Beit Yaakov on Torah, Bereshit 60/בית יעקב על התורה·בראשית ס׳

אמכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת בראשית ד"ה ויצו) שלעתיד כשיתוקן החטא מאדם הראשון, אז יהיה צירוף הפסוקים מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב, ואחר זה יהיה הכתוב ורע לא תאכל. כי השי"ת יברר שלא אכל רק הטוב, כי הסדר של הד"ת הוא שיש להם צירוף עם מה שכתוב מלפניו ומאחריו וגם בפני עצמו, וכמו דאמרינן בגמרא (פסחים כא:) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, שהוא נדרש מלפניו ומלאחריו וגם בפני עצמו ע"ש. כי כל אות ואות מהתורה מרמז על חיים ונפש מישראל, לכן ישתנה הצירוף לפי השתנות הנפשות. כי יש נפש שההולדה שלו הוא מהצירוף עם שלפניו, ויש נפש שהצירוף שלו הוא עם שלאחריו, ויש בפני עצמו. וכן כאן יכול להתברר שהצירוף יהיה עם שלפניו, כי השי"ת נתן ומסר הדבר לברורי האדם שהוא בעצמו יברר זאת^קעא. ובאמת ראינו שלא החליט הקב"ה שאדם הראשון אכל מה שנצטוה שלא יאכל, כי אמר לו רק דרך שאלה, המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, לזה מורה בפירוש כי ביה באדם קיימא מילתא, לפי שיתברר ויוכל להיות שלא אכל רק הטוב ולא הרע. וכדאיתא בגמרא (חולין קלט:) המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל וגו' היינו ששאלת הגמרא היה המן מן התורה מנין, היינו מהיכן נתהווה ההסתרה כזו שיפחדו כל ישראל מגזרת המן הרשע שגזר להשמיד ולהרוג, ומשני הגמרא, המן העץ אשר צויתיך, היינו שהסתרה זו נמשכת מחטא אדם הראשון, שהשי"ת נתן יראה בלבבו והטילו בספק שמא עברת על דברי^קעב. וכן היה כאן, כי מפני שהשתחוו לצלם נתהווה יראה בלבם שמא אין להם תקנה ח"ו. ומסיק בגמרא (מגילה יב.) הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה עשה עמהם לפנים. ובאמת גם מישראל בעצמם היה הדבר הזה נעלם שלא עשו אלא לפנים, רק השי"ת ברחמיו בירר את ישראל שלא עשו מלבם כי אם לפנים^קעג. ואז כשהאיר השי"ת זאת בלבם אז תיכף נושעו, שלבשו עוז ותקיפות ובטחו בה', ואז ממילא נפלו שונאיהם לפניהם: