Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק שנים עשר
בבית רבי
גברגע מיוחד של גילוי לב, כמוס ואישי,
דחשף הרבי באוזני נאמן ביתו הקרוב לו ביותר, ר' זלמן, עובדה מרתקת שלא הייתה ידועה לאיש
העד כה.
ו"בשובנו, הרבנית ואנוכי, מהחתונה שלנו בי"ד
זבכסלו תרפ"ט, נכנסנו הביתה וגילינו כי הכתובה נעלמה. חיפשנו כה וכה ולא מצאנו.
חהיות ועל-פי הלכה אסור לאדם לדור בביתו אם אין בו כתובה, יצאנו אפוא יחדיו אל בית חמי,
טהרבי. התייצבנו לפני הרבי וסיפרנו כי הכתובה אבדה ואיננו מוצאים אותה. הרבי התיישב
יעל כיסאו, נטל עט ודף והחל לכתוב כתובה חדשה בכתב יד קודשו".
יא"א דאנק צו דעם, האב איך באקומען נאך א כתב
יביד" (הודות לכך, זכיתי לקבל עוד כתב יד של הרבי), הפטיר הרבי בחיוך.
יגסיפור מפעים זה לא יצא מפי קודשו של הרבי לאוזניו
ידשל ר' זלמן כסיפור דברים בעלמא. היה זה ברגע ההיסטורי שבו הטיל עליו הרבי, הלכה למעשה,
טואת האחריות המלאה על כל הכרוך בבריאותה של הרבנית. "על פי הכתובה", הבהיר
טזהרבי, "אני חייב לדאוג ולהיות ערב לבריאותה של רעייתי. אני מטיל עליך אפוא את
יזהאחריות הזו והנני סמוך ובטוח כי תמלא אותה באחריות ובנאמנות אם כי אני עצמי חייב לשאת
יחבכל הוצאה הכרוכה בכך".
יטזמן קצר לאחר מכן, חשש הרבי שר' זלמן אינו מגיש
כלו חשבונות נכונים של הוצאות הטיפולים הרפואיים של הרבנית וכי הוא מעגל את הסכומים
כאלטובת הרבי. הרבי אמר אז: זו חובתי על פי הכתובה לדאוג לבריאות רעייתי. אם אראה שאתה
כבלא מגיש לי סכומים נכונים, כדי להוריד מהשתתפותי, אטול ממך את הזכות שאתה מממן את השמירה
כגעל ביתי ואשלם גם על
כדכך.
כהאחת לשבועיים היה ר' זלמן מגיש את חשבון ההוצאות
כווהרבי היה משלם לו הוצאות אלו וכן את שכרו של המשב"ק ר' חס"ד הלברשטאם. באחת
כזההזדמנויות הראשונות אמר לו הרבי כי מדובר בסכומים גדולים וכי עליו להשתמש בהם (בניגוד
כחלמנהגם של חסידים שלא להשתמש בכסף שקיבלו מהרבי). בפועל היה ר' זלמן משתמש בכספים אלו
כטלצדקה בלבד.
לבארכיונו של ר' זלמן שוכנת כבוד שורה של מענות קודש
לאמדהימים בפרטי פרטיהם שכל תוכנם מוקדש אך ורק לדין ודברים שכמו התנהל בין הרבי לבין
לבנאמן ביתו אודות סכומי כספי הוצאות אלו והשימוש בהם.
לגכך, למשל, בפתק מסוים כותב הרבי בתגובה
לדלדיווח של ר' זלמן על טיפול רפואי שעברה הרבנית – "נתקבל ותשואות חן תשואות חן.
להבוודאי יכניס סכומים הנ"ל בהחשבון". בפסקה הבאה מתייחס הרבי לדיווח של ר'
לוזלמן על 'נתינה' (טיפ בלע"ז) שהעניק לרופא: "לפלא – כיוון שלדעתו היה צריך
לזלהיות נתינה יותר אלא שחס על.. ממוני הרי: 1, בטח הטעם לדעתו שאולי יתווסף על זה עוד
לחיותר בתשומת לב וכו' – מה שייך בזה חס הנ"ל? 2, זהו ממונו של הקב"ה שציוה
לטלעשות גם ע"פ טבע ועל פי שיקול דעתו של העושה וק"ל. כמובן אין שאלה בנוגע
מלעבר כי אם בנוגע להנהגה בעתיד".
מאמנוסח זה של דברי הרבי עולה שיטת הרבי אותה זכה
מבר' זלמן לשמוע כמה וכמה פעמים לפיה יש להוסיף ולהעניק לרופא מלבד השכר הרשמי, כפי שהרבי
מגעצמו כותב, "שאולי יתווסף על זה עוד יותר בתשומת לב וכו'". ובהקשר זה טוען
מדהרבי כלפי ר' זלמן כי היה עליו לתת באותו מקרה יותר ולא לחוס על ממונו של הרבי. נוסח
מהזה ממחיש כי הרבי סמך על שיקול דעתו של ר' זלמן והורה לו לנהוג בהתאם לכך.
מובהזדמנות אחרת כותב הרבי לר' זלמן, בהתייחס ל'תירוץ'
מזשל ר' זלמן על כך שלא הגיש דיווח מדויק על גובה ההוצאות שהיו כרוכות בטיפול רפואי מסוים
מחשל הרבנית, בחריפות רבה: "ביקשתיו והזהרתיו שלא יעשה פשט'לעך וקונצען ודריידלאך
מטוכו' ופשיטא שלא יעלים ו"כמובן" שכותב "שזהו בערך" וזה שאינו יודע
נוגם לא שייך וכו'. מצורף בזה על החשבון י"ב אלף ובוודאי יודיע כל החשבון וברור
נאוכו'... אזכיר על הציון".
נבבעטיה של אותה סיבה, כותב הרבי בפתק נוסף:
נג"כל אמתלאות הנ"ל חששתי להם מראש – ולכן אמרתי לו בפירוש דכל ספיקא לחומרא.
נדואולי יספיק הכתוב עד עתה שיודיע סוף סוף החשבון. מצורף בזה
נהעוד אלפיים".
נוהאחריות שהוטלה על ר' זלמן, באתערותא דלעילא, פתחה
נזצוהר למסכת של קשר אישי, יומיומי ותכוף ששרר כל העת, גם ללא קשר לעניינים הכרוכים בבריאותה
נחשל הרבנית, אשר העידה על היותו של ר' זלמן הקרוב ביותר אל בית רבי.
נט•
ס"בשנת תשכ"ב", מספרת בתו אסתר,
סא"עבר אבא ניתוח קשה והוא היה רתוק למיטתו בבית הרפואה כשמצבו אינו טוב. יום אחד
סבאני יושבת לבדי בבית ולפתע מצלצל הטלפון. כשהרמתי, הזדהתה הדוברת מעברו השני של הקו
סגכ'גברת שניאורסון'.
סד"באותם ימים נודע לי כי הרב זלמן שניאורסון
סהורעייתו המתגוררים בניו ג'רסי עומדים לעבור לגור בשכונת קראון הייטס. הייתי משוכנעת
סוכי הדוברת אינה אלא גב' שניאורסון, שזה עתה העתיקה את מקום מגוריה לשכונתנו. הגבתי
סזאפוא בספונטניות: וולקאם טו קראון הייטס. ברוכים הבאים לקראון הייטס. אני מקווה שתהיו
סחמרוצים. 'גב' שניאורסון' התעלמה מדבריי ואמרה כי היא מתקשרת משום ששמעה שאבי אינו בקו
סטהבריאות. הגבתי באמירה סתמית ומעודדת שבעזרת ה' הכול יהיה בסדר, מבלי לפרט יתר על המידה.
עהדוברת לא השתכנעה מנימת דבריי והמשיכה לשאול, מה אומרים הרופאים. לא רציתי לשתפה במצבו
עאהקשה של אבי ושוב עניתי, בעזרת ה' הוא יחלים. השיחה הסתיימה כשהיא מבקשת ממני למסור
עבשהתקשרה, לא לפני שאני אומרת שוב, עוד פעם באוזניה של רעבעצין שניאורסון, וולקאם טו
עגקראן הייטס.
עד"לא חולפת אלא רבע שעה ושוב מצלצל הטלפון.
עההפעם על הקו, בת דודתי, הגב' טעמא גורארי'. לתדהמתי היא מספרת לי כי זה עתה התקשרה
עואליה הרבנית ושאלה אותה: איזו ילדה היא אסתר? היא לא קולטת את מצבו של אביה? היא מדברת
עזבכזו שלוות נפש. אני עוד לא קישרתי בין הדברים ושחתי לה לפי תומי על גב' שניאורסון
עחשהתקשרה, והיא בתגובה קוראת בקול לתוך האפרכסת: אסתר, דעי לך, מי שטלפנה הייתה הרבנית!
עט"לא
פידעתי את נפשי ולאחר כמה דקות, כשהתעשתי, טלפנתי אל הרבנית כשכולי התנצלות כנה. בעדינות
פאנפשה האצילית מיהרה הרבנית לומר לי שלא קרה מאומה ותכף ביקשה להתעדכן במצבו של אבי
פבלאשורו. באותה שיחה היא קבעה עמי כי מדי בוקר, כשאני עוזבת את בית הרפואה לאחר ששהיתי
פגעם אבא כל הלילה, אתקשר אליה. 'בשבע בבוקר אני מחכה לטלפון שלך', הבהירה הרבנית.
פד"במשך שישה שבועות היה אבי מאושפז במצב קשה
פהמאוד עד שנמצאה התרופה שהצליחה לגבור על החיידק שקינן בדמו. מדי בוקר הייתי מטלפנת
פואל הרבנית ומעדכנת אותה. ביום השני או השלישי, שאלה אותי הרבנית האם אכלתי או שתיתי
פזמשהו בטרם עוזבי את בית הרפואה. תשובתי לא מצאה חן בעיניה וביום המחרת היא סיפרה לי
פחשבדקה ומצאה כי יש חנות בסמוך לבית הרפואה בו מאושפז אבי שבה ניתן לרכוש שתייה כשרה.
פטהיא ביקשה שאבטיח לה כי מדי בוקר אקנה לעצמי כוס מיץ בצאתי מבית הרפואה.
צ"כששב אבי הביתה מבית הרפואה, הקפידה הרבנית
צאלדבר עמו אישית בטלפון מדי יום".
צב•
צגמאז ומקדם היה ר' זלמן כבן בית בבית הרבי הריי"צ.
צדמערכת היחסים בינו לבין בית רבי היו אפוא משפחתיים מלכתחילה. מיטיב להגדיר זאת בשיחה
צהעם מחברי הספר, המשב"ק ר' שלום בער גנזבורג, אשר במשך שנים רבות לא מש מבית רבי,
צומתוך מסירה ונתינה אמיתית שלא היה לה אח ורע: "ר' זלמן והרבנית היו כמו אח ואחות".
צזבשמחת תורה תשל"ח, עת פקד את הרבי התקף הלב,
צחהיה זה ר' זלמן, כמי שלא מש מגן עדן התחתון כל אותה עת, האיש אשר דיבר על לב הרבנית,
צטשוחח עמה על מצבו של הרבי לאשורו והשמיע באוזניה את תחינת הרופאים שתסכים לומר לרבי
קכי יאות להתפנות לבית הרפואה. השהות הממושכת כל אותה עת ליד חדרו של הרבי כשר' זלמן
קאמשמש כמליץ בין המזכירים שאפפו את הרבי לבין הרבנית – יצרה קרבה והערכה בלתי מסויגת.
קבאו אז ראתה הרבנית את התמסרותו הרבה לרבי ואת הכספים הרבים שתרם על אתר, ללא כל חישוב
קגאו חשבון, לטובת כל הוצאה שהיו זקוקים לה באותם ימי הרת עולם.
קד"ר' זלמן היה כאן באותם ימים 24 שעות",
קהנזכר מזכיר הרבי, הרב גרונר. "הוא היה יושב יום ולילה כאן בעל המדרגות של 'גן
קועדן התחתון', מדבר רבות עם הרבנית, מעדכן אותה על כל צעד ושעל ומשוחח אותה".
קזכתוצאה מאותה שהות, היה ר' זלמן מקפיד על קשר תמידי
קחויומיומי עם הרבנית. "הידיעות שלו ברפואה מדהימות", אמרה פעם הרבנית לר'
קטשלום בער גנזבורג. "הוא היה בקשר תמידי וידע איך לחלץ מפיה על כל מכאוב או מיחוש
קישהיא חשה. בד בבד, אף פעם לא קיבל את דברי הרופאים כפשוטם. תמיד חקר ודרש", אומר
קיאר' שלום בער גנזבורג.
קיבבליל תשעה באב תשמ"ג, בעוד הרבי שוהה ב-770,
קיגיצאה הרבנית למרפסת ונפלה. ר' שלום בער גנזבורג, המשרת בקודש, חש אליה והיא מיד הורתה
קידלו להזעיק את ר' זלמן. ר' שלום בער רץ כל עוד נפשו בו אל ר' זלמן ששרוי היה באותה שעה
קיהבבית הכנסת הסמוך למקום מגוריו ברחוב לפרטס ונח על ספסל מפאת שלא חש בטוב. מיד בהתייצבו
קיושל ר' שלום בער בבית הכנסת, התרומם ר' זלמן ממנוחתו ודהר ברכבו לבית הרבי והרבנית,
קיזכשהוא מזעיק את הרופא, ד"ר פלדמן.
קיחלאחר בדיקה קצרה התברר כי הרבנית ככל הנראה שברה
קיטאת הירך והיא הובהלה לבית הרפואה ג'וינט דזיז. ר' זלמן היה כל הלילה בבית הרפואה. במשך
קכהלילה שוחח ר' זלמן עם הרבי טלפונית ועדכן אותו במתרחש. עם בוקר, התייצב אישית בבית
קכאהרבי ומסר דיווח מלא על מצבה של הרבנית. הרבי הציע לו להצטרף אליו ברכבו ל-770 ולאחר
קכבשהרבי ירד, יסיענו הנהג אל הרבנית בבית הרפואה. אולם ר' זלמן חשב לעצמו כי הציבור שאינו
קכגיודע כלל אודות המתרחש עלול להבחין בכך ותתחולל מהומה. מסיבה זאת אמר לרבי כי הוא ייסע
קכדברכבו.
קכההרבי הורה לו שישכור עבור עצמו חדר נוסף בבית הרפואה
קכוכדי שיוכל לנוח בו (שכן הוא עצמו שוחרר חודש קודם לכן מאשפוז ממושך) בעודו מלווה את
קכזהרבנית ודואג לטיפול שהיא מקבלת וכן שידאג לכך שיביאו לו מזון במוצאי הצום. זמן קצר
קכחלאחר צאת הצום הודיעו ממזכירות הרבי כי הרבי עומד לבוא לבית הרפואה.
קכט"שעה קלה לפני הופעת הרבי במקום", מספרת
קלהגב' שטרנברג, "ביקשה הרבנית מהאחות שתאפר אותה ותסדר אותה, כדי שהרבי לא יבחין
קלאבמראה האמיתי שלה. היו לה אז כאבי תופת וכל תזוזה בגופה הייתה כרוכה בכאבים וייסורים
קלבנוראיים, אולם במאמצים עילאיים, כשהיא חושקת את שפתיה לבל ישמע קולה הנאנק, התאמצה
קלגלהיראות טוב ככל שניתן, כדי שבעלה, הרבי, לא יראה כמה היא סובלת.
קלד"זכור לא אשכח כיצד באותן דקות מתוחות, בטרם
קלהיופיע הרבי, קלטה עיניי את האחות הראשית כשהיא יוצאת מחדרה של הרבנית ופורצת בבכי.
קלומאוחר יותר שאלתיה לפשרו של הבכי העז והיא אמרה לי: מימיי לא ראיתי דבר כזה. כל אישה
קלזחולה רוצה שבעלה ירחם עליה ויראה כמה היא מסכנה. האישה הזו מתייסרת בכאבים איומים וראי
קלחאיזה מאמצים היא עושה רק כדי שבעלה לא יראה שהיא סובלת.
קלט"לאחר שהרבי ישב עם הרבנית איזה זמן, פנה אל
קמאבי ושאל, 'היה לכם חדר כפי שסיכמנו?'. אבא השיב כי לא ניתן היה לשכור חדר אבל הוא
קמאנח על שני כיסאות. ואוכל? שאל שוב הרבי ואבא השיב כי עוזרו הביא לו אוכל. הרבי לא הסתפק
קמבבכך ובדרכו החוצה, תוך כדי הילוכו במסדרון, פנה אליי ושאל, 'דער טאטע האט שוין געגעסן?'
קמג(אבא כבר אכל?) ואני השבתי שאכן הביאו לו אוכל".
קמדבמשך כל אותו שבוע שהו ר' זלמן ובתו בבית הרפואה
קמהלילה ויום כמו היה זה ביתם כשהם מלווים את הרבנית ודואגים על כל צעד ושעל. מדי לילה
קמוהיה הרבי מגיע לבקר את הרבנית בבית הרפואה. ר' זלמן ובתו היו עדים להתרחשויות מעניינות
קמזשאירעו באותם ביקורים.
קמח"בכל פעם", נזכרת הגב' שטרנברג,
קמט"היה הרבי מגיע בשעת לילה. את פני הרבי היה מקדם ר' חס''ד הלברשטם, אשר היה ממתין
קנבפתח הראשי ומלווה את הרבי אל המעלית ואל חדרה של הרבנית. ביום ראשון, אור ליום ט"ו
קנאבאב, לרגל התוועדות שערך הרבי באותו ערב (כמדי שנה בחמישה עשר באב) הגיע הרבי לבקר
קנבאת הרבנית ביום. אבי ציפה לרבי בפתח בית הרפואה.
קנג"ברגע שקיבלנו את ההודעה כי הפעם יבוא הרבי
קנדלבקר ביום, עשיתי מאמץ לוודא שמעלית אחת תהיה פנויה כדי שלא יהיו נשים במעלית שבה עולה
קנההרבי. עמדתי ושמרתי על המעלית. והנה, הרבי מופיע בלוויית אבי. אבא, שהיה כל כך מתוח
קנוונרגש, החל לצעוד לעבר המעלית, במקום לפנות אל המעלית הסטרילית שליד פתחה ניצבתי. קראתי
קנזבלחישה, 'טאטע', 'טאטע', אבל אבא היה נרגש ולא שמע מאומה. לפתע אומר לו הרבי, בעוד
קנחבשרי נעשה חידודין חידודין: 'אסתר רופט אייך' (אסתר קוראת לכם). או אז צעדו הרבי ואבי
קנטאל מעלית זו".
קסאגב, לא ידוע על אישה נוספת שלה קרא הרבי תדיר בשמה
קסאהפרטי, לא רק בהזדמנות זו אלא אף בפעמים שונות בהן העניק הרבי עבורה דולרים לצדקה וכיוצא
קסבבזה. תמיד קרא הרבי לגב' שטרנברג בשמה הפרטי, "אסתר".
קסגמאז אותו אירוע בריאותי, גם לאחר שובה של הרבנית
קסדהביתה, שוב לא יכולה הייתה לתפקד בכוחות עצמה ודרושה הייתה אחות צמודה שתסעדנה. ר'
קסהזלמן ובתו, שניצבה לצדו ועזרה לו בכול, חיפשו אחות עבור הרבנית. תחילה נשכרה אחות מחברה
קסושעוסקת בכך. מי שווידאה מדי יום ביומו את בואה של האחות, בשלוש משמרות על פני היממה,
קסזהייתה בתו של ר' זלמן, שהייתה האחראית על כך.
קסחמעולם, מעידה הגב' שטרנברג, לא התקשרה הרבנית כדי
קסטלבקש דבר למען עצמה או כדי להטריח חלילה. פעם אחת הייתה יוצאת מן הכלל. "השעה
קעהייתה לקראת תשע בערב והאחות, שהייתה אמורה לבוא ולשהות עמה במשך הלילה, טרם באה. הרבנית
קעאהקדימה ואמרה, 'אני ממש מתנצלת על הטלפון, אבל עוד מעט השעה תשע ובשעה תשע וחצי יש
קעבלבעלי התוועדות. הוא אמר כי לא יעזוב את הבית עד שתבוא האחות ואינני רוצה לעכב אותו
קעגולגרום לאיחורו בהתוועדות, חיש דאגתי לבואה של האחות תכף ומיד".
קעדמשנמצאה האחות ההולמת שמצאה חן בעיני הרבנית, היא
קעההוצמדה לרבנית באופן עצמאי ובתנאי שכר הולמים.
קעו•
קעזמאז שנת תשמ"א, לנוכח מצבה הרפואי של הרבנית
קעחשלא אפשר לה לצאת מביתה כמימים ימימה, על מנת לשפר את מצב רוחה כמו על מנת לעמוד מקרוב
קעטעל הקורה אותה, היה ר' זלמן פוקד את בית הרבנית מדי יום ודואג אישית לכל מחסורה. המטרה
קפשניצבה לנגד עיניו, במסגרת רגישה זאת, הייתה להקל על הרבי ולהסיר מסדר יומו כל דאגה
קפאהכרוכה במצבה של הרבנית. "הוא היה מגיע לבית", מעיד ר' שלום בער גנזבורג,
קפב"מדי יום ביומו ולעתים אף פעמיים ביום".
קפגציותו להוראות שהשמיעו באוזניו הרבי והרבנית היה
קפדאמביוולנטי ומרתק. הרבנית ראתה בו איש אמון מובהק והיא סיכמה עמו תמיד שלא לספר לרבי
קפהעל התמורות הרפואיות הרבות שחוותה כדי שלא להסב לרבי עגמת נפש. אולם ר' זלמן כנאמן
קפולרבי היה מדווח מיידית לרבי על כל התפתחות ואף מקבל הוראות בהתאם. הרבי עצמו היה מודע
קפזהיטב למצב, אך כדי שלא להסב לרבנית עגמת נפש בראותה כי ידוע לו על כך, היה מעמיד פנים
קפחכאילו אינו יודע מאומה...
קפטלעתים היה ר' זלמן מתחבט האם טוב הוא עושה כשהוא
קצמדווח לרבי ואינו חוסך כל פרט בלא ידיעתה ובניגוד לרצונה. כדרכו, גם את התלבטות זו
קצאשטח לפני הרבי בכתב וכך ענה לו הרבי בכתב יד קודשו: "ופשוט שטוב ונחוץ שמודיע
קצבעל דבר הנ"ל. ובטח יעשה כן גם להבא ויהי רצון שיהא אך בטוב הנראה והנגלה".
קצגלעת אחרת השיב לו הרבי על כגון דא: "תשואות
קצדחן על כתבו על דבר המצב וכו' ובטח ימשיך ותשואות חן מראש". ושוב כתב הרבי בפעם
קצהאחרת: "נתקבל ותשואות חן בעד הודיע כל זה ויתר על זה על העשייה וכו'. אזכיר על
קצוהציון". וכהנה רבות.
קצזפעם אחת, בעת הנסיעה חזור מביקור אצל רופא עיניים
קצחמומחה, התלבטה הרבנית בקול באיזו דרך יש לנקוט מבין שני האופנים שהציע הרופא. ר' זלמן
קצטנענה ואמר: למה שלא תשאלי את הרבי מה לעשות. הרבנית השיבה כי אינה רוצה לצער את הרבי
רולספר לו על הבעיה שממנה היא סובלת. ר' זלמן הרהיב עוז והקשה בחריפות: העולם כולו מגיש
ראלפתחו של הרבי דילמות רפואיות ועל פיו יישק דברו – ודווקא את, הרבנית, לא תציעי להכרעת
רבהרבי דילמה רפואית הקשורה בך?
רגהרבנית השיבה בקול שלו ובאצילות נפש מדהימה: העדר
רדעגמת הנפש לרבי חשוב לי יותר מהכרעתו באשר לבריאות העיניים שלי.
רהכזו היא עדותו המאלפת בהקשר זה של ר' שלום בער גנזבורג:
רו"מפאת הבעיה הייחודית שממנה סבלה הרבנית,
רזהיא נפלה לא אחת. יום אחד מעדה הרבנית ושברה את זרועה. הודעתי על כך מיד לר' זלמן שהזעיק
רחאל הבית את ד"ר סמיואלס אשר קיבע את היד. באותו ערב היה אמור הרבי להתוועד עם
רטהציבור ועז היה חפצה של הרבנית שהרבי לא יבחין במאומה. עם כל הכאב הרב שהיה כרוך בדבר,
ריהיא ישבה במקומה הקבוע בארוחת הערב המשותפת לה ולרבי, כשהיא מסתירה את היד החבולה.
ריאאני עצמי לא ידעתי שר' זלמן דיווח לרבי וגם על פני הרבי, בבואו הביתה ובמשך הארוחה,
ריבלא יכולתי להבחין במאומה.
ריג"לאחר הארוחה, בעוד הרבי נפנה אל המדרגות העולות
רידלקומה השנייה, פנה אליי הרבי בחיוך, 'דו באהאלסט פון מיר אויכעט?' (גם אתה מסתיר ממני
ריהדברים?). עניתי במבוכה כי אם אנהג אחרת, לא יגלו לי דבר. החיוך שעל שפתיו הקדושות של
ריוהרבי התרחב באומרו לי: 'און אזוי מיינסטו אז מדערציילט דיר יע אלעס?' (וכך אתה חושב
ריזשכן מספרים לך הכול?)"...
ריחבשנת תשמ"א, שברה הרבנית את רגלה. ר' זלמן
ריטהזמין כיסא מתקפל עם מסילה שהוצמדה למעקה המדרגות מהקומה השנייה בבית לקומת הכניסה.
רכבישיבה על הכיסא ולחיצה על כפתור, ניתן היה לרדת או לעלות בו. בכך ביקש ר' זלמן להפוך
רכאאת העלייה והירידה של הרבנית מקומת המגורים לקומת הכניסה לקלה ונגישה. לאחר התקנת הכיסא
רכבבבית, ישב הרבי על הכיסא, עלה וירד עמו, בראותו כי הרבנית חוששת ועל מנת להראות לרבנית
רכגשניתן להשתמש בזה ללא חשש.
רכדכשנתיים לאחר מכן, בשנת תשמ"ג, כתוצאה מהשבר
רכהבירך, נוצר הצורך להתקין מעלית בבית הרבי והרבנית. את המעלית התקינו המשב"קים
רכובחסותו המלאה של ר' זלמן, ואז פורק הכיסא המיוחד. הרבנית העניקה אותו לר' זלמן והוא
רכזהתקינו בביתו.
רכח"את הפעולות הללו", מחדד ר' חיים ברוך
רכטהלברשטם, "נקט ר' זלמן בעצמו ומיוזמתו האישית. הוא אשר חשב כל העת וייגע את מוחו
רלכדת מה לעשות על מנת להקל על הרבנית והוא אשר מימן בכל הזדמנות את כל ההוצאות הכרוכות
רלאבכל פרויקט כזה שהוציא אל הפועל".
רלבבשנת תשמ"א, כאמור, התעוררה בעיה מסוימת שבעטיה
רלגביקשו הרופאים לנתח את רגלה האחת של הרבנית. כשנודע הדבר, אמר הרבי כי לפני שתיפול
רלדההחלטה, יש לשאול לחוות דעתו של ד''ר איירה וייס.
רלהבחלוף כמה שעות מאז ניתנה ההוראה מפי הרבי, התעניין
רלושוב הרבי לדעת מה קורה. אנשי המזכירות והמשב"קים בבית הרבי חיפשו בכל מקום אפשרי
רלזאת ר' זלמן ולא הצליחו לאתרו. כעבור זמן קצר התברר כי ר' זלמן נמצא כבר עם הצילומים
רלחבמרפאתו של ד"ר וייס בשיקגו.
רלטבשנייה שבה הגיעה לר' זלמן בקשת הרבי, הוא היה בבית
רמהרפואה בו נערכו הבדיקות. ללא אומר ודברים הוא נטל את הצילומים, נכנס לרכבו, דהר לשדה
רמאהתעופה, כשהוא מותיר את הרכב בכניסה לטרמינל ללא כל חניה מוסדרת ומיד עלה על המטוס
רמבהראשון לשיקגו, כדי להציג את הצילומים לנגד עיניו של ד"ר וייס (הרכב אכן נגרר
רמגלאלתר מהמקום, בלא ידיעתו של ר' זלמן שמיהר לדרכו). בשעת ערב, לקראת שובו של ר' זלמן,
רמדשיגר הרבי את אחד מהמשרתים בקודש לאסוף את ר' זלמן משדה התעופה.
רמההקשר האישי בין ר' זלמן לבין ד"ר ווייס נרקם
רמומאז התמנותו לקרדיולוג הבכיר בצוות הרפואי של הרבי, בעת התקף הלב בשנת תשל"ח.
רמזמאז שמר ר' זלמן על קשר קבוע ותדיר. בין היתר, מצא הדבר את ביטויו בכך שכל מכתב שד''ר
רמחוייס שיגר לרבי בהקשר לבריאותו האישית של הרבי או בריאות הרבנית, היה משגר עותק ממנו
רמטלר' זלמן. במסגרת קשר זה, ולנוכח העובדה שבכל פעם שד"ר וייס הגיע לרבי היה נכנס
רנבקודש פנימה לבדוק את הרבי – הקפיד ר' זלמן להזמינו אישית לכל שמחה משפחתית או אירוע
רנאשהוא קשור בו, ביודעו כי בכך תיווצר ההזדמנות שהרבי ייבדק בידי רופאו הנאמן.
רנבבסופו של דבר, הביא ר' זלמן את חוות דעתו של מומחה
רנגעולמי בשם פרופ' הווארד רוזן (שהיה מורו של פרופ' סמיואל שעד כה טיפל ברבנית) שלפיה
רנדכדאי לעשות צילום גם ברגלה השנייה של הרבנית. בצילום שנערך הוכח שאותה בעיה לכאורה
רנהקיימת באופן מולד גם ברגלה השנייה של הרבנית ולפיכך הוכרע כי אין כל צורך בניתוח. מני
רנואז נהיה אותו פרופ' רוזן הרופא הקבוע של הרבנית בכל הקשור לבריאות רגליה.
רנזבמהלך תקופת השיקום של הרבנית מהנפילה בשנת תשמ''ג,
רנחהעניק הרבי הוראה ייחודית לר' זלמן: למצוא אישה שסבלה מבעיה זהה והחלימה, להביא אותה
רנטאל הרבנית כדי שזו תשוחח עמה ותספר לה על התמודדותה עם מצבה וכך תשפר את מצבה רוחה
רסהשפוף. הרבי הבהיר כי ברור שצריכה להימצא אישה בגילה של הרבנית וברמתה הרציונלית והמנטלית.
רסאויבקשו נערי המלך מכל מדינות המלך את הדמות ההולמת לתפקיד הרגיש והמיוחד. לאחר חיפושים
רסבובירורים שונים, נמצאה בבוסטון אישה אצילית שהובאה לבית הרבנית ושוחחה עמה במשך שעה
רסגארוכה. ניתן היה לראות בוודאות כיצד תרם הדבר לעידודה של הרבנית.
רסדר' זלמן היה מטלפן אל הרבנית מדי יום כמה פעמים.
רסההיא עצמה התקשרה מיוזמתה לפעמים בודדות ביותר. פעם אחת כשהתקשרה בשעת לילה מאוחרת,
רסומיד בפתח דבריה התנצלה על שהיא מטלפנת בשעה כזו ותכף נימקה: התרפיסט היה כאן הערב והצלחתי
רסזלעמוד על הרגליים. היה זה שיפור ניכר ודרמטי.
רסחבעקבות זאת, אמר לה הרבי שתתקשר עתה לר' זלמן ותדווח
רסטלו על כך. הרבנית סיפרה לר' זלמן שאמרה לרבי כי זו שעת לילה מאוחרת אך הרבי השיב לה:
רע"וויפל איך קען עם, שלאפט ער מיט א טלפון ביים בעט" (עד כמה שאני מכירו,
רעאהוא ישן עם טלפון סמוך למיטתו)...
רעבמלבד האחריות המתמדת לבריאותה המתמדת, היה ר' זלמן
רעגערב אישית לבריאות הרבי ועסק בכך לא אחת. פעם היה הרבי אמור לעבור בדיקת עיניים. ר'
רעדזלמן שכר את שירותיו של רופא מומחה ומשאית מיוחדת הגיעה אל בית הרבי עם כל המכשור הדרוש
רעהלשם בדיקת העיניים הדרושה. איש מבאי 770 לא ידע את אשר היה באותו ערב בבית הרבי.
רעוכך היה פעמים נוספות, כשרופאים באו אל בית הרבי,
רעזבעניינים הנוגעים לבריאותו האישית של הרבי, בתיווכו הפעיל של ר' זלמן, שנדרש לכך על
רעחידי הרבנית. איש, כולל חברי המזכירות, לא ידע בבואם ובלכתם. כי הכול אירע הרחק מעין
רעטרואים, בבית הרבי.
רפמעל לכול, ניחן ר' זלמן בחוש מיוחד לאתר את הרופאים
רפאהטובים ביותר בכל תחום, לפתח עמם קשרים עמוקים ולשמר אותו הן באמצעות קשר תמידי ואיתן
רפבוהן באמצעות תשר נדיב שהיה מעניק בידם בכל עת, בשום שכל ובמחשבה תחילה. את כל זאת גייס
רפגוהעמיד לטובת בית רבי. בכל ביקור רופא בבית הרבנית או כשהרבנית הובהלה לרופא, היה הוא
רפדמחלה את פני הרופא ומוודא שהשירות הרפואי שיינתן יהיה הטוב והמעולה ביותר.
רפהרבים הם מענות הקודש להם זכה ר' זלמן בתגובה לדיווחיו
רפוהתכופים במישור זה. כך, למשל, השיב הרבי לר' זלמן על דיווחו אודות התפתחות חיוביות
רפזבמישור בריאות הרבנית, כתב הרבי: "נתקבל ותשואות חן על הבשורות טובות ויהי רצון
רפחשגם בזה תהיה הליכה מחיל אל חיל ויבשר טוב וכו'". בראש דף המכתב המקורי כתב ר'
רפטזלמן את התאריך "ה' חיי" – כלומר יום חמישי בשבוע של פרשת חיי שרה. הרבי
רצמתח על תאריך זה קו וכתב: "הולדת זקנה כו' ומזלו גובר וכו'".
רצאכלומר, יום זה, כ"ף חשוון, הוא יום הולדת זקנה של הרבנית, הרבי הרש"ב נ"ע,
רצבומזלו גובר וכו'.
רצגבמענה נוסף
רצדעל דיווח שבראשו נכתב: "על דבר ביקור ד"ר וייס", כתב הרבי: ותשואות
רצהחן על הבשורות טובות. כן יבשר טוב גם בענייניו הפרטיים. אזכיר על הציון".
רצוובתגובה לדיווח אודות ביקור של פרופ' רוזן, האמור, בבית הרבנית כתב הרבי: "נתקבל
רצזותשואות חן על הבשורות טובות. כן יבשר טוב ובהוספה וכו'".
רצחבדיווח רפואי אחר של ר' זלמן הקשור לבריאות הרבנית
רצטהקיף הרבי את המילים "סעקענד אפינאן" (באנגלית - חוות דעת רפואית נוספת)
שוכתב: "אין צורך". בהמשך הקיף את המילים "לד"ר וייס". היינו
שאשבמקרה זה יש להסתפק בחוות דעתו של ד"ר וייס בלבד.
שבוכזה הוא פתק שמתוכנו שוב ניתן ללמוד על טיב הקשר
שגההדוק שבין ר' זלמן לבית רבי. בפתק שנכתב בצירוף לתשלום הוצאות הכרוכות בתשלום עניינים
שדהנוגעים לרבנית, כתב הרבי: "נתקבל ותשואות חן ומצו"ב בצירוף תשואות חן וכו'.
שהבהשייך להלברשטם
שושי' – כפי שיתדבר עם זוגתי תחי' כמובן".
שז•
שחמדהים להיווכח כי בשלב מסוים בשלהי תשמ"ה,
שטכשגיסו של הרבי, רש"ג, נותר לבדו בביתו, באין לו כל תומך או מאן דהוא שעליו יוכל
שילהישען, פנתה הרבנית לר' זלמן בזו הלשון: אני ובעלי מבקשים שכשם שאתה נוטל אחריות על
שיאהבריאות שלנו, קח גם את רש"ג תחת אחריותך.
שיבר' זלמן אכן קיבל את ההוראה על אתר ומכאן ואילך
שיגהפך לאפוטרופוס הרפואי המלא של רש"ג, כשהוא מצמיד אליו לכל שעות היממה שני בחורים
שידבשכר מלא שהיו אמונים על רווחתו וסיעודו והוא אישית דאג לרופאים שטיפלו בו ואף ליווהו
שיהלבית הרפואה בכל עת שרק נדרש, תוך כדי ערבות מלאה לכך שיקבל את הטיפול הרפואי המקסימלי.
שיובהקשר זה התנהלה תכתובת קבועה בינו לבין הרבי.
שיזמאז אותו יום הייתה הרבנית מתקשרת מדי יום אל בית
שיחרש"ג ומשוחחת אישית עם הבחור המוצב בביתו, מתשאלת אותו ומוודאת מפיו כי סועדים
שיטאת רש"ג כיאות. הרבנית אף ציידה את הבחור במספר הטלפון הישיר של ביתה שלא היה
שכידוע בהביעה תקווה כי יהיה "בר דעת", כלשונה, ולא ימסרנו לאיש.
שכאמלבד זאת, היה ר' זלמן מעדכן את הרבנית בקביעות
שכבבמצבו של רש"ג וכן מדווח לרבי בכתב, באופן קבוע, אודות מצבו.
שכגהמאורע הבא אירע כשרש"ג היה מאושפז בבית הרפואה.
שכדהרבי סיים את התוועדות יום השבת ובטרם קומו ממקום מושבו, עטף פרוסת עוגה בנייר, התרומם
שכהולקח את הסידור עם פרוסת העוגה למנחה. חדי ראייה שהבחינו בכך תמהו לפשר הנהגת קודש
שכוזו ולא ידעו מה טיבה. בעת קריאת התורה של תפילת מנחה, כשר' זלמן ניגש, בהתאם ל'חזקה'
שכזהקבועה שלו, לגלילת ספר התורה, בעוברו על פני הרבי, הניח הרבי ידו הקדושה על כתפו ואמר
שכחלו (באידיש): "מן הסתם אתה הולך הערב לגיס, קח את זה לגיס. תן לו את זה בבקשה".
שכטמעניין לגלות בעותק המכתב שכותב ר' זלמן לרבי יום
שללמחרת, באותנטיות מאלפת: "וברכה אבקש לגיסו הרב שמריהו בן שיינדל. זה עתה דיברתי
שלאלהד''ר שלו ... הייתי אתמול אצלו עם הלעקאך ובדוחק פעלתי שייקח רק מעט מן המעט ולא
שלביותר, אינו אוכל ואינו לוקח המעדיצין, ה' יתברך ישלח לו רפואה שלמה''.
שלגמספר נכדו של ר' זלמן, ר' יוסף יצחק: "בליל
שלדשביעי של פסח תשמ"ז הובהל רש"ג לבית הרפואה, לנוכח החמרה במצבו שבאה לידי
שלהביטוי בכך שלא הגיב לסביבה, עקב דלקת ריאות חריפה שבה לקה. למחרת, לפנות ערב, הגיעה
שלוידיעה כי הוטב מצבו וכי הוא מגיב. סבי הורה לי ללכת אל הספרייה שבה שוהה הרבנית ולמסור
שלזלה את הבשורה הטובה.
שלח"הלכתי לספרייה, נקשתי על הדלת כמה דקות ולא
שלטנעניתי. לתומי חשבתי שהמשב"ק יפתח את הדלת ואבקש ממנו למסור לרבנית את הבשורה,
שמאולם לאחר כמה דקות פתחה לי הרבנית את הדלת ונכנסתי פנימה. בהיכנסי אמרתי לה כי זה
שמאעתה נודענו מבית הרפואה כי ב"ה חלה הטבה במצבו של רש"ג וכי הוא מגיב לסביבה.
שמבהרבנית הגיבה בקורת
שמגרוח מרובה והודתה לי כמה וכמה פעמים, בהדגשה מוטעמת, על הבשורה הטובה. 'אכן', אמרה
שמדהרבנית בחום, 'דאגתי לו מאוד והנני מודה לך שטרחת למסור לי בשורה זו'.
שמה"למחרת, בעיצומו של אחרון של פסח, ניגש אליי
שמוב-770 המשב"ק ר' שלום בער גנזבורג ונזף בי. 'מה עשית, למה הלכת וסיפרת לרבנית,
שמזהרי השתדלנו להסתיר זאת מפניה עד אחר החג', סנט בי. השתוממתי והייתי בהלם מוחלט. הרבנית,
שמחזכרתי היטב, לא הראתה כל סימן של הפתעה והשתדלה בכל מאודה להעניק לי את התחושה הטובה
שמטביותר למרות שזה עתה התבשרה על דבר שכלל לא הייתה מודעת לו עד לאותו רגע. כעת קלטתי,
שנלהשתאותי, עד כמה, התאמצה בכל מאודה שאני, בחור צעיר, לא אהיה נבוך מזה שאני הוא שציערתיה
שנאודיווחתי לה על כך".
שנבבשלב מסוים, כשחרדו הרופאים לצלילות דעתו של רש"ג
שנגשאלה הרבנית את הבחור שהוצב על ידי ר' זלמן למשמר ולמסעד רש"ג, האם רש"ג
שנדקורא לו בשמו. משנענתה בחיוב, הוסיפה לשאול, בשיא העדינות, כדרכה בקודש, "אנטשולדיג
שנהוואס איך באדער אייך וואס איז אייער נאמען" (סליחה שאני מטרידה אתכם, מהו השם
שנושלכם). הבחור השיב כי שמו הוא יוסף יצחק. הרבנית הגיבה בקול שחוק באומרה, "אויב
שנזאזוי איז דאס קיין ראיה נישט. וויבאלד איר טראגט דעם טאטענס נאמען, דערפאר געדייקנט
שנחער" (אם כן, אין זו ראיה. היות ואתם נושאים את שם האבא – הרבי הריי"צ – לכן
שנטזוכר הוא את השם).
שס"בליל א' דראש השנה תשמ"ח", נזכר
שסאנכדו ר' יוסף יצחק, "התלוויתי לסבא שנכנס אל הרבנית ששהתה בספרייה לאחר התפילה.
שסבסבא הרשה לעצמו להיכנס אל הספרייה לדקות ספורות, לברך ולהתברך לשנה החדשה, לא לפני
שסגשווידא שהרבי בחדרו הקדוש ב-770 וטרם יצא לספרייה. הדלת הייתה פתוחה כי הרבנית חיכתה
שסדלרבי. עם כניסתנו התרוממה הרבנית ממקום מושבה, משום שחשבה שהרבי הגיע. מכך אולי יש
שסהלומר כי בכל פעם שהרבי היה נכנס הביתה, הייתה הרבנית קמה לכבודו.
שסו"סבי ניצל את ההזדמנות לעדכן את הרבנית בהתפתחות
שסזרגישה שאירעה באותו יום בנושא הנוגע לבית רבי. הרבנית הגיבה באומרה כמה פעמים: 'איך
שסחלאז עס אלץ צו אייך ראביי גורארי', טוט ווי איר פארשטייט' (אני משאירה זאת לכם, ראביי
שסטגורארי'. עשו כהבנתכם)".
שערש"ג, שבערוב ימיו לאחר שנותר בודד וערירי,
שעאקיבל עזרה כה מוחשית ויומיומית, היה אסיר תודה על כך לר' זלמן הפועל מכוח שליחותם של
שעבהרבי והרבנית. הדבר בא לידי ביטוי מרגש בראיון נדיר ומיוחד שהעניק ל'אלגעמיינר זשורנאל',
שעגלאחר הסתלקות הרבנית. בעיצומו של הראיון, פרץ רש"ג בבכי תמרורים ואמר: "אני
שעדמרגיש כמו יתום שאיבד את אמו". המשפט המצמרר היה כותרתו הראשית של הראיון.
שעה•
שעוזמן קצר לפני חתונת בתו הבכורה של ר' זלמן, בשנת
שעזתשכ"ג, פנתה הרבנית אל ר' זלמן והביעה את רצונה הכביר כי הכלה תנהג במנהגי בית
שעחהרב בחתונה.
שעטמנהגי בית הרב בעת החתונה ייחודיים ואינם זהים כלל
שפוכלל למנהגי עדת החסידים. בהתאם למנהג שעד אז נקוט היה אך ורק בשמחות בני ובנות אדמו"רי
שפאשושלת חב"ד, אין הכלה לובשת שמלה לבנה אלא בצבע אחר. לפני החופה, אין הכלה מכסה
שפבכלל את שער ראשה עד למעמד ה'באדעקעניש'. לאחר החופה, כיסוי ראש מלא אך מקפידים שלא
שפגיהיה כתר על הראש. אין משתמשים כלל ב'טול'. לפי מנהגי בית הרב, הורי החתן הם שושביני
שפדהחתן והורי הכלה שושביני הכלה.
שפהר' זלמן סיפר לרבי על פנייה זו של הרבנית והרבי
שפותמך בכך בחום ועודד את ר' זלמן לנהוג כן. מאוחר יותר גילתה הרבנית את דעתה שרצתה שיהיה
שפזמי שיקיים את המנהגים הללו.
שפח"הדבר לא היה פשוט כלל", מעידה הכלה דאז,
שפטהגב' שטרנברג. "הכול כבר היה מוכן, לרבות שמלת הכלה שכבר הוזמנה. הרבנית הייתה
שצמאוד מעורבת בהפקת הדברים ובהוצאתם אל הפועל יחד עמי. היא לא הסתפקה בשיחות טלפון של
שצאחיזוק אלא הזמינה אותי אישית לביתה והראתה לי תמונות של עצמה בחתונתה שלה עם הרבי.
שצב"היו לה שלוש שמלות כלה שונות שלבשה בעת החתונה:
שצגאחת לפני החופה, אחת בחופה ועוד אחת בסעודת החתונה עצמה והראתה לי בתמונות את כל אחת
שצדמהשלוש בתארה את צבעיהן, שכן התמונות היו בצבעי שחור ולבן: האחת בצבע תכלת בהיר, האחת
שצהבתחרה מכסף והשלישית בצבע בז'. היא הראתה לי תמונה של עצמה מיד לאחר החופה שכל שיערה
שצומכוסה לחלוטין במין כובע".
שצזתוך כדי שיחתה עם הגב' שטרנברג, כשדיברה על השושבינים
שצחוהמנהג המיוחד שלהם בבית הרב, כאמור, אמרה לה הרבנית, "איך קען נאך פילן מיין
שצטפאטער'ס האנט" – עד עצם היום הזה יכולה אני להרגיש בידו הקדושה של אבי, הרבי,
תהאוחזת בידי ברדתנו במדרגות הישיבה בוורשה, בהוליכו אותי לחופה – כי חשש שלא אראה את
תאהמדרגות בהיותי מכוסה.
תבכשבניו של ר' זלמן נישאו, אף בחתונותיהם הונהג מנהג
תגבית הרב ובאחת החתונות, כשהדבר לא מצא חן בעיני אחת המחותנות התערב הרבי. היא ניהלה
תדויכוח עז עם הרבי והרבי עמד בתוקף על כך...
תהבשנת תשמ"ג נישאה נכדתו הבכורה של ר' זלמן
תווהוא ביקש לדעת האם גם עתה יש לנהוג במנהגי רבותינו נשיאינו. הרבי השיב בחיוב. לכלה,
תזבתם של הרב נחום והגב' אסתר שטרנברג, היה קשה מאוד לקבל את המנהגים הללו. כשנודע הדבר
תחלרבנית מפי הסבא, טלפנה הרבנית אל הבת לדבר על לבה. היא אמרה לה שתדע שזוהי זכות גדולה
תטלהמשיך ולשמר את המנהגים הנהוגים במשפחת בית הרב. הרבנית אף הוסיפה וסיברה את אוזניה
תיבאומרה "מודרני להיות שונה, אז תהיי שונה!"...
תיאהדבר שב על עצמו בכל אחת מהחתונות של צאצאי בית
תיבגורארי' כשהרבנית מגלה בכך עניין רב ומבקשת לוודא שהדבר עבר בקלות. בכל חתונה הייתה
תיגמאוד מרוצה מקיום הדברים הללו ומעצם העובדה שיש מי שממשיך לשמר מנהגים אלו.
תיד•
תיהשנה אחת, לקראת יום הנישואין של הרבי והרבנית, כשטלפן
תיוכדרכו מדי יום אל הרבנית, ביקש לאחל לה ברכה ליום הנישואין. בעוד הוא מחייג אל הקו
תיזהישיר בבית הרבנית
תיחלרגל יום זה, הוא שומע מעברו השני של הקו קול של גבר. הוא שאל: מי זה? והקול מעברו
תיטהשני של הקו משיב כנגדו מיניה וביה: מי זה? ר' זלמן שהיה בטוח כי זהו אחד המשב"קים,
תכהגיב בכעס: מדוע אתה מרים את הטלפון? אמרתי לך לא להרים את הטלפון הזה. ואז נשמע קולו
תכאשל הרבי. "בארוהיגט זיך" (הירגעו נא), מה רצית"...
תכבר' זלמן נבוך והשיב כי ביקש לברך את הרבנית ביום
תכגהנישואין. "אתה יכול לברך גם אותי", אמר לו הרבי...
תכדסדר קבוע אפיין את הביקור שקיים בספרייה בה שהתה
תכההרבנית מדי שבת (בשנים האחרונות), מיד לאחר כניסתה. לאחר הצפירה הראשונה שנשמעה בחוצות
תכוקראון הייטס היה מתקשר באופן קבוע לרבנית ומעדכנה על בואו עשר דקות לאחר הדלקת הנרות.
תכזעשר דקות לאחר הדלקת הנרות היה מתייצב במקום, לרוב בלוויית נכדו ר' יוסף יצחק, ומשוחח
תכחעם הרבנית כשעה. לבית המדרש ב-770 היה נכנס באמצע תפילת ערבית.
תכטיום שישי י"ג בכסלו תשמ"ח היה היום שבו,
תלבמושב מיוחד של בית המשפט בניו יורק, הרשיע חבר המושבעים את ר' זלמן בכל סעיפי האישום
תלאשטפלו עליו השלטונות בגין פרשת מס מסועפת.
תלבכאילו לא היה די במסכת ההאשמות הקשות שהלכה והתגבהה, במשך שעה ריחף הספק שמא מיד בתום
תלגהדיון יובל לבית הכלא. בסופו של דבר, הצליחו עורכי דינו להביא לכך שגזר הדין לא יבוצע
תלדמיידית.
תלהתוך כדי
תלוהשעות הקשות מנשוא שעברו עליו, בעוד הוא יושב באולם בית המשפט ומגלה להוותו את הכורת
תלזהמשפטי המר מונף על צווארו – ראשו של ר' זלמן היה נתון במקום אחר.
תלחבאותה שבת אמור היה לחול יום הנישואין של הרבי והרבנית,
תלטעליו העיד הרבי לימים, "היום שקישר אותי עם החסידים". באותה שנה לווה
תמהיום הזה בהתרגשות מיוחדת שכן הייתה זו תחילת שנת השישים לחתונה (שנערכה, כאמור בראש
תמאהפרק, בי"ד בכסלו תרפ"ט בוורשה שבפולין).
תמבמדי שנה היה ר' זלמן קונה לבית רבי ביום זה כלי
תמגכסף מפואר ובו פרחים יפים. בשנה זו החליט לקנות עץ גדול ומפואר. תוך כדי הדיון המתוח
תמדוהגורלי טלפן ר' זלמן לנכדו, ר' יוסף יצחק, ושאל: מה עם העץ? הכול מסודר? אתה זוכר
תמהשצריך להביא את זה הפעם לספרייה?
תמוהפעם, היות ויום הנישואין חל ביום השבת, ביקש ר'
תמזזלמן להביא את העץ שרכש, אל הספרייה שבה ישהו הרבי והרבנית במהלך השבת (כאמור).
תמח"זמן קצר לאחר שובו הביתה מבית המשפט",
תמטזוכרת הגב' שטרנברג כמו היה זה אך אתמול, "לא אשכח אותו יושב במטבח, מטלפן לרבנית,
תנובשפתו הישירה מספר: 'רעבעצן, מ'האט מיר באשולדיגט אויף אלעס' (רבנית, האשימו אותי
תנאבכול). הרבנית הגיבה בבהלה רבה: 'וואס רעדט איר ראביי גורארי'! וואס רעדט איר ראביי
תנבגורארי'! וואס וועט זיין!' (מה אתם אומרים, ראביי גורארי'! מה אתם אומרים, ראביי גורארי'!
תנגמה יהיה!). באותם רגעים אבי היה זה שדיבר בביטחון באומרו, ה' יעזור"...
תנדלא חלפה אלא שעה קלה. זמן קצר לאחר בואה של הרבנית
תנהלספרייה, לקראת כניסתה הקרבה של השבת, בעוד הרבי שוהה בחדרו ב-770, הופיע בספרייה נכדו
תנושל ר' זלמן, ר' יוסף יצחק, אשר הביא את העץ הגדול שרכש סבו ליום הגדול. למראה העץ הענק
תנזוהנכד הטורח בהבאתו במצוות סבו, לא יכולה הייתה לכלוא את התרגשותה והיא קראה בקול רם
תנחשוב ושוב: "איך קען ניט גלייבן, נאר דאס האט ער אין זינען געהאט היינט, אין אזא
תנטטאג" (אינני יכולה להאמין, רק על כך היה מסוגל לחשוב ביום כזה).
תסבבקשה לבטא את התרגשותה הרבה הורתה לר' יוסף יצחק
תסאלהציב את העץ על אם הדרך המובילה מהכניסה אל החדר בו היו הרבי והרבנית יושבים בעת סעודת
תסבהשבת, כשהיא מנמקת בהתרגשות: "איך וויל מיין מאן זאל זעהן וואס ראביי גורארי'
תסגהאט אין זינען געהאט אין דער טאג" (אני רוצה שבעלי יראה על מה ראביי גורארי' מצא
תסדלנכון לחשוב בכזה יום קשה).
תסההיה זה אכן, לכל הדעות, יום קשה מאוד בחייו של ר'
תסוזלמן, רוויי המהמורות וההתרחשויות. עצם דאגתו ביום שכזה, כשחייו תלויים לו מנגד ועליו
תסזמרחף צו מאסר שסופו מי ישורנו, לרכישת עץ מרהיב ביופיו על מנת להסב עוד קורטוב של נחת
תסחרוח לרבנית – בלתי נתפסת בעליל ומסגירה שוב את היות כל כולו, לרבות מחשבותיו ורגשותיו,
תסטמסורים ונתונים לאילנא דחיי ולבית רבי.
תעכאמור, כמנהגו מדי ליל שבת, היה ר' זלמן פוקד את
תעאהספרייה ומשוחח עם הרבנית כשעה. אף באותו יום עשה כן, כשהוא מנצל את שיחתו עם הרבנית
תעבלהתייעצות שלא מן המניין.
תעגהשנה, לרגל הכניסה לשנת השישים ליום הנישואין, עלה
תעדבדעתו – כמי שזכר את דברי הרבי בשנת החמישים "מ'זאל זוכה זיין צו שנת השישים"
תעה(שנזכה לשנת השישים) – כי היה מן הראוי לשאת גם לעת זאת את 'ברכת החסידים' מיד לאחר
תעותפילת ערבית. הרבנית תמכה ברעיון (ר' יוסף יצחק, הנכד שנכח במעמד, זוכר את קולה של
תעזהרבנית באומרה "ס'וואלט געווען א גלייכע זאך", זהו רעיון טוב) ולפיכך הקדים
תעחר' זלמן את צאתו מן הרבנית, מוקדם מהרגיל, כדי להידבר עם עוד כמה מחשובי החסידים אודות
תעטכך.
תפכמה מהחסידים תמכו ברעיון ואילו המזכיר הרב גרונר,
תפאהציע בחכמה כי מוטב לעשות זאת למחרת, אחרי תפילת ערבית של מוצאי שבת, שכן אז ניתן יהיה
תפבלהשמיע את הברכה במיקרופון ואת שיחת הקודש שככל הנראה יישא הרבי בתגובה, ניתן יהיה
תפגלשמוע ולשדר. הצעת הרב גרונר אומצה בידי ר' זלמן וכך אכן היה.
תפד'ברכת החסידים' הייתה עבור ר' זלמן משימה קשה מנשוא.
תפהאיש מקרב המוני החסידים שהיו שומעים אותו, נושא אותה מדי שנה בהתרגש יום י"א בניסן,
תפובאמצעות השידור החי לכל ריכוזי אנ"ש בכל רחבי תבל, לא יכול היה לשער בנפשו את
תפזההתרגשות שהיה חווה ימים אחדים לקראת אותו מעמד. התרגשות שהייתה באה אל שיאה בעת הברכה
תפחעצמה. בימים שקדמו לכך, מעיד נכדו, לא ניתן היה לדבר עמו או להחליף עמו כמה מילים בעניינים
תפטשל מה בכך. היה זה זהה לחלוטין למתח שאפף אותו תדיר, כל ימי חייו, בימים הסמוכים לראש
תצהשנה ובימים שלקראת יו"ד שבט ולימים אף לקראת ג' תמוז.
תצאבעת הכנת נוסח הברכה שארכה כמה ימים, היה מעיין
תצבבספרים שונים, מתייסר עם עצמו, כותב, משנה ומוחק חליפות והיה נרגש מאוד עד כי קשה היה
תצגלהימצא במחיצתו מרוב המתח שאפף אותו, שכן עצם העובדה שעליו לפתוח את פיו ולדבר לפני
תצדהרבי, עוררה בו חיל ורעדה. פעמים ספורות ביותר מצא עצמו פותח בדיבור עם הרבי בעוברו
תצהעל פניו. לקראת מעמד זה, היה הוא אפוא נרעש ונפחד.
תצוכשהגבאי המיתולוגי של 770, הרב משה פנחס כץ, נפטר
תצזבשנת תשמ"ו, קיבל ר' זלמן לידיו שרביט מיוחד. הוא החל לברך את הרבי מדי שנה בי"א
תצחבניסן, במעמד הגשת הפ"נ הכללי. הדבר היה גם פעמיים ביום הבהיר י"ד כסלו,
תצטבסיום השבעה על הרבנית חיה מושקא ע"ה ובכ"ח בסיוון תנש"א, במעמד כל
500העדה.
501היה לו לר' זלמן פתיח קבוע לכל הברכות שבהן בירך
502את הרבי בפומבי, בשם החסידים. וכך היה פותח: "בשם אנ"ש, חסידים, 'גוטע פריינד',
503נשי חב"ד, ווינטשן מיר דעם רעבן ווי קינדער צו א טאטען או נאך מער (מברכים אנו
504את הרבי כבנים לאבא, ועוד יותר מכך), אנו מברכים"...
505בחלוף שנה בדיוק, בי"ד בכסלו תשמ"ט, היה
506זה תוך כדי שנת האבלות על הרבנית.
507או אז הובן למפרע האיחול של הרבי, בעת הברכה עשר שנים קודם לכן, "מ'זאל זוכה זיין
508צו שנת השישים" (שנזכה לשנת הרבי). בין בכירי החסידים היה דיון ער אם יש טעם לגשת
509אל הרבי ולשאת ברכה, לנוכח הסתלקות הרבנית. בפועל, החליטו לעשות כן, חרף הנסיבות הקשות,
510כשאיש אינו יודע מה תהיה תגובת הרבי על כך.
511סרט הווידיאו שמנציח את המעמד מעיד כאלף עדים על
512ההתרגשות הרבה שהייתה נסוכה בפניו של ר' זלמן, בקולו ובכל חזותו, באותם רגעים. ר' זלמן
513התייצב פנים בפנים אל מול הרבי ובקול בוכים, כשכל כולו נרגש, נרעש ונפחד לגודל המעמד
514ועיתויו הנוראי, השמיע את הברכה, כשהוא נשנק מבכי שוב ושוב וכל ארכובותיו דא לדא נקשן.
515מבט על פני הקהל מגלה כי כל הקהל בכה עמו יחד למשמע ברכה שכזו, שעה שהיא נישאה בביתם
516הפרטי של הרבי והרבנית. בית שהיה סגור ונעול בפני כלל החסידים ורק במרוצת שנת האבל
517האחרונה ובעטיה נפתח לכול, בעוד זה עתה תמה תפילת ערבית, כשהרבי עובר לפני התיבה כאָבֵל
518אחר רעייתו הרבנית.
519בתחילת דברי הברכה מסביר ר' זלמן את פשר עצם הברכה
520ליום זה למרות שהרבנית איננה עמנו עוד. כשהרבי פתח בשיחת קדשו, כמענה לברכה, חייך תחילה
521הרבי חיוך רחב ובכך, באחת, פוגג את המתח העצום שהיה בפניו של ר' זלמן עד כי ניתן היה
522למששו בידיים. בסרט ניתן לראות במוחשיות את ההקלה שנחה על פני כל הנוכחים הסמוכים למראה
523החיוך הרחב שנח על פניו הקדושות, כמו היו אלו טללי תחי שהשיבו את הציבור כולו מתחושת
524המועקה שבה היו נתונים. מיד לאחר השיחה, נשכב ר' זלמן על הספה בסלון הבית, לנוכח נפילת
525המתח שהסבה לו חולשה נוראית.
526בהתוועדות שנערכה בי"ד כסלו תנש"א, בין
527שיחה לשיחה, ניגש ר' זלמן אל הרבי ובירכו לרגל יום הנישואין. בברכתו איחל לרבי שנזכה
528שימשיך להנהיגנו עד ביאת משיח צדקנו. הרבי השיב: "אמן. און נאך דעם אויכעט"
529(אמן, וגם לאחרי זה).
530•
531כמים הפנים לפנים, ברצותה להשיב במשהו לר' זלמן
532על טרחתו הרבה למענה, הייתה הרבנית משתדלת להעניק לו דברים שהרבי עשה בהם שימוש, ביודעה
533עד כמה יקרים הם לו מפנינים ומפז. אגב כך הייתה מגלה את אוזנו בדברים אודות הרבי שאיש
534לא היה מודע להם. זו הייתה דרכה להביע את הערכתה כלפיו.
535מדי שנה, היה הרבי נוהג לברך 'שהחיינו' ביום השני
536של ראש השנה על צעיף משי לבן (כשהיו תקיעות בשני הימים). הרבנית, ביודעה שהדבר היקר
537ביותר עבור ר' זלמן הוא חפץ או כל דבר מה השייך לרבי אישית או שהרבי עשה בו שימוש,
538נוהגת הייתה להביא לר' זלמן את המטפחת הזו. כמה מטפחות כאלו היו בידו שניתנו לו אישית
539על ידי הרבנית.
540כך למשל,
541הייתה הרבנית מעניקה לו לפעמים תכופות שיריים מהשוקולד שהרבי היה אוכל. לפעמים נתנה
542לו שיריים מהלביבות שאכל הרבי ומאכלים נוספים. באותה מידה, מדי שנה בימי חול המועד
543פסח, הייתה נותנת לו מספר מצות שלמות של הרבי. היא ידעה את יחסו לשיריים של הרבי, שהיו
544יקרים לו מאוד ובכך ביטאה את רגשי הוקרתה כלפיו.
545באחת השנים הביאה לו הרבנית טלית של הרבי. בטלית
546זו נטמן ר' זלמן לאחר פטירתו, לפי צוואתו.
547באחת ההזדמנויות גילתה לו הרבנית כי לפני התוועדות
548שבה נושא הרבי 'הדרן', הרבי הולך אנה ואנה כל הלילה בחדרו אשר בבית ומכין את ה'הדרן'.
549בין השנים תשד"מ ותשמ"ח, בטרם החל הרבי
550להתוועד מדי שבת בשבתו, ר' זלמן היה בא לדירתו אשר בקרן הרחובות קינגסטון ויוניון
551(בצמוד לצדו האחורי של 770), בשבתות שבהן הייתה התוועדות. היו שבתות שהציבור לא ידע
552מראש אם תהיה התוועדות. מדי ערב יום חמישי, הייתה הרבנית שואלת את הרבי אם תהיה התוועדות
553השבת כדי למסור לר' זלמן את אשר השיב הרבי. מטרתה הייתה למנוע ממנו להיטלטל לדירה ברחוב
554יוניון שלא לצורך.
555כשהיו יודעי הדבר שבקהל מבחינים ברכבו של ר' זלמן
556חונה לקראת כניסת השבת, למרגלות הבית ברחוב קינגסטון, ידוע ידעו כי השבת תהיה התוועדות.
557היו פעמים שהרבי היה משיב לרבנית כי טרם החליט ור' זלמן, כדי שלא להחמיץ, טרח כמובן
558לעשות את השבת בבית זה. אירעה פעם אחת שהוא לא נסע ברכבו ובאותה שבת היות ולא נראה
559רכבו באותו מקום, היה הקהל משוכנע שלא תהיה התוועדות ובפועל הייתה התוועדות.
560פעם אחת נודע לרבנית כי ר' זלמן צריך לעבור טיפול
561בקומפרסים חמים אך הוא זלזל בטיפול זה ולא התמיד בו. הרבנית הורתה למשב"ק ר' חס"ד
562הלברשטם לרכוש לר' זלמן מיכל פלסטיק שבאמצעותו ניתן היה לעשות את הטיפול הזה ביתר קלות.
563היא עשתה זאת בחדווה בהביעה את שביעות רצונה שיש לה הזדמנות להביא לו משהו. כיוצא בזה,
564פעם סיפרה לר' זלמן כי בצרפת נוהגת הייתה להכין לרבי מאכל מסוים. היא שיבחה את המאכל
565ור' זלמן הגיב באומרו כי אינו יודע מהו מאכל זה. זמן קצר לאחר מכן נרכש בהוראת הרבנית
566מאכל זה לר' זלמן...
567היו דברים שונים שהרבנית הייתה משמיעה בפני ר' זלמן
568על רצונו של הרבי. עניינים רבים שהרבי העלה בשיחות ובמהלך התוועדויות, כמו פרצות שונות
569שעורר אודותן היו תוצאה ישירה של שיחה עם הרבנית שסיפרה לרבי את הדברים שמקורם בדברים
570שאמר לה ר' זלמן.
571במרוצת השעות הרבות שבהן שוחח עם הרבנית, זכה לשמוע
572מפיה דברים כמוסים ביותר אודות אביה, הרבי הריי"צ, ובעלה, הרבי נשיא דורנו. דברים
573אלו נותרו חתומים באוצרות תודעתו והוא לא שיתף בהם איש.
574פעם, סבל חתנו של ר' זלמן, ר' נחום שטרנברג, מכאב
575שיניים. ר' זלמן טלפן אל הרבנית וביקש ממנה את מספר הטלפון של רופא השיניים שלה שהתגורר
576בסמוך לביתה. כשביקשה הרבנית לדעת לשם מה הוא זקוק לכך, השיב ר' זלמן "לחתני כואבת
577השן". ימים אחדים לאחר מכן, נכנס ר' נחום ליחידות אצל הרבי. בעודו ניצב אל מול
578פני הקודש, לאחר מסכת של הכנות כחסיד המתכונן ליחידות, פתח הרבי ושאל, "וואס הערט
579זיך מיט'ן צאהן" (מה שלום השן שלך)...
580עדות מוחשית לקרבה המשפחתית והאישית מתקבלת בתיאור
581הבא. "לאחר כל אחד מהאירועים והשמחות בבית גורארי'", נזכר נכדו ר' יוסף יצחק,
582"כשהיינו מביאים לרבנית את התמונות של אותו מעמד, באופן קבוע, הייתה הרבנית מבקשת,
583'השאירו זאת פה ולמחר אשיבכם'. היה זה ברור כשמש שהיא מבקשת להראות את התמונות לרבי".
584מפעם לפעם, בהגיעו אל הרבנית, היה ר' זלמן מפקיד
585בידיה מכתבים שרצה למסור לרבי. לעתים היה ר' זלמן מעביר באמצעות הרבנית בקשות לברכה.
586פעם נדקר אחד מקרובי משפחתו בידי גוי. במוצאי שבת
587קודש ר' זלמן טלפן לבית הרבי וביקש מהרבנית למסור לרבי את פרטי המעשה ושמו המלא של
588בעל המעשה כדי שהרבי יברכו.
589למחרת, ביום ראשון בעת חלוקת השטרות לצדקה, לא ניתן
590היה שלא להבחין כי הרבי ממקד את מבטו ממושכות בבני המשפחה העוברים על פניו כמחפש מיהו
591הנדקר.
592אגב, גם כשהיה מוסר מכתבים באמצעות המזכירים לרבי,
593היה ר' זלמן מגיש אותם מעטפות חתומות. אירע פעם שאחד המזכירים הגיש לרבי מכתב מר' זלמן
594שלא במעטפה חתומה. הרבי ביקש שימציא לו אישור בכתב מר' זלמן כי מכתב זה נשלח פתוח.
595מדי יום היה ר' זלמן משכים קום בשעה ארבע לפנות
596בוקר. בשעה חמש וחצי היה מוסר את שיעורו הראשון. כשהיה יוצא ברכבו מביתו לבית הכנסת
597לשיעור ולתפילה, היה נוהג לנסוע דרך בית הרבי והרבנית על מנת לעקוב מקרוב אחר השומרים
598ולוודא שהם עומדים על משמרתם. היו פעמים שהרבנית הייתה אומרת לו, "ראיתיך הבוקר
599מהחלון, כיצד אתה נוזף בשומרים"...
600וכזו היא אפיזודה נוספת המעידה על מהות הקשר המשפחתי
601ששרר בין ר' זלמן לבית רבי. באחד מימי ראשון, מסיבה כלשהי, לא טלפן ר' זלמן אל הרבנית
602ולא שוחח עמה. הרבנית ניסתה לחייג אל ביתו וגם שם לא היה מענה. הרבנית טלפנה אל הרבי
603ב-770 ואמרה כי היא מודאגת שמא אירע דבר מה עם ר' זלמן כי לא יצר שום קשר. הרבי השיב
604לה: "ראיתי אותו היום בדולרים, ראיתי את אסתר, את הנכדים. איש לא אמר שיש איזו
605בעיה"...
606כשנינו הראשון, לוי סלונים, נולד, הגיע הרבי לביתו
607ואמר לרבנית בחגיגיות: "מגיע לנו מזל טוב, ראביי גורארי' נהיה עלטער זיידע"
608(סבא-רבא). הרבנית סיפרה על כך לר' זלמן.
609במוצאי אחת משבתות החורף בשנת תשמ"ז, חווה
610ר' זלמן תאונת דרכים קלה שהסתיימה בלא פגע. באותו ערב סיפר על כך לפי תומו לרבנית.
611למחרת, בעת חלוקת השטרות לצדקה כמדי יום ראשון, בעוברו לפני הרבי אמר לו הרבי:
612"זאל מקוים ווערן בא אייך מאמר קדושי עליון, נחלה בלי מצרים" (שיקויים אצלכם
613מאמר קדושי עליון,
614נחלה בלי מצרים).
615בתו, הגב' שטרנברג, מספרת כי שנה אחת, כשעסק בייבוא
616פנינים מיפן, ביקש הרבי מר' זלמן שיקנה עבורו פנינים מפוארות לרבנית. "הוא הביא
617שתי שרשראות פנינים מפוארות והציג אותן לרבי. הרבי ראה את שרשראות הפנינים, החזיק אותן
618בידיו ואמר, אני רוצה פנינים מפוארות יותר. בפעם הבאה רכש שרשרת מפוארת יותר של פנינים
619והרבי רכש אותה ממנו לרבנית ואת אחת מהשתיים שהיו בידי הרבי העניק לרעייתו".
620בימי השבעה של הרבנית נחמה דינה, רעיית הרבי הריי"צ,
621סיפרה הרבנית לגב' שטרנברג על אביה ועל זיכרונותיה כילדה מהימים שבהם הוא היה רך לימים,
622על ברכי אביה, בעוד הוא צעיר ממנה ב-11 שנה. "היא זכרה את ההתרגשות שהייתה בבית
623כשהוא השמיע את המילה הראשונה. גם סיפרה על היום שבו החל ללכת לראשונה. הרבנית ואחותה
624שאלו אותי על בני הבכור שהיה אז תינוק קטן אם הוא שובב כמו אבא שהיה תמיד מושך את מפת
625השולחן ומפיל את כל מה שהיה מונח עליה"...
626בשנת תשמ"א, עת שיגר הרבי את ר' זלמן לארץ
627הקודש עם הכתר לספר התורה הראשון לזכות ילדי ישראל (כמסופר בפרק 'ידא אריכתא'), נטלה
628על עצמה הרבנית את הליווי לבתו שזה עתה ילדה. היא הייתה מטלפנת מדי יום, מתעניינת ודורשת
629שלומה, מייעצת ותומכת. כן הייתה מטלפנת לבית משפחת שטרנברג ומתעניינת מה אכלו הילדים
630וכיצד הם מסתדרים.
631שבה ומספרת הגב' שטרנברג: "אחרי לידה אחרת,
632הייתי משותקת בצד אחד. איש לא הבין מה גרם לזה. לא הייתה לי תחושה ולא יכולתי ללכת.
633הרבנית הסיקה שאהיה מאוד מודאגת ממה שיכול לקרות ואבי והרבנית טכסו עצה כיצד לסייע
634לי שלא להיות בדיכאון.
635"לפני הלידה קיבלתי מאבא מכונית חדשה אולם
636לא נסעתי בה אפילו פעם אחת. כעבור כשלושה חודשים, כשהתחלתי לחוש תחושה באצבעות הרגל,
637עלה יום אחד אבי לביתי ואמר שטלפנו אליו מחברת המכוניות ושאלו אותו איך המכונית אך
638הוא אמר כי איש טרם נהג במכונית. הוא סיפר כי מהחברה נאמר לו שחשוב מאוד להפעיל את
639המכונית ושההפעלה תיעשה אך ורק על ידי הנהג העתידי של המכונית.
640"אבא הציע, 'אולי נרד למטה ותראי אם את יכולה
641רק להפעיל את האוטו'. הבעתי הסכמה ואבא לקח אותי לאט לאט. נכנסתי לאוטו ולשמחתי הרבה
642יכולתי להפעיל וכך עשיתי מדי יום ביומו. אחרי שבועיים אמר אבא שהתקשרו שוב וקבעו שצריך
643לבצע במכונית נסיעה לאחור ונסיעה קדימה. שוב ירדנו למטה וראיתי שאני מסוגלת להניע את
644רגליי ושמחתי שסוף סוף אוכל לנהוג. כעבור שנים אחדות, אחי היה צריך לרכוש מכונית והצעתי
645לו שיקנה באותה סוכנות שכל כך דאגה לתקינות המכונית. אבא חייך ואמר 'הם כלל לא טלפנו,
646זה היה רעיון של הרבנית'. הרבנית חיפשה דרכים להוציא אותי מהפחד שאחז בי והגתה את הרעיון
647הזה".
648למרות זאת, למרות הקרבה האישית הגדולה שלא היה לה
649אח ורע מעיד, המשב"ק ר' שלום בער גנזבורג, כי לו השמיע הוא עצמו באוזני הרבנית
650את המילים "ר' זלמן", הייתה היא מיד מתקנת אותו, "ראביי גורארי'".
651"ר' זלמן", מתאר ר' שלום בער, "היה
652כמו אדם שגר בבית הרבי והרבנית. מסירות הנפש שלו אל הרבי והרבנית, בגופו, בנפשו ובממונו
653לא ידעה גבולות, לא יום ולא לילה".
654"כשהרבנית שמעה את שמו", מעיד ד"ר
655פלדמן כמי שגילם בתפקידו את מהותו של 'רופא ידיד' לבית רבי, "קורת רוח הייתה מתפשטת
656על פניה. הרבי והרבנית דיברו עליו כמו בן משפחה קרוב. אני זוכר זאת היטב".
657"אם הרבנית אך לא הרגישה טוב, בטרם התפתח משהו,
658הוא ידע לחלץ זאת מפיה ולדאוג בהתאם. הוא היה רופא ללא רישיון. באוזניי התבטאה עליו
659פעם: 'הידיעות שלו ברפואה מדהימות'. אף פעם לא קיבל את דברי הרופאים כפשוטם. תמיד היה
660מבקש לדעת כל גורם וכל סיבה ולא נחה דעתו עד שלא בא פתרון לכל בעיה, קטנה כגדולה. הוא
661היה מדבר עם הרופאים בשפתם ולכל אנשי המקצוע שפקדו את הבית, היה דרך ארץ כלפיו אם כי
662הוא עצמו, באופייניות, לא העניק להם כבוד מעבר למגיע להם. חלקם היו, ללא ספק, יראים
663מפניו"...
664"כל דבר שהיה נחוץ לרבנית", מתאר ד''ר
665פלדמן, "ראביי גורארי' היה הכתובת שלה. כל מה שהיא רצתה, הוא עשה בשבילה. משום
666שכשהוא היה מתקשר למישהו ואומר לו לעשות משהו, כולם צייתו לו, אפילו אם הם לא רצו,
667כי ידעו שהוא רוצה את האמת בלבד והאמת שלו אינה אלא טובת הרבי והרבנית.
668"בכל עת, כשהיה צורך ברופא מיוחד לרבי או לרבנית,
669ידעתי שר' זלמן ימצא אותו. הוא היה מייבא רופאים לביתם של הרבי והרבנית. הוא עצמו שילם
670להם והם עבדו בשירותו. לפעמים, כשהיו צריכים אותם באופן דחוף והתעוררו קשיים אובייקטיביים,
671הוא אמר להם, אתם חייבים לבוא. והם היו נעמדים דום ומגיעים. מדובר ברופאים בעלי שם
672עולמי. אני עצמי לא יכולתי לעשות זאת''.
673שב ומספר ד''ר פלדמן: "היו פעמים שראביי גורארי'
674היה מתקשר אליי כשהרבנית לא הרגישה טוב. היו פעמים שהיא התקשרה אליי ורצתה משהו. היו
675פעמים שהייתי תפוס מאוד, אבל ר' זלמן או בתו היו על הקו תוך שניות ואמרו בבהילות: מדובר
676ברבנית, עליך לעזוב הכול ולבוא.
677"פעם אחת, בליל שבת הרבנית הייתה חולה ור'
678זלמן ביקש ממני לבוא בדחיפות לבית הרבי ברחוב פרזידנט. הייתי צריך להביא כמה מכשירים
679רפואיים. לקחתי אותם בשקית לבנה גדולה. לא ניתן היה לשים אותם תחת המעיל. נקשתי בדלת
680ואיש לא ענה. הבחור ששמר על בית הרבי לא הכיר אותי. באותם ימים הייתה מתיחות קשה עם
681חוג מסוים שהתנכל לרבי. באחת הפכתי לחשוד. נחשדתי בידי השומרים כאיש עוין בשל השקית
682הגדולה והמוזרה שבידי. לא הייתה לי ברירה וצלצלתי בפעמון בליל שבת. הרבנית באה לדלת.
683היא חייכה והורתה לבחורים לצאת".
684אגב הדברים, נזכר ד"ר פלדמן בסיפור מיוחד המעניק
685עדות נוספת למידת האמון הבלתי מסויגת שרחש הרבי כלפי ר' זלמן. "באחת הפעמים שוחחתי
686עם הרבי בספרייה שלו בביתו על דבר מה סודי שאיש לא ידע אודותיו מאומה. היינו היחידים
687אז בחדר. כשעמדתי לעזוב את החדר, אמרתי לרבי כי אני מבחין שראביי גורארי' נמצא כאן
688מחוץ לחדר וברור שהוא ישאל אותי מה היה כאן. אמר לי הרבי: לו אתה יכול למסור, עליו
689אני סומך".
690עוד מספר ד"ר פלדמן: "כשבאנו לקראון הייטס
691לפני כשלושים שנה, הרבי אמר לי: אם אתם רוצים לרכוש פה בית, גשו אל ראביי גורארי',
692הוא יעזור לכם. מאז החלה ההיכרות שלי איתו".
693וכזה הוא משפט המחץ המאלף המסכם של ד"ר פלדמן:
694"ראביי גורארי' היה יומם ולילה בבית הרבי והרבנית, ככל אשר נדרש. היו אלו שהיו
695משתוקקים להיות בביתם של הרבי והרבנית למען עצמם. הוא היה שם תדיר אך ורק למען הרבי
696ולמען הרבנית".
697עדות מסוימת על הכספים הרבים שהעניק ר' זלמן לבית
698הרבי ולצרכיו הייחודיים, מצויה בפיו של המשב"ק ר' חיים ברוך הלברשטם, האיש אשר
699על בדק הבית של 770 ובית הרבי.
700"בשלהי שנת תשל"ח, הוחלט כי לקראת חג
701הסוכות תשל"ט הסוכה בבית הרבי לא תהיה, כפי שהייתה כל השנים הקודמות, בקומה השלישית
702אלא בקומת הכניסה, על מנת להקל על הרבי (היה זה אחד הצעדים שנועדו להקלה בעקבות התקף
703הלב שפקד את הרבי בשמחת תורה תשל"ח). הרבנית ביקשה להגדיל את המרפסת. אבל אז,
704כתגובת שרשרת, נדרש שיפוץ רציני.
705"ידעתי שאם אומר לה את העלות הכרוכה בכך, אין
706סיכוי שתסכים לכך ביודעה כי ר' זלמן יתגייס מיידית לכך. ניגשתי לר' זלמן והוא הורה
707לי לומר לרבנית שזה עולה 180 דולר. האמת היא שזה עלה הרבה יותר מ-18 אלף דולר. הרבנית
708לא הייתה כל כך תמימה והיא לא 'קנתה' כזה סכום פעוט אולם היא השתכנעה מדבריי שבשל קשריי
709הטובים עם בעלי המקצוע גייסתי אותם למען בית הרבי בעוד אין הם מבקשים אלא את עלות החומרים
710בלבד. כמובן שר' זלמן מימן את השיפוץ כולו מכיסו".
711•
712בשנת תשל"ט סיפרה הרבנית חיה מושקא לר' זלמן
713כי היא מודאגת מאוד לנוכח כוונת שכנה הגוי, המתגורר בבית הסמוך ביותר לבית הרבי והרבנית,
714למכור את ביתו. הרבנית הביעה את חששה כי חסיד שיבקש להתחקות אחר בית רבי מקרוב, ירכוש
715את הבית ויתחיל לנהל מעקב אחר הנעשה בבית.
716ר' זלמן לקח את הדברים לתשומת לבו המיידית ומיהר
717לרכוש בעצמו את הבית. במשך עשר שנים תמימות נשאר הבית ריק ושמם, בעוד ר' זלמן נושא
718כל העת בעול התשלומים הכרוכים בהחזקת הבית. לעתים היו משתכנים בו הבחורים שהועסקו בשמירה
719על בית הרבי, אולם רובו ככולו של הזמן היה הבית ריק מאדם.
720לאחר פטירת הרבנית, הציע ר' זלמן לרבי כי בבית זה
721תשכון ספריית הרבי וכי הבניין כולו ישרת את מטרותיה אולם הרבי שלל את ההצעה ור' זלמן
722מכר את הבית.
723•
724בלילה שבין שלישי לרביעי, אור לכ"ב בשבט, הובהלה
725הרבנית אל בית הרפואה קורנל שבמנהטן.
726במשך הימים שקדמו לכך לא הייתה הרבנית בקו הבריאות.
727בשעה שש בערבו של יום שלישי, התקיימה בחדרו של הרבי אשר בביתו ובנוכחותו, אסיפת רופאים
728בה נטלו חלק ד"ר פלדמן, ד"ר מושקוביץ וד"ר וועג ור' זלמן כמי שאחראי
729אישית לעניינים הנוגעים לבריאותה של הרבנית. הרבי הקדים את בואו הביתה כדי להיות נוכח
730באסיפה.
731האסיפה נקבעה לאחר שלילה קודם לכן חשש ד"ר
732פלדמן שהובהל לבית הרבי מפני אולקוס אצל הרבנית. הוא היה איתן בדעתו שעל הרבנית לנסוע
733לבית הרפואה, אך הרבנית סירבה והרבי ביקש שר' זלמן יארגן אסיפת רופאים שיחוו את דעתם
734לגבי מצבה של הרבנית. ד"ר פלדמן ביקש לזמן את ר' זלמן לבית הרבנית באותו ערב אולם
735הרבנית סירבה לכך באומרה כי ראביי גורארי' מוסר שיעור לפנות בוקר וכי אינה רוצה להטריד
736את מנוחתו לפני השיעור.
737אסיפת הרופאים התקיימה בחדר הרבי, בקומה השנייה
738של הבית, כשבמשך כל השעתיים בערך של קיומה נכח הרבי באסיפה. מסקנת האסיפה הייתה שעל
739הרבנית להתאשפז בבית הרפואה למשך שבועיים בערך, אולם איש מהם לא שיער כי מדובר באירוע
740בעל משמעות קריטית.
741בעקבות זאת הציע ר' זלמן כי תמורת שכר הולם ניתן
742יהיה להקים בבית, בתוך זמן קצר, את כל המערך הרפואי הקיים בבית הרפואה. הרבי שלל זאת
743ואמר כי ייתכן שייווצר לפתע מצב שבו יצטרכו דבר מה חיוני שקיים רק בבית הרפואה. הרבי
744הורה אפוא לנהוג בעצת הרופאים ולהבהיל את הרבנית לבית הרפואה. במהלך האסיפה, העיר הרבי
745לר' זלמן, באנגלית, "לא ידעתי שאתה שולט כל כך טוב באנגלית"...
746ר' זלמן נכנס לחדרה של הרבנית והודיע לה על החלטת
747הרופאים בציינו כי החלטה זו היא בהסכמת הרבי. הרבנית חששה מאוד ואמרה לר' זלמן: תבטיח
748לי שאין זה גידול. ר' זלמן הבטיח כדברים הללו. הרבנית ביקשה מר' זלמן שיבקש מהרבי להיכנס
749לחדרה. במשך זמן ארוך, קרוב לחצי שעה, התייחדו הרבי והרבנית לבד בחדרם.
750הגב' אסתר שטרנברג הזעיקה את הרב קרינסקי. להסיע
751את הרבנית לבית הרפואה (שכן המשב"ק ששימש כנהגה הקבוע של הרבנית, ר' חס"ד
752הלברשטאם, לא היה באותו שבוע בבית הרבי והרבנית, מפאת שלא חש בטוב). ברכב נסעו יחד
753עם הרבנית לבית הרפואה: ד"ר פלדמן, ר' זלמן, ר' שלום בער גנזבורג וכן האחות הצמודה
754לרבנית מאז תשמ"ג.
755בטרם יצאה הרבנית, נסעה הגב' שטרנברג ברכבה עם הרופאים
756שביקרו זה עתה את הרבנית, על מנת לבצע את ההכנות הדרושות לקראת בואה של הרבנית.
757הרבנית יצאה בכוחות עצמה מן הבית והרבי ליווה אותה
758עד המכונית. בהגיעה לבית הרפואה, נלקחה הרבנית באמצעות כיסא גלגלים אל החדר שבו היא
759הייתה אמורה לשהות, אשר הוכן עבורה מפאת כבודה כדי שלא תהיה בחדר המיון הסואן. בעת
760שהובלה בכיסא הגלגלים כיסתה הרבנית פניה כדי שלא יזהו אותה. הרבנית ישבה מחוץ לחדר
761על כיסא גלגלים כשהיא בהכרה מלאה ושוחחה ארוכות עם ר' זלמן.
762בתוך כך, ניגש אליה הרופא המטפל והחל לשאול אותה
763את השאלות השגרתיות שנשאל חולה בבואו לאשפוז. הרבנית השיבה ודיברה איתו באופן רגיל
764לחלוטין. תוך כדי שיחה, ביקשה הרבנית כוס מים. הגב' שטרנברג (שניצבה בקרבת מקום אך
765לא הראתה את פניה כלפי הרבנית, כדי שלא תאמר לה, כדרכה בקודש, מדוע הטריחה עצמה הנה
766בשעת לילה שבה היא צריכה להיות בביתה), מיהרה למלא כוס מים, ור' שלום בער גנזבורג הגיש
767לרבנית את כוס המים. הרבנית בירכה 'שהכל' ולגמה מהמים. באותם רגעים, הודתה הרבנית לר'
768שלום בער במילים אלו: "דער אויברשטער זאל דיר מחיה זיין ווי דו האסט מיר מחיה
769געווען" (שהקב"ה יחייה אותך כמו שאתה החיית אותי).
770לפתע הבחין הרופא כי פניה של הרבנית מחווירות. הוא
771שאל את הרבנית: "את איתנו?". הרבנית השיבה בחיוב. הוא מיהר לבדוק אותה והבחין
772כי לחץ הדם יורד. כעבור דקות אחדות, החווירה הרבנית עוד יותר. הרופא ניתר ושאל שוב
773את הרבנית: "את איתנו?". כעת כבר לא השיבה הרבנית. ראשה נשמט לאחור.
774הרופא הזעיק את חבריו לצוות הרפואי ועד מהרה הוכנסה
775הרבנית לחדרה. תוך זמן קצר הודיע הצוות הרפואי כי הרבנית לקתה בדום לב.
776על פי בקשת הרבי, מדי רבע שעה עדכן ר' שלום בער
777גנזבורג את הרבי באמצעות הטלפון. כשהמצב החל להחמיר, הקריא הרבי לר' שלום בער באמצעות
778הטלפון שורה של הצעות טיפולים על מנת לייצב את המצב ולמנוע את המשך ההידרדרות. ר' שלום
779בער העביר את ההנחיות לרופאים באמצעות ד"ר פלדמן.
780זמן מה לאחר חצות יצא הרופא והודיע לקומץ הנוכחים
781שהתקבץ בסמוך לדלת חדרה כי "כבר אחרי הכול".
782ר' שלום בער גנזבורג לא יצר קשר עם הרבי שכן לא
783היה מעוניין להיות האיש שיביא את הבשורה לרבי. הגב' אסתר שטרנברג נותרה כאישה היהודייה
784היחידה בחדר בו היה מונח גופה הקדוש של הרבנית. היא אשר אספה וקיבצה את הדמים שמאוחר
785יותר נטמנו עם הרבנית.
786"בסביבות השעה שתים עשרה בלילה", מספר
787הרב גרונר, מזכיר הרבי, "קיבלתי טלפון לביתי. על הקו הייתה הגב' אסתר שטנרברג.
788היא עדכנה אותי במתרחש ובקול מאובן מהלם חזרה על דברי הרופא כי כעת כבר אחרי הכול.
789היא אמרה שצריך להודיע על כך לרבי וביקשה ממני לגשת לבית הרבי ולהודיע לו על הבשורה".
790הרב גרונר טלפן לרב בערל יוניק, ממשרתי בית הרבי,
791וסיפר לו על הנורא מכול שאירע. השניים קבעו להיפגש תוך זמן קצר ליד בית הרבי ושם יחליטו
792כיצד למסור את הבשורה. בחזית הבית, פגשו הרב גרונר והרב יוניק את ר' שלום בער גנזבורג
793ואת ד"ר פלדמן שהספיקו לשוב מבית הרפואה.
794"עמדנו דוממים על שפת הרחוב", מספר הרב
795גרונר, "מטרים ספורים מדלת בית הרבי. אמרתי לד"ר פלדמן שזהו תפקידו כרופא
796הרבנית. ד"ר פלדמן עצמו היה המום לחלוטין. צריך לזכור שהדבר הפתיע גם את הצוות
797הרפואי שכלל לא שיער שתתרחש התפתחות כה דרמטית. ד"ר פלדמן ציין באוזניי כי בעת
798שהותה של הרבנית בבית, לא הייתה ניכרת החמרה כה דרסטית וכי הסיבה היחידה לנסיעה לבית
799הרפואה הייתה לשם עריכת בדיקות שלא ניתן היה לבצען בבית".
800ד"ר פלדמן חייג אל בית הרבי. הרבי ענה לשיחה.
801ברגעים אלו התבשר הרבי מפי הרופא על הסתלקות הרבנית. כאלו היו מילותיו המדויקות של
802ד"ר פלדמן אל הרבי באנגלית: "המצב עצוב מאוד ויש להתארגן". הרבי הגיב
803באנגלית: תודה לך.
804מספר הרב גרונר: "ד"ר פלדמן אמר לרבי
805שאני נמצא לידו ואנו נמצאים ליד הבית. הרבי ביקש שיעביר לי את שפופרת הטלפון. הרבי
806ביקש שאביא לו מחדרו את הטלית והתפילין וספרים העוסקים בהלכות אבלות, והורה שאיש לא
807ייכנס הביתה עד שיביאו את הרבנית".
808"הרבי הוסיף שיש לדאוג לכך שההלוויה לא תתבצע
809מוקדם, כדי שיספיקו להגיע מהסביבה הרחוקה אך באותה מידה שההלוויה לא תיקבע למועד מאוחר
810מדי וכי אין צורך להמתין לבאים ממרחקים".
811כך מתאר הרב גרונר את השנייה הראשונה בה ראה את
812הרבי שעות ספורות לאחר הבשורה על פטירתה של הרבנית: "הרבי ישב על יד שולחן העבודה
813שלו, לפניו היה ספר שולחן ערוך, כמדומני, והוא עיין בו. פניו הקדושות חיוורות מאוד.
814הרבי ביקש ממני כי כשיביאו את ארונה של הרבנית, אודיע לו וכי לא יוציאו אותה מהרכב
815לפני שיצא לקראתה".
816"שאלתי את הרבי כמה שאלות אודות מקום הקבורה
817ופרטים נוספים, אך הרבי השיב שזהו עניינה של החברה קדישא. הרבי אמר שאין להטריד כעת
818את ר' זלמן גורארי' שמן הסתם לא ישן כל הלילה, אך בבוקר, כשיגיע הנה, הרבי רוצה לדבר
819איתו".
820בשעה חמש לפנות בוקר, צבא קהל רב של חסידים בשפת
821הרחוב אשר מול בית הרבי. בשורת האימים על הסתלקותה של הרבנית התפשטה חיש מהר כאש בשדה
822קוצים והיא אשר הביאה את ההמונים, עוד בטרם הפציע השחר, אל מול בית הרבי.
823עם הגיע המכונית בשעה חמש ועשרים, הודיע על כך הרב
824גרונר לרבי והרבי יצא מביתו כשמעיל לגופו. עיניו הקדושות היו שקועות בחוריהן, מראה
825פניו מאוים ומבטו נסוך רצינות מבהילה. הרבי ירד במדרגות הכניסה לבית והתקרב לרכב. הרבי
826עמד כשהוא נתמך במעקה הברזל. מן הרגע שבו הוצא הארון מהרכב, בידי אנשי החברה קדישא,
827לא התיק הרבי את עיניו מהארון. הרבי צעד אחר הארון עד שזה הוכנס הביתה. עם כניסת אנשי
828החברה קדישא עם הארון לבית, נכנס הרבי והדלת נסגרה.
829הגב' שטרנברג, יחד עם הגב' גיטלין שהייתה במקום
830כאחת מנשות החברה קדישא, הניחו את הרבנית, על פי הוראת הרבי, על רצפת המטבח על ענפי
831עצים קטנים שהונחו שם, כשלמראשותיה שני נרות נשמה גדולים.
832"הרבי פנה לרב ליפסקר", מספר הרב גרונר.
833"ושאל מה הוא הסכום שצריך לשלם עבור הקבורה. הרב ליפסקר השיב שהסכום כבר שולם
834(כנראה על ידי הרבי הריי"צ שרכש את חלקת הקבר למשפחתו). הרבי לא הסכים עם זאת,
835הוציא מכיסו חופן שטרות ומסרם לרב ליפסקר וביקש שיבדוק אם זהו הסכום הדרוש ויודיע לרבי
836אם דרוש יותר. הסכום היה אלפיים דולר. הרבי אמר גם שמסתמא התכריכים ייתפרו על ידי נשים
837שיעשו זאת 'כאן בבית'".
838הרבי נתן גם בידיו של הרב שלום בער ליפסקר מפית
839נייר שבתוכה תחוב היה דבר מה אותו ביקש הרבי לקבור יחד עם גופה הקדוש של הרבנית. לפי
840אחת העדויות הייתה זו הטבעת של אחותה שיינא הי"ד (שנספתה בשואה יחד עם בעלה הרב
841מנדל הורנשטיין הי"ד), אשר הרבנית ענדה אותה כל ימיה.
842הרב גרונר מספר כי כשהחל הבוקר להפציע, ביקש ממנו
843הרבי לשאול את ראש הישיבה, הגאון רבי ישראל יצחק פיקרסקי, את השאלה הבאה: באין ילדים
844לנפטרת, מי אמור להתפלל לפני התיבה בשנת האבל ומי יאמר קדיש. "עוד בטרם הספקתי
845להביא את תשובת הרב פיקרסקי, הגיע ר' זלמן הביתה ועלה לקומה השנייה. הרבי הפנה אליו
846את אותה שאלה. ר' זלמן השיב שהוא מוכן ליטול על עצמו לומר קדיש ולהתפלל לפני התיבה
847כל השנה. ניכר היה שרצונו הקדוש של הרבי הוא לשמוע דברים ברורים המורים כי הרבי הוא
848שיאמר את הקדיש. בינתיים, הספקתי לשוב לרבי עם תשובת הרב פיקרסקי לפיה על הבעל להתפלל
849לפני התיבה ולומר קדיש כל השנה. תגובת הרבי הייתה שמכיוון שזה המנהג, גם הוא ינהג כך".
850עוד ביקש הרבי מר' זלמן, בין השאר, שיודיע למשמשים
851בקודש כי הם סיימו את תפקידם וישלם להם את משכורתם כולל פיצויים. הרבי אמר שיש לעשות
852זאת בטרם ההלוויה, וציין שהדבר יהיה לטובת נשמתה של הרבנית.
853בשלב זה, בעיצומה של השיחה בין הרבי לר' זלמן אמר
854לו הרבי את המילים הבאות: "דער זכות פון זיין דער מטפל עיקרי פון די נפטרת איז
855גענוג פאר אייך און פאר די קינדער און פאר די אייניקלעך עד סוף כל הדורות" (הזכות
856של עובדת היותך המטפל העיקרי בכל הנושאים השייכים לנפטרת, תעמוד לכם, לילדיכם ולנכדיכם
857עד סוף כל הדורות).
858בין השעה שבע לשמונה בבוקר, הורה הרבי לקיים מניין
859לתפילת שחרית בקומת הכניסה של הבית, במקום בו נערכו התפילות כל השנה. קרוב לסיום התפילה,
860ירד הרבי מהקומה השנייה, ואמר את כל הקדישים-.
861רבע שעה לפני צאת מסע ההלוויה, נכנס הרבי לפינת
862האוכל בחדר המבוא של הסלון. שם, על גבי כיסאות, מונח היה ארונה של הרבנית. בחדר שהו
863קודם לכן כל חברי החברה קדישא, אולם עם כניסת הרבי, למראה פניו המאוימות, נשמטו הם
864אחד אחד.
865"באותה שעה", מספר הרב גרונר, "הרבי
866ניגש אל המיטה, ומפיו הקדוש יצאו כמה דברים שלא ניתן היה לקלוט היטב. הרבי התקרב מעט
867יותר, ובפעם הראשונה מאז הבשורה, ראיתי את הרבי פורץ בבכי. לאחר שניות אחדות, נשא הרבי
868את עיניו ושאל: "וואס איז מיט די קריעה?" (מה עם הקריעה?). הרב פוקס מהחברה
869קדישא ניגש לרבי, קרע באמצעות מספריים קטנות את הדש הימני של בגדו העליון והרבי אמר
870בשם ומלכות את ברכת 'דיין האמת', והמשיך לקרוע, עד שהרב פוקס אמר, 'גענוג, גענוג'
871(מספיק מספיק)".
872בכל אותה עת ניצב במקום ר' זלמן. תחילה הודיעו לו
873אנשי החברה קדישא כי עליו לעזוב את המקום כמותם אך הוא עמד על כך באומרו כי כשם שהיה
874נוכח אישית בעת הפרידה של הרבי הריי"צ מאמו, הרבנית שטרענא שרה - כן יהיה נוכח
875בעת פרידת הרבי מהרבנית. וכן היה.
876•
877זמן רב לפני הסתלקות הרבנית נועדה להתקיים במוצאי
878השבת שקדמה לראש חודש אדר סעודת המלווה מלכה השנתית לטובת מבצע נש"ק, שבראש ארגונה
879ניצבת הגב' שטרנברג.
880"כנהוג", מספרת הגב' שטרנברג, "מבעוד
881מועד שלחנו לרבי את ההזמנה לאירוע. בתוך כך נחת עלינו בפתע פתאום האבל הכבד של הסתלקות
882הרבנית. אני זוכרת את אבי יושב על כיסא בבית הרפואה, לאחר פטירת הרבנית ואומר לי כי
883יש לבטל את המלווה מלכה.
884"בסופו של דבר, החלטנו לקיים את המלווה מלכה
885במתכונת מיוחדת, כשכל כולה מוקדשת לזכר הרבנית, חרף העובדה שהאירוע מתקיים תוך כדי
886ימי השבעה. במהלך הערב, הודענו על הקמת קרן מיוחדת על שם הרבנית. לי אישית לא היה את
887העוז לכתוב על כך לרבי באמצע ה'שבעה'. למחרת, בצהרי יום ראשון, אנו מקבלים טלפון מהרב
888גרונר שאומר לנו בשם הרבי: חלפו שתים עשרה שעות מאז המלווה מלכה והרבי לא קיבל דוח
889על האירוע"...
890בכך לא היה די. "בבוקר יום חמישי", שבה
891ומספרת הגב' שטרנברג, "יומיים לאחר השבעה, טלפן אליי אבי מבית הרבי ואמר לי כי
892זה עתה הודיע לו המזכיר כי הרבי מבקש לראות את אבא ואותי בביתו לאחר תפילת מנחה. בירור
893קצר העלה כי הרבי זימן אל ביתו גם את ד''ר פלדמן. נראה היה אפוא שהרבי זימן אל הבית
894את כל אלו שהיו בעת יציאת הנשמה של הרבנית. אבא רעד מפחד ובקושי יכול היה להניע את
895אבריו. הוא שאל את עצמו, ואותי, מה עומד הרבי לשאול. בנפשנו דימינו כי הרבי מבקש לשמוע
896בפירוט על רגעיה האחרונים של הרבנית ולא ידענו את נפשנו".
897"זכור לא אשכח את אותו מעמד שהרטיט את כל נימי
898הנפש", מתארת הגב' שטרנברג והתרגשות בקולה גם ממרחק השנים. "זה היה בקומה
899השנייה של בית הרבי. הרבי ישב בחדרו הגדול, הספרייה, ואנו נכנסו בצעדים כושלים פנימה.
900נאלצתי לתמוך באבי כדי שיוכל להתקדם ולצעוד עד שיתייצב מול פני הרבי. לי עצמי גם הייתה
901תחושה של יראה ופחד. רעדתי והוא רעד.
902"ואז, עם כניסתנו האיר הרבי אלינו את פניו
903הקדושות במאור פנים, הושיט את ההזמנה ששלחנו לפני מעמד המלווה מלכה ופתח אמר: 'לא היה
904הזמן גרמא להשיב על ההזמנה. היות ודיווחתם לי כי הקמתם קרן מיוחדת על שם הנפטרת והגימטרייה
905של שמה הוא 470, אתן לכם כמניין זה 470 דולר ועוד אחד להוספה' והרעיף עלינו ברכות לרוב
906ובראשן: 'יאיר מזלן של כל אלו שעוסקים בכך'. הדברים כולם נסבו על מבצע נש"ק והיה
907בהם משום הכרת הטוב על עצם קיומו של המעמד דווקא בעיתוי זה.
908מלבד ר' זלמן ובתו, נכנסו אל הרבי ליחידות באותו
909יום, בזה אחר זה, גם ד"ר פלדמן (לו הורה הרבי שיערוך את ה'תנאים' לבתו שזה מקרוב
910באה בקשרי השידוכין ללא כל שינוי, למרות פטירת הרבנית) והר"ר גרשון בער יעקבסאן,
911עורך ה'אלגעמיינער זשורנאל' (לו הודה הרבי על שהקדיש את הגיליון כולו להסתלקות הרבנית
912ולדמותה).
913מדי שנה, במשך כמה וכמה שנים, ביום הולדתה של הרבנית
914החל ביום כ"ה באדר, היה ר' זלמן קונה לבית רבי פרחים חיים בכלי כסף מפואר וליום
915הנישואין היה קונה פרחי משי מלאכותיים. לקראת השלושים להסתלקות הרבנית, הורה הרבי לר'
916שלום בער גנזבורג להודיע לר' זלמן כי ייקח את פרחי המשי וכי הוא רשאי לעשות בהם כרצונו
917(בניגוד למתנות אחרות שאותן רכש ר' זלמן לבית הרבי במרוצת השנים ואותן לא השיב הרבי).
918ר' זלמן דייק בנוסח הוראתו של הרבי והסיק מכך כי
919יש דברים בגו וכי אין כוונת קודשו של הרבי שייקח סתם לעצמו את הפרחים. הוא מכר אפוא
920כל אחד מהם בחמשת אלפים דולר. את אותו עץ מפואר שניתן לרבנית ביום הנישואין של השנה
921האחרונה לחייה, רכשה בתו הגב' אסתר שטרנברג. את כל התמורה שקיבל תמורת שבעת סידורי
922הפרחים והאילן הגדול, בסך ארבעים ואחד אלף דולר, העביר אל הרבי לטובת 'קרן חמ"ש',
923הקרן שעל הקמתה הכריז הרבי תוך כדי ימי השבעה. גם עבור הפרחים שהותיר לעצמו שילם.
924אגב, שנה אחת, הרים ר' זלמן טלפון אל הרבנית ושאל:
925רעבצין, מתי יום ההולדת שלכם? באדר ראשון או באדר שני?". נענתה הרבנית ואמרה:
926"גלייבט מיר, ראביי גורארי', איך וייס אליין נישט, איך וייס נאר אז מיין מאן פארט
927אויפן אוהל ביידע חודשים" (האמינו לי, ראביי גורארי', אני עצמי לא יודעת, אני
928יודעת רק שבעלי נוסע לאוהל בשני החודשים).
929•
930בפתק מיוחד, המבטא באופן מופלא ומרגש את הכרת הטוב
931שרחש הרבי כלפי ר' זלמן, מיום ח' באדר תשמ"ח, כשבועיים לאחר הסתלקות הרבנית, כתב
932הרבי לר' זלמן מענה קודש על מכתב ששיגר ובו דברים על החדש והמתחדש בתחומו של רש"ג.
933על רש"ג כתב הרבי: "כפשוט הזכרתיו בז' אדר על הציון".
934ואז הוסיף הרבי וכתב, "עבורו": "הזכרתיו בז' אדר על הציון בצירוף גודל
935עזרתו להנפטרת, ייבדל לחיים טובים וארוכים בטוב הנראה והנגלה".
936בכל השנים שחלפו מאז הסתלקות הרבנית עד פטירתו של
937ר' זלמן ועד בכלל, לרבות הדורות הבאים, נותרו נצחיים דבריו הקדושים של הרבי, שיצאו
938מפיו הקדוש, שעות אחדות לאחר שהשיבה הרבנית את נשמתה הקדושה והטהורה לבוראה.
939"דער
940זכות פון זיין דער מטפל עיקרי פון די נפטרת איז גענוג פאר אייך און פאר די קינדער און
941פאר די אייניקלעך עד סוף כל הדורות". הזכות של עובדת היותך המטפל העיקרי בכל הנושאים
942השייכים לנפטרת, תעמוד לכם, לילדיכם ולנכדיכם עד סוף כל הדורות.
943[202]. בשלהי שנות הל'
944[203]. על מישור זה ופעילותו האישית בו, ראו בפרק 'שומר החותם'.
945[204]. שבראשו נכתב התאריך 'ג' שמות' ללא ציון שנה.
946[205]. ראו להלן.
947[206]. הנושא את התאריך ג' תצווה (ללא ציון שנה).
948[207]. כיוצא בזה, בנוסח כמעט זהה, בפתק נוסף (הנושא את התאריך ה' שלח, ללא ציון
949שנה), כתב הרבי: "נתקבל ותשואות חן על הבשורות טובות וכו'. כן יבשר טוב וכן בענייניו
950וכו' אזכיר על הציון". ובעוד פתקים רבים בסגנון זהה.
951[208]. מיום ב' בניסן (ללא ציון שנה).
952[209]. המשב"ק בבית הרבנית, כנ"ל.
953[210]. מלבד מספר הטלפון הכללי בבית הרבי, מספרה הישיר של הרבנית היה 7568463.
954[211]. על פרשה זו, לרבות האותות והמופתים הגלויים שנתגלו במהלכה מאת הרבי, ראו
955פרק 'טוב עין'.
956[212]. שיחת י"ד כסלו תשי"ד.
957[213]. שנסתלקה, כדלהלן, ביום כ"ב בשבט תשמ"ח.
958[214]. המופיע בספרים הקדושים לאחר שריפה (וידוע בלשון עמא דבר: אחרי שריפה מתעשרים)
959והרבי החיל אותו בדברים אלו גם על תאונה.
960[215]. ביום הלווייתה, ביום שני ט"ו בשבט תש"ב.
961[216]. מעניין לציין כי בשנת תרצ"ה שיגר הרבי הריי"צ לבתו וחתנו מכתב
962ברכה לרגל יום הולדתה של הרבנית, בפעם האחת בחודש אדר ראשון ובפעם השנייה בחודש אדר
963שני.