Beit Yaakov on Torah, Toldot 39/בית יעקב על התורה·תולדות ל״ט

אויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. במד"ר (תולדות סה) אם לזווגך המציא לך למאכלך על אחת כמה וכמה. ביאר בזה אאמו"ר זללה"ה כי הקרה ה' אלהיך זהו רבקה, שהיא הורתה ליצחק סדר ההנהגה במה שנתנה לו שני גדיין עזים, דאיתא בפרקי דר"א (פ' ל"ב) שהם אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. והיינו כי מדת יצחק הוא יראה מופלגת, שהכתוב משבח אותו בזריעה, כדכתיב ויזרע יצחק, שזרע באמונה, כדכתיב (ישעיהו ל״ג:ו׳) והיה אמונת עתיך וגו' ואיתא בש"ס (שבת לא) אמונת זו סדר זרעים, וכדאיתא במדרש תהלים (מזמור יט) שמאמין בהשי"ת וזורע, והיינו שמאמין בהשי"ת שבטח לא יאבד ח"ו שום דבר ומוסר הכל להשי"ת, כדכתיב (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי וגו', שאפילו במחרף ומגדף נמצא כבוד שמים בעומק, נמצא שממדת יצחק צריכים לבירורים וצמצומים רבים לאין שיעור, כי אולי יש עוד ניצוץ קדוש שצריכין להעלותו ולתקנו, והיה אריכת הגלות מאד בעבור זה עד שלא ישאר מאומה, כמו זריעה שלא נאבד שום גרעין, והגלות הוא כמו זריעה, כדכתיב (זכריה י) ואזרעם בעמים. וממדה זו נצמח אשר הן הן גבורותיו והן הן נוראותיו, ויש מאד מאד במדה זו תגבורת הדינין, ומצד זה היה ליצחק חיבור עם עשו ואהב אותו, ביען שמדת יצחק אשר הכל הוא לכבודו יתברך, ואף מדרגות התחתונות והקליפות יש בהם גם כן ניצוץ טוב, כי באם לאו לא היה להם הויה, ובהארכת הזמן יתבררו גם אלו הנצוצות וגם עשו יוכל להתברר, והקליפות יהיו יותר במעלה מן גוף הפרי, כי מחשך יתהוה אור. ובאמת בעומק הוא כן, שלפני השי"ת כחשכה כאורה, רק אצלנו האותיות עומדין מהופכין לנו, ולנגד המאציל עומדים ביושר. ולזה כתיב ויבא לו יין וישת, ואיתא בזוה"ק (בלק קפט.) דארמי מיא בההוא יין ואי לא לא יכיל למסבל^קמח. והיינו כי מדת יעקב אבינו הוא כדכתיב (ישעיהו מ״ה:י״ט) לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני, היינו שאין צריך כל כך ליראה מופלגת כזו שיוצרך לזה עינוי גדול ושעבוד עד שאין יכולין לסבול, זה לא חפץ השי"ת, כי בזמן אברהם ויצחק רצה השי"ת בעבודות אלו, ומיעקב ואילך נאסר זאת, כגוון עבודת העקידה שאין בכח אדם לסבול לא יחפוץ השי"ת, שמצד יעקב אין השי"ת דורש רק כפי כח האדם, כדכתיב (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח^קמט, שאין השי"ת רוצה שיטריחו לברר כל הניצוצות עד תכליתם, וזה מרמז שם שד"י, כדאיתא בש"ס (חגיגה יב:) מי שאמר לעולמו די, והיינו שאין כדאי על זה כל כך שעבוד וסבלנות^קנ. וזה רמזה רבקה במה שנתנה לו אחד זכר לפסח, כי פסח היינו דחס רחמנא עלן, אין צריך לטרוח כל כך, שהרי במצרים גם כן נשארו ניצוצות, שהרי עדיין הם חיים, ואף שכתוב (בא יב) וינצלו את מצרים, ואיתא בש"ס (ברכות ט:) שעשאוה כמצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן, אך איתא בכתבי האריז"ל שלא בררו רק קליפה המיוחדת למצרים יותר מכל האומות, אבל הקליפה שיש להם בשיתוף שאר האומות לא בררו כלל. אך לזה היו צריכים לסבול שם עוד זמן, והשי"ת חס עליהם ולא עכבן בשביל זה. ולכן בפסח כתיב ועצם לא תשברו בו (בא יב), אף שאם יטריח עצמו ימצא עוד מוח ויאכל, אך אין השי"ת חפץ בטורח מרובה בשביל דבר מועט, שאין השי"ת דורש רק כפי כח האדם, כדכתיב (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח. אבל מצד יצחק היו צריכים להיות עוד במצרים להעלות כל הניצוצות, וגם היו צריכין לשבור העצם ולטול המוח ולסבול עוד, ולזה ארמי ליה מיא ביינא, להחליש תגבורת הדינים^קנא. וכן רבקה רמזה זאת במה שנתנה לו אחד לפסח, וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קלז.) על רבקה, ואי לאו דאיהי דינא רפיא לא יכיל עלמא למסבל דינא קשיא דיצחק. ולכן מתחלה כשסבר יצחק שמדבר לעשו, אמר ויתן לך האלהים, כדאיתא במד"ר (תולדות סו) ויתן ויחזור ויתן היינו בלי גבול כמו מדתו שצריך לסבול מאד בלי גבול, כמו כן ברכו בלי גבול, אבל אח"כ כאשר התחילו יעקב ורבקה להחליש תגבורת הדינים, וידע שהוא יעקב, ברכו בשם שד"י, וזו ברכה של גליות (מדרש רבה וישלח עה), מי שאמר לעולמו די, וזהו כדכתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח. ולכן כשיצחק סבור שהוא עשו, שאל אותו מה זה מהרת למצוא בני, היינו שבירורין של עשו צריכין להארכת הזמן מאד, והשיב לו יעקב כי הקרה ה' אלהיך לפני, היינו שאין צריך לסבול כ"כ והשי"ת יכול להושיע בזמן מועט, כדכתיב (ישעיהו מ״ה:י״ט) לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני: