Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 34/בית יעקב על התורה·לך לך ל״ד

אוברוך אל עליון אשר מִגֵן צריך בידך. מִגֵן מורה על שהשי"ת הסביבם והקיפן שלא יוכלו לפנות ולברוח אנה ואנה ומסרם ליד אברהם אבינו בעל כרחייהו שימיתם. והענין בזה הוא, דאית מָגֵן ואית מִגֵן. מָגֵן היינו הגנה ושמירה, שהשי"ת מקיף את האדם ושומרו שינצל מכל רע ומגין עליו. ומִגֵן היינו שהשי"ת הקיפם סביב וסגר אותם כבמסגר ונתן זמם ורסן בפיהם שלא יוכלו לילך לדרכם, אך מסרם ביד אאע"ה שינצח אותם. והוא כענין דאיתא בש"ס (ברכות נז.) בענין חלום יין יש שותהו וטוב יש שותהו ורע לו. תלמיד חכם לעולם טוב לו וכו' נתנוהו בקולר והסיפו לו שמירה על שמירתו. והוא, כי החלום רומז על ההיפך מהלבוש^קפח, ושניהם כלולים בו, החלום שהוא הלבוש והפתרון שהוא הפנימיות מהחלום. והנה כל עניני עוה"ז הם כחלום, שכן צריכים להפתר אם לשבט אם לחסד. וזה הוא הענין כאן שבמסורת אין שום חילוק בין מָגֵן למִגֵן אתוון דדין הן אתוון דדין, וכל החילוק הוא במקרא שהוא כפתרון החלום. ולאאע"ה נפתר אם למקרא מָגֵן, אנכי מָגֵן לך, שהבטיחו השי"ת להגן בעדו ולסוכך עליו. ולשונאיו נפתר אם למקרא מִגֵן, שנמסרו בעל כרחם ביד אברהם אבינו שלא יוכלו להנצל מידו לברוח לדרכם: