Beit Yaakov on Torah, Bereshit 76/בית יעקב על התורה·בראשית ע״ו

אאיתא במדרש רבה (בראשית פ' א) מנין שהאבות עלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם שנאמר (הושע מ) כענבים במדבר מצאתי ישראל. והענין בזה, כדכתיב (ירמיהו ב׳:ב׳) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך. חסד נעוריך, הכוונה על ההתחלה, שהישראל מנדב את לבו לגשת אל עבודת ה', זה הוא רק מחסדו ונדיבת לבו להתקרב להשי"ת, מפני שאינו מרגיש אז שום טעם ונעימות בזו העבודה. אבל העיקר הוא אצלו אז אהבת כלולותיך, שרוצה להתכלל בין עובדי השי"ת. לכתך אחרי במדבר, זהו כדאיתא בהאר"י ז"ל (לקוטי תורה ירמיהו ב׳:ב׳) שהזיווג מדור המדבר היה פנים באחור. והיינו שהשי"ת הסתיר מהם דרכו, אך הם נדבו לבם ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה, היינו שלא ראו אז שיצמח להם שום טובה מזה^רכה. קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, היינו ע"י הראשית ניכר הקדושה ביותר, כי אחר שנכנס האדם בעבודת השי"ת אז הוא מרגיש נעימות וטובה בעבודה עצמה. אבל עיקר הרבותא הוא מההתחלה, בטרם שירגיש הנועם שבה, וזה הנדיבות שנמצא בישראל, שאף שהסתיר השי"ת פנים מהם ומכל מקום הלכו אחריו, נמשך מזה שהם עלו במחשבה תחלה ונקשרין בהשורש. וזהו דאיתא בזוה"ק (בראשית טו: ובתרגום יונתן) בראשית בחכמתא, היינו בהשורש. לכן אף שהיה הזיווג פנים באחור, עכ"ז הם נדבו עצמן ללכת אחר השי"ת מפני שהם נקשרין בהשורש, וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח) ומנא ידעינן דקוב"ה אתרעי בבר נש ושוי מדוריה ביה ממה דרדיף בתר קוב"ה בכל לביה ונפשיה וכו'. היינו כמו שביארנו, שעיקר הראיה של ישראל שהם נקשרין בהשורש הוא מה שהם רודפין אחר הקב"ה^רכו. היינו בשעה שהם עוסקין בהעבודה בלא הרגשת הטעם בהעבודה והמצות, והוא בחינת הזיווג של פנים באחור^רכז: