Beit Yaakov on Torah, Miketz 36/בית יעקב על התורה·מקץ ל״ו

אאכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה וגו'. איתא ע"ז במדרש רבה (מקץ צ) רבי נחמיה אמר נתן בהם עפר וקטמיות דברים שהן מעמידין פירות. והוא עפר מליחה, כענין דאיתא גם בש"ס (שבת לא.) מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש, ופירש"י ז"ל שהוא ארץ מליחה שמשמרת את הפירות. והענין בזה, דהנה ארץ מליחה מרמז על צמצום, שאם ירצה אדם שהטובה יתקיים לו ולא תאבד ממנו, אזי יצמצם את עצמו בהטובה בלי להתפשט, וכענין דכתיב (ויקרא ב׳:י״ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. ויעץ להם יוסף הצדיק שיצמצמו את עצמם בשני השבע לערב קב חומטין, וזהו שאמרו שאסור לאדם להתפשט בשני רעבון. וכן מרמז ע"ז במדרש שצוה להם יוסף שימולו את עצמם^קעג. וזהו מכוון למה שאמרו בש"ס (ביצה טו:) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר שנאמר אדיר במרום ה'^קעד: