Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 27/בית יעקב על התורה·ויצא כ״ז

אויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו'. איתא על זה בזוה"ק (ויצא קנ.) ימינא ושמאלא ויעקב בגווייהו כו' דיעקב אחיד לתרין סטרין כו' שאני יעקב דאשתלים לעילא ותתא אבל לא באתגליא כו' אלא חמא דישתלים לבתר זמנא כו' אלא אשגחותא דקב"ה ונטירו דיליה לא אשתביק מניה דיעקב לעלמין כו'. היינו שהשי"ת נתן לו הבטחה שישמור אותו ויבררו אף בהשלא מדעת שלו ולא יפול ממנו צרור ארץ, ושמו מוכיח עליו שנקרא ישרון, והיינו שעומד ביושר נכח השי"ת בלי שום נטיה מצדו, רק מביט תמיד לרצון השי"ת. אם רצון השי"ת הוא במדת החסד אזי נמשך אחר רצון השי"ת במדת החסד, ואם השי"ת יבחר ויחפוץ אז במדת הגבורה, אז הוא מוכן להמשך אחר רצון השי"ת בזו המדה, והוא מצדו אינו דבוק ומושרש במדה, אך הוא מביט לרצון השי"ת איך הוא וכן לעולם^צו. אבל לא כן המה העכו"ם, כי אם ישוקע במדה אחת אי אפשר להזיזו ממנה^צז. וכן מצינו בכל החסרונות של ישראל והחטאים שלהם שלא היו רק מחמת שלא נראה לעיניהם איך הוא רצון השי"ת, אבל בהרגע שהאיר לעיניהם רצון השי"ת איך הוא, אז מיד רדפו ורצו אחר רצונו ית'. כמו במרגלים שאמרו, הננו ועלינו אל המקום וגו' (שלח יד). שאני בהאומות דכתיב בהו (ישעיהו כ״ו:י׳) בארץ נכחות יעול, היינו אף במקום שרואים מוכח ומפורש את רצונו ית', גם אז עושים להיפך. ולזה לא נחשב על ישראל שום חטא ח"ו, מאחר שהם מקבלים עליהם בשחרית עול מלכות שמים, שאין חפצים רק רצון השי"ת בלבד, לכן אף אם ח"ו יאונה להם איזה חטא לא יחשב עליהם, מכיון שהם מצדם אינם בוחרים רק רצונו ית', לכן נחשב החטא כנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר שאדם מתנה עליה שלא יירשנה, כדאיתא (כתובות פג.), ואם ח"ו יארע לו איזה טעות אז על השי"ת לבררו^צח. והשם ישרון נקרא ליעקב, וזה מורה שאף בתוך השינה הוא דבוק בהשי"ת ואין ממנו שום הסתעפות לרע ח"ו ומדתו שלמה:

בכי מאברהם ויצחק נסתעף אף ההיפך, כי מדת אברהם אבינו הוא להכיר שאין שום מקום פנוי מכבוד שמים, כדכתיב (תהילים קמה) גדול ה' ומהלל מאד, שהוא מהולל בכל המקומות ומלא כבודו את כל הארץ^צט, וזו הדעה היא יקרה במאד, כדאיתא (תמיד כח.) רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם וכו' יחזיק באמונה יתירה. והענין בזה שאמר יתירה, היינו כי מצד שכל ותפיסת האדם נראה כיתירה, מפני שיש הסתרה בעולם, אבל באמת מצד השי"ת הוא כן לאמיתו של דבר, כי הכל הוא מאתו יתברך ואין זה יתירה מצד האמת, אבל משלימות זאת האמונה הוא שתהיה דבוקה תמיד בדעת האדם, אבל לא שתצא מכח אל הפועל, היינו שיסמוך האדם על זה לומר מאחר שהכל הוא מהשי"ת יתפשט עצמו במעשיו בלי שום צמצום ועבודה, ומכח האמונה היתירה הזו יוכל להסתעף שישכח את השי"ת, כמו שנסתעף מאברהם אבינו ע"ה ונולד ממנו ישמעאל מהתפשטות זו הדיעה שאין מקום פנוי מכבוד שמים, והוא מתפשט עצמו בכל תאות עולם הזה, ואומר שאין שום צורך לאדם לצמצם עצמו, מכיון שמלא כבודו את כל הארץ^ק. וכל זמן שזה התקיפות היה אצל אברהם אבינו בהדעה שלו היה בה יקרות רב למאד, וזה נקרא בזוה"ק (בראשית דף נא.) אשא חוורא. ובפעולות עוה"ז צריך להיות אשא תכלא, כי בעוה"ז אין ביכולת לקבל אשא חוורא כי אם ע"י אשא תכלא, כי אשא תכלא רומז על צמצום ויראה שניכר בה הדבר שנשרף בתוכה^קא:

גומדת יצחק אבינו הוא להורות לבני אדם שאין הקב"ה מוותר לשום בריה, ובעוד שזו המדה היתה בבחינת הדעת והשכל אזי מה טובה היא, אבל כאשר יצאה לפועל על כלי הגוף ששם השכחה וההסתר מצויים, נסתעף מזה עשו הרשע איש שדה, שאין בו שום רחמנות ושופך דם הבריות ושונא כל הברואים. ומפני זה הוצרכו אבותינו הקדושים לכלכל דבריהם תמיד בדעת וחשבון, להיות בהשי"ת מבטחם וזכרונם, שלא יעשו שום דבר בלא דעת וחשבון, שלא יטרדו ושלא יפלו בהסתר ושכחה, לבל יצמח מזה ח"ו ההיפך מרצון השי"ת, כי אף מכל הדעות היקרים ביותר, כשנכנסת בלבושים מסתירים יוכל להסתעף ממנה ההיפך^קב. אבל מיעקב אבינו ע"ה לא נולד שום פסולת ומטתו שלמה היתה, ואף הסתעפות שלו גם כן מחובר בהשי"ת, וגם בשינה בשעה שישן לו גם אז הוא דבוק בהשי"ת ואינו מחובר בשום מדה. ועל זה מורה שמו הנקרא לו ישורון, שעומד בשורה בשוה וממוזג בלי שום נטיה לשום צד, ולא היה אפשר לו להתפשט במדה אחת יותר מהראוי^קג, ואף מעשיו שעשה שלא מדעת היו גם כן נכוחים וישרים. ומטעם זה גם כן הוא הסימני טהרה בבהמות ועופות טהורים. מעלה גרה בבהמה, מורה שאינו חוטף האור מהשי"ת ותמיד הוא מוכן להחזירו. ואצבע יתירה בעוף, מורה על ישוב הדעת, כי האצבע הוא מחזיר פניו מהרגל ורומז שבכל מרוצתו יש לו מעצור וישוב הדעת, שאף שרוצה לילך לרוח זו בקל יוכל לחזור לאחוריו פן נכון לפניו לשוב לאחוריו, וכמש"נ מי השלוח (חלק א' פ' שמיני ד"ה סימני עופות, סימני בהמה). ולכן מפני שיש בהם כח הבחירה לבחור בטוב, אם יאירו להם טובה ימשכו אחר הטוב ויוכל האדם להכריחם לרצונו ולהעמידם לנכח רצון השי"ת. אבל לא כן המה בהמות הטמאות, כי הם משוקעים ועקשים בהמדה שלהם, ואף אם יאירו לתוכם באור בהיר לא ימשכו אחר האור, כי אין להם כח בחירה שיוכל האדם להכריחם כרצון השי"ת, מפני כי אדוקים ואחוזים הם בהמדה המוטבעת בהם^קד. וזהו שהבטיח לו השי"ת ליעקב שישמרנו, היינו שלא ישאר ממנו שום פסולת^קה. וזהו שכתוב מקודם אנ"י שענינו הוא בלי דעת האדם, כי אני היינו אנא מאן דאנא, והוא בלי שום צמצום ובירורים מצד דעת האדם ויגיע כפיו. וכל זה הבטיח לו אחר שיבוא על מקומו בשלום, אבל בעוד שהוא על הדרך אמר לו והנה אנכי עמך, אות כ' שבאנכי מורה על ידיעת האדם ויגיע כפיו, כענין דכתיב (תשא לא) לדעת כי אני ה' מקדשכם, והוא שלעת עתה יצמצם את עצמו בכל אשר יפנה ישכיל בשכל ודעת בכל מה דאפשר^קו. וזהו שאמר יעקב אחר כך ואנכי לא ידעתי, ומקשה בזהר הק' (ויצא קנ.) וכי תווהא הוא דלא ידע הלא השי"ת נסתר ונעלם מעין כל חי, אלא כמה דאת אמר ופני ה' לא חליתי אמר וכי כל האי אתגלי לי ולא אסתכלנא למנדע אנכי ולמיעל תחות גדפי דשכינתא למהוי שלים. והוא שתמה עצמו על מה שלא הכניס את עצמו בעבודה ויגיע כפיו, שעל ידי יגיעו יזכה להתגלות השי"ת. ושכינתא גם כן מורה על עבודת האדם ויגיע כפיו: