Beit Yaakov on Torah, Vayera 30/בית יעקב על התורה·וירא ל׳

אויגש אברהם ויאמר וגו' האף תספה צדיק עם רשע. הענין שאאע"ה הפציר בתפלה כ"כ עבור הסדומיים שהיו ההיפך לגמרי ממדתו מדת החסד, שהיה נותן מטובו לכל אשר בא אליו, והם לא רצו ליתן משלהם כלום רק אמרו שלי שלי^קי. אכן מפני שאלו הכחות נתקנו בזרעו ונכללו בקדושה, לכן היה בו רצון להתפלל עליהם. כי באמת מנהג השי"ת בעוה"ז שחפץ במדת אברהם^קיא, בחוץ לא ילין גר ולפתוח דלתו לאורח, ושלא למנוע בר מללמד לכל מי שיבא לבית המדרש להעמיד תלמידים הרבה. ויצחק אבינו רוח אחרת היתה אתו, שכל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, והיה מקמץ מללמוד עם כל אשר יבא אליו רק אם יהיה תוכו כברו. וח"ו לחשוב על יצחק אבינו ע"ה בנו של אאע"ה שנקרא נדיב (תהילים מ״ז:י׳) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, שעשה זאת מפני שהיה קמצן באמת, אכן שהיה מצמצם את עצמו שלא להשפיע למקום שאין רצון השי"ת, ולזה נולד יצחק מאברהם להורות בזה, שבאמת היה ביצחק ג"כ מדת נדיבות מירושת אביו, אמנם כל קמצנותו היתה שלא רצה להשפיע למקום שאין רצון השי"ת^קיב. ולעתיד יתנהג העולם במדת יצחק כדאיתא בש"ס (שבת פט:) ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו, וכדאיתא ג"כ בש"ס (יבמות כד:) אין מקבלין גרים לימות המשיח, ואיתא ג"כ בש"ס (שבת קנב.) כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו. היינו שאז יתנהג העולם במדת שלי שלי, שכל אחד יקמץ מלוותר מחלקו, לכן נשאו חן בעיני אברהם והתפלל עליהם, מאחר שעתידה זו המדה לטהר בזרעו כשתתכלל בקדושה. ולזה היתה מהפכת סדום קודם לידת יצחק, בכדי שלא תהיה להם אחיזה במדת יצחק, שיאמרו גם יצחק מתנהג במדת שלי שלי, לכן נהפכו קודם לידת יצחק שנתברר שהקמצנות שלהם הוא רק רע. ומדת יצחק מבוררת לטוב משורש טוב, כי לעושי רצון השי"ת לא היה מקמץ כלל. אמנם רק לעתיד תתנהג מדת יצחק, אחר השלמת הבירורים אז יתקיים הכתוב (משלי י״ד:י׳) לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר, אבל עתה בעוה"ז מי שיתנהג בזו המדה כופין אותו על מדת סדום, כי לעת עתה צריך האדם להתנהג רק במדת החסד^קיג: