Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 31/בית יעקב על התורה·חיי שרה ל״א

אואבא היום אל העין. ילפינן מזה בש"ס (סנהדרין צה.) מכאן שקפצה לו הארץ. והוא, כי זה השם אקו"ק הוא השם של קפיצת הארץ. ומהיכן למד זאת אליעזר, ממאמר אאע"ה שאמר אליו ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ, ראשי תיבין אקו"ק. והוא, מפני שעל אאע"ה כתיב (תהילים ק״י:ג׳) לך טל ילדותך כמו שנדרש במדרש (שו"ט שם) עליו. כי אברהם אבינו היה מהיר וזריז בחפצי שמים, וכדכתיב בו וישכם אברהם בבקר. ברזא דלעילא דכתיב (תהילים קמ״ז:ט״ו) עד מהרה ירוץ דברו, לכן זכה להיות מרכבה לשכינה, והיה בו כח קדושה מהמאציל. וכן חג הפסח המתייחס לאברהם אבינו הוא בחפזון^קסה. לזה גם אליעזר שהיה קרוב לאאע"ה היה בו כח אדוניו ליחד השם שקפצה לו הארץ. ונעשה ממנו פרשה גדולה בתורה וחזרה ונשנה, וכמו שדרשו במדרש רבה (חיי ס) יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים וכו'. מפני שזה המעשה הוא כמו גאולתן של ישראל ממצרים, שגאל אותם הקב"ה ממצרים שהוא תורף מקום טומאה, וכן גאל אליעזר את רבקה אם כל ישראל מבין הקליפה, שזה הוא עיקר עולם התיקון, כי משך הגלות הוא רק עי"ז שהקדושה מפוזר ומפורד בין העמים. אבל כאשר ילקטו ישראל את כל הניצוצין והקדושות הבלוע בפיהם עד שלא ישאר מה להוציא עוד, אז יהיה הגאולה בשלימות^קסו. לכן נכתבה ונשנה זו הפרשה ופרטי הפעולות וברכת אברהם אבינו עד שיתקיים לתקן עולם במלכות שדי (תפלת עלינו לשבח) שיתתקנו ויושלמו כל הגבולים, אז תהיה הגאולה בשלימות, שבזה השם כלולים כל הטובות שיהיו לעתיד^קסז, כדאיתא במסכת עוקצין (פ"ג) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש. והוא שאות ש' מורה על מספר הריבוי היותר גדול מכל האל"ף בי"ת, כי ת' שאחר השי"ן רומז לעוה"ב, כדאיתא ג"כ במי השלוח (ח"א פ' נח ד"ה אלה). והש' מורה שלעתיד אחר שישלמו הבירורין, יתן הש"י לישראל את כל הטובות שצמצמו את עצמם בהם בעוה"ז יתן להם אז בטובת עין בהתפיסה שלהם, שיקרא על שם יגיע כפיהם. וכענין דכתיב (לך יז) לתת לך את ארץ מגוריך, היינו במקום שהיית במגור ופחד בסבלנות וצמצומים בעוה"ז, יתן לו השי"ת אז הטובה באשר הוא עמל. וכן איתא בזוה"ק (ויקהל רד.) שאות ש' רומז לתלת קוין, היינו כל התפשטות הבריאה שהקב"ה חילק מעשיו ומלך עליהם^קסח. וכן עולה ש"י חצי גמטריא כתר, שרומז למילוי דסיהרא, שלעתיד ישתמשו שניהם בכתר אחד, משא"כ בעוה"ז אי אפשר שישתמשו שנים בכתר אחד כדאיתא בש"ס (חולין ס:). ואות י' מורה על חכמה עלאה הנמשך וכדאיתא בזוה"ק (האזינו רצ:). ומרמז על כח הנתינה, כי אות י' הוא האות הראשון מהשם יקו"ק, שהוא המהוה כל. ואות ד' מורה על ארבע מאות עלמין דכסופין שמובא בתוספתא (זהר חיי קכג:). אכן לזה לא יגיע האדם בכח עבודותיו, רק הוא תוספתו של הקב"ה המרובה על העיקר, שהשי"ת יתן טובה לאדם באותו הלבוש עצמו שסבל בו, עד שהאדם עצמו יראה זאת בתפיסתו אז. אבל אדם מצדו אין לו שום טעימה מזו הטובה שיבא רצון וחשק בלבו להתפלל עליה. כי כל הטובות מעוה"ז הם מה ששייף השי"ת לאדם מאותו המין, שבעוה"ז הוא הטובה מכוסה בלבוש ההיפך, ועי"ז ששייפין לו מאותו המין יש לו הרגשה מעט מהטוב הצפון. למשל אם ישייפו לאדם דבש על פיו, מזה ידע שנמצא מתיקות בעולם, אך שאין בכחו להגיע עדיה, ולאדם זה יגדל צערו מאד יותר מלאדם שאיננו יודע כלל אם נמצא מתיקות בעולם. ומאחר שאין לו שום ידיעה ממילא אין לו שום חסרון. שאני מי שיודע בטובה אך הוא חסר ממנה יגדל צערו מאד, וע"ז מרמזין הת' עלמין דכסופין שמרומזין באות ד', היינו מה שאדם דל ונכסף להם, שבעוה"ז אין לו שום תפיסה בהם, כמו כל מעשי המצות שאין לאדם רק הרגלים והצמצומים בהם, שבעוה"ז הם מכוסין בלבוש ההיפך מהטובה הצפונה בה, ולעתיד יגלה השי"ת לאדם הטוב הצפון וטעמי המצות, שעד עתה היה אדם דל מהם ונכסף אליהם^קסט. וזה הוא שאמרה אליו רבקה וגם גמליך אשקה, עד סוף כל הדרגין^קע, והוא הת' עלמין דכסופין שהת' רומז לעתיקא קדישא כדאיתא בזוה"ק (נשא קכח:) והיינו דתנינן ברישומי אתוון ת' רשים רישומא לעתיק יומין. וע"ז מרמז הת' שלעתיד יתן השי"ת טובה בזה הלבוש עצמו בתפיסת אדם שהיה לו בעוה"ז, וכל חשק האדם שהתאוה וחשק בעוה"ז יהיה מלא אור וקדושה בזה הלבוש עצמו: