Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 39/בית יעקב על התורה·וישב ל״ט

אויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי וגו'. עדולם מורה על שאז נתקטן האור מאד ולא נשאר רק אור נוצץ כדוגמת אור הנר שכבה והולך, וכדאיתא ע"ז במדרש רבה (וישב פה) עוד היורש אביא לך יושבת מרשה עד עדלם יבא מלכן וקדושן של ישראל עד עדולם יבא כבודן של ישראל עד עדולם יבא דכתיב ויט עד איש עדלמי, וכדכתיב (זכריה י״ד:ו׳) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון ותרגם יונתן ויהי בעדנא ההיא לא יהיה נהורא אלהין עדי וגליד^ר, וכמו שפירש"י ז"ל שם יקרות לשון כיקר כרים, והוא כמין אור הנראה שחרית על ההרים וכלה והולך וכו'. וכדאיתא גם בלקוטי תורה להאר"י הק' ז"ל (וישב ד"ה ותלבש) העדולמי שהוא יסוד ולא מצאה שהיתה ביסוד נקודה. וזה רומז על מאמר זוה"ק (פ' בלק דף קצא.) שחורה אני ונאוה וכו' על דלא אתחזיאת מנה אלא זעירו דנקודה חדא. וזה ענין מלכות שמים בבחינת מיעוט הירח, ועיין זהר חדש שיר השירים (טז:) בפסוק זה. והענין בזה, שענין יהודה ותמר נראה על הגוון מלא הסתר, ואף שלא היה כח בחירה אז ביהודה להתגבר על תאותו, והשי"ת הסכים ואמר ממני יצאו הדברים כבושים, אכן אחכ"ז נראה הענין הזה לפי ראות עין אדם כענין שמצינו במקום אחר^רא, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, לכן הותר לו לעשות זאת. אמנם החילוק הוא בזה, שאם האדם עריק מקמי מאריה, שמצדו חושק לעבור את פי ה', רק מפני שיודע שעיני השי"ת פקוחות על כל דרכי איש ומפעליו לזה מונע את עצמו מלפעול ההיפך מרצון השי"ת בדעת, אכן מצפה ומקוה שיתגבר עליו כח התאוה כ"כ עד שלא יהיה לו כח בחירה להתגבר על יצרו, ולא יראה לנכח פניו את השי"ת ויעשה מעשהו בלא דעת, זה הוא עריק מקמי מאריה, מאחר שחפץ מצדו לערוק מפני השי"ת, ואף שאין לחייבו על חטאו מאחר שלא היה לו מצדו שום כח להתגבר על יצרו, אכן כיון דניחא ליה בזה משמע שהוא רק רע. אמנם מי שמצדו אינו עריק מקמי מאריה ואיננו חפץ להטרד ולשכח השגחת השי"ת מכנגד פניו, אזי אם יאונה לו שיצרו יתגבר עליו עד שלא יהיה בו כח בחירה להתגבר על תאותו, משמע מזה שהשי"ת חפץ בזה וזימן תחת ידו זאת, מאחר שהוא מצדו אינו חפץ בזה, ורוצה בכל כחו להתגבר על יצרו המתאוה ואין לאל ידו, מוכח שמה' יצא הדבר. ולכן אם אירע לאדם חטא באופן זה אז יעשה תשובה שלמה ויבטח בה' כי בודאי יחשב לו כזכיות:

בופעולה כזו הוא כדוגמת החלום שחולם לאדם בשעת שינה שאין בו דעת אז, ואיתא בש"ס (ברכות נה:) רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות השוא ידברו, לא קשיא כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד. היינו חלום ע"י שד הוא רק מהרהורי דיומא ושוא ידברו. וחלום ע"י מלאך, היינו שהאדם מבורר מצדו ולא הרהר בה ביום ואעפ"כ חולם לו בלילה, משמע מזה שזה החלום הוא ע"י מלאך וחלום אמת הוא. וכן היה ענין יהודה ותמר, שאמרו ע"ז במדרש רבה (וישב פה) שמלאך הממונה על התאוה הכריחו ליהודה. ולהבין הענין, למה הוצרכה זו הפעולה להיות ע"י הסתרה כזו שכמעט לא נראה אור בראשיתה, אכן מפני שהשי"ת ברא בזה בנין אורו של מלך המשיח, שכתוב בו (ישעיהו י״א:ג׳) והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח וגו', ואף שיהיו גם במלך המשיח אלו החושים, אמנם לא יצרך להשתמש בהם, ולזה לא היה בזה הבנין תפיסת אדם כלל, אך ניטלה מיהודה כל כח בחירתו, ונדמה לו מצדו שהוא רק חשך ולא אור, שיהודה בעצמו אמר (וישב לח) פן נהיה לבוז, מפני שבעוה"ז נראה זאת הפעולה כולה מקשה, וכמו דאיתא במדרש (וישב פה) יעקב היה עוסק בשקו ותעניתו ויהודה היה עסוק לישא אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, היינו שלעין האדם נראה זאת ההיפך מרצון השי"ת, מפני שאין בכח האדם להשיג כלל יקרות זה הבנין. וכן כל הישועות והד"ת מזה השבט בנויים ע"י הסתרה, שעל הלבוש נראה ההיפך מגודל היקרות שנמצא בהפנימיות, וכמו שמצינו בדהמע"ה שעל הלבוש היה נראה כשופך דמים, וכדאיתא בזוה"ק (שמיני מ:) ואיש תרומות דא עשו וכו' והא דוד נמי איש תרומות הוה וכו', היינו שעל הגוון היה נראה שגם פעולותיו הם כפעולות עשו, אבל באמת נמצא בזה השבט יקרות גדול מה שאין בכל השבטים, ויש בו כח בעומק פנימיות הלב לצעוק להשי"ת הושיעה ה', ולהראות עומק לבו שלא נמצא בו רק טוב, ועליו כוון הכתוב (בלק כג) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, שתוקע ומריע וצועק להשי"ת ומפיל חומת ההסתר שמעלמת את פנימיות לבו^רב:

גובזה שיהודה עצמו ייבם את תמר כלתו ולא שלה בנו, תיקן בזה נשמת ער ואונן בשורש. כי ענין יבום הוא, לפי שהמת לא הצליח לעשות פרי בזה המקום, לכן נוטעין הנטיעה במקום אחר אולי תצלח במקום אחר, וכדאיתא בזוה"ק, ובזה תתוקן נפש המת. וזה התיקון הוא באורח יבום בעקימא ולא באורח מישר שתתוקן בשורש נפש המת, רק כענין שאמרו כל ישראל ערבין זה לזה, שאחד מברר את השני, ואם ח"ו יאונה לאחד מישראל כשלון, אזי ימליץ עליו רעהו בזה שהוא נזהר שלא יכשל בזה א"כ האיך נאמר שנפש רעהו חסר מזה, מאי משמע כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, שבכל ישראל נמצא זאת ונזהרים ומבוררים בזה, מאחר שהם כלל אחד. אמנם זה הבירור הוא באורח עקימא ולא בשורש. אבל יהודה תיקן נשמת ער ואונן בשורש, שבשרשם לא נמצא שום נטיה מרצון השי"ת, לכן הולידם בעצמו עוד הפעם לברר אותם באורח מישר ולא באורח יבום, וכדאיתא בזוה"ק (משפטים קד:) יהודה אתה, אתה הוא אבא קדמאה אתה הוא אבא תנינא ולא הוה בך חילופא לעלמין. ובאמת היה מהראוי שכל יבום יהיה רק באב שזה הוא עיקר היבום, וכמו שהוא קודם לכל יוצאי ירכו לענין ירושה כדאיתא בש"ס (ב"ב קטו.), כן הוא קודם ליבום ועליו לברר נפש בנו מה פעל בעולם, כי החסרון שנמצא בבנו נוגע גם בו, למה הוליד נפש זה שלא השאיר שום השארה בעולם. אכן התורה הקדושה חסה על כבוד האב, שאין זה כבודו שיכניס את עצמו עוד הפעם בספק ע"י בנו, והיה הבן הבכור במקום האב, כי בהבכור נמצא כח האב יותר מבאחיו הקטנים ממנו וכלולים הם באחיהם הבכור^רג. וכן לעולם הוא הנולד תחלה כולל הבאים אחריו, וכדאיתא בזוה"ק ברעיא מהימנא (קדושים פג.) ובכתבים ליקוטי תורה (פ' וירא על הפסוק והנה בן לשרה אשתך בד"ה גם בזה תבין ענין מארז"ל כבד את אביך), ולזה דרשו חכז"ל בש"ס (כתובות קג.) כבד את אביך לרבות אחיו הגדול, והוא מפני שיש בו יותר מכח ושורש האב, לזה הוא עומד במקום האב לכבד את אביו שלא יצטרך להתבזות^רד. וזה היבום שהוא ע"י אח הוא באורח עקימא ולא באורח מישר^רה. שאני כאן ביהודה ותמר, שהשי"ת בנה עי"ז אורו של מלך המשיח, שבבואו ב"ב נאמר (ישעיהו ס״ג:ג׳) פורה דרכתי לבדי וגו' ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי, שהשי"ת לא יקפיד אז על כבודו אף אם יתגאלו ויתחמצו מלבושיו ויגאל אותם בכבודו ובעצמו, לזה לא הקפיד השי"ת על כבודו של יהודה שדיו לעבד להיות כרבו^רו:

דולהבין מה נקרא אצל השי"ת התחמצות הלבושין, הוא כאשר נזכה לגאולה העתידה לבא ב"ב, שהשי"ת יגאל את ישראל בשלימות לבלתי ידח מהם שום נדח, ויתוקנו כל חטאי ישראל, זה נקרא וכל מלבושי אגאלתי^רז, כי מצד השי"ת הוא שלעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, אכן שהשי"ת יאיר אז שכן הוא שורת הדין, שמפני זה שישראל צמצמו את עצמם וסבלו מזה בעוה"ז בעבור כבוד שמים, מגיע להם התנשאות על האומות שהתפשטו מצדם בשטף הזדון לעשות כל רצון לבם. אכן עתה בעוה"ז, כל זמן שלא נתבררו פעולות יהודה שמאת השי"ת יצאו הדברים כבושים, קשה לאדם מלהבין זאת בתפיסת שכלו שברצון השי"ת נעשה הפעולה, שמצד האדם יקשה למה לו ליהודה להכניס עצמו במקום ספק שאינו לפי כבודו, לכן נראים כל פעולותיו שהם באורח יבום ולא באורח מישר. כי מעשיו של יוסף הצדיק נראים לעין כל שהם באורח מישר, ברזא דאתה, ברורים בעידנא דעשיה, אבל פעולות יהודה שצריכים להתברר אחר העשיה נראים בעידן עשיה שהם באורח יבום, אבל אחר בירור השלם נראה לעין כל שעיקר בחינת אתה הוא רק ביהודה וכל מעשיו הם באורח מישר מתחלה ועד סוף. וכן גאולה העתידה הוא ג"כ באורח מישר, כי השי"ת הציב בעולם הזה שכל אדם יברר את עצמו מצדו בעבודה אשר יעבוד, וזה הבירור אינו עוד באורח מישר, כי אם יבא אחד מהאומות ויברר את עצמו בעבודה יוכל להחשב לחולקיה ועדביה דקב"ה, ואף שהאמת הוא שהשי"ת יודע אחרית דבר שרק ישראל יבררו את עצמם ולא העכו"ם. אמנם מאחר שהבחירה חפשית ביד כל אדם, א"כ אין זה הבירור לישראל באורח מישר. אכן לעתיד אז יברר הש"י את כל ישראל לבלתי ידח מהם שום נדח, ויעיד עליהם שהם ברורים בשורש, זה התיקון הוא באורח מישר ולא באורח יבום כלל, וכדאיתא בתקוני הזוה"ק (תיקון כ"א דף ס:) בההוא זמנא יתקיים בישראל לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף וכו' ואיהו חלוץ הנעל ולא צריכין לאתחברא באורח יבום לעולם: