Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 29/בית יעקב על התורה·ויצא כ״ט

אויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו'. הענין שלא נאמר אביך ביצחק, כי יעקב אבינו הוא עמודא דאמצעיתא, כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנ.) איהו באמצעיתא כגוונא דנר האמצעי של המנורה, שהשלשה נרות שמצד זה והשלשה שמצד זה כולם פונים לנר האמצעי, וכן היה אבינו יעקב צריך להתברר במדות החסד והגבורה שכולם יפנו אליו, ואז לא היה עוד מדתו מדת התפארת מבורר בשלימות ובהתגלות, כדאיתא בזוה"ק (ויצא דף קנ.) שאני יעקב דאשתלים לעילא ותתא אבל לא באתגליא, ורק במדת החסד היה כבר נשלם. לזה כתיב אברהם אביך, כי אלו השלשה קנים שמצדו האחד היו פונים אצלו, אך השלשה קנים שמצדו השני מדת הגבורה היו פונים עוד להלאה, והיה צריך עוד להתברר בהם, היינו להשיג עומק הדברי תורה איך הם יקרים, ומזה נצמח כל העונשין, שכל מי שיודע יותר צריך לשמור את עצמו יותר^קח. וזה הוא דאיתא במדרש (רבה תולדות סח) יצחק חידש יסורין, כי מדות הגבורה מורה, שירגיש האדם איך השי"ת נמצא בתוכו, ומזה צריך האדם לסבול, ויעקב לא היה אז מבורר בזו המדה, רק כשירד למצרים אז נאמר (ויגש מה) ותחי רוח יעקב אביהם, ואז היה יעקב אבינו נשלם מכל, כי בהשבע עשרה שנה שחי במצרים אז היה כבר נשלם אף במדת יצחק בהתגלות, ואז נאמר (ויגש מה) לאלהי אביו יצחק^קט, והמנורה היתה אז בשלימות, וכל הנרות שמצד זה ומצד זה היו כולם פונים למול נר האמצעי, מדת החסד ומדת הגבורה והוא היה מאחדם במדת התפארת, דאחיד להאי סטרא ולהאי סטרא, וזה הוא דאיתא בזוה"ק (שם) חמא דישתלים לבתר זמנא: