלייסרם, מוטב לתת להם כל טוב, בטוב הנראה והנגלה וירעו את עצמם ('זאלן זיי זיך פאשען')
תלאפילו כבהמות, עד שסוף כל סוף יהיה מזה דם ובשר כבשרו דאדם לאמיתתו.
תלא"וכאמור, בטוב הנראה והנגלה דווקא, ובלשון
תלבהכתוב 'פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון', היינו 'כל אחד לפי רצונו', ובפרט שאין זה
תלגרק שרצונו כך ואינו רוצה באופן אחר אלא יתרה מזה – שאינו שייך ואינו מסוגל לקבל באופן
תלדאחר, שכן, מצד קטנותו אין לו מושג בגודל העניין דחסדים המכוסים והנסתרים (ועד, שאם
תלהנותנים לו 'קיצל' (עקצוץ) בלבד, הרי הוא כבר מזדעזע), כי אם, חסדים הגלויים, טוב הנראה
תלווהנגלה למטה מעשרה טפחים".
תלזמדי יום ביומו באותה תקופה היו יוצאות מהרבי אל
תלחר' זלמן הוראות, מענות והודעות. באחד מאותם ימים טלפן מזכיר הרבי, הרב גרונר, לביתו
תלטשל ר' זלמן ובפיו מסר שאותו הורה לו הרבי למסור בזו הלשון: "ס'גייט נישט א דורך
תמא מינוט וואס איך טראכט נישט וועגן זיי און נישט א פאר מינוט וואס איך פרעג זיך נישט
תמאנאך אויף זיי" (לא עוברת דקה שאיני חושב עליהם ולא חולפות כמה דקות שאינני מתעניין
תמבבהם). ואכן, כמעט
תמגכל שעה הייתה הוראה מהרבי בעניינם.
תמדבתגובה לתזכיר משפטי שצירף ר' זלמן למכתב ופ"נ
תמהשכתב לרבי באותם ימים, השיב לו הרבי: "מכתבו ופ"נ נתקבלו ואזכיר עוד פעם
תמועל הציון ואמרו חז"ל אין יום טוב לישראל כט"ו במנחם אב. התזכיר שלו – מצו"ב
תמזלאחר שראיתיו, שאיני רוצה שיימצא כאן וכמה נכנסים וד''ל".
תמחלאחר שחבר המושבעים קבע כי ר' זלמן נמצא אשם בכל
תמטסעיפי האישום, נכנס ר' זלמן
תנלכלא ביום י"א בטבת תשמ"ט.
תנאבית הכלא הפדרלי היה כמין בית רפואה, צמוד לבית
תנבהרפואה הנודע, 'מעיו קליניק' (מפאת מצבו הרפואי של ר' זלמן) בתוככי בית הסוהר במדינת
תנגמיניסוטה. בנסיעתו לכלא, דרך שיקגו, קיבל ר' זלמן הודעה מהמזכיר שיתקשר אליו לרכב.
תנדכשנוצר הקשר, נודע כי כשהרבי היה בדרכו לאוהל, עיין בגזיר מודעה מטעם אגודת ישראל באמריקה
תנהבנושא תיקון חוק 'מיהו יהודי' שפורסמה ב'ניו יורק טיימס'. מודעה זו, שלא הייתה מובנת
תנומאליה כלל, הייתה תוצאת פעילות נמרצת של ר' זלמן בקרב ראשי אגו"י.
תנזכראות הרבי את המודעה ביקש מהמזכיר למסור לר' זלמן,
תנחשעשה באותה שעה את דרכו לארץ גזירה, את המסר הבא: מסתמא ראה הוא את ה'טיימס'. זו הזכות
תנטשלו. הזכות הזו עם כל הזכויות הנוספות שלו מלוות אותו - - -
תסהפעם הראשונה בה הורה הרבי לנגן את הניגון
תסא"פדה בשלום", בהקשר זה, הייתה לקראת תום התוועדות שבת פרשת מקץ, נר שביעי
תסבשל חנוכה, כשבוע ימים לפני מועד תחילת מאסרו של ר' זלמן.
תסגלאחר חלוקת המשקה, החל הרבי לנגן, כדרכו בקודש פעמים
תסדרבות, "והריקותי לכם ברכה" ואז אמר הרבי:
תסה"לפני הסיום – ינגנו (כרגיל) הניגון 'שייבנה בית המקדש' וכן הניגון 'פדה בשלום
תסונפשי'. ויהי רצון – והוא העיקר – שיהיה כן בפועל, הן 'שייבנה בית המקדש במהרה בימינו'
תסזוהן 'פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי'".
תסחהרבי הוסיף והמשיך: "ובפרטיות יותר – הן בנוגע
תסטלגאולה הפרטית בעבודת התפילה (כמבואר באיגרת הקודש סימן ד) ובלשון חז"ל (ברכות
תעח, א), 'כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה עליו כאילו פדאני לי
תעאולבניי מבין אומות העולם', והן בנוגע לגאולה דכלל ישראל כפשוטה ממש".
תעבככלות הדברים, ציווה הרבי לנגן "פדה בשלום
תעגנפשי". בשלושת השבועות הבאים, הוסיף הרבי להורות לנגן ניגון "פדה בשלום נפשי",
תעדבתום כל התוועדות,
תעהובכל אחת מהתוועדויות אלו מוזג משקה מכוסו לבנו ר' יצחק מאיר ולחתנו של ר' זלמן והעניק
תעולהם בקבוק משקה עבורו.
תעזבשבת פרשת ויחי, ט"ז בטבת, לקראת סוף ההתוועדות,
תעחאמר הרבי: "וכאן המקום גם שבנו וחתנו של זה שהי' צריך לעלות ל'חזק' יאמרו לחיים
תעטעל כוס מלא ויהי רצון שבקרוב ממש יקויים אצלו העניין ד'פדה בשלום נפשי'.
תפ"ועל דרך זה בנוגע לכל אחד ואחד מישראל, הן
תפאבנוגע לפדייה מהגלות הפרטי על ידי עבודת התפילה, כמבואר באיגרת הקודש כי 'כל ניצוץ
תפבפרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשביה לפי שעה בחיי שעה זו תפילה',
תפגוהן בנוגע לפדייה מהגלות הכללי דכללות ישראל.
תפד"ובפשטות – שכבר בימי הגלות האחרונים נעשית
תפההפדייה מכל ענינים בלתי רצויים באופן ד'פדה בשלום נפשי', ומכאן ולהבא יהיה רק טוב הנראה
תפווהנגלה, הן ברוחניות והן בגשמיות, כולל גם שהגשמיות מתעלה לדרגא נעלית יותר, דוגמת
תפזעליית העולמות ביום השבת קודש, ובאופן כזה נכנסים ליום ראשון – בדוגמת יום ראשון דמעשה
תפחבראשית, שנעשה 'עולם חדש', 'יום אחד', הקב"ה יחיד בעולמו, ועד שבאים לשלמות הענין
תפטד'פדה בשלום נפשי' – כמבואר בדרושי אדמו"ר האמצעי ששלמות העניין ד'פדה בשלום נפשי'
תצהוא בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.
תצא"ויש להוסיף, שהענין ד'פדה בשלום נפשי' מודגש
תצבביותר ברגעים אלו: הן בנוגע לפדייה הפרטית שבתפילה – בסמיכות לתפילת מנחה. שיש בה עילוי
תצגלגבי שאר התפלות, ועל אחת כמה וכמה מנחת שבת, שבה אומרים 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון',
תצדשכל כ"ד בתי דינים נהפכים לטוב, והן בנוגע לפדייה הכללית דהגאולה – שהרי הזמן
תצהדמנחת שבת הוא 'רעווא דרעווין', שבו מודגש יותר היותו מעין ודוגמת 'יום שכולו שבת ומנוחה
תצולחיי העולמים', ומה גם שהוא בסמיכות למוצאי שבת, 'סעודתא דדוד מלכא משיחא'.
תצזולכן, יסיימו עתה בניגון "פדה בשלום נפשי"
תצחלאחרי שינגנו, כרגיל, "שייבנה בית המקדש", ולאחרי שכולם יאמרו 'לחיים' וכל
תצטהמקדים הרי זה משובח. לחיים, לחיים ולברכה".
500בערב ראש חודש ניסן תשמ"ט, ניצבו הגב' אסתר
501שטרנברג ובנה ר' יוסף יצחק ב'גן עדן התחתון' בהמתינם לרבי שיעלה מן התפילה. עם בוא
502הרבי, חילתה הגב' שטרנברג את פני הרבי ונפשה בשאלתה: היום הוא ערב ראש חודש ניסן והרבי
503נוסע לאוהל, אנא שיעורר הרבי רחמים ויפעל שיוציאו את אבא מבית האסורים לטובת מעצר בית.
504באותה עת עבדו על כך פרקליטיו של ר' זלמן.
505פני הרבי הרצינו והפכו למאוימות שעה שנענה על אתר:
506"וואס מיינט איר אז איר דארפט מיר קומען דערמאנען אז ס'איז ערב ראש חודש ניסן
507און אז סאיז א עת רצון אויף דארמאנען אייער פאטער אויפ'ן אוהל? איך קען אייער פאטער
508בעסער פאר אייך, לענגער פאר אייך און נאך איידער איר זיינט געבארן געווארן. און איך
509ווייס וואס ער דארף. ער דארף אינגאנצען זיין באפרייט און נישט קיין האוס-ארעסט"
510(מה חושבים הנכם, שאתם צריכים לבוא אליי להזכירני שערב חודש ניסן היום וזוהי עת רצון
511להזכיר את אביכם באוהל? הנני מכיר את אביכם טוב מכם, זמן רב, עוד בטרם נולדתם ואני
512יודע מה הוא צריך. עליו לצאת לגמרי לחופשי ולא רק למעצר בית), הרבי כפל ושלש את הדברים
513והאריך בדברים נוספים.
514בראש חודש ניסן יצא לחופשה ראשונה עד אחרי פסח.
515את החופשה השנייה קיבל מערב ראש השנה עד למחרת שמחת תורה. את החופשה הבאה קיבל ביום
516כ"ה בחשוון עד לחג הגאולה י"ט כסלו שבו שוחרר לצמיתות.
517באותם ימים הודפס ספר מאמרים של הרבי הריי''צ שאז
518הודפס לראשונה. כשהובא לרבי הספר המודפס הראשון, הגיש אותו למזכיר והורה לו לשולחו
519לר' זלמן כמתנה אישית מהרבי כדי לעודד את רוחו.
520כשיצא לחופשת פסח לביתו, מיהר להמתין להזדמנות בה
521יפגוש ברבי. כשהבחין הרבי בר' זלמן עם כניסתו, חרג ממסלולו, פנה לעבר חסידו הנאמן ואמר:
522"ברוך מתיר אסורים, אריכות ימים ושנים טובות".
523לאחר חג הפסח, בטרם שובו לבית הכלא, נפרד מהרבי
524בשנית וזכה לברכה זהה "אריכות ימים ושנים טובות". שארי בשרו של ר' זלמן ראו
525בכך אות כי המאסר המיר קטרוג הקשור לחייו של ר' זלמן. ואכן אריכות הימים של ר' זלמן
526הייתה מעל לדרך הטבע. גם בחלוקת השטרות לצדקה, מדי יום ראשון כשנפקד מקומו, היה הרבי
527מעניק בקביעות דולר נוסף לרעייתו, לבנו, לבתו, לחתנו ולפעמים לנכדו, באומרו "פארן
528זיידען", עבור הסבא.
529בערב חג הסוכות תש"נ, כשהיה בחופשה, שיגר הרבי
530לר' זלמן פתק בזה הנוסח: "א, ערב זמן שמחתנו ובסמיכות ממש ליום חתונתו ויום שמחת
531לבו. ב, כדאי לעשות בדיקה במעיו במשך הזמן. ג. אזכיר עוד הפעם כל אחד מהם על הציון".
532אם את הסעיף הראשון והשלישי הבינו ר' זלמן וצאצאיו
533בקלות, את הסעיף האמצעי לא הצליחו להבין עד שתהו אם כוונת קודשו של הרבי במילה 'במעיו'
534הייתה לערוך בדיקה דווקא במעיים (שכן רק לאחרונה עבר בדיקה כזו והתוצאה הייתה טובה)
535או שהבדיקה תתקיים ב'מעיו קליניק', מרפאה ידועה בארצות הברית המתמחה בריפוי מחלות מסוכנות,
536שמקום מושבה צמוד לבית הכלא וניתן לכנותה בקצרה 'מֶעיוֹ'. מן הספק החליט ר' זלמן לקיים
537שניהם: לדרוש בדחיפות צילום ובדיקת מעיים במרפאה זו.
538מרפאת הכלא הפנתה אותו לצילום מעיים. תוצאת הצילום
539הוכיחה כי לר' זלמן יש קרום סרטני גדול מעל המעיים. על סמך ממצא חמור ומדאיג זה, הגישו
540עורכי דינו תיק משפטי רפואי המוכיח כי בשל גילו והרקע הרפואי שלו, חייו בסכנה ותודות
541לכך שוחרר ר' זלמן לאחר שריצה פחות משליש מתקופת הזמן שהושתה עליו מלכתחילה.
542לאחר שיצא מהכלא ובאו לעשות בדיקות כדי לראות כיצד
543מטפלים בגילוי המדאיג, התברר כי הוא גידול שפיר ואינו ממאיר, שלא כמו שאבחנו הרופאים
544בשבתו בבית האסורים. ויהי לפלא.
545•
546כזה הוא חלק ממכתבו של ר' זלמן אל הרבי מ''יום א'
547בה''ב תנש''א'': "אחרי כתבי לכ''ק מכתבי להולדת בן זכר בשעה טובה ומוצלחת לנכדי
548מנחם מנדל שי' והודיתי לה' על הנ''ל, אחרי זאת נולד לנכדתי רבקה בת אסתר תחי' עם בעלה
549אהרן בן גיטל לאה תחי' בן זכר בשעה טובה ומוצלחת. וה' יתברך יעזור להכניסו לברית מילה
550בשעה טובה ומוצלחת (הברית לא בזמנו) ולגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים וכו'. והנה
551גם לנכדתי מלכה בת אסתר תחי' עם בעלה דוד בן חוה יחי' נולדה להם בת ואשר נקרא שמה בישראל
552חנה תחי'. וה' יתברך יעזור שיגדלוה לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה ברוח ובגשם.
553"והנני חייב להודות לה' יתברך ובפרט במשך ח''י
554יום ג' (ילדים) לנכדותיי תחי' וראות פניך לא פיללתי והנה הראה ה' גם את זרעך. דרכי
555ה' יתברך עמי הם נסים גלויים. וה' יתברך לא יעזוב חסדו עמדי ויזכני בפועל לימות המשיח.
556"כפי שנשאר אצלי הרושם מהקריאה אז ב'הקריאה
557והקדושה', הנה קודם ביאת משיח צדקנו יבוא אליהו הנביא ויגרום שכל ישראל ישובו בתשובה
558שלמה באמת. וזהו מה שיבוא קודם ויפעול שנהיה ראויים לגאולה. ואם כן אף מי שעתה אינו
559ראוי, אם יהיה אז ייעשה ראוי. ואם כן הכול שייך. ועל כן שייך לבקש הברכה. בכל אופן
560זאת אבקש".
561•
562עם צאתו מהמאסר, לא נס לחו של ר' זלמן והוא המשיך
563ביתר שאת וביתר עוז בכל מרחבי הנושאים בהם היה מעורב, כמתואר בהרחבה בפרק 'איש על העדה'.
564מוסיף המשב"ק הרב חיים ברוך הלברשטם, לתאר
565את ההרמוניה בין שתי הפנים השונות של ר' זלמן, "הוא היה מאוד שנון. לכל דבר היה
566לו סיפור והייתה צריכה להיות לשומע חדות הבנה כדי להבין את החוד. כשהיה יושב בהתוועדות
567ומספר סיפורים, כל סיפור היה טומן בחובו מסר חריף. תמיד ידע איך להשמיע את האמירה או
568הרמז שהיו מעמידים את בן שיחו במקומו הראוי. למרות כל זאת, כל מי שבא לביתו ושהה במחיצתו,
569לא יכול היה שלא להבחין באהבה הגדולה שלו ודאגתו התמידית לילדיו ולנכדיו, בלי מידה
570וללא שיעור".
571אהבתו הגדולה לילדיו לא הצליחה להאפיל על מחויבותו
572הטוטלית להוראות הרבי. כשמבקשת בתו, הגב' אסתר שטרנברג, להמחיש את הדברים וניגודיותם
573המרתקת היא פותחת בסיפור אופייני ומאלף.
574"שנים רבות, מדי ערב שבת הייתה מתפרסמת בעיתונות
575היומית בארה"ב מודעה מטעם 'מבצע נש''ק' הקוראת לכל אישה ובת יהודיות להדליק נרות
576שבת. במודעה הופיע מספר הטלפון שלי שאליו ניתן היה להתקשר לקבלת מידע וחומר.
577"בתפקידי כמורה היום החופשי שלי היה ביום שישי
578וכך יכולתי לקבל את הפניות הטלפוניות ביום זה. פעם אחת שונתה מערכת הלימודים והיה עליי
579להיות בבית הספר מדי יום שישי לשיעור שנמשך שעה וחצי. כשנודע הדבר לאבא, הוא כעס מאוד
580שכן חשש שלא אהיה זמינה לפניות הטלפוניות. אבא לא דיבר עמי כמה ימים עד שדאגתי לשנות
581את מערכת הלימודים ושוב הייתי פנויה ביום שישי.
582"העובדה שאבא לא דיבר עמי הייתה עבורי העונש
583הגדול ביותר. מכאן אתה למד איזו אהבה הרעיף עלינו ובד בבד עד כמה גברה על אהבה זו מידת
584קנאותו לדברים הקשורים ברבי ובמבצעיו הקדושים".
585•
586נמוך קומה היה אך בעל פני אריה. פנקס הצ'קים שלו
587היה פתוח בנדיבות למטרות שהיו נעלות בעיניו, אך קודם לכן היו עיניו הפקחיות רושפות
588ובודקות את המטרה. בשניות בודדות היה תוהה על קנקנו של העומד לפניו כדי להבין אם מדובר
589במטרה חשובה או במטרת סרק. רכות לבו ונדיבותו התנדפו כלא היה אילו חשש קל של תרמית
590או העדר היושר התגנב בלבו כלפי הניצב כנגדו.
591ובמישורים של בין אדם למקום או בין אדם לחברו, אחר
592שקשט עצמו והציב לעצמו רף תובעני גבוה במיוחד, היה תובע גם מאחרים ללא כחל ושרק. כשהיה
593צריך להעיר או 'לנער' מאן דהוא, ידע ר' זלמן לעשות זאת בלי היסוסים. לעתים ידע שהווארט
594שהוא עומד להשמיע לא יהיה נעים לשומע וירד חדרי בטנו בחריפות יתרה. או אז היה הוא מתבל
595את המסר השנון בחיוך חכם או ברמז שעידן את חריפות המסר מבלי שיקהה את בהירותו.
596כזו הייתה
597אומנות המיזוג בה ניחן. למדוד בכל מידה ומידה כמה ואימתי להשתמש בה. הוא האיש שרבנים
598וראשי קהילות רעדו ממוצא פיו והוא האיש שהיה מכבד את אשתו כנצר לשושלת הקודש רוז'ין.
599הוא האיש שסוחרים חשבו שמונה פעמים אם כדאי להם לקשור עמו קשרי מסחר והוא האיש שהעניק
600לשליח נלהב הלוואה בת שלושים אלף דולר גם אם לא ידע מניין ישיב זה ולו עשירית מסכומה.
601כי הכול במידה מדודה נמדדו לפי צורך השעה והמטרה, בהתאם לתורה שלמד באף ולחסידות שעמדה
602לו ביזע.
603[273]. עדות זו והבאות אחריה, נרשמו מפי נכדו, ר' יוסף יצחק, ששמע זאת בשעתו מפי
604בעלי המעשה.
605[274]. כאמור בפרק 'שומר החותם'.
606[275]. עוד על מקווה זה, ראו בפרק 'שומר החותם'
607[276]. מפי הרב נחום והגב' שטרנברג. הדברים אף קיבלו את אישור הריל"ג, בשיחה
608עם מחברי הספר.
609[277]. על התרחשות מופלאה שאירעה בו ביום, בי"ג בכסלו תשמ"ח, ראו בפרק
610'בית רבי'.
611[278]. מתוך 'תורת מנחם', התוועדויות תשמ"ט, חלק שני, עמ' 88.
612[279]. ראו 'תורת מנחם' תשמ"ט חלק שני, עמודים 159, 160, 193.
613[280]. ראו לעיל, שזו הייתה חזקתו של ר' לרכוש ולעלות לעליית 'חזק'.