Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 37/בית יעקב על התורה·לך לך ל״ז

אאל תירא אברם וגו'. הענין שאאע"ה נתיירא אחר שהצליח ונעשה לו נס הוא, כי באומות אם ישפיע להם השי"ת טובה, אזי יתפשטו בה בשטף זדון ולהאבידם על ידה מעל פני האדמה. שאני בישראל הוא, שאף בעת שאנפי מלכא נהירין, גם אז לא יסמכו את עצמם על זה התקיפות שיתפשטו את עצמם בהטובה, אכן הם ביראת ה' גם אז^קצג, וכענין דאיתא בזוה"ק (בשלח נא:) מאן דחמי אנפי מלכא נהירין כו' מאן דאיהו טפשא חמי אנפוי דמלכא נהירין וחייכן ולא אסתמר מניה. ומאן דאיהו חכימא אע"ג דחמי אנפוי דמלכא נהירין אמר מלכא ודאי שלים הוא כו' דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסייא. והוא, שאף אם עתה הוא יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסד, אולי ברגע אח"ז ילבש בגדי נקם תלבושת וישב על כסא דין. וכן מעיד הכתוב על אבינו הראשון שאמר אליו השי"ת אל תירא משמע שנתיירא, שאין אומרים אל תירא אלא למי שמתיירא (מדרש רבה וישלח עו), והוא שהסכים עליו השי"ת שהוא ירא אלהים באמת מעומק לבו הזך, ולזה הוא מתיירא בשעה שהשי"ת משפיע לו שפעת חסדו, ובשכר זה הבטיחהו ששכרו הרבה מאד^קצד: