Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 15/בית יעקב על התורה·ויצא ט״ו

אויפגע במקום וגו'. במדרש רבה (ויצא סח) איתא על זה מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. הענין בזה הוא, כי הנה אנו אומרים (קריאת שמע) שמע ישראל וגו' ה' אחד, היינו שכל הכח פעולה הנמצא בעולם הוא גם כן מהשי"ת, ומבלעדו לא ירים איש את ידו ורגלו, רק הוא הנותן כח בהבריאה שתעשה חיל, ובזו המדה כולם שוים כקטן כגדול ואין שום מדרגות. אכן כל המדרגות הם מתחילין מיחודא תתאה, שהוא ברוך שם כבוד מלכותו, שהשי"ת במקום גדולתו המציא ענותנותו ורצה בכבוד מבריותיו להקרא מלך עליהם, ומזו המדה המה כל המדרגות, שמזה יוצא יותר כבוד שמים, ומזה עוד יותר, כמו שחייב אדם לכבד את אביו מחמת שהוא הוליד אותו ומקבל ממנו טובה גלויה שהוא עילה וסבה להווייתו^סז:

בוהנה אנו רואים שחפץ הקב"ה בבריאת העולם ובהוייתו, כי הלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ברא את העולם. והנה רואים אנו שאחר כך החריבה ושטפה במי המבול, ומזה אנו יודעים שאין לנו כח לבוא עד תכונתו ועומק המכוון מרצונו ית', וזהו כונת המדרש שאין העולם מקומו רק השי"ת הוא מקומו של עולם, שהוא ית' יודע המכוון מכל העולם כולו. וכל מי שיודע יותר כונת ורצון השי"ת בהבריאה הוא מקורב יותר להמכוון שלו, כדכתיב (ישעיה מג) ולכבודי בראתיו, שכל הבריאה הוא שיבוא ממנה כבוד שמים, וממי שיבוא כבוד שמים ביותר ויכוון יותר למטרת כונת ורצון השי"ת, הוא יותר קרוב להמכוון של השי"ת, ולעיקר המכוון של השי"ת אין בכח להגיע ולידע, אך כל מי שרוצה לדעת רצון השי"ת ומתקרב עצמו ועובד להשי"ת ורוצה להכיר כבוד שמים בכל דבר, זה הוא קרוב לרצון השי"ת^סח. ומזה יוצאים כל איסורים, את זה תאכל ואת זה לא תאכל, כי אם יאכל הדבר איסור יטריד אותו וישכח אל מחוללו. כי השי"ת ברא את זה הדבר, מפני שאין שום דבר בעולם שיטרידו, וכל מה שברא הקב"ה יוצא ממנו כבוד שמים אף ממה שנראה ההיפך, כי כגבוה שמים מהארץ כן גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו, כי האדם אם יאכל את הדבר האסור יוטרד דעתו ויעכור מחשבותיו^סט. ומזה גם כן ניכר כבוד שמו ית', שאצלו ית' אין שום דבר שיטרידו ח"ו, כי דעתו גבוה מכל הדברים שבעולם, והוא מקיף את כל העולם ואין דבר בעולם שיקיפו. וזהו ויפגע במקום, היינו בהתחלת השינוי, למשל כאור הבקר, שאז הוא השתנות, שמקודם זה היה ערב, ובזה הרגע התחיל להאיר היום, ומזה ניכר שנמצא בורא בעולם שהוא ממעל לאלו השנים. וזו המדה הוא מקומו של עולם, שמזה הרצון מתחיל רצון בריאת העולם, היינו ממקום שרצה שתהיה הבריאה, שם מתחיל היקף תפיסת האדם. וזו ההכרה היתה בתמידות אצל יעקב אבינו ע"ה, לכן נאמר עליו (ישעיהו מ״ג:א׳) בוראך יעקב ויוצרך ישראל, והיינו שהוא היה הבריאה היותר קרוב להרצון יתברך והמכוון שלו בבריאת העולם: