Beit Yaakov on Torah, Vayera 43/בית יעקב על התורה·וירא מ״ג

אבש"ס (שבת קנו.) אמר אברהם וכו' רבש"ע נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן אמר ליה וכו' מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. הענין בזה הוא, דהנה באמת האמין אברהם שמצד השי"ת לא תבצר זו הישועה שהוא כל יכול, כמו שהיה בכחו ית' לברא את העולם יש מאין מה דלא הוה הוה מה דהוה לא כל שכן. אכן זאת לא האמין שיוכל להמצא בתפיסת האדם זו הישועה, שכן הוא בטבע העולם, וזה מרמז מה שראה צדק במערב, צדק היינו השפעת השי"ת ראה אברהם אבינו שעומדת במערב שרומז על חושך, שנסתר משכל אנושי, איך תמצא זו ההשפעה בטבע העולם. והשיב לו השי"ת מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח, מזרח מרמז על בוקרא דאברהם שיהיה בגבול תפיסתו, וזה הוא רק לטובת האדם, כי מצד השי"ת אין שום נפקותא לבראות מה דלא הוה או יש מיש. אכן מפני שהשי"ת צופה לטובת האדם, שבוחר בהשפעת טובה שתהיה בגבול תפיסתו שיהיה בהדרגה, כענין דכתיב (ישעיה ו) וקרא זה אל זה, ומתרגמינן, ומקבלין דין מן דין, שכל אחד משפיע למה שלמטה ממנו. ואף שנמצא לפעמים שאדם עושה פעולה שלא נקרא על שמו כדכתיב (שמואל ב כ״ג:ה׳) כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח, היינו שאינו רואה מצדו שום הכרה מה יצמיח לו מזו הפעולה, אכן השי"ת חפץ בשורש בנין האדם, שהשפעתו תהיה כפי גבול תפיסת שכלו, אכן האדם צריך להאמין בהשי"ת, שאף שנדמה לו שהוא דבר נמנע בשכל האדם, צריך להאמין שהשי"ת יכול להאיר לשכלו ולדעתו להבין שאף מה שהיה בדעתו עד עתה נמנע, שהוא אינו נמנע, שגם הדעה של האדם היא ביד הש"י^קמז: