Beit Yaakov on Torah, Vayera 10/בית יעקב על התורה·וירא י׳

אוירא אליו ה' וגו'. איתא ע"ז בש"ס (ב"מ פו:) אמר רבי חמא ברבי חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם אבינו היה ובא הקב"ה לשאול באברהם. הענין בזה, אף שביום הראשון ושני גדול הכאב יותר מביום שלישי, אכן מפני שאז הוא עיקר השלימות ויוכל האדם ליזוק, לכן צריך לו שמירה בדברי תורה. כי השי"ת הציב בעולם שכל הדברים שנמצאים בעולם, כאשר יהיה בהם השלימות, מאז הם עלולים לקלקול והפסד. וכמו שאנו רואים שכל הפירות יש להם קליפה סביב והוא שומר לפרי, ולולא הקליפה היתה נפסדת, וכאשר תגמר הפרי בשלימות שאז הקליפה נופלת ממנה אזי עלולים הם לכל הפסד להתקלקל ולהתעפש. וכדאיתא בש"ס (חגיגה ה.) הן בקדושיו לא יאמין, אלא במאן יאמין יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזייה לההוא גברא דהוי מנקיט תאני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו, אמר ליה לאו הני מעלן טפי, א"ל הני לאורחא בעינן להו הני נטרן והני לא נטרן, אמר היינו דכתיב (איוב ט״ו:ט״ו) הן בקדושיו לא יאמין. וזה הוא ג"כ הענין שמדת יעקב אבינו ע"ה שהיה איש תם בחיר האבות שלם בכל השלימות נקרא והנורא, וכדאיתא בזוה"ק (יתרו עט.) והנורא דא יעקב, וכתיב ויעקב איש תם כתרגומו גבר שלים שלים בכלא וכו' מאי דכתיב ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה מאי קרא חמא דקאמר דאיהו נורא אמר לי חמא שלימו דמהימנותא קדישא דהוה שכיח בההוא אתר כגוונא דלעילא ובכל אתר דהוי שלימותא שכיח אקרי נורא. אמינא ליה מאי הכי אמאי תרגומו דחילו ולא שלים. אמר לי לית דחילו אלא באתר דהוי שלימותא שכיח, ובכל אתר דהוי שלימותא שכיח אתקרי נורא דכתיב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, ממשמע דקאמר כי אין מחסור באתר דלית מחסור שלימותא שכיח. ואז כשהיה יעקב אבינו ע"ה בעיקר שלימותו זאת היה צריך לשמירה^מא, וכדאיתא בתנחומא (מקץ) על יעקב אבינו ע"ה. למשל, אין המלך עומד על השדה לא בשעה שנעדרה ולא בשעה שנזרעה אלא בשעה שעומדת כרי, משמע מזה שהוא היה השלם, וכתיב ביה (ויצא כח) והנה ה' נצב עליו ופירש"י ז"ל לשמרו^מב. וכדאיתא גם בזוה"ק (פנחס רכ:) גוי אחד שאל לר"א תלת בעיין וכו' אתון לא אכלי נבלה וטריפה בגין דתהוון בריאין וגופא דלכון להוי בבריאותא. אנן אכלין וכו' ואתון דלא אכלין חלשין כולכון וכו' ואנן בבריאותא וכו' ואמר רבי אליעזר שהוא שאל אלו השאלות לאליהו הנביא, והשיב לו שישראל הם הלב מכל העולם כולו, לכן צריכים לשמור את עצמם ביותר שלא יזוקו, כי הלב הוא השלימות מכל הגוף ובאתר דשלימו אשתכח תמן דחילו אשתכח:

בוכן פתח הזוה"ק (וירא צז.) בזו הפרשה רבי חייא פתח הנצנים נראו בארץ כד ברא קב"ה עלמא יהב בארעא כל חילא דאתחזי לה וכו' ולא אפיקת איבין עד דאתברי אדם וכו' וקול התור נשמע בארצנו דא מלה דקב"ה דלא אשתכח בעלמא עד דאתברי אדם וכו'. והוא, כי אדם הוא המחבר שמים וארץ, שהשי"ת הציב בעולם השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, שהשמים הם בגודל בהירות עד שאין יכולין לקבל אף כגרעין חרדל מעוה"ז, כדאיתא בזוה"ק (ויגש רז.), ובארץ נמצא גודל הסתר ושכחה ואין בכחה לקבל גודל הבהירות, וצורת אדם הוא המחבר אלו השנים, מפני שגם בריאת הצורת אדם משותף מאלה השנים, שנשמת אדם הוא חלק אלוה ממעל, והגוף הוא גוש עפר מן האדמה, וכמו שאומרים בכל יום (בסדר התפלה) אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא. ובדורות הראשונים דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה לא היה עוד צורת אדם בשלימות, כי השחיתו דרכם על פני הארץ גזל חמס ושוד נשמע בה תמיד, עד שבא אברהם אבינו ע"ה לעולם והוא היה הגמר מצורת אדם^מג, ושיתף שמים וארץ, ונצטוה על מילה ופריעה, מילה היינו סור מרע שמסירין העור הראשון ומשליכין אותו לגמרי. ופריעה מרמז על עשה טוב, שאחר שיסור האדם מעשות רע ידע שלאו בן חורין הוא להבטל רק יעשה טוב. ועד שלשה ימים אחר המילה זוכר האדם עוד מהקליפה, אכן ביום שלישי אז שוכח לגמרי מהקליפה ואז נשלם האדם בשלימות הגמור^מד, לכן יצרך אז לגודל שמירה באתר דשלימו אשתכח תמן דחילו אשתכח, לכן הלך הקב"ה ביום שלישי למילתו לבקר את החולה, משל אין המלך עומד על השדה לא בשעה שנזרעה ולא בשעה שנעדרה אלא בשעה שעומד כרי. ועיקר השלימות היה ביעקב אבינו ע"ה שהוא השלישי מהאבות, כי שני אבות הראשונים היה להם זכרון עוד מהקליפה שהיה בהדורות הראשונים^מה, וכדאיתא בש"ס (שבת קמו.) עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו, וכענין שפסק הלכה לענין חזקה שעד שלש שנים לא הוי חזקה^מו: