Beit Yaakov on Torah, Miketz 27/בית יעקב על התורה·מקץ כ״ז

אכי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וגו' (ישעיהו ס׳:ב׳). וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו' (מלאכי ג׳:כ׳). הענין בזה, כדאיתא בש"ס (נדרים ח:) שבזה עצמו צדיקים מתרפאין ורשעים נדונין. והוא שהשי"ת משפיע בטובת עין, ויוכל האדם להתפשט בהטובה עד שידמה לו שהוא בעל הבית. ולעתיד כשיבא יום ה' הגדול והנורא, שהקב"ה יוציא חמה מנרתקה, אין באופן שיהיה אז לאדם קיום והויה בעולם כי מי יכילנו, אכן מי שמצמצם את עצמו בעוה"ז שלא להתפשט בהטובה, אך להכיר אף בעוה"ז את כבוד ה', שרק השי"ת הוא בעה"ב בעולם הזה וממנו הם כל הטובות, ממילא יהיה לו מקום גם אז להתקיים בעולם^קמו. והרשעים שאין בהם זה הדעת, ומתפשטין בהטובה שבידם בעולם הזה בגודל זרם, ונדמה להם שרק הם בעלי הטובה ולא ה' פעל כל זאת, ממילא כשיזריח השי"ת את כבודו לעתיד, ילהט אותם היום הבא ולא ישאר מהם שארית בארץ, וכמו שנאמר (ישעיהו ב׳:י״ח) והאלילים כליל יחלוף. לזה בישראל נאמר, שאף בעת החשך יכסה ארץ וערפל לאומים יזרח עליהם ה', מפני שנותנים מקום להשי"ת בעולם הזה להמליכו עליהם: