Chabad Library · Around Chassidus
BeChol Beisi Ne'eman Hu·
אפרק תשעה עשר
באשת חבר
גהיא נולדה בליל רביעי של חנוכה בשנת תרע"ד,
דבעיירה הגליציאנית קופיטשניץ, נסיכה לבית צדיקים. שמה, חוה, ניתן לה על שם אמו של הרה"ק
הרבי ישראל מרוז'ין, על ידי אביה, כ"ק האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ
וואמה הרבנית מרת שרה ברכה.
זבהיותה בת 26 נישאה ל'תמים' רב המעלות ובעל הייחוס,
חרבי שניאור זלמן גורארי', וחייה שנועדו לה היו רבי השפעה וזכויות.
טייחוסה של הרבנית חוה גורארי' רב ומגוון. היא זכתה
ילהיות צאצאית לצדיקים רועי עולם, המגיד ממעזריטש, רבי ישראל מרוז'ין, רבי לוי יצחק
יאמברדיטשוב, רבי מיכל מזלוטשוב, רבי נחום מטשרנוביל, רבי פנחס מקוריץ, ה'אוהב ישראל'
יבמאפטא, רבי אהרן ורבי שלמה מקרלין ועוד רבים וגדולים.
יגאולם מעבר לייחוסה המשפחתי, במהותה, בדמותה האצילית,
ידבהליכות ואורחות חייה גילמה אשת חיל במלוא מובן המילה. דמותה, אישיותה ומסכת חייה ראויים
טוהיו לחיבור נפרד הקובע ברכה לעצמו. בפרק זה, לא הובאה אלא תמצית מהם.
טזמאז צעירותה, עת הייתה 'עזר' כנגד בעלה הדגול, עת
יזברכה מצויה הייתה בעיסתה, עד שפרשה חסותה על דור הישרים המבורך שגידלה וטפחה.
יח"היא הייתה המשענת של הבית, של המשפחה. סבתא במלוא מובן המילה", מתרפקת נכדתה
יטהבכורה, הגב' רבקה סלונים, על סבתה. "היא הייתה המעודדת והמלהיבה הקבועה שלנו".
כככל שעזות היו, כבשה הרבנית חוה את שאיפותיה והתמסרה
כאבכל עיתותיה וכוחותיה לטיפוח "גינת הפרחים שלי", כפי שכינתה בחיבה יתרה את
כבילדיה ונכדיה. "סבתא הייתה מתעניינת בכל פרט של ההצלחות וגם הכישלונות שלנו. בחכמתה
כגהמיוחדת הדריכה אותנו, בחן השמור לה ובחיוך הכובש שתמיד הביעה".
כדנתינה אפיינה אותה. לתת, להעניק, היו המגמות הקבועה
כהשלה. כשהצליחה בכך, קשה היה להתחרות באושרה. נתינה זו שולבה בתבונתה להתאים את מענקיה
כולפי מאוויי הנמענים שלה. אף אם לפעמים היו אלו מתנות סמליות, תשומת הלב שהוקדשה בהן
כזהייתה עדיפה על ערכן הכספי. עבור נכדה אחת שמרה שקית מעוצבת שחיבבה, השנייה קיבלה צעיף
כחשהולם אותה. נכדתה ובעלה המתגוררים בשליחות בבינגהמטון שבהרי ניו יורק, הופתעו לקבל
כטביום הולדתו את עוגת טורט אגוזים הנודעת של הסבתא, בדואר מיוחד.
ללבה הנדיב פרץ את גבולות משפחה וסביבתה הקרובה.
לאתושבי שכונת קראון הייטס הכירו היטב את אשת החסד האצילית וכינו אותה 'מלכה' כשהיו פוגשים
לבבה צועדת ברחובות השכונה. "זו הייתה חוויה מיוחדת ללוות את סבתא בקראון הייטס.
לגלפעמים, מסע בן חמש דקות לרחוב קינגסטון היה נמשך שעות ארוכות של פגישות עם מכרים וידידים.
לדהיא הייתה מקדמת כל עובר אורח בשלום. דורשת בשלום המשפחה והבריאות, מאזינה ברוב קשב
להובמלוא תשומת הלב לתגובותיו ואנשים נהנו מהחיוך הקורן שלה, מיחסה החם אליהם והאמפתיה
לוהכנה שלה. באמת היה אכפת לה מכולם", מספרת נכדתה.
לזמפגשיה המתארכים עם מכרים היו לשם דבר במשפחה.
לח"את הפרידה כדאי לה להתחיל שעה לפני צאתה", התאונן בחיוך לא אחת בעלה, ר'
לטזלמן. "יש אנשים", מספרים נכדיה, "שמחזיקים אוסף כתחביב. סבתא טיפחה
מאוסף של חברים, בכל הגילאים ומכל הרקעים. כולם היו יקרים לה והיא עשתה זאת באמצעות
מאנתינה מפליאה. מי שהיה במחיצתה, קיבל ממנה את התחושה מרוממת. היא הביטה לאנשים הישר
מבבנשמתם".
מגלמרות שלא התערבה בעסקי בעלה, גם לא בסדרי הצדקה
מדשלו, ניהלה הרבנית גורארי' קרן פילנתרופיה משלה. מין קופה קטנה שממנה העניקה לנזקקים
מהותמכה בנצרכים. רק אחרי פטירתה חשפו אנשים רבים את הסיוע שקיבלו ממנה.
מו•
מזחרף פתיחותה לכול, הצניעה בחייה את מעשיה הטובים
מחושמרה על רבים מהם בדיסקרטיות של ענוותנות. "בערוב ימיה", שחים צאצאיה,
מט"כשהייתה חולה ואושפזה בבית הרפואה, הגיעה לעיתים קרובות אישה שהייתה נעמדת מרחוק
נומתעניינת בשלומה. כששאלנו אותה מה הקשר שלה לסבתא ומדוע היא כה דואגת לה, היא ענתה
נאבשאלה: דאגה? אין לכם מושג כמה היא דאגה לי, ותכף פתחה בסיפורה".
נבוכך סיפרה אותה מבקרת אלמונית: "כשהגעתי לראשונה
נגלארצות הברית, חסרת כול, פגשה אותי הרבנית גורארי' ב-770 והרעיפה עליי המון דאגה ותשומת
נדלב, למרות היותי זרה לה לגמרי. לאחר מכן שאלה אותי אם יש לי מקום להתגורר בו. כשעניתי
נהבשלילה העניקה לי דמי שכירות לדירתי הראשונה. בחורף הבחינה שלבושי אינו מחמם די, לקחה
נואותי לביתה והתחננה שאבחר אחד ממעיליה, שאף אחד מהם לא היה זול, באומרה בטבעיות לבבית:
נזאנו במידה זהה והמעיל יתאים לך בדיוק".
נחהאקטים המעשיים של אהדתה לזולת היו פרי תולדה של
נטתחושותיה. "סבתא הרגישה את הכאב והצער של השני, ומאידך את שמחתו, כאילו מדובר
סהיה בה עצמה", שחה נכדתה. "כילדה קטנה, הייתי מבולבלת מהדמעות, של צער או
סאשל שמחה, שהיו לסבתא ממקורות שאינם קשורים כלל למשפחה".
סבאת המושג אהבת ישראל, שבעיני הכלל נתפס כמו 'מבצע'
סגאו 'מצווה', הטמיעה נכדתו של ה'אוהב ישראל' מאפטא, בתו של הרבי מקופיטשניץ, גדול החסד,
סדלכדי תכונת אופי שזרמה בעורקיה בטבעיות. מה שלא למדה בבית הוריה עמוס האורחים, פיתחה
סהבעצמה. היא שכללה מידת נתינה מופלאה זו, עלתה והתעלתה בה.
סוגם בימי ההישרדות הטרופים בפולין של המלחמה, היה
סזביתה פתוח לזרים שמצאו בו קורת גג וחמימות. היא לא חדלה מכך גם כאשר נחה בשלווה בשכונת
סחקראון הייטס. תלמידים שהיו מגיעים ללימודים אצל הרבי התארחו בקביעות בביתה. אורחות
סטשל חודש תשרי היו מתמקמות במרתף רחב הידיים שבביתה. קבוצה של ילדות מ'ילדי איראן' שהוברחו
עמאיראן על-ידי הרב יעקב יהודה העכט התגוררו בביתה במשך תקופה ארוכה והיא דאגה להן כאילו
עאהיו בנותיה. הרבנית גורארי' לא נמנעה מכל מעשה חסד שנקרה בדרכה, גם אם לא דרש במוצהר
עבאת התערבותה.
עג•
עדלצד הרוך והאהבה אפיינה בד בבד תכונה נוספת את אישיותה.
עההיו אלו התוקף, החוזק והחוסן הנפשי שבאו לידי ביטוי בדיוק במקומות שזקוקים להם. הרוע
עובעולם לא זכה לסלחנות מצדה. היא הביעה תיעוב כלפי מי שמאיים על הטוב ועל האמת והפנתה
עזלשונאי ישראל, הנאצים באירופה שהרגו במשפחתה והערבים בארצות המזרח, את סלידתה.
עח"סבתא נהגה לקרוא מידי יום את העיתון היומי", מספרים הנכדים, "ותמיד
עטהביעה את דעתה הנחרצת כנגד רשע ועוולות מכל סוג, מעשים פעוטים כחמורים. היא לא סבלה
פרוע".
פאגם בביתה השופע ידעו הכול כי היא איננה עוברת בשתיקה
פבעל התנהגות של חוסר עדינות, אנוכיות, ביטויי שנאה וקנאה, אפילו במסגרת מצומצמת או במידה
פגמזערית. ביותר הקפידה על הקרובים אליה, והעניקה דוגמא אישית מושלמת להתנהגות נאותה.
פד"בכך", מספרים, "היא הייתה מורה קפדנית מאוד".
פהלעתים, הייתה ההתחשבות שלה בזולת כה רגישה עד שעוררה
פותמיהה. "במשך שנים רבות, השכנים של סבא וסבתא, יהודים מודרניים, חלקו עמהם חניה
פזמשותפת. סבתא תמיד הביעה צער רב על חוסר הרגישות שלנו, הנכדים, כשחזרנו הביתה מ-770
פחבשעה מאוחרת ומעוררים רעש. לעתים היה זה אחרי התוועדות מרוממת, או מעמד 'כוס של ברכה'
פטשרישומם היה ניכר בנו כשחזרנו מהם נרגשים. היא ממש לא יכולה לעבור בשתיקה על טריקת
צדלת המכונית, שמא זה יפריע לשכנים. והייתה מזהירה כמה רגעים לפני בואנו הביתה: שַׁא
צאשַׁא, השכנים ישנים!".
צבהיא מחתה כנגד ביטויי גאווה אישיים ומגזריים, דוגמת
צג"אנו יהודים", "אנו חרדים", "אנו חסידי חב"ד".
צדגישת ההתנשאות כלפי הזולת לא הייתה מקובלת עליה. כדי להבהיר את רצינות השקפתה, חינכה
צהאת ילדיה ונכדיה להקדים שלום למנקה הגויה שהיא גם הכינה לה ארוחת צהריים מיד בבוקר.
צו"תמיד טרחה לדאוג ולוודא שכל שליח שהביא משלוחים הביתה, יקבל תשר כאקט של כבוד
צזכלפי כל אדם".
צחלפעמים חשפה את היסודות הנאמנים עליהם השתיתה את
צטערכיה ההומניים. "אבי", סיפרה לא אחת, "לימד אותנו להסתפק במה שה' נתן
קולקבל זאת באהבה". וכשההסתפקות העצמית מועטה, יש מקום לזולת. "ביטויי כעס
קאאו זעף היו רק כאשר חשה בחוסר רגישות שביטא מי מהסובבים אותה. היא לכדה כל נימה כזו
קבבכישורי אמן. בזה היא הייתה מאוד עקבית ונאמנה", זוכרים לה נכדיה.
קגחוסנה עמד לה כשסבלה בשנותיה האחרונות מדלקת פרקים
קדקשה. למרות כאביה העזים, התעקשה לעסוק בהכנת הבצק לאפיית חלות לעמוד על קצות אצבעותיה
קהולהדליק את נרות השבת בקנדלברה הגבוהה, לומר ברכות השחר בכל בוקר מילה במילה ולהתעקש
קולקרוא קריאת שמע שעל המיטה מתוך הסידור. סיבולת הכאב שלה הייתה גבוהה. כשכאבה, לא הביעה
קזזאת אלא חשקה שפתיים, הבליגה ושידרה התנהלות שגרתית.
קחההקרבה המפתיעה יותר הייתה במנהג הבא. מדי לפנות
קטבוקר, במשך שלושים וחמש שנים, הייתה משכימה אף היא לפנות בוקר כשבעלה התעורר להתכונן
קילשיעור התורה שהיה מוסר.
קיאהיא עשתה זאת כדרך חיים, בקביעות, ומעולם לא התלוננה על כך.
קיבברבות הימים, כשעברו שיעורי הבוקר והערב מבית הכנסת
קיגלביתה הפרטי, היא הוסיפה והכינה מידי בוקר וערב שתייה וכיבוד ללומדים. למרות זקנתה,
קידוחרף העובדה שהייתה צועדת עם הליכון, הקפידה לנווט בעצמה את הדרך מהמטבח לחדר האוכל
קיהעם ההליכון שתמך בה ולהגיש במו ידיה כוסות לשתייה או תקרובת למשתתפי השיעור.
קיולאור כל זאת, לאחר פטירתה הוקם גם ארונה שלה מחלק
קיזמהשולחן שבו התקיים השיעור, בדיוק כשם שנעשה בארון שבו הוטמן ר' זלמן עצמו, כצוואתו.
קיח•
קיטבשנת תרצ"ט, כשהייתה הרבנית חוה בתקופת שידוכיה
קכלבעלה, ר' זלמן, נפגשו השניים בבירת לטביה וכשסוכם השידוך ננעלו הגבולות ולא הורשו
קכאלשוב לווינה. הם נאלצו להמתין עד שהאדמו"ר מקופיטשניץ יסדר עבורם אשרות כניסה
קכבלארה"ב (ראו בפרק 'מלכות נוגעת בחברתה').
קכגבחורף המוקדם של שנת ת"ש (כאמור בפרק 'מלכות
קכדנוגעת בחברתה'), הם עלו על ספינת מבטחים שיצאה מנמל שטוקהולם בשבדיה. הייתה זו הספינה
קכההאחרונה שעזבה את אירופה המתלקחת. מיד אחרי ההפלגה פרצה התופת. המשוכה האחרונה שנותרה
קכוהייתה כרוכה בחוקי ההגירה הנוקשים של ארצות הברית. מכסת הפולנים שהורשו לבוא בשעריה
קכזתם, בעוד אזרחים רוסים יכולים היו להיכנס. לרבנית גורארי' לא הייתה אזרחות רוסית. רק
קכחחתנה נשא אזרחות זו. בלית ברירה, ביימו השניים חתונה אזרחית, השיגו את האישור המיוחל
קכטועלו על הספינה כזוג נשוי כביכול.
קלפתרונה של בעיה אחת עשוי להיות פתח למכשול אחר.
קלאבמקום להתמקם בחדר שקיבלו, כמו יתר הנוסעים, ניסו ר' זלמן וכלתו לפתור את הדילמה החדשה,
קלבבאין הם יכולים לדור בחדר אחד. או אז באה לידי ביטוי חכמת לבה ותושייתה של הכלה.
קלגהיא אזרה עוז וניגשה אל הסדרן, ממצמצת בעיניה ומשדרת
קלדמצוקה. "אני נשואה טרייה", שחה בפניו כמתלוננת, "מסתבר לי שבעלי נוחר
קלהבשנתו". היא הפצירה באחראי שיאתר לה איזו פינה אפילו ארון שבתוכו תוכל לישון.
קלובעת מלחמה, שעה שאלפי אנשים היו מוכנים לעשות הכול
קלזכדי לקבל פיסת מקום באוניה, הייתה בקשה שכזו אבסורדית לחלוטין וקשה היה להעלותה על
קלחהדעת. הרבנית חוה הציעה לעזור בכל מה שיידרש, נכונה לעשות הכול כדי שהאחראי יתרצה.
קלטמצוקתה נגעה ללבו של הסדרן שאיתר למענה פינה קטנה ופרטית בה שיכנה את עצמה.
קמשמחתה הייתה מוקדמת מידי. חיש נפוצה השמועה במהירות
קמאבין נוסעי האוניה. הסכסוך בין בני הזוג הטריים היה נושא לשיחה בקרב כל הנוסעים. רבים
קמבמהם הציעו את עזרתם בהשכנת שלום בית בין הזוג החסידי הטרי שחייו המשותפים והקצרים עלו
קמגעל שרטון. ההפצרות היו כנות, ידעה הסבתא לספר לנכדיה במרוצת השנים. "החיים קצרים.
קמדאין זה הזמן למריבות, כשהספינה היא מטרה לאויב. תוכלו להתאים את חייכם למרות השוני
קמהביניכם", ציטטה את המדברים על לבה. הרכילות גברה מיום ליום ובלוני שמועות על הזוג
קמוהצעיר הופרחו מבין התאים הצפופים.
קמזהחתן והכלה נצרו את סודם, מסיבות מובנות, ולא חשפו
קמחאת מצבם האמיתי בפני איש. ר' זלמן הצליח לכלוא את רגשותיו ולהתעלם מהסובב אותו אך כלתו
קמטהרגישה כמי שנפגעה קשות.
קנחודשים אחדים לאחר מכן, התקיימה חתונתם של ר' זלמן
קנאומרת חוה גורארי' על אדמת ניו יורק.
קנבלימים סיפרה הרבנית גורארי' לבתה, כי בין האורחים שהשתתפו בשמחה היו גם נוסעים רבים
קנגמהספינה שקלטו באיחור את התרמית המכוונת. לפני החופה, נעמדו הללו בסך לבקש מחילה מהכלה
קנדעל שריכלו עליה ועל העדפותיה המשונות לשווא ולא נחה דעתם עד שעמדו וסיפרו לבאי החתונה
קנהעל התפעלותם למראה בני הזוג אשר בהיותם חתן וכלה התנהגו בצניעות מופלגת כל משך עת ההפלגה
קנו– והיה הדבר לאות ומופת בין כל באיה.
קנז•
קנחהאישה שנחשדה כביכול כעקשנית שאינה מוכנה להתפשר,
קנטהתגלתה במרוצת הימים כמשכינת שלום מבוקשת. הייעוץ המשפחתי שהיה לימים כמקצוע מדופלם
קסלא היה אלא תכונה טבעית שהיא האצילה מרוחה לכל מבקש. שיא יכולתה, אולי כפיצוי שניתן
קסאלה מהשמים על עגמת הנפש מימי אותה הפלגה, היה בהשכנת שלום בין בני זוג.
קסבכצאצאית ישירה של הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב,
קסגמעולם לא דנה את הזולת במהירות או בחומרה. מבטה אל האמת היה נוקב ובלתי מתפשר. יכולתה
קסדלהעמיד עצמה במקום אובייקטיבי לגמרי תוך מתן מקום שווה לשני הצדדים בכל עת עימות, עורר
קסההתפעלות עצומה בקרב כל מי שנתקל בכך. כשהיה עליה לנקוט בתקיפות, ידעה לעשות זאת. להשליט
קסומשמעת. להעביר מסר. אולם את הכול עשתה ברכות ובאהבה.
קסזר' זלמן ורעייתו הרבנית היו מסורים מאוד זה לזו.
קסחהם חלקו את אהבתם העזה, העולה על גדותיה, לילדיהם, נכדיהם וניניהם המשותפים. הם זכו
קסטלחיות חיים ארוכים מלאים בנחת ושמחה ממשפחתם הפורחת, אבל חייהם לא היו נטולי אתגרים.
קעבעיות הבריאות הרבות מהן סבל ר' זלמן לאורך חייו,
קעאהניתוחים והטיפולים התכופים שנאלץ לעבור הביאו לא אחת למעונם את צילו של המוות. בארבעים
קעבושתיים השנים האחרונות לחייו חי ר' זלמן עם כליה אחת, שיחד עם מחלת הלב הקשה שלו גרמו
קעגלהידרדרות חמורה בבריאותו.
קעדכאילו לא היה די בכך, חוה באותן שנים משברים קשים בעסקיו ומרבית הונו ירד לטמיון.
קעהלימים הודה והתוודה כי רק האמונה והביטחון של רעייתו
קעועמדו לו כשהתקשה להתמודד עם קשיו. "האמונה שלה הייתה חזקה כסלע", מספרים
קעזנכדיה, "כמו סלע חזק שאינו סובל משחיקה מתמדת אלא נותר איתן אף בנסיבות מאתגרות
קעחמאוד". שגור היה בפיה המסר: "מיין טאטע האט אונז אויסגעלערנט, אז א איד מוז
קעטהאבן ביטחון" (אבי לימד אותנו, כי יהודי מוכרח שיהיה לו ביטחון בקדוש ברוך הוא).
קפמעולם לא נלאתה מלצטט שוב ושוב את פתגם כ"ק
קפאאדמו"ר הצמח-צדק "טראכט גוט, וועט זיין גוט" (חשוב טוב, יהיה טוב).
קפבתכונותיה השלימו את אישיותו של בעלה, משוכנעים צאצאיה. "כשאבא היה קשוח, אמא הייתה
קפגמסבירה פנים. כשבאה לבקרו לבית הרפואה, כל אימת שנזקק לטיפול או אשפוז, התאמצה להתהדר
קפדבלבושה בהסבירה: 'אם אהיה במיטבי, בעלי יסיק מכך שהמצב אינו כה נורא, כפי שהוא חושב
קפהויתעודד'. זו דוגמה מובהקת לפעולה מתוחכמת שיזמה ברוב תבונה ומטרתה לגרום להשפעה פסיכולוגית
קפוחיובית על סביבתה".
קפז"פארגעסט נישט פון וואנענט איר שטאמט",
קפחהזכירה תדיר לילדיה ולנכדיה. אל תשכחו מאין אתם באים. באומרה זאת התכוונה להקנות בתודעתם
קפטתחושת אחריות. לא שררה והתנשאות יש בייחוסכם הרם, כמו אמרה להם, אלא משא של אחריות
קצמעניק לכם ייחוסכם הנכבד והנדיר. שלילה זו של שמץ יוהרה, עם כל הצידוק שיכול להיות
קצאמוסב בה, הייתה טבועה בדמה כמי שכל ימיה בחלה והתרחקה ממעמדות ומגאווה. היא בזה למעמד
קצבחברתי ולהתקשטות מיותרת.
קצג"אבא נהנה לרכוש לה מעילי פרווה ותכשיטים מיוחדים אבל היא עצמה,
קצדכשהגיעה לשמחה, הייתה מסתירה את התכשיטים בתוך שמלתה והייתה מגלה אותם רק כאשר לקחה
קצהאת המעיל וידעה שבעלה יראה אותה", נזכרת בתה, הגב' שטרנברג.
קצוהענקתה לזולת הייתה לא אחת גם במחיר ויתור על צרכיה
קצזשלה. תדיר היו אנשים זורמים אל הבית כדי להתייעץ, להיעזר או להיתמך בר' זלמן. מגוונים
קצחהיו יעדיהם. זה בא ובפיו בקשה קבלת הלוואה מקרן הגמ"ח הפרטית של ר' זלמן, זה בא
קצטלהתדיין לפניו בדין תורה או בוררות, וזה בא להיוועץ בו בענייני עסקנות ולקבל עצה. לימין
רכל אלו, ניצבה הרבנית גורארי' כשהיא מוותרת על חייה הפרטיים אפילו בביתה שלה שהיה לרשות
ראהרבים.
רבהיא עשתה זאת בתבונתה ובאינטליגנציה הרגשית הגבוהה
רגבה ניחנה. היא ידעה להבין את נפש האדם ולקלוע לתחושותיו ולצרכיו. לעתים, הייתה הרבנית
רדגורארי' מספקת את צרכי המשחרים לפתח ביתה אף בלא ידיעתם. לעתים די היה בחיוכה. גם אם
רהיצא מישהו מאוכזב מחדרו של ר' זלמן, אם מפאת שמבוקשו לא נענה או שר' זלמן חלוק היה
רועל הדבר אותו ביקש הלה להשיג, פיצתה אותו רעייתו, בעלת הבית, בעידודה הכן והטהור.
רזבאמונה הטהורה שפיעמה בלבה חשה הרבנית גורארי' בכל
רחרגע נתון כי כל הטוב בו נתברכה אינו אלא מה' הטוב להיטיב עם ברואיו. חשה היא באמת ובתמים
רטכמי שמצד עצמה בלבד אינה ראויה לשפע שהוא מרעיף עליה. אמונת אומן זו הולידה ברכת הודיה
ריתמידית שהייתה שגורה בפיה על הרעה כמו על הטובה. בכל אסיפה משפחתית הייתה מבטאת זאת
ריאעת אמרה, "מ'דארף דאנקען און לויבן דעם אויבערשטן" (עלינו להודות לקדוש ברוך
ריבהוא ולהאמין בו).
ריגאת הערכה אישית זאת ביטאה גם כלפי מעשי החסד של
רידאחרים. כזה הוא המעשה המופלא הבא. פעם נקראו בדחיפות חברי 'הצלה' להוביל את ר' זלמן
ריהלבית הרפואה בשל אירוע חירום בריאותי. בתוך כל המהומה והחרדה, הצליחה הרבנית גורארי'
ריולהבחין כי אחד המתנדבים שהגיע בבהילות לבית, לא הספיק לגרוב את גרביו. מסירותו לבריאות
ריזבעלה שהייתה נתונה בסכנה באותה שעה, נגעה ללבה.
ריחבמשך שנים, הייתה זו היא שסיפרה לבני משפחתה את
ריטחלקו הראשון של הסיפור כשהיא מעלה על נס את מסירות המתנדב אשר הבהיל עצמו בערב סגרירי
רכללא גרביים כדי לטפל בבעלה.
רכאאחרי פטירתה, הגיע אותו מתנדב עצמו לנחם את בני
רכבהמשפחה והשלים את חלקו השני של הסיפור. התיאור שבפיו היה מדהים ובלתי נתפס. כשהגיעו
רכגלבית הרפואה, סיפר, ור' זלמן הוכנס למחלקת טיפול נמרץ, היה עליה להמתין מחוץ לחדר אבל
רכדהיא לא נותרה במקום. אחד מאנשי הצוות שיצא לבקש ממנה אינפורמציה על ביטוח הבריאות של
רכהר' זלמן, לא מצאה בפרוזדור ההמתנה. שעה קלה לאחר מכן היא נראתה משוטטת בין החנויות
רכוהסמוכות לבית הרפואה בתורה אחר זוג גרביים הולם. בעלה נאבק על חייו במחלקה לטיפול נמרץ
רכזוהיא מחפשת גרביים בחנות סדקית שמצאה לרגליו של המתנדב היחף.
רכחגם בחודשי חייה האחרונים, כששכבה על ערש דווי ויכולה
רכטהייתה רק להניע את שפתיה ועיניה, מעולם לא יצאה מפיה כל תלונה. "ברוך ה'",
רללחשה כשנשאלה כיצד היא מרגישה והתאמצה להודות לצוות הרפואי אף כי לעתים לא עשתה זאת
רלאאלא באמצעות חיוך לבבי בלבד.
רלבבכל עת התבטאה הרבנית גורארי' כי היא חשה כי הרבי
רלגהריי"צ והרבנית נחמה דינה ע"ה אינם אלא חמיה וחמותה. דברים אלו קיבלו חיזוק
רלדכשהתוודעה להדרכה שהעניק הרבי הריי"צ לבעלה כיצד לנהוג ולהתנהג. לאחר שהרבי הריי"צ
רלהראה אותה בפעם הראשונה, כתב הוא לרעייתו כי ניתן לראות בה כי היא בת של קדושים.
רלו•
רלזמעל ומעבר למגוון נדיר זה של תכונות אציליות, הייתה
רלחהרבנית גורארי' חסידה ומקושרת לרבי בכל נפשה. לא היה זה מובן מאליו. כבת של קדושים,
רלטמגזע תרשישים, ינקה וגדלה על ברכי ממלכת בית רוז'ין. נאמנותה הייתה אמורה לכאורה להיות
רממסורה לבית אביה הגדול.
רמאתחילתה של הקרבה זו הייתה עם נישואיה, עת היה בעלה
רמבצועד בשבתות מהבית באיסט סייד של מנהטן אל קראון הייטס שבברוקלין, להסתופף בצל הרבי
רמגהריי"צ. דווקא אביה הגדול היה זה שהחדיר בה גאווה על התקשרות בעלה לרבו.
רמד"הלוואי שגם לי היה כזה רבי שהייתי יכול ללכת אליו", אמר לה כשבאה להשיח
רמהאת לבה על תחושתה הקשה כשבעלה משרך רגליו לרבי בעוד חותנו מנהל עדתו פה.
רמובמרוצת השנים, צלחה הרבנית גורארי' את המעבר לחסידות
רמזחב"ד בקלות ובטבעיות. היא יצרה קשרים חמים עם כל הרבניות, הרבנית חנה, אם המלכות,
רמחוהרבנית חיה מושקא והתקשרה בלב ונפש לרבי. "רעבצן", אמרה בחיבה אצילית לרבנית
רמטחיה מושקא בעת ששוחחו, "בעינינו, אַת ה'פירסט-ליידי'" (האישה הראשונה, כינוי
רנאמריקני נפוץ לאשת הנשיא). והרבנית, שהכירה באצילותה ובמלכות שהייתה נסוכה בה, השיבה
רנאכנגדה, "לא, את ה'פירסט ליידי' שלנו".
רנבהמשב"ק ר' שלום בער גנזבורג מספר כי הרבנית
רנגחיבבה מאוד את העוגיות שהייתה הרבנית גורארי' משגרת לה. ''דעם קייק", הייתה אומרת
רנדבחיבה, ''דארפט איר פארזוכען" (עליך לטעום). הרבנית אף הייתה מעידה בעצמה באוזני
רנההרבנית גורארי' כי לא הייתה אוכלת מעוגיות אלו אלא מעט, שכן הייתה טורחת להשאיר מהן
רנולרבי עצמו.
רנזבכל השנים השתוקקה לקבל דיווחים על הנאמר בהתוועדויות
רנחהשבתות והחגים. בשנים מאוחרות יותר, כשהייתה לה הדירה ברחוב יוניון הייתה היא משתתפת
רנטאישית בהתוועדויות. היא אימצה את כל מנהגי חב"ד והייתה גאה מאוד בילדיה ובנכדיה
רסההולכים בדרכי רבותינו נשיאינו.
רסאהתקשרותה התבטאה בביטול מוחלט לענייני הרבי. יחס
רסבשווה חזר מהרבי הריי"צ ומהרבי אל הרבנית גורארי', שכונתה בכל אגרות הקודש
רסג"הרבנית חוה", אף בהיותה אישה צעירה לימים. כינוי זה לא עורר בה גאווה אלא
רסדהעמיק את התקשרותה אל הרבי. ביחסה לרבי שילבה 'אהבה' ו'יראה'. התפעלה מדרכו הנחשונית
רסהשל הרבי בשינוי נופה של יהדות העולם ובד בבד הביעה חמלה ודאגה מיומו הגדוש והתובעני
רסובחששה המוחשי כי העומס האדיר המוטל על כתפיו הקדושות יזיק לבריאותו.
רסזבהתקף הלב שעבר הרבי בשנת תשל"ח ראתה הרבנית
רסחגורארי' אישור מבהיל לחששותיה. היא ידעה, כמובן, שאיש אינו מורה לרבי כיצד לנהוג, אבל
רסטהייתה נחושה לעשות כל אשר לאל ידה. במקוריות אמיתית, ליקטה חמישה ממכתבי הרבי הריי"צ
רעלאביה, האדמו"ר מקופיטשניץ, בהם הוא מפציר בו להמעיט בצומות ובסיגופים ולהתמסר
רעאלבריאותו, כדי שיוכל לטפח יותר את חסידיו. במכתבים הללו מבקש הרבי הריי"צ כי ירחם
רעבהאדמו"ר מקופיטשניץ על עצמו ולא יחליש את גופו. היא צירפה למכתבים הללו מכתב אישי
רעג(ראו תצלום) שכתבה מעומק לבה ובו העתירה הפצרות ותחנונים מהרבי כי יאות להפחית במעט
רעדאת עולו הגדול.
רעה"רבי", מפצירה הרבנית חוה במכתבה האותנטי,
רעו"אנא רחמו נא עלינו ורחמו על כלל ישראל ושמרו על בריאותכם. הקהל כולו שרוי בצער
רעזגדול לנוכח העובדה שהרבי צם בתעניות בה"ב. הרעיון לשלוח לכם כאן את המכתבים שחמיכם
רעחהקדוש שלח לאבי היקר זצ"ל בו התרה והפציר בו שלא יתענה ולא יסתגף - הגיע לי מה'
רעטהטוב, כי רק הקדוש ברוך הוא לבדו יודע את אשר אני מבקשת, מעתירה ומתחננת לפניו, שלרבי
רפשלנו שליט"א תהיה אריכות ימים ושנים טובות ובריאות. אני תפילה שמילותיי שנאמרו
רפאמעומק לבי, יתקבלו לרצון לפני הרבי".
רפבבאיגרת קודש מאלפת שהשיב לה הרבי (ראו תצלום), כותב
רפגלה הרבי (בתרגום חופשי מאידיש): "קיבלתי בעתו את המכתב שלכם רווי האיחולים והברכות
רפדהטובות. ידוע מה שהתורה מברכת ומבטיחה שכל מי שמברך יהודים – מתברך על ידי הקדוש ברוך
רפההוא עצמו, ובמידה שלו, שתוספתו היא מרובה על העיקר. בנוסף לתודה על האמור, מגיעה תוספת
רפושל יישר כוח על תשומת הלב לשגר אליי, כנספח למכתבכם, צילומים ממכתבי חמי, אשר הסבו
רפזלי נחת רוח בראותי את התארים שמעניק חמי לאביכם זצ"ל (ייבדל לחיים טובים וארוכים),
רפחאשר לאחר כאלו תארים, כל תואר שאני אוסיף ואכתוב – במה נחשב הוא".
רפטאת האיגרת, הכתובה בנוסח לבבי מפעים, מסיים הרבי
רצבמילים: "הנני שב ומאחל לכם אריכות ימים ושנים טובות יחד עם הבעל שלכם שיחי',
רצאשה' יתברך ייתן לכם רוב נחת של תורה, יהודית וחסידית מכל יוצאי חלציכם שיחיו ושתזכו
רצבלקבל זאת בבריאות הנכונה ומתוך שמחה וטוב לבב".
רצגהייתה היא מסורה ונתונה בדבקות מופלאה אל הרבי נשיא
רצדדורנו. "היה ניתן להבחין בזה כשהקפידה לעבור מידי יום ראשון בחלוקת דולרים",
רצהמספרת בתה, הגב' שטרנברג, שבמשך כל השנים עמדה בראש 'הוועד המסדר' בתור הנשים העוברות
רצולפני הרבי.
רצזהייתה לה הקפדה אישית ומיוחדת שלא לקבל שטר של דולר
רצחמבלי להעניק לרבי ברכות בתמורה. סרטי הווידאו המרגשים והמאלפים המתעדים כל אחד ממאות
רצטהפעמים בהן עברה מול פני הקודש מעניקים לכך עדות מוחשית. כל פעם, נראה חיוך על פניו
שהקדושות של הרבי בהבחינו ברבנית גורארי' הניגשת. ובהגיעה, נראה הרבי כמי שממתין לברכותיה
שאובכל פעם העניק לה בברכה לבבית.
שבוכאשר באותו שבוע חל להיות יארצייט של אחד הצדיקים
שגשהיא נמנתה עם צאצאיו, כמו המגיד ממעזריטש, הצדיק מרוז'ין ועוד – היה הרבי אומר לה
שדבמאור פנים: "איר וייסט אז היינט (די וואך) וועט זיין די יארצייט... דער זכות
שהזאל אייך ביישטיין" (הנכם שיודעים שהיום או השבוע יחול יום השנה לפטירת ... שזכותו
שותעמוד לכם).
שזבאחת הפעמים היא מופיעה לפני הרבי לאחר פתרון של
שחבעיה כלשהי במשפחתה. הרבי, שהיה מעורב בנושא כמו בכל דבר קטן וגדול שאירע בבית גורארי',
שטנראה שואל אותה: "נו, וכעת את מרוצה?". הרבנית גורארי' מודה לרבי על ברכותיו
שישהתקיימו ומוסיפה כי עתה יש לה רק בקשה אחת. "דער רבי זאל אונז זיין געזונט און
שיאשטארק און אונז פירן אנטקעגן משיח" (שהרבי יהיה לנו בריא וחזק, וינהיגנו לקראת
שיבמשיח). הרבי מגיב בחיוך קורן ואומר "אמן". הרבנית גורארי' נראית צועדת והרבי
שיגמחווה בידו הקדושה שתיקרא שוב ואומר לה: "איר זייט דער איינציגער מענטש וואס האט
שידמער ניט ווי איין בקשה" (את האדם היחיד שאין לו אלא בקשה אחת).
שיהכשנשאלה על ידי בעלה היכן מבקשת היא להיטמן לאחר
שיומאה עשרים, לאור העובדה שאמה קבורה בניו יורק ואביה טמון בטבריה, השיבה ברורות על אתר:
שיז"ביים רבי'ן" (ליד הרבי).
שיחבעוד ר' זלמן היה התקיף בבית היא הייתה החזקה והאיתנה.
שיטהדבר מצא את ביטויו בשורה של הזדמנויות. היא הייתה העוגן שעליו נסמך הביטחון האישי
שכשלו. מעמיקי רואי יכולים היו להבחין באהבה העמוקה ששררה בין שניהם.
שכאמהשנייה שבה התבשרה על פטירת בעלה הדגול, הידרדר
שכבבמהירות מצב בריאותה. בייחוד הדבר בא לידי ביטוי בבעיות הלב שלה. לרגע לא התלוננה על
שכגהחלל הגדול שנוצר בעולמה. תמיד הייתה אומרת כי היא מודה לה' הטוב שנתן לה את 64 השנים
שכדשבהן חיה עם בעלה. גם לבתה וליקיריה לא שחה את השבר הגדול שהתחולל בלבה לנוכח הפטירה
שכהשל בעלה, ונצרה את הכול בתוך תוכה.
שכובחמשת החודשים האחרונים הייתה מאושפזת במצב קשה
שכזבבית הרפואה. מרוב חולשתה לא יכולה הייתה להניע כל אבר שלה למעט ראשה. חרף זאת ולמרות
שכחזאת, כשנשאלה לשלומה, הייתה משיבה ברוך ה'. כשבני המשפחה שאלוה שאלות שונות, לא תמיד
שכטהצליחה להשיב לנוכח חולשתה הרבה, אולם כשאחיות ואנשי הצוות הרפואי היו נכנסים לחדרה,
שלהקפידה היא תדיר להודות להם.
שלאעד ערב ראש השנה תשס"ד, לא החמיצה הרבנית גורארי'
שלבולו בוקר אחד שבו הכינה והגישה לבעלה ארוחת בוקר. תמיד הייתה מתרוננת על כך ואומרת,
שלגב"ה אני מסוגלת ומגישה לבעלי מדי בוקר ארוחת בוקר.
שלד•
שלהעדות לרגישותה יוצאת הדופן ניתנת בסיפורים הבאים.
שלויום אחד היה עליה ללכת עם בעלה לאירוע מסוים. הייתה
שלזאישה אחת, מדלת העם, שהייתה אמורה להצטרף אליהם. בעוד ר' זלמן ורעייתו עומדים לצאת
שלחמהבית, צלצל הטלפון ועל הקו היה הרב חדקוב. ר' זלמן הניח הצדה את כל תכניותיו והתמסר
שלטלשיחת הטלפון. הרבנית גורארי' לא ידעה את נפשה לנוכח חוסר האונים שבו הייתה מצויה אותה
שמאישה שאמורה הייתה להמתין להם בקור, בשפת הרחוב מבלי לדעת מה אירע, בעוד היא חוששת,
שמאמן הסתם, שמא נסעו בני הזוג גורארי' בלעדיה. הדבר הסעיר את נפשה כל כך עד שבו במקום
שמבקיבלה מיחושי לב והובהלה לבית הרפואה בו הייתה מאושפזת זמן לאחר מכן.
שמגפעם אחת נראתה בעוד היא עומדת להיכנס לניחום אבלים
שמדכשהיא מסירה מתנוכי אוזניה את העגילים. כשנשאלה על ידי חברתה לפשר מעשה זה, אמרה, כיצד
שמהאשתתף בצערה של זו שאני מבקשת לנחם כשאני עונדת תכשיטים כה יקרים... עדות מופלאה זו
שמועל התחשבות בלתי מצויה בזולת, סיפרה החברה שהייתה עדה לכך, בימי השבעה לפטירתה של הרבנית
שמזגורארי'.
שמח•
שמטמעולם לא הביעה צל של תרעומת על מסירותו המופלאה
שנשל בעלה לכל ענייני הרבי, אף שהדבר תפס את כל כולו וכמובן היה גם על חשבון הבית.
שנאהרבנית גורארי' תפסה מקום של כבוד בהנהגת קהילת
שנבנשי ובנות חב"ד, אף כי מעולם לא נטלה על עצמה תפקיד מנהיגותי או ניהולי. היא ארגנה,
שנגתכננה וביצעה ואף נשאה דברים, אך מעולם לא על דוכן הנאומים.
שנד"אני? מה אתם יכולים ללמוד ממני?", שאלה
שנהבכנות כשהפצירו בה כי תישא דברים בהיותה מעוררת השראה. אך יותר מכל נאום נמלץ היו אלו
שנותפילתה הרחימאית, דמעותיה המתגלגלות לפני בורא עולם, עדינותה בעת קיום מצוות הפרשת
שנזחלה והדלקת נרות והאצילות הנסוכה בה שהקסימו את כל סביבתה והשרו דוגמה בוהקת ומאירה.
שנחהליכותיה הסגוליות שאפפו את ייחוסה הביאו נשים רבות
שנטשהיו באות להתברך מפיה כבת של קדושים. רבות מהן טורחות היו לחלות פניה לפני כל לידה,
שסכלות בטרם נישואיהן ואפילו אנשי עסקים על סף עסקה גדולה היו משחרים לביתה. אף הרבנית
שסאחיה מושקא הפנתה אליה לקבלת ברכה. וכה מספר ר' שלום בער גנזבורג כי לא אחת הפנתה אותו
שסבהרבנית לרבנית גורארי' באומרה: "כפי שהיא יכולה לברך, איש אינו יכול לברך".
שסגוהיא עצמה, כשפנו אליה וביקשו במפגיע ברכה, מיהרה
שסדלהסתייג באומרה, "דער אויבערשטער גיט ברכות. איך קען נאר דיר ווינטשען פון טיפען
שסההארצען" (הקדוש ברוך הוא יכול לתת ברכות. אני יכולה רק לאחל לך מעומק הלב). וברכותיה
שסושיצאו מעומק לב טהור התקיימו. רבים נושעו מברכותיה.
שסזאישה אחת שסבלה תמיד מלידות קשות שנמשכו על פני
שסחיממות שלמות, תוך ייסורים קשים, חילתה את פני הרבנית גורארי' בטרם לידה וביקשה את ברכתה.
שסטהיא בירכה אותה באומרה: שהלידה שלך תהיה 1,2,3. האישה ילדה את תינוקה בביתה, דקות לאחר
שעשהופיעו ציריה... מאוחר יותר, כשבאה היולדת להודות לה לנוכח התגשמותה המופלאה של ברכתה,
שעאאמרה לה: הרבנית גורארי', בפעם הבאה, תספרי עד 10"...
שעבלבתה של אחת ממכרותיה בארץ ישראל לא היו ילדים שנים
שעגרבות. פעם אחת ביקשה ממנה אותה אישה את ברכתה. הרבנית חוה הבטיחה לה על אתר בזו הלשון:
שעדבעוד שנה תלדי. ואם יהיה זה בן, כבדי את בעלי בסנדקאות ואנו נבוא לארץ להשתתף בברית.
שעהבמלאות שנה בדיוק, באמצע הלילה, בעוד ר' זלמן ורעייתו שקועים בשינה, צלצל הטלפון בביתם.
שעועל הקו היה בעלה של אותה אישה מארץ ישראל, שבישר בקול נרגש: הרבנית חוה, ברכתך התקבלה
שעזונולד לנו בן. אתם מוזמנים לארץ כי אנו רוצים שבעלך יהיה הסנדק. באותה שעה הרבנית אפילו
שעחלא זכרה את הברכה אשר יצאה מפיה והתקיימה ללא מתום. הם אכן נסעו לישראל ור' זלמן שימש
שעטכסנדק בברית הפלאית.
שפהסימפטיות והנתינה, ההתקשרות לרבי והחוסן הנפשי,
שפאבד בבד עם ההערכה ההדדית ששררה בינה לבין ר' זלמן בעלה, עמדו לה ולבעלה הדגול לגדל
שפבדור ישרים מבורך ולהשפיע על כל סביבתם הקרובה והרחוקה. הביטוי החסידי הנפוץ כי
שפג"חסיד יוצר סביבה", התקיים בה ובעלה כי הסביבה אכן נוצרה מהם ובהשראתם.
שפד"ער איז א מורא'דיגער ירא שמים" (הוא
שפהירא שמים מבהיל), הייתה משבחת את בעלה. והוא מצדו העריך את חכמתה, מסירותה וביטחונה
שפובה' ומעל לכול את היותה בת של קדושים, "זי איז אַזא הייליגע פרוי" (כזו אישה
שפזקדושה היא) שבכך תלה את המקור לאישיותה הנדירה.
שפחשנתיים
שפטוחצי לאחר פטירת בעלה, בגיל תשעים ושתיים, כבת עשרים ותשע, כשהיא מוקפת בבני משפחתה
שצוקסמה לא פג ממנה ומדמותה, הלכה הרבנית חוה גורארי' לעולמה, בערב שבת קודש אחר חצות,
שצאכ"ד באדר תשס"ו. ותשחק ליום אחרון.
שצב[287]. על סדר יומו הפרטני של ר' זלמן, ראו בפרק 'מרה'.
שצג[288]. על ההד הרב שהיה לחתונה, בהיותה מהראשונות שנערכו על אדמת החופש ליוצאי אירופה,
שצדבעוד הקרבות ניטשים באירופה, ראו בפרק 'מלכות נוגעת בחברתה'.
שצה[289]. כמתואר בהרחבה בפרק 'לא אשים עליך'.
שצו[290]. ראו עוד בהקשר זה, בפרק 'טוב עין'.
שצז[291]. ראו פרק 'מלכות נוגעת בחברתה'.