Beit Yaakov on Torah, Vayechi 33/בית יעקב על התורה·ויחי ל״ג

אוישתחו ישראל וגו'. איתא בהאר"י הקדוש זצ"ל שאצל משה רבינו נאמר גם כן וימהר משה ויקד ארצה וישתחו, אך משה מלגאו ויעקב מלבר, כדאיתא בתיקוני זוה"ק (תיקון יג דף כט.). הענין הוא, כי משה היה מצד השי"ת, כדאיתא בגמרא (סנהדרין קיא.) מה ראה ארך אפים ראה, היינו כי מקודם היה נדמה למשה רבינו אשר בעת הכעס נפסק ח"ו אהבת השי"ת לישראל ויכלה אותם לגמרי ח"ו, וכאשר הראה הקב"ה למשה רבינו שמאריך אף להם ולדורותם וישאר להם השארה, מזה מוכח שאהבתו ית' לא נתקה מהם אפילו בשעת הכעס. ומחמת זאת האהבה נשאר בקרבם חיים נצחיים שיהיו קיימים לעד, כי לעולם נשאר בהם רשימה מהשי"ת, כמו דאיתא במדרש (שיר השירים) ובזוה"ק (תרומה קלח:) דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה בזמן שהוא בורח מחזיר ראשו למקום שיצא ממנו, כן התנהג הקב"ה עם בניו שאין מתרחק מהם ח"ו לגמרי, ובכל ההתרחקות מכל מקום נשאר תמיד רשימה מאהבתו ית', ועל אותה אהבה רומז השתחוואות משה רבינו שהוא מלגאו היינו מצד אהבת השי"ת^קכה. והשתחוואות יעקב אבינו הוא מצד ישראל, היינו שראה שאף בכל הטרדות מעסקי צרכיהם, מכל מקום אינם נעתקים ח"ו מהש"י שיהיה ח"ו בבחינת קבורה כמבואר לעיל, שיהיו נכנסים ונעלמים מיראת השי"ת. אלא שכנסת ישראל נמשלו ליונה, דאיתא עליהם בגמרא (ביצה יא. ב"ב כג.) כל היכא דמדדה והדר חזי לקניה מדדה ואי לא לא מדדה, כך אין נכנסים ישראל לשום טרדא רק עד כדי שיכול לחזור להשי"ת, ועל זה רמזו ז"ל בגמ' (תענית ה:) יעקב אבינו לא מת, היינו שלא נפסק לעולם מדתו מישראל, כי על ידי מדת יוסף הצדיק ניכר מפורש תמיד הארת יעקב אבינו, ועל זה כתיב אלה תולדות יעקב יוסף: