BeChol Beisi Ne'eman Hu·Chapter Nineבכל ביתי נאמן הוא·פרק תשיעי

אפרק תשיעי

בידא אריכתא

גאחת היא התנועה המאפיינת את מסכת חייו של ר' זלמן

דמאז היום בו עלה הרבי על כס הנשיאות. ניצב הוא הכן להוציא אל הפועל כל רצון, כל איווי

הוכל יעד שעלה במחשבתו הקדושה של הרבי. רשמית, נושא היה בשורה של תארים. חבר ההנהלה

והראשית של אגודת חסידי חב"ד, סגן יו"ר הוועד הפועל של אגודת

זהרבנים בארה"ב, חבר הנהלת ועד רבני ליובאוויטש הכללי וממייסדיו, חבר ועד הנהלת

חתומכי תמימים המרכזית, חבר הנהלת קה"ת, חבר הנהלת ועד המסדר ועוד. מעשית, חולק

טהיה את כל ימיו בין עשייתו הגשמית לצרכי פרנסה ומסחר לבין היותו מסור ונתון, בכל עת

ימצוא, על כל צעד ושעל, למען הרבי ועבור כבודו.

יאארוכה מני ים ורחבה מני ארץ היא שורת הפעולות והמפעלים

יבבהם נקט במסגרת הכרזתו המעשית 'הנני' כלפי כל אחד מרצונות קודשו של הרבי בכל נקודת

יגזמן באשר היא. דומה כי לא הייתה חוליה בשרשרת ההתפתחות של הדור השביעי שלא הוטבע בה

ידחותמו של ר' זלמן.

טו•

טזבי"ג באייר תשי"ב הגיעה אל הרבי בשורה

יזקשה כי אחיו, ר' ישראל אריה לייב, נפטר. מהיכלו שבברוקלין ניהל הרבי את כל העניינים

יחהכרוכים בהלוויית אחיו והטמנתו בבית העלמין אשר במורדות עיר הקודש צפת. על מנת שלא

יטלהסב צער ומכאוב לאמו שעלולים להשפיע חלילה על בריאותה של הרבנית חנה (אשר ביקשה לישב

כבשלווה, בסמיכות למקום מלכותו של בנה), גמר הרבי אומר להסתיר את הדבר מידיעתה.

כאהדבר הראשון שנדרש להסתיר מעין רואים היה עצם העובדה

כבשהרבי יושב 'שבעה' על פטירת אחיו. מניין אנשים בלבד היה אפוא שותף סוד לתפילות המתקיימות,

כגשלוש פעמים ביום, בתוך חדרו של הרבי. עם עשרת יודעי הסוד נמנו, בין היתר, ר' זלמן,

כדרבי שמואל לויטין, הרב חדקוב, רבי שלמה אהרן קזרנובסקי ורבי שמואל זלמנוב.

כהשח ר' יצחק מאיר, בנו של ר' זלמן: "הייתי אז

כוילד בן אחת עשרה. היה זה אך כשנה לאחר עלותו של הרבי על כס הנשיאות. או אז ראיתי במו

כזעיניי מופת גלוי ראשון של הרבי. חבר ילדות היה לי אז, יוסף שי' זלמנוב, בנו של ר' שמואל.

כחיום אחד, עם תום הלימודים, לחש על אוזני כי הוא רוצה לספר לי דבר מה סודי במיוחד. נשאנו

כטאפוא את ילקוטינו על כתפינו והרחקנו ממקום הלימודים אל רחוב מרוחק בפאתי השכונה.

ל"יוסף הביט כה וכה וירא כי אין איש. הוא הניח

לאידו על פיו, קירבו לאוזני ולחש: 'דע לך, הרבי יושב 'שבעה' על אחיו שנפטר. מדי יום נערכות

לבתפילות בחדרו של הרבי. אבא שלי ואבא שלך משתתפים במניין הסודי הזה'. הייתי נרגש מאוד

לגלמשמע הדברים. הסוד הכמוס נותר חתום בהכרתי ולא שיתפתי בו שום אדם. אף לאבי לא העזתי

לדלומר כי הדבר ידוע לי.

לה"באותו ערב, התקשר מזכירו האישי של הרבי, הרב

לוחדקוב, לאבי ולרב שמואל זלמנוב ואמר להם כדברים הבאים. הרבי ביקש למסור שהוא חושש כי

לזהילדים התוודעו לעניין וכי יש להזהירם לבל יפצו את פיהם, כדי שהדבר לא יתגלה".

לחבנקוף הימים נודע עד כמה התאמץ הרבי שלא יתגנב כל

לטחשש ללב אמו שמא דבר מה אינו כשורה עם בנה. הרבי נוהג היה לפתוח את איגרות הברכה שהייתה

ממשגרת אלמנת אחיו אל חמותה, ובסוף כל אחד מהמכתבים, מחקה היה בדייקנות את כתב ידו של

מאאחיו ומוסיף אי אלו שורות קצרות ואופייניות של דרישה בשלומה, כשהוא חותם "לייבל".

מבכך, למשל, בתו של ר' זלמן, הגב' אסתר שטרנברג, סייעה

מגבעד הרבנית חנה וליוותה אותה לבית הכנסת בראש השנה בין השנים תשכ"ב ותשכ"ה.

מדבבואה לביתה, הראתה לה הרבנית טלגרמה שקיבלה בשם בנה. "לבי החסיר פעימה",

מהמספרת הגב' שטרנברג. "נדרשתי לתעצומות נפש ובכל לבי נשאתי תפילה בלא קול כי מאומה

מומהמהומה שהתחוללה בקרבי לא תפרוץ החוצה. קיוויתי שהרבנית לא חשה שאני מחווירה והתבוננתי

מזשוב ושוב במכתב".

מח•

מטכאיש סודו של הרבי, היה ר' זלמן

נשותף בתכנית כמוסה, שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל, אולם עד כה איש לא ידע על עצם

נאקיומה. היא נחשפת אפוא בזאת לראשונה, באישורם המלא של שני יודעי דבר ובשמם.

נב"בתחילת שנות הנשיאות", מספר חתנו של

נגר' זלמן, ר' נחום שטרנברג, "ככל הנראה בשנת תשט"ו, רקם הרבי תכנית לנסיעה

נדלביקור בארץ הקודש. הרבי עצמו כתב את התכנית על כל פרטיה, כולל פירוט מדויק של המקומות

נהבהם ישהה מדי יום וכן את שמותיהם המלאים של מספר מצומצם של אנשים שיתלוו למסע, מלבד

נוחברי המזכירות. מדובר היה בחמי ובעוד אדם או שניים שאת שמותיהם איני יודע".

נז"למיטב זיכרוני", מציין הרב שטרנברג,

נח"תכנית הרבי הייתה שהרבנית תצא בנפרד למסע ותעבור דרך לונדון שבאנגליה. הדבר נשמר

נטבגדר סוד. אני עצמי שמעתי על כך מאוחר יותר מפי חמי, אשר סיפר כי את כל התכנית, לפרטי

ספרטיה, העלה הרבי על הכתב. לא ידוע לי מדוע נגנזה התכנית".

סאבשיחה עם מחברי הספר מאשר מזכירו של הרבי, הרב גרונר,

סבאת דבר קיומה של התכנית באותם ימים. "אני זוכר היטב את התכנית שהייתה כולה פרי

סגיוזמתו של הרבי".

סדלשאלה, מדוע לא יצאה התכנית אל הפועל והרבי לא ביקר

סהבארץ הקודש, משיב הרב גרונר: "אינני יודע את הסיבה המדויקת. אני יכול לציין רק

סואת אחד החסידים שבהוראת הרבי שיתפוהו בהכנות לביקור והוא שלל זאת מכול וכול. היה זה

סזהרה"ח הנודע ר' אברהם פריז. הוא ממש 'עבד' על שלילת העניין בתכלית, כתב לרבי שוב

סחושוב ועשה כל אשר רק יכול היה כדי שדעתו תישמע. ר' אברהם טען אז בלהט כי אם הרבי מגיע

סטלארץ, אין זה יכול להיות ביקור סתמי, חשוב ככל שיהיה. אם הרבי בא, סבר ר' אברהם, עליו

ע'לכבוש' את הארץ. ארץ ישראל, קבע כמי שנמנה עם ראשי עדת החסידים היושבת בציון, איננה

עאמוכנה עוד 'להיכבש' על-ידי הרבי ועוד חזון למועד".

עבלדברי הרב גרונר, הדברים מקבלים אישוש כתוב, לפחות

עגבמכתבים ששיגר ר' אברהם אל הרבי ואשר מצויים באמתחתו, אם כי הוא סבור שטרם הגיעה השעה

עדלפרסמם וטעמו הכמוס עמו.

עה•

עומישור זה של פעילות תוך כדי המתקת הגבורות בחסדים,

עזעד כדי התעלותו מעל לטבע מידותיו, בא לידי ביטוי מובהק בכל שנות פעילותו, כבא כוחו

עחהסמוי של הרבי באגודת הרבנים של ארצות הברית.

עטעל עובדת היותו בר אוריין מובהק, הבקי בש"ס

פופוסקים, לא היה חולק. לפיכך, כחבר באגודת הרבנים ראו בו הרבנים מקור של ברכה, בהכירם

פאבכך שמעבר להיותו בעל ידע תורני בכל מכמני התורה, בתכליתיות המעשית בה הוא ניחן יוכל

פבהוא להצעיד קדימה את המטרות ששמה לה אגודת הרבנים לנגד עיניה. לא היה זה אפוא קשה עבורו

פגליישם את הוראתו הברורה של הרבי להתקבל כחבר מן המניין ובשנות המ"ם התמנה לסגן

פדיו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים. תפקיד זה הקנה לו את

פהמוטת השליטה בארגון כשלנגד עיניו ניצבת המטרה להוליך את אורחות האגודה ומגמותיה בהתאם

פולתלם העולה בקנה אחד עם רצונו של הרבי.

פזבמרוצת השנים הפך ר' זלמן לאדם הקרוב ביותר לאוזנו

פחוללבו של הרב עלברג. לא הייתה זו מלאכה קלה והיא כלל לא הלמה את נטיות לבו של ר' זלמן

פטשנודע באופיו הגלוי. בתור שכזה נוהג היה לומר לזולתו את האמת הצרופה שבלבו כלפיו, מבלי

צהסתר דבר. אולם באורח דיפלומטי ובלתי אופייני נוקט היה בכל מגע עם הרב עלברג או מי

צאמטעמו.

צבכימיו בימי שליחות נעוריו עת הסתנן לתוך מבצרי הישיבות

צגהליטאיות ועשה בהן נפשות לליובאוויטש ותורתה, כן עתה, עם חבירתו לאגודת הרבנים, בתחבולות

צדעשה ר' זלמן את מלחמת השמים עליה ניצח. כדי שיעמוד לרשותו הרוב המכריע בהצבעות שונות

צהשעמדו על הפרק, ברובן המכריע, בנושאים שהרבי רצה בקיומם ובהוצאתם אל הפועל, דאג ר'

צוזלמן לכלול באגודת הרבנים, טיפין טיפין, שורה ארוכה של רבני חב"ד ושלוחים המכהנים

צזבמחוזות שונים בארצות הברית. לא נחה דעתו של ר' זלמן עד שלחב"ד היה ייצוג מרשים

צחשלא ניתן להתעלם ממנו באגודת הרבנים מבלי שצמרת הארגון תבחין כי יד מכוונת נקטה בכך.

צטעצם השיבוץ הזה של בעלי משרות תורניות כאלו ואחרות

קמקרב שורות אנ"ש בתוככי אגודת הרבנים, הצריך מלאכת מחשבת. "מפאת רגישות העניין",

קאמספר חתנו, "הוא לא יכול היה לבוא לאברכים ולומר להם את הסיבה האמיתית לרצונו

קבהבוער אך בד בבד היה עליו לשכנעם שיסכימו להיות חברים ולבוא לכל אסיפה. אלמלא היו

קגמשתתפים בכל אחת מהאסיפות, לא היה תוקף מעשי לעצם עובדת היותם חברים. הוא הצליח לחולל

קדזאת כשהוא מותיר מאחור את כבודו האישי ומעמדו".

קה"היו דברים ציבוריים רבים", מציין הרב

קושטרנברג, "שהרבי רצה בקיומם אבל לא בשם ליובאוויטש אלא דווקא בשם אגודת הרבנים.

קזאת אלו ידע ר' זלמן לנווט ברגישות ובחכמה. בעקבות זאת ומכוח הרוב שנוצר אז, הודיעה

קח'אגודת הרבנים' בארה"ב על 'תענית שעות' בהקשר לתיקון חוק 'מיהו יהודי', למען שלמות

קטהעם".

קיבהקשר זה של תענית שעות, אם כי על נושא אחר, מספר

קיאהגה"ח רבי חנניה יוסף אייזנבאך, ראש ישיבת תומכי תמימים בבני ברק, בשיחה עם מחברי

קיבהספר, סיפור ששמע אישית מפיו של הרב עלברג: "בהזדמנות מסוימת הורה הרבי לר' זלמן

קיגלהביא לכך ש'אגודת הרבנים' תכריז על 'תענית שעות' בנושא חמור שעמד באותה עת על הפרק.

קידוכך הווה. לאחר מכן, הייתה מגמה להרחיב זאת שגם גדולי התורה של ארץ ישראל יכריזו על

קיהכך.

קיו"הרב עלברג אכן נפגש אישית עם הגר"י אברמסקי

קיזועם כ"ק האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור

קיחשהסכימו להצטרף לקריאה. אבל ה'בית ישראל' אמר לו בפתיחות: "מיר האבן א שווערן

קיט..." (יש לנו (בעיה עם) פלוני בהיותו איש קשה). רוצה לומר, לא תצליחו לחלץ מדמות

קכפלונית הסכמה וייתכן אף שהלה יטרפד את המהלך כולו. נענה הרב עלברג ואמר: את זאת השאירו

קכאלי. הרב עלברג נפגש אפוא עם אותו ראש ישיבה ובחכמתו אמר לו כך: הגאון רבי משה פיינשטיין

קכבמאוד רוצה שכל גדולי ישראל יכריזו על 'תענית שעות' אבל יש לנו בעיה אחת. מה הבעיה?

קכגהתעניין הלה. הרבי מליובאוויטש מתנגד תמיד לתעניות ואנו חוששים שהעניין לא יצליח. כשמוע

קכדהלה את הדברים, מיד חיפש את העט והזדרז לחתום"...

קכההרה"ח ר' אברהם שמואל לוין, שהיה בן בית בביתו

קכושל ר' זלמן מונה על ידו למזכיר אגודת הרבנים, לאחר שקודמו בתפקיד עלה ארצה. נפשו של

קכזהמזכיר נקשרה בנפשו של ר' זלמן עד כי הוא מעיד בו, בעיניים דומעות, כי "מאז היכרותנו,

קכחהוא היה לי כאב ואם ופעמים רבות מספור דאג לכל מחסורי". על מידת מסירותו של ר'

קכטזלמן לרבי, שב וקובע הרב לוין את אשר מעיד כל מי שהיה עד לדברים, איש איש מזווית ראותו:

קל"לא היה אדם בחב''ד שהיה מסור לרבי בגופו בנפשו ובממונו כמו ר' זלמן".

קלאבמסגרת תפקידו, היה הרב אברהם שמואל לוין אחראי,

קלבבין היתר, על ניהול הפרוטוקול המלא של כל ישיבה של אגודת הרבנים כמו גם על שיחות טלפוניות

קלגרבות שהתנהלו בין ראשיה. לשם כך, היה מקליט כל שיחה כזו ולאחר מכן היה עורך על פיה

קלדאת רישום הסטנוגרמה. כל הקלטות הללו נותרו באמתחתו עד עצם היום הזה.

קלהכך, למשל, באחת מהן, נשמע קולו של הרב עלברג המעיר

קלובאירוניה, למזכירו: "לוין, האסט געזעהן ראביי גורארי'? ווען עס איז דא א עניין

קלזפון אגודת הרבנים, זיצט ער ווי א מת מצווה. אבער אז ס'קומט צו מיהו יהודי, כאפט ער

קלחזיך אויף" (לוין, הראית את הרב גורארי'? כשעל הפרק ניצב עניין שאגודת הרבנים נדרשת

קלטלו, יושב הוא כמו 'מת מצווה'. אבל ברגע שעולה על השולחן 'מיהו יהודי', הוא מתעורר באחת)...

קמהנה כי כן מעיד הרב לוין עצמו: "לא הייתה אסיפה

קמאשבה לא היה נוטל ר' זלמן חלק ומשתתף בה אישית מתחילתה ועד תומה, אולם ניכר היה עליו

קמבכי הרגעים שבהם הוא מגלה עניין והופך לרוח החיה, היו כל אימת שעלה על השולחן, ביוזמתו

קמגהישירה או העקיפה, נושא שהרבי רוצה בקידומו.

קמד"לא אחת התגלעו ויכוחים וחילוקי דעות. בכל

קמהפעם ר' זלמן היה נותר עקבי עם האמת שלו, בקו שהרבי התווה, ואיש אינו יכול לעמוד בדרכו.

קמויכולתי לראות אז במו עיניי עד להיכן מגעת מסירות נפשו לרבי".

קמזעוד הוא מציין כי "לא אחת, כשנגע לר' זלמן

קמחנושא מסוים שנדרש היה להוציאו אל הפועל, היה מסוגל לטלפן אליי בשעה אחת, שתיים או שלוש

קמטבלילה. אף דבר לא עצר בעדו לבצע את הנכון ביותר בעיניו באותה שעה בשירות הרבי ולמען

קנכבודו".

קנאכאלו הם, למשל, חילופי דברים קצרים, מתוך אחת ההקלטות,

קנבהאופייניים לטיב השיג והשיח בין ר' זלמן, היונק מדעת רבו, לבין הקו השמרני של האגודה.

קנגר' זלמן נשמע אומר כי במקומות שאין מקוואות, על אגודת הרבנים ליטול על עצמה להקים מקוואות

קנדכשרים למהדרין. "ראביי גורארי'", מעיר הרב עלברג, "אגודת הרבנים איז

קנהנישט קיין מקווה מאכער" (אגודת הרבנים איננה בנאית מקוואות)...

קנובמרוצת השנים, כשנוכח מי שעקב לראות כי הרב עלברג

קנזמיישר קו עם כל נושא היוצא מבית מדרשה של ליובאוויטש או החשוד ככזה, היה הדבר לצנינים

קנחבעיניו. ר' זלמן ניצב כחומה בצורה לבל תצא אל הפועל המזימה להזיז את הרב עלברג מתפקידו

קנטאו לפגוע בו כמלוא נימה.

קסכיוצא בזה הקפיד תדיר לכבד את הרב עלברג בכל אחת

קסאמחתונות צאצאיו. הזוג נדרש להופיע בפניו ולהזמינו לחתונה ובה עצמה כובד בברכה תחת החופה.

קסביחס זהה ומסור העניק לרבנים שונים שהיו חברים באגודה

קסגונדרש לטפחם ולעודדם באופן עקבי ומסור. על אלו ושכמותם, אמר פעם הרבי לר' זלמן: יש כאלו שאם

קסדלא תקרב אותם, הם עלולים להיות מנגדים.

קסהלמרות העובדה שבטבעו לא היה הזולת תופס מקום כלשהו

קסובעיניו והיה רחוק כרחוק מזרח ממערב מכל שמץ של חנופה, שונים היו הדברים כל אימת שנדרש

קסזלהוציא אל הפועל בשירות הרבי. או אז התגלתה בו מידת החסד באופן שאין לו שיעור.

קסחהרב יחזקאל בסר ז"ל, מראשי אגודת ישראל בארה"ב,

קסטהיה בקשר לבבי ואיתן עם ר' זלמן במשך שנים רבות. בשיחה מיוחדת שקיים עם מחברי הספר

קעהוא מספר: "ר' זלמן היה חם מזג. יותר מכול בער בעצמותיו כבוד ליובאוויטש. לכבוד

קעאהזה הוא חתר לא בשם התאווה לכבוד אלא כמי שנתאווה לכך שלליובאוויטש יהיה כוח. הכבוד

קעבהיה בעיניו, בצדק, ביטוי לכוח. זכור לא אשכח כי בכל נושא שבו התעוררו חילוקי דעות בין

קעגחב"ד לבין אחרים, היה ר' זלמן רועש, סוער ודואג".

קעד"במסגרת תפקידי באגודת ישראל", מספר הרב

קעהבסר, "הייתי בא מפעם לפעם לאסיפות אגודת הרבנים למרות שלא הייתי חבר בה. הוא היה

קעושם פעיל מאוד, מדבר בקול רם ותקיף. הוא לא היה משיא עצות אלא נותן פקודות. לא כל אחד

קעזסבל זאת. הוא לא התחשב בכך שיש כאלו שלא אוהבים זאת".

קעחדוגמה לכך ניתנה אף במישור פעולה מקומי לכאורה.

קעט"כשהרבי החל להנהיג שבחגים ילכו החסידים לשמח יהודים בכל בתי הכנסת, היו התנגדויות

קפלכך. לא כל אחד אהב את זה ולא כל אחד יכול היה לשאת זאת שיש קהילה חסידית שרואה לעצמה

קפאזכות וחובה לשמח את כל באי בתי הכנסת באשר הם. היו כאלו שהדבר היה לצנינים בעיניהם.

קפבר' זלמן היה מאוד מעורב בהנמכת גובה הלהבות בנושא זה".

קפגאת עדותו בהקשר זה חותם הרב בסר בסיפור שלדבריו

קפדעד כה לא סיפר. "הייתה פעם אחת שרעייתי הייתה צריכה להיפגש עם הרבי בהקשר לנושא

קפהחשוב. האמת מוכרחת להיאמר שלמרות שמזכירו של הרבי, הרב גרונר, היה קרוב משפחה שלנו

קפוהוא לא עשה לנו שום טובה בזכות זאת. גם הפעם, קבענו עבורה את התור ליחידות באמצעות

קפזהמזכירות, בדרך השגרתית ביותר.

קפח"ליחידות נסענו ברכבי ואני המתנתי בחוץ על

קפטשדרת איסטערן פארקוויי. לא רציתי להיכנס יחד עמה שכן התור הוזמן מראש עבורה. אני זוכר

קצזאת כמו היום. ישבתי במכונית באיסטערן פארקוויי והיא יוצאת אחרי רבע שעה וקוראת לי.

קצא'הרבי אמר שתבוא'. אמרתי, הרי סיכמנו שאחכה בחוץ. אשתי הסבירה שהרבי שאל כיצד הגיעה

קצבלכאן והיא השיבה שבעלה הביא אותה והוא מחכה בחוץ. הרבי ביקש ממנה אפוא לצאת החוצה ולקרוא

קצגלי באומרו כי אם לא אצא, הוא ייצא אליי.

קצד"לא הייתה לי ברירה ונכנסתי לרבי. עם כניסתי

קצהאמרתי לרבי כי הסיבה שלא הצטרפתי אל רעייתי מלכתחילה הייתה מפני שלא נקבעה לי פגישה.

קצונענה הרבי ואמר: רציתי לדבר איתך. אתה יודע שהיחסים בינינו לבין 'ביקמאן סטריט' (מקום

קצזמשכן מרכז אגודת ישראל בארה"ב) מאוד מתוחים. אני חושב שזה לא בגלל הרבי מגור,

קצחשלו יש עמנו יחסים טובים, אלא בגלל המנהיגות כאן בארצות הברית. לא עניתי על כך דבר.

קצטהרבי המשיך: אני מחפש שיהיה לנו שגריר, בינינו לבין אגודת ישראל באמריקה. בחרתי בך

רלהיות השגריר הזה. האם יש הסכמה שלך לכך?

רא"נעניתי ואמרתי: רבי, זה כבוד גדול שהרבי מציע

רבלי מינוי כזה אבל אני מוכרח להגיד לרבי שיש לי צוואה מאבי ז"ל, שקיבל צוואה מרבו,

רגהרבי מרדומסק, להתרחק מכל דבר שיכול להיות נוגע במחלוקת, ריב או לשון הרע. אני בטוח

רדשבעניינים אלו, אם ארצה למלא את תפקידי נאמנה, עליי להיכנס לשדות מוקשים אלו. נפשי

רהאינה רוצה בכך. הרבי הסתכל עליי – לא אשכח את מבטו – ואמר בהטעמה: רצונו של אדם, כבודו.

רואני הצעתי. כשתרצו לקבל על עצמכם, אשמח אם תעשו זאת.

רז"את כל חילופי הדברים הללו לא רציתי לספר לר'

רחזלמן כי חששתי שלא יניח לי ולא ירפה ממני עד שאיאות לקבל על עצמי את התפקיד שהועיד

רטלי הרבי".

ריאין לדעת אם הרבי עצמו סיפר לר' זלמן אודות ההצעה

ריאהבלתי שגרתית שהציע לרב בסר, אולם ממכתבו של ר' זלמן לרבי, מראשית שנת תשמ"ט,

ריבנמצאנו למדים כי הוא עצמו עמל באמצעות הרב בסר על עמדת אגודת ישראל בארה"ב בעניין

ריגהבחירות בארץ ישראל.

רידמתוכן המכתב נראה כי התשובה שקיבל ר' זלמן מהרב בסר בנושא זה לא הייתה מלאה.

ריה"לאחרי כל אחת מאסיפות אגודת הרבנים, בכל שעה

ריושלא תהיה", מספר בנו של ר' זלמן, ר' נתן, "נוהג היה אבי להתקשר מיד לרב חדקוב

ריזכדי למסור דו"ח מלא על הנעשה באסיפה. לא אחת היה הרבי מאזין לשיחות מעברו השני

ריחשל הקו".

ריטפעם אחת אמר ר' זלמן לרבי שאולי אין זה כה נחוץ

רכלהיות נוכח בכל אסיפה, שכן אגודת הרבנים צועדת בתלם. נענה הרבי ואמר: המצב הוא כזה

רכאאך ורק מפני שאתה מכהן שם.

רכב•

רכגבשנת תשכ"ה ביקש הרבי להדפיס מחדש את ה'ליקוטי

רכדתורה', עם מראי המקומות שעליהם עבדו חברי הכולל שעל-יד מזכירות הרבי. הרבי בחר עשרה

רכהעסקנים מאמריקה ועשרה עסקנים מארץ ישראל שכל אחד מהם ישלם אלף דולר להדפסה זו. באופן

רכוטבעי נבחר ר' זלמן להיות אחד מעשרה אלו. לאחר ההדפסה, העניק הרבי לכל אחד מהם את 'ליקוטי

רכזתורה' החדש עם הקדשה מיוחדת בכתב יד קודשו.

רכח•

רכטבאחת היחידויות הרבות להן זכה ר' זלמן, הביע הרבי באוזניו

רלאת רצונו הקדוש והטהור להדפיס את כל ספרי החסידות של רבותינו נשיאינו. הרבי התבטא אז

רלאכאומר, לו הייתה בידי האפשרות לכך, הייתי רוצה לעשות זאת. היה זה, ככל הנראה, בשנת

רלבתשל"ה או תשל"ו. כשמוע ר' זלמן את הדברים אשר יצאו מפי קודשו של הרבי, החליט

רלגכי הוא נוטל על עצמו את ההדפסה על מנת ליישם את רצון קודשו של הרבי ובד בבד להסיר את

רלדהעול מכתפי הרבי.

רלהבמשך כל השנים עסק הרבי בלהט בהדפסת ספרי חסידות.

רלוניתן לומר כי זה היה המוטו של הרבי וכי במשך כל שנות נשיאותו ראה הרבי בכך יעד עיקרי

רלזומרכזי בהפצת המעיינות שהיא גולת הכותרת של תפקיד 'הדור השביעי'.

רלחאם בכל השנים שקדמו לכך, הייתה הדפסת כל ספר חסידות

רלטכרוכה במאמצים אדירים, ביגיעה רבה ובאינספור מניעות ועיכובים – מאז התמסר ר' זלמן לפריסת

רמהחסות על כל הדפסת ספר חסידות באשר הוא, חולל הדבר מהפך אדיר בתחום שהיה כה יקר בעיני

רמאהרבי.

רמבזרם אדיר של שורה ארוכה מספור של ספרי התורות של

רמגרבותינו נשיאינו, למיניהם ומכמניהם, החלה לראות אור ובזה אחר זה, הופיעו כותרים וספרים,

רמדסטים ובודדים, באופן קולח וכמו מובן מאליו.

רמהכל ספרי רבותינו נשיאינו שיצאו לאור מאז היו במימונו

רמוהמלא של ר' זלמן – למעט סדרת ספרי 'אור התורה' להצמח צדק, שבעת הוצאתה לאור לא רצה

רמזהרבי ליטול הקדשות אלא מימן אותה בעצמו באומרו: "דאס וויל איך ניט אוועק געבן"

רמח(את זאת אינני רוצה למסור).

רמטבהקשר זה מספר בנו ר' יצחק מאיר: "לנוכח רצונו

רנהקדוש של הרבי אשר ביקש לשאת בעצמו בהוצאות הדפסת 'אור התורה', אמר אבי לרבי כי הוא

רנארוצה שתהיה לו הזכות בהדפסת ספרי כל רבותינו הקדושים. או אז הרשה לו הרבי להדפיס קונטרס

רנבשיצא לאור בקשר ללימוד הלכות בית הבחירה – מאמר 'בנין מקדש' מהספר 'דרך מצוותיך' אשר

רנגבראשיתו נוסף צילום מגוף כתב יד קודשו של הרבי הצמח צדק". לימים, הייתה לו הזכות

רנדלהדפיס ספרים רבים נוספים של הצמח צדק, מלבד 'אור התורה'.

רנהביחידות מסוימת של ר' זלמן, כשהרבי התאונן בפניו

רנוכי כביכול לא פעל בקרב אנ"ש, הצביע על ספרי 'אור התורה' ואמר: "אבער דאס

רנזקען קיינער נישט צונעמען פון מיר" (אבל את זאת איש לא יכול לקחת ממני).

רנחעלות ההדפסה אותה תרם ר' זלמן על כל ספרי רבותינו

רנטנשיאינו הסתכמה בהרבה מעבר למיליון דולר. במסגרת זאת שילם אישית את הוצאות ההדפסה ואת

רסעבודת העוסקים בכך. על הכריכה, למשל, הוא לא שילם וטעמו עמו. את הסכומים השונים הכרוכים

רסאבכך העביר ישירות לרבי לאחר שהוגש לר' זלמן חשבון ההוצאות.

רסב"פעם", נזכר בנו ר' יצחק מאיר,

רסג"נודע לי כי יש מקום לעבור שוב על דפי החשבונות שקיבל אבי בהקשר להוצאות אלו,

רסדשכן אולי נוספו שם הוצאות נוספות שאינן כרוכות עם ההוצאה לאור למישרין. ניגשתי אפוא

רסהלאבי והצגתי בפניו את המידע שבידי.

רסו"כשמוע אבי את הדברים, פתח בסיפור: פעם למד

רסזמלמד עם תלמידו בחומש בראשית אודות המקלות שהציב יעקב אבינו לפני הצאן, שהיו עקודים

רסחנקודים וברודים. שאל התלמיד את המלמד מהו הפירוש המדויק של שלוש תיבות אלו ומה ביניהן.

רסטויען לו המלמד: 'מה אכפת לך בדיוק, מה הם עקודים נקודים וברודים, דער זיידע יעקב האט

רעדערפון געמאכט א פרנסה' (הסבא יעקב עשה מזה פרנסה)...

רעא"בסיפור זה השיב לי אבי על דבריי: מה נוגע

רעבלי החשבון המדויק. והרי באמצעות זאת אני יכול לתת כסף לרבי. אם כן, ככל שהסכום גדול

רעגיותר, הולכת וגדלה הזכות שלי".

רעדתרומה זו הייתה היחידה שבה הונצח שמו של ר' זלמן.

רעהבדף האחרון של כל אחד מהספרים הופיע "לזכות" עם שמו ושם אמו ושמות כל בני

רעומשפחתו ושמות אמותיהם. הנצחה זו ננקטה בהוראתו הישירה של הרבי, כדי שממנו יראו וכן

רעזיעשו. ר' זלמן קיבל את ההוראה, כמובן, אך שם משפחתו לא הופיע. מלבד זאת, באף לא אחת

רעחמתרומותיו הוזכר שמו, לא נתלו שלטים לכבודו ואף לא הסכים להשתתף בשום מעמד שנערך לכבודו.

רעטהרבי אף נשא על כך שיחת קודש מיוחדת בה הזכיר את זכותו זו של ר' זלמן.

רפ"פעם", מספר חתנו, הרב שטרנברג,

רפא"שאלתי אותו למה אינו מממן גם את הוצאות ההדפסה של 'ליקוטי שיחות', למה דווקא

רפבספרי רבותינו נשיאינו. הוא ענה לי כי מטרתו בכך היא אחת: להוריד את העול המוטל על כתפי

רפגהרבי. זה מה שנוגע לו. היות והרבי רוצה להדפיס את ספרי רבותינו נשיאינו, הוא יסיר את

רפדהעול הכספי הרובץ על כתפי הרבי ובכך יאפשר את קיום משאת נפשו של הרבי. את ליקוטי שיחות,

רפהנימק יהיו רבים שישמחו לתרום וממילא זה יודפס. אבל ספרי רבותינו נשיאינו זהו עול שרובץ

רפועל כתפי הרבי". עם זאת, מימן ר' זלמן בקביעות את הדפסת ה'הנחות' של התוועדויות

רפזהרבי וכן מימן את הדפסת חלק כ' של 'ליקוטי שיחות'.

רפחבהתוועדות כ"א מנחם אב תשד"מ, אמר הרבי:

רפט"מזמן לזמן משתתפת הוצאת הספרים 'קה"ת' בהפצת המעיינות, על ידי הוזלת מחירי

רצהספרים, כדי שמספר גדול יותר של אנשים יוכלו לרכוש ספרים או שאותו אדם יוכל לרכוש מספר

רצאגדול יותר של ספרים, ועל ידי זה יתווסף בלימוד התורה.

רצב"ובנוגע לסכום ההוזלה, הנה על פי האמור לעיל,

רצגהיה ראוי שההוזלה תהיה בסכום של 40 אחוז,

רצדאבל חוששני מ'מלחמה' עם הנהלת קה"ת, שהרי אפילו בלאו הכי טוענים הם שגורמים להם

רצהלהוצאות וטוענים 'עד מתי'... אשר על כן, תהיה הוזלת המחירים בסכום של 20 אחוז, כמניין

רצוכ' (אב). ולאחרי כן, יתיישבו בדעתם אולי ישיגו מנדב שיוסיף וישלים מדילי' עוד 20 אחוז,

רצזכך שהקונה לא יצטרך לשלם אלא 60 אחוז, כלומר הנחה של 40 אחוז – 20 אחוז על חשבונו של

רצחהמנדב ו-20 אחוז על חשבון ההתנדבות הגדולה של הנהלת קה"ת".

רצטבסרט הווידיאו המנציח את ההתוועדות, נצפה ר' זלמן,

שמיד בתום השיחה כמבקש מהיושבים לידו פתק. תוך כדי השירה, ניגש אל הרבי והושיט לו פתק

שאכתוב שבו הוא מודיע כי הוא נוטל על עצמו את ההפרש. אף ביומני אותה תקופה מופיע תיעוד

שבלאותו פרץ נדיבות.

שגבהזדמנות מסוימת כתב ר' זלמן לרבי אודות חשש שעלה

שדבלבו שמא יש לו 'פניות' (תועלת אישית צדדית בעגה החסידית) בחסות שהוא פורש על הדפסת

שהספרי החסידות. בתגובה לכך כתב לו הרבי:

שו"לסיומו על דבר פניות – פסק דין חז"ל, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא

שזלשמה כו' ובפרט בצדקה (כולל – הדפסה לרבים תורתנו הקדושה) שלהמקבל

שחאין נפקא מינא כוונת הנותן".

שטעל הזכות המיוחדת השמורה לר' זלמן בעצם תרומתו הקבועה

שילכיסוי הוצאת הדפסת הספרים, ניתן היה ללמוד בשלהי שנת תנש"א, כשהרבי הציע שבתו

שיאוחתנו, הרב נחום ואסתר שטרנברג, יממנו את הדפסת אחד מספרי אדמו"ר מהר"ש שאמור

שיבהיה לצאת לאור באותה עת, כדי שהדבר יהיה לזכותם באותה עת. את הצעה זו סייג הרבי באומרו

שיגשהיות והחזקה למימון הדפסת הספרים שמורה בידי ר' זלמן, עליהם לבקש תחילה את הרשות ממנו

שידשירשה להם את כיסוי ההדפסה הנוכחית.

שיהכיוצא בזה, אמר פעם רש"ג לחתנו של ר' זלמן:

שיו"אני מפרגן לו את כל הזכויות שיש לו. דבר אחד קשה לי לפרגן לו. המהפכה שחולל בהדפסת

שיזספרי כל רבותינו נשיאינו. הוא הקיף עצמו בכל הרביים. בזאת אני מקנא בו", התבטא

שיחרש"ג והטעים: "הרבי הריי"צ רצה בכל מאודו לעשות זאת ולא היה לו את המשאבים

שיטלכך. לרבי זו הייתה משאת נפש. והוא הוציא את זה אל הפועל".

שככאילו לא די בעצם החסות שפרש על הוצאתם לאור של

שכאספרי רבותינו נשיאינו ובעצם על מרבית ספרי קה"ת, היה ר' זלמן לעמוד התווך שבכוחו

שכבניצבה הוצאת קה"ת על רגליה. מזכיר הרבי, הרב גרונר, מספר כי "כשהרבי התאונן

שכגשאין מי שדואג שיהיה כסף עבור הדפסת הספרים, נטל ר' זלמן זאת על עצמו והרבי ביקש שהדבר

שכדיהיה בשיתוף פעולה עם הרב חדקוב".

שכהבשלב מסוים הטיל הרב חדקוב, את ההנהלה של קה"ת

שכועל ר' זלמן ועל הרב חיים יהודה קרינסקי. כה כותב הרב חדקוב, בכתב ידו לר' זלמן באחת

שכזההזדמנויות בהקשר זה: "...שהמל"ח משאיר לעת עתה בידי שניכם את כל הבלעבתישקייט

שכחוכמובן גם האחריות על כל הנעשה בעניין הדפסת הספרים דקה"ת ומכירתם וכו', והן ההכנסה

שכטוהן ההוצאה, באופן שיהיה חי נושא את עצמו מבלי לנגוע בכספים השייכים לעניינים אחרים

שלאו לגמ"חים וכדומה ואיני רואה, גם אם ארצה, שום אפשרות לשנות הנ"ל".

שלאעד שנת תש"מ שכן מרכז קה"ת במרתף (בייסמנט)

שלבנידח. בבעלותו של ר' זלמן היה בניין רחב ממדים בקרן הרחובות איסטערן פארקוויי וקינגסטון

שלג(במקום בו שוכן עד עצם היום הזה מרכז קה"ת). ר' זלמן הציע לרב חדקוב כי יעניק

שלדאת הבניין במתנה לקה"ת. הרב חדקוב חשש מההוצאות הכרוכות באחזקת מבנה גדול ממדים

שלהואמר כי הבניין יוכל לעבור לקה"ת רק אם ר' זלמן ייטול על עצמו את כיסוי כל הוצאות

שלוהאחזקה. ר' זלמן נטל זאת על עצמו בחפץ לב, לרבות שיפוץ מלא של המבנה והתאמתו לצרכי

שלזהמחסן והחנות.

שלחבשלהי תשד"מ, לנוכח העובדה שלמרות המעבר, נותר

שלטהניהול של קה"ת חובבני, החליט ר' זלמן לצרף את ר' יעקב רייך לאחראי על קה"ת.

שמרייך הפך את קה"ת למפעל גדול ומשגשג, כיאה להוצאת הספרים הרשמית של חב"ד.

שמאהתנופה שהתחוללה בפעילות קה"ת שעלתה על דרך המלך (לרבות הקמת מועדון לקוחות של

שמבקה"ת) הביאה לרווחים רבים שנשאבו לטובת 'המרכז לענייני חינוך', לקורת רוחו המלאה

שמגשל הרבי. כך המשיכה להתנהל הוצאת קה"ת עד שנת תשנ"ג.

שמדבמקביל, הייתה לר' זלמן הזכות להגיש לרבי, לא אחת

שמהולא שתיים, כתבים וספרים יקרים שהגיעו לידו. באחת מהזדמנויות אלו כתב לו הרבי במענה

שמולכך: "נתקבל ותשואות חן על כל הנ"ל. 2) חלק חשוב מהביכעל (כינוי לספר שהוא

שמזכתב-יד או תעתיק כתב-יד) המצורף בזה בגוף כתב יד קודש. ותשואות חן תשואות חן כנ"ל".

שמחבהמשך המענה הקיף הרבי בעיגול את המילה "עוד" שכתב ר' זלמן במכתבו וכתב:

שמט"ידוע ממכתב כ"ק אדמו"ר נשמתו עדן (גם כן בסטענסיל) שאין לשלם בעד ביכלעך

שנ(אפילו גוף כתב יד קודש יותר וכו') והוא הדין בנידון זה כפשוט". את המילה

שנא"מעזבון" שכתב ר' זלמן, שככל הנראה מציין את המקור ל'ביכעל' זה, שוב הקיף

שנבהרבי בעיגול וכתב: "צריך עיון גדול בזה וד"ל".

שנגככל הנראה – אומר בנו, ר' יצחק מאיר – לא הסכים

שנדהרבי שישולמו סכומים מופלגים למוכרים ספרי כתב-יד-קודש, בשל החשש שהדברים באו לידם

שנהבגניבה, שכן אין אלו אלא מספרי רבותינו נשיאינו שהושארו ברוסיה וכיוצא בזה. חששו של

שנוהרבי היה שתשלום בסכומים מופרזים על ספרים אלו יהווה תמריץ להמשך אותם עסקים מפוקפקים,

שנזשעה שבהשבת אבדה עסקינן שבה אין מגיע למשיבה דבר מלבד, אולי, שכר טרחה.

שנחמנגד, מנקודת הראות של ר' זלמן, אחד היה רצונו:

שנטשהספרים יגיעו לרבי, וכל האמצעים, לרבות תשלום סכומים גבוהים, קידשו מבחינתו את המטרה.

שסזהו אפוא הרקע למענה זה. בתשובה לדברי ר' זלמן המצטט את המוכרים המסבירים את מקורו

שסאשל הספר, משיב הרבי: "צריך עיון גדול בזה ודי למבין".

שסבעל 'ביכעל' נוסף המיוחס ככל הנראה לאדמו"ר

שסגהצמח צדק, שהביא ר' זלמן לרבי, כתב הרבי את המענה הבא: "בצילום קשה לברר האם זהו

שסדגוף כתב יד קודש ובכל אופן הרי כתבתי שיש במכתב מכ"ק אדמו"ר נשמתו עדן הוראה.

שסהלהחזיר המצורף בזה (נדפסו באור התורה ברכה)".

שסו"כשנודע לר' זלמן על סוחרים שיש בידם ספרים

שסזעתיקים של רבותינו נשיאינו, הוא ניסה לסחור בהם, והתייעץ עם הרבי בנושא", נזכר

שסחמזכיר הרבי, הרב גרונר. "הרבי נקב בסכום מרבי שאותו ישלם על כל ספר, והורה לו

שסטשלא ישלם יותר מכך. בפועל, הסוחרים התמקחו וניסו להעלות את המחיר. כמו תמיד, הוא ניגש

שעלרבי כדי להיוועץ בו. הרבי הראה לו שברמב"ם כתוב כי אין פודין את השבוי (או את

שעאהאבדה) יותר מכדי דמיו".

שעבהרב גרונר מספר כי פעם מסר ר' זלמן לרבי בהשאלה

שעגספרים עתיקים שמקורם בוורשה של לפני השואה. הספרים הללו, שהיו 'ביכלעך' של חסידות,

שעדהיו נדירים ויקרי המציאות והרבי הרבה ללמוד בהם.

שעהבפעם אחרת הראה לו

שעוהרבי ספר שהגיע לרבי מוורשה ואשר עליו היה כתוב שמו של ר' זלמן. ובלשון הלצה אמר לו

שעזהרבי: "גם אם תדפוק על השולחן, לא אחזיר לך את הספר הזה".

שעחושוב מעשה מפי בנו ר' יצחק מאיר: שני בחורים הביאו

שעטעמם מעיירה רחוקה, אליה נסעו בשליחות המל"ח, ספר כתבי דא"ח אותו מצאו בבית

שפקשישה אחת. על אותו ספר היה כתוב שהספר שייך לאבי. עודם עומדים בחדר המזכירות, נכנס

שפאהרבי אל החדר וראה את הספר. נטל הרבי את הספר בידו וראה את שמו של ר' זלמן מתנוסס בראשו.

שפבויאמר הרבי: "באלד וועט קומען (ר') זלמן און וועט טענ'הן אז דער ספר איז זיינער

שפגאון מאנען מען זאל עם געבען, וועט איר עם ענטפערן אז דאס איז דאך מציל מזוטו של ים

שפדהרי אלו שלו (תכף יבוא ר' זלמן, יטען כי הספר שלו וידרוש שיביאוהו אליו. אמרו לו אפוא

שפהכי הרי זה מציל מזוטו של ים שעליו נפסק בגמרא,

שפוכי הרי אלו שלו)".

שפזהצעה מסוג זה לא נתגלגלה לידיו של ר' זלמן מדי יום.

שפחזה קרה בסביבות ערב פסח של שנת תשכ"ד, כאשר סוחר עתיקות מירושלים פנה אליו בהצעה

שפטנדירה. יש בידו, סיפר הסוחר, ספר יקר-ערך, שהתברר שהוא 'ביכעל' של חסידות שנכתב בגוף

שצכתב יד קודשו של הרבי ה'צמח צדק'. ר' זלמן פנה לרבי ושאל לדעתו הקדושה לגבי ההצעה.

שצאהרבי עודדו על כך, באומרו שהרמב"ם כותב על כגון דא שזהו פדיון שבויים. ר' זלמן

שצבנשא ונתן עם הסוחר עד שגמר את העסקה בכי טוב וכתב היד היקר הובא לביתו ברוב הדר. הוא

שצגהחליט למסור את זה לרבי במתנה. כשהוא הגיע לרבי, הרבי אמר לו: 'א דאנק פאר'ן פדיון

שצדשבויים'", מספר חתנו הרב שטרנברג.

שצה•

שצועיון בארכיב העשיר של מענות הקודש הרבים מספור שזכה

שצזר' זלמן לקבל במרוצת השנים, מגלה כי בכל אחד מהתחומים שאך נשמע בו אי פעם קולו הקדוש

שצחשל הרבי – היה הוא ידא אריכתא בכל המובנים. הדברים נחתמים בטבעת המלך בשלל בלתי נתפס

שצטשל מענות, הארות, הערות והוראות שיצאו אליו מהקודש פנימה.

תכזה הוא, למשל, נוסח של הוראה שקיבל ר' זלמן בכתב

תאמהרבי, בכל הקשור להכנות לתהלוכת ל"ג בעומר באחת השנים: "בנוגע לל"ג

תבבעומר, יהיה הוא ראש ההולכים להעירייה".

תגוכאלו הם שני מענות קודש שכתב הרבי לר' זלמן במסגרת

תדהיותו חבר הנהלת קמפ גן ישראל. "...כי משער הנני שיהיה על דרך התכנית בבית דין

תהמרבני אנ"ש שיחיו, על דרך גן ישראל שנמנה בפירוש ממנהליו

תוואשתקד היה קרוב לחורבן ממש. ועל דרך זה השתא – וכמובן הוא לא ידע כלל וכלל מהנעשה בזה וכו'.

תזואני אין לי פנאי פירן יעדערן באם האנט (להוביל כל אחד ואחד

תחביד) לאחר 19 שנה".

תטבמענה נוסף

תיכותב הרבי לר' זלמן אודות הקמפ: "היודע במשך כל השנה כמה מינוט

תיאהקדיש להתבוננות בענייני הקמפ וגם מינוטן אלה באו לא ח"ו

תיבע"י התעוררות שלו מעצמו אלא ש... שי' הזמינו לאסיפה (או הרחמא"ח (הרב חיים

תיגמרדכי אייזיק חדקוב) שי' דיבר איתו) ובבואו לאסיפה הנה תכף ומיד בירר והודיע מה עליהם

תידלעשות".

תיה•

תיומדהים להיווכח כי למרות מעמדו, היותו תלמיד חכם

תיזמופלג ועסקן דגול – טרח הוא עצמו לצאת בימי ראשון לזיכוי הרבים בהנחת תפילין ברחובה

תיחשל מנהטן, במסגרת 'מבצע תפילין' עליו הכריז הרבי.

תיטמפי ותיקי 770 נשמעה עדות מופלאה ואופיינית. ביום

תכמן הימים עת הגיע לחצרות קודשנו החסיד הנודע רבי ניסן נעמנוב (שחסידים אמרו כי הרבי

תכאהתבטא עליו כי הוא 'בינוני' על פי תניא), בעוד הוא שקוע ב'עבודה' שבלב זו תפילה, ניגש

תכבאליו ר' זלמן, משך בטליתו ואמר לו כי עליו לחדול מתפילתו ולצאת למבצע תפילין, כדי להראות

תכגדוגמה חיה שכל חסיד באשר הוא מציית לרבי ויוצא לזכות את המוני בית ישראל במצוות תפילין.

תכדבשנות הל' כשהרבי עודד ודיבר רבות אודות 'טנקי המצוות',

תכההצטרף ר' זלמן אישית לאחד הטנקים כשהוא נוסע בו ומזכה יהודים בהנחת תפילין ברשות הרבים.

תכולנוכח העובדה שבתו, הגב' שטרנברג, עמדה בראש 'ועד

תכזמבצע נש''ק' – היה הוא הרוח החיה של מבצע זה, לזיכוי המוני של נשי ובנות ישראל בהדלקת

תכחנרות שבת קודש. הוא פרש את חסותו על המבצע ועל כל הפעולות הכרוכות בו ובמשך כל השנים

תכטעמד בראש סעודת מלווה מלכה השנתית שנערכה לטובת המבצע. במרוצת השנים, אירעו פעמיים,

תלשבעיצומה של חלוקת השטרות לצדקה בימי ראשון, אמר לו הרבי כי עברו יותר מ-12 שעות מתום

תלאסעודת המלווה מלכה וטרם הוגש לו דוח.

תלבוכה כתב הרבי לבתו על דוח שלה בנושא מבצע נש"ק,

תלגבחודש כסלו תשמ"ח: "אשרי חלקה וגדול זכותה וכו' ולכל אלו שחינכוה באופן כזה

תלדולכל אלו שמסייעים עתה בידה. אזכיר עוד הפעם על הציון".

תלה•

תלורדיפות רבות ידעה ליובאוויטש. בשנת תשל"ז פרצה

תלזבמלוא עוזה עוינות שלוחת רסן כלפי הרבי מצד חוג מסוים בניו יורק. הללו טענו במצח נחושה

תלחכי אין דעתם הקלה והמפוקפקת נוחה לנוכח מה שזיהו בדברי הרבי אודות הניסים שאירעו ב'מבצע

תלטאנטבה' כהזדהות עם 'הציונים'. ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים.

תמהדברים הגיעו לכדי אלימות ברוטלית ומזעזעת ולחילול

תמאהקודש של האוהל הקדוש, זמן קצר בטרם בואו של הרבי למקום. הדברים חוללו סערה אדירה בקרב

תמבעדת החסידים והרבי, בהתייחסות פומבית ובודדת, התייחס באירוניה לכך שאיש מקרב אותה עדה

תמגלא בולם או מוחה כנגד תופעה זו, בהבהירו כי "מדשתיק, שמע מינא דניחא להו".

תמדעם זאת, החיל עליהם ועל שכמותם את מאמר חז"ל, "השכם והערב עליהם והם כלים

תמהמאליהם".

תמומתחת לפני השטח, הורה הרבי הוראות שונות לעסקנים

תמזכדת מה לעשות בפורעים ומשלחיהם. ר' זלמן ניצב בחזית קרב הבלימה הטקטי שביקשה חסידות

תמחחב"ד לנקוט, כדי לומר למשחיתים הרף. במסגרת זאת, נקט ביוזמות שונות שעליהן דיווח

תמטכל העת לרבי.

תנכשנראה היה כי האיומים הפכו למעשים, רחמנא ליצלן,

תנאהחליט ר' זלמן כי מכאן ואילך תהיה שמירה אישית על בית הרבי והוא אישית מימן את פעילות

תנבהשומרים עם משכורתם, בשותפות עם הרה"ח ר' דוד דייטש.

תנגעדות לזכות המיוחדת שייחס הרבי לשמירה זו, ניתנה

תנדפעם אחת כשהרבי חשש שאינו מגיש לו חשבונות נכונים על הטיפולים הרפואיים של הרבנית וכי הוא מעגל

תנהאת הסכומים לטובת הרבי. הרבי אמר אז: זו חובתי על פי 'כתובה' לדאוג לבריאות זוגתי ואם

תנואראה שאתה לא מגיש לי סכומים נכונים, כדי להוריד מהשתתפותי, אטול ממך את הזכות שאתה

תנזמממן את השמירה ואשלם אנוכי גם על כך.

תנחבתוך אותה תקופה, ביום מן הימים יצאה הרבנית בלוויית

תנטהמשב"ק ר' חס"ד הלברשטאם, לנאות דשא בלונג איילנד, כמנהגה מדי פעם. עם שובה

תסקידמה את פניה חומת גדר גדולה שמנעה מכל זר לגשת אל הבית. הייתה זו יוזמה של ר' זלמן

תסאעל מנת להדק את מערך האבטחה על בית הרבי. בעיני הרבנית הדבר לא מצא חן באומרה שאינה

תסבמוכנה לחיות בכלא. חומת הגדר פורקה לאלתר. ר' זלמן, בתגובה, רכש כלב שמירה גדול ממדים

תסגשאילפוהו בשפה הרוסית, השפה השגורה בפי הרבנית. הוא היה בחצר הבית עד הסתלקות הרבנית

תסדבשנת תשמ"ח.

תסהבמהלך אותה תקופה שיגר ר' זלמן קלטת שמע מיוחדת

תסואל אלמנת המנהיג של אותו חוג, דודתו של המנהיג באותם ימים. על בסיס הידידות ששררה בין

תסזהרבי לבין המנהיג המנוח ולנוכח היותו חתנו של האדמו"ר מקופיטשניץ, ביקש ר' זלמן

תסחלהביא לכיבוי הלהבות באמצעות דמות זו. במקביל, קיים שיחות טלפוניות רבות וארוכות, כולן

תסטתועדו והוקלטו, עם הגבאים של אותו חוג, במטרה להתריע בפניהם על העדר המחאה ועל התוצאות

תעשייזקפו לרשלנות פושעת זו.

תעאבשנת תשמ"ג הגיעו בריוני אותו חוג לשפל חסר

תעבתקדים. הללו התנפלו על הרה"ח ר' פנחס קארף', ב'עוון' הפצת תורת החסידות בקרב מבקשיה,

תעגהיכוהו עד זוב דם וגזזו חלק נכבד מזקנו. חודש ימים לאחר מכן פצעו אנושות את הרה"ח

תעדרבי מנחם מענדל ווכטר, שכיהן כאחת הדמויות החשובות והנכבדות בקהילה לאחר שהואשם על

תעהידם בעריקה לליובאוויטש ובעשיית נפשות למענה.

תעובעיצומם של דברי כיבושין שנשא הרבי ביום שבעה עשר

תעזבתמוז תשמ"ג, דיבר הרבי בחריפות רבה אודות חובת המחאה שיש לנקוט כלפי מעשים נוראים

תעחאלו. בתוך הדברים אמר הרבי כי בחר לדבר על כך ברבים, שכן "על פי התורה ישנו חיוב

תעטעל כל אחד ואחד למחות ולהוקיע את המעשים הבלתי רצויים שנעשו". מביתו של ר' זלמן

תפהתנהלו אז כל המהלכים שננקטו כלפי אותו חוג וראשיו. וממנו יצא קול המחאה למען יראו

תפאוייראו.

תפבכבר בשלהי שנות הל', במסגרת ועד רבני ליובאוויטש

תפגבו נטל חלק, יצא מנשר האוסר כל שימוש במוצר כלשהו הנושא את חותמת הכשרות של אותו חוג.

תפדבלהט הדברים פרסם ר' זלמן קביעה בעיתונות המקומית לפיה החלב הנושא כשרות זו כמוהו כחלב

תפהעכו"ם. הרבי הגיב על המילים 'חלב עכו"ם' בחריפות רבה בכותבו כי מכתב של ועד

תפורבני ליובאוויטש כמוהו כהכרזה שלו עצמו.

תפזבעקבות מעשה זה, הקים ר' זלמן את גוף הכשרות החב"די

תפחשל ועד רבני ליובאוויטש ופעל להקמת קו יצור חדש במפעל החלב הכשר למהדרין שנשא מאז את

תפטהשם 'שפע' וכן קו יצור חדש של יינות 'גאנעלעס ליינגער' שנשא מאז את כשרות ליובאוויטש.

תצרק ר' זלמן, בתקיפותו הנודעת ובחושיו הברוכים, יכול היה לחולל מהפך זה שגם עלה לו אישית

תצאבדמים מרובים.

תצבמעניין לציין כי בהזדמנות מסוימת כתב הרבי לר' זלמן:

תצג"לכתבו על דבר הבית דין, הרי הוא עצמו מראשי מייסדיו ומבוחרי חברי הבית דין וכו'".

תצדאגב יינות, ר' זלמן היה זה שפיקח אישית על הכנת

תצהבקבוקי היין הקטנים שהוכנו לקראת חלוקת כוס של ברכה במוצאי אחרון של פסח (בניגוד לשאר

תצוהחגים שבהם היה הרבי מחלק בקבוקי משקה), אותם היה מעניק הרבי לשלוחים, עסקנים ורבנים.

תצזר' זלמן היה זה שמשגיח במקום ומפקח על הכנת הבקבוקים עד תומם .

תצח"אני זוכר היטב את ימי המאבק המרים הללו",

תצטשח הרב יחזקאל בסר. "ר' זלמן", הוא מאפיין, "לא היה דיפלומט. הוא היה

500תקיף. מי שלא הלך בתלם, הוא היה תקיף כלפיו. קל וחומר מי שההין ללחום. הוא ספג את כל

501האש אך בה בעת ניהל את המערכה כמו שרק הוא ידע, באופן שלא הותיר מקום לספקות באשר לתוקף

502הראוי".

503•

504בשנת תשמ"א הודיע הרבי על מבצע מיוחד לכתיבת

505ספר תורה לזכות כל ילדי ישראל. הרבי קרא להביא לכך שכל ילד וילדה ירכשו אות בספר התורה

506שייכתב בירושלים שבין החומות ויוכנס לבית הכנסת 'צמח צדק' בעיר העתיקה.

507לקראת מעמד סיום כתיבת ספר התורה שעתיד היה להיערך

508ברחבת הכותל המערבי בירושלים, גאתה ההתרגשות בקרב כל חסידי חב"ד. בראות ר' זלמן

509שהרבי מתייחס בלהט רב לספר התורה ולכל פרט הכרוך בו, הוא כתב לרבי כי הוא מבקש לרכוש

510כתר לספר התורה מזהב טהור. הרבי עודד את היוזמה והורה שהכתר יוכן בדוגמת הכתר של 'ספר

511תורה של משיח'.

512מתארת בתו, הגב' אסתר שטרנברג: "כמו דברים

513רבים באותן שנים, הכול נוהל אז בחשאיות רבה. הרב חדקוב קיבל מאת הגבאים את הכתר ובשעת

514לילה, הרחק מעין רואים, הועבר הכתר המקורי לידי אבא. איש המקצוע שקיבל לידיו את הכתר

515עבד על מודל זהה לחלוטין. עלות הכתר הסתכמה בסך תשעים אלף דולר, סכום עתק במונחי אותם

516ימים. משעה שהכתר החדש היה מוכן, כעבור שבועות אחדים, מיהר אבא לדווח על כך לרבי. הרבי

517הביע את רצונו הקדוש לראות את הכתר. הכתר הוכנס אפוא להיכלו הקדוש והרבי בחנו מכל עבריו.

518לאחר מכן ביקש הרבי שיראו את הכתר גם לרבנית. בעלי לקח את הכתר לבית הרבנית והציגו

519בפניה. הרבנית הביעה התפעלות עצומה למראהו ההדור של הכתר המפואר והתבטאה באומרה כי

520הכתר נראה כמו הכתרים שהקנטוניסטים יצרו לספרי התורה בליובאוויטש".

521מדי שנה נוסע היה ר' זלמן לארץ הקודש לשהות בת כשבועיים

522בחודש תמוז. משם היה ממשיך למנוחה בשווייץ והיה שב לניו יורק לקראת כ' מנחם אב (יום

523פטירת אבי הרבי). באותן שנים, בדרך כלל, בין י"ב תמוז לכ' מנחם אב, היו מעט התוועדויות

524של הרבי ורוב הקהל היה בהרים.

525כשהכתר היה מוכן, בחודש תמוז, שהה ר' זלמן בשווייץ.

526"באותה שנה", מסבירה בתו, "לא נסע אבא לישראל, שכן הרופאים אסרו עליו

527זאת באומרם כי האקלים החם בישראל עשוי להזיק לו. יום אחד קיבל אבא טלפון במקום שהותו

528בשווייץ. על קו הטלפון היה הרב חדקוב שאמר לו כי הרבי רוצה שהוא יהיה השליח שלו להביא

529את הכתר למעמד הכנסת ספר התורה בארץ הקודש. אבא אמר לרב חדקוב שרופאים אסרו עליו לנסוע

530לישראל. הרב חדקוב שב עם המענה אל הרבי והרבי הורה שישאל שוב את הרופא. הרופא של אבא

531היה אז בחופשה ואני יצרתי קשר עם ד"ר וייס אשר איתר את הרופא בחופשתו והוא הביע

532את הסכמתו שיסע לארץ ליומיים בלבד.

533שוב לא נחה דעתו של ר' זלמן. "גם לאחר שקיבל

534את הסכמת הרופא, ביקש אבא מהרב חדקוב שיאמר לרבי שיש לו בעיה נוספת. בתו, כלומר אני,

535צריכה ללדת בימים הקרובים. הוא היה מאוד משפחתי ובכל לידת נכד או נכדה, היה הוא אישית

536נוכח בבית היולדות. כיצד אסע לארץ הקודש בה בשעה שבתי אמורה ללדת ואני אמור לחזור לארה"ב

537לקראת הלידה, שאל בתום. הרבי הגיב על השאלה באומרו כי ככל הידוע לו על פי שולחן ערוך

538אינו רופא וכי אי נוכחותו בשעת הלידה, לא תחולל כל נזק...

539ר' זלמן נסע כמובן לארץ הקודש ונשא את הכתר כשליחו

540האישי של הרבי למעמד.

541היו ימים שבהם רוב מניינה ובניינה של שכונת קראון

542הייטס היה בידי יהודים רבים מכל חוגי הקשת. במרוצת השנים, החלה השכונה להינטש לטובת

543ערלים שהלכו וכבשו בה עוד ועוד פיסות. הדבר הסב לרבי עגמת נפש רבה. שיחות קודש רבות

544הוקדשו לנושא והוראות שונות ניתנו, לפרט ולכלל, שהמוטו המרכזי שבהן קרא לעשות ככל אשר

545ניתן על מנת להשאיר את השכונה בידיים יהודיות.

546אף בחזית מערכה זו ניצב ר' זלמן. באותם ימים הוקמה

547חברה שכל מטרתה הייתה לשמר בתי מדרש, בתים פרטיים ועוד בידיים יהודיות. ר' זלמן ניצח

548על הפעילות בה, כשלצדו עסקנים נוספים. בתור שכזה, זכה לקבל שורה ארוכה של מענות פרטניים

549מהרבי.

550בכל הקשור לפעילותו האישית של ר' זלמן לא נותרו

551הדברים בגדר פעילות עסקנית גרידא אלא אף במישור זה מצאו הם ביטוי בהוצאות אישיות רבות

552שהוא נטל על עצמו. כך, למשל, העניק מכיסו הלוואה אישית בסכום גדול בתשלומים נוחים לכל

553חסיד שירכוש בית בשכונה. מעבר לכך, את כמה מבתי הכנסת שעמדו למכירה רכש הוא עצמו כדי

554שחלילה לא ייפלו לידי נכרים. כן רכש בתים רבים מגויים שהתגוררו בשכונה. מאוחר יותר

555חיפש יהודים שירכשו ממנו בתים אלו, באותו סכום שבו קנה הוא בעצמו. משאיתר את הקונים

556הפוטנציאליים, העניק להם הלוואות נוחות כדי שיוכלו לשלם את קניין הדירה.

557באותה תקופה הפכו שכונות יהודיות רבות בברוקלין

558לנכריות לכל דבר, בקצב מהיר ומדאיג. היה זה בעקבות הכיבוש הזוחל של אוכלוסיית האפרו-אמריקנים

559שחוללה שמות בשכונות אלו. עד אמצע שנות הכ' הייתה קראון הייטס שכונה יהודית מובהקת

560והיא אוכלסה בחוגים רחבים ומגוונים של יהודים. באותו פרק זמן החל המהפך השלילי לתת

561את אותותיו גם בה.

562הרבי התריע על כך בכל מאודו, תבע ודרש שעסקני השכונה

563יעשו את כל אשר לאל ידם על מנת להציל את השכונה ולערוב לעתידה. הפעולה במישור זה הייתה

564בגדר פעילות עיקשת נגד הזרם, שכן המהלך הטבעי היה של נטישה. לצד קושי עצום זה, עמדו

565עוד כמה דברים לרועץ בפני העסקנים שנדרשו לסוגיה הבוערת – וכל אלו הוגשו שוב ושוב לפתחו

566של הרבי אשר הכריע בהם, בכתב יד קודשו ובמו פיו, פעם אחר פעם.

567אלו היו הקשיים האובייקטיביים עמם נדרשו הנפשות

568הפועלות להתמודד: כבכל סוגיה – גם בזו, ואולי אף ביתר שאת, כל ההתחלות קשות; כמו בכל

569דבר בחב"ד, מכוח ייחודיותה, הרבי היה זה שעורר את הצורך בפעולה אך גילה דעתו וציפייתו

570שהחסידים יפעלו בכוח עצמם מבלי שישאלו לדעתו ולהכרעתו על כל פרט ופרט; כשם שאין פרצופיהם

571של העוסקים בדבר שווים – כן לא הייתה דעתם שווה, וחילוקי הדעות היוו גורם מעכב לפעולות

572המחץ שנדרשו, בשורה של חזיתות.

573עגמת הנפש הניבטת מכל מילה במענות שזכה אז ר' זלמן

574לקבל – אשר כמה מהם מוגשים להלן, בלשונם המלאה – מסגירה את אי שביעות רצונו הקדוש של

575הרבי מהדרך בה טופלו הדברים בתחילת הדרך. עם זאת, בסופו של יום, הצליח הרבי להוציא

576יקר מזולל ולהציל את שכונת קראון הייטס כולה בהיותה מיושבת עד עצם היום הזה באלפי משפחות

577אנ"ש. עובדה זו שאין עליה עוררין נתמכת גם במחירי הנדל"ן המאמירים בה גם

578כיום, לנוכח הביקוש המבורך לדור ולהתיישב בה.

579ואולם, כדרכו בקודש של הרבי, ראש בני ישראל, לא

580חדל לתבוע מחסידיו להתעלות ממגבלות העולם, כשהוא שולל מכול וכול כל הסבר או נימוק להעדר

581הצלחה מוכחת ומיידית. הצינור האנושי שבאמצעותו עברה מסכת בלתי נלאית של דרישה זו, היה

582לא אחר מאשר ר' זלמן.

583קורטוב מגילוי דעתו הקדושה של הרבי בסוגיה זו, ניתן

584ללמוד מפתק של הרבי אל ר' זלמן באותם ימים. וזו לשונו הקדושה: "וכל הפלענער (תכניות)

585מתוארים בסגנון כזה ובסברות רצוא ושוב – שמסופקני אם הוא בעצמו יבין כוונתו, כשיקרא את מכתבי ... בכל אופן השיטות דכמה 'עסקנים': א. מוכרחת מחלוקת

586בין בני ישראל דהשכונה, ובזה דכשמי שהוא רוצה לקנות בית – צריך להתחרות אתו ולהשיג

587גבולו, ועל כל פנים להגדיל הסכום שיוכרח לשלם ככל האפשרי. ב. לגרש בני ישראל מהשכונה, על ידי שיקנו בתיהם, אף על פי

588שלאחר כך יהיו הבתים ריקים. ג. להשתדל לגרש מהשכונה כל הטובים שמהערלים – על ידי שיקנו

589בתיהם וכיוצא בזה – ובפרט אלה שעד עתה עזרו לבני ישראל נגד הגרועים שבהם – על כל פנים

590אני, האלט ניט פון אזא עסקנות. אזכיר על הציון".

591אחד הפתקים שנמצאו בארכיונו האישי של ר' זלמן, בהקשר

592ישיר זה הוא פתק שבו העלה הרבי דברים על בוגרי תומכי תמימים שבהליכותיהם ואורחות חייהם

593לא ניכר כי הם ספגו לתוכם את לשד שמנה של 'תומכי תמימים'. "ישנם בשכונה זו ובברוקלין

594ניו יורק, כאלה שלמדו בתומכי תמימים שנים רבות. נשיאינו תבעו מהם וציוום... ואינם עושים

595מאומה בעניין הפצת המעיינות, ופשיטא שלא בעניין השכונה וכיוצא בזה. גם שחלק מסוים מהם

596נוהגים כבעלי בתים חשובים: נוקמים ונוטרים כתלמידי חכמים, ואינם מאפשרים מציאות זולתם".

597וממשיך הרבי לתאר את מצבם של אותם בוגרים שאינם

598מכבדים את כור מחצבתם: "וכשנודע להם על התוועדות, הם עושים 'מסירות נפש' לבוא

599ולומר: 'חזו דאתאי' (ראו שבאתי). ואחר כך ישנים – בעיניים סגורות, ורובם בעיניים פתוחות,

600אבל בשינה עמוקה".

601הרבי תבע ודרש, יזם והפעיל, על מנת שהשכונה תתפתח

602בקצב מואץ, ותיבנה לתפארת כראוי לשכונה ממנה יוצא אורהּ של חב"ד לעולם כולו. אולם

603גם בתחום זה לא רווה הרבי נחת לרוב. ר' זלמן היה האיש שנאלץ לשמוע כל העת את תחושותיו

604של הרבי לנוכח הנהגות שונות. הוא שמע דברים קשים כגידים לכל אורך השנים, אולם בנושא

605זה, שבער לרבי יותר מכל דבר אחר, היו ההתבטאויות חריגות ומדכדכות.

606הרבי ציפה מוועד השכונה שיטפל בפיתוחה ותלה בו תקוות

607רבות אולם אופן הטיפול היה רשלני והרצינות שבה נעשים הדברים בעצלתיים לא השביעה רצון.

608וכמו תמיד, את אשר יאהב הרבי יוכיח ולפיכך גם הכתובת לביקורת כזו היה ר' זלמן, שכמובן

609לא טמן ידו בצלחת ועשה כל אשר לאל ידו במישור זה.

610"עשיתי 'טומל'", כתב לו פעם הרבי,

611"והעיקר – מסרתי שאחרים יתקנו אם לא יתקן הוועד. כאמור כמה פעמים – אין כאן קפידה

612וכו', רק הוראה באצבע. על המצב האמיתי הגורם לכל הנ"ל, הייתי יכול להביא עוד דוגמאות

613לעשיריות. אבל כנראה שהוא ללא תועלת כלל, כי יבזבזו את זמנם בחיפוש תירוצים ולא בשינוי