Beit Yaakov on Torah, Bereshit 64/בית יעקב על התורה·בראשית ס״ד

אויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים. הנה מבריאת האדם עד פרשת הנחש נאמר הוי"ה אלהים. והנחש הסתיר השם הוי"ה ב"ה רק אמר השם אלהים בלבד^קפו. והענין בזה, כי בעוד שהשם הוי"ה ב"ה מפורש לעיני האדם אז אינו חומד להיות מסויים ובריה בפני עצמו, כי זה השם מורה שהאדם מביט לשרשו, וכדאיתא במס' קדושין (דף עא.) שם המפורש היו מגלין אותו פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע. וכן יחוסי המשפחות, שזה מורה שיביט האדם למקור ושורש מחצבתו^קפז. והן אמת, כי כל נפש מישראל הוא דבר מסויים בפני עצמו, ומכל מקום כשהאדם הוא בבהירות אינו רוצה מצדו להיות מסויים, ולבו נכון בטוח כי לא יאבד חלקו. ואם מן השמים הוא שיהיה מדוגל ומסויים, אז יהיה הדבר אחר שעה, ולע"ע הוא שמח בחלקו בעבודת בוראו יתברך. אך כשזה השם נסתר מעיני האדם, אז נחלש דעתו ומתרחק מן שרשו, ומחמת זה יִוָלְדו לו כל המיחושים ונותן עצות בנפשו ומתחיל לגדור עצמו במצוה בכל מה דאפשר, כדי שיהיה בזה מסויים ומדוגל. ולכן גם כאן היה כענין הזה, שהנחש הסתיר מהם השם הוי"ה ב"ה, ועי"ז התחילו לגדור עצמן במצות זה האילן יותר מדאי ועשו משמרת למשמרת, ומזה באו לחטא. וזהו דכתיב (תהילים ל׳:ח׳) ה' ברצונך העמדתה להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל. היינו, אם השי"ת חפץ לנשאות את האדם ממדרגה למדרגה היותר גבוהה, אז נופל בעיני עצמו מקודם ונחלש דעתו, ואחר כן מנשאו השי"ת: