Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 23/בית יעקב על התורה·וישב כ״ג

אויחלם יוסף חלום וגו' והנה אנחנו מאלמים אלמים וגו' והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוין לאלמתי וגו' והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. הענין בזה, דהנה אלו השני חלומות של יוסף היו צודקים, מפני שכל הברואים וכל העולמות צריכין למדת יוסף הצדיק, שעל ידה מתעלים ומעלים זה את זה, כגוונא דהקרבת הקרבן, כי מזה שהשור שבמרכבה עלאה עומד בהתבטלות לפני השי"ת ואין לו מצדו שום דעת, מפני שמבטל כל דעתו, מסתעף מזה בעוה"ז שור גשמי שאין לו באמת שום דעת ורק בהמה המה להם. וכשמקריבין בהמה הגשמיי על המזבח, יתעלה מעלה מעלה עד שתתכלל בשור שבמרכבה, שאין לו מצדו שום דעת נפרד מהשי"ת^קעג. וזהו רזא דיוסף הצדיק, שמזווג כל העולמות ומתכללין דין בדין, וכדאיתא בזוה"ק (פינחס רמא.) שע"י שפנינא חדא מאירים כל העולמות בעוז וחדוה, וזה הכח לא נמצא בשום בריה ואף בצבא מעלה, וכדכתיב (תהלים מט) היערוך לה' בבני אלים, ודרשו ע"ז במדרש (תנחומא צו) אין יערוך אלא קרבן שאין ביכולת המלאכים להקריב קרבן להשי"ת, ואף שהם תמיד באור בלי הפסק, אבל להאיר מתוך החשך אין כח בהם. לזה כאשר ראו הכח שנמצא ביוסף הצדיק להאיר את כל העולמות, כפפו כלם קומתם והשתחוו לו אחיו והשמש והירח ואחד עשר כוכבים, מפני שצבא מעלה וצבא מטה כולם נכנעים למדתו, וכדאיתא בתיקוני הזהר (תקון ע קלז:) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושה דברו לשמוע בקול דברו ודא מט"ט לקבליה יוסף לתתא^קעד: