Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק שני
בימינו תחבקני
גמכתב מבויל, נושא את חותמת הדואר בלנינגרד, מצפה
דלתלמיד הצעיר העושה את הימים הראשונים של 'זמן קיץ' בהיכלה של ישיבת תומכי תמימים בוורשה.
השניאור זלמן בן הארבע עשרה מגיב בהתרגשות בלתי מוסתרת למראה החותמת הטבועה בראש גיליון
והמכתבים החבוי במעטפה החתומה. זוהי איגרת הקודש הראשונה הנמצאת בידינו, מתוך מאות שהוא
זזוכה לקבל מאת הרבי הריי"צ, הרועה המוליכו, עקב לצד אגודל, בימי עלומיו.
ח"עיקר לימודך", כותב הרבי לר' זלמן באיגרת, "יהיה גמרא
טבעיון רב ועמוק היטב. ומדוע לא תכתוב לי אם בקי אתה בגמרא באיזה מסכתות, ועם התוספות.
יכתוב לי בארוכה. וזה יהיה מגמתך, שתהיה בקי ושיהיו מסודרים היטב".
יאאת אשר יאהב הרבי יוכיח ובאיגרת שהיא מענה למכתבו
יבשל ר' זלמן, יש גם נימת תוכחה בלתי מוסתרת, המסגירה את הערבות האישית שנוטל הרבי על
יגעצמו, באשר לאופיו ועתידו של שניאור זלמן הצעיר. הדבר מוצא את ביטויו בדאגה החורגת
ידמגבולות ההישגים התורניים אותם מועיד לו הרבי.
טו"במכתבך", מעיר הרבי לבחור בן הארבע עשרה,
טז"יש הרבה שגיאות גסות מאוד בעצם כתיבת התיבות. ודבר זה צריכים לתקן, כי לא טוב
יזלאדם כשאינו יכול לכתוב. ודבר קל הוא להתלמד. גם יופי הכתב הוא דבר גדול. ואתה אל תניח
יחהזמן על דברים בטלים. וה' יתברך יהיה בעזרך שתהיה ירא אלוקים, למדן ובעל מידות טובות
יטולשקוד על האמת והיושר".
כאת האיגרת המזוגה בלחלוחית אבהית חותם הרבי במילים,
כא"הדורש שלומך וטובתך בגשם וברוח ומברכך" ובחתימת יד קודשו.
כבמסתבר שר' זלמן ביקש לקבל הדרכה פרטנית יותר באשר
כגלסדר הלימוד שדורש ממנו הרבי. על כך משיב לו הרבי באיגרת הבאה: "עד אשר
כדלא אבוא בחליפות דברים ברורים אודותיך ולימודך, עם חברי ועד ההנהגה (הנהלת הישיבה)
כהיחיו, לא אוכל לכתוב לך מאומה. כל הסדרים עליך לשמור כמו כל התלמידים יחיו. ומה שאתה
כולומד עם אחיך הרי"צ שי' בתור הוספה,
כזבוודאי טוב הוא. וה' יתברך יהיה בעזרך בגשם וברוח".
כח"בשם כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א,
כטהדורש שלומך נצח", חותם על המכתב, מי ששימש באותם ימים כמזכיר הרבי, הרב אלחנן
לדוב מרוזוב הי"ד.
לאלא אורכים הימים ובפתח זמן חורף מקבל "מר תלמידנו
לבשניאור זלמן שיחי' גורארי'" איגרת
לגהעונה על מבוקשו הרוחני. "תלמוד משניות בעל פה ותתחיל מסדר טהרות והלימוד יהיה
לדלא יותר מפרק א' בב' ימים, רק שתזכור אותו היטב ותחזור אותו במתון. וה' יתברך יהיה
להבעזרך בגשם וברוח".
לואיוותה נפשו של בן הישיבה לעלות ולהתעלות, לא בד'
לזאמותיה של הלכה בלבד אלא אף בעבודה שבלב זו תפילה. "התפילה", משיב לו הרבי, "שהיא עבודה
לחשבלב דורשת הכנה גדולה בתשובה מקודם, ולא כל הרוצה בזה יכול. על כן לעת עתה ימנע מזה
לטעצמו וישקוד בלימוד הנגלה על פי הוראת הרב המשגיח שיחיה, ויקבל עליו הסדר בקבלת עול
מוימלא בכל אשר יפקדו עליו בלימוד (ומכבר היה לו חיסרון שלא היה לומד בעיון שהוא חיסרון
מאגדול בנגלה ומכל שכן בדא"ח, ועל כן יתקן זאת בתיקון גמור). וכן בדא"ח יבקש
מבסדר מסודר וימלא אותו בדיוק ובידיעה טובה בכל פרטי העניינים ויהיה בקי בהרבה דרושים.
מגויהיה ירא שמים לדקדק היטב בכל פרט ופרט". "ובמלאותו בכל זה בדיוק",
מדמבטיח הרבי בכתובים, "אז נשוב נדבר בעזרת ה' יתברך בסדר פרטי. וה' יתברך יעזרהו
מהללמוד וללמד את עצמו שהדברים שלומד יהיו קבועים במוחו ולבו לעבדם ולקיימם ויהיה בריא
מובגשם וברוח".
מזעדות סימבולית לשדרוג שחל במעמדו האישי של ר' זלמן,
מחמתקבלת, אגב אורחא, בתארים האישיים שבהם נפתחת האיגרת הנוכחית. לא עוד "תלמידנו"
מטגרידא, אלא "התלמיד הנעלה וירא אלוקים".
נ"כשהייתי בן חמש עשרה שנה", כותב ר' זלמן
נאבזיכרונותיו האישיים, "ציווה
נבעליי הרבי ללמוד ביום חמישי בלילה ובמוצאי שבת כשעתיים וחצי, 'דרך חיים', כדי להרגיש
נגאת העומק של הלב. הוראה זו", מעיד בעצמו ר' זלמן, "שינתה אותי לגמרי. זה
נדעשה אותי ליהודי ולבן אדם. לא אגזים אם אקבע כי בהוראה זו הרבי הציל אותי ברוחניות".
נהוכה הם הדברים, דברי הרבי, עליהם מכוון
נור' זלמן בכותבו כי שינו אותו ועשו אותו ליהודי ולבן אדם: "ישקוד בלימוד בעיון,
נזבנגלה ודא"ח, וישתדל לחזור דא"ח במתינות בשפה ברורה. וטוב אשר לימודו יהיה
נחעם חבר טוב. וה' יתברך יעזור לו כי עלה יעלה בלימוד ועבודה שבלב. ובליל ה' ומוצאי שבת
נטילמוד כב' שעות ומחצה בספר דרך חיים. ואת אשר ילמוד במשך עת זה יהיה בידיעה והבנה,
סדערהערין די טיפקייט פון דער הארציקייט (לחוש ולהרגיש את העומק של הלבביות). ועל דבר
סאתפילין דרבנו תם צריכים להניח. וה' יתברך יהיה בעזרו כי יהיה ירא שמים, חסיד ולמדן".
סב"המברכו", כותב הרבי בטרם יחתום את מכתבו
סגבחתימת יד קודשו ובאומרו זאת כמו מעניק לר' זלמן שהולך ונעשה לאיש את נתינת הכוח להיות
סדחסיד אמיתי בכל רמ"ח ושס"ה, למדן מתמיד ומעמיק וירא שמים מרבים.
סהחודשיים בדיוק לאחר מכן, משיב הרבי למשאלתו
סוהכתובה של ר' זלמן כי חשקה נפשו בלימוד הוראה. "במענה על מכתבו, אחרי אשר יציע
סזשאלתו על דבר לימוד בהנוגע להוראה אל ועד ההנהגה של הישיבה תומכי תמימים, ישמרה צורה
סחויחזקה, והמה יסכימו לו, אז הנני מסכים לו על זה במאוד מאוד. וייתן וימסור עצמו על
סטהלימוד בשקידה עצומה. אבל בתנאי שיהיה לו שיעור קבוע בלימוד גמרא שיהיה בקי בזה. וה'
עיתברך יעזור לו ויצליח לו בגשם וברוח".
עא•
עבבאיגרת זו, האחרונה, ירד המסך על פרק שני במסכת
עגהקשר הנפשי בין הרבי לבין ר' זלמן. בעוד בשנים הראשונות גדל, כמעט פיזית, על ברכי הרבי
עדובשנים הבאות, התבטא הקשר בחליפת מכתבים שהעמידתו בקרן אורה זו תורה, מן הפרק הבא לא
עהנותר זכר כתוב כי אם בדברים שבעל פה.
עואור ליום רביעי ט"ו בסיון תרפ"ז, דקות
עזאחדות לאחר חצות לילה, עם תום קבלת קהל ליחידות, התדפקה בדלת בית הרבי פלוגת מלאכי
עחחבלה, נציגי ג.פ.או., המשטרה החשאית הבולשביקית. בתום חיפוש ממושך שערכו בבית, אסרו
עטאת הרבי לנגד עיני אמו, רעייתו ושלוש בנותיו. מן הבית נלקח הרבי היישר לבית המעצר הנודע
פלשמצה, 'שפלרקי'.
פאלימים סיפר ר' זלמן, כי הוא זוכר היטב את ימי החרדה
פבשעברו על עדת החסידים כל ימי היותו של הרבי נתון מאחורי סורג. הוא זכר היטב את הצומות
פגוהתפילות של החסידים והתמימים עד בוא השחרור המיוחל.
פדבעוד הוא בחור בן חמש עשרה שנה בלבד והרבי הריי"צ
פהמאחורי סורג, מספר ר' זלמן בזיכרונותיו, "קיבלתי דלקת פנדיציט. הרופאים אמרו שעליי
פולעבור ניתוח. הייתי אז בפולין והרבי היה בלנינגרד שברוסיה. אמרתי לרופאים שלפני שאני
פזעושה ניתוח, אני צריך לשאול קודם את הרבי. רציתי לשלוח אל הרבי מכתב ולשאול האם אני
פחרשאי לעבור ניתוח. אולם זה היה בזמן שאסרו את הרבי ולא ניתן היה להפנות או לשגר כל
פטשאלה אל הרבי. סירבתי אפוא בתוקף לקיומו של הניתוח וברוך ה' נבראתי גם ללא ניתוח".
צביום י"ב בתמוז התבשר הרבי על צאתו לחירות
צאמעיר הגלות, קסטרמה, אליה נשלח לאחר שעשרה ימים קודם לכן, ביום ג' בתמוז, הומר גזר
צבדינו ממוות, רחמנא ליצלן, לחיים. עם יציאתו לחירות, ביום י"ג בתמוז, הצטווה הרבי
צגלעזוב את גבולות רוסיה. הרבי התיישב אפוא בריגה בירת לטביה. מעת לעת היה פוקד את ישיבת
צד'תומכי תמימים' בוורשה ונמצא בה לפרק זמן, במחיצת קהל עדתו ופרחי הצאן, תלמידי התמימים.
צהבאותם ימים היה ר' זלמן מחלה את פני הרבי ביחידות, פנים אל פנים.
צובפעם הראשונה שבה הגיע הרבי לריגה, מתאר ר' זלמן,
צזלימים, בזיכרונותיו6, בהתוועדות שלפני הקפות
צחבשמחת תורה התאסף קהל גדול, שרובו המכריע היה מורכב מאנשים פשוטים, 'פשוטי עמך'. טרם
צטהחלו הקפות, הכריז הרבי כי בעת ההקפות אסור שיהיו נוכחים אלו שאינם מקפידים על טהרת
קהמשפחה. זכור לא אשכח את דברי הרבי שנאמרו בלהט אש: זכרו, יהודים, בבית העלמין קבורים
קאלא רק זקנים...
קבבאותו הקשר מציין ר' זלמן בזיכרונותיו כי כשהרבי
קגהיה בפולין היה שם מקורב גדול של הרבי, שהתנהג בתוך בית הרבי בצורה שאינה הולמת. היה
קדזה בחודש תשרי והתנהגותו של אותו מקורב חרתה מאוד לרבי עד כי 'עלתה' לו בבריאות.
קהלאחר חג הסוכות נשלח אותו מקורב מן הבית על ידי
קוהרבי הריי"צ לשליחות מסוימת. כעבור זמן קצר הגיעה ידיעה כי הלה לקה בדלקת פנדיציט,
קזעבר ניתוח ומת. נודע לי אז כי שאלו את הרבי מדוע מת אותו אדם תוך כדי ביצוע שליחות
קחשל הרבי. והרבי השיב: מה יכולתי לעשות. הוא ציער אותי בעשרת ימי תשובה.
קטושוב מתאר ר' זלמן בזיכרונותיו סיפורים מופלאים,
קילהם היה הוא אישית עד ראייה או שמיעה, אודות שהותו של הרבי בוורשה. מלבד העשירות האותנטית
קיאהגלומה בכל אחד מהם, מאופי הסיפורים וטיבם נמצאנו למדים על רמת הקרבה הגדולה של ר'
קיבזלמן עצמו אל הנעשה בקודש פנימה, בד' אמותיו של הרבי.
קיגכשהרבי הגיע לוורשה, סיפר ר' זלמן, מקום אכסנייתו
קידהיה ב'יעזשיק'ס דירה'. ר' לייבל רסקין
קיהנהג אז לשרת את הרבי. באחד הבקרים הראשונים לשהות הרבי במקום, הכניס ר' לייבל לרבי
קיוכוס תה עם חלב. שעה לאחר מכן נכנס שוב ר' לייבל וראה שכוס התה נשארה על השולחן. רבי,
קיזאמר ר' לייבל, התה נהיה קר. מדוע אתם לא שותים. "ומה עם אתכפיא", השיב הרבי
קיחבשאלה. ור' לייבל רסקין השיב בפשיטות אופיינית: 'אתכפיא' מדוברת באיש פשוט ולא לאחר
קיטשנעשה מלך. הרבי נענה מיניה וביה: "זה צריך וזה רוצה".
קכועוד מספר ר' זלמן: כשהגיע הרבי הריי"צ לראשונה
קכאלוורשה, התגורר בעיר יהודי זקן וחולה שכינויו בפי כול היה 'הביאלער רבי'. הוא היה תלמיד
קכבחכם, אף למד חסידות מפי האדמו"ר מקאפוסט, רבי שלמה זלמן, והיה בעצמו 'א שטיקל
קכגרבי'. הרבי ביקש לבקרו ביקור חולים. תוך כדי הביקור, אמר הלה לרבי: לו היו יודעים את
קכדהכוונות של 'יהב ליה ידיה ואוקמיה', כנאמר במסכת ברכות, ניתן היה לרפא
קכהאותי. הרבי הגיב באומרו: בכוונה כפשוטה נכלל הכול. אך אותו זקן עמד על שלו ואמר: יש
קכוהבדל. לפתוח את הדלת באמצעות מפתח, כל אחד יכול. אבל לפרוץ את הדלת, יכול רק מומחה.
קכזורשה, מסתבר, סיפקה גם מטלה בלתי שגרתית שהוטלה
קכחעל ר' זלמן עצמו. בוורשה, כך ר' זלמן בזיכרונותיו, היה יהודי שהכין מודל של בית המקדש,
קכטבדיוק לפי תיאור חז"ל. הרבי רצה שאכין בעצמי העתק של הדגם. היות וחששתי שלא אדע
קללהכין זאת כראוי, לא רציתי שלרבי תהיינה טענות כלפיי שלא הכנתי את תעתיק דגם בית המקדש
קלאבצורה מדויקת, בייחוד שהדבר אמור היה לעלות כסף רב והרבי עלול לבוא אליי בטענות שבזבזתי
קלבכסף לריק, התווכחתי והתנצחתי באומרי שאיני יכול לעשות זאת ואיני מתאים לכך. בסופו של
קלגדבר, קיבל הרבי את דעתי ואמר לי בחריפות: "אני לומד איתך אורח חיים ואתה לומד
קלדאיתי חושן משפט".
קלהואכן, באיגרת מיום י"א באדר תרצ"ז, כותב הרבי הריי"צ
קלולר' זלמן בהקשר זה, באלו המילים: "מה נעשה עם הבניין של ציור המקדש, צריכים לעשות
קלזגמר".
קלחכיוצא בזה, מצטט בנו של ר' זלמן, הרה"ח ר'
קלטנתן גורארי', משפט שאמר פעם הרבי הריי"צ לר' זלמן, לאחר שזה השיב לו בתירוץ מפולפל
קממדוע לא הצליח להוציא אל הפועל משימה מסוימת: "א תירוץ איז גוט אבער עס דארף זיין
קמאאז לכתחילה זאל נישט זיין קיין קשיא" (תירוץ הוא דבר טוב, אבל צריך להיות שמלכתחילה
קמבלא תהיה קושיה).
קמג•
קמדבוורשה, זכר ר' זלמן לספר, היה מנהג שבליל שבת נהג
קמההרבי לומר מאמר חסידות ובבוקר יום השבת נהגו ה'חוזרים' להיכנס אל הרבי ולחזור בפניו
קמואת המאמר. הרב מרדכי מנטליק היה ה'חוזר'. פעם, בעת ה'חזרה', תיקן הרבי את הרב מנטליק
קמזבהערה שנחקקה בזיכרוני. במאמר, הרבי נתן משל מילד ולא כפי שאמרת זה עתה ב'חזרה' שהמשל
קמחהוא מ'קטן'. "אמרתי ילד", הטעים הרבי, "כי לילד יש טבע שהוא מדמה בנפשו
קמטכי כולם אינם אלא עבורו ולמענו וכשהוא לבדו, הוא אינו כלום".
קנבהתרגש חג הפסח הראשון שעשה הרבי באטווצק, הוטלה
קנאעל ר' זלמן המלאכה להשגת כל הנדרש לאפיית המצות עבור הרבי. בעת הכשרת התנור, סיפר ר'
קנבזלמן, עלתה כל המאפייה באש. נדדנו אפוא לעיירה פלנץ הסמוכה כדי לאפות בה את המצות.
קנגבפלנץ היו אז הרבה אדמו"רים ורבנים לרוב וחרף כל המאמצים שבהם נקטנו התברר לנו
קנדכי לנוכח התור הארוך לא ניתן יהיה לאפות את המצות בערב פסח אחר חצות. שאלתי את הרבי
קנהכדת מה לעשות. בצייני כי ידוע לי שלפי שולחן-ערוך יש לאפות את המצות בערב פסח אחר חצות.
קנוהרבי ענה שאפשר לאפות מצות בערב פסח לפני השעה שתים עשרה בצהריים. כך אכן עשינו.
קנזבזיכרונותיו של ר' זלמן מציין הוא לעצמו בכתב, בסיום
קנחאנקדוטה זו: מעניין הדבר שמני אז אותו ערב פסח, גם לאחר בואו של הרבי לארצות הברית
קנטוגם בימי חתנו, הרבי, אפו את המצות בערב פסח לפני השעה שתים עשרה בצהריים (לימים, כשלחצר
קסליובאוויטש הייתה מאפייה משלה, הונהגה אפיית המצות עבור הרבי מדי שנה בערב פסח אחר
קסאחצות).
קסבמאוחר יותר באותו היום, לאחר כל מסכת היגיעה שהוטלה
קסגעליו, הורו לו בשם הרבי להעביר את מיטת הרבנית שטערנא שרה לחדר אחר. הובהר לו כי הרבי
קסדהורה שרק הוא, ר' זלמן, יעשה זאת ולא אחר. רק לאחר יגיעתו מכל המלאכה, כשכמעט לא נותרה
קסהלו הפוגה או שהות כלשהי, ניגש לקבל את פני ליל הסדר המתרגש ובא.
קסולימים, בתקופת שהותו של הרבי הריי"צ בארה"ב,
קסזבעת יחידות, אחת מני רבות להן זכה ר' זלמן באותם ימים, אמר לו הרבי: במגירה שבשולחני
קסחכאן יש לי את כל המכתבים שלך, אבל אל דאגה, איש לא יראה זאת. לאחר הסתלקות הרבי, אכן
קסטנמצאו מכתבים רבים של ר' זלמן אל הרבי, שרק תודות להם ניתן היה לשמר, להעתיק ולקבל
קעמושג על נפשו הקשורה בנפש הרבי.
קעאאז, בתקופת פולין, נוהג היה הרבי הריי"צ לפנות
קעבאליו במכתבים, בתואר "מחותני" ואף אם במכתב המוקלד על ידי המזכירות, היה
קעגנשמט תואר זה, היה הרבי מוסיפו בכתב יד קודשו.
קעד"כשהייתי בחור", סיפר ר' זלמן,
קעה"שאלתי את הרבי ביחידות למשמעותו האמיתית של המושג ביטחון בה'. האם ביטחון הוא
קעואמונה ודאית שיהיה טוב או שמה שיהיה הרי זה טוב. הרבי ענה: מה שיהיה זה טוב, זוהי השלמה
קעזעם המצב. אבל ביטחון משמעותו שבטוח יהיה טוב. על כך הוספתי לשאול: מדוע? והרבי ענה:
קעחהקדוש ברוך הוא לא יעשה דברים שיפריעו לתורה ועבודה".
קעטקרבתו הגדולה לרבי ולביתו עמדה לר' זלמן עת זכה
קפליטול חלק אישי בשלוש החתונות של שלוש בנותיו של הרבי וכן בשמחת בר המצווה של נכדו.
קפאבזכות נדירה זו נוהג היה להתפאר כל ימיו.
קפבהחופה של הרבי התקיימה בחצר ישיבת 'תומכי תמימים'
קפגבוורשה, במעמד קהל רב
קפדובנוכחות צדיקים וקדושי עליון אשר לימים, הביעו את השתאותם, לנוכח שיחתם הבלתי אמצעית
קפהעם החתן הנעלה, מתואר זיו פניו ומשגב ידיעותיו בנגלה ובנסתר. ר' זלמן זכר היטב את מקום
קפועומדו בחתונה ואת כל מהלכה על כל פרטיה ופרטי פרטיה. תמיד נוהג היה לחזור ולשחזר באוזני
קפזבני ביתו את המעמד נורא ההוד על כל שלביו ודקדוקיו.
קפחבחודש תמוז תרפ"ט, שנתיים לאחר שעזב את גבולות
קפטרוסיה, עלה בדעתו של הרבי הריי"צ לערוך ביקור בן שבועיים בארץ הקודש. "רגיל
קצהייתי", מנמק הרבי, באיגרת שהוא משגר
קצאלהנהלת ישיבת 'תורת אמת' בירושלים, "בהיותי בארץ מולדתי, לבקר מזמן לזמן בהיכלי
קצבקודש ציוני אבות קדושים, הוד כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ
קצגזי"ע, לשאת רינה ותפילה בהתעוררות רחמים רבים בעדנו ובעד כל תלמידינו ואנשי שלומנו,
קצדבתוך כלל אחינו בני ישראל שיחיו. בזמן הזה, הנני מושלל היכולת לנסוע לארץ מולדתי, והחלטתי
קצהבעזרתו יתברך לעשות מסעי זה לארץ הקודש, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן, לבקר במקומות
קצוהקודש".
קצז"כשהרבי התכונן לנסיעה לארץ ישראל", כותב
קצחר' זלמן בזיכרונותיו6, "הייתה הנסיעה
קצטאמורה לחול בשלושת השבועות. היות והרבי ביקש
רשתחילת הנסיעה תהיה לפני שבעה עשר בתמוז, רצה הרבי לנסוע מחוץ לעיר לפני תאריך זה.
ראאני הצטרפתי אל הרבי בנסיעתו אל מחוץ לעיר". אין בידינו פרטים נוספים המעידים
רבעל טיבה של נסיעה זו, מקום יעדה המדויק ומשך הזמן שבו שהה הרבי מחוץ לעיר.
רג•
רדבחורף תרצ"א הטיל הרבי על ר' זלמן שליחות מיוחדת
רהבמינה שכמעט לא נמצאה דוגמתה. עם תומה, ניצב ר' זלמן בראש הוצאת 'התמים' ושורה של הוצאות
רולאור שהופיעו אז, כמי שניהל את 'איגוד התמימים'. בפרק הנוכחי המסכם את קרבתו הבלתי
רזאמצעית אל הרבי, בכל ימי עלומיו, נדלג אפוא על פרק מפואר זה בחייו (אשר יסוקר בפירוט
רחמלא להלן, בפרקים 'רועה את אחיו' ו'התמים') אל ימי אטווצק, בהם שימש כמזכירו של הרבי
רטלכל דבר ועניין והוא נער. ודילוגו עליי אהבה.
רי•
ריאעוד קודם לכן, שהה הרבי בעיר דרוזגניק אשר על גבול
ריבפולין וליטא. "בדרוזגניק", כותב ר' זלמן בזיכרונותיו, "הרבי קרא לי
ריג'מיניסטר דווארא', שמשמעותו באידיש, הויף מיניסטר ובלשון הקודש, שר החצר".
רידאחת הפעולות שלה נדרש ר' זלמן במקום הייתה, לדאוג
ריהלהארכת תוקף הוויזה הפולנית בדרכונו של הרבי. "הרבי", מספר ר' זלמן בזיכרונותיו,
ריו"נשא דרכון רוסי והוא ביקש לשולחו באמצעות הדואר לווילנה על מנת ששם יאריכו את
ריזתוקף הוויזה וישלחו בדואר חוזר את הדרכון. זמן קצר קודם לכן, נדרש חתנו הבכור של הרבי,
ריחרש"ג, לנקוט בפעולה דומה. בשליחותו נסעתי לעיר גרודנה שהייתה קרובה מאוד לדרוזגניק
ריטושם סידרתי על אתר את הניירת ותוקף הוויזה הוארך. למרות קרבתה של גרודנה, ציווה הרבי
רכשאת הניירת שלו ואת דרכונו ישלחו באמצעות הדואר לווילנה.
רכא"רש"ג אמר אז לרבי שיותר טוב לנסוע לגרודנה,
רכבשכן מניסיונו סודרה בעיה זו באמצעותי באופן מהיר וחלק. כשמוע דברים אלו, הגיב הרבי,
רכג'על פי שכל, אכן הנני מסכים לכך', אולם אז כמו העמיק הרבי במחשבתו לרגעים אחדים ואז
רכדאמר בזו הלשון: 'אם כולם מצייתים למושכל הראשון שלי, צריך גם אני לציית למושכל ראשון
רכהשלי. היות שהמושכל ראשון היה וילנה, צריכים לשלוח את הניירות לווילנה' וכך עשה".
רכובאותה עת, התרחש אירוע מעניין שר' זלמן מתאר אותו
רכזבשפתו הישירה, בזיכרונותיו.
רכח"כשהרבי היה בדרוזגניק, היה לי קשה ללכת למקווה
רכטהטהרה שבעיר. עמדו בפניי שלוש אפשרויות. האפשרות האחת, ללכת למקווה הרשמי שהיה מאוד
רלרחוק. אפשרות שנייה הייתה ללכת לטבול בנהר, אבל טבילה בנהר הייתה בגדר סכנה ברורה,
רלאכי הנהר היה על הגבול בין פולין וליטא והמתיחות בין שתי מדינות אלו הייתה אז גדולה
רלבמאוד. כשטבלתי בנהר, הייתי מוכרח להתחבא כדי ששומרי הגבול לא ישימו לב. האופן השלישי
רלגהיה לטבול בבריכה הטבעית שלמרגלות מפל המים. אבל כדי להיכנס למתחם זה נדרשים היו לשלם
רלדדמי כניסה ולא היה לי כסף לשלם. כל שהותי במקום הייתה על חשבון הרבי ששילם לי סכום
רלהכסף קטן שכיסה את שכר הדירה ומעט אוכל.
רלו"פעם אחת בערב שבת הרבי הלך למקווה שבעיר ואני
רלזנשאתי את בגדיו. היות ולא הייתי רגיל ללכת לשם ולא זכרתי את הדרך למקווה, לא ידעתי
רלחאת הכתובת המדויקת של מקום המקווה. ידעתי רק באופן מעורפל שהמקווה שוכן בסופו של רחוב
רלטמסוים. כשהלכנו, אמרתי כל הזמן, 'זה בהמשך', 'זה בהמשך'. היה ניכר בי כי אני הולך לעתים
רמנדירות לשם ואני לא יודע את הדרך באמת. בשלב מסוים התעורר חשדו של הרבי כי איני הולך
רמאכלל למקווה. בנימה של מורת רוח אמר הרבי, 'אני לא יודע מדוע אתה ראוי להוליך את בגדיי'.
רמבלא ידעתי את נפשי. ואז הרבי המשיך ואמר, 'אקח אותך עמי לטיול ואתן לך רטיות קרות שאתה
רמגראוי להן'.
רמד"בפועל, באותם ימים הגיע אל העיר חתנו של הרבי,
רמההרבי נשיא דורנו והוא אשר הלך עם הרבי. כך לא יצאה אל הפועל תכניתו של הרבי לטייל עמי"...
רמובשנת תשל"א ביקר הגאון רבי
רמזנחום פרצוביץ, ראש ישיבת מיר, אצל הרבי בהתוועדות וכן נכנס ליחידות ושהה שעה ארוכה.
רמחהוא שוחח עם הרבי בלימוד התורה ובענייני עבודת ה', ויצא בהתפעלות עצומה. בין הדברים
רמטסיפר הגאון לרבי, כי הרבי הריי"צ התארח לפני כארבעים שנה בבית אביו שהיה רב בעיירה
רנטרוקי בליטא, והוא זוכר שאת הרבי הריי"צ ליוו שני אברכים. הרבי חייך ואמר שהוא
רנאהיה אחד מהם, והשני ר' זלמן גורארי'.
רנבכל זמן משך שהותו בדרוזגניק התאכסן הרבי במלון ור'
רנגזלמן נדרש להביא למקום ספר תורה לקריאת התורה. "בעיר", מספר ר' זלמן,
רנד"לא היה אלא ספר תורה שהיה כתוב כמו שנוהגים ה'מתנגדים', 'פצוע דכה' בה' ולא בא'.
רנהשאלתי את הרבי, באמצעות חתנו, רש"ג, מה עליי לעשות. הרבי ענה שיש קבלה מאדמו"ר
רנוהזקן, שהוא היה בעיר שהיה בה רק ספר תורה כפי שכותבים אצל ה'מתנגדים' והוא קרא או עלה
רנזלספר תורה זה. לפיכך התאפשרה גם במקרה זה הקריאה בספר תורה זה".
רנח•
רנטעודו נער בן שש עשרה וחצי שנים בלבד – בחודש תמוז
רסתרפ"ח – זכה ר' זלמן הצעיר להתעטר בסמיכה להוראה מאת גדולי רבני התקופה והאזור:
רסאהגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן (אב בית הדין בוורשה ומחברו של השו"ת הנודע 'תירוש
רסבויצהר' ושל עוד עשרות ספרים בכל מקצועות התורה), הגאון רבי יהושע פלטה, רבה של וואליא
רסגוראש אבות בתי הדין בה והגאון רבי יצחק מאיר קאנאל, חבר 'ועדת הרבנים לעדת ורשה'.
רסדכמו לא היה די באלו, קיבל ר' זלמן עשר שנים לאחר
רסהמכן תעודות סמיכה להוראה ולדיינות, 'יורה יורה' ו'ידין ידין' מאת הגאון רבי שלום שכנא
רסוטשערניאק, בעל 'משמרת שלום', הגאון רבי יצחק דוד וואסערפיש ואף הגאון רבי שלמה דוד
רסזכהנא, מרבניה הנודעים של פולין (ומי שנודע לימים בכינויו 'אבי העגונות'), העניק לו
רסחסמיכה נלהבת – 'יורה יורה' ו'ידין ידין' – על גבי נייר המכתבים הרשמי של ועד הרבנים
רסטלעדת ורשה.
רעמדהימה ובלתי תאומן העובדה המופלאה כי כשנתיים בלבד
רעאלאחר שהרבי הריי"צ מדריכו בדרכי לימוד "גמרא בעיון רב ועמוק היטב",
רעבמתעלה ר' זלמן גבוה מעל גבוה עד כי תוך פרק זמן כה קצר ובגיל כה צעיר הוא מוסמך לרבנות
רעגבידי גדולי הרבנים. אין זאת אלא שכישוריו הנדירים חברו לנתינת הכוח המוענקת בידיו מאת
רעדהרבי, המוצאת לה קליטה בקרקע פורייה, מורשת זכות אבותיו ואבות אבותיו.
רעה•
רעושמי אירופה החלו מתקדרים בעבים. ענני מלחמת העולם
רעזהשנייה שהניפה את הכורת על חיי מיליוני יהודים החלו מתקרבים. סנהדרין של ליובאוויטש
רעחשידעה עד כה גלויות נודדת מוורשה לאטווצק. לא בית הרבי ובני משפחתו בלבד תוקעים יתד
רעטבאטווצק. אף סניף האם של ישיבת 'תומכי תמימים' קובע את אוהלו כאן.
רפכל מחצית השנה הראשונה של ההתיישבות באטווצק שימש
רפאר' זלמן כמזכיר הרבי. במסגרת תפקידי, סיפר, הייתי נוהג להכניס את הקהל ל'יחידות'. יושב
רפבהייתי ליד שולחן אצל דלת היכלו של הרבי ושם נוהג היה הקהל לבוא ולבקש להיכנס אל הרבי
רפגואני הייתי המוציא והמכניס.
רפדזיכרונותיו של ר' זלמן מוליכים אל הימים הראשונים
רפהבאטווצק. "הרבי התאכסן במלון. בעל המלון היה 'פוילישער חסיד' בשם וידרשל. תנועת
רפוההתבטלות של חסיד זה כלפי הרבי נחקקה בזיכרוני לכל החיים. עליו ראיתי את הפתגם אשר
רפזהיה מרגלא בפומיה דרבי בו הפליא את מעלת ה'ביטול' של פוילישער חסיד לרוסישער רבי.
רפח"בשמחת תורה, בעת ההתוועדות החסידית שנערכה
רפטבקומה הראשונה של המלון, התאסף קהל גדול של חסידים. החסידים רקדו חזק והבניין כולו,
רצשהיה עשוי עץ, רעד. בעל המלון החסיד הודיע לחסידים כי זו סכנה וכי הבניין עלול להתמוטט
רצאעל יושביו, אבל הקהל המשיך בריקודים עזים. אותו פוילישער חסיד הזה ניגש אל הרבי, תוך
רצבכדי הריקודים הנלהבים ואמר: רבי, הבית רועד. כל הבניין יכול ליפול.
רצגפניו הקדושות של הרבי היו לוהטות עת השיב לו: 'הגמרא
רצדאומרת שהעולם עומד על עמודים וכי עליהם נאמר 'ומתחת זרועות עולם'. בלשון הקבלה אלו
רצה'זרועות דא"ק' ('אדם קדמון'). זרועות אלו יחזיקו גם בית זה'. בעל המלון שמע את
רצוהדברים ומיד אמר בביטחון גמור: אם הרבי אומר שהבניין יישאר על תילו, אני רגוע.
רצזהוא נותר על מקום עומדו בלי שבפניו נראה אף לא שמץ
רצחשל דאגה. היות ועמדתי קרוב מאוד למקום עומדו של הרבי, שמעתי היטב את חילופי הדברים.
רצטזכור לא אשכח כיצד הבטתי בהשתאות על בעל המלון שאינו חסיד של הרבי. שווה בנפשך, אמרתי
שלעצמי ואף עתה, 68 שנה לאחר אותו מעמד, כשאני יושב וכותב זאת, הנני אומר לעצמי, כל
שארכושו עלול להתמוטט אל מול עיניו. הבית כולו רועד. אמות הסיפים זעים ונעים. אבל הוא
שבעומד שלו ורגוע. כי הרבי אמר שזרועות דא"ק יחזיקו את הבניין. יצאתי מכליי בראותי
שגזאת במו עיניי", מעיד ר' זלמן בהתרגשות.
שדבערב יום כיפור הכניס ר' זלמן לחדרו של הרבי את
שההתרנגול לכפרות. "לאחר שהגשתי לרבי את התרנגול, שאלתי מתי עליי לקרוא לשוחט. בתגובה,
שוהורה לי הרבי לעזוב את החדר. לא קלטתי את פשר הדברים והרהבתי לשאול את הרבי, מדוע הרבי
שזמורה לי לצאת החוצה. הרבי לא השיב אלא ביקש ממני להמתין בחוץ באומרו כי ידבר עמי רק
שחלאחר שאקח את התרנגול מן החדר, לכשיסיים את עריכת הכפרות. מאוחר יותר אמר לי הרבי:
שטלפני התרנגול אין להזכיר את המילה שוחט, שחיטה או כל מילה הקשורה בכך".
שי•
שיאעבודתו כמזכיר בשירות הרבי באטווצק אצרה בתודעתו
שיבזיכרונות לא מעטים אותם טרח וכתב לימים. אולם לא מעט חוויות אישיות, בינו לבין הרבי,
שיגהיו מנת חלקו בימי אטווצק, אם כחסיד, אם כמזכיר.
שידפעם אחת, סיפר לימים, נכנסתי אל הרבי ליחידות שנמשכה
שיהזמן רב. מפאת הזמן הרב שנמשכה היחידות, נהייתי מבולבל מאוד עד כי בתום היחידות לא יכולתי
שיולפתוח את הדלת. הרבי ראה שאני מנסה ואיני מצליח לפתוח את הדלת כי חלשה דעתי. הרבי לא
שיזרצה להבהילני עוד יותר לו היה קם בעצמו ופותח את הדלת. הרבי חייך אפוא אליי כדי להרגיעני
שיחותוך כדי כך צלצל שוב ושוב בפעמון עד שמישהו בא לפתוח את הדלת.
שיטושוב מעשה ביחידות אישית שלו באוטווצק שבמהלכה כמעט
שכהתעלף. כדי שלא יתעלף אל מול פני הרבי, ברח ר' זלמן בעיצומה של היחידות לאחד החדרים
שכאהמרוחקים בבית הרבי. לא חלפו אלא דקות ספורות ולפתע הרבי מופיע מלוא קומתו בחדר ושואל
שכבאת ר' זלמן להרגשתו. הרבי שאל אם שתה משהו מאז הבוקר ושהה במקום עד שישוב ר' זלמן אל
שכגעצמו ואז אמר לו: בוא חזרה ליחידות.
שכדבכל מקום אליו היה הולך הרבי היה נוטל עמו מזוודה
שכהעם הכתבים. ר' זלמן היה נושא עבור הרבי את המזוודה. "זה דבר יקר מאוד וזוהי זכות
שכוגדולה לשאת זאת", הטעים באוזניו הרבי לא אחת.
שכזלעומת זאת, בהזדמנות מסוימת באטווצק, ביקש ממנו
שכחהרבי שילווה אותו לבית הדוד הורנשטיין.
שכטויהי הדבר לפלא בעיני ר' זלמן שהרבי מעדיפו כמלווה במקום חסיד מבוגר (ר' שמעון גרינברג)
שלשהיה שם אך הוא לא ההין לפצות את פיו. רגעים ספורים אחר היציאה מהבית, נעצר הרבי בהילוכו
שלאכשהוא מנמק: "אני מפחד להשאיר אותך לבד בבית עם הכתבים".
שלב•
שלגפעם אחת, מספר ר' זלמן בזיכרונותיו, הגיע לאטווצק
שלדבפתאומיות הרב אברהם קלמנוביץ ואמר שהיות ויש לו נושא חשוב לדבר עם הרבי, מבקש הוא
שלהשאכנס לשאול האם הוא יכול תכף ומיד להיכנס. נכנסתי אל הרבי ושוב יצאתי ואמרתי לרב קלמנוביץ
שלוכי הוא רשאי להיכנס מיד.
שלזבצאתו סיפר לי הרב קלמנוביץ את הבעיה שבעטיה הבהיל
שלחעצמו אל הרבי. בספרו זאת דיבר בהתפעלות רבה על כך שהרבי השמיע זה עתה תשובה מאוד טובה
שלטשהצילה את כלל ישראל.
שמהבעיה שאותה העלה הרב קלמנוביץ נבעה מיוזמה חדשה
שמאשל 'הליגה המאוחדת' (מעין זרוע בינלאומית שפעלה באותם ימים, במתכונת דומה לזו של האו"ם)
שמבלקבוע שינוי בלוח האזרחי שלפיו יומה האחרון של כל שנה יהיה באופן קבוע בשבת ואילו היום
שמגהראשון הקבוע של כל שנה יהיה ביום ראשון. קביעה זו, לו יצאה אל הפועל, הייתה מציבה
שמדבסכנה את שמירת השבת של המוני יהודים. הרב קלמנוביץ היה שליחם האישי של שורת ראשי ישיבות
שמהומנהיגים תורניים שלא ידעו כיצד להתמודד עם הכוונה החדשה של הליגה.
שמוהרבי השיב לרב קלמנוביץ כי אין להתווכח עם אנשי
שמזהליגה אלא לבקש לדחות את הדיון בנושא למועד מאוחר יותר בנימוק שהרבנים מבקשים לשקול
שמחאת הנושא ולאחר שיתיישבו בדעתם יודיעו אם הם מוכנים להצעה. הליגה ניאותה לדחות את הדיון
שמטעד שהרבנים יאמרו את דברם. בינתיים קרסה הליגה המאוחדת, המלחמה פרצה והגזירה בטלה.
שנכשיצא הרב קלמנוביץ מחדרו הקדוש של הרבי, לא ידע
שנאאת אשר יעלה בגורל הליגה אולם בעיני רוחו קלט על אתר את חכמתה של העצה שהעניק הרבי,
שנבשלא לפתוח בוויכוח עם הליגה שעלול היה לגרור אנטגוניזם וקביעת עובדה באורח חד צדדי,
שנגאלא לבקש, באופן לגיטימי ומתקבל על הדעת, דחייה לשם דיון מסודר.
שנד"כשלעצמי", ציין ר' זלמן בזיכרונותיו,
שנה"הנני רואה בסיפור זה מופת גלוי, לא רק בעצם ביטול הגזירה שעלולה הייתה להביא
שנולחילול שבת המוני אלא אף בכך שכל עולם התורה, לרבות ראשי הישיבות 'המתנגדים', קיבלו
שנזכאחד את עצת הרבי ונהגו על פיה. גם בכך הייתה ישועה לכלל ישראל. כי מחלוקת לא פרצה
שנחואדרבה, שלום שרר בין כל המחנות. וכשיש שלום, אפשר לפעול רבות, בעליונים ובתחתונים".
שנטבהתפלפלות אופייניות מוסיף וכותב ר' זלמן בזיכרונותיו:
שס"יש אמרה של רבי חסידי על המופת שהיה בזמן תלמי המלך, עת ביקש שהחכמים יתרגמו
שסאלו את התורה, ושבעים ושניים חברים מהסנהדרין תירגמו את התורה באופן זהה בדיוק. אותו
שסברבי חסידי שאל מה החידוש. הם הרי היו אנשים גדולים וכל אחד הבין איך צריך לתרגם את
שסגהתורה וכיצד יש לעשות זאת באופן שלא ייצא שום מכשול. המופת היה בעצם זה שתלמי הושיב
שסדאותם בחדרים נפרדים. רק מפאת היותם נפרדים איש מרעהו, חיברו כולם תרגום תואם של תורת
שסהמשה. אם הם היו יושבים יחד, כל אחד היה צריך להוכיח את צדקתו וחכמתו והתרגום לא היה
שסוזהה. אף כאן, הרב קלמנוביץ ועולם התורה קיבלו את עצתו של הרבי מליובאוויטש כי שרר שלום.
שסזכששורר שלום, אין קושיות וכלל ישראל ניצלים".
שסחעל דילמה אחרת, במועד אחר, מופיע הסיפור הבא, בזיכרונותיו
שסטשל ר' זלמן. שנים אחדות לפני פרוץ המלחמה, כשכמה וכמה מקהילת חסידי חב"ד רצו לנסוע
שעולהתיישב בארץ ישראל, אולם הדבר הותנה בכך שיקבלו תחילה סרטיפיקטים ולשם כך היה עליהם
שעאלהירשם ולקבל אישורים מארגונים ציוניים שיכירו בהם כנציגי מפלגות שונות. לא ידעו החסידים
שעבכדת מה לעשות והאם הדבר ראוי. באותה עת אמר הרבי לאחי, ר' הרשל גורארי': "אם האבא
שעג(אביו של הרבי הקודם, הרבי הרש"ב) היה בא אליי ושואל אותי מה אני מעדיף, שישמיע
שעדבאוזניי מאמר חסידות או שיענה לי על שאלה זו, הייתי אומר כי רצוני הוא שיענה לי על
שעהשאלה זו. אבל מה אעשה, וה' העלים ממני".
שעוועוד אמר אז הרבי: אילו יכולתי, הייתי מכנס שלושה
שעזגדולים – וכאן נקב הרבי בשמותיהם של הרוגאטשובער, נכד החתם סופר ור' ברוך בער לייבוביץ,
שעחראש ישיבת קמניץ, מורה להם לצום שלושה ימים ומבקש מהם שיכריעו בדבר.
שעט•
שפבאותה עת היו רבים מבני עדת החסידים מתגוררים בוורשה
שפאונוהגים היו לבוא לפנות ערב לאוטווצק, על מנת להיכנס בלילה ל'יחידות'. בחדר המבוא,
שפבנוהגים היו להתפלל תפילות מנחה ומעריב. כל אימת שהרבי בא לישיבה, היו הבחורים בישיבה
שפגנוהגים שלא לומר תחנון.
שפדפעם אחת, כותב ר' זלמן, שאל אותי הרבי, מדוע אין
שפההבחורים אומרים תחנון בעת בואי לישיבה. עניתי: כשהרבי בא לעיר, הרי זה יום טוב וביום
שפוטוב אין אומרים תחנון. הרבי הגיב באומרו: שהרבי בא זו סיבה שלא יחטאו, אבל לא סיבה
שפזשלא לומר תחנון.
שפחבעת הקמת הישיבה באטווצק, נקב הרבי בשמו של כל אחד
שפטמנגידי קהילת החסידים ובסכום המדויק שעליו לתרום לטובת הקמת הישיבה. על אחד מהם, שהיה
שצבעברו עשיר גדול ולימים ירד מנכסיו, אמר הרבי סכום גדול שהיה מעל ומעבר ליכולותיו.
שצאהלה נכנס ליחידות ואמר לרבי כי נכון לעכשיו אינו יכול להרשות לעצמו לתרום סכום כה גדול.
שצבהרבי ענה לו: לתת, תיתן ממילא. העבודה שלי היא לפעול שזה יהיה בשמחה ובטוב לבב.
שצג"ביום מן הימים", מספר ר' זלמן ביומנו,
שצד"כשהכנסתי אנשים ליחידות הופיע חבר שלי, אפרים. את שם משפחתו שכחתי במרוצת השנים. כשמסרתי לרבי
שצהאת שמו, אמר הרבי כי ייכנס למחרת. שאלתי את הרבי, מדוע לא ייכנס היום, הרי הוא בחור
שצונעלה ('געהויבענער בחור'). הרבי הגיב: בגלל שהוא נעלה, צריך אני יותר להתמסר אליו.
שצזהיום אין לי זמן לכך".
שצח"לילה אחד הורה לי הרבי להצטרף אליו לאמירת
שצטקידוש לבנה. עצים רבים הקיפו את אזור בית הרבי באטווצק והרבי הלך אנה ואנה כדי שיוכל
תלקדש את הלבנה, שלא מתחת לעץ. תוך כדי הליכתו של הרבי, נתקל הרבי בחוט ברזל ומעד קלות.
תאכששב להיכלו נתן לי הרבי כסף עבור 'משקה', שחסידים יתוועדו לרגל הנס שאירע".
תבביום טוב הראשון של פסח, לא היה קהל רב בבית הרבי.
תגשב ומספר ר' זלמן: "לשולחן הסדר ישבו רק בני משפחתו של הרבי ואני, חברי ר' מאיר
תדגלזמן ופייוול גרינער, שאז היה המלמד של נכדו של הרבי. לפני הסעודה, הודיע נכדו של
תההרבי, בשם הרבי, היכן יישב כל אחד. כשהגיע הסדר ל'שולחן עורך', התביישתי לאכול. לא
תויכולתי לגעת בצלחת. יושב הנני בשולחן הסדר של הרבי וכיצד זה אפצח בסעודה כאחד האדם.
תזכשהרבי הבחין בכך, חייך לעברי וכשפניו צהובות פתח בסיפור על החסיד הנודע רבי יקותיאל
תחליפלר והדברים ששלח לו הרבי הצמח צדק. המסר הבוהק של הסיפור היה: כשהרבי נותן, יש לקחת".
תטמסר זה נחקק בתודעתו של ר' זלמן ונתן את אותותיו
תיגם באורחותיו הקבועות אף בימי 'הדור השביעי' בו זכה והיה קרוב ומקורב לרבי ולביתו.
תיאכפי אשר מעיד נכדו: "סבא נטל הוראה זו של הרבי הריי"צ, שנאמרה לו על שולחן
תיבליל הסדר, כהוראה בחיים. מכוח הוראה זו הקפיד כל השנים לקבל שטר של דולר מידיו הקדושות
תיגשל הרבי, בכל אחת מהחלוקות הרבות, מאז עלותו של הרבי על כס הנשיאות, לכל אורך השנים.
תידוכן בכל מעמד כל חלוקה מכל סוג שהוא. באותה מידה הורה לצאצאיו לנהוג כן מבלי להחמיץ
תיהשום מעמד חלוקה באשר הוא. אם אירע שלא היה בבית חיינו בעת חלוקה, מבקש היה שמישהו יעבור
תיולפני הרבי וייטול עבורו. כי אוזניו שמעו ולא זר את הוראת הרבי: כשהרבי נותן, יש לקחת".
תיז•
תיחעוללות הזיכרונות שנספגו בדמו של ר' זלמן, ואשר
תיטבסייעתא דשמיא נרשמו על ידו למען הדורות הבאים, טומנים בחובם מוסרי השכל חסידיים אודות
תכעושר היוקרה של יראת שמים חסידית, שזַכּוּתה מאירה כזוהר הרקיע.
תכאפעם, בהתוועדות השבת אצל הרבי באוטווצק, החל החסיד
תכבהקשיש ר' שלום קרול לשורר את הניגון העממי על המילים 'ידיד נפש'. חיוכים החלו להתפשט
תכגעד מהרה בקרב קהל החסידים שהסב להתוועדות בשל קולו. הרבי נענה ואמר: "לאכט ניט,
תכדעס איז יארן פון אמת" (אל תצחקו, אלו שנים של אמת).
תכהבפולין נהגתי להכניס את דברי הדואר אל הרבי. פעם
תכוסיפרתי לרבי כי החסיד ר' שמואל ליס שלח לרבי שני זלוט'ס כדמי 'מעמד' (שני זלוט'ס היו
תכזאז סכום פעוט השווה לכשלושים סנט). כשנכנסתי לרבי פעם נוספת עם דברי הדואר, שאל אותי
תכחהרבי היכן הם שני הזלוט'ס. לא הבנתי מדוע הרבי מתעניין בסכום כסף כה מועט. מאוחר יותר
תכטהתחוור לי העניין לאשורו. ר' שמואל היה יהודי בעל דרגה ומרום מעלתו התמסר בשירות הרבי
תללפתיחת ישיבות שבהן שימש כמלמד פשוט. המצב הכלכלי אז היה דחוק מאוד והוא כתב לרבי כי
תלאהוא נכון לעשות את אשר יוטל עליו ולאכול 'טעג' (ימים אצל בעלי בתים, כמנהגם של בני
תלבהישיבות באותם ימים). כששלח שני זלוט'ס לדמי 'מעמד', הרבי ייקר זאת עד מאוד, בראותו
תלגכי יהודי זה נודב שני זלוט'ס, למרות שהוא מוכן לאכול 'ימים'.
תלדוכה שמע ר' זלמן מפי הרבי בימי אטווצק: "איך
תלהיכול אברך בשעת רעווא דרעווין, התגלות פנימיות עתיק, לשבת עם רגל על רגל ולאכול ענבים".
תלו•
תלזביום י' בסיון תרצ"ב נישאה בתו השלישית של
תלחהרבי הריי"צ, מרת שיינא עם בעלה הרב מנחם מענדל הכהן הורנשטיין. החתונה נערכה
תלטבעיר לנדוורבה, השוכנת בין וורשה לווילנה, במרחק של עשרים דקות מתחנת הרכבת של וילנה.
תמ"לקראת חג השבועות", מספר ר' זלמן בזיכרונותיו,
תמא"נסע הרבי ללנדוורבה, לקראת החתונה שהתקיימה במקום שלושה ימים לאחר החג. מלבד
תמבכל בני ביתו שנסעו עמו לחתונה, לקח אותי הרבי עמו על חשבונו.
תמג"לקראת החתונה, הגיע קהל רב שהתאכסן באכסניה
תמדשנשכרה לשם כך. אחי, ר' הרשל גורארי', שהיה גביר גדול ובחיי היום יום משרתים שירתוהו, הגיע ללנדוורבה
תמהביום החתונה עצמו. לא נותר מקום שינה פנוי עבורו. לאחר תום סעודת החתונה, נשכב הוא
תמולישון על ספסל.
תמז"כשהבחור משה גיטל'ס ראה זאת, לא יכול היה
תמחלהישאר שווה נפש ואמר בהתפעלות: אצלנו אין ביטול כזה. גיטל'ס זה למד בליובאוויטש ומאוחר
תמטיותר נסע ללמוד בישיבת מיר והיה לאחד העילויים שבה. הבאתי אותו אל הרבי. הרבי דיבר עמו
תנבאריכות אודות חשיבות לימוד החסידות. אבל הוא טען כי בזמננו לימוד המוסר חשוב יותר
תנאופועל רבות. הרבי לא הצליח לשכנעו, אבל כשהוא ראה במו עיניו כיצד איל הון בדמותו של
תנבהרשל גורארי' ישן על הספסל, משל היה קבצן רחוב, מחזה זה טלטל אותו עמוקות עד כי הגיע
תנגלמסקנה שדרגת ביטול שכזו יכולה להיות רק בקרב מי שלומד חסידות ומתנהג בחסידות. הוא
תנדנכנס לרבי ואמר לרבי כי מחזה זה הוא אשר החזיר אותו, הלכה למעשה, לעולמה של החסידות.
תנה•
תנו"כשיצא החתן", מתאר ר' זלמן בכתביו,
תנז"עם שושביניו, "אל ה'באדעקעניש', למרות שהיה זה יום קיצי, השחירו לפתע השמים
תנחובתוך שניות גשם עז ניתך ארצה. הבטתי על הרבי וראיתי כיצד באחת עטתה ארשת פניו הקדושות
תנטמרה שחורה נוראית. נבהלתי עד מאוד ולא יכולתי לשאת את המראה הנורא".
תס•
תסאעל הדרך בה הושגה לרבי נשיא דורנו ויזה לקראת תשרי
תסבתרצ"ז, בימים בהם שהה בפריז, סיפר ד"ר הלל זיידמן את הסיפור הבא.
תסג"היה זה ביום ראשון בשנת 1937 בעיר ורשא. בא
תסדאליי הרב זלמן גורארי' וביקש ממני, כמזכיר בסיים ובסנט, שאשיג אשרת כניסה לחתנו של
תסההרבי הקודם מליובאוויטש זצ"ל, שהתגורר אז באטווצק ליד ורשה. הרבי הנוכחי היה אז
תסואזרח סובייטי. היה לי כבר ניסיון בעניין, בשל פנייה של החפץ חיים שהיה אף הוא אזרח
תסזסובייטי וידעתי עד כמה קשה הדבר.
תסח"אמרתי לר' זלמן שבנוסף לכך, הרי יום ראשון
תסטהיום ומשרד החוץ סגור. הוא הקשיב לדבריי בחוסר סבלנות ולאחר מכן הפטיר: בוא, בוא, אל
תעתתעכב. לא הייתה לי ברירה והלכתי ביודעי שבין כך ובין כך לא יאפשרו לנו להיכנס. בהגיענו
תעאאל השער הנעול של משרד החוץ, ששכן ליד גן מטופח, צלצלתי קצרות בפעמון כדי לצאת ידי
תעבחובה. אך ר' זלמן לא סמך עליי וצלצל בחוזקה.
תעג"מיד שמעתי צעקות וקללות מאחורי הדלת של אדם
תעדהשוהה ביום ראשון למקרים דחופים. כשנפתחה הדלת, התחלתי להצטדק על חוצפתנו, בהבהירי
תעהעד כמה מדובר במקרה חשוב ועד כמה מדובר באנשים מכובדים. הבהרתי שאני מדבר כמזכיר מועדון
תעוהסיים ובשם הפעילים הפוליטיים של פולין כולה וכדומה.
תעז"בקיצור, קיבלנו את הוויזה. כאשר סיפרתי זאת
תעחמאוחר יתר לממונים עליי הם סירבו להאמין לי. אותם עצמם דחו בשלילה. כאשר הזכרתי זאת
תעטמאוחר יותר לר' זלמן שניאורסון בפריז, לאחר המלחמה, אמר לי: אם כך, הרי סייעת לחתן
תפהרבי. אמרתי לו: לא, מאורע זה הציל אותי, הרי רואה הנך שאני כאן"...
תפא•
תפבעם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נקט הרבי הריי"צ,
תפגבשבתו על אדמת אמריקה, מאמצים כבירים להצלת שתי בנותיו ושני חתניו. המאמצים להצלת הרבנית
תפדחיה מושקא ובעלה הרבי נשאו פרי וביום כ"ח בסיון תש"א דרכו רגליהם על אדמת
תפההחופש לחופה של מנהטן.
תפומסכת הפעולות
תפזוההשתדלויות להצלת בני הזוג הורנשטיין עלתה על שרטון אם כי דבר הסתלקותם הוסתר מהרבי
תפחהריי"צ כדי שלא לצערו. ביום השני של ראש השנה תש"ג, נספתה שיינא במחנה ההשמדה
תפטטרבלינקה. כחודש ימים לאחר מכן נספה בעלה במחנה ארור זה. ארץ אל תכסי דמם.
תצ[11]. מיום כ"ז בניסן תרפ"ו (נדפסה באגרות קודש חי"א עמוד סב).
תצא[12]. באיגרת מיום י"ב באייר תרפ"ו (נדפסה לראשונה ב'זכרון הרש"ז
תצבגורארי'', עמוד ב).
תצג[13]. הר"ר יחיאל צבי הירש.
תצד[14]. מיום כ"ח בתשרי תרפ"ז (נדפסה באגרות קודש חי"א עמוד עה).
תצה[15]. באיגרת מיום מוצש"ק לך תרפ"ז (שנדפסה לראשונה ב'זכרון הרש"ז
תצוגורארי'')
תצז[16]. נכתבו במקורם באידיש, חלקם התפרסמו, לפרקים, בימי חייו בשבועון האידי, 'אלגעמיינער
תצחזשורנאל' ולאחר מכן רוכזו בחוברת מיוחדת.
תצט[17]. מיום י"ב בטבת תרפ"ז (נדפסה באגרות קודש חי"א ע' עו)
500[18]. ביום י"ב באדר ראשון תרפ"ז (באיגרת שנדפסה באגרות קודש חי"א
501עמוד עו).
502[19]. כל קורות המאסר מופיעות בפרוטרוט, בתיאורו האישי של הרבי, בספר 'ליקוטי דיבורים'
503(ח"ג עמודים 807-857, 865-887) ובספר התולדות לכ"ק אדמו"ר הריי"צ
504(ח"ג עמודים 103-222).
505[20]. דירתו של החסיד ר' יוסף יוזיק הורביץ, שנפטר בשנת תרע"ה וביתו שברחוב
506נאלווקי 7, נשאר בידי חתנו הרש"פ זלמנוב וגם הרי"ל רסקין היה חתנו.
507[21]. ה,ב.
508[22]. הופיעה ב'זכרון הרש"ז גורארי'' עמוד נג, ורוב סעיפיה נעתקו להלן בפרק
509'התמים'.
510[23]. בתואר זה פנה הרבי הריי"צ במכתבו גם לאֶחָיו של ר' זלמן, מפאת קרבתם
511המשפחתית לחתנו של הרבי, רש"ג.
512[24]. ראו פרק, 'בית רבי'.
513[25]. ביום שני, אדר"ח תמוז תרפ"ט.
514[26]. המסע עצמו החל ביום כ"ב בתמוז והסתיים ביום ט"ז מנחם אב. כל קורות
515המסע על פרטי פרטיהם, רוכזו ונערכו בספר 'מסע הרבי בארץ הקודש'.
516[27]. מתוך הספר 'שמן ששון מחבריך' חלק ד' עמוד 105.
517[28]. חתנו של כ"ק אדמו"ר המהר"ש.
518[29]. יש לזכור כי כתיבת היומן, כפי שר' זלמן עצמו מעיד (ראו לעיל בגוף הפרק),
519לא הייתה עובר להתרחשות האירועים, אלא, בערוב ימיו, כ-68 שנים לאחר מכן.
520[30]. בזיכרונותיו של ר' זלמן מופיעה פסקה ממועד אחר, שדומה כי יש בנותן טעם לשלבה,
521אגב אזכור נישואי בת הרבי עם הרב מענדל הורנשטיין ולו מפאת העובדה שכמעט לא נשתמרו
522זיכרונות ואמירות מפיו או בהקשר לו: "פעם, בליל יום כיפור, כשר' מענדל הורנשטיין,
523ירד במדרגות מהקומה העליונה, בה לן עם חמיו, ואני ישבתי למטה, הוא סיפר לי כי שמע מהרבי
524שההבדל בין ראש השנה ויום כיפור, הוא שבראש השנה צריך לייגע את הגוף וביום כיפור, אדרבה".
525[31]. ראו פרק אחרון, האריות.
526[32]. על פעילותו הבלתי שגרתית של ר' זלמן במישור זה, ראו להלן פרק רביעי, 'רועה
527את אחיו'.
528[33]. בעדות מיוחדת שהופיעה בעיתון 'אלגעמיינר זשורנאל' במהדורה מיוחדת לרגל י"א
529בניסן תשמ"ז והופיעה לימים בתרגום ללשון הקודש, בספר 'ימי מלך' מאת הרב מרדכי
530מנשה לאופר (עמודים 473-474).