Beit Yaakov on Torah, Toldot 16/בית יעקב על התורה·תולדות ט״ז

אאיתא במדרש הנעלם (תולדות קלה.) אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים וכו' אמר רב יהודה עתידים הצדיקים באותו זמן לברוא עולמות ולהחיות מתים, אמר ליה ר' יוסי והתנן (קהלת א) אין כל חדש תחת השמש, אמר ליה ר' יהודה ת"ש בעוד שהרשעים בעולם וירבו כל העולם אינו בקיום וכשהצדיקים בעולם אזי העולם מתקיים ועתידים להחיות מתים כדקאמרן (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים. וכו' אברהם הוליד את יצחק, הנשמה מולידה את השמחה והשחוק בעולם. חדש היינו כל זמן שאינו ביד האדם, והאדם אין לו עדיין תפיסה וקנין בהדבר, רק שהוא דבוק עדיין למקור, אז הוא מלא רצון ושמחה, ויש לו כל מיני מטעמים וריח טוב, לכן נקרא חדש. אבל כשנכנס לתפיסת האדם מתיישן הדבר ומאבד טעמו וריחו. כי אחר שהאדם יכול לומר כחי ועוצם ידי מוציא השי"ת כחו מן הדבר, לכן נתיישן. וזה הוא מצד האדם, שבעת שהבחירה בידו אז אין לו ידיעה, וכשיודע הענין בבירור אז אין לו שום רצון ובחירה. והיינו, כי כל זמן שאין לו תפיסה בזה הוא ביד השי"ת, לכן הוא מלא רצון, משא"כ אחר הידיעה והתפיסה בידי אדם אז אין לו בחירה ורצון. אבל השי"ת שהכל שלו הוא, למעלה מתפיסת האדם, לכן אפילו הידיעה הוא מלא רצון, והידיעה והבחירה הכל אחד. כי כל הנהגת השי"ת הוא למעלה מתפיסת האדם, כדכתיב (ישעיה נה) כי לא מחשבותי מחשבותיכם. וכדאיתא בהרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה פ"ה ה"ה), וכדאיתא בתיקונים (הקדמה ב) לית מחשבה תפיסא ביה כלל^צ. ולכן מצד השי"ת הכל חדש הוא. וזהו שאנו מתפללין (ברכות השחר) שתרגילנו בתורתך, היינו כשהאדם מורגל נעשה אצלו ישן, אבל הד"ת מהשי"ת לעולם הם חדשים, וזהו שתרגילנו בתורתך, שאף שנהיה מורגלים יהיה אצלנו תמיד כמו חדש. כמו כן אנו רואים בלחם הפנים שאינו מתיישן לעולם, כדכתיב (שמואל א' כא) לחם חם ביום הלקחו, ולמה עביד קוב"ה ניסא למגנא, וכי לא היו יכולים לאכול לחם הפנים אף שלא היה חם, אך כיון שהיה לפני השי"ת תמיד לא נתיישן והיה חם כרגע הראשון^צא. וזה דאיתא במדרש (קהלת א) תחת השמש אין חדש אבל למעלה מהשמש יש חדש, היינו בעתיקא, שהיה שם הרצון תמיד חדש. אך כל זמן שהרשעים בעולם אינו נפתח אור זה, אך לעתיד כתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות, היינו אף שהם זקנים וחיים שלהם בצמצום, מכל מקום לא די שיהיו מלא רצון ושמחה, רק אפילו כשיגעו במתים יחיו המתים, כדדייקו בש"ס (פסחים סח.) מפסוק ואיש משענתו בידו, ששם יפתח מאור עתיקא שהוא למעלה מהזמן ויהיה להם חיים בשפע, ואמר ליה ר' יוסי והתנן אין כל חדש תחת השמש, ובאמת מקרא מלא הוא ואינו מִשְנָה ולמה אומר והתנן, אך כי זה הוא מסטרא דמשנה כדאיתא בתיקונים (הקדמה יד:) וזוה"ק (תצא רפא.) שמשנה הוא מסטרא דמט"ט, ומט"ט נקרא בזוה"ק (שלח קע:) עילמא דמחדש עולימוי תדיר. הענין בזה, כי כל דבר שהוא הסיבה הראשונה ורואה שהשי"ת מסבב סיבה זו אז הוא קרוב להמאציל, כי הוא הנאצל הראשון, אז הוא תמיד חדש, ורק כשנתפס בתפיסת האדם, היינו שהוא סבה השניה, אז הוא הכרח ואינו רצון, שכבר הוא מחויב מצד סבה הראשונה. שסבה הראשונה הוא רצון פשוט והשניה היא מחוייבת כדאיתא בעץ החיים ואז הוא נתיישן, רק שמחדש עולימוהי תדיר, וזה הוא משנה, ולכן לא נאמר והא כתיב רק והתנן אין כל חדש. א"ל ר' יהודה כל זמן שהרשעים בעולם וכו', היינו שהחשיב לו שבתפיסת האדם אין חדש, מפני שהאדם אין לו קנין, וכשיש להאדם ידיעה וקנין אין לו בחירה ורצון, אבל למעלה מהשמש שהוא קרוב להמאציל אין דבר מתיישן, וזה יהיה לעתיד כדכתיב (זכריה ח) ואיש משענתו בידו ועתידין להחיות מתים כדאיתא בש"ס (פסחים סח.):