BeChol Beisi Ne'eman Hu·Chapter Sixבכל ביתי נאמן הוא·פרק שישי

אפרק שישי

בחצי כדור התחתון

גהקרבה המיוחדת של משפחת גורארי' אל הרבי הריי"צ

דנשאה במידה רבה אופי משפחתי. בני גורארי' כרכו באופן מוחלט את גורלם בגורל בית רבי.

הרק כך ניתן להסביר את הכרזת "באשר תלכי אלך" אותה הנהיגה המשפחה הלכה למעשה.

וגלגוליה וגלויותיה של ליובאוויטש על אדמת אירופה וארצות הברית, ציוני דרך הם בדברי

זימיה של משפחת גורארי' בכלל ושל ר' זלמן בפרט.

חעם בואו הוצע לר' זלמן להצטרף למגידי השיעורים בישיבת

ט'תורה ומלאכה' והוא ממהר לשאול את פיו של הרבי הריי"צ. הברכה המיוחלת מריגה לא

יאיחרה לבוא. "נהניתי לשמוע", כותב הרבי,

יא"אשר ברוך ה' יש לו משרה בישיבה 'תורה ומלאכה'. יצליח לו השי"ת להעמיד תלמידים

יביראי אלוקים ולומדים ברוחה של תורת החסידות".

יגבהמשך, מזכיר הרבי לר' זלמן את ייעודו ותפקידו החשוב

ידאשר נועד לו מימים ימימה – להרחיב, לפתח ולהעניק תנופה למערכת ישיבות 'תומכי-תמימים'

טוו'אחי תמימים', בכל מקום אליו ייקלע. וכך כותב הרבי: "הנני חושב אשר בוודאי הוא

טזלוקח חלק בלימוד דברי אלוקים חיים של התלמידים אחי התמימים. והנני מקווה שבבואי אם

יזירצה ה' צלחה, אקבל ממנו הרצאה מפורטת בעניין הרבצת תורה על יסוד הידיעות שרכש במשך

יחזמן היותו שמה".

יטעד מהרה מוצא ר' זלמן את עצמו עסוק במסירה ונתינה

כבמלאכת החינוך. בצד שגרת חיים נעימה ונינוחה יותר על אדמת ניו-יורק, בחושיו החדים למד

כאמיד להכיר באופיו הקשה של הקרח החומרי שכה אפיין בימים ההם את אמריקה הגדולה. זהו אותו

כבקרחון אימתני ששלהבת הלהט החסידי עתידה להפשיר אט אט, אולם עודה בתוקפה הייתה, ועליה

כגטבע הרבי הריי"צ את מטבע הלשון המפורסמת, מיד לאחר הציגו את כף רגלו הקדושה על

כדאדמת 'חצי כדור התחתון': "אמריקה איז ניט אנדערש". אמריקה איננה אחרת.

כהעתה נאלץ ר' זלמן להשקיע עצמו, במצוות הרבי, בהחדרת

כוהלהט הליובאוויטשאי האותנטי אל תוך העולם המנוכר הזה ולמזג בו מרחב הערכים החסידיים.

כזאת כל כישרונותיו ומרצו הפנה למלאכת קודש זו, אולם בד בבד לא נחסכה ממנו הדאגה הכנה

כחלשלום בני משפחתו הקרובה שנותרה באירופה.

כטעם בואו לארצות הברית, נכנס ר' זלמן בעובי הקורה

לשל הפעילות האינטנסיבית למען הכשרת הקרקע לבואו של הרבי הריי"צ לאמריקה, אותה

לאריכז וניהל הרב ישראל ג'ייקובסון. ר' זלמן לא חסך כל מאמץ בתחום זה והדברים מתועדים

לבבפרוטרוט בפרוטוקולים של ישיבות אגודת חסידי חב"ד באותה עת, מהם עולה השתתפותו

לגהפעילה בפעולות שננקטו. בשלב מסוים, ביקשו שלטונות ארה"ב ערבות בת כמה אלפי דולרים,

לדכתנאי למתן אשרת הוויזה לרבי. הערבות נדרשה לוודא שהרבי יתפרנס על ידי הקהילה שהוא

להמנהיגה, כנדרש במסגרת תקנות מדיניות ההגירה.

לור' זלמן שזה עתה, אך לפני ימים אחדים נחת בארצות

לזהברית, ו"במקלו עבר את הירדן", ללא כל אמצעים – נטל על עצמו סכום של אלף

לחדולר בהוכיחו כי הוא נכון למסור נפשו למען הרבי ובשירותו.

לטתמונת המצב באירופה המושבתת והנלחמת לא הייתה נהירה.

מהידיעות היו מקוטעות ולא ברורות דיין. אך די היה בעובדה כי ניטשים קרבות אכזריים בין

מאצבאות אדירים וכי בשטחה של היבשת השסועה מתגוררת אמו היקרה, הרבנית אסתר גורארי', כמו

מבגם אחיו הגדול ר' יחיאל צבי הירש.

מגוכך, לצד עבודתו כר"מ בישיבת 'תורה ומלאכה',

מדפתח ר' זלמן במאמצים להצלת אמו ואחיו מעמק הבכא. באיגרת ארוכה ומנומקת לרבי הריי"צ

מההוא פורש את תכניותיו בהקשר זה, כאשר הוא מביע את משאלתו כי אמו יקירתו, שעקב הנסיבות

מולא זכתה להיות נוכחת בשמחת נישואיו, תזכה להגיע אף היא לחוף מבטחים. כאן, לכל הפחות,

מזיוכל להשתדל לדאוג לקיומה בכבוד. באותה מידה, עז חפצו לפתוח את דלתות ארצות הברית בפני

מחאחיו היקר ר' יחיאל צבי הירש.

מטהרבי שוקל את האפשרויות ומשגר לר' זלמן את תשובתו הברורה:

נ"בהנוגע למשפחתו, הנה לאמו תחיה אפשר נכון יותר להשתדל דבר ארץ הקודש תבנה ותכונן.

נאאבל לאחיו, ידידי הרב צבי הירש שיחי' ובני ביתם יחיו, נכון להשתדל דבר אפידעוויט עבורם

נב(לארצות הברית) והשם יתברך יהיה בעזרו בגשמיות וברוחניות".

נגהייתה זו האיגרת האחרונה ששיגר הרבי הריי"צ

נדלר' זלמן מאדמתה החרוכה של אירופה.

נהבט' באדר שני ת"ש (19 למרץ 1940 למניינם),

נוהוכתרו מאמצי החסידים בהצלחה. הרבי הריי"צ חולץ מאירופה והגיע בשלום לארצות הברית.

נזאם יהודים בכלל וחסידים בפרט חשו התרגשות עצומה עם הגעתו של הרבי, כפולה ומכופלת הייתה

נחשמחתו והתרגשותו של החסיד הנאמן והמקושר ר' זלמן. היה זה עבורו יום חג. באופן טבעי,

נטהצטרף ר' זלמן לבכירי החסידות שיצאו לקבל את פני הרבי בנמל ניו יורק.

סבסרט שמתעד את המעמד ניתן לזהות בקלות את דמותו

סאהקורנת של ר' זלמן הנרגש, מקביל פני רבו ומלווה את הרבי הריי"צ מהספינה אל עבר

סבהמציאות החדשה על אדמת ארצות הברית.

סגבמאמצים להצלת אמו שותפים היו גם אחיו ואחותו. עד

סדמהרה הסתבר כי כל הדרכים לארץ הקודש נחסמו בקפידה על ידי הממשל הבריטי והפעולות להעלאתה

סהארצה מובילות למבוי סתום. כאן נדרשה מר' זלמן יוזמה אישית מאומצת, שכן הרבי סירב להביע

סודעה על דרכי פעולה ספציפיות שעל המשפחה לנקוט בנדון. גיסו של ר' זלמן סבר שאם יצליח

סזלהעביר את האם לאיטליה, יתאפשר בקלות יחסית להמשיך ולהעבירה לאחר מכן לארץ ישראל. ר'

סחזלמן שואל את הרבי על כך, אולם הרבי

סטשב ומדגיש כי לדעתו יש להעלותה אל ארץ הקודש, ובנוגע ל"הצעה שתיסע לאיטליא"

עמציין הרבי מפורשות: "איני יכול להתערב ולהגיד בזה כלום, כי איני יודע לא האפשרות

עאולא התועלת מזה, וה' יתברך יעזור לה שתוכל לנסוע בקרוב לאה"ק ת"ו".

עבאחרית גורלה של האם הדגולה הייתה מרה. היא שתתה

עגאת כוס התרעלה עד תום ומצאה את מותה מדלקת ריאות, בעיצומה של המלחמה, ביום א' דראש

עדחודש תמוז תש"ב.

עהאת הידיעה על פטירת אמו של ר' זלמן קיבל תחילה הרבי

עוהריי"צ. לר' זלמן נודע על כך בעקבות זאת שר' חיים ליברמן השאיר בכיתתו מכתב שהרבי

עזקיבל מגיסתו של ר' זלמן אשת אחיו. ר' זלמן השתומם לקרוא את המכתב הנורא וכך התחוור

עחלו כי מעתה הוא יתום מאב ואם.

עט•

פעוד קודם לכן, בשלהי שנת ת"ש, התרגשה ובאה

פאעל ר' זלמן צרה חדשה. משרת ההוראה שלקח על עצמו בישיבת 'תורה ומלאכה' באה אל סיומה

פבופרנסה אין. ההישרדות בארה"ב של אותם ימים ללא מקור פרנסה הייתה מציאות מסוכנת

פגבכל קנה מידה. חמיו, כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ, פנה לידידו הרב ווייז, שעמד

פדבראש הנהלת ישיבת 'רבי יעקב יוסף' בניו יורק והלה הזמין את ר' זלמן לשיחה, במהלכה התרשם

פהעמוקות מהאברך הצעיר וידענותו המופלגת.

פודא עקא, המשרה הפנויה היחידה שעמדה אז על הפרק הייתה

פזמלמד דרדקי להתחלת לימוד הגמרא. משרה שלחלוטין לא תאמה את כישוריו ויכולותיו של הרב

פחגורארי'.

פטמשהתעניין אודות אפשרויות נוספות, גילה המנהל את

צאוזנו כי בחודשים הקרובים עשויה להתפנות משרה מכובדת של ר"מ בשכבה העליונה שבישיבה.

צאאולם באותה נשימה הוסיף ואמר כי בידי ההנהלה מצויים לא פחות משישים בקשות של מועמדים

צבהרואים עצמם מתאימים למשרה זו ומייחלים לזכות בה.

צג"ומי בפועל יהיה זה שיחליט?" שואל ר'

צדזלמן ונענה כי האחראי לכך הוא מר אירוינג בונים הנושא בתפקיד ניהולי בישיבה. ר' זלמן

צהמעדכן את הרבי בפרטי פרטים, כדרכו מינקות ועד עתה. הרבי מצדו מעודד את ר' זלמן ומברכו

צוכי יזכה למצוא את פרנסתו במשרה מתאימה באוהלה של תורה ובמקביל משגר איגרת מיוחדת למר בונים עצמו:

צז"שמעתי אשר בישיבת רב יעקב יוסף דרוש ראש ישיבה. הנני בזה להגיד שבחו של ידידי

צחהרב הנכבד והנעלה, בעל מרץ מופלא, מורנו הרב שניאור זלמן שליט"א גורארי', אשר

צטאיזה שנים היה ריש-מתיבתא והמנהל באחת ישיבות המכינות דישיבת תומכי תמימים בעיר-תורה

קוורשה יכוננה עליון אמן, והצטיין בכביר פעולתו הטובה בהעמדת תלמידים הגונים. והנני

קאמבקש שימת לב ידידי לטובתו שהיא בעזרת ה' יתברך טובת הישיבה".

קבלמרות הכול, המשרה המיוחלת טרם התפנתה ור' זלמן

קגמחוסר פרנסה. החודשים נוקפים והקשיים הכלכליים כבדים מנשוא. בתוך כל אלו הוא זוכה לשמחה

קדהגדולה בלידת בנו בכורו, ביום חמישי אור לח''י בטבת תש"א. השמחה הגדולה לא נפגמה

קהחלילה מהמצוקה הקיומית, אף שר' זלמן נאלץ בינתיים ללוות כסף על מנת למגר את המצוקה

קוהקיומית אליה נקלע. באין מוצא פנה אל הרבי עצמו, לווה ממנו סכום הכרחי של 150 דולר,

קזאותו הצליח להחזיר, עד הפרוטה האחרונה, כעבור קצת יותר מחודש ימים.

קחשוב נראתה יד ההשגחה הפרטית שכוננה את צעדיו של

קטר' זלמן בכל הליכותיו. העובדה כי נותר ללא פרנסה היוותה גורם מאיץ לכך שזמן קצר לאחר

קיהתחדשותה של ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית בבירתה החדשה של ממלכת ליובאוויטש (הישיבה

קיאהחלה לפעול ב-770 איסטערן פארקוויי ברוקלין ניו-יורק, בשלהי מרחשוון תש"א), נקרא

קיבר' זלמן אל הדגל, ועל שכמו הוטל ניהול מחלקת הכיתות בישיבה כשהוא עצמו מכהן גם כמגיד-שיעור

קיגלאחת הכיתות בה.

קיד•

קיהכאן החל פרק מרתק ומאלף בדברי ימיו של ר' זלמן,

קיובהיותו מופקד על משרה חינוכית שהייתה כפופה ישירות אל הרבי עצמו שמאז מקדם היו 'תומכי

קיזתמימים' והמתרחש בין כתליה בבת עינו. ר' זלמן נכנס לתפקידו ביום ראשון ה' בשבט תש"א,

קיחובמשך חמש שנים רצופות – עד לשלהי שנת תש"ו – הקדיש את כל עיתותיו למלאכת קודש

קיטרמה ונכבדה זו.

קכהרה"ח רבי יהודה לייב גרונר, מזכירו של הרבי,

קכאהיה באותם ימים נער צעיר, כבן עשר, שאביו חפץ מאוד לשלוח אותו ללמוד בישיבה החדשה שנוסדה

קכבזה עתה ב-770. הנהלת הישיבה השיבה בתגובה, כי בפקודת הרבי הריי"צ מתקבלים אך ורק

קכגתלמידים מגיל 13 ומעלה. חלפה תקופה קצרה וביום מן הימים מתקשר ר' זלמן גורארי' לאביו

קכדשל הרב גרונר ומבשר כי הרבי הואיל להתיר לו לפתוח כיתה נוספת, לצעירים יותר. וכך, ביום

קכהקייצי אחד, הגיע הילד הקטן והנרגש להיבחן בפני המנהל הנערץ.

קכו"בית המדרש", נזכר הרב גרונר, "היה

קכזתחת ניהולו של הרב מרדכי מענטליק. והישיבה הקטנה, מגיל 17 ומטה, עמדה תחת הנהגתו של

קכחר' זלמן. לשמחתי עברתי בהצלחה את המבחן, והתקבלתי לתומכי-תמימים. בי"א במנחם-אב

קכטתש"א נפתחה הכיתה החדשה. התקבצנו יחד שישה תלמידים, בחדר שלימים הפך לחדרו המיתולוגי

קלוהצר של מזכירו האישי של הרבי, הרה"ח רבי חיים מרדכי אייזיק חדקוב. כיתת המנהל,

קלאר' זלמן, הייתה בחדר בו שוכנה לימים מזכירות הרבי. מגיד השיעור שלנו היה ר' יצחק קולודני,

קלבאולם מאוחר יותר, בהיותי בגיל בר מצווה, שמענו שיעורים מפי ר' זלמן עצמו.

קלג"היטב זכורים לי שיעוריו המרתקים של ר' זלמן,

קלדשהתאפיינו בעמקות גדולה אך בהסברה טובה. ר' זלמן הרבה ללמד את חידושי המהר"ם שיף.

קלהבכלל, ידוע היה ר' זלמן כתקיף מאוד, אולם באותה מידה היה אבהי וחם כלפי כל תלמיד. הלימוד

קלועמו היה במלוא האחריות והרצינות, וההשקעה שלו כוונה לכך שכל אחד מאיתנו יבין היטב את

קלזהנלמד. בנוסף, הרבה לשלב 'א חסידישע מעשה' בתוך השיעורים, להפיק מוסרי השכל חסידיים

קלחולהשפיע על אישיותם של התלמידים במסגרת השיעורים, כך שאלו לא נותרו שיעורים 'יבשים'

קלטאלא מלאי חיות ונשמה חסידית".

קמאט אט החלה הישיבה לגדול ולהתפתח, והמקום, בתוככי

קמאהבניין הקטן של 770, ששימש גם כדירת מגורי משפחת בית רבי וגם כבית המדרש המרכזי של

קמבליובאוויטש, היה צר מהכיל. "בשנת תש"ו", נזכר הרב גרונר, "סיפר

קמגלנו ר' זלמן שהרבי הריי"צ הורה לפנות את כיתות הלימוד מ-770 ולהעתיקם למקום מתאים

קמדיותר, שלא יפריע לשגרת החיים ב-770. נשכרו אז חנויות בשדרת אולבני, ששימשו ככיתות הלימוד".

קמהלאורך כל הדרך, עמדה לר' זלמן זכות התקשרותו המוחלטת

קמולרבי והעובדה כי בכל מצב ובכל עת, מימי ילדותו ברוסטוב, דרך כל נפתולי משעולי חייו,

קמזלאורך כל השנים ובכל המצבים – לא צעד ולו צעד משמעותי אחד, קטן כגדול, מבלי לכוון עצמו

קמחלדעתו הקדושה והמפורשת של הרבי. ר' זלמן הקפיד לכתוב כל דבר, בפרטי פרטים, אל הרבי

קמט– וכמים הפנים אל הפנים, זכה שהרבי מצדו ירעיף עליו את טללי חיבתו, ברכותיו, הדרכותיו

קנומענות קודשו.

קנאיחס מיוחד זה הוסיף ללוות את ר' זלמן בתפקידו החדש,

קנבגם כאשר מכורח המציאות הועבר ניהול התכתובת הענפה אל מזכירות הרבי הריי"צ ובאמצעותה

קנגהועברו ההנחיות של הרבי אל ר' זלמן.

קנדכאמור, חדר המזכירות השוכן מימין הכניסה הראשית

קנהלבית חיינו, שימש את הכיתה שבפניה היה מוסר ר' זלמן שיעור יומי. באותו זמן קראו לזה

קנו'זלמנ'ס צימער' (חדרו של זלמן). שנים רבות לאחר מכן, באחד מערבי פסח, שאל הרבי אם בדקו

קנזחמץ "אין זלמנ'ס צימער".

קנחכך, למשל, מוצאים אנו, שבקיץ תש"א נוכח הרבי

קנטכי למרות שתלמידי התמימים החלו 'ללבוש צורה', והקור הרוחני מפנה אט אט את מקומו לסדר-יום

קסחסידי, הדבר נכון רק לימי החול, בעוד יום השבת נתפס בעיני רבים מהם כיום חופש ועיתותיו

קסארחוקים מלהיות מנוצלים על ידם כדבעי.

קסבהרבי פונה לר' זלמן בהוראה: "אשר יצווה

קסגאת כל תלמידיו שיחיו שיערכו כל אחד מהם בכתב ידו מה שעשו במשך העת מאז הלכו מהישיבה

קסדביום ו' ערב שבת קודש, עד בואם היום יום א' בבוקר. ויכתבו בפרוטרוט – אויספירליך –

קסהמשעה לשעה ממש, איפה התפללו קבלת שבת, שחרית מנחה ומעריב, ואת התשובות יגישו אליי היום עד

קסושעה ח' ערב".

קסזידע הרבי אל נכון כי לא איש כר' זלמן ייוותר אדיש

קסחנוכח 'התעוררות' כזו שבאה 'מלמעלה'. ר' זלמן, יודעים לספר תלמידיו מאותם ימים, נכנס

קסטבצעדים נמרצים אל היכל הישיבה, פנה אל התמימים והעמידם על מקומם. תוך שעות ספורות היו

קעבידיו דוחות מפורטים, כתובים בכתב ידם של התלמידים, המתארים בפרטי פרטים את כל מעשיהם

קעאבכל שעות ה'וויק-אנד' (סוף השבוע).

קעבעוד לפני השעה היעודה, באותו ערב בשעה שמונה, קיבל

קעגהרבי את הדוח המפורט ולמחרתו השיב: "להודיע להרב גורארי' שי' הריש-מתיבתא, כי

קעדנכון קיבלתי מכתבי התלמידים שי' – זולת שני תלמידים שי' אשר טרם הגישו הרצאותיהם כשאר

קעההתלמידים שי'... הנה הנושא הכללי הוא אשר יום השישי הוא אצלם פרייטאג, רוח החופש, והיום

קעוהמקודש שבת קודש הוא חולין אצלם, מי שלאפט, מי עסט, מי שפאצירט, מי רעדט זעך אויס

קעז(ישנים, אוכלים, מטיילים, מדברים בינם לבין עצמם) – דיבור זה פירושו הכאה – ומבלים

קעחאת הזמן.

קעט"ובזה פונה אל ההנהלה: יקראו ועידה היום, אשר

קפבה ישתתפו הרב שמואל לויטין, הרב ישראל דזייקאבסאן, הרב מרדכי מענטליק והרב שניאור

קפאזלמן (גורארי') יחיו, והריש-מתיבתא, הרב שניאור זלמן שיחיה, יציע איזה סדר ליום השבת,

קפבויטכסו עצה... ואחרי כן יפקוד הריש-מתיבתא הרב שניאור זלמן שיחי' להתלמידים שיחיו לכל

קפגאחד בייחוד את סדר יום השבת... וביום א' בוקר יוכח הריש-מתיבתא הרב שניאור זלמן שיחי'

קפדאם התלמיד שיחי' קיים כפי שנצטווה".

קפהבאותם ימים החלה, באתערותא דלעילא, גם היוזמה של

קפו'מסיבות שבת' בה חויבו כל תלמידי התמימים ליטול חלק, במטרה לוודא כי כל משך המעת-לעת

קפזשל יום השבת קודש תנוצל כראוי, על ידי כל תלמיד, שישתלב בפעילות זו במקום מגוריו. מטבע

קפחהדברים ניצב ר' זלמן ועמד בראש היוזמים והממריצים לפעילות זו. כיום, לאחר דורות של

קפטתמימים יראים ושלמים שזכו להתחנך, להתעדן ולצאת מבין כתליה של ישיבת תומכי תמימים המרכזית

קצבליובאוויטש שבניו-יורק – קשה לתאר ולהעלות על נס את גודל תרומתו הכבירה של ר' זלמן

קצאועמיתיו, שעמדו בפני משימה שבאותה עת נראתה כבלתי אפשרית, אולם הוצבה כמשימת-על על

קצבידי הרבי הריי"צ, להוכיח הלכה למעשה כי הנה כי כן "אמריקה איז ניט אנדערש".

קצגדוגמה זו אינה אלא אחת מני רבות הממחישה את העבודה

קצדהמאומצת שנדרשה על מנת לעמול על כל פרט בסדר יומם של תלמידי התמימים. במרץ האדיר שבו

קצהניחן ובהתבטלותו המוחלטת כלפי הרבי, נטל ר' זלמן חלק בראש מהפכה קדושה זו.

קצוהרבי, מצדו, מעודדו ומוסיף לדרוש כי לא יחסוך במילים

קצזוידווח על כל המתרחש בין כותלי הישיבה. במקביל, לא חסך דברי שבח מר' זלמן על פועלו.

קצח"במענה על מכתבו מענייני הישיבה", כותב הרבי, "הנני

קצטנהנה במאוד ויישר כוחו. ובעזרת ה' יתברך יתמלא החסר עדיין, וכן בעניין ההשגחה ביראת

רשמים ובדרך ארץ. יכתוב הכול באר היטב, והשם יתברך יהא בעזרו ויצליח להעמיד תלמידים

ראיראי אלוקים ולמדנים חסידים ואנשי מעשה, וירחיב ה' יתברך בקרוב את גבולנו בתלמידים

רבטובים בגשמיות ורוחניות".

רגבד בבד עם ההתמודדות להגברת ערנותם של תלמידי התמימים

רדויחסם לשמירת תורה ומצוות בהידור, לימוד בשקידה והתמדה והליכותיהם בקודש כיאה וראוי

רהלתמימים, מקדם ר' זלמן יוזמה לפתיחת מחלקת לימודי חול בתוככי הישיבה, לנוכח דרישות

רוההורים שבהתאם לרוח הימים ההם ראו בהשכלה גבוהה את הערך הנעלה ביותר ומפתח להצלחת בניהם

רזבחיים עתידיים על אדמת ארה"ב.

רחהרבי

רטלא שלל את היוזמה אולם דרש מר' זלמן לוודא כי לא ייכנסו בין כותלי ישיבת תומכי תמימים

רי"ספרי הלימוד של מינות וכפירה גלויה" וכי בכל מקרה ילמדו אך ורק מתוך ספרים

ריאקדושים ובמקביל לבחון היטב עם עמיתיו להנהלת הישיבה אם ההוצאות הכספיות העצומות שיוזמה

ריבזו טומנת בחובה לא עלולות לגרום לקריסתה הכלכלית של הישיבה.

ריגאו אז נדרש ר' זלמן לפלס דרך משי גם אל ליבותיהם

רידשל ההורים ולאחוז את המקל משני קצותיו. גם לדרוש מהתלמידים את המקסימום בהנהגתם החסידית,

ריהבמתווה שסלל לפניהם הרבי הריי"צ כדי שיהלמו את שם התואר והפועל שלהם, 'תמימים'

ריובתומכי תמימים, ובה בעת לדאוג שההורים לא יעמידו כתנאי בל יעבור את השלמת ההשכלה במקצועות

ריזחול שתעניק תעודה איכותית שתבטיח את עתיד הילדים.

ריחביצירתיות ובכישרון רב, כשהוא מונחה על ידי הרבי,

ריטעמד ר' זלמן במשימה קשה ומפרכת זו במלוא העוז, לשביעות רצון כל הצדדים. וכך כתב הרבי

רכלר' זלמן בעניין זה:

רכא"שמעתי, הנה בזמן העבר כתשעה או יותר תלמידים לא ידעו בלימודי חול את ה(שיעור)

רכבשעליהם היה לדעת – במי הדבר תלוי לא אדע – וזה יכול לגרום חס ושלום כי ידרשו לתת יותר

רכגזמן ללימודי חול. על כן צריכים להזהיר את המורים ולתבוע מהם בעין פקיחא על זה. כבר

רכדאמרתי פעמים הרבה, כי כל ענייני וסדר ההנהגה בכל המערכות, ממערכה שלו עד גמירא למטה

רכההימנה, בידו הוא, וכמובן שצריך להתיישב עם מי שצריכים להתיישב ולהציע לההנהלה ולהביא

רכואל הפועל".

רכזהתמודדות נוספת הייתה לר' זלמן במאבק על דמותם של

רכחאנשי הצוות, המלמדים בכל הכיתות. אחד הניסיונות הקשים באותה עת בארצות הברית הייתה

רכטהדרישה שלא לנגוע בזקן. אחד המלמדים שהוצעו למשרה בישיבה ושמו הלך לפניו כמורה בחסד

רלואיש חינוך טוב, הגיע לעבודתו והסתבר כי אינו עומד בניסיון זה וכי הוא מגלח את זקנו.

רלאר' זלמן שוחח עמו ארוכות ולבסוף הניח בפניו הצעה 'כלכלית': עבור שמירה על הדרת הפנים,

רלביקבל מדי חודש תוספת של עוד קרוב לחמישה דולרים. להצעה כזו לא יכול היה המורה לסרב

רלגור' זלמן מיהר לדווח על כך לרבי בכתב.

רלדבמכתב זה, כותב ר' זלמן על עוד עניינים שונים, ובהם

רלהאודות התוועדויות שקיים עם תלמידים ושורה של החלטות טובות שהתקבלו מתוך אווירה חסידית

רלושנוצרה בהתוועדויות אלו. דא עקא, מתאונן הוא באופייניות מרתקת, הרופאים אסרו עליו לגעת

רלזבטיפה מרה והוא חש כי אם לא יוכל לומר מעט 'לחיים' יתקשה ליצור את האווירה המתאימה

רלחבעתיד ואיככה יוכל להגיע שוב לרמת השפעה חסידית כה עזה על תלמידיו.

רלטהרבי הריי"צ השיב על כך לר' זלמן במענה מאלף: "בדבר

רמהזקן: הוא דבר שאינו נקנה בכסף, כי אם בהרגש. ובדבר פארבענגען, נחוץ הדבר – וישתה טיי

רמאאו לימאנאד (תה או לימונדה), ויפעול כמו משקה, והשם יתברך יצליח לו בגשמיות ורוחניות".

רמבתלמידיו ומכריו מעידים כי אכן מאותה שעה ואילך לא

רמגנדרש יותר ר' זלמן לסיועה של הטיפה המרה. התוועדויותיו המפורסמות והמאלפות התקיימו

רמדכשלפניו "טיי או לימאנאד", ובכל זאת הצליח ליצור אווירה מיוחדת, כזו שהובילה

רמהאת הנוכחים כולם לקבלת החלטות טובות למעשה בפועל.

רמו"התוועדויותיו נודעו כשעות מיוחדות של קורת

רמזרוח, והייתה להן השפעה בלתי רגילה על התלמידים", מספר הרב גרונר, שנמנה כאמור

רמחעם צעירי התלמידים באותם ימים. "יש לזכור כי התלמידים שבאו ללמוד בישיבה, היו

רמטאמריקנים שמטבע הדברים נשמו וספגו אווירה מודרנית. בכל ליל שישי, היה ר' זלמן מזמין

רנאליו כמה בחורים צעירים מתלמידיו לביתו ומתוועד עמם ארוכות.

רנא"התוועדויות אלו התלהטו כשר' זלמן היה מקלף

רנבאת ההגשמה, מעורר את ניצוץ הנשמה, ושואל כל אחד 'מה מעיק לך? מה חסר לך כדי להיכנס

רנגלתוך המסגרת החסידית?' במידה רבה הוא המייסד האמיתי של קירוב הצעירים האמריקנים לחסידות,

רנדובזכותו רבים מהם וצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם תופסים את מקומם בכותל המזרח של יהודים חסידיים

רנהבתכלית'".

רנו"בימי הקמת הישיבה כאן באמריקה", כתב

רנזר' זלמן בזיכרונותיו, "היה ועד שבראשו עמד רש"ג ובו היו חברים, ר' שמואל

רנחלויטין, ר' ישראל ז'ייקובסון, ר' אליהו יאכיל סימפסון, הרב מרדכי מנטליק ואנוכי. שאלתי

רנטאת הרבי, למי עלי לציית. הרבי השיב שאציית לר' שמואל משום שהוא לא מונח בפוליטיקה.

רסהבטתי על הרבי כתמה למשמע קביעה זו והרבי אמר: הוא על כל פנים לא צריך להיות מונח בפוליטיקה".

רסאועוד מספר ר' זלמן בזיכרונותיו: "פעם קרא הרבי

רסבלהנהלה הרוחנית של הישיבה לחדרו הקדוש ואיחרנו לבוא. עם היכנסנו אמר הרבי: פעם הקיסר

רסגקרא אליו את המיניסטר והמיניסטר איחר. הקיסר אמר שזה מראה שהזמן שלו אצל המיניסטר לא

רסדחשוב, אם כן שלא יהיה מיניסטר. באותה הזדמנות, אמר לנו הרבי שילדים שלא צמים ביום כיפור

רסהצריכים להתאפק מלאכול סוכריות ומותרות דומים ולוקסוס".

רסומכוח המגמה הטבעית להיות טופח על מנת להטפיח, ובהתאם

רסזלמסורת שהנהיג גם על אדמת ארץ המוצא, לא הסתפק הרבי הריי"צ בישיבה המרכזית. בשנת

רסחתש"ג פונה הרבי לר' זלמן בהצעה לצאת ולבחון אפשרויות שונות לייסוד סניפים ומחלקות

רסטחדשות של 'אחי תמימים' בערי השדה. מעניין לציין, כי זמן לא רב קודם לכן פתח הרבי ב'שטורעם'

רעגדול סביב הקריאה: "לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה". הדברים עוררו כמיהה עזה

רעאלגאולה ותחושה ש'הנה זה עומד אחר כותלנו' וכי בקרוב עתידין ישראל להיגאל גאולת עולמים.

רעבכה עזה הייתה תחושה זו בקרב החסידים, עד שכאשר קיבל

רעגר' זלמן את בקשתו של הרבי לייסוד מחלקה חדשה של 'אחי תמימים' על אדמת ארה"ב, זכה

רעדבאותה עת להיכנס ליחידות ותוך כדי הדברים, כשהרבי דיבר עמו על הקמת המחלקה, שאל בתמימות

רעהמוחלטת את הרבי האם נותר די זמן לפתיחתה של מחלקה נוספת כשביאת המשיח כה קרובה. על

רעוכך השיב לו הרבי:

רעז"אם צדיק גמור ידע כי משיח יבוא מחר בבוקר ובגלל זה אינו אומר קריאת שמע שעל המיטה,

רעחנעשה הוא 'אויס צדיק' (כבר לא צדיק)".

רעטלימים סיפר ר' זלמן, כי בהזדמנות אחרת, בהמשך לשיחה

רפערה בנושא זה אודות תלמידי התמימים ומצבם הרוחני, התאונן באוזניו הרבי הריי"צ,

רפאבנוסח: מדוע אינני רואה אצלנו את ה'ונפלינו'. השיב ר' זלמן: "אבל 'העולם' רואה

רפבגם רואה. ברוך ה', תומכי תמימים היא עץ פרי עושה פרי למינו היא והאיכות של תלמידיה

רפגניכרת היטב לעין כול".

רפדתשובה זו גרמה נחת רוח רבה לרבי. ומאוחר יותר שאלו

רפהבנותיו של הרבי את ר' זלמן: מה אירע שם, ביחידות זו שעוררה את שמחתו של אביהן?

רפו"ראינו" העידו הבנות בפניו, "כי באותו יום שרתה מעין עננה קודרת על

רפזפני קודשו. אולם מיד לאחר היחידות שלך, שבה קורת רוח לשרות על פניו, הרבי היה מאוד

רפח'אופגעלייגט' (במצב רוח מרומם)".

רפטהרבי העניק לר' זלמן גושפנקא מלאה עידוד ועצה במלאכת

רצהנפת ישיבת 'תומכי תמימים' לגבהים רוחניים. שורה של אגרות מפורטות מנחות את ר' זלמן

רצאאיך וכיצד ינחיל את רוח הישיבה החסידית התובענית בקרב מדושני העונג המקומיים.

רצב"עוד זאת עליו לדעת", קטע הרבי לפתע דבריו באחד המכתבים, "כי אצלי

רצגהוא המנהל של המערכות שלמטה ממערכה שלו, והוא האחראי – בלי שום טענות והתנצלות – בעד

רצדהמערכה שלו וממנה ולמטה עד גמירא, ועליו מוטל ... כל האפשרות לכל מערכה ומערכה, הן

רצהבהנוגע להמלמדים והמורים יחיו והן בהנוגע להתלמידים יחיו, אשר בעזרת ה' יתברך ייתנו

רצואת פריים הטוב, הן בלימוד ויראת-שמים, והן בהנהגות דרך ארץ".

רצזבאותו מכתב מרתק, מניח הרבי דגשים הכרחיים לשיפור

רצחמצבם הרוחני של תלמידי הישיבה. "ובכלל, היה צריך לקבוע בכל יום 10 מינוט להוכיחם

רצטעל הנהגתם באכילה ושתייה שאינה על-פי דרכי התורה, ולרכך לבבם על ידי סיפורים מסבלות

שילדי ישראל באירופה וכדומה, ואם דרוש – לדעתו – שאלון, יעשו שאלון וככה יפקוד לכל מנהלי

שאהמערכות לדבר עם התלמידים שיחיו בסגנון זה".

שבהרבי יורד לרזולוציות הנמוכות ומשתף את ר' זלמן

שגבקורת הרוח שנגרמת לו כי "לפעמים הנני שומע קולם (של תלמידיו) בלימוד, שהנני נהנה

שדמזה, וה' יתברך יחזקם ויאמצם ויצליחו בלימודם וביראת שמים, ויהיו חסידים ולמדנים".

שהובאשר לסוגיה רגישה, מתי יש להוציא משורות הישיבה

שותלמידים שאינם מתנהגים לרוחה, קבע הרבי: "בדבר התלמידים שיחיו שצריכים לגרשם,

שזהנה מה שמוכרח מוכרח הוא, בוודאי צריכים לדון בזה בכובד ראש, אולי אפשר למצוא עצות

שחאחרות, אבל אם אחרת אי אפשר, אזי בהכרח לגרשם".

שטבמילים נרגשות חושף הרבי את צפונות לבו אודות החשיבות

שיהרבה שהוא רואה בישיבת 'תומכי תמימים': "תודה לא-ל, אשר התלמידים שיחיו מצליחים

שיאבלימודם וביראת שמים, כי הוד כבוד קדושת אבותיי רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ

שיבזי"ע שומעים תחנוניי ותפלותיי בבכי מעומקא דליבא ונושאים רינה ותפלה לפני כיסא

שיגמרום בעדנו בתוך כללות אנשי שלומנו שיחיו כי יחוס השם יתברך וירחם עלינו ויצליח עבודתנו

שידלהרחיב גבולנו בתלמידים בעלי כישרונות העלולים לקבל עליהם עול מלכות שמים, להצליחם

שיהבלימוד ביראת שמים ובדרך ארץ.

שיו"ידעתי", כותב הרבי ברגש לתלמידו, נאמנו,

שיז"והנני מתבשר מגודל התקשרותו אליי וטיב התמסרותו באמת לטובת הישיבה בכל מערכותיה,

שיחולא אפונה אשר כל אוהביי וידידיי האמיתיים צמודי לבבי ואהובי נפשי העוסקים בתומכי-תמימים,

שיטמהמכהנים במשמרת הקודש, הן בעניינים הרוחניים בנגלה ובדא"ח והן בעניינים הגשמיים,

שכואנשי שלומנו שיחיו המסורים ונתונים בהחזקת תומכי תמימים, יודעים את לבבי הנשבר והנדכא

שכאבגלות דגלות המר הזה אשר החשך רחמנא לצלן יכסנו והקרח הנורא יקיפנו, כי כל חיי נפשי

שכבתלויים ממש אך ורק בהרבצת תורה ביראת שמים והדרכת התלמידים יחיו ברוח של תומכי-תמימים

שכגבעבודה שבלב, בהם אהגה כל הימים ובהם תלויים חיי ממש, והם – ידידיי הנזכרים לעיל והתלמידים

שכדיחיו – רק הם מעניינים אותי, והנני מזכירם בכל עת מצוא, והשם יתברך יהיה בעזרינו בגשמיות

שכהוברוחניות".

שכואיגרת קודש זו הייתה יקרה מאוד בעיני ר' זלמן ובצוואתו

שכזהורה כי שורה נפלאה זו – "ידעתי והנני מתבשר מגודל התקשרותו אליי" – מתוך

שכחהאיגרת תועתק על גבי מצבתו.

שכטבו ביום ממהר ר' זלמן להשיב לרבי, במכתב ארוך משלו

שלבו הוא מספר: "באמצע כתבי מכתבי (שהתחלתי בצהריים) קבלתי מכתב כבוד קדושתו, שפעל

שלאעליי רושם אדיר. והנני מבטיח לכבוד קדושתו בלי נדר למסור עצמי לישיבה בכל אפשרותי להיטיב

שלבכמה שיעזור לי ה' יתברך, ובכל כוחי אעבוד אם ירצה ה'". הוא מתלבט, כך כותב לרבי,

שלגהאם להתמסר לרישום תלמידים נוספים לישיבה או להתחשב בצפיפות הרבה ששוררת בה.

שלדככל הנראה בשל מאמצים אלו נוצרו חיכוכים בין תומכי

שלהתמימים לבין ישיבות אחרות, עד שר' זלמן מעלה רעיון ליזום "אסיפה מכל ישיבות קטנים

שלודברוקלין, כמו תורת חיים, תורת אמת, ישיבה דקראון-הייטס, רח"ב וכולי, למען קירוב

שלזהדעת, ואולי אפשר יהיה טובה מזה. אף שלא אוהבינו הם. כי אתמול נסעתי עם הרב שמידמאן

שלחודברתי עמו על דבר פירוד בין הישיבות, ואמר כי רוצה לבוא ולהתדבר ואדרבה, וראיתי כי

שלטיהיה טובה מהתדברות יחד. האם צריך להתעסק בזה?".

שמר' זלמן עצמו שבע רצון מתלמידיו שנודעו לימים כחסידים

שמאנודעים. "מר ל' פ', תודה לא-ל הוא מצוין בהנהגה ויראת שמים"; "וכן י'

שמבק', מבין בטוב גמרא עם תוספות ויודע ליינען בטוב, יראת שמים מופלג ובעל נימוס, והם

שמגפועלים הרבה על הכיתה שלי".

שמדהרבי משיב על כך באיגרת מפורטת, בה כותב הרבי

שמהבין היתר: "יקרה לי במאוד התמסרותו לטובת הישיבה באמת לאמתו בכל לבבו ונפשו, יחזקהו

שמוה' יתברך ויעזור לו עם בני ביתו יחיו בגשמיות וברוחניות".

שמז•

שמחהמצב הכלכלי לא אפשר לר' זלמן להתפרנס כדבעי. משפחתו

שמטגדלה בלי עין הרע ועמה גדלו גם ההוצאות הקיומיות ההכרחיות. מחוסר ברירה, נאלץ לחפש

שנלעצמו מקור פרנסה נוסף וקיבל הצעה מגיסו (בעל אחות רעייתו), הרב אהרן גרטנהויז, להיכנס

שנאכשותף בעסק לייצור ושיווק טליתות מהודרות, מצמר ומשי. ההצעה, איך לא, עוברת להכרעתו

שנבשל הרבי הריי"צ, שמבין מה מניע את ר' זלמן 'לפזול' אל עבר רעיונות אלו. לרבי,

שנגכפי שמסתבר, היו תכניות אחרות.

שנדבאותם ימים עסק חתנו של הרבי הריי"צ, הלוא

שנההוא הרבי נשיא דורנו, בייסוד ביסוס והרחבת מוסד 'קה"ת', להוצאת ספרי חסידות לאור

שנווהפצתם בכל מקום. הרבי מורה לחתנו לצרף לצוות הנהלת קה"ת את ר' זלמן, מנימוק

שנז'זה נהנה וזה נהנה': קה"ת תהנה מתגבור משמעותי זה, בדמותו של ר' זלמן, ואילו הוא

שנחעצמו ייהנה מפרנסה טובה יותר, ולא ייאלץ לחשוב על עסקים שאינם בתוככי 'כרמי שלי'.

שנטעל מנת שההצעה תתקבל גם על דעתו של ר' זלמן, לא

שסמסתפק הרבי הריי"צ בכך שהציע את הרעיון בפני חתנו הרבי. הרבי כותב אישית לר' זלמן: "בטח דיבר

שסאעמו חתני הרב הגאון הרב מנחם מענדל שליט"א ש"ס (שניאורסאהן), אודות עבודת

שסבתעמולה בהפצת הדברי-דפוס וכו', כמובן בזמן הפנוי מעבודתו הקדושה בהישיבה בכל ההתחייבות

שסגשלו, שדבר זה קודם במעלה ובעניין מכמו הצעתו המסחרית של גיסו שיחיה".

שסדר' זלמן הופתע מההצעה. מתוכן המכתב הוא למד שהרבי

שסהאינו חפץ שהוא יצא לעסקים, אלא יעמיד בראש מעייניו את ההתעסקות בעניינים רוחניים שהם

שסובבחינת "קודם במעלה ובעניין". מאידך, הרעיון להשתלב במלאכת הוצאת 'דברי דפוס'

שסזלאור נתפסה בעיניו כמלאכת חולין פשוטה ביותר. את לבטיו הוא שוטח בפני הרבי, בהסבירו

שסחכי במידה וניתנת לו רשות לעבוד במלאכת חולין, יש רעיונות 'שווים' יותר מבחינה כלכלית,

שסטומדוע עליו לצאת מעולם החינוך לטובת 'דברי דפוס' גרידא. ואם כבר הותר לו להשתקע בענייני

שעמסחר, יכול הוא להיות בעל בית לעצמו במקום לעבוד לשירות מאן דהו.

שעאעל כך השיב הרבי: "העבודה

שעבבהפצת דברי דפוס, לא רק מאמרים ושיחות אלא גם ספרי הלימוד והסיפורים וכו' בשפת המדינה,

שעגהם באמת לאמיתו דבר גדול ונשגב מאוד – והיא הצדקה נפשית האמיתית, שעל כגון דא אומר

שעדרבנו נ"ע שנעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה. וברור לי שכאשר יכניס עצמו – מובן

שעהאך ורק בזמן הפנוי מהישיבה – הנה יפעול בעזרת ה' יתברך גדולות, ויצליח בעבודה זו ויהיה

שעולו בזה עונג גדול, וייתן אל לבו את הזכות הגדול ויעזור השי"ת לו ולבני ביתו יחיו

שעזבהדרוש להם בגשמיות וברוחניות".

שעחאחרי שני מכתבים מפורשים מהרבי, לא נזקק ר' זלמן

שעטליותר. הוא נענה לאתגר, הצטרף לצוות והחל לתרום מזמנו ומרצו, לצד עבודתו בקודש כריש-מתיבתא

שפבישיבה, לטובת קה"ת. או אז זכה להתקרב מאוד אל הרבי נשיא-דורנו, למרות שידע כי

שפאהדבר עשוי לגרום למורת רוח למעסיקו הרשמי בישיבת תומכי תמימים, שאר-בשרו, חתנא דבי

שפבנשיאה, הרב שמריהו גורארי'. במלוא הזהירות, הסתיר תחילה את עבודתו בקה"ת מרש"ג

שפגואף כתב על כך לרבי הריי"צ:

שפד"ביום ב' שבוע זאת, התחלתי עבודתו בעזרת השם יתברך בענייני דפוס, בהפצתם... להרש"ג

שפהשליט"א עוד לא הודעתי... ואח"כ אחשוב, כי הנני מוכרח להודיע... והנני להודיע

שפוזאת מטעם שלא יהיה אחר כך עגמת נפש". על כך השיב לו הרבי: "במענה

שפזעל כתבו, נהניתי מזה שהתחיל בעבודה ובטח הנה הכול מסודר אצלו והשם יתברך יצליח לו בגשמיות

שפחוברוחניות".

שפטכפי שצפה ר' זלמן, משנודע הדבר לרש"ג הביע

שצתמיהה רבתי בראותו כי ר' זלמן מקדיש את זמנו הפנוי לענייני קה"ת. הוא לא העלה

שצאבדעתו כי הֶסְדֵר זה הוא פרי יוזמה של לא אחר מאשר חותנו, הרבי בכבודו ובעצמו. משהבחין

שצבכי עיסוק זה אינו ארעי אלא קבוע וכי ר' זלמן מתמיד בכך, תבע אותו ל'דין תורה' אצל הרבי

שצגעצמו. התייצבו שני הצדדים בפני הרבי. רש"ג טען על כך שלאחרונה החל ר' זלמן 'לבזבז

שצדזמן' אצל הרמ"ש וכי אינו נשמע לו להפסיק ממנהגו...

שצהבאותו מעמד פסק הרבי כי ר' זלמן חייב לעבוד בישיבה

שצוועליו להפסיק לעבוד מחוץ לענייני הישיבה. בהמשך התבטא הרבי בפניו: היה לי קשה להיות

שצזבאותו מעמד ולשמוע איך מושמעים כלפיך הטענות. הרבי החמיא לו על התנהגותו המאופקת באותו

שצחמעמד. ובירכו שיזכה להתמיד בכל מפעליו ומתוך הצלחה והרחבה בגשם וברוח.

שצטבשלב זה השתלשלו הדברים שלא כפי התכנית המקורית.

תר' זלמן התקשה לשלב בהצלחה בין שני העולמות, מה גם שכפי שכתב לרבי, נוכח עד מהרה לראות

תאכי "לעת עתה הנני ממשש רק, ועוד אין פרי" – פרנסה בפועל לא יצאה מאף אחד

תבמענפי התעסוקה שגזלו את כל זמנו ומרצו. ידידיו יעצו לו לפנות לאפיקים אחרים, למשרות

תגתורניות כאלו ואחרות, לרבנות, לעסקים שונים ולשלל תפקידים. אולם ר' זלמן, נאמן לפקודת

תדהרבי הריי"צ, מיאן לשמוע.

תהאת חומרת מצבו באותה עת, היטיבה לבטא לא אחרת מאשר

תוהרבנית נחמה דינה עצמה שהייתה כאם לר' זלמן במשך כל שנות חייה ורחמיה נכמרו על משפחת

תזגורארי' הצעירה. במכתב מפורט בן שבעה דפים שכתבה

תחלבעלה הרבי, היא מתנה את מצב של ר' זלמן ומבקשת מלב כואב כי יואיל הרבי להתיר לו לשלוח

תטידו במסחר.

תיכך, בין היתר, כתבה הרבנית (בתרגום חופשי מאידיש),

תיאלא לפני שהקדימה "אבקש לקרוא בשימת לב הראויה ולהשיבני": "ר' זלמן נ"י

תיבהפסיק להיות מנהל, נשאר להיות מלמד, אלו הן הידיעות האחרונות שידועות לי ממנו, אודות

תיגמצבו הרוחני כיום. נראה לי שלפי כישרונותיו והאנרגיה שלו, יכול ר' זלמן להביא תועלת

תידרבה יותר מאשר רק להיות מלמד.

תיה"השכירות שלו היא קטנה, ומשפחתו גדולה בלי

תיועין הרע לפי ערך המשכורת. הוא זקוק לעוד משהו שיוכל להרוויח. יעצתי לו, לפני שיציע

תיזלפניך את הצעותיו, שיתייעץ עם מענדל שי' שלנו (בכוונהּ אל הרבי נשיא דורנו), אלא שהצעותיו

תיחלא נראו לו ולא קיבלן. בינתיים הגענו לראש חודש כסלו, ועדיין אין לו מה לעשות ולהרוויח".

תיט"אודות רבנות", ממשיכה הרבנית,

תכ"הוא חיפש מאוד, אלא שבינתיים אין בית כנסת (כלומר, אין קהילה או בית כנסת הדורשים

תכארב). הוא ממשיך לחפש, אבל מי יודע כמה זמן יימשך עד שימצא בית כנסת מתאים".

תכבמכאן עוברת הרבנית לתאר את מצבה של משפחת גורארי'

תכגלפי מיטב ידיעתה: "הם חיים בשני חדרים קטנים, אין לו אפילו מקום לקבל אנשים כשצריך

תכדלדבר אתם. בקרוב תגדל המשפחה ובהכרח להחליף את הדירה".

תכה"לפני כמה שנים", עוברת הרבנית לאפיק

תכוהעיסוק שאליו יכול לפנות ר' זלמן, "שאל אם ללמוד ליטוש יהלומים, והשבת בשלילה.

תכזכעת עולה שוב השאלה, כי פרנסה אחרת עדיין לא נראית באופק. התייעץ עם חותנו שליט"א,

תכחשחזר ביום שישי בשתיים לפנות בוקר, ואמר שנראית לו ההצעה. אמרתי לו שאני מפחדת שעבודה

תכטכזו עלולה להפריע ח"ו למעמד שלו בהצעות הרבנות, אך הוא סיפר לי שגיסו הרב נ"י

תלמציע לו מומחה שילמדו באופן שלא ייוודע לאיש. הוא ביקשני לברר אם תסכים לזה. בלי הסכמתך

תלאהקדושה הוא בשום אופן לא ירצה אפילו לחשוב על כך.

תלב"כולם מפליאים את התקשרותו אליך", כותבת

תלגהרבנית ברגש ונוקבת בשם החיבה של בתה, הרבנית חיה מושקא, "אפילו מוסיה'לע שלנו,

תלדלאורך ימים טובים, מפליאה זאת מאוד. מצדו הוא מאוד גלמוד, מלבדך אין לו אל מי לפנות,

תלהמהנכון לתת תשומת לב למצבו בעצה ומילה טובה, שיכולים להעניק לו עידוד ושמחה בחיים.

תלו"אבקש מאוד", מתחננת הרבנית בתום מכתבה,

תלז"להשיבני בהקדם האפשרי, וה' יתברך יעזור לו שעצתך תביא אושר לו ולמשפחתו יחיו.

תלחאבקש להחזיר לי את מכתבי".

תלטאגב מצוקת הדיור המוזכרת כאן, באותה שנה, כשר' זלמן

תמורעייתו כבר בניו-יורק, הוא מדווח לרבי על הדירה החדשה ששכר. "הנני בטוח בה' כי

תמאלא אתחרט, כי ברוך ה', בכל הדירות שלקחתי בהסכם כבוד קדושתו הייתי מצליח", הוא

תמבמציין במכתבו.

תמגהרבי, שכה חפץ לראות את ר' זלמן פורח בשדה החינוך

תמדולכל היותר בשדה העשייה הרחבה של הארגונים החב"דיים, נוכח עתה כי עז רצונו לרכוש

תמהמלאכה שתפתח אפיקי פרנסה נוספים, מהם יוכל לפרנס בהרחבה את משפחתו. בעקבות בקשתה של

תמורעייתו הרבנית, התיר לר' זלמן ללמוד את עסק ליטוש היהלומים.

תמזכה משיב הרבי הריי"צ לרעייתו הרבנית, במענה למכתבה

תמח(בתרגום חופשי מאידיש): "הנה לפני שקבלתי את מכתבך אודות מצב הפרנסה הקשה של ידידנו

תמטהרב גורארי' שיחיה, קיבלתי מאיתו מכתב אודות מצבו הכלכלי, ושאל... השבתי לו בקצרה –

תנאת מכתבו קרעתי, לא רציתי שר' חיים שיחי' ידע – שיתייעץ בזה עם חתננו הרב רמ"מ

תנאשיחיה, שמוקיר מאוד את כוחותיו, שיכול לפעול בהם בנושא החינוך ויקבל משכורת מסוימת.

תנב"אם הרב שניאור זלמן שיחי' חושב שאפשר הדבר

תנגשיעשה מלאכה זו (ליטוש יהלומים) ויישאר בסוד, כדאי ללמוד אותה. אמנם מסופק אני אם יישאר

תנדהדבר בסוד. ה' יתברך יעזור לו בפרנסה בהרחבה בגשמיות ורוחניות".

תנהאת שני המכתבים, מכתבה שלה ומכתב התשובה של הרבי,

תנומסרה הרבנית לר' זלמן.

תנזלמרות זאת, לא אמרה הרבנית נחמה דינה די והמשיכה

תנחלהפציר בבעלה הרבי עד שהתיר לר' זלמן לשלוח ידו במסחר.

תנטמני אז, החל ר' זלמן לעסוק במסחר, תחילה בשותפות

תסעם גיסיו באופנים שונים. אט אט זכה לברכה והצלחה כשהוא משלב בכל מסעותיו לצורכי מסחר

תסאגם את מלאכת השד"רות לטובת הישיבה ועסקנות פעילה ביותר לקידום כל ענייני ליובאוויטש.

תסבמעל לכול, ולפני הכול, שמר על מנהגו הקדוש שהפך לטבע שני בכל הליכותיו: לכתוב, לעדכן

תסגולפעול אך ורק בצמוד להוראותיו הקדושות של הרבי.

תסדמרתק לגלות בזיכרונותיו הכתובים של ר' זלמן כי לפחות

תסהבתחילת הדרך לא היה הוא שלם עם עיסוקו החדש. "נכנסתי ליחידות ואמרתי לרבי שקשה

תסולי לעשות שני דברים בפעם אחת. גם להיות בישיבה וגם להיות סוחר. סברתי כי עליי להישאר

תסזמנהל הישיבה ולעזוב את העסקים. הרבי ענה לי שיש בקבלה מאדמו"ר הזקן שעם פרנסה

תסחלא 'משחקים' ולא רק עם פרנסה רוחנית אין 'משחקים' אלא אף עם פרנסה גשמית. לכן עליי

תסטלעסוק רק במסחר".

תע•

תעאשנתיים חולפות ביעף. בראש חודש כסלו תש"ט מדווח

תעבר' זלמן לרבי על עסקים בינלאומיים שהוא שואף לבצע יחד עם גיסו ושותף נוסף, המחייבים

תעגאת שהייתם, בתורנות, בחו"ל. "יעזרהו ה' יתברך בנסיעה מוצלחה", השיב

תעדלו הרבי כבר למחרת היום על "נסיעתו ללונדון צרפת ושווייץ".

תעהבאותה איגרת מבקש ממנו הרבי לנצל את מסחרו גם לאפיקי

תעותועלת נוספים, "ובכל מקום בואו יתעניין לדעת משלום אחינו הפליטים ובייחוד ידידינו

תעזאנשי-שלומנו יחיו, לעודדם ולהיוודע ממצבם ולהגיד להם ברכתי כי יעזרם השם יתברך בהדרוש

תעחלהם מנפש ועד בשר".

תעטכעבור עשרים יום מדווח ר' זלמן לרבי מלונדון דין-וחשבון

תפעל קורותיו. "תודה לא-ל הגעתי בשלום, והשם יתברך יצליח דרכי ויביאני שלום ביתה

תפאבלי שום מכשול בגשמיות ורוחניות.. תודה לא-ל, בכל העיר ידוע שם הרב בנימינזאהן לתהילה

תפבולקידוש שם ליובאוויטש ... בי"ט כסלו, בליל א', נתאספנו לחוג חג י"ט כסלו.

תפגואף שהיה רק 'עולם' (קהל) קטן, מכל מקום עשיתי התעוררות אודות 'מעמד', ודיברתי אודות

תפדעבודת ליובאוויטש באמריקה, והסברתי כי נראה איך אפשר לפעול על-ידי עבודה, וחס-ושלום

תפהלייאש איזה קיבוץ מיהודים".

תפוגם במנצ'סטר לא שכח ר' זלמן את ייעודו, פשט את גלימת

תפזהסוחר והתיישב ל"סעודה נהדרת בגשמיות וברוחניות". אבל סוחר נותר סוחר ובסיומה

תפחשל ההתוועדות, אחרי ש"דיברתי הרבה גם-כן אודות עבודת ליובאוויטש באמריקה",

תפטנאסף מהמשתתפים סכום גבוה.

תצכתב יד קודשו של הרבי נשיא דורנו שמצוי בידינו תיעד

תצאאת תרגום מכתבם של אנ''ש במנצ'סטר לרבי אודות ר' זלמן וביקורו במקום.

תצבהמכתב הבא מהחסיד הנודד נשלח בנר שלישי של חנוכה,

תצגבנוסעו מפריז לתחנה הבאה, ציריך. "הייתי בפריז, בקיבוץ אחד מליובאוויטש ... היה

תצדאז שבע ברכות ... בקיבוצים ההם, עולם אחר, לגמרי תמימים באמת דרים עם משפחותיהם הכול

תצהיחד, עניים מרודים רצוצים נשברים חושבים רק עבור רוחניות בלי פאליטיק ופניות ומתגעגעים

תצורק לראות פני כבוד קדושתו, וזהו רק כל חפצם. כשיושבים ביניהם, שוכחים על כל הבלים ונופלים

תצזמאוד בעיני עצמו. איני יכול לתאר כלל המראה והמחזה שם. ורגע משם הוא עולם אחר לגמרי".

תצחאחרי התיאור הנוגע ללב, מעורר ר' זלמן את רחמי הרבי

תצטעל מצבם הגשמי של החסידים הפליטים בפריז: "הרחמנות עליהם גדול מאוד, כי דרים באופנים

500משונים, העניות והדחקות והאי ניקיון ואין תקווה על פרנסה ותוחלת משוכה לבוא אל המנוחה.

501איני יכול הכול לכתוב ולתאר, אבל הרחמנות גדולה עד מאוד, בתוככי פריז נמצא קיבוץ מעולם

502אחר לגמרי".

503הרבי מוסיף לעודד את ר' זלמן, ומזכיר לו באיגרת

504מרגשת: "זאלסטו

505געדיינקען די ווערטער: 'השגחה עליונה פירט ארום יעדער אידן ממדינה למדינה, מעיר לעיר,

506וממקום למקום אז ער זאל דורכפירן די שליחות של מעלה וואס איז ארויפגעלייגט געווארן

507אויף איהם'" (זכור את המילים הללו: 'השגחה העליונה מנהיגה יהודי ממדינה למדינה,

508מעיר לעיר וממקום למקום, כדי שיבצע את השליחות של מעלה, שנפלה בחלקו לבצעה').

509מדהים להיווכח כי הכתיבה התכופה של ר' זלמן לרבי

510מכל נקודת מקום בה חונות רגליו, אינה אלא הוראה מפורשת שקיבל מפי קודשו. כך, למשל,

511מאיטליה, אליה נדד לרגל עסקיו, כותב ר' זלמן לרבי מכתב קצר שזה כל תוכנו:

512"הנני כותב מכתבי הלז רק על פי ציווי כבוד קדושתו, בכל מקום בואי לכתוב. הנני

513כעת בפה מילאן (מילאנו) ואתעכב אם ירצה ה' כאן עד מוצאי שבת קודש. לא מצאתי עוד כאן

514יהודים חרדים כי איני עוד יודע איה מגורם רק הנני נמצא בפה בהאטעל (במלון). כאן הרבה

515סוחרים מארצות המזרח, מסיריע (סוריה) וכו' ספרדים. אם ירצה ה', אחרי שבת קודש אסע לציריך

516ואחר כך אם ירצה ה' אסע ללונדון, ואתעכב עד האנייה שלי שהולכת בפברואר 2. ה' יתברך

517יצליחני בדרכי ואשוב לביתי שלום ואמצא הכול שלום".

518חודשים אחדים לאחר מכן, בנסיעה אחרת, הייתה רוחו

519של ר' זלמן עגומה מהריחוק שלו מהרבי. במברק הבא שהוא משגר לרבי, מלונדון הרחוקה,

520שוטח ר' זלמן בקשה נרגשת: "וכאשר ימי חג השבועות באים ואני בריחוק מקום, הנני

521לבקש מכבוד קדושתו להעלות אותי על זיכרונו הקדוש בחג השבועות, כאשר הרבה שנים הייתי

522אצל כבוד קדושתו ועתה בסיבת ההשגחה נתרחקתי". הרבי מגיב מיידית, במברק מיוחד, ומרעיף עליו

523ברכות. "ה' יתברך יצליחו, ויסדר את העניינים בכי טוב, וישוב צלחה לביתו. ויחזק

524ה' יתברך את בריאות כולם וייתן לו פרנסה טובה בהרחבה". באותו חודש, מדרבן אותו

525הרבי כי בכל מקום

526שאליו מועידה אותה ההשגחה העליונה יקפיד להתוועד עם אנ"ש ולעוררם "על דבר

527שמירת קביעות עתים לתורה, והדרכת ילדיהם יחיו הבנים והבנות ומעוררם לבוא בכתובים עם

528המרכז לענייני חינוך".

529דווקא במעבר לעולם העסקים, מחוז מרוחק לכאורה משדה

530החינוך, אנו מוצאים כיצד מחזק ר' זלמן את מעמדו כשגרירו של הרבי לכל משימה עכשווית,

531גנרל ממולח ועז פנים העומד הכן לקראת השליחות שתוטל עליו, בצייתנות ובאהבה אין קץ.

532לשם כך נכון הוא לשמש כגבאי צדקה התר בין קהילות אנ"ש כדי לקבץ כסף של דמי מעמד

533עבור הרבי.

534פעם אחת,

535נסע ר' זלמן עם רש"ג לשיקגו, ככל הנראה לשם גיוס כספים לישיבת תומכי תמימים. לפני

536הנסיעה אמר לו הרבי שייסעו ברכבת ולא במטוס, בנמקו "איך האב נישט קיין כוח צו

537פליען" (אין לי כוח לטוס). כשומעו את הדברים הביט ר' זלמן בפליאה בפני הרבי. והרבי

538הגיב בכוונו על רש"ג: "ווען ער פארט, פאר איך מיט" (כשהוא נוסע, אני

539נוסע עמו).

540ר' יוסף גולדשטיין סיפר לנכדו של ר' זלמן, ר' יוסף

541יצחק, כי בהתוועדות של הרבי הריי"צ לא כולם היו נכנסים. ר' זלמן, שהבית היה פתוח

542לפניו, תמיד היה נוכח. פעם בא באיחור ולא יכול היה להיכנס. הוא ניצב אפוא בין החסידים

543שעמדו ליד הדלת לחכות אולי יוכלו להידחף פנימה. בשלב מסוים יצא אליו הרבי נשיא דורנו,

544התכופף למדרגות ומשך אותו עם הגרטל עד שהעלה אותו פנימה. "כבר בתחילת ההתוועדות",

545לחש הרבי לר' זלמן, "הרבי ביקש להכניסך פנימה".

546בין החסידים התרוצצו בימים ההם עדויות נוספות שביטאו

547את האמון המיוחד שרכש הרבי הקודם לר' זלמן. בשנים הראשונות לשהותו בארצות הברית, עלתה

548יוזמה שבתי הספר הדתיים ילמדו במחצית הראשונה של היום לימודי חול. אסיפה מיוחדת נקבעה

549במנהטן בין באי כוח ועד החינוך של מדינת ניו יורק לבין באי כוח הישיבות. הרבי הריי"צ

550שיגר לישיבה את ר' זלמן כדי שיעמוד ויתבע את שמירת העקרונות על מנת לוודא שחלילה לא

551יתכופפו בפני החוגים הפשרניים.

552ר' זלמן סיפר לימים כי כששב מהאסיפה, המתין לו הרבי הריי"צ כשהוא ניצב ליד חלון

553ביתו בקומה השנייה של 770, בציפייה דרוכה לראותו עולה מתחנת הרכבת ולשמוע מפיו מה אירע.

554אסיפה אחרת שבה השתתף ר' זלמן בשליחות הרבי הריי"צ,

555הוקדשה לגיוס כספים עבור הבחורים הגולים בשנחאי שבה קופח חלקם של תלמידי חב''ד. יחד

556עם הרה"ח רבי שמואל לויטין, תבע ר' זלמן מהנוכחים שלא לקפח את חלקם של הבחורים

557מקרב חסידי ליובאוויטש השוהים שם. בשלב כלשהו, כעס ר' זלמן וקרא לעבר אנשי אגודת ישראל

558שנכחו בחדר הישיבות, "האם גם בגיוס הכספים אצל הנדיבים, אתם מספרים להם את האמת

559ומגלים להם שחסידי חב"ד אינם נהנים מכספי התרומות שלכם".

560ר' זלמן נקרא אל הדגל גם בעניינים שהשתיקה יפה להם

561והיה לאיש שבית רבי סמך את ידו עליו. היה זה בשנת תש"ה. שניים מחסידי חב"ד

562בברוקלין, שהחזיקו באמתחתם כספים של חסידים לא מעטים, כולל כספים של כמה מבית רבי,

563פשטו את הרגל והשקעתם של רבים ירדה לטמיון. חסידות חב"ד הקטנה נקלעה לסערה פנימית.

564כולם דנו בשאלה האם הנפילה נעשתה בשוגג או שמא התרחשו פעולות שסיכנו את פיקדונותיהם

565של החסידים כמעט במזיד.

566הסוגיה הונחה על שולחנו של הרבי הריי''צ שביקש ליישר

567את ההדורים. ר' זלמן נקרא ראשון עם חסיד נוסף. בכל פעם, כשנכנסו אל הרבי, תחילה דיבר

568הרבי הקודם כביכול לעצמו בניגון נוגה, "הם הרי לא מהמרים, הם לא שיכורים, אלא

569הם פשוט הסתבכו. מה שהצאצאים שלי הפסידו שם, לא אכפת לי כלל, משום שהם לא היו צריכים

570להיות 'נאראנים', טיפשים, ולהשקיע שם את כספם". כך חזר על עצמו כמה פעמים וביקש

571מהם ליישר את ההדורים ולהשקיט את הרוחות, תוך השמעת דברי סנגוריה עליהם. על המשפט הזה

572יחזור הרבי בניגון נוגה במפגשים הנוספים עמם באותם שבועות.

573כך או כך, דרש הרבי הקודם מר' זלמן לחקור מקרוב

574את העניין ולהביא לפניו את הממצאים. בשלב מסוים נכנס ר' זלמן אל הקודש פנימה, הציג

575את התמונה כפי שנגלתה לפניו וסיפר על אלמנה קשישה שהם שכנעו אותה להשקיע אצלם את כל

576חסכונותיה וכעת אין לה כדי מחייתה משום שהם בזבזו את פרוטותיה האחרונות. כשמוע הרבי

577את המקרה על האלמנה הקשישה, הודיע הרבי כי הוא מושך ידיו מההתעסקות בעניין ור' זלמן

578חדל לפעול ביחד עם העסקנים למצוא דרך של פשרה כדי לפתור את המקרה בשלום.

579היו אלו שתי שליחויות שהרבי שלח אותי יחד עם חסיד

580מבוגר ממני, סיפר פעם ר' זלמן לבני ביתו, אך הרבי הקפיד להדגיש באוזניי כי עליי לנהוג

581על פי שיקול דעתי ולא להתחשב בדעתו.

582•

583בד בבד ליחס מפורט בכל צדדי עסקנותו הציבורית, הביע

584הרבי דאגה והתמסרות גם למשפחתו של ר' זלמן.

585בהוראת הרבי הריי"צ, היה ר' זלמן לוקח את בנו

586ר' יצחק מאיר אל הרב חדקוב אשר מדי שבוע היה מלמד אותו למשך חצי שעה עניינים של מידות

587טובות ויראת שמים. "מיד לאחר מכן", מספר ר' יצחק מאיר, "היו מכניסים

588אותי אל הרבי נשיא דורנו, שכונה אז 'רמ"ש', אשר היה בוחן אותי על הנלמד ובתמורה

589היה מעניק לי את חוברות ה'שמועסן' כתשורה. הרב חדקוב לא רצה לקבל תשלום על לימוד זה.

590הרבנית נחמה דינה יעצה אפוא שאבי ירכוש לו בתמורה ספרים ואותם לא יוכל לסרב לקבל".

591עדות זו מוכיחה על הקשר המובהק והמעורבות האישית של כל בית רבי בתהלוכות בית משפחת

592גורארי' וכל הרוחש ומתרחש בה.

593בשנת תש"ח מבקש ר' זלמן חוות דעת מאת הקודש

594אודות שליחת ילדיו למחנה קיץ, קמפ. באותם ימים טרם הוקם קמפ של ליובאוויטש. ההתלבטות

595הייתה משמעותית, שכן באותה עת התפשטה בניו יורק מחלת הפוליו ובעטיה השתדלו רוב התושבים

596לסלק את הילדים מהעיר כדי שלא יידבקו. מנגד, הקמפ החרדי שהיה אז, לא הלם את הרמה החינוכית

597המקובלת בקרב אנ"ש.

598הרבי הריי"צ השיב לו על התלבטות זו: "צריכים

599לשלוח ילדיהם לקעמפ ארטאדאקס (אורתודוכסי) אשכנזי. אבל צריכים לסדר כי בנם ילך במצנפת

600וישמור אמירת ברכות, ג' תפילות בכל יום, קריאת שמע שעל המיטה, נטילת ידיים וברכות הנהנין

601ולימוד כשלוש שעות ביום".

602ההתכתבויות בין הרבי הריי"צ לבין ר' זלמן לא

603פסקו עד היום בו הסתלק הרבי בסערה השמימה ביום יו"ד שבט תש"י. אחד המכתבים

604האחרונים שנשלחו בטרם ההסתלקות היה קצר במילים אך בעל משמעות תוכנית עמוקה.

605מי שירצו, יוכלו אולי לאתר רמזים בין שורותיו על

606כוונותיו הכמוסות של הרבי הריי"צ אודות חתנו הרבי נשיא דורנו. במוצאי שבת פרשת

607וירא, כותב ר' זלמן לרבי על שעות פנויות שהצטברו בידיו ועל רצונו שהן יהיו קודש לענייני

608הרבי. ר' זלמן מבקש אפוא הדרכה והכוונה במה יכול הוא לתרום לעבודת הקודש. תשובת הרבי, באמצעות מזכירו,

609היא בעלת שורה בודדת: "במענה על כתבו, יציע לחתני הרממ"ש שיחי' ויגיד לו".

610זהו המסר

611הכתוב האחרון שכתב הרבי לר' זלמן בח' בשבט, יומיים בלבד לפני ההסתלקות. במכתב, נאמר:

612"במענה על מכתבו מביקורו את ר"י שי' אקס בדבר בקשתי, הנה בטח ימלא הכל ובגלל

613זאת יצליחהו השי"ת בעניניו, נהניתי לשמוע מידידי כי תודה לא-ל יש לו כלי מוכנה