Beit Yaakov on Torah, Vayechi 51/בית יעקב על התורה·ויחי נ״א

אאשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי. ומתרגם אונקלוס בצלותי ובבעותי. זה שאמר הכתוב (תהילים מ״ד:ו׳) בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו. בך, היינו הקווי והתשוקה, ומה שאדם כופף קומתו ודעתו לרצון השי"ת, ובכל דבר שעושה יבוש מהש"י שדומה לו שעדיין לא יצא ידי חובתו, ובזה הכח יעזור לו השי"ת וינגח כל צריו אשר היו מנגדים לו מרצון השי"ת, זהו בך צרינו ננגח. ובשמך, היינו כל הפעולות של מצות ומע"ט שהאדם עושה, בזה נבוס קמינו. כי ענין בושה שהאדם בוש מעצמו, זה נמשך ממה שנשאר עדיין רשימה בלב ישראל מהמאמר אנכי ה' וגו', אף כשנאמר להם אח"כ שובו לכם לאהליכם ונסתם מהם האור הבהיר, אבל מ"מ נשאר אצלם בקביעות בהסתר לבם בושה לעבור על דברי השי"ת. וכדאיתא במדרש ובגמ' (נדרים כ.) ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה. וכן נמצא בושה בכל נפשות ישראל, אף שמקיימים כל ד"ת, מ"מ נמצא בהישראל בושה בלבו נגד השי"ת, ויודע בנפשו שאינו יוצא ידי חובתו. כי כנגד המאמר אנכי שהיה בשעת מתן תורה כל עבודות מה נחשבו נגד זה האור שהיה אז, לכן נדמה לכל נפש שאינו יוצא ידי חובה נגד השי"ת בכל השתדלותו^קע. ובזה שהוא מקוה ומצפה ומתפלל להשי"ת שישתווה לרצונו ית', זה הוא יותר מקובל ומרוצה מכל העבודות, כמאמרם ז"ל (ברכות ז:) גדולה שמושה יותר מלמודה^קעא. וזאת נקרא בקשתי, כי קשת יש לו כח לזרוק אף מרחוק יותר מפעולת ידיו. וזהו בך צרינו ננגח, כי נגיחה רומז מה שיצא כח מהמוח ומהראש, וכדאיתא בגמ' (ב"ק ב:) אין נגיחה אלא בקרן, וכדכתיב (דברים ל״ג:י״ז) וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו וגו'. ושרש הקרן הוא במוח והוא חלול, ויש בו ג"כ כח יותר מפעולת הראש, כי זה הוא מפנימיות המוח. וזה שנאמר בך צרינו ננגח, בך היינו מה שהש"י שורה בפנימיות בלא לבוש, מזה יוצא בליטה מפורשת למרחוק. וחרב רומז על מצות ומעשים טובים, מה שהאדם עושה בחכמה ומצות ומע"ט נקראו שם ה', וזהו בשמך היינו מצות ומע"ט, נבוס קמינו. ואף שאין המקרא יוצא מידי פשוטו ג"כ, אשר יעקב אבינו היה נלחם כנגד אויביו בחרבו ובקשתו, כי בפעולותיו הגשמיים היו ג"כ חיים אמתיים: