Beit Yaakov on Torah, Toldot 24/בית יעקב על התורה·תולדות כ״ד

אויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. במד"ר (תולדות סג) האיך מעשרין את המלח. ענין האיך מעשרין את המלח, כי מלח רומז ליראה, כמו שיש ארץ מלחה וארץ נושבת, והמלח גורם יראה וצמצום, כדכתיב (ויקרא ב׳:י״ג) על כל קרבנך תקריב מלח, וכן כל המאכלין עיקר המחיה שבהם הוא מוצא פי ה', ולכן צריך האדם לאכלם במלח, היינו לקבלם בצמצומים, כדי שיכיר שהם מהשי"ת^קטו. ולכן גם המאכל היותר טוב, אם אוכל שלא בצמצום אינו טוב, כדכתיב (משלי כ״ה:כ״ז) אכול דבש הרבות לא טוב, וכדאיתא בש"ס (גיטין ע.), והממלא כרסו מכל דבר, אפילו ממאכלים שהם טובים לגוף, כדאיתא (שם) אפילו מתמרי, ורק המילוי מהם לא טוב. והקבלה בצמצום היא בחינת מלח. ומעשר הוא גם כן בחינת יראה, כדכתיב במעשר (יראה יד) למען תלמד ליראה וגו'^קטז. וזהו ששאל עשו והתחפש לפני יצחק, כי עיקר עוה"ב שהאדם זוכה הוא ע"י ההכרה שיש לו בכל דבר שהוא מהשי"ת, וזהו על כל קרבנך תקריב מלח, ועשו שאל, אחר שבאמת גם היראה אינה עיקר עבודת השי"ת, כי יש גם עבודה גדולה מזו, שהאדם מוסר נפשו במסירת נפש בעוה"ז ובעוה"ב בשביל כבוד שמים, כי גם כונה לשכר בעוה"ב הוא גם כן לגרמיה. וזה ששאל האיך מעשרין את המלח, שיעבוד גם במסירת היראה לכבוד שמים. ולפי שראה יצחק שעושה פעולות שהם על הגוון רעות ואי אפשר לפרשם שעושה למען קבול שכר בעוה"ב, וידע יצחק שכאשר יברר השי"ת פעולות כאלו שהוא עובד השי"ת אף בעוה"ב יהיו יקרים מאד. ובזה התחפש עשו עצמו לפני יצחק אבינו, שנדמה לו שכל כך יראה עצומה נמצא בו. כי עיקר התחפשות הוא בלבוש יראה שהוא המפתח והלבוש החיצון, כמו שמצינו בלוט, אף שלא היה נקי בשרש, אך מפני שהיה לו לבוש וגוון נאה לא היה יכול המלאך ליגע בו לרעה^קיז. אכן אשתו יען אשר לא היה לה גוון נאה ביראה, שהיה לה חסרון בזה כדאיתא במד"ר (וירא נא) שחטאה במלח, לכן היה יכול המלאך להזיקה כשהביטה כדכתיב (וירא יט) ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח: