Beit Yaakov on Torah, Vayera 56/בית יעקב על התורה·וירא נ״ו

אוישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וגו'. איתא בזוה"ק (וירא קכ:) איל דאתברי בין השמשות הוה כו'. הענין בזה, כי בין השמשות אז הוא נשיקת עלמא עלאה ותתאה, היינו את"ה עם הו"א^קע. שברגע קודם זה לא רצה השי"ת בעבודת האדם, ובזה האיל היה בו צד אחד למעלה מעבודת האדם מכיון שנברא בין השמשות^קעא. וכדאיתא תנחומא (בראשית א) שמע ישראל וגו' ה' אחד אם אתה עושה מד' רי"ש אתה מחריב את העולם, שנאמר (תשא לד) כי לא תשתחוה לאל אחר. והענין בזה כמש"נ בפ' בראשית (אות ב ד"ה וכן שמע), כי באות ד' יש עוקץ ובאות רי"ש אין עוקץ, בהדלי"ת יש עוקץ שהוא הקרן, והיינו שאתה נאחז ונסבך בזה, מפני שאתה רואה שינוי, שכשתלך מצד זה לצד השני הקרן מעכבת אותך, ומפני שאתה רואה השינוי מקבל אתה עליך עול מלכות שמים^קעב. וברי"ש אין בה עוקץ, היינו שאין אדם נאחז בה, כמו האומות שקורין את השי"ת אלהא דאלהיא כדאיתא (מנחות דף קי.)^קעג. כי יש רקיע ששמו מעון ובו כתות של מלאכי השרת שאומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל כדאיתא (חגיגה יב:), וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קעג.) שהמלאכים כשרוצין לומר שירה מפילין שינתא על בני אדם, והאדם כשרואה שיש שינוי בזמן ובמקום צריך לקבל עליו עול מלכות שמים. וכן בעת שהאדם יוצא מביתו ורואה שינוי צריך לקבל עליו עומ"ש בעת שעומד על המפתן ורואה המזוזה. ואיתא בזוה"ק (תצוה קפד:) נקודה אמצעיתא דחריבו עלמא וכו' ונקודה אמצעיתא דכל ישובא סטרא דקדושה כו' ועל דא קיימא ירושלים באמצעיתא כו' נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא איהי גן עדן דארעא כו'. נקודה דחרובא, היינו במקום ששם אין מכירין כבוד השי"ת, כי אין שם מי שיכיר כבודו, ושם נקרא השי"ת הו"א. ונקודא חד בישובא, היינו ששם רוצה הש"י שהברואים יכירו כבודו, כמו מקום המקדש ששם נקרא הש"י את"ה. וחדא בגן עדן דארעא, שכולל חרובא וישובא. וזה הוא איל אחר, שיש בו צד אחד שמצדו זה אין שום יתרון להשי"ת בעבודת האדם, ולקח זה הכח ויעלהו לעולה. והוא, שמהיום והלאה לא תהיה עוד עבודה גדולה כזו, כי רק הבהמה אם אדם מקריבה קרבן לה' צריכה להיות כולה כליל שלא ישאר ממנה כלום, אבל האדם אינו צריך לעבודה גדולה כזו שימסור את עצמו כולו כליל, שלא ישאר לו כלום. כי כתיב (בראשית ב׳:ז׳) ויפח באפיו נשמת חיים, וכדאיתא בס' הקנה למעשה בראשית (דף ח ע"ג) מי שנופח משלו הוא נופח, לכן יכול להשאר כמו שהיה מקודם, וכדכתיב (מ"א יח) חי ה' אשר עמדתי לפניו. ולזה הראה לו הש"י, והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, היינו שהסתרה כזו אי אפשר עוד שתהיה בעולם, אחר זה המעשה ועבודה הגדולה אשר פעל ועשה אבינו אברהם ע"ה^קעד. וזה הוא, וישא אברהם את עיניו, היינו שנשא עיניו למעלה לראות את הרושם שנשאר מזו העבודה, וראה את האיל הנברא בין השמשות (וכמש"י הענין בעניני ר"ה)^קעה. רק אברהם אבינו הוא היה הראשון שהכניס מעלמא עלאה לחבר לעלמא תתאה, היה נצרך לזו העבודה ולנסיונות כאלה, כענין דאיתא בזוה"ק (לך פג.) אי אברהם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עדביה דקוב"ה, וכן היה אברהם אבינו צריך לנסיון גדול ועבודה גדולה כדי להכניע כח הזה שנברא ביה"ש שיוכלל בעבודה, ומעתה לא יוצרך אדם לעבודה עצומה כזו, ורק אם מעט יתעלה ויתרומם מנגיעת עוה"ז, יתראה אליו הש"י, וזהו, בהר ה' יראה^קעו: