Beit Yaakov on Torah, Vayera 32/בית יעקב על התורה·וירא ל״ב

אואנכי עפר ואפר וגו'. ואיתא במדרש רבה (וירא פ' מט) ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר וגו' אמר אלו הרגני אמרפל לא הייתי עפר ואלו שרפני נמרוד לא הייתי אפר. והענין בזה הוא, כי עפר הוא דבר שיכול להצמיח ועביד איבין ואפר הוא דבר שלא יכול להצמיח ולא עביד איבין, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) אבק דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין. ולכן אמר, אם היה נהרג ע"י אמרפל היה עפר, היינו שלא היה נאבד לגמרי בשכבר היו לו אז הרבה זכותים מהנסיונות שעברו עליו ועמד בהם, וכמה גרים שהכניסן תחת כנפי השכינה אשר אצלם היתה קדושתו נשארת לעולמי עד, וזו היא צמיחה ודאי דעביד איבין. אבל אם היה נשרף ע"י נמרוד היה נעשה אפר בלי שום צמיחה עוד, יען כי אז לא היה לו עדיין שום קניני קדושה שישאר אחריו כבוד שמים. וכוון בזה לעורר רחמים עליהם ממסירת נפשו, אבל לא פעל בתפלתו זאת שיהיה להם תיקון מפורש, מאחר שהושרשו בחטאם מאד, ואין היכולת ביד העכו"ם לשוב עוד לתקן אחר אשר הושרש בחטא. אבל ישראל אינם כן, אלא אחר כל החטאים יכולים לשוב ולתקן את אשר שחתו. וכמו שמסיים שם המדרש, אמר לו הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם, שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, ואסף איש טהור את אפר הפרה. ובמס' סוטה (יז.) איתא שבזכות מה שאמר עפר זכה לעפר סוטה, ותרווייהו איתנהו לטובה, כי עפר סוטה יש בו הטוב במה שהוא מברר הספק, וכדכתיב (נשא ה) ונקתה ונזרעה זרע. ואפר פרה מרמז על תחית המתים, ולזה מזין ממנו על הטמא מת לטהרו, לרמוז בזה שגם חטאים כאלו שנראה לעין האדם שאין להם תיקון עוד כמת הזה שאין לו חיים, הקב"ה יברר אותם לטוב, וכדכתיב (שמואל ב י״ד:י״ד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח^קטז. וזאת ישמיענו המדרש באמרו זה, אשר האף אמנם נראה לעין כי אברהם לא פעל מאומה בתפלתו ולא נענה בבקשתו על הסדומים, אבל באמת פעל הרבה למענו ולמען יוצאי חלציו שלא ידח מהם שום נדח. כי יש לפעמים אשר התפלה לא תועיל כלום על מי שנמנעה התשובה ממנו, כענין דאיתא (במס' חגיגה ט.) איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, בהיות החטא מפורש ומריו נגד פניו יענה ואי אפשר לשוב ע"ז ולתקן זאת. וכמו שנאמר אצל שאול המלך שלא הרג את אגג (שמואל א ט״ו:כ״ג) ויאמר שמואל וגו' כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר. היינו, כי קסם הוא בדבר שצריך שקול הדעת בהיות הספק לאיזה צד לנטות^קיז. ולכן אמר לו שמואל, הלא חטאתך רבה מאד במה שלא הרגת אותו, כי באם הרגת אותו, אז גם לפי דעתך שדמית אולי לא יהיה רצון ה' בזה היה הדבר ספק, לא כן עתה אשר החיית אותו, החטא הוא מפורש, וזהו אמרו ואון תרפים הפצר, היינו כי הזה אין שום ספק שעברת את פי ה'. הפצר, היינו שעשית זאת בעקשות הלב, ולכן הסכלת עשו וכמו שמבואר במאמרנו פ' זכור באריכות^קיח. ועל חטאים כאלו וכיוצא בהם פעל אברהם בתפלתו שיהיה להם התיקון לעתיד, וכדאיתא בזוה"ק רעיא מהמנותא (פ' פנחס רמג.) ויאבק איש עמו עד עלות השחר מאן שחר דא צלותא דערבית, והיינו שמצד יעקב אבינו ע"ה יש תיקון גם לחטאים כאלו המכונים בשם אבק שנראה דלא עביד איבין לעלמין וכדאיתא עוד שם, בסוף השחר נצח יעקב וכו'^קיט: