Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק שלישי
ברועה את אחיו
גבן תשע עשרה שנה היה ר' זלמן עת הועיד אותו אביו
דהרוחני, הרבי הריי"צ, להיות רועה את אֶחָיו אשר בערי השדה. הימים הם ימי קיץ תרצ"א.
האז תרצ"א הארץ, הלא היא חבל וואהלין, להיותה מכון לשבתו של ר' זלמן, הנע ונד בין
והעיירות, מעורר את עדת החסידים לקביעות עתים לתורה ובד בבד תר מקרוב, בשליחותו האישית
זשל הרבי, אחר המקום הראוי ביותר לשכן בו זרוע נוספת לישיבה הקדושה 'תומכי תמימים'.
חבחלוף חודשים אחדים, עם הפציע חורף תרצ"ב,
טנשלח ר' זלמן לחזית חדשה, יחידה במינה, בדומה לשליחות שהטיל בשעתו כ"ק אדמו"ר
יהזקן על בחירי חסידיו. לעשות נפשות לליובאוויטש ולתורתה מקרב טובי בני הישיבות. ובלשונו
יאשל הרבי, אחת מני רבות, "לפעול על הזולת ללמוד דא"ח".
יב"בזה", כותב הרבי הריי"צ באיגרת
יגמיוחדת "אל ידידינו אנשי שלומנו אשר בגליל ואהלין", "הנה מילאתי
ידידי תלמידנו החשוב הנעלה והכי נכבד, הרב, מורנו הרב שניאור זלמן שי', לנסוע לגליל ואהלין,
טולראות ולהתראות עם ידידינו אנ"ש, ה' עליהם יחיו. לבקר בבתי כנסיות ולעורר על דבר
טזקביעות עתים לתורה בסדר מסודר בנגלה ובדא"ח. ולהתייעץ על דבר התייסדות ישיבה ברוחה
יזשל ישיבת תומכי תמימים, ישמרה צורה ויחזקה, כפי אשר מסרתי לו בעל פה בפרטיות".
יחהרבי פונה אל החסידים נמעני המכתב, מקבלי פניו של
יטר' זלמן, "לקרבו בכל מיני קירוב ולהיות בעזרו בכל מיני עזר בגשמיות וברוחניות,
כלהביא בעזרתו יתברך התייסדות הישיבה מהכוח אל הפועל".
כאאת איגרתו מסיים הרבי בברכה: "ובגלל הדבר הזה
כביברך ה' יתברך את כללות אנ"ש בתוך כלל אחינו בני ישראל, ואת כל אחד ואחד בפרט
כגאותו ביתו זרעו וזרע זרעו בבריאות הגוף בפרנסה ברווח, ובבנים עוסקים בתורה ובמצוות".
כדנאמן לצו הברור שקיבל מהרבי לכתוב לו מכל נקודת
כהמקום שבו נחו רגליו, מדווח ר' זלמן לרבי על כל צעד ושעל, בפירוט אופייני, כשמפעם לפעם
כואין הוא מסתיר את תהיותיו ותמיהותיו באשר לגורל שליחותו כמו גם עתידו האישי הלוט בערפל.
כז"אודות התייסדות ישיבה", כותב ר' זלמן
כחלרבי הריי"צ, מהעיירה קאוועל,
כט"לכתחילה כל השומע לי שחק ואמר שאין פה מי שילמוד. ובכלל אין פה המקום. היות שהיה
לפה ישיבה דנובהרדוק [שתלמידיה] נקראים מוסרניקעס והעתיקו ללודמיר כי אין פה המקום.
לאגם הרב דפה, אשר הוא מגזע אדמו"רי טריסק, פאמיליע שלו טברסקי, אמר לי כן".
לב"אחר כך, כשנתוודע להם ונתיישב אצלם כי אין
לגמבקשים מכולם מעות כי לא יוצרך לזה, כי יהיו (התלמידים) רק בני העיר ואם מהגליל, יאכלו
לדאצל בעלי הבתים והלימוד יהיה בבית המדרש שלנו, וגם עבורי לא יוצרך מעות מהעיר, נתיישב
להאצלם העניין יותר, ואדרבה נתנו תקוות שיהיו תלמידים ויוכל לבוא הדבר לידי פועל".
לוימים אחדים לאחר מכן, מגיע מכתב התשובה של הרבי,
לזהשוהה באותם ימים בעיירת המרפא, מרינבד. "הסברא נותנת", כותב הרבי, "שהיו צריכים
לחלקבץ בכל מקום אפילו נערים של התחלת גמרא גם כן, והישיבה תהיה מאלו שיכולים ללמוד היטב
לטגמרא, אבל איני חפץ עדיין לומר החלטה בזה, עד אשר יברר המצב במקומות הנ"ל",
מבכוונו לעיירות לוקטש ולודמיר, שרק לאחר ביקורו האישי של ר' זלמן בהן תתגבש הדעה באשר
מאלאופי התלמידים הפוטנציאליים לישיבה או "מהותם", בלשון הרבי.
מבלא פחות משבע עשרה איגרות מכילה חליפת המכתבים בין
מגהרבי לר' זלמן, בתוך פחות משני ירחים שבהם הסתכמה השליחות לחקר המקום בו יקום סניף
מדלישיבת 'תומכי תמימים'. בכל אחד מהמכתבים של ר' זלמן כמו באיגרות המענה, מופיע פירוט
מהדקדקני היורד לטיבו של כל מקום, יתרונותיו ומגרעותיו, לרבות שמות התלמידים בהם פגש
מור' זלמן, ציטוטי עדויות שקלט מפיהם ומצבם הרוחני לאשורו, כפי אשר קלטה עינו החדה כתער.
מזבין לבין, שב ומעורר הרבי את ר' זלמן לתפקידו המשני
מחבשליחות זו, לְרַגֵל "בהנוגע למצב אנשי שלומנו
מטשיחיו, אם לומדים דא"ח ואם חזר איזה מאמרים ואיזה. ובכלל אם לומדים בבתי הכנסיות
נואם יש חברות תפארת בחורים, שכל זה מעניין אותי לדעת". ר' זלמן משיב לרבי על אתר,
נאבפרטי פרטים, כיד ה' הטובה עליו.
נבלא אחת, כשנודע לאנ"ש, תושבי מקום פלוני, דבר
נגמטרת השליחות, היה הדבר לצנינים בעיניהם, עד שהיה צורך לשגר להם מסר של פיוס ודברי
נדהרגעה מאת הרבי עצמו.
נה"במענה על מכתבי הגבאים מבית התפלה חב"ד
נובשם אנ"ש שיחיו", כותב הרבי ל"ידידינו אנ"ש אשר בעיר תורה לודמיר", "על אודות
נזהתייסדות הישיבה במחנם, הנה מטרת שילוח הציר, תלמידנו החשוב והכי נעלה הרב מוה"ר
נחשניאור זלמן שי', הייתה לבקר את ידידינו אנ"ש שיחיו ומוסדות התורה שבערי וואהלין
נטולקבץ ידיעות פרטיות איזה מקום מתאים ביותר לייסד שם ישיבת תומכי תמימים. ולא הייתה
סכוונתי חלילה לנגוע באיזה ישיבה שתהיה הקיימת מכבר. וכל עבודתנו היא רק להגדיל תורה
סאולהאדירה".
סבעמלו הרב של ר' זלמן, יגיעתו וטרחתו, בשליחותו הישירה
סגשל הרבי הריי"צ, להקמת ישיבת 'תומכי תמימים' באזור זה, לא היו לשווא. ידיעה שהופיעה
סדבעיתון מקומי ונשתמרה בגנזך ספריית ליובאוויטש מלמדת כי סניף של 'תומכי תמימים' אכן
סהנוסד בעיירה קאוועל.
סובשלהי חודש מנחם אב תרצ"ב, ביקר הרבי הריי"צ
סזאת אנ"ש היושבים בעיר לודמיר (הסמוכה לקאוועל). ימים אחדים לפני הביקור הופיעה ידיעה
סחעל כך בעיתון האידי המקומי 'וואלינער צייטונג', בה מסופר כי אנ"ש בקאוועל חילו
סטאת פני הרבי וביקשו כי יבקר בעירם, שבה שוכנת ישיבת תומכי תמימים: "...האט קאוועל
עגעטענה'ט, אז דער רבי מוז דורכאויס באזוכן קאוועל, וואו ס'איז פאראן א ישיבה 'תומכי-תמימים'
עאוועלכע שטייט אונטער דער השגחה פון רבין (קאוועל טענה כי הרבי חייב לעבור ולבקר בעיר,
עבשכן בה שוכנת ישיבת 'תומכי תמימים' הניצבת תחת השגחת הרבי)".
עג"מסמך זה", מעיר הרה"ח ר' שלום בער
עדלוין, "מלמד כי
עהלפחות בשנת תרצ"ב התקיימה ישיבה בעיירה קאוועל. נראה שלא התקיים סניף זה זמן רב,
עוכי בשנים הבאות לא נזכר סניף זה במקורות שהגיעו לידינו".
עז•
עחשלהי חשוון תרצ"ב פותחים עידן חדש בחייו האישיים
עטשל ר' זלמן ובאופי השליחות המרתקת אותה מטיל עליו הרבי. 'הריגול התעשייתי' אודות המקום
פהראוי ביותר להקמת ישיבה תם ומפנה את מקומו לטובת מטלה נועזת יותר. להכניס את רוח החסידות
פאלישיבות המקומיות בכל מקום שבו תדרוך כף רגלו, בהתאם להוראות המדוקדקות שמשגר אליו
פבהרבי.
פגתחילה אין הדברים נהירים כל צרכם לר' זלמן עצמו.
פדמאופי תשובת הרבי הראשונה אליו, זמן קצר לאחר הגיעו לקמניץ, נמצאנו למדים כי לפני הכול
פהקיבל הוראת 'לך לך' ורק עם התיישבותו במקום, לאחר הדיווח הראשוני, הובהרה לו מטרת הנסיעה
פולאשורה.
פז"כפי הנראה", כותב הרבי לשליחו הסודי, "שלא תפסת
פחהיטב כוונתי בנסיעתך. כוונתי לא הייתה שתעשה אצלם רצון לנסוע לוורשא, רק כוונתי הייתה
פטבשני דברים. האחת, אם אמת נכון הדבר שיכול ללמוד, הנה בזה לבד היה מרים שם ישיבת וורשא
צאשר צריכים להתעסק בזה לפאר ולרומם ולהודיע ברבים את התלמידים הטובים הנמצאים שם, שזה
צאצריך להיות מרגלא בפומיה של כל תלמיד. והשנית הייתה כוונתי אשר עם מי שאפשר ללמוד דא"ח
צבושיחות חסידים, אשר בכדי לפעול על הזולת שילמוד דא"ח הוא על-ידי שלומדים בעצמו
צגאון מען האלט דערביי (ואכן הנהגתו הולמת זאת) שזה ניכר בעבודה בפועל".
צדואת אשר יאהב הרבי, יוכיח. מבלי לחסוך בשבט לשונו
צהזורק הרבי מרה בתלמידו, אגב נימת תוכחה: "אינך ילד קטן וכבר הגיע הזמן לעמוד על
צוהבסיס הנכון בשקידה עצומה לבלי לרמות את עצמו ולדעת אשר כל יום צריך לתת את פריו בלימוד
צזהנגלה והדא"ח. ולהיות בכוח להיכנס בוויכוחים עם הצעירים השוקדים בלימוד להראות
צחההכרח ללמוד דא"ח ועניינו בעבודה".
צטנוסח זה של הדברים וסגנונו החריף אינו מותיר עוד
קמקום לספקות באשר לתפקיד המוגדר אותו נושא עמו ר' זלמן. אף העלות הכרוכה בנסיעה למקום
קאאינה נפקדת מאיגרת זו של הרבי, כמו מרבות אחרות. "בבקשה לכתוב לי כמה עיר זו רחוקה
קבמבריסק, וכמה עולה הוצאות הנסיעה מבריסק לשם".
קגאם דימה ר' זלמן בנפשו כי קמניץ היא מקום היעד בו
קדעליו להגות בתורתו ואגב כך להתנצח עם תלמידים ולהביא לתודעתם את חשיבות לימוד החסידות,
קהלפחות לכל 'זמן חורף', קובעת הפסקה הבאה במכתבו של הרבי כי עליו "ללמוד שם עוד
קוחדש וחצי לערך ולפחות כל עשרה ימים יכתוב לי מה שנתחדש בהנוגע להיכרות עם התלמידים".
קזכאילו לא די בכל אלו וכמו על מנת לתת משנה תוקף
קחכי השליחות ההרואית אינה באה אלא כתוספת לחובת השקידה וההתמדה הממשיכה לרבוץ עליו,
קטבינו לבין עצמו, כותב הרבי: "הייתי חפץ לדעת מה הנך לומד בעצמך מה התחלת ללמוד
קיהן בנגלה והן בדא"ח, ובכל מכתב תכתוב היכן הנך עומד הן בנגלה והן בדא"ח".
קיאזו אפוא תמציתה של השליחות הנחה על כתפי תלמיד שכעבור
קיבחודש מלאו שני עשורים לחייו. לנדוד להיכלי הישיבות הליטאיות הנודעות, להירשם כתלמיד
קיגמן המניין בכל אחת מהן, לשהות במקום כחודש וחצי, בתוך כך להתבלט בידיעתו ולקשור קשר
קידתורני עם העילויים המקומיים, לדווח לרבי בפרוטרוט מדי עשרה ימים ובד בבד לא לשכוח להתעלות
קיהבאופן אישי בנגלה ובחסידות.
קיואלפי שנים לאחר שמשה רבנו שואל את צאן מרעיתו, עדת
קיזבני ישראל, "מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' וללכת בדרכיו"; דורות
קיחלאחר התחבטותם של גדולי האמוראים, בשאלה המייסרת, "אטו מילתא זוטרתא היא"
קיט– משגר הנשיא השישי לשושלת בית חב"ד את בכיר תלמידיו, הנסיך הקרוב אליו ביותר,
קכאל החזית התורנית. באותה הלשון ובאותו הלהט.
קכאמרתקת היא תשובתו המפורטת של ר' זלמן היורד לחדרי
קכבהבטן של תלמידי ישיבת קמניץ המעטירה, מנתח באזמל את אופי שיטת הלימוד הנהוגה בידיהם,
קכגמונה את מגרעותיה ויתרונותיה, שולה מתוכה את בחירי העילויים ומונה אותם אחד לאחד, בשמותיהם
קכדובקווי האופי הפרטניים שלהם. בה בעת אינו שוכח לעדכן אודות עימות שהתגלע בין התלמידים
קכהלבין הנהלת הישיבה, בעקבות דרישה נחרצת של התלמידים לספק להם את מבוקשם המלא, בכל הקשור
קכולמזון ארוחת הצהריים היומית. מאלף.
קכזובגשמיות תחילה. הנסיעה למקום ועלותה: "על
קכחדבר כמה רחוקה עיר
קכטזו מבריסק: לערך ארבעים ווירסט. דמי הנסיעה לשם ארבעה זהובים. והוא על דרך וורשה. כשנוסעים
קללוורשה מוכרחים לנסוע דרך בריסק".
קלא"אני לומד", מדווח ר' זלמן אודות חוק
קלבלימודו האישי, "מסכת בבא בתרא בסדר הישיבה. כעת התחלתי ללמוד פרק חזקת הבתים.
קלגכשבאתי, התחלתי המסכת מהראש. דא"ח אני לומד המשך 'בשעה שהקדימו ס"ג' ואני
קלדלומד כעת המאמר השני. מסיבה שאני לומד עם בחורים דא"ח, לא היה לי פנאי ללמוד בעצמי
קלהיותר".
קלודומה שאין שני לר' זלמן בניתוח אופי הלימוד המקומי
קלזעל כל הגלום בו, בהשוואה לאופי הלימוד בישיבת תומכי תמימים בוורשה. "דרך הלימוד
קלחבפה הוא באופן אחר לגמרי מבישיבתנו בוורשה. בוורשה נותנים את עצמם הרבה (וכמעט שעל
קלטזה העיקר) על השקלא וטריא של מקשן ותרצן, ובתוספות הקושיה והתירוץ, אף בתוספות כאלו
קמשאין חילוק להעניין. והאמת שהטובים, רוב הקושיות שיש בהעניין (על המקום) מקשים בעצמם,
קמאוהלימוד על המקום לוקח זמן רב. אשר לבד שבזמן כמו בחורף או בקיץ למדו מערך ארבעים דפים
קמבעד היותר רב ששים בלבד, עוד זאת אשר אין זמן ללמוד אפילו ספרי אחרונים וכל שכן ראשונים.
קמגולבד זה היה חסרון שלא ידעו עניינים, ובקיאות חסר בכלל, מלבד אחדים אשר זה קנו לעצמם
קמדשלא בישיבתנו, וגם קשה לדבר בכלל בלימוד כי כל היגיעה הוא על לתרץ וליישב שהסוגיה בגמרא
קמהאו תוספות ילך בטוב, ולא בעניינים בכלל או לתרץ רמב"ם קשה וכדומה.
קמו"ובישיבות אלו לבד שלומדים גמרא הרבה, כי אין
קמזנותנים את עצמם על הלימוד על המקום כלל שזה חסר לגמרי, אך המעלה הוא שיודעים גמרא הרבה
קמחכי לכל הפחות לומדים בזמן מסכת, ובהעניינים שלה מדברים זה עם זה וזוכרים העניינים.
קמטולבד זאת מונחים הבחורים לחדש. ומי שמבקש אמת רואה בכלל שהעניינים יהיו מסודרים אצלו
קנעל פי האמת, ולומד שיטות בעניינים והחידושים רואה שיהיו גם כן אמיתיים קצת. והמעלה
קנאשבכלל מהחידושים שיש להם חיות לפי ערך בלימוד. ולומדים בכלל אחרונים וגם ראשונים. והסדר
קנבהוא, כי בכל שלוש שנים לערך לומדים את כל המסכות שלומדים בהישיבות, וחוזרים עוד הפעם,
קנגוהעניינים יודעים יותר טוב מאשר בישיבתנו, ולהכול יש במה לדבר בלימוד. והאמת שבהבנה
קנדבחורים שלנו הם יותר טובים אפילו מהתלמידים הטובים שבפה, אך בבקיאות, האלו יותר טובים
קנהבערך. וזה גורם בישיבתנו כי החיות בלימוד גם כן נופל, היינו בזכרם כי מהגמרא שלמדו
קנובזמן העבר אין זוכרים וידיעות אינו באות חדשות, עד שאפשר לומר כי מי שלמד יותר שנה
קנזאו שנתיים, מלבד מה שנתווסף לו, בהבנה לא נתווסף לו.
קנח"וזה היה גם כן אצלי", מתוודה ר' זלמן,
קנטלמרות שאינו נדרש לכך, אם כי הוא עצמו רואה חובה לכך, בהתאם לדואליות הנושבת מהוראת
קסהרבי אליו לדרוש מעצמו כל העת ובתוך כך להיות טופח על מנת להטפיח. "האמת הוא כי
קסאהזמן שלמדתי הייתי לומד בהתמדה (ואיני חפץ ח"ו לרמות את כבוד קדושתו כי מה שאני
קסבכותב הוא על פי השערתי כמו שנדמה לי שהוא האמת). ובלימוד גופא לא הייתי מרמה אותי והייתי
קסגלומד בהבנה, אך בקיאות כלל כמעט שאין לי בגמרא, לבד מבפוסקים, שאף שלקח זה זמן רב אצלי,
קסדאך ברוך ה' זה אני יודע, והייתי גם כן אצל גיסי
קסהעל שימוש".
קסוהפרק הבא באיגרת האותנטית דן באופיים של הבחורים
קסזהראשונים עמם בא ר' זלמן במגע אישי, כאומר להם, טעמו וראו כי טובה תורת החסידות.
קסח"בהישיבה דפה יש חלק רב מגזע החסידים, אך לבד מחסידי סלאנים שמהם יש בישיבה גם
קסטאחדים בזקן ובכלל הם יותר יראי שמים וגם אדוקים. ובחור אחד מהם מפה שמו ד' ל' הוא בר
קעדעת, ירא שמים בזקן גדול וגם למדן. ומלבד אלו החסידים, הם קרים במאוד בהנוגע לחסידות
קעאואין להם כלל אמונה בהאדמורי"ם שלהם. ושואלים מה ייתן להם אם ייסעו לאדמו"ר
קעבויחטפו שיריים. והדרך אומרים גם כן כי מה הוא. ועל כן אומרים כי יותר טוב הוא דרך המוסר,
קעגוגם הולכים בלא זקן. אך לחסידות דחב"ד, מי שמקשיב לזה מודה כי יש דרך וזהו הדרך
קעדהוא טוב".
קעה"מאלו שאני לומד עמהם דא"ח, שלושה מהם
קעומגזע חסידים. אחד מהם שמו משה מעיר דומאציעוו, מחסידי פארציעוו, הוא בר דעת. בלימוד
קעזהוא גם כן מהבינוניים, היינו לא מהיותר מובחרים ממש. כי היותר מובחרים בלימוד ממש הם
קעחכעת לפי דעתי רק שלושה. אחד שמו י' ש', בחור מופלג ובשכל עמוק נסע עתה להישיבה מראדין
קעטמסיבת רוע המצב בגשמיות בפה, ובחור אחד בשם ... אשר כתבתי אודותיו לכ"ק כי נתפעל
קפמדא"ח מההשכלה פעם, אך הוא קל במאוד בדעת, אם הוא גם כן לא שלם בהאמונה איני יכול
קפאעוד לידע בבירור אך הוא פורק עול, אינו חפץ לשאת עליו עול, והוא מפורסם בזה, אך הוא
קפבבלימוד מופלג, בקי גדול כמעט בש"ס וראשונים עם כישרונות נעלים.
קפג"ועוד בחור הוא לא כמו השניים הראשונים, אך
קפדהוא בעל מחדש, מגזע דחב"ד, ממינסק, שמו נ' ש'. אחיו בא לריגה מרוסיה. וביראת שמים
קפההוא כמו כל בחורי ובפרט הזקנים דפה, היינו כי חושבים בעצמם מעט אודות זה, והקולא שאפשר
קפולהקל מקילים ודבר חמור אינם עוברים (מלבד בכלל בעניינים כמו בראייה אסורה, אשר מתנגדים
קפזאינם תופסים לחמור זה)".
קפח"ועוד יש אחד אשר אני לומד גם כן עמו, והוא
קפטבעל מוסר, למד מתחלה בברנוביץ, ובזמן שהיה בפה נתקרר, כי כבר כתבתי לכ"ק כי במוסר
קצבפה הוא אינו כדבעי כלל. ועתה בלמדו דא"ח ודרך חיים נתעורר, ובדעתו לנסוע לוורשה,
קצאאך איך יהיה הסוף דבר מזה איני יודע". דיווח מפורט ומאלף מזה על טיבו של כל אחד
קצבמהתלמידים עמם בא במגע והכיר על בוריו, לא היה משיג גם מרגל עם דיפלומה.
קצגכאן מקום יש עם ר' זלמן לדון אודות תכליתה של השליחות,
קצדכפי אשר ביאר הרבי. "על דבר מה שכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א כי לא תפסתי
קצההכוונה בנסיעתי, אמת הוא שחשבתי מהדברים שכ"ק אמר לי בדברי אודות גרודנה, כי שם
קצוהמצב בגשמיות לא טוב והריסה גדולה נולד מזה בלימוד, וכ"ק אמר לי שאדרבה וכו'.
קצזהאמת שגם בעצמי הייתי חפץ בזה, כי כבר כתבתי שבאם היו נוסעים אחדים הי' אח"כ באים
קצחהרבה, כאשר אלו הי' מתקרבים בפנימיות, ובפרט בזה הזמן אשר באלו הישיבות המצב הוא דחוק
קצטבמאוד. ובחורי ליטא, כשמתקרבים לדא"ח, הם לפי דעתי יותר מסורים ויותר שייכים לדא"ח,
רובכלל הם יותר בעלי דעת, אף שהבחורים דפה הם אינם מונחים לחשוב אודות עניין ודבר, כי
ראגם הקלים ממש שבהם הם אינם מונחים בהשכלה ולהגות בספרי השכלה. והקלות שיהיה נגרם מהעדר
רבאמונה, כ"א פורקי עול, ואף שקוראים בספרי חיצונים, אך לא בהשכלה, ואף גם בדברי
רגוספרי מיאוס, אך במילי דעלמא ניכרים שהם בעלי דעת, וגם לפעול אחר כך בהזולת הם ג"כ
רדיותר יהי' טובים. אך לבד שאיני יודע אם אפעול בזה, שאלתי מכ"ק על דבר מה שאינם
רההולכים בזקן וכשיבואו לישיבתנו יהיה בהיכר לכולם מזה".
רועל הערתו זו, האחרונה, של ר' זלמן, בה עולה האפשרות
רזלשילוב בחורים שאינם מגדלים זקן כתלמידים מן המניין בישיבת תומכי תמימים בוורשה, מפאת
רחהיותם למדנים המשתוקקים אף ללמוד חסידות, השיב הרבי לר' זלמן באיגרת קודמת:
רט"מה
רישכותב בנדון אלו שהולכים בלא זקן, רק שמבטיחים שכאשר יהיו בהישיבה דוורשה אזי יגדלו
ריאזקנם, הנה הוא אי אפשר לבוא להישיבה דוורשה בלא זקן, כי שם עלולים להתקבל רק אלו שבהנהגתם
ריבהחיצונית גם כן מתנהגים כראוי. ובכלל הנני חושב אשר בכל ישיבה וישיבה יש רק מספר ידוע
ריגשל תלמידים שיכולים ללמוד באמת, ולפי ערך זה יש גם בתומכי תמימים. והחילוק הוא רק שהתלמידים
רידשלנו אינם עוסקים בזה להראות הדבר אל הזולת ואינם עוסקים לפעול על הזולת, אשר הוא מחסור
ריהגדול העדר השימת לב לפעול בהזולת. אמנם מקווה אני אשר במשך הזמן יתוקן דבר זה".
ריודיווחו המרתק של ר' זלמן מתוככי כתלי הישיבה בקמניץ,
ריזאינו פוסח על שדרת תלמידים נוספת שאמנם אינה נמנית עם ארבעת העילויים שבשמותיהם ותכונותיהם
ריחעסק זה עתה, אם כי, לדעתו העשירה, יש לתת את העין והדעת על כל אחד מהם.
ריט"עוד יש בפה", מונה ר' זלמן כרוכל,
רכ"בחורים מגזע דחב"ד, אחדים צעירים, אך עוד איני מכיר אותם בטוב. מהטובים
רכאבהנהגה טובה בפה, הוא אחד שלמד בברנוביץ, שמו מ. מעיר וויסאקי (אשר מוויסאקי היה בחור
רכבירא שמים מופלג אצל כ"ק באטווצק למד בלודמיר). הוא לא בר דעת גדול אך ירא שמים
רכגמופלג בזקן גדול, ומונח בלימוד מסיבת היראת שמים שלו. והוא עוד אפילו מהצעירים, ובישיבה
רכדהוא נחשב כמו לצדיק, בעל מוסר. ג.מ.א., למד מתחלה בקלצק, מחסידי אלכסנדר, אשר הוא אינו
רכהחפץ לשמוע לחסידות והוא גם כן בעל מוסר במעט ויראת שמים, והוא לא מהצעירים, וד.ל. הנ"ל.
רכוועוד אחד מוויסאקי שמו י. י., גם כן בעל מוסר במעט ובעל הרגש מעט בר דעת וגם כן אדוק
רכזבהתנגדות שלו.
רכח"ואקווה", מפטיר השליח הסמוי, "אם
רכטירצה ה' לכתוב לכ"ק רשימה מיותר בחורים, היינו לא מהמובחרים ממש כי אם בכלל מהיותר
רלטובים היינו מבינוניים בלימוד. ובכלל אם אוודע יותר מפרט, אך אחשוב שטוב יותר שאכתוב
רלאזאת בסוף ואוכל לכתוב מכולם בפעם".
רלב"אתמול", 'מלשין' ר' זלמן באופייניות
רלגחביבה לרבי, "עשו הבחורים דפה שטריק (שביתה) שלא לבוא אפילו אחד מהם ללימוד, מסיבת
רלדהגשמיות, היות שחפצו ליתן להם עבור האכסניה לישן ולאכול (כי פה אין בית התבשיל כי אם
רלהחבורה קטנה אוכלים אצל אכסניה) ולחם ובשר. אשר לוקחים זה בחנות על חשבון הישיבה עם
רלושמונה זהובים לחודש. עד היום בצהריים. כי הוכרחו ההנהלה למלא מבוקשם".
רלז"כבר כתבתי לכבוד קדושתו", מוצא ר' זלמן
רלחבטרם צאתו מהדיווח אל הקודש להוסיף עוד, כבן המתחטא כלפיו אביו ואינו מותיר מאום ליד
רלטהדמיון או ההשערה, "כי אני לומד עם אחדים בזמנים שונים דא"ח, ובכלל אני מדבר
רמעם אפילו שאינם לומדים. ואני מראה השיחות וקונטרסים קלים. ועם מי שאני לומד דא"ח,
רמאאני מדבר אודות 'העבודה'. וה' יתברך יעזור שאוכל לפעול עוד יותר. גם בנגלה אני רואה
רמבלדבר לפי ערך. בהישיבה עוד חיסרון אשר הגדולים אינם מונחים בלימוד, כי אם הצעירים.
רמגוכבר כתבתי לכ"ק ובקשתי שבאם שכ"ק חפץ שאענה אודות עוד דברים, יכתבו לי אודות
רמדמה".
רמהימים אחדים נוקפים ושליחותו של ר' זלמן עושה פירות.
רמו"עבודתי אודות לפעול בלימוד דא"ח הולך ברוך ה' בהצלחה", מדווח ר' זלמן
רמזלרבי. "ואקווה
רמחשאלו אשר אני לומד עמם לבד, ילמדו בעצמם גם אחרי נסיעתי מפה ויפעלו על אחרים כפי שיהיה
רמטביכולתם. בי"ט כסלו עשינו מעט סעודה מיחידים, וכה יוסיף ה' יתברך הצלחה על העתיד".
רנעדות לנתינת הכוח הנלווית לכל הוראה שהוא מקבל מהרבי,
רנאמתקבלת במילותיו של ר' זלמן, לפיהן "מתחלה לא שיערתי שיהיה ביכולתי לפעול כה".
רנבבנימה בלתי מוסתרת של קורת רוח, הוא מעדכן: "גם בנגלה אני רואה לדבר עם בחורים"
רנגוכי, כתוצאה מכל זאת, שמה הטובה של "ישיבה דתומכי תמימים וליובאוויטש נתפרסם ויודעים
רנדהכול ובשם טוב".
רנה•
רנושישה שבועות, ואולי אף יותר, מלאו לשליחות הייחודית
רנזשהטיל הרבי על ר' זלמן והוא חש כי אין עוד צורך בישיבתו בקמניץ שבאה לידי מיצוי.
רנח"מה שהיה באפשרותי", הוא מדווח לרבי,
רנט"ועם מי שהיה לי לפעול, פעלתי ב"ה וגם לפי ערך עלה בידי בעזרת ה' יתברך,
רסכאשר כתבתי, מה שלא שיערתי על זה מלכתחילה".
רסאמדי דברו אל רבו, משתפכת עליו נפשו של ר' זלמן.
רסבכי צעיר לימים הוא ונפשו בשאלתו לישב במקום אחד, לעלות ולהתעלות בתורה ובעבודת ה',
רסגאליבא דנפשיה וביישוב ומנוחת הדעת. ואולי, אם אך יורשה לו, אף למסור, באיזהו מקומן,
רסדשיעור בפני התלמידים הלומדים את התוספות בהבנה אמיתית. באמביוולנטיות אופיינית, הנעה
רסהגם בפרקים הבאים שנכונו לו במסכת חייו העשירה והסוערת, אף בשעה שהוא מרהיב עוז להרהר
רסובקול ולגלות את צפוני לבו, הוא מסתייג ומבהיר, תוך כדי דיבור, כי את אשר יורה לו הרבי,
רסזכן יקום, וכי הוא לא בא, בשורות בודדות אלו, אלא לומר את אשר עם לבבו.
רסח"ומעתה בישיבתי פה בעניין זה איני רואה נחיצות",
רסטומנימת הסיכום זולגת נימה אישית: "לבד מה שאודותיי בפרט בלימוד היה תועלת לישב
רעבמקום אחד אשר נסתדרתי בחברים ובמסכת. וכאשר אצטרך לנסוע מפה אף לישיבה אחרת, יוגרם
רעאהריסה בלימוד. ובכלל מהזמן שהייתי בפה עוד נתגדלה תשוקתי שיעזור לי ה' יתברך עתה שאוכל
רעבלישב זמן מה וללמוד במנוחה בישיבה, ואחשוב שיהיה לי תועלת גדול בלימוד ועל כל פנים
רעגאם לא בישיבה, על כל פנים שאומר שיעור לבחורים הלומדים כל התוספות ואחשוב שהייתי יכול
רעדלומר שיעור טוב. אך על כל פנים בהנוגע לפועל, אני מבטל דעתי ורצוני למה שיגזור אומר
רעהכבוד קדושתו, הן בכלל והן בהנוגע כמה זמן לישב בפה. ורק הנני חפץ לגלות דעתי אשר הוא
רעובאמיתית אצלי".
רעזאותיות הלב הללו מקבלות מענה קצר בן שורות אחדות
רעחבו משיב הרבי, באיגרת המשוגרת מריגא
רעטלקמניץ: "בטח הוא מבין בעצמו אשר כל זמן שלא יקבל ידיעה אשר ייסע משם, יוכל לשבת
רפשם וללמוד, ויכתוב לפרקים מהנעשה וכאשר יגיע הזמן שייסע משם אז יכתבו לו". אולם
רפאארכה זו לא הייתה אלא לימים אחדים.
רפבהתחנה הבאה אליה מועיד הרבי את פני ר' זלמן היא
רפגמיר, אם הישיבות הליטאיות של אותם ימים. "יכתוב לי מיד", כותב הרבי, "אם יוכל
רפדלנסוע למיר. אמנם אפשר אשר יהיה לו מניעה מצד שלא קיבל המעות עדיין, ובשביל זה לא יוכל
רפהלנסוע מיד, בכל אופן הלא יקבלם סוף כל סוף. וגם בשבוע הבא עלינו לטובה הנני חושב אם
רפוירצה ה' לכתוב אשר ישלחו לו גם בעד שבט. ואשר על כן יכתוב לי מיד אם יישאר שם עד יום
רפזכ"ב שבט, אזי עוד יוכלו המעות להתקבל, ובאם ייסע קודם אזי אראה אשר ישלחו לו המעות
רפחלמיר".
רפטצמרמורת חולפת בגו למקרא השורות הבודדות הבאות במכתב
רצהרבי, המלמדות כי הימים הם ימי שובה ונחת בטרם נשטפה אירופה בנחלי דם. הנה כי כן, מציין
רצאהרבי במכתבו לתלמידו כי "אשר אם ייסע משם למיר, הנה חוץ מזה אשר יכתוב מייד אליי,
רצביכתוב עוד מכתב גלוי לאטווצק רחוב גליניעצקא 4, מענדיל הארענשטיין, אשר אדרעסתו (כתובתו)
רצגנשתנה". וכאן באה הכתובת המעודכנת של המיועד להיות חתנו של הרבי, הרב מנחם מענדל
רצדהכהן הורנשטיין, ה' ייקום דמו.
רצהכמו על מנת לתת משנה תוקף לשליחות ולביצועה התכוף,
רצובפעם השלישית באיגרת זו, חותם הרבי במילים "וכאשר ייסע למיר, אז אכתוב לו בייחוד
רצזמה יהיה מעשהו שמה".
רצחביום ג' באדר ראשון תרצ"ב נמצא ר' זלמן בהיכלה
רצטשל ישיבת מיר. כך ניתן להסיק ממילות הרבי באיגרתו
שאליו מיום זה: "מזה שדיברתי עמדו, הוא בוודאי מבין בעצמו בנדון מטרת נסיעתו, וכן
שאממה שעשה בקאמענעץ (ואפשר שבחלק ידוע הביא לפועל בקאמענעץ), אשר העיקר הוא שיהיה לו
שבהכרה בהבחורים הלומדים ואשר צריך לעניינם בלימוד החסידות ולהכניס בהם הכרה אשר בזמן
שגהזה הוא דבר המוכרח. והנני חושב אשר עם אלו האחדים שבקאמענעץ, בטח יעמוד בקשרי כתובים
שדולא יעזבם".
שהלא ארכו הימים ור' זלמן, כמצווה ועומד, מבקש את
שורשותו של הרבי, בטרם ירים ידו או רגלו, לערוך היכרות אישית ובלתי אמצעית עם הגאון רבי
שזירוחם ליבוביץ, משגיחה הנודע של ישיבת מיר. "בלי ספק", משיב לו הרבי על אתר, "יעשה היכרות
שחעם ר' ירוחם גם כן".
שטדומה שבעיניו החדות הבחין ר' זלמן בתכונת אופי המאפיינת
שידווקא את ישיבת מיר והוא מעדכן עליה את הרבי בתוספת טעם אישי. ברוח זו מובנת הערת הרבי
שיאבהמשך הדברים: "ומה שכותב בנדון מסירתם של התלמידים להר' ירוחם, הנה אצלי אין
שיבזה פלא כל כך, שהרי כך צריך להיות".
שיגהרבי מנצל תפנית זו כדי לחדד בעיני תלמידו-שליחו
שידהנאמן את מהות המטלה המוטלת עליו ואגב כך להרעיף טללי תחי כנגד רוח הנכאים אשר איימה
שיהלהשבית את משוש הילוכו ועיזוזו של ר' זלמן. "רק הנני חושב אשר עליך בפרט, דבר
שיוזה צריך לעשות רושם נכון. כפי הידוע אשר הבעל שם טוב ז"ל היה שולח את תלמידיו
שיזכפעם בפעם למקומות שונים להתלמד מדות טובות. פעם היה שולח ליישובניק פלוני ללמד מידת
שיחהביטחון ופעם אחר היה שולח ליישובניק אחר ללמד מידה אחרת. והנני חושב אשר כמעט אפשר
שיטלעשות לפתגם אשר להתלמד להתפלל צריכים לנסוע למיר או לטלז, ולהתלמד ללמוד אפשר אשר
שכלהבא יצטרכו לנסוע להישיבות של חסידים".
שכאכמו לא היה די בטלטולי הגוף והנפש שהוא חווה, מהכא
שכבלהתם. כמו לא היה סיפק במכאובים הפיזיים שכבר באותם ימים החלו לתת אותותיהם בו. כאילו לא היה
שכגכבד המשא הרגשי והסבוך בעצם שליחותו החשאית לפעול כחפרפרת בתוככי היכלי ישיבות ליטא.
שכדכנגד כל אלו שב הרבי ותובע, ללא מתום וללא סייג, את עיקר העיקרים המצופה ומיוחל ממנו,
שכהכתמים וכשליח בו זמנית. "יכתוב נא מה הוא לומד עכשיו, ויזכור אשר הוא צריך להשתמש
שכובהזמן הזה ללמוד בהתמדה".
שכזהימים האחרונים של 'זמן חורף' בשנת תרצ"ב בישיבת
שכחמיר מביאים עמם תנופה רוחנית משמעותית, בכל הקשור ללימוד החסידות החודר לתוככי המעוז
שכטהליטאי. מאיגרת מיום כ"ח באדר ראשון תרצ"ב, אנו למדים על
שלמשלוח של ספרי תניא באמצעות מזכירות הרבי לישיבת מיר, בהתאם להזמנתו של ר' זלמן.
שלא"ואם נחוץ לו עוד אקזמפלארים (עותקים), יכתוב וישלחו לו", מציין המזכיר ר'
שלבחיים ליברמן בשם הרבי.
שלגאף כאן, כמו בעשרות רבות של איגרות נוספות, טורח
שלדהרבי להבהיר כי "הנני חושב אם ירצה ה' שבוע זו לנסוע לעיר פאסטאוו. ויכתוב לי
שלהלהתם על אדרעס (כתובת)...". ומכלל ציון אתה שומע הארה על תכיפות התכתובת שבין
שלוהרבי לר' זלמן וחוזר חלילה וחשיבותה המכרעת של רציפותה בעיניו הקדושות של הרבי.
שלז•
שלחאם כי בכתובים לא באו שיטות הפעולה הספציפיות בהן
שלטנקט ר' זלמן ברצותו לדבר אל לבם של עמלי התורה בהיכלי הישיבות הליטאיות, אולם מהזיכרונות
שמשגולל על פה בערוב ימיו, נמצאו זעיר פה
שמאוזעיר שם, אחדות מאותן דרכי תחבולה אופייניות שהיו לו לכלי עזר כל ימיה של אותה שליחות
שמבחשאית.
שמגמאלפת מכול היא הטכניקה שבה השתמש ר' זלמן, בהוראה
שמדישירה של הרבי הריי"צ, שאף ציידו בכלי מובהק כדי להוציא מהכוח אל הפועל. הייתה
שמהזו איגרת מיוחדת, ארוכה ומפורטת, שכתב הרבי הריי"צ אודות עבודת ה' של 'המתנגדים'
שמווהטעות הנקוטה בידם. איגרת זו, שאינה אלא מסה
שמזמאלפת, מעולם לא נכתבה לנמען כלשהו. הרבי העלה אותה על הכתב, בסגנון של מכתב שנשלח
שמחכביכול לנמען אלמוני, ומסרה בידי ר' זלמן, אגב הוראה בעל-פה כדת מה לעשות במכתב ובאיזה
שמטאופן בדיוק.
שנביום מן הימים איווה לו ר' זלמן מכון לשבתו על ספסל
שנאבטבורו של פארק גדול בדרוזגניק, בו מתהלכים היו תלמידי חכמים רבים להתפלפל בינם לבינם
שנבבדברי תורה ואגב כך לפוש מעמל יומם התורני. לנגד עיני העוברים והשבים נראה ר' זלמן
שנגבדמותו המרשימה כשהוא מעיין בעיניים בורקות בטפסי מכתב אשר אך זה עתה הגיע לידיו. תנועת
שנדההתפעלות שקרנה מכל חזותו כמו גם הצורה בה נשא את המכתב אל על כמבקש להיטיב רואי, מיקדה
שנהאת תשומת לב הצורבים שהלכו בפארק אנה ואנה.
שנועד מהרה התקבצה סביב ר' זלמן חצי גורן עגולה של
שנזמבקשי ה' ודורשי שמו אשר הסקרנות התורנית לא הייתה זרה להם. תחילה היה זה רק הלך אחד
שנחשהרהיב עוז והתיישב, לא לפני שביקש בנימוס לזכות לעיין במה שקורא ר' זלמן עצמו. אל
שנטאותו חברותא הלכה והצטרפה עדה שלמה של יהודים שעיניהם יצאו מחוריהן בקוראם את הדפים
שסשעברו מיד ליד. ר' זלמן נהנה היה בהזדמנויות שונות לחקות את צקצוק השפתיים של קוראי
שסאהמכתב שהפך לקריאות התפעלות. אני עצמי, שח, לא שיערתי מראש שהוראת הרבי תכה שורשים.
שסבויהי לפלא.
שסגבהקשר לכל אותן שליחויות כבירות להן גויס, השמיע
שסדהרבי באוזני ר' זלמן כמענה הבהרה הנושאת בחובה שני מסרים בעלי משמעות רבה: "דיין
שסהשליחות איז צו מאכן חסידים. ווי אזוי מאכט מען חסידים? אז מ'איז אליין א חסיד".
שסובנוסף אמר לו: די גוטע זאכן וואס א שליח טוט – גייט אויף די שליח, אבער די נארישקייטן
שסזגייט אויף די משלח. זאלסטו זעהן נישט טאהן קיין נארישקייטן" (שליחותך היא לעשות
שסחחסידים. כיצד עושים חסידים? כשאתה עצמך חסיד. הדברים הטובים ששליח עושה מתייחסים לשליח,
שסטאבל השטויות הן בבעלות המשלח. הקפד שלא לעשות שטויות).
שע•
שעאבשנת תרצ"ג התקבל ר' זלמן לתפקיד מגיד שיעור
שעבבכיתה העליונה של המכינה בישיבת תומכי תמימים בוורשא. על המינוי, כותב מנהל הישיבה,
שעגהרב יהודה עבער, לרבי הריי"צ: "בדזיקא סידרתי אשר עם
שעדהקטנה ילמוד ה' משה מאירוביץ כמקדם, כי קשה לומר ב' שיעורים ... וה' זלמן גורארי' שי'
שעהילמד עם הגדולה, כי גם לו קשה לומר ב' שיעורים. בג' הכיתות של דזיקא כבר ישנם בערך
שעונ' בעזרת ה'".
שעזלימים, בתחילת תרצ"ו, עברו תלמידי 'האולם הגדול'
שעחמוורשה לאטווצק, נשארה בוורשה מחלקת המכינה. כך מסופר על כך בספר 'התמים': "המכינה
שעטשל הישיבה שלומדים בה קרוב לשישים תלמידים כן ירבו, ומתחלקת לב' כיתות, נשארה לעת עתה
שפבוורשה ונמצאת בבית הכנסת אגודת חב"ד רחוב זאמענהאף 8. המכינה מתנהלת על ידי התלמידים
שפאהקשישים של הישיבה, התמימים הרב שניאור זלמן גורארי' שיחי' והר' משה פנחס נ"י
שפבכץ".
שפגעל הדיווח של ר' זלמן אודות מצב הלימודים בישיבה,
שפדהשיב לו הרבי הריי"צ: "במענה
שפהעל מכתבו המודיע מסדר הנהגת המכינה דישיבת תומכי תמימים דליובאוויטש בוורשא יגן עליה
שפואלוקים אשר תחת הנהגתו, נהניתי לשמוע מטיב ההנהגה והלימוד. ה' יתברך יחזק את לב התלמידים
שפזשיחיו אשר ישקדו ויתמידו בלימודם ויהיו יראי אלוקים חסידים ולומדים. ה' יתברך יעזרהו
שפחלהסתדר בסדר חיים מאושרים באוהלה של תורה ויצליחהו בכל המצטרך לו בגשם וברוח".
שפטחודשים אחדים לאחר מכן, כותב לו שוב הרבי: "אודות
שצהוספת כיתה וחדרים, נדבר בעזרת ה' יתברך בבואי צלחה", בכוונו לשובו מהסנטוריום
שצאבפוקערסדארף שבפרברי וינה, שם שהה הרבי באותה עת.
שצבבימי חג הפסח תרצ"ז נקרא הרב יהושע העשיל רייזמן
שצגלשמש כר"מ בכיתה השנייה של המכינה. וכה מספר הרב רייזמן בזיכרונותיו: "בשנה ראשונה
שצדשבה לימדתי בוורשה היה הגאון רבי זלמן גורארי' הר"מ של הכיתה הגבוהה ואני הייתי
שצהר"מ בכיתה הנמוכה. בשנה שלאחריה עזב ר' זלמן את הישיבה ואני תפסתי את מקומו בכיתה
שצוהגבוהה, כשאת מקומי בכיתה הנמוכה תפס חברי ר' יצחק הענדל".
שצזהרב שמעון גולדמן, תושב קראון הייטס, נמנה עם תלמידי
שצחהמכינה באותה עת. כך הוא מספר בזיכרונותיו:
שצט"המחלקה בוורשה שימשה כ'מכינה' לבחורים צעירים שממנה היו עוברים מאוחר יותר לישיבה
תהמרכזית. הישיבה שכנה ליד בית הכנסת החב"די של ורשה ברחוב מאראנובסקע 32. מגידי
תאהשיעורים בשתי הכיתות היו הרה"ח ר' העשיל רייזמן, שהיה ראש הישיבה, והרה"ח
תבר' שניאור זלמן גורארי' שהיה המנהל.
תג"לא
תדהיה קל להתקבל לישיבה", מציין הרב גולדמן. "כשבאתי לפני הרב גורארי' וביקשתי
תהלהתקבל לישיבה, הוא הורה לי לבוא לביתו למחרת בשעה שתיים אחר הצהריים. ר' זלמן ישב
תוליד השולחן יחד עם ראש הישיבה הרב רייזמאן, שאמור היה לבחון אותי, אם כי למעשה ההחלטות
תזהיו נתונות בידי הרב גורארי'. כך או כך, לאחר הראיון הזה התבשרתי שאני מתקבל לישיבה".
תח[34]. איגרת מיום ה' בכסלו תרצ"א (נדפסה באגרות קודש חלק י"א עמוד קסו)
תטוראו להלן עוד התבטאויות בנוסח וסגנון זה.
תי[35]. ביום כ"ד תמוז תרצ"א (נדפסה באגרות קודש חלק י"א עמוד קנט).
תיא[36]. במכתב ממוצאי שבת פרשת עקב תרצ"א.
תיב[37]. באיגרת מיום כ"ב מנחם אב תרצ"א (נדפסה באגרות קודש חלק יא, עמוד
תיגקסא)
תיד[38]. באיגרת מיום ב' דראש חודש אלול תרצ"א (נדפסה באגרות קודש חלק י"א
תיהעמוד קסג)
תיו[39]. באיגרת מיום ב' דראש חודש אלול, תרצ"א (נדפסה לראשונה ב'זכרון הרש"ז
תיזגורארי'', עמוד כ).
תיח[40]. ביום י"ז במנחם אב תרצ"ב.
תיט[41]. שנחשף לדברים במסגרת עבודתו על עריכת הספר 'תולדות חב"ד בפולין' המצוי
תכבימים אלו בשלבי עריכה סופיים.
תכא[42]. ביום ה' בכסלו תרצ"ב (נדפסה באגרות קודש חלק יא עמוד קסו).
תכב[43]. אור ליום ג' י"ד בכסלו תרצ"ב.
תכג[44]. הרב אליעזר קרסיק, לימים רבה של קהילת חב"ד בתל אביב וראש אגודת חסידי
תכדחב"ד בארץ הקודש.
תכה[45]. מיום י"ג בכסלו תרצ"ב (נדפסה לראשונה ב'זכרון הרש"ז גורארי'',
תכועמוד לא).
תכז[46]. ביום ב' דחנוכה תרצ"ב, שנים עשר ימים בלבד לאחר המכתב הקודם, הראשוני
תכחיחסית.
תכט[47]. אור ליום ד' ו בטבת תרצ"ב.
תל[48]. ביום כ"ז בטבת תרצ"ב (נדפסה באגרות קודש חלק י"א עמוד קעג).
תלא[49]. ביום י' בשבט תרצ"ב (נדפסה באגרות קודש חלק י"א עמוד קעג).
תלב[50]. נדפסה באגרות קודש חלק יא עמוד קעה.
תלג[51]. ביום ט' באדר ראשון תרצ"ב (נדפסה באגרות קודש חלק י"א עמוד קעו).
תלד[52]. ואשר אודותיהם יורחב בפרק 'לא אשים עליך'.
תלה[53]. נדפסה לראשונה ב'זכרון הרש"ז גורארי'', עמוד מא.
תלו[54]. העובדה הבאה סופרה באוזני נכדו, ר' יוסף יצחק שי' שטרנברג, שרשמה מפיו, עובר
תלזלשמיעתה.
תלח[55]. שנדפסה כמבוא לקונטרס 'עץ חיים' ומקורה בעיר דרוזגניק מחודש תמוז תרצ"ב.
תלט[56]. במכתב הנושא את התאריך ז' במרחשוון תרצ"ג.
תמ[57]. שם הרחוב שבו שכנה המכינה באותם ימים.
תמא[58]. באיגרת מיום כ"ד במרחשוון תרצ"ז (נדפסה באגרות קודש חלק יא, איגרת
תמבד'קע).
תמג[59]. באיגרת מיום י"ח באדר תרצ"ז (נדפסה באגרות קודש חלק יא, איגרת
תמדד'קעה).
תמה[60]. בתולדותיו המופיעים ב'עיונים בתעניות', עמוד לב.
תמו[61]. הופיעו ב'כפר חב"ד' גיליון 745, עמוד 34.