Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 46/בית יעקב על התורה·ויצא מ״ו

אכי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. והענין בזה, הלא האדם צריך לעזרת השי"ת בכל רגע ורגע הן בעולם הזה והן בעולם הבא, ומהו זה הלשון עד אשר אם עשיתי. אכן כי בעולם הזה יכול האדם לקנות בכל פעם יותר, לכן הבטיחהו השי"ת שכל כמה שיוכל בכחו לקנות ולהרבות הון יקנה בלי מגרעת^קלא. כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. הענין בזה, וכי לאחר כן יעזבהו ח"ו, אכן כאן מיירי בענין השם אנכי, שזו המדרגה אינה צריכה כי אם בעולם הזה, כי הוא מרמז על עבודה. כי שם אני מרמז על מה שהשי"ת יראה לעתיד שתמיד היה שוכן עליהם בתמידות אף בלי שום פעולת אדם, כדכתיב (האזינו לב) ראו עתה כי אני אני הוא^קלב. אכן בזה העולם שרצה השי"ת לתקן עולם במלכות שדי, צריך האדם לעבודה. והוא, כי בעולם הזה חלק השי"ת לכל אחד חלקו בגבול, ומי שרוצה לבלוע את חלק חבירו אז הוא אובד אף את חלקו. ולזה צריך עבודה לעבוד את ה', ולהכיר כי השי"ת הוא הנותן לו כח לעשות חיל, כי זה הוא עיקר הרכוש והונו של אדם מה שמכיר שאין לו כלל בידו רק הכל הוא ביד השי"ת, וכל מה שבידו הוא רק על תנאי ואין לו שום דבר בקביעות, זהו עיקר הרכוש שיש לו לאדם בזה העולם^קלג, וכדאיתא (ברכות ד.) למה נקוד על לולא כו' אבל איני יודע אם יש לי חלק. ואם יש לו לאדם הכרה זו אזי הוא בתוקף רב, כי אם ידמה בדעתו שיש לו הון בידו, שאז הוא כסא הוות, ואז הקב"ה מגביה את אורו ומרימו וכל הונו יתקלקל ויפסד^קלד. ולזה צריך האדם לעבודה, לכן כתיב כאן בלשון תנאי, עד אשר אם עשיתי. לעתיד כשיתוקן העולם במלכות שדי ויכיר כל אחד חלקו, ואז יתן השי"ת לכל אחד ואחד חלקו בחיים בקביעות, להנחיל לאוהביו יש, כמו קדושת שבת שהוא קבוע וקיימא, ואף אם יהיה לו אז בקביעות, אבל יכיר כי השי"ת הוא הנותן לו חיל, ולכן יהיה לו חלקו הניתן לו עד עולם בלי הפסק: