Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק שמונה עשר
ביושב בסתר
גלפנות ערב יום שני, כ"ז באדר ראשון תשנ"ב,
דנראה היה כי הרבי עומד לצאת מאוהל ציון חותנו, הרבי הריי"צ, לאחר שעות של שהייה
הממושכת במקום. נהגו ומזכירו
ושל הרבי נכנס אל החדר המיוחד בו היה שוהה הרבי באוהל, על מנת לעזור בסידור חבילות פדיונות
זהנפש (הפ"נים) והמכתבים שהרבי ביקש להשיב עמו להיכלו. בשעה חמש וארבעים, בעודו
חניצב על משמרתו באוהל הקדוש, פקד את הרבי אירוע מוחי.
טפרק חדש, עגום וקשה נפתח בדברי ימי ליובאוויטש.
ילאחר יותר ממ"ב שנות נשיאות והנהגה, בהן עיני העם היהודי לתפוצותיו היו נשואות
יאאליו, נעתק הדיבר מפי הרבי ושוב לא הייתה עדת החסידים כמו המון העם מסוגלים לשמוע את
יבאשר ייצא מפיו הקדוש ואת הדרך אשר ילכו בה.
יגמיותר לציין כי חייו האישיים של ר' זלמן השתנו לבלי
ידהכר. האיש שרגיל היה לכתוב לרבי, לשאול, לדווח, ולקבל הוראות, מענות ותגובות, דבר יום
טוביומו – נותר לפתע, ללא כל הכנה, לנוכח החידלון הנורא שנגזר מהמצב החדש והבלתי נתפס.
טזהדבר היה קשה עבורו עד מאוד.
יזר' זלמן היה צמוד לחדרו של הרבי מאז שובו מהאוהל
יחבאמבולנס שהבהילו משם. כל הלילה לא מש ר' זלמן מפתח חדרו של הרבי למעט שעתיים שבהן
יטיצא לפגישה מיוחדת שנכונה לו עם כ"ק האדמו''ר מוויז'ניץ אשר שהה באותה עת בניו
כיורק כדי לדבר עמו אודות עניין מסוים שהיה כרוך אז בהתפתחויות בארץ הקודש, במסגרת הקשרים
כאהחשאיים שקיים בשירות הרבי עם גדולי ישראל מחוגים שונים.
כבלצד עמידתו בקשר יומיומי עם חברי המזכירות ובקשר
כגקבוע עם פרופ' טישהולץ וד"ר וייס, הוא נמנה עם ראשי מארגני מנייני התהלים והתפילה
כדהסדירים באוהל הקדוש לרפואת הרבי.
כהבאותם ימים ביקש ר' זלמן לכנס בית דין מיוחד שבפניו
כויופיעו זקני החסידים אשר יצהירו כי הם נותנים משנות חייהם לרבי, כפי שהיה נהוג עת סכנת
כזחיים ריחפה על ראשי צדיקי הדורות. יוזמתו זו לא מצאה לה אוזניים קשובות בחסות אווירת
כח'אורות דתוהו' שסחפה אליה רבים באותם ימים.
כטסליל ההקלטה של מעמד התפילה הראשון אותו ארגן ר'
לזלמן באוהל הרבי הריי"צ מתעד את תום הקראת הפ"נ מפי ר' זלמן כשמפיו יוצאות
לאהמילים הכל-כך אופייניות בהן הוא פונה אל הרבי הריי"צ במילים ישירות: "רבי,
לבארבעט"...
לגשנתיים בדיוק לאחר האירוע המוחי הראשון, בבוקר יום
לדכ"ז באדר תשנ"ד, פקד את הרבי אירוע מוחי קשה שבעתיים מקודמו. הרבי הובהל,
להמחוסר הכרה ובמצב קריטי, לבית הרפואה 'בית ישראל' במנהטן (מבית הרפואה 'ג'וינט דעזיז'
לוהסמוך). מדי יום היה ר' זלמן מופיע בקומה השביעית של בית הרפואה, בה שהה הרבי, משוחח
לזעם המזכירים והרופאים אודות מצבו הבריאותי של הרבי ואומר תהלים.
לחמיד לאחר צאת שבת פרשת חוקת, אור לג' בתמוז, הופיע
לטר' זלמן בבית הרפואה. שעות אחדות קודם לכן, בעלות המנחה, נדם לבו של הרבי ורק לאחר
מסדרת פעולות החייאה שב לפעולתו הסדירה. ר' זלמן ניאות לעזוב את בית הרפואה רק כאשר
מאד"ר טישהולץ, הקרדיולוג הבכיר שעמד בראש הצוות הרפואי של הרבי, הודיע לו כי מצבו
מבשל הרבי התייצב. הוא הצטרף אפוא אל הרופא שעזב את המקום לפי שעה.
מגלאחר חצות לילה, שוב התרחש דום לב. מאמצי ההחייאה
מדנמשכו זמן רב. בשעה אחת וחמישים לפנות בוקר, ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.
מהמיד עם היוודע הבשורה הנוראה, נטש ר' יוסף יצחק,
מונכדו של ר' זלמן אשר שהה אז בקומה השביעית, אל בית סבו אשר בקראון הייטס. יחד עם רופא
מזשהזעיק למקום נכנסו השניים אל בית ר' זלמן.
מח"כשנודע לסבא על הנורא מכול שאירע", מספר
מטר' יוסף יצחק, "עיניו התמלאו בדמעות ואמר: 'מ'דארף גיין אין מקווה' (צריך ללכת
נלמקווה)"...
נאר' זלמן קם ושם פעמיו למקווה ברחוב לעפערטס ומיד
נבפנה ל-770. שם, בפתח הראשי של הבית שממנו יצאה אורה לעולם כולו, עמד וניצב תחת שחור
נגענני השמים, מצפה לבוא מיטת הרבי.
נדלפנות בוקר, עם צאת המיטה מהאמבולנס, בעוד אלפי
נהאדם שהספיקו להתקהל במקום פורצים ביללה איומה, נעטף העולם היהודי כולו באבל ויגון.
נוזעקת השבר כבשה את כל שדרות הציבור לחוגיו ולגווניו. קול הבכי האיום על השריפה אשר
נזשרף ה' נשמע מקצה העולם ועד קצהו.
נחעם כניסת המיטה ל-770, נכנס תכף ר' זלמן לחדרו הקדוש
נטשל הרבי ולא עזב אותו. תחילה לא הסכימו אנשי החברה קדישא שאיש זולתם יהיה נוכח בעת
סהטהרה אולם ר' זלמן ניצב כארי על עמדתו באומרו כי כשם שהיה נוכח בעת הטהרה של הרבי
סאהריי"צ, כן יהיה גם עתה.
סבאנשי החברה קדישא החליטו אפוא להקים במקום מחיצה
סגמאולתרת שמאחוריה בוצעה הטהרה בעוד ר' זלמן נותר בחדר. בחושיו החדים שהיו דרוכים גם
סדבאותם רגעים נוראים נטל ר' זלמן לעצמו חלק מהמטלית שבה נערכה הטהרה בראשו הקדוש של
סההרבי.
סולאחר הטהרה, הביאו לר' זלמן את הטלית והתפילין והוא
סזעלה להתפלל שחרית בזריזות בביתו של הרבי הריי"צ שנפתח עבורו. כל אותה עת, מאז
סחהתעורר והתוודע לנורא מכול שאירע, מים לא באו אל פיו ולא כל דבר מאכל.
סטויהי בנסוע הארון. עם צאת ארונו הקדוש של הרבי מ-770,
עכשהוא נישא בידי החסידים ור' זלמן בתוכם, צעד ר' זלמן אחריו בראש המלווים כשלפתע, לאחר
עאגרם המדרגות הראשון שבחזית הכניסה הראשית ל-770, התמוטט ונפל תחתיו ארצה. אנשי 'הצלה'
עבששהו במקום חשו אליו וביקשו להבהילו לבית הרפואה, אולם ר' זלמן סירב לכך בתוקף רב ונכדו
עגהורה לאנשי 'הצלה פלטבוש' שנמנו עם הצוות המתוגבר שאבטח רפואית את מסע ההלוויה להובילו
עדבאמבולנס אל בית החיים כשהוא על אלונקה ומחובר לחמצן.
עהבשער הציון נעמד ר' זלמן על רגליו והודיע כי ייכנס
עולאוהל רגלית. ד"ר טישהולץ נצמד אליו ועמד לימינו של ר' זלמן במשך כל תהליך הקבורה
עזעד סתימת הגולל. בחלקת קבר שנחפרה בתוך שטח האוהל בצמוד לציון הרבי הריי"צ נטמן
עחגופו הקדוש והטהור של הרבי לקול אמירת קדיש יתום בידי חברי המזכירות.
עטלאחר סתימת הגולל, נסע ר' זלמן ל-770, ושם, בבית
פהמדרש שפרוכת ארון הקודש שלו הוסטה וספסליו נהפכו כמו ביום חורבן בית מקדשנו, ישב
פא'שבעה' עם המוני החסידים מכל רחבי תבל. נכדו רצה להובילו הביתה אולם ר' זלמן שלל זאת
פבמכול וכול ואמר: "לא, עכשיו צריך לשבת שבעה ב-770 עם כל החסידים".
פג•
פדחדרו הקדוש של הרבי בו קיבל עשרות בשנים ליחידות
פהובו פעל ושהה כל ימי הנהגתו בקודש, נפתח לציבור, בכל התפילות שהתקיימו בשנת האבל ומאז
פותומה בתפילות שחרית של שני, חמישי וימי ראש חודש, ובכל תפילות השבתות והמועדים.
פזר' זלמן הקפיד להתפלל את כל אחת מהתפילות בחדרו
פחהקדוש של הרבי. לשם כך אף שבת מדי שבת בשבתו בדירתו שברחוב יוניון הסמוך. בשנת תשנ"ח,
פטכשגברה חולשתו, נערך מניין בביתו ומכל מקום בחודש תשרי ומדי שבת מברכים הקפיד להתפלל
צבחדרו של הרבי. בימות החול היה מתפלל מדי שני וחמישי ובתפילות ראש חודש בחדרו הקדוש
צאשל הרבי.
צב•
צגבהזדמנויות שונות שבהן השיח ר' זלמן את לבו בפני
צדהרבי, כבן המתחטא כלפי אביו, מעלה היה את רצונו לכתוב צוואה. בכל פעם היה הרבי משיב
צהלו, בינתיים אין זה הזמן. הרבי מוסיף היה ואומר לו כי יאמר לו אימתי עליו לעשות זאת.
צובין כתביו הרבים מצויה כעין צוואה שנכתבה בשנת תשל"ט אותה הוא פותח בכותבו:
צז"הרבי אמנם אמר לו כי הוא יאמר לי מתי לכתוב צוואה והדבר טרם היה, אך אני חושש
צחשמא לא אספיק מפני החטא ולכן יהיו הדברים לא כצוואה אלא כגילוי דעת".
צטלקראת נר ראשון של חנוכה תשמ"ב, כשנכנס כמדי
קשנה ליחידות לרגל יום הולדתו, אמר לו הרבי: עתה, משמלאו לו שבעים, אתה רשאי לכתוב צוואה.
קאהרבי יצא עמו ל'גן
קבעדן התחתון' וניצב ליד הדלת המזרחית (הדלת המובילה כיום לחדרו של הרב גרונר) ודיבר
קגעמו באריכות על הדברים שאותם יש לכתוב בצוואה. במהלך הדברים דיבר עמו הרבי על כל מה
קדשעוברת הנשמה לאחר שהיא נפרדת מהגוף ועוברת לעולם הבא. כתום הדברים הארוכים, הביט הרבי
קהברפרוף על שלושת הדפים שכתב ר' זלמן, מבלי הבט על הצד השני, והעניק
קולו את ברכתו. יחידות זו ארכה כמחצית השעה.
קזבכל השנים שעברו מאז ועד פטירתו לא סיפר ר' זלמן
קחליקיריו בפרוטרוט על דברי הרבי במלואם.
קט•
קיבשנותיו האחרונות נוהג היה ר' זלמן לומר ולחזור
קיאולומר, ליקיריו ובני ביתו, כמו לכלל עדת החסידים, בכל הזדמנות של כינוס, מסיבה או התכנסות
קיבובכל עת מצוא: "כמופת הייתי לרבים. צרות רבות ורעות ידעה נפשי. הייתי נתון בסכנת
קיגחיים לא אחת ולא שתיים ובכל פעם הציל אותי הרבי והעמידני בקרן אורה. בעצם קיומי עלי
קידאדמות כמו גם באריכות הימים שזכיתי לה, חרף כל תחזיות הרופאים הקודרות שהייתי עד ושמיעה
קיהלהן כל השנים, וחרף כל מה שעברתי וחוויתי, לטוב ולמוטב – הנני עדות חיה כי דבר מדבריו
קיוהקדושים של הרבי לא ייפול וכי במהרה יתגלה הרבי ויוליכנו קוממיות לארצנו בגאולה האמיתית
קיזוהשלמה".
קיחקיץ תשס"ג המיט על ר' זלמן חולשה גדולה. שבעה
קיטשבועות לפני פטירתו נפל בביתו. היה זה מאורע חסר תקדים – שכן, בניגוד לאנשים בגילו,
קכר' זלמן לא נפל מעודו והיה זה נדיר ביותר. בשבועות האחרונים לחייו, בחודש אלול, חלש
קכאגופו במידה ניכרת. מכסת השיעורים שמסר מדי יום, כמו גם פעילותו הכללית, נמשכה כסדרה
קכבאולם ניכרה בו חולשה גדולה שנתנה את אותותיה במישורים שונים בתחום הבריאות.
קכג"ככל שקרב ובא ראש השנה", נזכר נכדו,
קכדר' יוסף יצחק, "הפצרתי בו כי יוותר על תפילה בחדרו של הרבי ב-770 ונקיים מניין
קכהבביתו. כל אימת שהזכרתי זאת, היה משיב לי, 'איך קען נישט רעדן וועגן ראש השנה' (איני
קכויכול לדבר אודות ראש השנה). שלושה שבועות לפני ראש השנה, שבתי ואמרתי לו: זיידע, בוא
קכזנדבר על זה, חייבים להכין את המניין, אבל תגובתו הייתה תקיפה. 'אני מבקש ממך', אמר,
קכח'אל תדבר עמי על ראש השנה. אני יודע שלא אוכל להיות ב-770 אבל אינני יכול לדבר על כך'.
קכט"עשרה ימים לפני ראש השנה, כשלא הרפיתי ממנו,
קלהוא אמר לי שהוא מוכן לפשרה. ביום טוב הראשון של ראש השנה שחל להיות בשבת, יתפלל בבית.
קלאואילו למחרת, ביום השני של ראש השנה, בתקיעות, הוא יהיה בחדרו של הרבי. הוא טלפן אל
קלבהגה"ח ר' אברהם אזדאבא, חבר הבד"צ של קראון הייטס, והתחנן שיתיר לו להיות
קלגמובל בכיסא גלגלים
קלדהרב אזדאבא, שהכיר את החומרות שבהן התנהל תמיד,
קלההתיר לו זאת על אתר. נקבע שאחות נכרית תישאנו בכיסא הגלגלים לקראת התקיעות 'צום רעבין'
קלו(אל הרבי), כלשונו".
קלזבמוצאי שבת של סליחות, הבהיל אותו נכדו לבית הרפואה
קלחלנוכח קשיים בנשימה, בעקבות מים שחדרו סביב ריאותיו. את סליחות 'במוצאי מנוחה' אמר
קלטבעודו שוהה בבית הרפואה. שעות אחדות לאחר מכן, לאחר שהוציאו את המים, שוחרר לביתו.
קמבכל אחד מימי הסליחות פקד ר' זלמן את 770 לאמירת
קמאסליחות בחדרו של הרבי. כל לילה היה אומר לבתו כי למחרת לא ילך לסליחות, מפאת חולשתו
קמבהרבה. אולם למחרת בבוקר, היה מתחזק ומתקשר אליה ומבקש שתסיענו ל-770 לסליחות.
קמג"בימים שני וחמישי", מציין חתנו, הרב שטרנברג, "ירד במאמצים ניכרים
קמדועצומים לבית המדרש הגדול לקריאת התורה ואף עלה לתורה".
קמהבשנים האחרונות הייתה צינורית חמצן תחובה בנחיריו
קמוכמעט כל עת שהותו בביתו. עתה, בשל ההידרדרות במצבו, נבדק ביום רביעי בידי בכיר הרופאים
קמזלמחלות ריאה בניו יורק. "הבטתי בפניו של הרופא", נזכרת בתו, "וראיתי
קמחכי הוא רוצה לעזור לאבא אך אינו יכול". ביום חמישי נסע לד"ר טישהולץ, שלנוכח
קמטחולשתו הרבה והירידה הניכרת בלחץ הדם, הורה על שינוי מסוים בתרופות שנטל.
קנבלילה שבין חמישי לשישי, חולשתו הייתה קשה מנשוא
קנאונראה היה כי כל תזוזה שלו כרוכה במאמץ רב. אי לכך נקבע שייערך מניין למחרת היום בביתו.
קנבבבוקר יום שישי, ערב ראש השנה תשס"ד, קם ר'
קנגזלמן ולרגע נדמה היה כי הוא מתחזק ורוח האיתנים שבה אליו. הוא טבל במקווה הטהרה שבביתו,
קנדאמר סליחות במניין שהתארגן בביתו, התפלל שחרית עם המניין ואמר 'התרת נדרים' בפני עשרה.
קנהעם משתתפי המניין נמנו חתנו, נכדיו וניניו.
קנור' זלמן אמר ראשון את נוסח התרת הנדרים ומיד לאחר
קנזמכן התנצל בפני הנוכחים שלא יישאר כי הוא מבקש לנוח קמעה בטרם צאתו אל האוהל. הוא נכנס
קנחלמטבח, הניח תפילין דרבנו תם, קרא את הפרשיות וחלץ את התפילין, עזר (כמנהגו מדי ערב
קנטשבת וחג) לרעייתו להכין את החלות לאפייה וקיבל כמה שיחות טלפוניות. הרב יוסף יצחק אהרונוב,
קסיו"ר צעירי אגודת חב"ד ואגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, שביקש לברכו לשנה
קסאטובה, היה אחרון המטלפנים.
קסב"חרדתי לשלומו", נזכר ר' יוסף יצחק.
קסג"הכרחתי אותו שיאכל משהו. הוא כתב פ"נ ועלה לנוח. תמיד, כשביקש לנוח היה
קסדמבקש לישון פחות מחצי שעה – כדי שתהיה זו שינת עראי ולא יצטרך לטבול שוב במקווה – ואף
קסההפעם אמר כן. תמיד, ברגע שהערתי אותו, היה מיד מוריד את רגליו על הקרקע ללא השתהות,
קסומשל היה נער צעיר. הפעם היה לו קשה להתרומם ממיטתו וכל התנהלותו הייתה כבדה וגרמה לעיכוב
קסזרב. הוא נעל את נעלי האוהל ובתוך כך ביקש ממני להתקשר אל מנהל ספריית הרבי, הרב שלום
קסחבער לוין, כדי לתאם את השעה שבה יתפלל בחדר היחידות של הרבי הריי"צ, כמנהגו מדי
קסטערב ראש השנה.
קע"בכל שנה", ממשיך ר' יוסף יצחק בתיאורו,
קעא"היה אבי מצטרף אלינו אולם הפעם, לנוכח העיכוב שחל, נסעתי עמו לבדי. לא העליתי
קעבבדעתי שמצבו כה גרוע. באמצע הנסיעה לאוהל, תוך כדי נהיגה הבחנתי כי אוזניו כחולות.
קעגנבהלתי מאוד אבל הוא דיבר עמי כרגיל. השעה הייתה שלוש אחר הצהריים ושיערתי שנשוב בשעה
קעדארבע וחצי. התקשרתי לר' שלום בער לוין ואמרתי כי להערכתי, תוך שעה וחצי נהיה בספרייה.
קעה"בתוך כך חשבתי לעצמי, אם לא היה זה ערב ראש
קעוהשנה, הייתי לוקח את סבא לבית הרפואה. עוד אני מהרהר, הפניתי את הרכב אל יציאה מס'
קעז21 מהכביש המהיר (במקום 22). עוד בטרם קלטתי כי טעיתי בפנייה, נשמע קולו של הסבא, כמימים
קעחימימה. 'יוסל'ה', קרא לי, בחריפות ערנית שלא משה ממנו עד הרגע האחרון, 'דו בלאנז'עסט.
קעטאה, ס'פאסט נישט פאר דיר' (אתה מתבלבל. זה לא מתאים לך)...
קפ"עם כניסת הרכב לבית החיים, מהכניסה הראשית",
קפאמספר הנכד שידו לא משה מיד סבו שנים ארוכות, "ולפתע אומר לי סבא ברגש של חיבה:
קפביוסל'ה, איך ווייס נישט ווי אזוי איך וועל דיר קענען אפצאלן פאר וואס דו האסט געטאן
קפגפאר מיר (יוסל'ה, אינני יודע כיצד אוכל לשלם לך על כל מה שעשית עבורי)". ויהי
קפדלפלא.
קפההמון אדם קידם את פני ר' זלמן המלווה בנכדו בכניסה
קפואל האוהל. בחולשתו הגדולה כמעט לא יכול היה לצעוד ומכל מקום ביקש שנכדו יוליכנו אל
קפזהמקום שבו רגיל היה לעמוד תמיד.
קפחלנוכח הצפיפות הרבה ששררה במקום באותה שעה, לא עלה בידו לעמוד במקום זה. כדרכו בכל
קפטעת שפקד את האוהל, אף הפעם הדליק חמישה נרות לרבי הריי"צ וחמישה נרות לרבי. בעת
קצהדלקת הנרות לא הצליח להדביק את הלהב בפתילות הנרות אך עמד על כך שהוא עצמו יעשה זאת.
קצאאו אז הוציא את המענה לשון והחל לקרוא. דקות אחדות
קצבלאחר מכן, פנה שוב אל נכדו ואמר: "יוסל'ה, האלט מיר, איך גיי פאלן" (יוסל'ה,
קצגהחזק אותי, אני עומד ליפול) ורגליו החלו להשתפל כלפי מטה. ר' יוסף יצחק ביקש משני בחורים
קצדלתמוך בסבו בעוד הוא עצמו מיהר להביא את כיסא הגלגלים מהרכב. ר' זלמן התיישב על הכיסא,
קצהלראשונה בחייו (שכן מעולם לא ישב בבואו לאוהל הקדוש), הוציא מכיסו את ה'פדיון' והחל
קצולקרוא.
קצז"לפתע", נזכר ר' יוסף יצחק, "אני
קצחרואה שהוא מחזיק זמן רב את ה'פדיון'. אני מביט עליו ואני רואה שהוא כחול לגמרי ועיניו
קצטעצומות. נטלתי מידיו את הפדיון, קרעתי את הדף והשלכתיו לציון ומיד מיהרתי להוציא את
רסבי ממתחם הציון. ניסיונותיי להעירו עלו בתוהו. תוך דקות הופיעו במקום אנשי 'הצלה'
ראשפתחו במאמצים שונים להשיבו להכרתו, בתוך מתחם בית החיים. במקום היה גם רופא שנרתם
רבלמאמצים. במשך שעה ארוכה ניסו אנשי ההצלה להשיבו לחיים".
רגאלמלא היה זה ר' זלמן, יאמר לאחר מכן אחד מאנשי
רדההצלה לנכדו, היינו אומרים נואש. כל הדרך לבית הרפואה בלונג איילנד אליו הובהל, נמשכו
רהניסיונות ההחייאה. כעבור שעתיים שב הלב לפעולה. ר' זלמן נותר מחוסר הכרה. תוך זמן קצר
רוהופיעו במקום בתו של ר' זלמן, הגב' אסתר שטרנברג, ובנו ר' יצחק מאיר שלא משו ממיטתו.
רזהבדיקות הצביעו על קריסת מערכות.
רחליל ראש השנה תשס"ד התקדש כשר' זלמן מפרפר
רטבין חיים למוות. בבוקר יום השבת, ראש השנה, קרוב לשעה תשע החל לרדת דופק הלב. מאמצים
ריעילאיים של הצוות הרפואי השיבו את פעילותו לסדרה. בשעה תשע ועשרה שוב החלה נסיגה. שלושת
ריאיקיריו של ר' זלמן הוצאו מהחדר ולנוכח הקולות הרפואיים הנואשים שעלו מן החדר, קראו
ריבהם בקול גדול "שמע ישראל".
ריגעשרים וחמש דקות לאחר השעה תשע בבוקרו של ראש השנה
רידתשס"ד – בדיוק בזמן שבו נקבע כי יובל מביתו ''צום רעבי'ן'' – השיב הגה"ח
ריהרבי שניאור זלמן גורארי' ע"ה את נשמתו לבוראה.
ריו•
ריזשנים רבות בימי ראש השנה, נוהג היה ר' זלמן לישון
ריחבבית הרבי הריי"צ, כדי שלא ייאלץ לעשות את הדרך מביתו (כמו בהזדמנויות רבות אחרות,
ריטכגון כשהיו שתי התוועדויות באותו יום-טוב או בפעמים אחרות שביקש לחסוך את ההליכה הארוכה
רכלביתו), כאורח בית רבי. היה זה במשך כל השנים עד שנת תשד"מ, בה, כאמור, בנה לעצמו
רכאדירה נוספת ברחוב יוניון, בסמיכות ל-770.
רכבהזדמנות זו נוהג היה לנצל להיכנס לתפילה בחדר היחידות
רכגשל הרבי הריי"צ בערב ראש השנה. לאחר פרוץ פרשת הספרים בשנת תשמ"ה, כשהאחריות
רכדעל הבית הופקדה בידיו של מנהל הספרייה, הרב שלום בער לוין, מבקש היה ממנו ר' זלמן רשות
רכהלהתפלל בערב ראש השנה בחדר היחידות של הרבי הריי"צ.
רכובערב ראש השנה תשס"ד, בהגיע השעה המיועדת,
רכזראה הרב לוין כי ר' זלמן מתבושש לבוא. הוא טלפן אפוא לבית משפחת שטרנברג ונאמר לו כי
רכחר' זלמן התמוטט באוהל וכי הובהל לבית הרפואה. הוא גמר אומר בלבו כי הוא עצמו יתפלל
רכטבחדר היחידות של הרבי הריי"צ, לזכותו של ר' זלמן.
רלויהי אך פתח ר' בערל לוין את הסידור, נפתח הדף במילים
רלא"יושב בסתר". "סגרתי מיד את הסידור ולא אמרתי דבר", מספר הרב לוין.
רלבפחות מיממה לאחר מכן, בבוקר יום ראשון של ראש השנה,
רלגהשיב ר' זלמן את נשמתו עתירת הזכויות והמעשים לבוראה.
רלד•
רלההשבוע שבו נפטר ר' זלמן לבית עולמו היה השבוע שבו
רלונאמר בשיעור היומי בחת"ת (בפרשת האזינו, לב,נ): "והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן
רלזאחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו", וכפירושו של רש"י: "באותה מיתה שראית
רלחוחמדת אותה ... אמר משה, אשרי מי שמת במיתה זו".
רלטשנים קודם לכן, עת התמוטט אחיו של ר' זלמן, הרה"ח
רמר' שמריהו ע"ה, ונפטר אל מול פני הרבי בליל יום הכיפורים, התבטא ר' זלמן בהתפעלות
רמאבאומרו: לא ידעתי כי כזה חסיד הוא אחי. זוהי מיתה ראויה, למות לפני הרבי...
רמבזכה ר' זלמן ואותה מיתה שראה וחמד אף הייתה לו,
רמגבעוד הוא מטהר עצמו בסילודין ומתחטא כחסיד לפני רבו, באוהל הקדוש, התמוטט וזמן קצר
רמדלאחר מכן עלתה נשמתו השמימה.
רמה•
רמובצוואתו הביע ר' זלמן את רצונו שהטהרה שלו תיעשה
רמזבמקווה שבביתו. אנשי החברה קדישא אמרו תחילה כי בבית אין להם את הכלים לביצוע הטהרה
רמחאולם כששמע הרב שלום ישראל חדקוב, שהיה 'ראש הדגל', כי זוהי צוואתו של ר' זלמן הסכים
רמטמיידית. את הארון הקימו, בהתאם לצוואתו של ר' זלמן, מדף השולחן שבו מסר את השיעורים
רנבבית בשנותיו האחרונות.
רנאבצוואתו הורה ר' זלמן כי בכל ימי השלושים יתקיימו
רנבהתפילות בביתו. למרות שלפי ההלכה תמו ה'שלושים' ביום הכיפורים, נמשכו התפילות בביתו
רנגבמשך שלושים יום. כן ביקש משני בניו וחתנו שילמדו במשך השנה את כל שישה סדרי משנה לעילוי
רנדנשמתו.
רנהוכה כתב בצוואתו: "לבניי שיחיו, לזכור מה שאמר
רנורבנו הקדוש לבניו, 'לבניי אני צריך'. מעתה איני יכול לפעול כלום כי אם אני צריך לעזר
רנזבניי. הנני מבקשם ללמוד את כל השישה סדרי משנה, לשמור כל הקדישים וליתן צדקה בכל יום
רנחלעילוי נשמתי, כל משך השנה. וכל ערב ראש חודש להזכיר בכתב לכבוד קדושתו עבור נשמתי
רנטולהזכירני על האוהל (של הרבי הריי"צ) בכל מה דאפשר על כל פנים בכל ערב ראש חודש".
רסמקרב כל אלו שלמדו משניות, בקרב כל צאצאיו, באי
רסאהמקוואות שתרם, ותלמידי תלמודי התורה – נלמדו אלפי פרקי משניות לעילוי נשמתו. במרוצת
רסבהשנים, יותר ממניין מצאצאיו נושאים כיום את שמו. עד היום פועלות תכניות שונות והוקמו
רסגמוסדות שונים הנושאים ומנציחים את שמו לזיכרון עולם.
רסדבעת הלווייתו, במעמד אלפים, הוכרז כי ציווה לבקש
רסהמאלו שטבלו במקווה שלו שילמדו עשר משניות לעילוי נשמתו וכי הוא מוחל לכל מי שפגע בו
רסווהוא מבקש מכל מי שנפגע ממנו שימחל לו. כן ציווה ליורשיו לשלם לכל מי שיטען כי הוא
רסזנותר חייב לו משהו, אף אם אין בידו ראיות ואף אם אין זה חוב אלא הבטחה שהבטיח למאן
רסחדהו שייתן לו כסף.
רסטמסע ההלוויה של ר' זלמן יצא מביתו ועבר דרך בתי
רעהמדרש בהם מסר מדי יום את שיעורי התורה במשך עשרות בשנים, תמידים כסדרם. תחילה צעדו
רעארגלית לבית המדרש ברחוב לעפערטס, בו מסר שיעור מדי ערב, משם נמשך אל בית המדרש ברחוב
רעבקרול, בו מסר שיעורים מדי בוקר ומשם אל 770. מבית חיינו נסע הארון ועמו קהל המלווים
רעגאל בית החיים אשר ליד האוהל הקדוש.
רעדלפי צוואתו
רעהנטמן ר' זלמן כשבארונו חפצים רבים ומגוונים של רבותינו נשיאינו שבהם זכה במרוצת השנים.
רעובבוקר יום צום גדליה נטמן ר' זלמן, כצוואתו, בצמוד לאוהל הקדוש, במקום אותו רכש שלושים
רעזשנה קודם לכן, "צום קאפנ'ס פון רבי'ן", ליד ראשם הקדוש של הרבי הריי"צ
רעחוהרבי נשיא דורנו, שהוא עצמו היה הקרוב להם מכול. בחייהם ובמותם לא נפרדו.
רעט[281]. כמנהגו בקודש, מדי שני וחמישי בשנים האחרונות.
רפ[282]. על כך, ועל עצם הנושא הכללי של הדברים, סיפר ר' זלמן לילדיו לאחר היחידות.
רפא[283]. לנוכח החומרה שהשית על עצמו כל השנים שלא להשתמש בזה בחג, שכן אחד הרבנים
רפבהראה לו מקור מסוים התומך בחומרה זו, ראו בפרק 'מרה'.
רפג[284]. ראו פרק 'מרה'.
רפד[285]. ראו להלן.
רפה[286]. כדברי הרבי אליו, אודות האוהל, ראו פרק 'פנים אל פנים'.