Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 40/בית יעקב על התורה·חיי שרה מ׳

אעל פני כל אחיו נפל. מתחלה נאמר ישכון ואח"ז נאמר נפל, הוא כמו שאמרו בזוה"ק (יתרו פו.) והוא יהיה פרא אדם. פרא אדם ולא אדם. פרא אדם משום דאתגזר ושירותא דאדם הוה ביה וכו' ולא אשתלים בפקודי אורייתא. אבל זרעא דישראל דאשתלמו בכלא אקרון אדם ממש. והוא שאף שהיה בו חכמה איך לשמור את הגוף, שזה מועיל לרוח הקודש, כדאיתא בש"ס (נדרים לח.) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר, אכן מי שאינו דבוק בהשי"ת אזי אין שום חשיבות באלה החכמות, לזה כתיב ביה על פני כל אחיו נפל, שהעיקר הוא להיות דבוק בהשי"ת, כי מי שהוא דבוק בהשי"ת רודפים אחריו כל הטובות ממילא, וכענין דאיתא בש"ס (יומא יח.) והכהן הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו^קפד:

בהנה זו הפרשה היא החמישית ורומז על ספירת הו"ד. וארבעה פעמים נאמרה השתחויה בזו הפרשה, שנים באברהם ושנים באליעזר, כמו ארבע השתחויות שבשמונה עשרה, באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף. כי תפלה הוא לאתר דלא אתיידע, במקום שנעלם מהאדם מאין יבא עזרו, ומוסר נפשו מבטל כל רצונותיו להשי"ת, ומתפלל להשי"ת שיעזור לו^קפה, וכן מתנהג השי"ת תמיד עם האדם, שכאשר יתעלם ממנו איך יוכל להושע ויש לו מיחושים ופחד ביותר, אזי ישלח לו השי"ת עזרתו ממקורא עלאה, וכענין דכתיב (לך יז) לתת לך את ארץ מגוריך, שזה מורה שבמקום שאדם במגור ופחד שם יתן לו השי"ת כל הטובות^קפו, וזה הוא שאמרו בש"ס (יומא נג:) רבא חזייה לאביי דיהב שלמא לימינא ברישא א"ל מי סברת לימין דידך לשמאל דידך קא אמינא דהוי ימינו של הקב"ה. הענין בזה שמאל דאדם מורה על צמצומי האדם, שמצמצם את עצמו ואז הוא לימינא דקב"ה, אבל אם יתן אדם שלמא לימינא דיליה, היינו שיתפשט את עצמו בהנאות עוה"ז אזי הוא לשמאלא דקב"ה. וזה הוא שאומר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה (ברכות ח.) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא חד אמר זו אשה וחד אמר זו קבורה וכו', היינו שכל אלו הם דברים נעלמים כעובר בבטן אמו, שנעלם מתפיסת האדם מאין יבוא עזרו, ומבטל להשי"ת כל רצונותיו, ומתפלל אליו, ואז מצמיח לו השי"ת כל הטובות וישועות^קפז. וזה הוא דאיתא בזוה"ק (חיי קכט.) מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה ה' עלאה ה' תתאה. ה' תתאה היינו מלכות שמרמז על כל עבודות אדם וצמצומיו, ה' עלאה היינו בינה מעלמא דחירות עלמא דיובלא, והם זה נגד זה, וכמו שאמרו בש"ס (עירובין נג.) מאי מכפלה בית ועליה על גביו, בית מורה על צמצום שצריך האדם מצדו לצמצם את עצמו ומזה נבנה עליה על גביו, היינו השפעת כל הטובות וברכות^קפח: