Beit Yaakov on Torah, Vayechi 63/בית יעקב על התורה·ויחי ס״ג

אשמעון ולוי אחים וגו'. בסודם אל תבוא נפשי וגו'. היינו שיש בהם בעומק סוד יקר אמנם שצריכין עדיין להמתיקו, כדכתיב (תהילים נ״ה:ט״ו) אשר יחדו נמתיק סוד וגו' היינו שיש סוד שצריכין להמתיקו. והם היו אומרים שיש להם הבנה בלבם מה לעשות. וביקש יעקב אבינו שכבודו לא ילך עמהם^קצה. אמנם מזה שאמר בסודם אל תבוא נפשי נצמח מזה ברכה, כי הועיל בזה שבני קרח לא מתו ועשו תשובה. כי מוח הבן נמשך ממוח האב, ולכן מסבה זו שיעקב לא חפץ להתחבר עמהם בסודם, לא היה יכול להיות גם מחלוקתם מעומק לבם, על כן היה בכח בני קרח לעשות תשובה. וכשבא אל יהודה אז ראה שכולם לא חטאו כלל, כי יהודה נקרא צור לבבי, ולב ישראל הוא לעולם דבוק בהשי"ת, ולזה היה יכול למחול גם להראשונים למפרע, כי ראה שלא חטאו מעולם. וזהו יהודה אתה יודוך אחיך וזה בעצמו הוא ברכה, כי הראה להם בזה אשר בהלב של ישראל לא יכול לשלוט שום אומה ולשון. כי ג' שבטים הראשונים נקראים תמכין דאורייתא, ובזה יכול לדמות שהאומות שולטין, אבל יהודה רומז על הלב^קצו, ועל הלב של ישראל אין שום שליטה: