Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 37/בית יעקב על התורה·ויצא ל״ז

אופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה. ולהלן גבי אברהם כתיב (לך יג) צפנה ונגבה וקדמה וימה. כי ימה היינו שנכנס בההסתר והחשך, ולזה כתיב אחר זה וקדמה שהבטיחהו השי"ת להופיע לו אור. אכן אברהם שלא נכנס מעולם בהסתר וחשך, אך עוד קודם שנכנס בההסתר הופיע לו השי"ת אורו הזך, והראה לו כי לא יפסיד אף אם יכניס את עצמו בההסתר, לכן נאמר בו וקדמה, שמקודם שהכניס עצמו בההסתר הזריח לו השי"ת את אורו, ואחר כך וימה, היינו אחר זה שהיה בטוח כי לא יפסיד הכניס עצמו בההסתר^קיח. ובמשה נאמר (ואתחנן ד) תימנה ומזרחה. כי נגבה היינו שמנוגב מכל חמדת והנאות עולם הזה^קיט. ותימן היינו מבטח עוז כדאיתא בזוה"ק (במדבר קכ.) ובדרום תקיפו דוכתא, והיינו שהוא בטוח בנפשו שכל הנאות שלו הם הכל לכבוד שמים, וזהו שלימות והתגלות ביותר. וכאן כתיב נגב, היינו מנוגב מכל הנאות, שאין בזה מבטח עוז. וכתיב קדמה, היינו שאין להאדם בה השגה כל כך, ועל זה מורה השם קדמה שהוא קדם מדעתו ושכלו. ובמשה כתיב מזרחה, והיינו שזורח בהאדם שיוכל להשיג בשכלו וזהו התגלות ביותר^קכ: