Beit Yaakov on Torah, Toldot 45/בית יעקב על התורה·תולדות מ״ה

אויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. איתא במדרש שאלו הברכות גנזם יעקב לעתיד לבא^קע. ובאמת אף שבעוה"ז לא שימש באלו הברכות, מ"מ מפתחות החיצוניות שלהם נשארו לו בעוה"ז, כמו עשיר שיש לו אוצרו מרחוק, עכ"פ נהנה ממנו. וכן ישראל, אף שעיקר הטעם ירגישו לעתיד, מ"מ נשאר לישראל העבודות מהברכות. והיינו, מטל השמים, היינו בירורים וצמצומים ביותר, כדאיתא בזוה"ק (ויגש רז.) כונן שמים בתבונה, כונן מאי כונן וכו' אלא בכל יומא ויומא אתקין ליה, כי שמים רומז על בהירות, וכדכתיב (משפטים כד) וכעצם השמים לטהר, וטל הוא שאינו מרגיש האדם בהשפעתו, לא כמו גשם שמרגיש האדם בירידתו, רק הש"י משפיע בצנעה^קעא. ומצד זה יש לאדם צמצומים, כמו בשבת שהשי"ת נותן בו קדושה מאד בהצנע ואין מרגיש בו האדם, ואז מצד האדם צריך לצמצם עצמו בכל לבושים, ואם לא היה הקדושה של שבת גדולה כל כך לא היה בו כ"כ גדרים, ורק לפי שהלב מרגיש הפנימיות שהוא מלא טוב אלא שאינו נראה על הגוון, לכן יש בו צמצום. וכמו כן מצד טל יש להאדם צמצום. ובזה עצמו יהיה משמני הארץ, כדכתיב (תהילים י״ד:ז׳) מי יתן מציון ישועות ישראל. היינו מהמצות שהם ציונים, יוכלו להבין הקדושה והטובה שיהיה לעתיד, כי משמני הארץ היינו הפנימיות של הטובה. ולכן כתיב, את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. היינו שמקודם בכורתי היינו הצמצומים והבירורים, ואחר זה נעשה ברכתי, כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמה.) שאותיות בכרתי נתהפכו לברכתי, היינו הטובה, וזה יהיה לעתיד. וכדאיתא בכתבי האריז"ל (לקוטי תורה פ' וירא בסופו) שיעקב בגימטריא ז' פעמים שם יקו"ק, ויצחק בגימטריא ח' פעמים, ואברהם ט' פעמים, היינו עם ט' כוללים עולה מנין "אברם" היינו רמ"ג, ואח"כ הוסיף לו השי"ת עוד ה' היינו מעט מדרגה לעשירי ולא כולו. ולכן יצחק שהוא בגימטריא ח' פעמים הוא רק לעתיד כדאיתא בש"ס (ערכין יג:) ובמדרש רבה (בהעלותך טו) ותנחומא (בהעלותך ז) כנור של מקדש של ז' נימין כנור של ימות המשיח של ח' נימין. והיינו שכל ההיקף מעוה"ז הוא רק שבעה, שבעה ימים בשבוע, שבע שנים בשמטה, ושבע שמטות ביובל^קעב. ולכן יצחק אבינו שהוא בחינת שמונה, שהוא היה הראשון הנמול לשמונה, הוא רומז רק על לעתיד, וכן אלו הברכות ועיקר הטעם ירגישו ישראל לעתיד. ורוב דגן היינו מבורר ביותר, שהיה יכול ליכתב והרבה דגן או ורב דגן, אלא כתיב ורוב דגן, רומז שהדגן בעצמו יהיה מידגן ביותר, כדאיתא בש"ס (ברכות מז) האי אידגן, והיינו שהאדם יברר עצמו ביותר ולא יהיה בו שום פסולת, ומהבירורים נצמח כל מיני סבלנות, ומי שסובל הוא בדאגה, ולכן סיים ותירוש, שיהיה לך שמחה שהבירורים יהיו בשמחה, כדכתיב (תהילים קכ״ח:ב׳) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך^קעג. יעבדוך עמים היינו כדכתיב (שופטים ג׳:א׳) ואלה הגוים אשר הניח ה' אותם לנסות בם את ישראל. היינו שהשי"ת הניח אותם שעל ידם יש עבודה לישראל, כמו יצחק שחפר בארות, וראה שיש לפלשתים חלק בהם, היינו שהם אומרים שגם להם יש גוון עבודה זו, לכן חפר בארות אחרות חדשים, היינו שחידש עבודות חדשים שלפלשתים לא יהיה שייכות בזה, כי לישראל נותן השי"ת חדשות שאין לעכו"ם שייכות בהם, והשי"ת משפיע לישראל בשפע ולהם בצמצום. והיינו כי העני שיש לו דינר אין לו שייכות עם העשיר שיש לו אלף דינר, אבל מ"מ יש לו חלק קטן מן העשיר, והיינו כי בהצטרף אלף דינרים יהיה עשיר. אבל מי שהשי"ת בוחר בו, נותן לו דבר חדש לגמרי, שאין שום שייכות לומר שזה החדש יש לו שייכות למכבר. ולכן קרא שמה רחובות, שע"י העכו"ם נתרחב ונתוסף בכל פעם חדשות אצל ישראל^קעד. וישתחוו לך לאומים, היינו במקום שישראל מוכרחים לילך כמו העכו"ם, היינו באכילה ושאר הנאת הגוף, שם ישתחוו, היינו שיראו מפורש שישראל עוסקים רק בהפנימיות, ולעכו"ם הוא רק הלבושים ולא המוצא פי ה', ומ"מ כל היכא דאיכא לברורי מבררינן, שיבררו ישראל עצמם שאינם שוים עם העכו"ם^קעה. ארריך ארור, איתא במד"ר (תולדות סו) הצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה לכן מקודם כתיב ארריך ארור. והיינו שכל התחלות קשות שבהתחלה צריך האדם לסבול. ומברכיך ברוך, שיהיה סופן שלוה: