Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק שמיני
בלא אשים עליך
גפעמים אינספור, במרוצת קרוב לצ"ב שנותיו של
דר' זלמן, היו חייו תלויים לו מנגד. מסכת רוויה במכאובים וייסורים ליוותה אותו בכל אחת
המתחנות חייו וכמו לא פסחה על אחד מאיבריו. לא אחת היו טובי הרופאים תמימי דעים כי אין
ומזור למחלה המסוכנת ממנה סבל באותו רגע נתון. לא אחת ולא שתיים רחשו סביבו שארי בשרו
זכשהם חרושי דאגה לגורל יקירם.
חכאילו לא די באלו, הוא עצמו שרוי היה בדאגה מתמדת
טלמצב בריאותו. באופייניות היה משחר שוב ושוב לפתחם של רופאים, מתחבט בין חילוקי הדעות
יהמקצועיים שהתגלעו בינם לבין עצמם ומתייסר עד אימה. בכל אותם רגעים, רבים מספור, הייתה
יאזו ידו הקדושה של הרבי אשר הובילה אותו בנתיב האור לנוכח העננים הקודרים וחילצה אותו,
יבשוב ושוב, כאומן הנושא את היונק, מאפלה לאורה.
יגחודשים אחדים לאחר שמלאו לו 21 שנים, בעוד הוא מכהן
ידכמגיד-שיעור בישיבת 'תומכי תמימים' בוורשה, עדות כתובה שנותרה בידינו מסגירה סוגיה
טובריאותית מהותית שהעסיקה אותו. באיגרת שמשגר אליו הרבי הריי"צ, נאמר:
טז"הרפואות שנתן לו הרופא יכול לקחת, אבל לא להרהר בזה, ואין דרוש קור ארט (בית
יזהבראה בגרמנית) כי אם להתענג בתורה ולימוד דברי אלוקים חיים על מנת לקיים בפועל בעבודה
יחשבלב ולכנוס בחנות של בושם המידות טובות בקבלת עול תחילה על כל פנים. וה' יתברך ישלח
יטלו רפואה שלמה, שיהיה בריא בגשמיות וברוחניות ויצליח לו במלאכתו בהעמדת תלמידים שיחיו
כטובים ושוקדים בלימוד".
כאשנים אחדות לאחר מכן, שוב מוצאים
כבאנו באוצר איגרות הרבי הריי"צ אליו יחס ישיר למצבו הבריאותי. "במענה על מכתבו",
כגכותב הרבי, "צריך לקחת הסמי מרפא של הד"ר לעווינסאהן בהוספת איינגעלמאן והשם
כדיתברך ישלח לו רפואה ויהיה כשורה ובנקל, ויהיה בריא אולם. ויזמין לו ה' יתברך בקרוב
כהשידוך טוב שיהיה באהלה של תורה ויסתדר בסדר חיים מאושרים". את המכתב חותם הרבי
כובמילים "ידידו הדורש שלומו ומברכו" ובחתימת יד קודשו.
כזבשלהי חורף תרח"ץ מופיעה לראשונה בריאות כליותיו
כחשל ר' זלמן בחליפת המכתבים שבינו לבין הרבי. "הרפואות לכליות", כותב הרבי לתלמיד הצעיר,
כטאותו הוא מכנה תדיר בפניותיו הכתובות "ידידי", "אם יאמר הרופא שצריך
ללזה, יכול לשתות. אודות החוטם נכון הדבר שיהיה אצל עוד רופא אבל אודות ניתוח אין לחשוב.
לאובזמן הפנוי מעבודתו יהיה באטווצק לנוח. וה' יתברך יחזק בריאותו".
לבזוהי, כאמור, הפעם הראשונה בה מתייחס הרבי הריי"צ
לגבכתובים לבעיית אי ספיקת הכליות ממנה שבע ר' זלמן מרורים. תוך שנים אחדות התגברה והתעצמה
לדבעיה זו וכרוכים בה מאורעות שמימיים מבהילים שעין לא ראתה דוגמתם ולא מקצתם.
לה•
לושינוי המקום והמעבר מרוסיה ופולין לגבולותיה של
לזארצות הברית אינו מטיב עם מצב בריאותו של ר' זלמן היודע כל העת עליות ומורדות. בקיץ
לחת"ש כותב ר' זלמן
לטלרבי ממקום מרפא, המכונה סרטגה,
מבו הוא שוהה, "באתי לפה אתמול צהריים. ואמרו לי כי לשתות מים בפה וכן ליקח מרחץ,
מאהכול טוב לשאול בפה מרופא בתחילה. והלכתי תכף לרופא אחד בשם גורדון שכותב בעיתון 'מארגן
מבזשורנאל' אודות רפואות והוא נחשב בניו יורק לרופא חשוב. והנה יעצו לי שאשאל גם מרופא
מגאחר שמו ווייס. הוא גם נחשב בניו יורק לרופא חשוב והוא היה דר בקרלסבד וגם כאן הוא
מדשבע שנים. הייתי אצלו וסיפרתי לו דברי הד"ר גורדון. אבל הוא אומר שאשתה המים ואדרבה
מהשזה מועיל לי הרבה".
מו"במענה על מכתבו אדות שתיית המים", משיב
מזהרבי בכתב, "בנוהג
מחשבעולם בכל מעיינות הרפואה מתחשבים עם דעתו של הרופא המקומי, כלומר הרופא שמכיר את
מטתנאי המים וסגולתם. וגם הוא יעשה כן וישתה המים, וכעבור איזה ימים לשתייתו יהיה אצל
נהרופא ויאמר לו איך לעשות הלאה. וה' יתברך ישלח לו רפואה בגשמיות וברוחניות".
נאהשנים הבאות מזמנות התפתחויות בריאותיות נוספות
נבאשר כל אחת מהן זוכה למענה ישיר וספציפי מאת הרבי.
נגמרתקת במיוחד היא איגרת
נדבה כותב לו הרבי באבהיות רחימאית: "ראשית כול, ירגיע את עצמו ויהיה במנוחה גמורה
נהכי אין כלל ממה להתרגש, רק צל הרים נדמה לו כהרים ובאמת אין אפילו צל... זהו ראשית.
נוושנית, הנה לא היה לו לכתוב בעת חלישותו, וימעט בקריאה ובכתיבה ככל האפשרי, עד אשר
נזבעזרת ה' יתברך יתרפא וישוב לאיתנו ביתר שאת ויחזור לעבודתו ויעבוד מתוך שמחה ונועם
נחבגשמיות וברוחניות".
נט•
סבלילות ייסרו את ר' זלמן כליותיו ובימים היה פוקד
סאאת הרופאים השונים שהפצירו בו שוב ושוב להסכים לניתוח שלדבריהם עתיד היה להציל אותו
סבמצרה צרורה זו. אולם חזקה הייתה עליו מצוות הרבי אשר אסר בכל תוקף את קיום הניתוח ויהי
סגמה.
סד"בשנת תש''ה", מספר ר' זלמן ביומנו,
סה"סבלתי רבות בשל הכליות. הרופא שלי היה ד"ר היימן והוא יעץ לי לגשת לניתוח.
סואבל הרבי אמר לי לא לעשות ניתוח. לנוכח סירובי לעבור ניתוח המשיך הרופא לתת לי תרופות
סזאותן הייתי נוטל במשך זמן ארוך. פעם אחת קיבלתי התקפה קשה והרופא שלי, ד"ר היימן,
סחלא היה בעיר. הלכתי אפוא לרופא אחר שמיד אמר לי לגשת לניתוח דחוף.
סט"באותם ימים, הרבי היה חולה בלבו ולא ניתן
עהיה להיכנס ליחידות ולשאול שאלות. ביום מן הימים, ביקש הרבי לראות את החסידים. הוחלט
עאאפוא שאנשים בודדים, המיודדים והקרובים, ייכנסו אל הרבי, אולם הציבו תנאי. כשהם נכנסים,
עבשלא יטריחו את הרבי לדבר והדלת תישאר פתוחה כדי שלא תיווצר שיחה ארוכה ומכבידה. לא
עגהייתה זו יחידות אלא סוג של כניסת האנשים המיודדים לחדרו של הרבי.
עד"כשהגיע תורי להיכנס, שאל אותי הרבי מה נשמע
עהעם בריאותי. עניתי, הרי סוכם שלא לדבר. אך הרבי אמר שהוא רוצה לשמוע מה נשמע עם בריאותי.
עוהשבתי שהייתי אצל רופא אחר שציווני בבהילות לגשת לניתוח והוא דורש ממני לגשת מיידית
עזלבדיקות הנעשות לקראת ביצוע ניתוח. הרבי הגיב בחריפות: 'ואס דערציילסטו מיר דודקעס'
עח(מה אתה מספר לי סיפורי בדים). אל תעשה ניתוח, שתה כל יום כוס חלב כחוש והרינג תאכל
עטרק מעט ולא הרבה".
פזוהי העדות האותנטית, בכתובים, המאשרת את הדברים,
פאיום למחרת אותה יחידות-לא-יחידות בה הסיר הרבי את המחלה מכלייתו של ר' זלמן.
פב"תודה לא-ל", כותב ר' זלמן לרבי, במכתב הנושא את התאריך י"ז בטבת תש"ה,
פג"עבור חסדו שזיכני לראות אתמול פני כבוד קדושתו. יעזור ה' יתברך לכבוד קדושתו
פדבבריאות הגוף בשלמות, ויוכל להמשיך עבודתו הקדושה, בלי שום העלמות והסתרים.
פה"הנני בטוח בדברי כבוד קדושתו בענין בריאות
פוהגוף שלי שלא אלך לבית החולים. ואיני שואל יותר בזה. והנני בטוח כי יעזור לי ה' יתברך
פזבלא זה. אבל שאלתי אם בכלל לילך לרופא שלי מהכליות לשאול מעדיצין (תרופות), כי אחשוב
פחליקח מה שנתן לי כל הזמן, ולא לילך יותר אליו, כי ישאל מפני מה איני שומע אליו לכנוס
פטלבדיקה וזאת לא אעשה בלי נדר כנ"ל, או לילך ולאמר שזה אין ביכולתי מפני סיבות
צשונות ולבקש רפואות. בכלל איני מרגיש ברוך ה' עתה שום כאב".
צאארבעה ימים לאחר מכן, משיב הרבי בכתב לר' זלמן:
צב"אודות חיזוק בריאותו הנה שמירת הסדר ולקיחת המעדיצין בוודאי צריכים. כן לבקר
צגאת הרופא התמידי שלו, לקיים 'ורפא ירפא', בתור עשיית כלי לרפואה שלמה. וה' יתברך ישלח
צדלו רפואה ויחזק את בריאות זוגתו וילידיהם יחיו ויגדלום לתורה חופה ומעשים טובים מתוך
צהפרנסה בהרחבה ומתוך הצלחה בעבודותיו".
צוגם בהזדמנויות הרבות בהן סיפר זאת ר' זלמן על פה,
צזהיה מתייחס לכך כאל 'בעל-שם'סקע מעשה'. ביומנו הוא מציין: "הרבי הראה כאן מופת
צחגדול. הבראתי לחלוטין ללא ניתוח". הוא אמר ויהי.
צט•
קפעם חילץ ר' זלמן מפי הרה"ח ר' אלכסנדר סנדר
קאריינין, שזכה להסתופף
קבתקופה ארוכה בצלו של הרבי הרש"ב, גילוי נדיר.
קגאותו חסיד נושא היה את סודותיו עמו לכל מקום, במחברת
קדמצהיבה עליה שמר כבבת עינו וממנה לא נפרד בכל שעות היממה. כשר' זלמן שמע על כך, השתוקק
קהלדלות מפיו אמרה, 'תורה' או דבר חכמה כלשהו. הוא יצר עמו קשר והפעיל עליו את קסמו האישי.
קועד מהרה הציל מפיו שלל דברים שעד אז לא היו ידועים. כך, למשל, סיפר לר' זלמן כי הרבי
קזהרש"ב מסר לו 'סגולה בדוקה' לרפואה: לעלות לתורה ב'רביעי' של פרשת בשלח, שבה
קח(לאחר שירת הים) קוראים את הפסוק:
קט"...כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך", בשביעי של
קיפסח כשקוראים פסוק זה וכן ב'שישי' של פרשת משפטים, שבו קוראים את התיבות "והסירותי
קיאמחלה מקרבך".
קיב•
קיגשבע שנים תמימות לא התגלה כל מיחוש וכל סבל בכליותיו
קידשל ר' זלמן. ויהי הדבר לפלא. ביום מן הימים בשנת תשי"ב, ככל הנראה לקראת תום השנה
קיההראשונה לקבלת הנשיאות על-ידי הרבי, התגלו אבנים גדולות בכליותיו והוא היה נתון בסכנת
קיונפשות של ממש.
קיזכשלעצמו משוכנע היה ר' זלמן באמונת אומן עד יומו
קיחהאחרון כי פרשת הכליות החדשה לא הייתה אלא תוצאה של 'קפידא' כלפיו מאת הרבנית מרת נחמה
קיטדינה ע"ה. במו פיו סיפר פעמים רבות כי בימים בהם ניצב אישית בראש המערכה על נשיאות
קכהרבי, קראה לו פעם
קכאהרבנית הזקנה לחדר היחידות של הרבי הריי"צ.
קכבהדבר היה לאחר הפרסום בעיתונות אודות כתב ההתקשרות
קכגשהגישו החסידים לרבי. בעודה עומדת מאחורי מקום כסאו של הרבי ציוותה עליו לעמוד מעברו
קכדהשני של השולחן ודיברה עמו בחריפות רבה באומרה כי יסבול בשל כך. עם כל התוקף שבו ניהל
קכהאת המערכה הרגישה, מבלי להניד עפעף ומבלי לפקפק כלל בחובה שחלה עליו לנהוג ולהנהיג
קכוכן, האמין ר' זלמן בדיעבד כי חיצי לשונה של הרבנית הזקנה וקפידתה היו בעוכריו וכי אך
קכזורק בשל כך ניצב בפני סכנה מוחשית שהתרגשה ובאה עליו.
קכחבאחת מצוואותיו אף מאזכר ר' זלמן נושא זה מפורשות
קכטכשדורש כי ייטמן בבוא יומו בסמוך לאוהל, בהזכירו את המערכה על נשיאות הרבי כשהוא מציין
קלכי פעל לשם כך במסירות נפש ואף ספג, רחמנא ליצלן, קפידא כתוצאה ישירה מכך.
קלאבשנת תשט"ו, כשהיחסים בינו לבין הרבנית הזקנה
קלבשבו למסלולם כמימים ימימה, הרהיב עוז ואמר לה מלוא פיו: רעבעצן, היודעת את, סבלתי במשך
קלגתקופה ארוכה, הייתי בסכנת חיים, אך ורק בשל הקפידא שהקפדת עליי. אולם היא עצמה התכחשה
קלדולא זכרה את אותו מעמד.
קלהבשיטות הרפואה של אותם ימים המליצו הרופאים על ביצוע
קלוניתוח מסובך שבמהלכו נדרשו הרופאים לבתר את כרסו כדי להוציא את האבנים מכליותיו. כעשרה
קלזניתוחים מורכבים עברו עליו בשנים שבין תשי"ב לתשכ"ג.
קלחבמרוצת אותה תקופה הוגדר מצבו, חדשות לבקרים, כקריטי
קלטובלתי יציב. "כל ימיי לא אשכח", שחה בתו, הגב' אסתר שטרנברג, "אותם
קמשישה שבועות רצופים בהם שכב אבא מאושפז בבית רפואה, כשהוא קודח מחום גבוה ודאגה אמיתית
קמאלחייו קיננה בלב כולנו".
קמברעה חולה, תרתי משמע, הייתה מנת חלקה של הרפואה
קמגהבלתי מפותחת של ראשית שנות הכ"ף. הרופאים לא היו מודעים למידת המינון המומלצת
קמדבעת השימוש באנטיביוטיקה. הם הזריקו אפוא לוורידי גופו החולני של ר' זלמן כמויות מופרזות
קמהשל אנטיביוטיקה שנתנו בו את אותותיהם לימים, בערוב ימיו, כשנחלשה מאוד שמיעתו. הייתה
קמוזו תוצאה מרה של הטיפולים עליהם הזהירו הרופאים מראש כי זו תהיה ההשלכה של מינון תרופתי
קמזכה גדול.
קמחבאחד הניתוחים הקשים שעבר, התגלה חיידק במקום הניתוח.
קמט"אבא", שבה ומספרת בתו, מרת אסתר, "סבל אז מאוד והיו לו התכווצויות.
קנלרוע המזל, את חג הפורים שחל באותם ימים נאלץ לחגוג כשהוא ספון במיטת אשפוזו בבית הרפואה
קנאבמנהטן".
קנב"חרף מצבו הפיזי הקשה והמייסר, הוא לא ויתר,
קנגכמו תמיד, על קוצו של יו"ד. ישבתי לידו כשהוא מניח על ברכיו מגילה כשרה ומהודרת
קנדוכך החל לקרוא את מגילת אסתר. כל ארבע דקות נקטעה הקריאה שלו כתוצאה מהתכווצות נוראית
קנהשהעבירה בי צמרמורת. בראותי את הייסורים שהוא חווה כשכל גופו מתפתל, לא יכולתי לשאת
קנוזאת, אבל הוא בעקשנות וגבורה עילאית, חזר למילה בה הפסיק לקרוא וכשההתכווצות נעלמה
קנזהמשיך לקרוא. כל גופו רעד. זיעה קרה שטפה את פניו החיוורות שוב ושוב אך הוא לא חדל
קנחעד תום הקריאה", שחה הבת.
קנטכל הלילה הייתה אסתר, הבת, יושבת ליד מיטת אביה
קסבבית הרפואה. עם שחר הייתה מופיעה הרבנית חוה, הרעיה המסורה, ומחליפה אותה למשך היום.
קסאבאותם ימים למד בנו של ר' זלמן, ר' יצחק מאיר, בארץ ישראל. המכתבים שאביו שיגר לו מלמדים
קסבעל הסכנה המוחשית בה היה נתון. הרופאים לא מעניקים לי סיכויים רבים לשרוד הכול, כותב
קסגהאב המודאג ומוסיף בדאגה כנה, קורעת לב, אינני יודע אם אזכה להשיא מי מילדיי.
קסד"אני מתפלל לה' שאזכה לכל הפחות להיות בחתונת בתי יחידתי", הוא מייחל.
קסהבשנת תשכ"ב הציע הרבי לבצע בכליותיו של ר'
קסוזלמן ניתוח הדומה לניתוח מעקפים שמתבצע בלב. הרבי שרטט על גבי נייר כיצד יש לבצע את
קסזהניתוח והורה להציג את השרטוט המדויק לרופאים. הניתוח בוצע בהתאם להוראותיו הפרטניות
קסחשל הרבי אולם שנה לאחר מכן, בשנת תשכ"ג, שבה והתעוררה הבעיה במלוא חריפותה.
קסטאו אז לא נותר כל פתרון לבעיית אי ספיקת כליות זולת
קעהוצאת אחת משתי הכליות. הרופאים הציעו את הדבר לר' זלמן ששאל וקיבל את אישורו של הרבי
קעאלניתוח.
קעבלאחר הניתוח שאל פעם ר' זלמן את הרבי, אם קבלה בידינו
קעגשכליות יועצות, האם העובדה שמעתה תחסר לו כליה אחת, לא תפגום בכך. הרבי השיב שכשם שהוכיחו
קעדהרופאים כי כליה אחת מספקת לכל הנושאים הפיזיים, כך גם תספיק כליה אחת גם לנושא העצה.
קעהבכך ניתן הקץ לסבל הכליות.
קעו•
קעזמרגלא בפומיה של ר' זלמן: כשהרבי אומר משהו, בהתייחסו
קעחלבקשת ברכה או שאלה, הוא פועל שכך אכן יהיה. אם, למשל, קובע הרבי כי לפונה אליו אין
קעטמחלה פלונית או אלמונית, הוא גוזר שלחולה לא תהיה מחלה זו והקדוש ברוך הוא מקיים זאת.
קפאולם בכל הקשור לימי שני חייו של ר' זלמן, אין צורך
קפאלהביא ממרחק ומשל לחמנו. בשנת תשי"ט, הצביעו רופאיו של ר' זלמן על חשש כבד כי
קפבגידול ממאיר מקנן במעיו. ר' זלמן נכנס לרבי לבקש את ברכתו והרבי ביקש לראות את הצילום.
קפגר' זלמן שב אפוא אל הרבי עם הצילום שעל בסיסו נרשמה הדיאגנוזה של הרופאים. הרבי התבונן
קפדבצילום דקות אחדות ואחר נשא את עיניו הקדושות באומרו: לא נראה לי שזהו גידול ממאיר,
קפהזו טעות. אבל השאר זאת כאן ואתייעץ גם עם ד''ר זליגזון. למחרת אמר הרבי
קפולר' זלמן: גם זליגזון אומר שזה לא סרטן.
קפזאולם בכך לא היה די. ר' זלמן עצמו עת סיפר את הסיפור
קפחלבני ביתו נוהג היה לציין כי לדעתו דברי הרבי נועדו בעיקר להרגיע את ר' זלמן ולהסיר
קפטדאגה מלבו. ראיה לדבריו מצא כאשר בא לספר לרבי על הניתוח שעבר וסיפר כי אכן אמרו הרופאים
קצשאין זה גידול ממאיר. הרבי הגיב בשאלה: הם בטוחים? בדקו הכול כראוי?
קצאבאותו ניתוח בא לידי ביטוי עוז רוחו הבלתי יאומן
קצבשל ר' זלמן. חרף זריקת ההרדמה שקיבל בטרם החל הניתוח, כתוצאה מהמתח הרב בו היה שרוי
קצגכמו גם בשל רצונו העז להיווכח מיידית כיצד ייפול דבר, נותר ר' זלמן ער במשך כל זמן
קצדהניתוח כדי לדעת בשעת אמת הזהו גידול ממאיר אם לאו.
קצהכעבור שנים, בעת יחידות, אמר הרבי לר' זלמן, בהתייחסו
קצולגבורת הנפש שלו שהשפיעה גם על חולשות הגוף, כשחיוך רחב נסוך בפניו הקדושות: יש לך
קצזגבורה, כשם שנשארת ער בעת הניתוח...
קצח•
קצטבשמיני עצרת תשי"ט, חלה ר' זלמן. חומו עלה
רמאוד כתוצאה מאבן שהייתה בכלייתו והרופא שהובהל אל הבית הורה לאשפזו לאלתר בבית הרפואה.
ראהדבר היה בין השעה שמונה ותשע בבוקר. ר' זלמן הבהיר כי לא יסכים להתפנות לבית הרפואה
רבללא הסכמת הרבי. לנוכח חומרת המצב ועמדתו העיקשת של ר' זלמן, יצאה בתו, שהייתה אז נערה
רגבת ארבע עשרה וצעדה במהירות לבית הרבי, על מנת לשאול כדת מה לעשות.
רדבבואה למקום נקשה בדלת הבית בבהילות. כעבור דקות
רהאחדות הופיעה הרבנית בדלת. אסתר הנערה התנצלה על ההפרעה בשעת בוקר כה מוקדמת וסיפרה
רולרבנית כי מצבו של אביה אינו פשוט, הוא סובל מדלקת בכליות וכי אינו מסכים להישמע לרופא
רזולהילקח לבית הרפואה ללא הסכמת הרבי. הרבנית ביקשה מאסתר להמתין באומרה, 'אשאל את בעלי
רחואשיבך דבר'. בחלוף רגעים אחדים, שבה הרבנית אל הדלת ומסרה לבת, "בעלי אמר שישאלו
רטאת ד"ר זליגזון".
ריבאותם רגעים לא ירדה הנערה לסוף דעתו הקדושה של
ריאהרבי, ואמרה, היה כבר רופא במקום והוא אמר שאבא צריך להתאשפז מיידית. הרבנית שמעה את
ריבהדברים ושוב אמרה לה להמתין רגע אחד. עם שובה, אמרה לבת, בשם הרבי, "אם כך, שילך
ריגלבית הרפואה".
רידבתו של ר' זלמן שבה הביתה ומסרה לאביה בפשטות את
ריה'השורה התחתונה' בדברי הרבי. "הרבי אמר שתיסע לבית הרפואה". חושיו החדים
ריושל ר' זלמן לא נטשוהו גם בשעה שקדח מחום לגודל חרדתם של רופאו ובני הבית. הוא לא קיבל
ריזאת הדברים כמות שהם וביקש מבתו לספר מה בדיוק אירע מהרגע שבו התייצבה על מפתן בית הרבי
ריחוהרבנית. כשסיימה לחזור על התיאור כולו, נענה ר' זלמן ואמר: הרבי רוצה שנשאל את ד"ר
ריטזליגזון. כך יש לעשות ולא אחרת.
רכתכף ומיד הובהל אל הבית ד"ר זליגזון אשר אמר
רכאשהיות והיום הוא שבת ויום טוב, ובלילה, יהיה רק יום טוב, ניתן להמתין עד מוצאי השבת
רכבואז לנסוע לבית הרפואה. ר' זלמן ציית לדברים באמונת אומן ונותר בביתו. בפועל, במשך
רכגהיום יצאה האבן ור' זלמן הבריא.
רכדבאותו לילה, ליל שמחת תורה, בעיצומה של ההתוועדות,
רכהתוך כדי אחד הניגונים שבין השיחות, העניק הרבי פרוסת מזונות לבנו של ר' זלמן, ר' יצחק
רכומאיר, עבור אביו. תכף לאחר מכן התרומם הרבי ממקום מושבו, כשגביעו בידו הקדושה ובידו
רכזהאחת נטל פרוסת מזונות, קרב אל ד"ר זליגזון (שניצב מעבר לשולחן הסמוך ולא יכול
רכחהיה להתקרב אל הרבי), מזג לו מהיין והושיט לו הפרוסה באומרו: "כשם שמובא שכוהנים אוכלים
רכטובעלים מתכפרים, לכן תאכלו את המזונות והחולה יתרפא".
רלהרבי הוסיף ואמר: "איר זאלט וויסן אז איר זיינט
רלאא גרויסער דאקטער. און בשעת אנדערע דאקטוירים האלטן אנדערש ווי איך, זאלט איר האלטן
רלבמיט מיר, וועט דאס הייסן אז א דאקטער האט אזוי געפסקנ'ט" (עליכם לדעת שהנכם רופא
רלגגדול. ובשעה שרופאים אחרים סבורים אחרת ממני, עליכם לסבור כמוני, או אז ייחשב הדבר
רלדשרופא פסק כך).
רלה•
רלובשנת תשכ"ו, לאחר שסבל ר' זלמן תקופת זמן כתוצאה
רלזמבעיה בערמונית, המליצו רופאיו על ניתוח פרוסטטה. באותם ימים היה ניתוח כזה כרוך בשאלה הלכתית
רלחסבוכה, בניגוד לדרכים המקובלות כיום באופן המייתר את ההתחבטות ההלכתית.
רלטר' זלמן נכנס לרבי ואמר כי לנוכח הספק ההלכתי הוא
רממסרב לעבור ניתוח וכי הוא נכון לעמוד על כך עד כדי מסירות נפש. לנוכח הצהרתו זו של
רמאר' זלמן, העיר הרבי: אין זה משלושת הדברים שעליהם נאמר 'ייהרג ואל יעבור'. ר' זלמן
רמבהשיב: ידוע לי שהרבי עצמו נכון היה למסור נפשו גם על דברים שאינם בבחינת 'ייהרג ואל
רמגיעבור'. שאל הרבי: למשל? ר' זלמן השיב כי למיטב ידיעתו, על פי מה שזכה לשמוע מפי הרבנית,
רמדבעת שהותם של הרבי והרבנית בצרפת, הקפיד הרבי על 'חלב ישראל' וכן על עוד דברים שאינם
רמהבכלל 'ייהרג ואל יעבור' עד כדי מסירות נפש.
רמוכשמוע הרבי את הדברים, הרצינו פניו הקדושות ואחר
רמזאמר: מסכים. אתה יכול ללכת על כך עד מסירות נפש. באופייניות, הגיב ר' זלמן, מניה וביה:
רמחואולי עושה הנני שטות. אך הרבי היסה אותו באומרו: מ'האט דאך אפגערדט (הרי כבר דובר),
רמטאל תחשוב על כך יותר. מאז אותה 'יחידות' לא סבל יותר ר' זלמן מבעיה רפואית זו עד שבועות
רנאחדים לפני פטירתו.
רנא•
רנבבמרוצת השנים הבאות חווה ר' זלמן סבל ממיחושי ומאורעות
רנגלב רבים. הרקע לכך היה נעוץ בעובדה שעורקי הלב היו סתומים והרופאים חששו אז מביצוע
רנדצנתור וגם על ניתוח בשיטה אחרת לא ששו הרופאים בשל מצבו הבריאותי הרעוע במישורים אחרים.
רנהבשל הסבל המתמשך, היה הוא נודד מרופא לרופא בתורו אחר הפתרון שישים קץ לסאת ייסוריו.
רנוהמקור לדאגותיו הרבות על כל צעד ושעל ולהתרוצצות
רנזהבלתי פוסקת בין הרופאים בשל כל חשש בריאותי היה טבעו האישי שלא לטאטא שום בעיה, קטנה
רנחכגדולה, אלא לטפל בה ביסודיות ולדעת היטב מה קורה וכיצד ניתן להעלימה. אם צרידות עלתה
רנטבקולו של מישהו מבני המשפחה, וכמותה כל בעיה שהתגלתה, קטנה או גדולה, חלה חובה לברר
רסאת פשרה. אם הסיבה המדויקת לא הייתה נחשפת, היה ר' זלמן מסיק כי לא נעשתה בדיקה ראויה
רסאוהיה תובע למצות את כל הדרכים לכך. היה בכך משום תורשת הפוביה הנודעת של משפחת גורארי'
רסבלדורותיה החרדה מפני המוות שחלילה ממשמש ובא, אולם בכל הנוגע לחייו האישיים של ר' זלמן
רסגהצטרפה לכך העובדה שהוא עצמו כמעט לא ידע יום אחד של בריאות איתנה ושרידותו הפיזית
רסדלא נשענה אלא על ניסים ומופתים.
רסההיה ר' זלמן שומע מפי רופא פלוני המלצה ברוח זו
רסוובחלוף ימים אחדים מקבל מפי רופא אלמוני דעה ברוח אחרת. כנגדם היה עליו להתמודד עם
רסזעוד דעות מנוגדות וקוטביות של רופאים שונים אשר שמו של כל אחד מהם הולך לפניו. בנפתולי
רסחהלבטים שיתף את הרבי במכתבים, כמעט יומיומיים, בהם פירט בדקדקנות את חוות דעתו של כל
רסטאחד מהרופאים שהוא דורש בעצתם.
רעמחול העוועים הזה פסק רק כאשר ביום ראשון ד' באייר
רעאתשמ"ז, אמר הרבי לבתו, הגב' אסתר שטרנברג, בעת חלוקת הדולרים, כשביקשה ברכה לרפואה
רעבשלמה לאביה (עת שימשה בתפקידה הקבוע כניצבת בראש 'ועד המסדר' של המוני הנשים העוברות
רעגעל פני הרבי): "איך האב שוין געזאגט נעכטן ביים פארבריינגען, ער איז געזינטער
רעדווי ער טראכט. איר זאלט זעהן ער זאל אויפהערן לויפן אזוי פיל צו דוקטורים. ער זאל קלייבן
רעהאיין דאקטער און עם פאלגען און איר זאלט עם העלפען אין דעם" (כבר אמרתי אתמול
רעובהתוועדות שהוא בריא יותר מכפי שהוא חושב, עליכם לדאוג לכך שיפסיק לרוץ לכל כך הרבה
רעזרופאים. עליו לבחור רופא אחד ולציית לו ועליכם לעזור לו בכך).
רעחבמסגרת החיזור הנואש של ר' זלמן אחר הדרך הרפואית
רעטאשר ילך בה, כתב לרבי בשלב מסוים מה עליו לעשות בשעה שיש דילמות רפואיות שאינן קלות
רפכלל ואינו יודע כיצד להכריע בהן. "לשקלא וטריא שלו", משיב לו הרבי על כך
רפאבמענה בכתב, "אין מעצור
רפבוכן לסברות חדשות לבקרים. ויש לו הנאה מכל 'חידוש מסביב'. בנוגע לפועל
רפג– יחליט, הרוצה להיות במצב דשקלא וטריא או לסמוך בקבלת עול על רופא מסוים (בטח לא יהיה לזה קיום שיחזיק בו). אזכיר
רפדעל הציון".
רפהגם עתה לא ניתן מרגוע לנפשו הסוערת של ר' זלמן אשר
רפוכתב לרבי ונפשו בשאלתו באיזה מהרופאים יבחר כרופא שעל פיו יישק דבר בכל הקשור לתיקו
רפזהרפואי העמוס למכביר. תשובת הרבי אף היא בכתב: "לעשות כעצת הרופא טישהאלץ שיחי'
רפחוכן להבא... אזכיר על הציון".
רפטכזה הוא גם פתק מענה נוסף, בתגובה לדיווח אופטימי
רצשאליו צורפה חוות הדעת הרפואית הכתובה. נראה שר' זלמן לא היה רגוע יתר על המידה ושוב
רצאהציקו לו ספקותיו אם אין מקום לחוות דעת רפואית נוספת. על כך משיב לו הרבי: "כבר שללתי
רצבחקירה על דבר דעה שנייה ומספיק הנעשה עד עתה. נתקבל ותשואות חן על הבשורות טובות בחותם
רצגמכתבו".
רצדבני משפחתו הקרובים של ר' זלמן מאוחדים בהערכה כי
רצהבחירת הרבי בפרופ' לואיס טישהולץ נעוצה, בראש ובראשונה, בהערכה אישית רבה שהרבי חש
רצוכלפיו, כמי שנמנה עם צוות הרופאים שטיפל ברבי בשנת תשל"ח וכאחד מגדולי הקרדיולוגים
רצזבניו יורק. ראיה לכך הם מוצאים בתשובות רבות של הרבי לדיווחים ושאלות של ר' זלמן בנושאים
רצחרפואיים, בנוסח: "ומה דעת טישהולץ". מעבר לכך, מעיד נכדו, פרופ' טישהולץ
רצטניחן בהיותו בעל מרה לבנה ותמיד הביע אופטימיות שניתן יהיה לרפא את לבבו של ר' זלמן
שבאמצעות תרופות ולאו דווקא בניתוח. מפאת זאת, ככל הנראה, ראה בו הרבי סמכות רפואית
שאהולמת.
שב•
שגלמה רמזו מילותיו של הרבי באומרו לבתו של ר' זלמן,
שד"אמרתי אתמול בהתוועדות"? כה אמר הרבי בהתוועדות שבת פרשת תזריע מצורע, ג'
שהבאייר תשמ"ז:
שו"...לאחרי כל זה, ישנו בעל מרה שחורה שאינו
שזמסתפק בכך וממשיך לדאוג! ולדוגמא, בנוגע לבריאות הגוף, שהולך לשאול בעצת הרופאים כו',
שחוגם לאחרי שהרופא אומר לו שמצבו כדבעי, אינו מסתפק בכך, ומבזבז כספים לשאול בעצת רופא
שטשני ושלישי, ולא עוד אלא גם לאחרי שיש לו חוות דעת מג' רופאים שמצב בריאותו כדבעי,
שיואין לו ממה לחשוש – עדיין לא נחה דעתו ומוסיף לדרוש בעצת רופאים נוספים, שמא כולי
שיאהאי ואולי ימצא איזה רופא שיאבחן אצלו איזה חולי...
שיבולא עוד אלא שבשביל זה מטריד את מנוחתם של אשתו
שיגובני ביתו, וכל הנמצאים סביבו. על מה אתה דואג?! יש לך חוות דעת מג' רופאים שמצב בריאותך
שידתקין ואין לך מה לחשוש – דבר שיש לו תוקף בהלכה, שהרי על חוות דעת הרופאים סומכים בנוגע
שיהלחילול שבת, תענית דיום הכיפורים וכיוצא בזה.
שיו"ונוסף לכך, ידוע פתגם הצמח צדק 'טראכט גוט,
שיזוועט זיין גוט' וכך הווה, כהמשך הסיפור בנוגע למעשה בפועל, 'מעשה רב', כפי שנתפרסם
שיחעל-ידי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו, הן הפתגם והן כללות הסיפור. ואם
שיטכן, מדוע הנך מתעקש לחשוב באופן הפכי?!
שכ"ובפרט שראית בעצמך בהזדמנויות שונות, שהדאגות
שכאוהחששות באופן בלתי רצוי שכתבת אודותם, התבדו והיו כלא היו ולא עוד אלא שנהפכו לטובה
שכבמן הקצה אל הקצה ממש! ולאחרי כל זה – הנך ממשיך לדאוג?!...
שכג"אילו היה מקיים את ההוראה 'עשה לך רב' – היה
שכדכבר מפסיק לדאוג! הוא אמנם בחר לו רב, ודיבר עמו, והרב אמר לו כדברים הנ"ל, אבל
שכהאף על פי כן, בנוגע לפועל – אינו מקיים את דבריו של הרב!".
שכוזהו קטע מתוך קרוב לעשרים שיחות קודש שנשא הרבי,
שכזבעיצומן של התוועדויות, שהוקדשו אך ורק לר' זלמן ולחיבוטי הנפש שלו.
שכח•
שכטמבין המאות הרבות של פתקי המענה, שעותקיהם, בכתבי-יד
שלהמזכירים, נותרו בעיזבונו, צרורות של מענות והתייחסויות הרבי באשר לסוגיות שונות שעלו
שלאוירדו בכל הנוגע לבריאותו.
שלב"כמדומה", כותב הרבי באחד ממאות הפתקים,
שלג"אמרתי לו מכבר – על פי שולחן ערוך
שלדאינו מומחה כלל בחכמת הרפואה וכל פלפוליו בזה (ובמילא מסקנותיו
שלהשמבהיל את עצמו) – הבל ואין בהם ממש. והלוואי היה מנצל זמנו ופלפוליו הנ"ל לתלמוד
שלותורה ולא להבל. אזכיר על הציון ויבשר טוב".
שלזכך, למשל, בהקיפו את מילות ר' זלמן, "כשתהיה
שלחלי תשובה ברורה", באחד המכתבים, משיב הרבי: "והיא גם בנוגע לעתיד לבוא וברורה – כי לקוחה מפסק דין תורתנו הקדושה, רשות לרופא
שלטלרפאות. כטבעו – ימציא סברא לשאול עוד הפעם ועוד הפעם. וכנ"ל זוהי
שמהתשובה. אזכיר על הציון".
שמאבמענה נוסף וקצר, כותב הרבי: "כיוון שכל הרופאים
שמבאמרו לעשות הבדיקות, יעשה כן בשעה טובה ומוצלחת. אזכיר עוד הפעם על הציון".
שמגבמענה לדו"ח רפואי אופטימי שצירף ר' זלמן לאחד
שמדממכתביו, כותב הרבי: "נלקח ותשואות חן. כן יבשר טוב בשמחה בכל העניינים. בלי נדר
שמהאזכיר על הציון שמתאים לניסן ויהיה כן בפועל ניסי ניסים נעשה לו".
שמונוהג היה ר' זלמן לנסוע כמה פעמים בשנה לבוסטון
שמזלבקר בכמה מרפאות של רופאים בכירים. בשלב מסוים, כתב לו הרבי על כך: "אינה מובנת
שמחכלל הסברא דבאסטאן, כשדרים בנויארק שבה כמה וכמה רופאים מומחים בכל השטחים"...
שמטובפעם אחרת, עת כתב לרבי על חשש רפואי מסוים, השיב
שנהרבי בכתב: "הרי יש
שנאלו אפנטעמענט 2:15. פ"נ נתקבל. אזכיר על הציון לבשורות טובות". כלומר, הרי
שנבנקבע לו תור לרופא באותו יום בשעה שתיים ורבע (appointment – פגישה). תשובה מדהימה זו מוכיחה
שנגעד כמה היה מעורה הרבי בכל תנועה בחייו של ר' זלמן עד כדי ציון, מזיכרונו, את השעה
שנדהמדויקת של תורו הבא לרופאו.
שנהכיוצא בזה, סיפר מזכיר הרבי כי באחת הפעמים, תוך
שנוכדי נסיעתו מביתו ברחוב פרזידנט למקווה, התעניין אצלו הרבי האם קיבל דיווח מפי ר' זלמן
שנזבעקבות התור שהיה אמור להיות לו אצל רופאו באותו יום. תוך כדי התעניינותו בכך, התבטא
שנחהרבי באומרו: "ער האט דאך געמאכט א גאנצע S.O.S" (הוא הרי עשה מכך 'אירוע
שנטחירום' שלם. S.O.S
שס– משמעותו באנגלית קריאת חירום)...
שסאוכזה הוא מענה בו שוב מורה הרבי לר' זלמן לחדול
שסבמחיבוטי הנפש שלו בכל הקשור לבריאותו הפיזית. אף מענה זה בא לאחר שהוסר חשש מסוים.
שסג"כן יבשר טוב גם בעתיד", כותב הרבי
שסדומוסיף, "וכן גם שממעט ועד להפסק - מפלפולים בחכמת הרפואה.
שסהובפרט שעל פי שולחן ערוך אין לו דין רופא כלל ובמילא זהו בזבוז
שסוזמן שיכול לנצלו לתלמוד תורה ולדא"ח בפרט. אזכיר על הציון".
שסז•
שסחבעיצומו של ראש השנה תש"נ, בעת תקיעת שופר,
שסטבעוד ר' זלמן ניצב לימין הרבי, על הבימה, כשהמון האדם הגודש את בית חיינו כורה אוזניו,
שעלשמוע קול שופר מפי הרבי ולחזות במעמד נורא ההוד של 'קבלת המלכות' לשנה החדשה – איבד
שעאר' זלמן את הכרתו לדקה. היה זה אירוע המכונה בעגה הרפואית 'בלק-אאוט'. כשהתעורר מהעילפון,
שעבהיה מבולבל מאוד ולא זכר אם התפלל שחרית.
שעגבאותו ראש השנה, עת שב הרבי למקומו לאחר התקיעות
שעדוכדרכו בקודש הסב פניו לסקירת הקהל, ב'החזרת פנים', התעכב הרבי לנגד עיניו המשתאות
שעהשל הקהל כולו עד שר' זלמן, שעשה דרכו אל מקומו בעוד גוו מופנה אל הרבי, הספיק להתייצב
שעובמקומו ורק אז החזיר הרבי פניו.
שעזהבדיקות שנערכו למחרת ראש השנה הצביעו על כך שר'
שעחזלמן חווה אירוע מוחי קל בעת התקיעות. ר' זלמן מיהר לדווח על כך בכתב לרבי. תשובת הרבי
שעטלא איחרה לבוא: "כנראה גם בזה עירב דמיונו ולא היה במציאות כלל".
שפר' זלמן לא ויתר ושב אל הרופא בדרישה נחרצת שיואיל
שפאלחזור שוב על כל הבדיקות שנעשו אך לפני יום אחד. הרופא הגיב בהשתוממות מוחלטת ולא קלט
שפבאת פשר הבקשה אך ר' זלמן הסתפק בנימוק בן מילים אחדות. הרבי אומר שאין מאומה ולפיכך
שפגאני מבקש בדיקה חוזרת. הרופא נאלץ להסכים לבקשה ויימצא כתוב, הפעם לא רק במו פיו הקדוש
שפדשל הרבי אלא אף בגיליון הרפואי הרשמי, כי לא נמצא כל אות לכך שהאיש עבר אירוע מוחי
שפהכלשהו ולא רושם של אירוע כזה.
שפושנים לאחר אותו אירוע מופלא, סר גיסו של ר' זלמן,
שפזבנו של האדמו"ר מקופיטשניץ, למרפאתו של אותו רופא, פרופ' קורונו, שהיה אז אחד
שפחהנוירולוגים הבכירים בניו-יורק. הרופא כלל לא ידע על קשר משפחתי בין השניים ואף הגיס
שפטלא ידע קודם לכן כי ר' זלמן הלך אי פעם לאותו רופא.
שצפרופ' קורונו עיין במסמכיו הרפואיים, בדק אותו ואז
שצאהישיר אליו מבט ואמר: שמע, אני לא יכול לעזור לך אבל אתן לך עצה. יש לי פציינט בברוקלין
שצבשפעם אחת היה לו 'סטרוק' (אירוע מוחי) והראביי שלו אמר לו שזה לא היה ולא נברא וזה
שצגאכן נעלם. חפש את היהודי הזה, קוראים לו זלמן גורארי' והוא גר בברוקלין. לך אליו ושאל
שצדאותו מי זה הראביי שלו. אולי הוא יוכל לעזור לך...
שצה•
שצואחת הייתה דעתו הנחרצת של הרבי כל אימת שר' זלמן
שצזהגיש לשולחנו הקדוש את שאלת הניתוח בלב. הרבי שלל זאת כל העת ולא העניק רשות לערוך
שצחניתוח בלבו של ר' זלמן.
שצטבשלהי חודש טבת תשנ"ד, בעיצומה של שיחת ועידה
תטלפונית סוערת לה היה שותף, קיבל ר' זלמן התקף לב. הרופאים היו תמימי דעים כי הוא חייב
תאלעבור ניתוח אבל הוא התעקש שהוא חייב קודם לכן את הסכמת הרבי. פרופ' טישהולץ (שבאותם
תבימים גם שימש כרופא הבכיר בצוות הרפואי שטיפל ברבי מאז כ"ז באדר ראשון תשנ"ב,
תגעת קיבל הרבי אירוע מוחי בעת עומדו על ציון חמיו, הרבי הריי"צ) נכנס אישית לחדרו
תדשל הרבי ותיאר בפני הרבי בפרוטרוט את מצבו של ר' זלמן לאשורו באומרו שהפעם אין מנוס
תהמביצוע הניתוח. הרבי הנהן בראשו לאישור.
תור' זלמן אכן עבר את הניתוח בהצלחה. שבוע לאחר מכן,
תזשכב במיטתו בבית הרפואה ודיבר עם בתו וגיסו ולפתע אירע לו דום לב. הצוות שמיד הוזעק
תחפתח בפעולות קדחתניות על מנת להשיב את פעילות הלב לתקנה. לאחר שהלב חזר לתפקד, ביקשו
תטבני המשפחה המודאגים מהרופאים לקבל צפי על המשך מצבו. הללו השיבו בשפה רפואית ריאלית:
תיאיננו מבינים את פשר הדאגה שלכם. אנו עצמנו לא מאמינים שהוא יעבור את הלילה.
תיאאולם גם אז, עת נראה היה כי אפסה כל תקווה, הבריא
תיבר' זלמן והתייצב ומני אז אף נהיה חזק ובריא יותר.
תיגכמה שבועות היה בבית הרפואה. מאוחר יותר היה עליו
תידלשכב בבית שישה שבועות רצופים. כשהבריא לחלוטין, היה זה בימים הסמוכים לאירוע המוחי
תיההשני והקשה של הרבי, בכ"ז באדר שני תשנ"ד, והרבי הובהל לבית הרפואה 'בית
תיוישראל'.
תיז•
תיח"למרות כל המחלות שמהן סבל", מסכם ד"ר
תיטפלדמן, רופא בית הרבי בשנים האחרונות, שנמנה עם מעגל מקורביו של ר' זלמן ואף טיפל בו
תכאישית לא אחת, "לא אמר ר' זלמן די לכל העיסוקים הרבים שהוא היה שרוי בהם. השיעור
תכאהיומי שמסר החל בשעה חמש לפנות בוקר תמידים כסדרן. הקפדתו על קלה כבחמורה הייתה גם
תכבבימים הקשים ביותר, בהם הוא עצמו היה שרוי בסכנה אמיתית. הגיעו הדברים לידי כך, שכשהטבילה
תכגבמקווה והמאמץ הכרוך בכך הפכו לבלתי אפשריים עבורו, הקים במרתף ביתו הפרטי מקווה טהרה
תכדובו היה טובל מדי בוקר בבוקרו, עד יומו האחרון".
תכה[147]. מיום כ"ז באייר תרצ"ג.
תכו[148]. ביום ז' בניסן תרצ"ו.
תכז[149]. באיגרת מיום כ"ב באד"ר תרח"ץ.
תכח[150]. התאריך המצוין במכתב הוא יום ד' (פרשת) ראה.
תכט[151]. מקום מעיינות מרפא בפרברי ניו יורק.
תל[152]. באיגרת מיום כ"ה במנחם אב ת"ש.
תלא[153]. האיגרות המלאות הופיעו, חלקן לראשונה, ב'זכרון הרש"ז גורארי'''.
תלב[154]. מיום כ"ט בניסן תש"ג.
תלג[155]. מהחסידים הקרובים ביותר אל הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ. שמו מופיע
תלדבהקשרים שונים ב'אגרות קודש' של הרבי הריי"צ אל הרבי והרבנית, כרך ט"ו, ומשם
תלהניתן ללמוד על מידת קרבתו הגדולה לבית רבי.
תלו[156]. שמות טו, כו.
תלז[157]. שמות כג, כה.
תלח[158]. ראו בהרחבה לעיל, פרק 'שקיעה וזריחה'.
תלט[159]. הרה"ח ד"ר אברהם אבא זליגזון נחשב ל'רופא החצר' בליובאוויטש שבברוקלין.
תמבמרוצת השנים, שימש הוא כ'צינור' גשמי שבאמצעותו מימש הרבי ברכות שמימיות שריפאו חולים
תמאוחוליים רבים.
תמב[160]. בגמרא במסכת פסחים (דף נט ע"ב).
תמג[161]. בפתק מתאריך י"ט בתשרי, ללא ציון שנה.
תמד[162]. הנושא את תאריך ערב שבת קודש מקץ, ללא ציון שנה.
תמה[163]. מתוך 'תורת מנחם, התוועדויות' תשמ"ז עמוד 236.
תמו[164]. את גוף השיחות והרקע המאלף של כל אחת מהן, כמו את המשכה של שיחה זו, ראו
תמזבפרק 'מרה'.
תמח[165]. בפתק הנושא את התאריך "ערב שבת קודש קדושים, לכתחילה אריבער"
תמט(ללא ציון שנה).
תנ[166]. בפתק מיום "ערב שבת קודש וירא" (ללא ציון שנה).